לקוראינו וידידנו שהפסיקו לקבל מגזין זה ב-1 בדצמבר 2008 בעקבות כניסתו לתוקף של תיקון חוק התקשרות: אנו שמחים על החלטתכם להירשם כנדרש ולהמשיך ללוות אותנו בהרפתקאותינו השבועיות. לקריאת הגיליונות שפספסתם (בלילות לבנים ועתות שעמום) הקישו בקישורים הבאים

דצמבר 2008: 46 47 48 49 50
ינואר-פברואר-מרץ 2009: 01 02 03 04 05 06 07 08 09 10

לחנוק או לשמר

בזמנים קשים יורדים בייצור, חותכים בהוצאות, מוותרים על פינוקים, אבל אם יש משהו שבטוח ממשיך לגדול (חוץ מאשר הריבית על ההלוואות) זה כמות המידע הזורם ברשת של כל עסק שממשיך לעבוד. כ-70% מכל המידע הדיגיטאלי שנוצר היום בעולם (כולל כל מה שעולה ולא עולה לרשת האינטרנט) נוצר על ידי אנשים והשאר על ידי מערכות אוטומטיות. עיקר המידע נמצא בחברות, הנושאות באחראיות ל 85% מכלל המידע.
כמו בכל פעם שמדברים איתנו באחוזים, אנו סקרנים לדעת את המספרים האבסולוטיים. ובכן, העולם  הדיגיטאלי היה בשנת 2007 -על פי הערכה של IDC - מורכב מ- 281 מיליארד גיגה-בייטים (281 אקסה-בייטים). הערכה זהירה מבוססת על הגידול בשנתיים האחרונות, אומרת כי לקראת 2010 הוא יגדל לכ-988 אקסה-בייטים.
בימינו בהם כל כתבה מקצועית שנייה מתחילה בהתייחסות למצב הכלכלי, מתמודדים ארגונים בשתי חזיתות: אתגר השימור והאבטחה של מיליוני הגיגה בייטים של מידע העוברים מדי יום ברשתותיהם, והמצב הכלכלי המאתגר שלא רק דורש צמצום בהוצאות אלא גם קבלת החלטות שתאפשרנה למצוא את שביל הזהב בין צרכי החיסכון לטווח קצר והמטרות לטווח ארוך, הישרדות עד אשר המיתון יסתיים והכלכלה תתאושש  וגדילה לאחר מכן.
ולכן, במצב מורכב זה, אנו רואים בהתאם את שתי גישות עיקריות של מנהלי המחשוב בארגונים:
האחת, נפוצה יותר, אומרת לשמר את הקיים ולשתק כל תהליך או שינוי מתוכננים, לא לעשות שום דבר חדש.
השנייה, חכמה בעינינו יותר, אומרת לקדם יוזמות אשר בעלות מסוימת דווקא תסייענה לארגון לחסוך כסף.

אחד התחומים הראשונים לצמצום תקציבים הוא הוצאות בתחום התשתיות. הגיוני להקפיא רכישת תחנות עבודה או מחשבים ניידים חדשים לעובדים, אבל דחיית שיפור במערכת האחסון או ביטול יישום של מערכת שרידות למידע, יכולות להיות החלטות הרות אסון.
אחד הצעדים המסוגלים לחסוך כסף לארגון הוא דווקא שדרוג חומרת האחסון. באמצעות הרחבת קיבולת האחסון עם שיפור בביצועים, התייעלות בצריכת החשמל, יכולות נוספות ועלויות תחזוקה נמוכות יותר..
כידוע עומדות בפנינו מספר אפשרויות לאחסון מידע. ארכיטקטורות SAN מאפשרות לחברה לחבר את השרתים למכונות מרוחקות (מערכי דיסקים, ספריות טייפים וספריות אופטיות) אשר יראו כאילו מחוברות מקומית למערכת ההפעלה.
אחסון מסוג NAS, משתמש בפרוטוקולים מבוססי קבצים כמו NFS או SMB/CIFS במקרים בהם חומרת האחסון מרוחקת והמחשבים דורשים חלק מקובץ (משאב וירטואלי) במקום בלוק בדיסק ממשי.
שיטת ה-Thin clients המיושמת במערכות אחסון מרכזיות גדולות (דיסקים) כמו במערכי SAN ומערכות אחסון וירטואליות, מאפשרים הקנייה של קיבולת אחסון מתאימה לדרישות של כל משתמש ע"ג השרתים. רבים מאמינים כי שיטה זו מעודדת גדילה בלתי מבוקרת של נפח המידע  האגור.
בעולם הגיבוי והארכיבאות הדה-דופליקציה מככבת כפתרון לחיסכון בנפח דיסק, אמנם מסכנת את הארגון במקרה של כשל - ואז בסופו של דבר משלמים ביוקר על פתרון שחשבנו לזול יותר. את המחשוב בענן אפילו לא  נזכיר תחת איום אבדן המידע.
עד כה עברו ארגונים רבים לסביבות של ווירטואליזציה, וגם ספקיות כמו מיקרוסופט וסיטריקס נכנסו למגרש זה. מהפכה זו תמשיך כנראה לקנות לה תומכים ולקוחות, היא מקדמת התייעלות על ידי שיתוף שרתים. אבל, היא יוצרת אתגרים מסוימים באחסון, מפני שאותם שרתים מתחילים לסחוב בממוצע עומס הרבה יותר גדול. אמצעי הזהירות לגיבוי והגנה על המידע צריכים להינקט בהתאם.
ואם כבר נגענו בהגנה, הרי שכל מי שטעם מעולם תוכניות ההתאוששות יודע כי בעיקר יש להגן על המשאב האנושי, אבל גיבוי ויכולת התאוששות מהירה של מערכות המידע קובעים לעיתים קרובות אם הארגון כולו ימשיך להתקיים אחרי אסוןן (אסון טבע או מעשה יד אדם). ראו בהמשך על הפחד.
 

