רשת ביטחון

בכל פעם שעלינו להתמודד עם משבר הנובע מקריסה או תקלה רצינית במחשב, חשוב לזכור שלא הכל אבוד, וכי ניתן לנקוט באמצעים להחזיר את המצב לקדמותו. אותם אמצעים יהיו יעילים, מהירים וזולים יותר לקבלת תוצאות מספקות, כאשר במקום קיימת רשת ביטחון. רצוי מאוד שאותה רשת ביטחון תהיה מתאימה לצרכים האמיתיים ובלתי תלויה בגורמים אשר לעיתים קרובות מכשילים את אותו תהליך שחזור שציפינו לבצע עם מוצרי הגיבוי הקונבנציונאליים (חומרה, תוכנה, ספקי שירותים ועוד).

בשנים האחרונות אחזור המידע בארגונים נעשה פחות ופחות מקלטות (טייפ) ויותר ברפליקציה לוגית, ממגוון סיבות. לרוב, מפני שבארגונים דורשים יעדי שחזור עדכניים יותר (בזמן ובמצב הקבצים). למרביתם כבר אין חלון גיבויים בו יכלו לבצע גיבוי לרפליקציה, והם עייפו מלעבוד עם קלטות ולשלח אותם פיזית לאתרים מרוחקים. עד כמה שאותם טייפים מסורבלים ובעלי חסרונות בולטים, הם בכל זאת חלק מרשת ביטחון ענפה יותר כאשר משתמשים במוצרי גיבוי קונבנציונאליים, למקרים קיצוניים של אובדן או של מוצא אחרון בבירור משפטי. אנשים פשוט מוחקים דברים, ועם מוצרים שלא מסוגלים לעקוב אחרי קבצים מחוקים, או לא משגרים התראות מחיקה, המידע אובד.

לאור הצרכים הללו באנו לספק פתרון כולל, בעיקר לסביבה מעורבת של מספר מערכות הפעלה שונות, שרתים שונים (חומרה) ומכונות וירטואליות. אנו ממליצים תמיד לתכנן את הטמעת מערכות המשכיות השירות בהתאם לתוכניות מוגדרות על פי צרכים וממצאים בשטח, למפות את כל השרתים, כל תשתיות הרשת וכל הסביבה הקיימת ואשר רצה בפועל. לעיתים יש צורך למענה בעבור פלטפורמה אחת בודדת או נישה ארגונית מסוימת, ולפעמים, אותו פתרון בהטמעה שונה מסוגל לשרת את הפלטפורמות השונות.
ההחלטות הסופיות תתקבלנה כמובן בהתאם לדרישות ההתאוששות של כל ארגון על מרכיביו השונים.
כאשר בוחנים את השפעת ה-Downtime על הפעילות העסקית/ארגונית, ניתן לקבוע איזו חלק של המידע חייב להמשיך להיות זמין בכל מחיר. הופתענו לשמוע על חברות שלא חשבו לכלול את מחלקות הפיתוח בתוכניות התאוששות, אבל מצידם הגיוני לחשוב שהשבתת הפיתוח תגרום הפסדים קטנים בהרבה מהשבתת הייצור. דרכי החשיבה משתנים מענף לענף, ובשורה התחתונה כל אחד מחליט את החלטותיו בהתאם למערכות הקריטיות ביותר בארגונו.
מקובל בעולם להעריך כי סך הכל שלבי התכנון והאימפלמנטציה של תוכנית מלאה להתאוששות מערכות מידע ארגוניות, עלותם פי שלוש או ארבע מהגיבויים הקיימים על גבי טייפים.
פעמים רבות חישבנו בצ'יף בעבור ארגונים שונים את עלויות הגיבויים לטייפים, החייבות לכלול לא רק את עלות רכישת החומרה, התוכנה, התחזוקה, המצעים המתכלים, ההובלה וכוח האדם העודף לתפעול (או רובוט שיחליף אותו). לשמחתנו, הצלחנו להציע ולקיים מערכות חלופיות, משופעות יתרונות ועם זאת פשוטות ואוטומטיות בהרבה, במחירים מצומצמים בהרבה, בייחוד בבחינה לטווח הארוך.

