לחברים שביקשו בימים האחרונים הסברים לגבי התאוששות מערכות Exchange:
אנו מחזירים אתכם למגזין מספר 44 (לפני 3 שבועות) שרבים מכם פספסתם עקב איחור באישור ההרשמה. אתכם הסליחה.

מדינות נאורות

ממשלת אוסטרליה מתכננת להנחיל את חובת הסינון של תכני אינטרנט ברמת ה-ISPs, כאשר הקהל הרחב ביבשת מאוד לא מרוצה מן הרעיון.
במקביל, בבריטניה נודע דרך ה-BBC כי אחד מספקי האינטרנט חסם עמוד בוויקיפדיה עליו התקבלה תלונה בנושא תוכן. היה זה עמוד להקת הרוק הגרמנית "Scorpions", שהציגה לראווה את האלבומים שלה, שנמכרו ביותר מ-75 מיליון עותקים ועל גבי עטיפת אחד מהם, תמונת ערום. ספק האינטרנט בסך הכל הגיב לתלונה מאת ה- Internet Watch Foundation -IWF, ארגון אמריקני השומר רשימה שחורה של אתרים בעלי תוכן בלתי חוקי או מפוקפק.
כתוצאה מן התקרית, כל הוויקיפדיה נפגעה, אתר האנציקלופדיה הפתוחה נחסם על ידי מספר משמעותי של ספקים, עמוד הסקורפיונס הפך בלתי נגיש ל-95% מן הגולשים הבריטיים, כולל את אלו שעמדו לעדכן את העמוד הבעייתי.
לפחות שישה מתוך ספקי האינטרנט המובילים בבריטניה התקינו מנגנוני ניטור וסינון שכרגע גורמים לבעיה קשה לכל האנגלים שמנסים להיכנס לאתרים של וויקימדיה, המאוחסנים בארה"ב.
על המדינות הקנאיות ועל משטרי רודנים כבר שמענו בעבר, ואיכשהו הבנו שצנזורה אינטרנטית אצלם הוא רק עוד היבט לדרך בה הם מגבילים את חופש התושבים. אבל כעת, גם במדינות "נאורות" התופעה מתקיימת ומתרחבת. אז מה יהיה עלינו, ארץ קטנה עם שפם, מגרש ביתי לגלעד ארדן, חצי סיכה חצויה על מפת העולם?
 

מה שאספות עושות לאבא

המשך משבוע שעבר

"אבא, אתה חייב ללכת לאסיפתורים. המורה אמרה שמבוגר אחד לפחות חייב להגיע. ואמא לא יכולה". (למה מכל השכונה, אני צריך להיות אותו מבוגר אחד?). עתיד ילדינו בראש מעינינו, אבל למה דווקא הערב, ערב המשחק? לא נעים לי אפילו מעצמי, ואני מחפש תירוצים מהוגנים יותר לאדם בגילי. הילד קולט אותי מיד, ומחזיר לי כמו שד output של משפטים על אחריות ועל ציפיות - שאנחנו ההורים בעצמנו דקלמנו לו. GIGO. ויקומו המלפפונים, וירביצו לגנן.
ידעתי ועוד איך ידעתי שאהיה האבא היחידי שיישב על הכיסאות הקטנים. בכסא אחד גדול (נורמאלי) יושבת המורה ואת השני קיבלה גברת הרה. לו היו עוד גברים לצדי, זה היה קל יותר, אבל אני לבד. לפעמים בא לי להתמרד... כמו תריסר המהנדסים שעזבו את קבוצת מוצרי הסטוראג' של IBM בדצמבר 1967. המרד לא התקבל בעין יפה בתעשייה והם כונו "The Dirty Dozen" - התריסר המלוכלך - על שם הסרט הידוע.
החברים הקימו יחד את חברת ISS (אינפורמיישן סטוראג' סיסטמס) לייצור מוצרי אחסון. המהלך השפיע מאוד על עסקי הדיסקים הקשיחים, חברת Telex הפכה להיות המפיץ הבלעדי שלהם. היא מכרה את הדיסקים של ISS הישר ללקוחות הקצה עם ממשק של טלקס למוצרים האלקטרוניים של IBM. על הדיסקים התנוסס שם המפיץ, והם תרמו לטיפוס המהיר של טלקס כספקית ראשית של דיסקים קשיחים, כונני טייפ ומדפסות מַתְאִימים למחשבי IBM. כמובן של-IBM זה לא היה נוח, והיא לא קפאה על שמריה.