חידושים ושיפורים בגרסת BOS הבאה - פרק 6
הגדרות לשרתי דואר
(לפרקים 1, 2, 3 ,4 ו-5)

השבוע נספר לכם על השיפורים במערכת הגדרות הגיבוי לשרתי דאר ובתהליך הגיבוי.
הגרסה הבאה של מערכת BOS לגיבוי דואר אלקטרוני כוללת בתוכה מרכיב חדש המאפשר הגדרות גיבוי גורפות כדוגמת:
א. גיבוי כלל תיבות הדואר הארגוני ללא התייחסות לתוכנן
ב. גיבוי תיבות מסוימות בלבד עם או ללא ספריות המשנה שלהן

באמצעות כלי זה ושילובו עם כלי ה MBImportConsole שתואר בפרק 2 לשיפורים ניתן להגדיר למערכת להריץ באופן אוטומטי, אחת לשבוע או אף אחת ללילה את קובץ ה CMD שמייבא באופן אוטומטי את תיבות הדואר.

מערכת הגיבוי תגבה תמיד את כל התיבות המיובאות או את סוג התיבות שסומן באופן אוטומטי וללא כל צורך בהגדרות נוספות.

גרסת ה Beta העדכנית היא RC42)  ,2.2.4.2). שותפים העסקיים שעדיין לא קיבלו את גרסת ההתנסות יכולים לפנות אלינו.

פתרון לאוסטרלים

הכל בגדר רכילות ברשת, אבל האוסטרלים נוטים להאמין לה. עבור הגולשים זה התחיל בהודעה אנונימית שהתקבלה ב-Crikey, מגזין (אתר + ניוזלטר) שמאלני בלתי תלוי, מאוד ידוע ובעל השפעה רבה אפילו בין שורות הפרלמנט האוסטרלי. המודיע טען כי CenITex, גוף המספק שירותי מחשוב למספר משרדי ממשלה, לא ביצע גיבוי מלא כבר מעל שנה שלמה. וזאת, מפני שמרכז השירות המשותף שלו (Shared Services Centre -SSC)  אינו מסוגל לגבות את כל המידע המנוהל שם בעבור הלקוחות, משרדי הממשלה, בחלון הגיבויים הלילי.
CenITex נוצר ביולי 2008 ממיזוג המרכז לשירותי מחשוב משותפים של משרד האוצר, ו-IT&S - Information and technology Services. ככל הנראה, גובו שם במהלך השנה האחרונה גיבויים אינקרמנטליים בלבד, מבלי שתהיה מדיניות התאוששות שנקבעה מראש למקרה של אסון. הגורמים המעורבים ידעו זאת וקיבלו הנחיה להצניע את העובדה.
CenITex מספק שירותי IT לשישה מתוך 10 משרדי ממשלה במדינת ויקטוריה (אחת מ-6 המדינות ביבשה), ומטפל בכ-11,500 תחנות עבודה במשרד התחבורה, משרד התכנון ופיתוח הקהילה, ראש הממשלה והקבינט, משרד התעשייה, המשרד לאיכות הסביבה ומשרד האוצר.

לו היה להם BOS, הם היו יכולים בהחלט להסתפק בגיבויים אינקרמנטליים לעד ללא צורך בגיבוי מלא לעולם.
 

באטמוספירה

גזי חממה
רק לפני כמה חודשים, בדצמבר 2008, התקיימה בבית דגן סדנא בינלאומית שנייה לקידום אלטרנטיבות לשימוש ב-Methyl Bromide על מנת להתאים את המציאות לדרישות פרוטוקול מונטריאול*. לסדנא הגיעו נציגי מדינות מתפתחות בדרום אמריקה, אסיה, אפריקה ומזרח אירופה. כמו האירוע הראשון (2005), הכינוס מומן ע"י המשרד לאיכות הסביבה, משרד החקלאות, משרד החוץ והאומות המאוחדות. הדוברים התמקדו בהיבטים טכניים וניהוליים של תהליך החלופה בתחומי הקרקע (לפני הזריעה) ולאחר הקציר, בהם השתמשו עד כה במתיל-ברומיד כחומר הדברה רב תחליטי.