נשמח לסייע גם לארגונכם להבטיח, לפשט ולהוזיל את המשכיות השירות במקרה של אסון - קטן או גדול. צרו עמנו קשר ב-info@chief.co.il

JournalSpace

תקועים בפקק, התבוננתי בשם הלא מוכר לי של הרחוב הניצב. לאחר בירור קצר הסתבר שלשם הזה ענה גיבור ישראל, איש רב פעלים וגאווה לאנושות. אנשים כמוהו לפעמים מתפרסמים רק אחרי שכבר אינם. כך קרה גם לאתר JournalSpace, שנודע לרבים מאיתנו בעקבות הידיעה של נפילתו.
חברת JournalSpace החזיקה במשך כ-6 שנים פלטפורמה לבלוגים ללא גיבוי מתאים. מסד הנתונים שלה שובש במרירותו על ידי עובד שפוטר.
מנהל ה-IT של ג'ורנל ספייס בחר בזמנו ב-RAID כבמנגנון היחידי לגיבוי שרת ה-SQL, למרות שקוראינו הותיקים כבר יודעים ש-RAID הוא פתרון Fault Tolerance ולא פתרון גיבוי. הוא הגדיר גיבויים אוטומטיים לשרת ה-HTTP המכיל קוד PHP אבל מסיבה בלתי נתפסת, לא הייתה לו מערכת גיבוי במקום למידע אשר ב-SQL. "למרבה האירוניה, אחד התחביבים שלו היה להתגאות בכמה הוא פיקח", אומרים בעלי האתר.
אותו איש IT נתפס גונב מהחברה, זכה לבעיטה צודקת בישבן, ובדרכו הביתה הפיל כמה שרתים לאות נקם. לבסוף, גם הצליח לעשות overwriting, דריסת כל מסד הנתונים של אתר הבלוגים.
החברה פתחה חשבון ב-Twitter לצורך עדכונים, וקריאת המסרים שם בסדר כרונולוגי הפוך מספיקה כדי להבין את המצב. קיימות שם היום הנחיות לשמירת תוכן הבלוגים באמצעות Google Cache.
עם קריסתה, JournalSpace תפתח כנראה את הקוד שלה לקהילת ה-open source ויתכן תמכור את שם המתחם וסימני המסחר שלה.

(בתודה להדס נהון)

שלושה יעדים

כשאליס מ-'אליס בארץ הפלאות', שאלה את החתול "איזו דרך לקחת?", הוא שאל אותה "לאן את רוצה להגיע?"

במסגרת האחריות הבסיסית של מנהלי מסדי נתונים, נמצא גם גיבוי המסדים לעיתים קרובות, כדי שבמקרה של אובדן או שיבוש מידע, או אסון קטן או גדול, ניתן יהיה לקבל בחזרה מסד נתונים מקוון כדי שהעסק ימשיך לעבוד.
במקרה של שרתי SQL של מיקרוסופט, התוכנה עצמה (החל מגרסת 2000) מספקת שלוש דרכים להתאוששות. בחירת הדרך -כמו בחיים- תלויה ביעד.