בזמן שהמורה הקריאה מהדף, עשיתי Fade Out עד לניתוק מוחלט מהסיטואציה. בונה בראש טבלת ייאוש: כמה שנים, חודשים, שבועות וימים חסר לנו עד שהילד יסיים תיכון ויתגייס. לא אמור להיות בעיה בשבילו, כי הוא גאון קטן. שמו בוודאי יירשם בדפי ההיסטוריה של כל ענף שיבחר לעסוק בו. כמו Al Shugart, שרק סיים בית ספר וכבר יתקבל ל-IBM. תוך כמה שנים נתנו לו להשתלט על פרויקט ה-"Advanced Disc File", הבן הממשיך של ה-RAMAC 350 שעבד עם פלאטות של 24 אינץ'. בשונה מה-Ramac, בדגם החדש כבר לא היה צורך להניע ראשים קוראים/כותבים למעלה ולמטה כדי להגיע לפלאטות השונות. הראשים החדשים (עם self-acting slider bearings) אפשרו התקנה של ראש אחד לכל משטח, כלומר, לכל צד של כל פלאטה. הפיתוח ביטל את הצורך באספקת אוויר, שיפר בהרבה את הצפיפות (areal density) ואת זמן הגישה.
שוגרט התקדם יפה. בינואר 1968, חודש אחרי שה"תריסר המלוכלך" עזב את IBM, הוא קודם לתפקיד מנהל יצור של מכשירי אחסון של גישה ישירה בחברה. מנהלו הישיר היה אותו מנהל שהיה לקבוצה שעזבה. אבל כבר בקיץ 1969 חברת Memorex שכרה את שוגרט כדי לנהל את אופרציית כונני הדיסקים הצעירה שלה, בתור סגן נשיא לפיתוח מוצר.
כאשר שוגרט הצטרף לממורקס, כ-200 עובדי IBM עברו אחריו. בתעשייה הצעירה, זה נחשב למספר גדול באמת.
באותם ימים עליזים הקבלה לעבודה הייתה תהליך בלתי פורמאלית משהו. המועמדים והמגייס ישבו לפטפט על בירה או שתיים... שוגרט היה לקוח קבוע במסעדה בה נהגו לאכול מהנדסי IBM. הם היו מברכים אחד את השני וכמעט בלי להרגיש התחילה חטיבת הדיסקים של ממורקס לגדול, בזמן שהחטיבה המקבילה ב-IBM התחילה להצטמצם. (ממש בא לי עכשיו בירה, במקום המיץ החיוור הזה, ברירת המחדל באספות בית הספר).
אל שוגרט הלך והתחזק. ב-1971 הוא כבר היה אחראי לכל פיתוח המוצרים בממורקס. שנתיים לאחר מכן אפילו נטש ופתח חברה משלו, Shugart Associates. אבל המזל לא היה הפעם לצידו. אחרי שנתיים, בהעדר מוצרים מוכנים לשיווק, המשקיעים שלו איבדו את הסבלנות ופטרו את שוגרט. או שהוא התפטר, לא בטוח.
בכל מקרה, בחברת שוגרט אסושייטס החליף את שוגרט מי שעד אז שימש כמנהל ההנדסה, גם הוא אחד המייסדים. תחת הנהגתו, החברה השיקה בשנת 1976 את דיסקט הפלופי הראשון של 5.25 אינץ'.
מספר שנים לאחר מכן רכשה Xerox את שוגרט אסושייטס וסגרה אותה תוך שלוש שנים.

אל שוגרט בוודאי היה קם והולך ברגע ששתי אמהות אלפא מתחילות ויכוח קולני על הכיבוד בטיולים. הוא הופך להיות דגם/מושא להערצה שלי - Raw model. ב-1979, אחרי שבילה חמש שנים של דיג להנאתו, עובד בתור יועץ ובעל מסבאה, התחבר עם בחור בשם Finis Conner ויחד יסדו את חברת Shugart Technology, חברה לייצור דיסקים קשיחים. כדי שהסבלים לא יתבלבלו בנמלים בין המשלחים לחברה ממנו פוטר ובין המשלוחים לחברתו החדשה, שינה את שם השנייה ל-Seagate Technology (נשמע מוכר?). הוא עשה זאת בדיוק בזמן, כי מכתב של Xerox היה כבר בדרך, כדי לדרוש משוגרט לשנות את השם.