*פרוטוקול מונטריאול על חומרים הפוגעים בשכבת האוזון של כדור הארץ (גזיCFCs- ChloroFluoroCarbons המורכבים מכלור, פלואור ופחמן, ועוד גזי חממה) הוא הסכם בינלאומי שנחתם ב-1987, נכנס לתוקף ב-1989, ותוקן בעוד מספר הזדמנויות. יש המאמינים כי במידה וקביעות הפרוטוקול תתקיימנה כמתוכנן, שכבת האוזון תשוב לאיתנה לקראת שנת 2050. אבל, בשל מחירו הנמוך, ארצות עניות דבקות עדיין בשימוש במתיל-ברומיד כדי להגן על יבוליהן. בארה"ב הופסק השימוש בחומר בשנת 2005.

אחת האלטרנטיבות המוצעות למתיל ברומיד היה עד כה גז ה-surfuryl fluoride, שגם בו ניתן להשתמש בהדברת החרקים שבגידולים ובמחסני התבואה. השבוע התפרסמה תגלית של מדענים שעסקו במחקר אטמוספרי וימי: גם הסולפוריל פלואוריד (SO₂F₂) לא בטוח כפי שהאמינו לפני כן, לבריאות האדם ולשלמות האטמוספרה הגלובאלית. המדענים מדדו את הפליטות ואת זמן הפירוק של החומר על מנת לקבוע את השפעתו הפוטנציאלית על האקלים, כחלק מתוכנית AGAGE -Global Atmospheric Gas Experiment במימון NASA. הם מצאו כי ריכוז ה-sulfuryl fluoride ב- טרופוספירה (האטמוספירה התחתונה), גדלה ב-5% לשנה, בין השנים 1978 ו-2007. עוד מצאו כי זמן הפירוק של הגז הוא כ-36 שנה, למעשה פי 8 יותר ארוך ממה שנודע לפני כן.
היתרון בגילוי פוטנציאל הרסני בעוד מועד, הוא ביכולת התראה לעצירת התהליכים התעשייתיים לייצור חומרי הדברה מזיקים לסביבה. עם זאת, וכמו כל דבר אחר, כוחות השוק לא קלים להסתה. חייבים להמשיך ולחפש חלופות ישימות, בלתי מזיקות וברות השגה גם לכיס הדל של הארצות המתפתחות..


זבל קוסמי
רובנו רגילים לרוטינה בה כל אחד בביתו, או המנקה במשרד/במעבדה/במפעל, קושר את השרוך לשקית הזבל, מוציא אותה מהפח, משליך באנונימיות למיכל הגדול, ושוכח...
לא כך בחלל. שם יש לזבל שם. באופן כללי, נקראות חבילות האשפה אשר בחלל שהן פרי יצירת האדם  MMOD - MicroMeteoroid Orbital Debris. אבל יש גם לכל אחת שם פרטי. למשל, יש חבילת זבל שכונתה "Object 25090 PAM-D", וגם יודעים מהי: חתיכות המנוע של אחד המודולים לשיגור לוויין הניווט GPS-37 בשנת 1993. גוש הזבל מורכב מחתיכות מתכת בגודל 0.9 סנטימטר ולא נחשב כחפץ מסוכן. אלא שבחמישי שעבר (12 במרץ) התקרב אותו MMOD לתחנת החלל הבינלאומית וסיכן את האנשים המאכלסים אותה. בעקבות אזעקת "צבע אדום" קיבלו אנשי הצוות פקודה דחופה להתפנות לתא המעבורת הרוסית Soyuz אשר עגנה בתחנה. ניתנה להם בקושי שעה אחת לעשות כך, לפני המועד המיועד להתנגשות.
ברוב המקרים יש ל-NASA מספיק זמן להזיז את תחנת החלל הבינלאומית למסלול אחר בעת סכנה, אך הפעם אחרה ההתראה להגיע ולא נשאר לזה זמן. גם כי מסלול ה-MMOD הספציפי לא היה עקבי, נכנס ויצא מאטמוספרת כדור הארץ ולכן נע בצורה אקראית במסלולו האורביטאלי.
במזל, הפעם פספס ה-MMOD את תחנת  החלל, למרות שעבר די קרוב. במקרה של פגיעה, היה נגרם אובדן לחץ אוויר במגורים בעקבות ניקוב הקירות..
Space debris: Evolution in pictures  הינה גלריית תמונות בנושא. מוערך כי הזיהום גדל בקצב של 5% בשנה והופך לאיום מתגבר לציוד ולצוותים אשר בחלל, במסלולים סביב כדור הארץ. סוכנות החלל האירופית אוגרת גם היא מידע על אותם חפצים שמקורם בטילים ומעבורות שנשלחו לחלל, לוויינים תקולים או נטושים, וחפצים קטנים יותר כמו כלי עבודה, עטים, פנסים וציוד נוסף שאבד לאסטרונאוטים במסעות אל מחוץ לרכבי החלל. החפצים מתרכזים באותו אזור שהיקפו 36,000 קילומטר שם נמצאים מרבית לוויני התקשורת. גם לווייני מזג האוויר ותצפיות סביבתיות חגים בגובה 800 קילומטר גובה ונמצאים יותר ביותר בסכנת התנגשות עם אותם חפצים הנעים במהירויות יחסיות של עד 50,000 קילומטר לשעה. התנגשות של כל חפץ במהירות הזו עם תחנת חלל או כל כלי מאוכלס אחר יכול להסתיים באסון.
על פי ידיעה של AP, פיקוד החלל של ארה"ב עוקב אחר 13,943 חפצים שחגים סביב כדור הארץ, שמימדיהם ארבע אינץ' לפחות. אכן, יש בסוכנות החלל האירופית וגם ב-NASA מרכז שלם שכל מטרתו לעקוב אחר הזבל המפוזר מסביבנו.
יש לציין כי מרבית החפצים הבלתי רצויים הללו היו מתאדים באטמוספרה במידה והיו נופלים לכיוון כדור הארץ, כך שהם לא מהווים סכנה מבחינה זו. עם זאת, היו מקרים בהם הריסות (כמו של תחנת החלל Skylab) היו כה גדולים שהם לא הספיקו להישרף לגמרי בכניסתם לאטמוספרה, הם נשרו ופגעו בקרקע. במקרה של הסקיילאב, באזור האוקיאנוס ההודי ואוסטרליה, שם קנסו הממשלות המקומיות את ארה"ב על השלכת זבל במקומות ציבוריים.
בקישור Space debris spotlight רואים אנימציה הממחישה את גידול (ומיקום) החפצים המזהמים שקוטלגו סביב כדור הארץ, משנת 1957 -עת שיגור הספוטניק, הלוויין הראשון- עד שנת 2000.
מקרי התנגשות אחרים עם הריסות בחלל גרמו בעבר נזק לכלים של NASA. אחרי המקרה שהתפרסם בפברואר, של התנגשות בין לוויין אמריקני ללוויין רוסי שהתקלקל ויצא משליטה, מתחילים להרגיש שצפוף שם למעלה. מה נעשה כדי שהשמיים לא יהפכו להכלאה בין חירייה על נתיבי איילון?
 