הדרך הראשונה ידועה כ-Simple Recovery. במצב זה התוכנה מצמצמת עד כמה שניתן את המידע שנרשם בכל LOG של טרנסקציה. כיצד? בעיקרון תוכנת השרת פשוט חותכת את הלוג כאשר הוא מגיע ל-70%, או כאשר החלק הפעיל של לוג הטרנסקציה עובר את הנפח שתוכנת ה-SQL Server מסוגלת לשחזר בפרק הזמן המוגדר בקונפיגורציה  ברמת השרת כ-Recovery Interval.
במידה ומסד הנתונים נמצא במוד של Simple Recovery, לא ניתן יהיה לבצע גיבוי ללוג הטרנסקציות, מפני שמצב זה אינו תומך בכך. פרוש הדבר, שבכל מקרה של אסון, לא ניתן יהיה לקחת את גיבוי הלוג, כך שלא ניתן יהיה לבצע שחזור לנקודה מסוימת בזמן. בגישה זו, בסופו של דבר, נאבד מידע  בגלל אי זמינות גיבויי הלוגים. ניתן יהיה לשחזר את מסד הנתונים עד לגיבוי המלא האחרון. אי לכך, במוד זה חובה לבצע גיבוי מלא של כל מסד הנתונים לפרקים תקופים יותר כדי למנוע אובדן מידע חמור. עם זאת, רצוי שפרקי הזמן שבין הגיבויים יהיו מספיק ארוכים כדי למנוע את "זנב" הגיבוי העודף במסד הנתונים (backup overhead on the database).
ניתן לומר שמודל זה של שחזור מתאים בעיקר למסדי נתונים בפיתוח או בסביבת בדיקה, שם פחות דורשים גיבוי תכוף של מסד הנתונים. כן הוא מתאים למסדי נתונים המכילים מידע לקריאה בלבד, או למסדי נתונים שלא משתנים בתכיפות. בשום אופן לא מתאים למערכים יצרניים בהם המשתמשים מבצעים מגוון פעולות כל הזמן.

במוד שחזור הנקרא "Bulk Logged Recovery", השרת כותב לוגים של מרבית הפעולות הכבדות בלוג הטרנסקציה. כאשר מסד הנתונים נמצא במוד זה, פעולות כגון CREATE INDEX, SELECT INTO, BULK INSERT ועוד, יוצרות לוגים מזעריים ובכך משפרים את הביצועים ומצמצמות את צריכת נפח האחסון. אבל, לא ניתן לבצע שחזור לנקודה מסוימת בזמן (point in time recovery) ככל שהגיבוי של לוג הטרנסקציה האחרון מכיל פעולה "באלקית" כלשהי. אם לוג הטרנסקציה לא מכיל כל פעולת לוג באלקית, אז ניתן לשחזר לנקודה בזמן. כאשר אין פעולות באלקיות שרצות, מוד זה יעבוד בדומה לדרך השלישית (Full recovery) שמיד נתייחס אליה. וטוב יהיה להעביר את מוד השחזור של מסד הנתונים מפול ל-באלק בזמן שמריצים את פעולות הבאלק, על מנת לחסוך בנפח דיסק בעבור לוג הטרנסקציה וגם ישפר את איכות הביצועים של מסד הנתונים בזמן פעולות הבאלק.
עלינו לזכור שלוג הטרנסקציה דורש גיבוי תכוף עדי למנוע אובדן עובדה ולצמצם את גודל לוג הטרנסקציה. במוד הבאלק, הטרנסקציה תמשיך לגדול עד אשר לוג הטרנסקציה מסיים את הגיבוי.
באופן אידיאלי, מוד שחזור זה מתאים למסדי נתונים בהם פעולות באלקיות מבוצעות בזמן מנוחת המשתמשים. באותו מודל ניתן להשתמש כדי לצמצם את לוג הטרנסקציות כדי שלא יגדל בצורה מוגזמת בזמן פעולות באלקיות.