"הכל מובן?" שואלת המורה. מסתבר שלא הכל מובן, סדר יום האספה חוזר אחורה. אוי לא... לחץ הדם שלי מתחיל לעלות. אני לא זוכר שאי פעם אבא שלי הגיע לאספת הורים. חבל שלא נשמרו כמה מנהגים משנות השבעים. פרט לתסרוקות האיומות שבאופנה, הייתה זו תקופה נחמדה. IBM הוזילה את אחוזי הליסינג על הדיסקים הקשיחים. תאגיד בשם Itel שעסק בין היתר בליסינג של ציוד מתוצרת ISS (ששיווקה Telex) רכשה את ISS ומכרה אותה מאוחר יותר ל-Sperry Univac, שבתורה מכרה אותה ל-Control Data מעט לפני שאותה Sperry עצמה נמכרה ב-1986 לחברת Burroughs, כאשר הפורמט החדש קיבל את השם Unisys.
אבל בחזרה לשנות השבעים, ב-71' IBM החלה להציע ליסינג לשנה, שנתיים ושלוש במקום הליסינג הרגיל מחודש לחודש. ב-72' החברה אפילו ביטלה את ההיטל לשימוש חריג. וכאן התחילה להציק למתחריה, במיוחד לטלקס. זאת, תבעה  את IBM פעמיים (בהפרש של חודשים בודדים) על הפרת החוקים נגד איחוד הון ועל פעולות שבוצעו במטרה לחסל את טלקס כמתחרה. התביעות הניבו פסק דין משנת 73' שחייב אך IBM לשלם 352 מיליון דולר פיצויים לטלקס, אך בישיבת בית דין נוספת שלאחר מסירת פסק הדין הסכום הוזל ל-259.5 מיליון. ערעור של IBM הצליח למחוק את הקנס לגמרי, בתביעה נגדית, בית המשפט פסק דווקא תשלום של $18.5 לטובת IBM בעקבות ממצאים שהוכיחו כי Telex הפרה סודות מסחריים. עבור טלקס המצב הפך לבלתי סימפאטי בעליל, היות ומצבה הפיננסי לא היה בדיוק מזהיר. היה סיכוי שהמשך הפעילות המשפטית יחסל אותה סופית, אבל באותה מידה גם היה מאיר את IBM באור של בריון דורסני. חלוקי הדעות נסגרו בדלתיים סגורות ושני הצדדים חזרו בהם מבלי לשלם אגורה, פרט כמובן לעורכי הדין שלהן.
בעוד טלקס הייתה בידיים מלאות בתיקים משפטיים, פעילות המחקר והפיתוח של IBM לא נפגעה. ב-1973 IBM השיקה את הדיסק הקשיח הראשון במארז חתום הרמטי, עם פלאטות מסוכות (lubricated), ה-3340 המכונה "ווינצ'סטר", על שם הרובה שמנהל הפרויקט החזיק בארונו.
בבוא העת, טלקס וממורקס התמזגו, והחברה החדשה Memorex Telex - פשטה רגל יחד עם שחקנים נוספים בתחום, לקראת סוף שנת 1996. מאז, על כל הגדילה של שוק הדיסקים, בכל שנה יש פחות יצרנים. את החברות השולטות בשוק אפשר לספור באצבעות. חברת Disk/Trend לחקר שוק הדיסקים, טוענת כי יותר מ-230 יצרני דיסקים נשרו במהלך השנים.
אני עוזר אומץ ונושר גם, ממלמל מילות סליחה ומתחמק בדיוק ברגע של בקשת המתנדבים למסיבת חנוכה... אני בטוח ש-אל שוגרט לא היה מסכים להתחפש לסופגנייה מרקדת גם אם היו מבטיחים לו שיהפוך ליצרן הדיסקים הגדול בעולם.
 

קנו כחול לבן!

שכפול נתונים והתאוששות מאסון בסביבות הטרוגניות

רק אתמול קראנו בדיילי מיילי שמסיבות כלכליות, החליטה חברת Netapp לסגור את חטיבת המו"פ בחיפה, שם יפוטרו רוב העובדים בה. אותה יחידה -שנוצרה לפני שנתיים בעקבות רכישתה של חברת טופיו הישראלית- טרחה לפתח מוצר שכפול נתונים לאורך כל סוגי מערכות האחסון הקיימים, מבלי להיות תלוי יצרן. כרגע, עתידו של אותו מוצר הפך לא ברור.
הלכו לנט-אפ 160 מיליון דולר במזומן של הרכישה ושנתיים משכורות ודמי אחזקה. כל מי שרכש וירכוש מוצרים של אותה חברה במחירים הגבוהים המסורתיים שלה, מסייע לכסות את אותם ההפסדים, ועוד ליצור רווחים נאים על מנת לרצות את בעלי המניות. חבל.
לאחרונה אנו עדים למגמה מתרחבת בשוק המקומי שלנו לבחון מחדש מוצרי תוכנה וספקי תוכנות ושירותים שאינם נמנים על החברות המתוקשרות המובילות בשוק העולמי. מגמה זו באה לידי ביטוי בבחינה מחדש של מוצרי תוכנה מקומיים שנדחו בעבר מהסיבה שאינם מיוצרים על ידי יצרן גדול וידוע. מסתבר שאותם היצרנים הגדולים הם הם הנמצאים בקשיים כרגע ועתידם מוטל בספק ולעומתם הספקים המקומיים הקטנים יחסית מתבררים כחסינים יותר מפני תהפוכות השוק העולמי.

ארגונים גדולים וממשלתיים מוצאים יתרון רב בכיפוף היצרן המקומי הקטן לגחמותיהם ותנאי התשלום האכזריים שלהם באופן שלא היה אפשרי מול יצרנים בינלאומיים גדולים. באופן פרדוקסאלי זה מביא אותנו למצב בו היקף ההתעניינות במוצרים גדל, והיקף המכירות יגדל בהתאם וכן עלות המכר אך הרווח הסופי ליצרן יקטן כתוצאה ממצב המימון והאשראי הבנקאי. התוצאה היא שהיצרן המקומי יבצע אמנם יותר עסקאות במהלך השנה הקרובה אך יציבותו הכלכלית לא תשתפר. ובא שכרם בהפסדם - לכל הצדדים.