מילון

כאשר אנו אומרים "Overclocking", אנו מתכוונים למצב בו מכריחים רכיב מרכיבי המחשב לעבוד מעבר לקצב אליו תוכנן או אליו התכוון היצרן. אל אותו המצב מגיעים לפעמים כאשר מתקינים רכיב מיושן במערכת מודרנית יותר - הרכיב מחזיק מעמד ועומד בקצב עד לגבול מסוים, למרות שלא תוכנן לכך.
חובבי מחשבים מסוגלים לאלץ רכיבים זולים ופשוטים יותר, לעבוד באובר-קלוקינג ולהגיע למהירויות גדולות יותר, או לאלץ רכיבים טובים ויקרים להגיע לביצועים טובים אף יותר מהמוגדרים בעת הרכישה. ראינו את הדבר נעשה עם מעבדים, לוחות אם, זיכרונות RAM וכרטיסי וידיאו.
מגיעים לאובקר קלוקינג על ידי שינוי הגדרות ה-CPU multiplier וה-FSB (בלוח האם, ה-Front Side Bus), עד להשגת תדר ההפעלה היציב הגבוה ביותר. לאחר שהגיעו לשוק ערכת השבבים ה-X58 של אינטל והמעבד Core i7, ה-FSB הוחלף ב-QPI (שזה ה-Quick Path Interconnect גם מכונה Baseclock או BCLK)
נכון שבתיאוריה נראה התהליך פשוט, אבל מגוון התכונות הפיזיקאליות והחשמליות במערכות מחשב  שונות מסבכות את היישום, כמו גם גורמים שונים שמצטרפים לחישוב (CPU multipliers, טכניקות קירור, עומסים תרמיים ועוד).
באתר www.overclockers.com תמצאו מידע מועיל לסחיטת המיץ מהמערכות שלכם.
 