האפשרות השלישית, היא לבצע שחזור מסד נתונים מלא - Full Recovery, כאן ניתן לבצע שחזור לנקודה מסוימת בזמן של מסד הנתונים כל עוד הגיבויים שלמים וגיבוי הלוג המלא של הטרנסקציה זמין גם הוא. זו הדרך המתאימה ביותר למסדי נתונים של יצרנות, שם אסור לאבד מידע קריטי. כל הפעולות הבאלקיות (כמו למשל CREATE INDEX SELECT INTO, BULK INSERT ועוד) עוברות לוגיזציה מלאה וניתנות לשחזור. זהו מודל לשחזור בו לוג הטרנסקציה מרכזת את כל הטרנסקציות ונשמר עד אשר לוגים הטרנסקציות גובו במלואם. כאשר מסד הנתונים נמצא במוד זה, חשוב לשלב בגיבוי מסד הנתונים  גיבויים מלאים, דיפרנציאליים וגיבויים של לוגים הטרנסקציות. כברירת מחדל, כאשר משתמש יוצר מסד נתונים חדש, הוא נוצר תחת מוד זה. יש לציין כי א ניתן יהיה להפעיל כלים אחדים של  mirroring במסד הנתונים אם הוא לא יהיה במוד שחזור מלא.

לאחר שנקבעה דרך ההתאוששות, ניתן גם לעבור מאחת לשנייה בכל עת, בהתאם לצרכי הארגון. פרק הזמן המתאים לבצע את הפעולות כדי עבור ממצב אחד למשנהו הוא ב"חלון תחזוקה". ניתן לבדוק באיזה מצב התאוששות נמצא מסד נתונים באמצעות -SQL  Server Management Studio או דרך שאילתת ה- TSQL.
 

חוסכים

כל מי שחייב להדפיס כמויות רבות של מלל, בוודאי ישמח לדעת על פונט שמסוגל לחסוך עד כדי 20% בדיו. פונט האותיות הלטיניות Ecofont המבוסס על הפונט Vera Sans (פונט מעולם ה-Open Source). הוא מתאים ל-PC וגם למאקים (מערכות הפעלה Windows, Mac OSX ו- Linux) והינו אידיאלי לעבודה עם מדפסות לייזר כאשר משתמשים ב- OpenOffice, AppleWorks או  MSWord 2007
ה-Ecofont פשוט לא ממלא את כל שטח האותיות, משאיר "חורים" שבגדלי פונט קטנים כלל לא מורגשים, ובאותיות הגדולות יותר נראה איכשהו דקורטיבי.
בחברה ההולנדית Spranq, יצרני הפונט, מאפשרים הורדה ושימוש בו ללא תשלום (אך פתוחים לקבלת תרומות). Gerjon Zomer מ-ספרנק סיפר לנו על משא ומתן עם מעצב שמוכן לעבוד על וַרְיַאנְט של אקופונט בעברית וערבית, אמנם הדבר יכול עוד לקחת זמן מה. כדי להתעדכן, ניתן להירשם לניוזלטר בקישור זה.
 

בין הסיכונים

כולנו מודאגים היום מנזקי הטרור, עד כדי כך שאנו עלולים להזניח סיכונים נוספים. בתחום המחשוב, אחת מתופעות הטבע שחשוב להתגונן נכונה בפניה היא רעש האדמה.
ארגון מנהלי הרכש בישראל פרסם בדצמבר נתונים על כוננות התעשייה המקומית לרעידות אדמה. על פי התאחדות התעשיינים, 98% מהמפעלים רכשו ביטוח כנגד נזקים מרעידות אדמה, מתוכם - 15% רכשו את הפוליסה רק בשנה האחרונה ו-72% כבר לפני 4 שנים ויותר. (26% מהמפעלים ביצעו בחברת מגדל ביטוח נגד נזקי רעידות אדמה, 20.5% בחברת פניקס, כ-15% ב-הראל, כ-15% ב-כלל, ו-23% בחברות אחרות).
יפה. אלא שלאחר בדיקה התברר כי 92% ממפעלי התעשייה לא ביצעו חיזוקים במבנים ב-3 השנים האחרונות ו-95% כלל אינם מתכננים לחזק או לשפר עמידתם של המבנים ב-3 השנים הבאות. זאת, למרות שלפני כשלוש שנים אישרה ממשלת ישראל את תוכנית המתאר הארצית מספר 38, שמטרתה לתמרץ חיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה.