תוכנת ה BOS המיוצרת בצ'יף ומותקנת באתרי מאות לקוחות בארץ מזה יותר מעשר שנים נתקלה לא פעם בטענה כי הלקוח מעדיף מוצר אחר ולו רק כי הוא: "אמריקאי", "ידוע", "גם לאחרים יש", "היצרן הוא חברה גדולה", וכדומה. היום מתחיל השוק להתפקח ולהבין כי לעתים יצרן קונפקציה קטן, המייצר מספר קטן של מוצרים בעקביות, במשך שנים רבות מאפשר בטחון רב יותר וחסכון גדול בהרבה מאשר אשליית הביטחון ביצרן גדול ומבוסס שיכול מחר בבוקר פשוט לסגור את מפעל הדיסקים (ראה ערך HP), להפסיק את פיתוח המוצר והתמיכה בו (ראה ערך מייקרוסופט),  ועוד מקרים רבים, כמעט בכל תחום ולא רק בענייני תוכנה או מחשבים.

ועדיין לא אמרנו דבר על הפערים הביצועיים האמיתיים, האם באמת המוצר ה"אמריקאי" יותר טוב מהמוצר המקומי? האם המוצר המקומי יכול לספק את אותם השירותים כמוצר המפורסם והידוע?
התשובה היא ברוב המקרים פשוט - כן ואפילו הרבה יותר.
תוכנת ה BOS מבצעת תהליך של שמירת דורות מסביבה הטרוגנית - ממקורות שונים, מערכות הפעלה שונות וכדומה שכדי להסבירה אנו נזקקים לעתים למושג סנפשוט. ולמרות זאת התוכנה אינה מתחרה ישירות מול יצרני האחסון הגדולים, נהפוך הוא, רוב התקנות התוכנה הנן בסביבת מערכות אחסון גדולות ויקרות. היתרונות של התוכנה הם ביכולות שלה לבצע תהליכים שכדי לבצעם במערכות האחסון נדרש להשקעה כספית גדולה ולעתים כלל אינם מתאפשרים באותן המערכות .
תהליך יצירת העתק גיבוי מלא - Image מתאפשר באמצעות מוצרים רבים וטובים ולמרות זאת ארגונים רבים, שרכשו ומשתמשים במוצרים אלו, עושים שימוש ביכולות BOS לשכפול מערכות מחשב שלמות לקובצי Image מרוחקים באמצעות עדכון השינויים בלבד. היתרונות הם, שוב, ביכולת לספק שירות שונה וייחודי שבין היתר אינו דורש התקנת תוכנה בשרתים או בתחנות.
הסיבות להבדלים אלו מתחיל בכך שפיתוח התוכנה בארץ מושפע רבות על ידי המשתמשים והלקוחות שממליצים ומציעים שיפורים שונים במהלך חיי התוכנה. התוצאה היא תוכנה המכילה פתרונות אמיתיים לבעיות אמיתיות שלקוחות נתקלים בהם מדי יום ביומו ומערכות התוכנה האחרות שנרכשו על ידם לא נתנו מענה.

בקיצור -קנו כחול לבן.

למידע נוסף

לאדון ולגברת

מכירה מוזלת של מעל 300 מעצבות ומעצבים
תיערך ב-19 ו-20 לדצמבר בגני התערוכה (ביתן 16)

ההכנסות למען מרכז הסיוע
לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב
יום שישי 10:00-18:00; יום שבת 10:00-20:00

 1203 - קו חרום לגברים; 1202 קו חרום לנשים
02-5328000 קו חרום דתי לגברים

בהמשך לכתבה משבוע שעבר ("תאורה וחשבון חשמל") התיישבה ס. להסביר לנו

מה זה LED?

(Light Emitting Diode, או בעברית "דיודה פולטת אור"). דיודה היא רכיב אלקטרוני שמסוגל להעביר זרם חשמלי בכיוון אחד בלבד. לדיודה שני חיבורים, אנודה וקתודה, כאשר המתח עובר מהכיוון הראשון לשני בהתאמה. אם נעביר מתח בכיוון ההפוך, הדיודה תנתק אותו.
נורות LED הן דיודות שמורכבות ממוליכים למחצה, שבהעברת זרם חשמלי פולטים

פוטונים כחלק מתהליך שנקרא רקומבינציה. בחומרים המשמשים ל-LED אורך-הגל של הפוטונים הנפלטים הוא בספקטרום הנראה, ולכן התהליך מלווה בפליטה של אור.