על הפחד

הפחד הוא תגובה רגשית, פיזיולוגית, לאיומים וסכנות. הוא מתרחש בהשפעת אירוע אסון או תובנה, והתגובה לפחד יכולה להיות בריחה או התמודדות (fligtht or fight)
התגובה לפחד מסוגלת לדחוף אותנו למעשים בלתי רציונאליים, שיתכן ונתחרט עליהם מאוחר יותר. כאשר אנו במצב פאניקה, אותות המוח שלנו לא מגיעים לקליפת המוח האחראית לתהליכים הרציונאליים, אלא שעוברים ישר לגרעין שקד המוח (amygdala).
אחראי לכך הוא ה-תלמוס במוח, הפועל כמעין בקר תעבורה שמזרים ומעביר אותות. במצב רגיל הוא מפנה את האותות לקליפת המוח לעיבוד. אך במצב של פחד קיצוני, הוא מסיט את האותות לאזור נטול יכולות רציונאליות והמוח כולו מגיב בצורה אינסטינקטיבית המבוססת על תבניות תגובה שנשמרו בעבר. מצב זה מכונה "חטיפה ע"י האמיגדלה". אזור גרעין השקד "חוטף" לנו את יכולת החשיבה השקולה לקבלת ההחלטות.
וכעת, מקופסת המוח, אל המציאות. במצבי קריסה של מערכות מוכרות, כמו שווקי ההון למשל, אנשים מגיבים בעצבנות ורגשנות בעקבות אינסטינקט ההישרדות שלהם. לצפייה בתגובות של אחרים יש אף את הכוח להביאנו להתנהגות "עיוורת" של עדר.
הפחד הוא כמובן יחסי, יש נושאים המעוררים פחד באנשים מסוימים ולא לאחרים. אבל גם יש המגיבים טוב יותר מאחרים במצבי משבר דומים. במקרה של אסון עלינו לגייס כוחות ולנסות להחזיר את פעולת המוח למצב תקין, להירגע.
בארגונים, הכלי העיקרי לדחיית הפחד ולהתמודדות עם אסון היא ידיעת התוכנית להמשכיות עסקית על בוריה, כל אחד את חלקו בה וכולם את החלקים המשותפים. העדיפות הראשונה בכל תוכנית כזו היא בטיחות העובדים. לאחר שזו מובטחת, נוכל להעריך אם בכלל קיים צורך בהפעלת תהליכי התאוששות. התוכנית הטובה ביותר היא כמובן זו שאין צורך להפעילה. היכולת לאמוד את המצב במהירות חיונית לשם החלטה - האם להפעיל את התוכנית או לא.
תקשורת טובה בין חברי צוות תקבע את קצב ונכונות ההתאוששות. הדבר נכון למקרה של אסון קשה (שריפה או רעידת אדמה) וגם ל"אסון מחשבים" כמו קריסת שרת. רצוי להודיע לכולם מה באמת קורה, מה נעשה ויעשה על מנת לפתור את הבעיה, וגם לתת הערכת זמן להתאוששות השירותים. לאחר מכן רצוי גם לעדכן, לפרקים, את אנשי הקשר הרלוונטיים כדי לחסום את הפחדים הנגרמים מתוך אי ודעות.
תרגול "על יבש" של תוכנית ההתאוששות ושל רוטינות שונות לאישוש מערכות משפרת את יכולות התפקוד בעת משבר ומורידה את סף הגירוי לגורמי הפחד. כל הקריסות מתרחשות תמיד בזמן ה"הכי פחות מתאים". למשל, במקרה של אובדן מידע גורלי, הפחד והעצבנות עומדים בדרכו של מנהל הגיבויים. הוא יידע לעשות כל פעולה שחזר עליה פעמים רבות ונחשבת בעיניו "אוטומטית". אלא ששחזור מידע דורש את מירב הריכוז וצלילות הדעת. מחובתנו להפוך ל"אוטומטיות" את הפעולות הנכונות והנבונות על מנת לשמור על שרידות המידע. ולכן, בצ'יף מאמינים בצמצום הצעדים לשחזור. בפישוט המערכות ובצמצום התערבות הגורם האנושי בגיבוי ובשחזור של מידע, לצמצום סכנת אובדן המידע.
הן אם מדובר בתחנה או בשרת אחד, או במאות שרתים, יהיה עלינו להתחיל מן ההתחלה, ועדיף לאושש ראשית את המערכות הקריטיות ביותר כדי להחזיר את הארגון למצב פעילות. ורק אז נפנה למקור החלופי של מידע עדכני.
בארגונים מסוימים ערכה זו תמצא על קלטות בארכיון, באחרות על עותק של דיסק מקומי, או באתר מרוחק. בצ'יף אנו מציעים שילוב תפעולי שיספק את אותה ערכה ללא דחייה כמו זו של נסיעה לארכיון או לאתר מרוחק להבאת קלטות.
בצ'יף גם הבנו כי הקדימות בדרך כלל אינה מתמקדת בשחזור מידע אלא בחזרה לעבודה. (פתרון לסוגיה זו אנו מספקים, למשל, באמצעות הפתרון לגיבוי מידע ממערכות Exchange)

צרו עמנו קשר עוד היום לייעוץ והכוונה או לשירות שחזור אחרי קרות נזק
 

כרוניקה של פדיחה

הרבה דברים שליליים אמרו כבר על אנשי המחשבים. בין היתר, שאין להם מיומנויות חברתיות, או רגישות. אבל גם האדם החברותי ביותר נתקל במבוכה במצבים מסוימים. כך למשל, בשיחה עם לקוחות המבקשים להחזיר מידע אבוד ממחשביהם (לשימוש פרטי ו/או עסקי). אותם לקוחות לרוב לא מודעים לתכולה האמיתית של הדיסק הקשיח שלהם. מדי יום מצליחים בצ'יף להחזיר קבצים שאבדו, אך לעיתים מסתבר שבנוסף לחומר המבוקש גם החזרנו קבצים שנמחקו בכוונה, או נעלמו לפני זמן רב, או נשמרו על אותה מכונה על ידי משתמשים אחרים, אפילו בעלים קודמים.
כך היה במקרה של גמלאי חביב שהתייצב בשבוע שעבר במעבדה לשחזור מידע בנס ציונה, מבקש לשחזר תמונות משפחה יקרות לו.
בדיעבד הסתבר כי הנ"ל דווקא ידוע בעיר-עם-לב-של-מושבה, ונמנה כנראה מבין פטרוני היישוב, אך בפנינו הזדהה כגמלאי אומלל תוך תיאור הבדידות והסבל הרב המחכים לו אם -חלילה- יישאר ללא גישה למחשב במהלך סוף השבוע המתקרב והולך. כן הצהיר הנ"ל כי מחיר השחזור גבוה לדעתו. אנשינו המשחזרים, מודעים לדלות קצבאות הזקנה, חשו פריטה קלה במיתרי ליבם ועשו את העבודה המבוקשת במחיר הבדיקה בלבד.
לבסוף, יצא שכרם בהפסדם של כל הצדדים. אנשי צ'יף עמלו ללא תמורה  (למורת רוחה של פיית הרווחיות) וסיפקו את הסחורה. הלקוח התחמן קיבל על תקליטור אלבום תמונות שלם של משפחתו... ושל יקירי "אחיינו השובב" (מתערטלות... ומתערטלים!), מסודרות על פי תאריכי הקבצים.
על אריזת התקליטור רשמנו את מספר החרום של מוקד שח"ל.
 