יש לכם מעט זמן להשקיע? עברו על הקישורים הבאים:
Shift Happens (בעברית)
במקרה של רעידת אמת
תקן הנדסי תפקודי
 

חומרה

Sean McGrath הוא אחד הבלוגרים האהובים עלינו. גם ב- IT World פרסמו השבוע ממחשבותיו ורצינו לשתף אתכם בהן. אם אתם קוראים אנגלית, גשו ישר לאתר של איי טי וורלד.

"כאשר אתה מחבר לחשמל PC קלאסי של IBM, מה קורה? הוא מנסה לעשות boot. או במילים אחרות, הוא הולך לחפש משהו אליו הוא יכול להיכנע, משהו שהוא יכול להפוך אליו. כאשר יש ל-PC מכשיר לאתחול, הוא מפסיק להיות PC והופך למשהו אחר. דוגמאות נפוצות לכך הם ה-Microsoft Windows PC's וה-Ubuntu Linux PC's. דוגמאות נפוצות פחות הם ה-PCs של QNX וה-PCs של Plan 9.
כבר שנים רבות התרגלנו למושג של אתחול כמשהו שהדיסקים הקשיחים מעורבים בו. בתוך ה-PC שלנו יש גוש מגנטי מסתובב שה-BIOS ב-PC הולך לצוד אותו כדי לאתחל - אלא אם אתה מגדיר את ה-PC בפעם הראשונה, כי במקרה זה אתה מאתחל ממשהו אחר, כמו למשל כונן ה-CD-ROM. אני זוכר את עצמי מאתחל את ה-PC הראשון שלי מתוך כונן הפלופי, בגלל שזה כל מה שהיה לו כדי לעשות boot. זה לא היה נחמד. מה שהיה נחמד היא העובדה של-PC תמיד הייתה היכולת לחפש ברצף דברים מהם לאתחל. ראשית זה היה כונני הפלופי ומיד אחר כך הדיסקים הקשיחים. היום זה קודם כל כונן ה-CD-ROM ואחר כך הדיסק הקשיח.
הקלות בהחלפת CD-ROMs לאתחול הפכה אותם לפופולאריים בצורת ה-live CD. עם Live CDs כגון Ubuntu או Knoppix. מה שמסקרן לגביהם זה שהם לא משנים את ה-PC בכל דרך. הם רק משתלטים לכמה רגעים. כאשר מאתחלים מחדש לאחר הסרת ה Live CD, ה-PC ימשיך להיות מה שהיה קודם - בדרך כלל בלי קשר למערכת ההפעלה המותקנת בדיסק הקשיח, וזה מעניין. מה אם הדבר ממנו היינו מאתחלים לא היה מצע לקריאה בלבד? מה אם זה היה משהו כמו דיסק USB, אם מטען כזה שיכולנו לסחוב את כל עולמנו בכיסנו - מערכת הפעלה, אפליקציות, מידע, הכל ללא כל PC שמארח, ולאתחל את עולמנו.
מה לא בסדר עם תמונה זו? טוב, ברמת החומרה/תוכנה, מכונות שיכולות לאתחל מהתקני USB הן תופעה חדשה יחסית. ברמת המודל העסקי, זה יכול לשנות את חוקי המשחק. דמיינו עולם בו קל ביותר לאתחל מגדג'ט שאתם דוחפים בצד של ה-PC - אולי USB, אולי eSATA. אילו משמעויות היו לדבר כזה? יכולתי לדמיין את עצמי מחזיק המון PCs שונים, אחד בכל כיס, ולאתחל אותם על פי צורך. יכולתי לדמיין התחברות למארח של PC במטוס או בחדר המתנה כלשהוא, על ידי אתחול ה"עולם" שלי. יכולתי לדמיין את עצמי מתארח בבית מלון ומאתחל את עולמי במבנה ה-PC שבמכשיר הטלוויזיה בחדרי.
איני רואה סיבה טכנית בגללה זה לא יכול להתקיים. טווח המכשירים מהם המחשב האישי הממוצע יכול לאתחל מהם ממשיך לגדול. נעבר לזה, הדיסק הקשיח שהיה פעם דומיננטי מתחיל להראות כאילו הולך בדרכו של הפלופי, כאשר משתמשים ויצרני חומרה נמשכים שולל לארץ המובטחת של התקני המצב המוצק. למה להתעקש שהגדג'ט היחידי ממנו שווה לאתחל, קבור בתוך מארז ה-PC עצמו?
כמה זמן לדעתכם יעבור עד אשר יהיה רגיל לאתחל PC על ידי חיבור הטלפון הנייד לפורט ה-USB או eSATA או ממשק אחר? לא הרבה בקצב הזה".
 