בשינוי הרכב החומר שממנו נבנה את הדיודה נוכל לקבוע את אורך הגל, וכך נשנה את צבע האור שיופק. החל משנות התשעים ניתן להגיע למגוון רחב של צבעים בספקטרום הנראה, כולל הצבע הלבן, מה שמרחיב את הפוטנציאל של ה-LED למגוון שימושים מלבד השימוש הקלאסי כנוריות בקרה.
אחת התכונות הבולטות של טכנולוגיית ה-LED, שמשיגה עדיפות על מתחריה, היא צריכת חשמל מינימאלית בעבור תפוקה של אור חזק למשך עשרות אלפי שעות. לא רק שהחיסכון בעלויות הוא עצום, גם הפגיעה באיכות הסביבה יורדת בצורה משמעותית, יתרון שאין לו שום מחיר.
נורות LED הגיעו לשימוש רחב בכל העולם - החל מנוריות בקרה במכשירים, וכלה בתאורה דקורטיבית ושלטים, תאורת רמזורים ופנסים, וגם בעכבר האופטי שלכם; רב יצרניות הרכב בעולם משתמשות כיום בטכנולוגיית LED כחלק אינטגראלי מהייצור, והתעשייה הולכת ומתרחבת, עד כי ניתן לצפות בשנים הקרובות להחלפת כל גופי התאורה בעולם ב-LED.
אחרי שבאוסטרליה החליטו לעצור את המכירה של נורות להט החל מ-2009, במגמה ירוקה לעבור לתאורת פלואורסנט ו-LED, גם ונצואלה וקובה קיבלו את אותה ההחלטה.

תאורת הפלואורסנט, או: CCFL – תאורה פלואורסנטית קרה, גם היא חסכונית באנרגיה ויעילה בהרבה בהשוואה לנורת הלהט שהומצאה בשנת 1809, שעד היום מבזבזת 95% מהחשמל שהיא צורכת ונשרפת לנו, בממוצע, כעבור אלף שעות בלבד. מכאן שהיא מזיקה לכיס שלנו ולסביבה לא רק בצריכת האנרגיה שלה, אלא גם בצורך השוטף להחליף אותה לעיתים קרובות, ולהעלות את כמות הזבל הבלתי ניתן למחזור בעולם.
אבל גם נורת הפלואורסנט החסכונית אינה ניתנת למחזור, וכאשר היא מושלכת היא מהווה סכנה ממשית לסביבה. הנורה מכילה כספית רעילה שדולפת כאשר היא נשברת, ועלולה לחדור לאדמה ולמי התהום.

הפתרון הטוב ביותר שנמצא, נכון להיום, הוא תאורת LED. החיים של מנורת LED נעים בין 50,000 ל-100,000 שעות, והחיסכון בחשמל מוערך ב-80% או יותר. החיסרון? הקנייה עצמה יקרה יותר. לאחרונה הודיעה חברת Dell באופן רשמי שהיא מחליפה את תאורת המסך במחשבים הניידים

שלה לתאורת LED. הודעה זו מנבאת את המעבר הקרוב של כלל המסכים הדקים בעולם לאותה טכנולוגיה.
עד היום תאורת המסך במסכים דקים הייתה בטכנולוגיית CCFL, אבל לא רק שמסכים כאלה פחות ידידותיים לסביבה, אלא שהם גם נופלים באיכות התצוגה שהם מספקים מזו של מסכי CRT השמנים. טווח הצבעים ש-CCFL מאפשר הוא נמוך יותר, מכיוון שנעשה שימוש במסנני צבע (פילטרים) המורידים ממידת הרוויה של התמונה.
בתאורת LED מתאפשרת רוויה גבוהה, מכיוון שהצבעים אינם מבוססים על מסננים, ואיכות הצבע עולה אף על זו של מסכי CRT. בנוסף, קצב הרענון מהיר בהרבה ומתקבלת תמונה ללא ריצוד.
מסך 15 אינץ' של Dell צורך בממוצע 43% פחות חשמל כאשר הוא פועל בבהירות מקסימאלית, והחיסכון הכללי מוערך בכ-20 מיליון דולר בשנים 2010 ו-2011 ביחד, שווה-ערך לצריכת האנרגיה השנתית של יותר מ-10,000 משפחות!
Dell מעריכה כי עד סוף שנת 2009, לפחות 80% מכלל יצור הלפטופים שלה יעשה שימוש ב-LED בתאורת המסך, וכ-100% בשנת 2010. מלבד התחייבות ארוכת-טווח זו, ניתן להעריך את התקדמות החברה בטכנולוגיית LED גם במאמצים שהשקיעה בפיתוח לאורך 18 החודשים האחרונים. הצעד הזה נוסף לפיתוחים נוספים של אותה חברה במגמה למען איכות הסביבה, כמו המחשב האישי הקטן שצורך עד 70% פחות