השוואה

השבוע התפרסמו תוצאותיה של עבודת השוואה מעמיקה שבוצעה במעבדות איקס ביט בין דגמים שונים של דיסקים קשיחים בעלי קיבולת של 1TB. אחד המבחנים בדק את מהירות הדה-פרגמנטציה בכל אחד מהדגמים.
הבוחנים יצרו מערכת קבצים על גבי פרטישן של 32GB, אותה העמיסו בכל טוב (מוסיקה, משחקים, אפליקציות ווידיאו). אחרי ששמרו עותק הדיסק המחולק לסקטורים, העלו את אותו עותק על גבי כל הדיסקים הקשיחים שביקשו לבדוק. בכל מקרה ומקרה הריצו תוכנת דה-פרגמנטציה Perfect Disk 8.0 ורשמו את זמן התחלה וסיום תהליך הדה-פרגמנטציה.
התוצאות נעו בין 20:27 דקות ל-44:51 דקות. המנצחים היו שני דגמי WD ודגם E7K1000 של Hitachi. הדגמים של Samsung באו אחריהם, כאשר ה-cache של 32MB לא הקנה יתרון לדגם Green, שם הצפיפות המוגברת של דגמים בעלי 3 פלטות מסייעת לנצח את דגמי ה-4 פלטות בהפרש של מעל 2 דקות.
אחרונים דשדשו הדיסקים של Seagate - בראקודות של 3 ו-4 פלאטות, וה-SV35.3
 

אפליקציה חסרת שימוש

הפייסבוק מאפשר למפתחים לייצר אפליקציות. עד כה רובן חסרות שימוש ואפילו מגוחכות, חוזרות על עצמן ומשעממות. רבים מהמפתחים זורקים את האפליקציה לאוויר ולא טורחים לעדכן אותה. השבוע נתקלתי לראשונה באפליקציה שנראית למראית עין סוף סוף שימושית. היא מאפשרת לשלוח SMS חינם, מתאים לי. מדובר ב-toolbar (נו, שיהיה עוד אחד כבר לא יזיק). אבל הבעיה היא שדפדפן ה- Chrome לא מקבל אותו. אז הולכים לפיירפוקס, מורידים ומנסים להתקין. אופס! האפליקציה לא מתאימה לגרסת הפיירפוקס האחרונה (הפיירפוקס מעדכן את עצמו באופן אוטומטי).
נו טוב אז ננסה על ה-MSIE. גם לנ"ל אין תמיכה בכלל. זו לי הפעם הראשונה שאני נתקל באפליקציה שלא עובדת עם שום גרסה מעודכנת של כל דפדפן שהוא. וזה מזכיר לי שהפורום לקידום יזמות היי-טק יצא השבוע בכתבה שמתלוננת על מפתחים ויזמים שלא משחררים גרסאות בטא. אז עכשיו אני מכיר מפתחים שרצוי היה שלא ישחררו כלום, כי מה שהם משחררים, רק מריח לא טוב. אני משוכנע ששלושת ניסיונות ההתקנה שלי נקלטו בסטטיסטיקה שלהם והם לא ממש מתביישים להציג אותה.
 

מצטער?

ברנרד מאדוף הגנב המהולל מצטער על ההונאה! וואללה? לא ברור לי למה מישהו חושב שזו כותרת לעניין בעיתון. שלא יספרו לי שמאדוף מצטער על משהו שהוא עשה, הוא בטוח מצטער על זה שתפסו אותו. ההונאה שלו נעשתה בקור רוח, בכוונה תחילה ולאורך הרבה זמן. האמת היא שמעצבן אותי לראות את כל אותם "מצטערים" שנתפסו. רופא שלקח שוחד, מצטער. כאילו שלא הייתה לו האפשרות לא לקחת שוחד. הבעיה היא שה"צער" המעושה הזה מזכה את כל החלאות למיניהן בהקלות בעונש. מסתבר שזו מחלה בינלאומית של כל מערכות המשפט בעולם. דמעות תנין עובדות על שופטים, חבל שדמעות אמת לא עובדות עליהן של כל אותם אנשים שנשפטים מדי יום שעיקר על העובדה שאין להם גרוש שחוק על התחת.
 