השורות של עמית

מלחמה

תמיד חשבתי שאנחנו הישראלים פסיכים. במלחמת המפרץ הראשונה, בעת שחטפנו טילים ארוכי טווח מדי יום, התרוקנה לונדון מישראלים, כולם חזרו הביתה להשתאותם של הלונדונים. למה? כדי לחטוף על הראש?
היום, במרחק רב מהמלחמה הנוכחית אני מבין היטב למה. להיות רחוק פירושו לקבל מידע מיד שנייה ושלישית. נכון שאני צופה בטלוויזיה הישראלית, אבל היא מפיצה ברברת אינסופית. להיות שם פירושו לדעת באמת מה זה. מרחוק הכל מקבל ממדים מפלצתיים. לצערי אין לי ברירה ואני כאן.
 

מוסלמים באירופה

כל ההפגנות כנגד ישראל בכל רחבי אירופה מאורגנות על ידי מוסלמים ופלסטינאים שמהווים גם הרוב המכריע של המפגינים. לא כל כך קשה, כי באירופה חיים 54 מיליון מוסלמים, לא הרבה פחות מכל תושבי גרמניה. האירופאים מעדיפים לטמון את הראש בחול בטענה נכונה שרובם אנשים ישרים, חרוצים ואזרחים למופת. גם הגרמנים תוארו כך בטרם היה להם מנהיג כריזמטי ומטורף מספיק כדי לנסות לכבוש את העולם, ואצל המוסלמים באירופה זו מצווה. לך תסביר להם שלא צריך מיליונים ברחובות, מספיק 100,000 מטורפים קנאים כדי להעלות באש את היבשת על עריה היפות, ומה הם יעשו אז?
כבר היום עשו להם בני המהגרים מנהג מעניין, לחגוג את בוא השנה החדשה בהצתת מכוניות בפרברי הערים (בפריז הוצתו 1,100 מכוניות מול 880 בשנה שעברה, מרסיי יצאה בזול עם 24 מכוניות בלבד). המשטרה לא נכנסת אל הפרברים הללו בשום מחיר, כך שהמנהג הנ"ל השתרש לו בדיוק כמו הזיקוקים של ה-14 ביולי יום הבסטיליה. אל לנו הישראלים להתרגש מהפגנות שכאלו. זה נכון שהצרפתים לא מתים על הרעיון שכלי הרכב שלהם עולים באש כי ישראל מפציצה פלשתינים, אבל זה לא ממש גורם להם לאהוב את זה שמצית להם את הרכב.
 