השורות של עמית

חוק הספאם

"חוק הספאם" הנוחת עלינו בימים אלו נשמע טוב רק לבורים ועמי ארצות, לאותם אלו שמקבלים מכתב אחד מהדודה ועשר הודעות ספאם, אבל בואו נסתכל לרגע באופן קצת יותר לוגי ובלי התלהמות יתר:
ראשית החוק נוגע להודעות בתחום מדינת ישראל, ולא מתעסק עם נבחרי הציבור. הבעיה היא ש90% מהודעות הספאם מגיעות מחו"ל, באנגלית, רוסית ואפילו סינית. אז החוק לא עשה הרבה. שנית, לכל שרת דואר יש מערכת לסינון ספאם עם 75% הצלחה, לכל תכנת לקוח יש את האופציה המשלימה - קליק וזה מוגדר כספאם, כך שחיסול הודעות ספאם זה לא ממש עבודה קשה בימים טרופים אלו.
עכשיו בואו נראה איך ועל מי משפיע החוק הנ"ל:
1. כל בעל עסק קטן עם רשימת תפוצה יידפק, כי מה לעשות אנשים עצלנים וכבר הוכח ששיטת ה-opt-in לא עובדת ולכן גם לא מקובלת בעולם.
2. נכון חברות החיות ממשלוח פרסומות בדוא"ל יפגעו קשות, אבל... חסר לנו מפוטרים?3. מי ירוויח? כמובן בעלי האתרים הגדולים, החברות הגדולות, העשירות שבמכה אחת יורידו להם את כל המתחרים הקטנטנים מהגב. יש להם מספיק כסף להשקיע בפרסום וקידום האתר והסחורה או השירותים שלהם בשיטות המסורתיות.
4. מי עוד ירוויח? בעלי המדיות הגדולות, אלו שמוכרות שטחי פרסום על האינטרנט וכל מה שנשאר להן הוא להעלות את מחירי הפרסום באתרים שלהם.
ואלו שחיים מספאם, תאמינו לי, יהיו מספיק חכמים לשלוח את ההודעות שלהם ממקום אחר, מדינה אחרת, שלא תלויה בחוק.
עצוב אבל גם חוק שנראה הגיוני למדי בסופו של דבר פוגע בקטן ומסייע לגדול, מדינת ישראל 2008 בואכה 2009.
 

מלחמת ספרד-צרפת 2008-2009

אם את/ה מבקר/ת בצרפת בימים אלו, ועל אחת כמה וכמה במרסיי, ומתחשק לך לדבר ספרדית, אנא ממך תבלע את החשק, ותעבור לכל שפה אחרת...
כדורגל תמיד היה קוץ בתחת, אבל הפעם הוא עומד לגרום לפיצוץ אטומי במרסיי. העיתונות המקומית מחממת את העסק שכבר חם זה מספר חודשים גם כך. מעשה שהיה כך היה:
במהלך משחק הכדורגל בין אתלטיקו מדריד ואולימפיק מרסיי במדריד התפרעו אוהדי אתלטיקו (זה כבר הוכח) אבל המשטרה דווקא תקפה את אוהדי מרסיי, שהגיבו במטח כיסאות. אחד מאוהדי מרסיי נתפס במצלמה מקפץ בתוך המהומה. ונעצר על ידי משטרת מדריד. בינתיים העמידה אופ"א את קבוצת אתלטיקו לדין, מצאה אותה אחראית להתנהגות אוהדיה, שפטה אותה לשלושה משחקי רדיוס ומאוחר יותר ביטלה את העונש והעמידה אותו "על תנאי". אבל מי שנשאר עצור הוא סנטוס, אוהד המרסייני. הוא הועמד לדין והתביעה דרשה 8 שנות מאסר! למרות שחוץ מהעובדה שהוא נתפס מקפץ בתוך ההמון, ברור שהוא לא זרק כיסאות על השוטרים או פגע במישהו. בסוף השבוע האחרון יצא גזר הדין: שלוש וחצי שנות מאסר, וזאת למרות שהשופט הודה שאין הוכחה שהנ"ל השתתף בבלגן.
עד כאן צדק ספרדי, אבל התזמון בעייתי עוד יותר, שכן נחשו מי מגיעה ביום שלישי לשחק במרסיי כנגד הקבוצה המקומית? נכון, אתלטיקו מדריד. אוהדי מרסיי חוככים בידיהם, ההנהלה בפאניקה. המשטרה אוספת כוחות והספרדים כבר הזהירו את אוהדיהם שלא להגיע למשחק. כל מי שנכח במשפט טוען שהמשפט היה מכור, למה ולמי? שאלה טובה, אני אהיה כאן גם אחרי המשחק כדי להשלים את הקטע הזה, אם יהיה מה להשלים...
 

מלחמת העצמאות

מלחמת העצמאות לא הסתיימה וחלקים בעם ישראל עדיין נלחמים אותה. קחו למשל את פקידי האוצר שמעזים להוציא מכתב נזיפה לראש הממשלה, בל יתערב בברדק שהם מתכננים לעם ישראל. איפה נשמע כדבר הזה? מדובר בראש ממשלה מכהן, הבוס של הבוס של חבורת הליצנים הזו. אז נכון שלא לאורך זמן, אבל נכון להיום הוא הבוס, ואם הילדים חושבים שאפשר לבעוט לבוס בתחת בלי לשלם מחיר יקר (מקום העבודה שלהם בשביל ההתחלה) הרי שאנחנו אנרכיה.
 