איפה הפיקוח?

בנק המזרחי מעלה את הריבית על האוברדראפט, איך לא, לשכירים. זה לא שלשאר אין ריבית גבוהה, אבל את השכירים יותר קל לדפוק. אז בנק המזרחי מצא דרך ישנה-חדשה לצמצם את הנזקים שנגרמו לו בשנתיים המטורפות האחרונות. הבעיה היא שבנק ישראל הוריד את הריביות כמעט עד למינימום האפשרי. האם זה שינה משהו למישהו? לא! למה שישנה? ומדוע אין הפיקוח על הבנקים עושה משהו? הרי הבנקים מטרפדים את ניסיונות ההיחלצות מהמשבר על ידי אי היענות להורדת הריבית לציבור. מוזר, כי הפיקוח על הבנקים שייך לבנק ישראל. אז כנראה שהורדת הריבית נועדה לסייע לבנקים להיחלץ מהמשבר על גב הציבור.
אז שוב אני חוזר ואומר, תוציאו את הכסף שלכם מהבנק, הוא שווה יותר מתחת לבלטות. אם למשקיעים הזרים באנגליה התאים למשוך 3 טריליון פאונד מהבנקים הבריטיים בגלל המשבר שם, מדוע ממשיך הישראלי לממן את הבנקים שלו?
אבל שיא החוצפה הוא שראשי הבנקים מאשימים את הממשלה במשבר האשראי...
 

ליברליזם אירופאי

האירופאים הם אוסף של בנות יענה שמסרב להכיר במציאות: שהם מוקפים מכל עבר במוסלמים. בשבת האחרונה נתקלתי בדוכן של פלשתינים שקורא להחרים את ישראל ולא מעט מתנדבים צרפתים עמדו וחילקו פליירים לעוברים והשבים. לפני מספר ימים ראיתי את אותה פניה בדוכן שבו הייתי רגיל לאכול את השווארמה שלי בצהריים (געגועים?!) חבל, יש להם שווארמה לא רעה, אבל אני לשם לא נכנס יותר. כשראיתי את כל אותם צרפתים פתאים שקוראים בשקיקה את רשימת החברות והמוצרים שהם נדרשים להחרים, התרגזתי. שהרי אם הם היו באמת מחרימים את ישראל הרי שהיו חוזרים 50 שנה אחורה מבחינה טכנולוגית ורפואית לפחות. אבל בין לקרוא פלייר מצ'וקמק ובין להחרים באמת, המרחק גדול... אז נרגעתי. ואז נפלה לידיי כתבה בדיילי מייל האנגלי הפונה אל מעמד הפועלים האנגלי. הכתבה מוחה על החוצפה של המוסלמים בעיר לוטון באנגליה שיצאו בקריאות "רוצחים" לגדוד הצבא האנגלי שחזר מעיראק. קראתי וניגשתי אל התגובות (הטוקבקים) וגיליתי שהאזרח הבריטי זועם על מדיניות הממשלה שלו ואפילו קורא להפיכה!
אז לאלו שחושבים שהאנגלים אנטישמיים, מן הראוי להזכיר שכל הלכלוך האנטישמי מקורו באליטה האנגלית האינטלקטואלית, שבין היתר מפוצצת ביהודים "ליברליים" ובאוסף ישראלים (כן, ישראלים!) שאת שמם עשו בהוקעת מדינת ישראל, והבמה הראשית שהם מקבלים הם עיתוני הגארדיאן או הטלגרף השמאלנים במיוחד. עכשיו נחשו, איזה עיתון ישראלי מתרגם ומפרסם את הכתבות של הגרדיאן האנגלי ?
בין לבין, החליטה ממשלת הלייבור הבריטית (שאין בעיניי שום סיכוי קלוש שתיבחר בשנית) לדבר עם החמאס והחיזבאללה. והפלא ופלא, לא עבר שבוע והסכם יום שישי הטוב (הסכם השלום בין הבריטים למחתרת האירית) התפוצץ להם בפנים בצורת רצח של שני שוטרים. וכי למה לא? הממשלה הבריטית מוכיחה שטרור יעיל כאמצעי לחץ אז למה שה-אי. אר. אי. האמתי לא ינסה גם הוא?
 

אכזריות גרידא

אם לילדה אוטיסטית, עובדת זרה, הורשתה להישאר בארץ בגלל הצרכים המיוחדים של בתה. הבת יצאה לשוטט ונדרסה למוות. ומדינת ישראל קפצה על המציאה ומנסה לגרש את האם. האישה חיה בישראל 10 שנים ושניים מילדיה נולדו בישראל.
זה שמדיניות ההגירה בישראל מזעזעת ושלטונות ההגירה מזכירים משטרים אפלים, זה לא חדש. אבל כשקראתי את הטוקבקים הזדעזעתי מאכזריותם של הישראלים. נכון שיש רבים שביקשו רחמים, אבל הרוב דרש גירוש מיידי וללא טיפה רחמים על אישה שעדיין לא קברה את ביתה.
פעם אמרו על היהודים שהם רחמנים בני רחמנים, כנראה שבדור הזה זה כבר לא כל כך נכון.
 