ולא כולם

ביום שבת שעברה תפסה אותי עזה (לא העיר, הבחורה) על הסקייפ. עזה היא פלשתינית שקיבלה מקלט פוליטי בנורווגיה, רופאה משכילה ומאוד חביבה. היא ברחה מעזה מחרדת החמאס. בקיצור, עזה אומרת לי כך: “אני עם צה"ל, תחסלו את החמאס". בין היתר התחננה שאספק לה קישורים לתחנות טלוויזיה ישראליות שכן התחנות הערביות מציירות הרבה הרוגים ישראלים וזה לא נשמע לה סביר. עוד היא אומרת לי: “חבל על הנפגעים באוכלוסיה אבל אין מה לעשות ואחוז הנפגעים הוא סביר לחלוטין" ותאמינו לי שעזה מכירה את עזה, היא קרויה על שם העיר וחיתה בה הרבה שנים. ועוד אומרת לי עזה: “דיברתי עם חברים בעזה (העיר) וכולם מקבלים בהבנה ושמחה". כמובן שאת קולה של עזה וחבריה לא נשמע בטלוויזיה או ברדיו שכן זו תהיה להם הפעם האחרונה שידברו, אבל עזה (העיר) היא לא רק החמאס, היא גם עזה (הבחורה) וחבריה.
 

אלגנטיות

ועוד משהו קטן אבל מאוד אלגנטי. הטלוויזיה הצרפתית בימי המלחמה בעזה מאוד אובייקטיבית וכל דיווח על התקדמות הצבא הישראלי מיד מלווה בהסבר על הטילים והרקטות הניחתות על ישראל. אבל מה, צריך מדי פעם להביא לראיון את הפלשתיני התורן. אז הביאו מישהי והיא טובה, שואלים אותה שאלה והיא נושאת נאום. אחרי הנאום השני חתך אותה המגיש והודיע "אנו נאלצים להפסיק את הראיון כי כנראה שהגברת לא שומעת אותנו מכיוון שהיא איננה עונה לשאלותינו”. סופר אלגנטי.

ארוחת ראש השנה

לערב ראש השנה האזרחית התכנסנו 13 איש לארוחה למהדרין. מי שלא אכל ארוחת חג אמתית בצרפת, לא אכל ארוחת חג מימיו. זה מתחיל באפריטיף שמתארך לנצח כי חצי מהאורחים מאחרים, שכן לצרפתי יש התנגדות עקרונית להגיע בזמן וגם בגלל ששניים מהם עיתונאים וערב החג הוא גם חגם של כל הפורצים בעיר מרסיי, ומאות בתים ברחבי העיר נפרצו באותו ערב. אפריטיף כעקרון הוא משקה כדי לפתוח את התיאבון והוא כמובן מלווה בנשנושים למיניהם, אבל כאשר האפריטיף אורך שעתיים הנשנושים יושבים בבטן חזק.
הארוחה עצמה היא עסק מיגע לכל מי שאינו צרפתי: 5 מנות, כשלכל אחת מלווה יין שמתאים לה. לא שאני מבין למה יין זה או אחר הולך עם מנה זו או אחרת אבל קטונתי כנראה.
4 שעות אורך העסק הזה וזה עוד לפני הקינוח (חובה), הקפה והמשקה לעידוד העיכול. החברה הייתה יוצאת מהכלל, חבל רק שלא הבנתי מילה. חרש שכמוני יכול להסתדר מקסימום עם שני בני שיחה וגם כן בשפה בה הוא שולט באופן מושלם... אבל 12? בצרפתית? סחרחורת. שלא לדבר שאל הארוחה הגעתי עם שפעת, הנימוס והתיאבון לא אפשרו לי להישאר במיטה. בחצות הגיעה שעת הנקמה. כולם מנשקים את כולם, הזדמנות נהדרת לחלק את החיידקים שווה בשווה בין כל הנוכחים.
האמת היא ששבוע שלם המשכתי לאכול את השאריות של אותה ארוחה, וכל מי שהתקשר להודות על האירוח והארוחה, דיווח על סימפטומים מתקדמים של שפעת.

(עמית, צפה לבחירתך כחתן פרס השנה של יצרני התרופות!)
 