קריאטיביות

כך מפרסמים קטשופ. מלבישים חמישים איש בתחפושת תפוח אדמה. ושולחים אותם לרחובות מרסיי עם שלטים, כמו הפגנה לכל דבר... “ישוחרר תפוח האדמה" והצרפתים כיאה לעם שמעריך הפגנות, משתפים פעולה. האמת לקח לי זמן להבין שמדובר בתעלול פרסומי, בצרפת הכל יכול להיות.
 

היי-טק?

מערכת המחשוב של מפלגת העבודה התברדקה והפריימריז לא יצא לפועל במועדו. גם השבוע בליכוד זה לא היה הרבה יותר טוב. זה מה שנשאר ממעצמת ההיי-טק? איזה ביזיון.
הפעם עמית יקירי, אני מסכים איתך, לשם שינוי. אבל אני לא חושב שזה היה ביזיון מקומי, הביזיון הוא ביזיון משנים. הלקוח (במקרה זה מרכזי המפלגות) - ככל שהוא גדול וחזק יותר יוריד את המחיר לספק ככל שניתן. הספק בהתאמה יוריד את רמת השירות ואיכות כוח האדם. את אף אחד לא מעניין איכות המוצר, רק המחיר מדבר. כמו שאומרים באנגלית - "קנית בוטנים - קיבלת קופים". אני בטוח שניתן היה להקים מערכת יציבה, אמינה, שנותנת את התוצאות הנדרשות, אבל זה לוקח זמן ליצור אותה, לבדוק אותה, לדבג ולשפר - לא עושים את זה בדקה התשעים ובגרוש וחצי.

א.ג.
 

בדיחה סוציאליסטית

מפלגת העבודה הישראלית שפעם הוגדרה כלווייתן שמתאבד על החוף והיום נראית כמו סרדין קטנטן שהלך לשחות בין חבריו בשמן, איננה המפלגה הסוציאליסטית המגוחכת ביותר בעולם. אחותה התואמת הצרפתית הצליחה להתעלות על עצמה והפארסה נמשכה שבועיים. המפלגה השנייה בגודלה בצרפת הפכה להיות הבדיחה הגדולה ביותר. זה התחיל בניסיון של הוועדה למצוא יו"ר למפלגה אלה שאז התברר שכל ארבעת המועמדים מקבלים פחות או יותר אחוז תמיכה זהה. או קיי, הולכים לבחירות. אחד פרש (ברטרנד דלנואה – ראש עירית פריז) והמליץ לתומכיו להצביע למרטין אוברי (ראש עיריית ליל) נשארו שלושה. הסיבוב הראשון לא הראה רוב מוחלט למרטין אוברי על סגולן רויאל (מי שהייתה המועמדת לנשיאות צרפת), הולכים לסיבוב שני.
בינתיים פרש מהמרוץ ברנר המו והמליץ לתומכיו להצביע למרטין אוברי. כעקרון זו כבר אמורה להיות מכת מוות לסגולן רויאל, לא בצרפת, הצרפתי עקשן כמו ילד, תגיד לו לעשות משהו והוא יעשה את ההפך הגמור. בסיבוב השני ניצחה מרטין אוברי על חודם של 42 קולות בלבד! -0.02%.
כמובן שסגולן רויאל לא קיבלה את רוע הגזירה ויצאה לקרב בצעקה "הונאה" וזו מי שקראה לאיחוד (מאחוריה כמובן). ספירה מחודשת הראתה ניצחון למרטין אוברי על חודם של 102 קולות. מרטין אוברי הוכרזה כיו"ר המפלגה, וקיבלה מפלגה מפולגת, מגוחכת וחסרת חוט שידרה. המצחיק הוא שחברי המפלגה נקראים בפי קול "המיליטנטים" מה שנכון נכון.
 

יש גבול רבותי

ואם אנרכיה, אז גם חבורת המתנחלים הקיצונית (לא כל המתנחלים כמובן) גדודיה של הגברת מוריה סרק (שמקומה במוסד סגור ולא ביהודה ושומרון) מתעמתים עם הצבא זורקים אבנים פורצים בית שנאטם על פי הוראת בית המשפט, כן אותו בית המשפט שאפשר חופש תנועה לעושה צרות אחר (נועם פדרמן), אז מסתבר שלפעמים החלטת בית המשפט מתאימה להם ולפעמים לא, ואם לא אז מתפרעים. נכון הפלשתינים הם אינם טלית שכולה תכלת אבל תעיפו מבט בתמונות - מבושלות או לא מבושלות - הרי נערי הגבעות הללו אפילו מכסים את פניהם כמו כל חמאסניק! אל תמכרו לי את הסיפור של התקשורת אשמה, אני לא ילד, אני חי במדינה הזו למעלה מ-40 שנה, העובדות מדברות בעד עצמן, הפרעות מתבצעים בערבים, בתוך חברון הערבית ולא בתוך קרית ארבע היהודית. מדובר באנטישמיות גרידא הקיימת בישראל בצורה המגעילה ביותר שיש, חילול קברים כתובות נאצה על מסגדים. כן רבותי גם ערבים בהגדרתם הם שמיים ושנאת ערבים באשר הם ערבים, היא אנטישמיות.
(ואפילו המערכת שואלת: מי הרב שהותיר שריפת בית ערבי בליל שבת קודש?)
 