ראשים

בשנה האחרונה אני אוסף קטעי וידאו כדי ליצור סדרת סרטים על אומנות אורבאנית בעיר מרסיי. נכון העיר מלוכלכת, רועשת ואזורים רבים בה מזכירים את רמאללה, אבל כשיודעים היכן לחפש מוצאים דברים מפתיעים. אז בין לבין לקחתי גם תמונות ובניתי לי אלבום קטן של פסלים, מזרקות ועיטורי אבן על מבנים, אותו ניתן לראות במלואו בכתובת: http://www.not2pay.com/heads. יום אחד, אולי, מישהו ירצה להוציא ספר עם התמונות האלו...
מה שלא פחות מעניין הוא הסקריפט להצגת התמונות הפשוט ביותר שנתקלתי בו ואם מישהו מעוניין שיכתוב לי ואשלח לו את הקודים עם הנחיות.
את הסרטון הראשון אני מקווה לשחרר בתוך כמה ימים והוא יעסוק בגרפיטי בעיר מרסיי. הגרפיטי היא אומנות המחאה והעוני, (וגם הוונדליזם בין היתר) במרסיי שהיא עיר ענייה למדי למרות גודלה, השימוש בגרפיטי נפוץ במיוחד בין היתר בעיצוב חנויות והתוצרת יוצאת מהכלל.
 

צעצועים וסרטים

הצעצוע החדש היחיד שנתקלתי בו השבוע הוא הגוג'ט. שימוש נכון בו יכול לחסוך לכם הון עתק בשימוש בסלולארי שלכם. הוא מאפשר שליחת SMS חינם בין המשתמשים בו אבל... זה מחייב אתכם להפיץ את הבשורה. http://www.goojet.com/index.html

וכמובן שלא נשכח את הסרטים, שהם מרוכזים כמו תמיד בכתובת:
http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature 

שבוע טוב

תגובה לשורות של עמית

הרשימה

הרכבת שוב פעם אחרה. חיכיתי ברציף ומצאתי בכיס המעיל עט ודף מקופל. החלטתי לערוך רשימה של "הדברים שמעצבנים אותי".
רכבות שמאחרות
פוליטיקאים וסלבריטאים שאנוכיותם אומנותם
מי שפותח רק קצת, בלי להסיר, את יריעת נייר הכסף מעל הקוטג', ומחזיר למקרר עם המכסה השקוף מעל.
אנשי עסקים חלקלקים
יצרני תחתונים לגברים שמתעלמים מהצורך בפתח קדמי
נהגים ונוסעים שמשליכים בדלים וזבל דרך חלון הרכב...
המקרים בהם בנק מחזיר צ'קים של לקוחות ללא כל סיבה מוצדקת ובבירור המקרה תמיד "הצד השני אשם" (הבנק השני, סניף אחר, הסטודנטים שעושים את עבודת ההקלדה...)
עוד גזרה חדשה לשנה זו: תשלום 55 ש"ח לקבלת דו"ח שנתי מבנק דיסקונט.

בעוד חשבתי מה להוסיף, הופיעה הרכבת שלי, מצאתי בה מושב לטעמי ורוח סלחנית נחה עלי. החלטתי להמשיך את הרשימה תחת כותרת משנית: "דברים שפעם עצבנו אותי אך היום מעוררים בי רחמים".

זבנים/ות שפונים/ות אלי ב-"מותק" או "נשמה".
ספאם לא אינטליגנטי
אנשים טכניים שהשמש זורחת להם מהישבן
אידיוטים שלא נותנים כבוד לפועלי שמירה וניקיון
נשים בקורקבן חשוף במקום העבודה
גברים באגו חשוף בזמן נהיגה
קשישים ווכחנים ומנכ"לים צדקנים
מתחכמי אלפונים ("א.א.א.א.א.אינסטלציה") ומתחכמי אינטרנט ו-GoogleAds ("מאז-1983", או "1985", וכו', רק כי נודע להם שהעיסוק בארץ התחיל ב-1986...)

הגעתי מהר מאוד ליעד, הכל הלך מצוין וגם נשאר לי זמן פנוי לסיכומים. המשכתי את הרשימה תחת כותרת חדשה: "דברים מעצבנים שלא מעוררים בי כל רגש".

נסו. זו שיטה לא רעה לביית כעסים ולהעביר את הזמן.

פ.ג.

:-) חיוך אחרון ודי

1. פרוטוקול התקשורת המוצפן לתקשורת עם מכונות Enigma.

2. הידעת ש...
● כמות הזיכרון הממוחשב שהיה נדרש להפעלת WordPerfect בווינדווס 95 היה גדול פי שמונה מכמות הזיכרון על גבי מעבורת החלל באותה תקופה.
● סיסמאות פשטניות מסייעות ב-80% מכל הפריצות במחשבים
● המצרים השתמשו באמצעי למניעת הריון הראשון: צואת תנינים
● ליאונרדו דה וינצ'י המציא את המספריים.
● ביצת היען גדולה ממוח היען.
על אלה ועוד 495 עובדות חסרות תועלת תוכלו לקרוא ב-
http://www.djtech.net/humor/useless_facts.htm