מה שעצבן אותי הוא ההתמקדות בילד בן 15 שנפגע מאבן, במקום בו לא היה צריך להיות, הרחק מביתו וממקום לימודיו... אז הוא חטף אבן! הילד הגיע למקום כחלק מגדודי הפורעים שזרק בעצמו אבנים ונפגע, ככה זה. לא רוצה להיכוות? אל תשחק באש! לא סיימתי לכתוב את הקטע והפוגרומיסטים פונו. רק כדי לפצוח במסע פוגרומים שכולל ירי חי מה שהצית את כל הגזרה ורק אלוהים יודע היכן זה יסתיים, אז אם זה הדור הבא של המתנחלים, אז אוי ואבוי ליהדות הציונית ולהורים שחינכו אותם ובאמת הגיע הזמן לנטוש אותם שם ולא לסכן חיילים. אה, כמעט שכחתי את המשפט המטומטם ביותר שנשמע אי פעם מפי מישהו, ועד רבני יש"ע אומר: “במקום להגן על יהודים בהודו (כן בהודו!) הממשלה עסוקה בפינוי". הגיע הזמן שנאמר את האמת, "מלח הארץ" הזה הוא לא מלח, הוא סתם גידול פרא שיש לעקור אותו לתא קטן בכלא למספר שנים. אין מקום בבתי הכלא? שחררו כמה פלשתינים ואז יהיה מקום.
 

ולקינוח

סרטים רבותי סרטים, כרגיל מבחר מעניין של 10 סרטונים חדשים:
http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
 

תגובה לשורות של עמית

ענפים אולימפיים חדשים

בהיסטוריה של האולימפיאדות נשארו הרבה ענפי ספורט שכבר לא מתחרים בהם באותה מסגרת. לעומת זאת, מדי שנה דנה הועדה האולימפית הבינלאומית בענפי ספורט עולים שאולי כדאי להכניס לתחרויות. מזמן אמרו אצלי במשפחה שלאגרוף ולאומנויות הלחימה, לסוגי קרבות שונים שהפכו לענפים אולימפיים, צריך להוסיף את אומנות האם היהודייה: הפולניות. הפולניות היא תורת לחימה קטלנית המסוגלת לגרום לבכי, תסביכים ופגיעות ארוכות שנים באמצעות מילים ו/או שתיקות בלבד. הראו לי דבר יותר אלגנטי, שלא דורש תלבושת מיוחדת, שיכול להתקיים בכל זירה, ושיכולים להשתתף בו גברים או נשים בכל גיל ומצב גופני ואפילו בעלי מוגבלויות ללא צורך בקיום אולימפיאדה נפרדת.
כדי לא להיפגע במפגני פולניות, הסוד הוא לשמור בתודעה כי מדובר בספורט. להבין שכמו כל פעילות ספורטיבית, היא מטהרת, מספקת מפלט לתסכולים ולאנרגיות שליליות, והתרגול היום יומי משפר את היכולות בה. (אבל שום מקלחת לא מעלימה את הסירחון שנשאר).
כמו בשחייה, קיים מגוון סגנונות באומנות הפולניות. אחד מהם, נפוץ מאוד, הוא ניסוח בהפוכה. השבוע קיבלנו דוגמת בית ספר לסגנון זה. ראו מכתב:

מושבניקים באומה, התחילו לחשוב באיזה מיישוביכם מדובר.

פעילות נוספת שמגיע לה להפוך לענף אולימפי חדש נוסדה מיד עם כניסתו לתוקף של התיקון לחוק התקשורת המגביל את הדואר האלקטרוני הפרסומי-מסחרי. עדיין מחפשים לענף הזה שם קצר וקליט. עד כה הוא נקרא "להצליח לשלוח דואר המוני מבלי להיקנס".
בקטגורית החובבנים קיבלנו השבוע דוגמא מצוינת בז'אנר המוביל, קיטור נגד התיקון עצמו והפוליטיקאים, בהמשך לשורות של עמית:

למרות שהרבה מאוד אנשים בעולם יודעים "פולנית", אסכים עם מי שיציין בוועדה האולימפית שלשתי ההצעות הקודמות יש אופי יותר מדי מקומי ישראלי. לא נורא, יש לנו במחסנית עוד הצעה לענף אולימפי שלא תוכל הועדה לסרב לה: לעג למיקרוסופט. בוודאי יהיה זה ענף עשיר סגנונות וקטגוריות, שיתחרו בו אפילו עובדי מיקרוסופט עצמם.
וכדי לסיים, הבאנו מזה דוגמא: אם ה-Matrix הייתה רצה על -Windows

פ.ג.