מוכרים לוקשים

אני קורא את הדו"ח השנתי של המועצה לצרכנות. והמועצה קובעת כי שוק התקשורת הוא הגרוע מכולם. חברות הטלפון והסלולארי מבטיחות הטבות ולא מקיימות, חיובים גבוהים מהמוסכם, אי מסירת מידע כחוק והסתרת פרטים. חברות הכבלים והלוויין, שוב הבטחות שאינן מקוימות בתוספת שירות לקוחות בלתי זמין. חברות האינטרנט, סוכני מכירות שמטעים את הצרכן, התעלמות מבקשות להפסקת שירות תוך כדי המשך חיוב הלקוח.... ועוד.
בקיצור בואו נקרא לילד בשמו, רמאים. אבל רמאים ברישיון, רישיון שלא יילקח למרות שידוע וברור שמדובר ברמאים. למה? כי אם תעיפו מבט קצת יותר מעמיק תגלו שלא רק מדובר בחברות שבבעלות האוליגרכיה הישראלית החסינה, אלא גם שמדינת ישראל מכניסה לא מעט כסף מההונאות הללו.
 

המלצות

כל שבוע אני נתקל במשהו מעניין ששווה מבט או בדיקה על האינטרנט, זה יכול להיות אתר, תכנה, רעיון, תחנת טלוויזיה או כל דבר אחר אז מהיום אני מתכוון לחלוק עמכם:

1. מנוע חיפוש חדש ומעניין עדיין בשלב הביטה, אבל איכות התוצאות שלו עולה על הגוגל. לא שמדובר במשימה קשה ביותר http://www.melzoo.com

2. האתר הטוב ביותר לאיתור כותרים בכל השפות לסרטים

3. המערכת הטובה ביותר והחינמית להפצת אתר במנועי החיפוש: http://www.index.sinard.net/eng/index.php

4. רובנו תוצר של שנות ה-60 וה-70 אבל גם אם לא, הרי שבתחנת הטלוויזיה שלי תוכלו למצוא בין התחנות האיטלקיות את סדרת תחנות המוזיקה Rocket ובניהם תמצאו תחנה שמוקדשת לשירים משנות ה-70 התכנה ניתנת להורדה מהכתובת http://www.videowebgate.com/vwgf.exe

וסרטים, כרגיל בכתובת: http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
 

תגובה לשורות של עמית

עופרת יצוקה

ארבע פאות בסביבון

● בחמש וחצי אחרי הצהריים של שבת ה-3 בינואר, פרש היקום מופע מהריב של אור וצבעים מעל שמי עזה. תופעת מזג אוויר או סימן מבשר, מי יודע?. את אותה שקיעה יפהפייה קשה יהיה לשכוח.

פ.ג.

● "למה אין אנו רואים בפריז, בלונדון או בברצלונה, הפגנות נגד הדיקטטורות האסלאמיות? למה לא נגד הדיקטטורה הבורמזית? למה אין הפגנות נגד העבדות של מיליוני נשים, שחיות ללא כל הגנה בחוק? למה הם לא מפגינים נגד השימוש בילדי-תופת, בעימותים בהם מעורב האסלאם? למה איש מעולם לא הוביל את המאבק למען קורבנות הדיקטטורה האסלאמית הנוראית בסודאן? למה לא מתרגשים מקורבנות פעולות הטרור בישראל? ולמה לא שקלו לצאת המאבק נגד הפנאטיות האסלאמית, אחת מסיבותיו העיקריות? למה לא מסנגרים על זכותה של ישראל להגן על עצמה ולהתקיים? למה מבלבלים את הגנתה של המטרה הנעלה הפלסטינית עם הצדקת הטרור הפלסטיני? ושאלת המיליון: למה לשמאל האירופי, ולכל השמאל הגלובאלי, יש רק את האובססיה להלחם נגד שתי הדמוקרטיות המוצקות ביותר בכוכב לכת זה, ארה"ב וישראל, ולא נגד הדיקטטורות הגרועות ביותר?. הן שתי הדמוקרטיות המוצקות וגם אלה שסבלו את הפיגועים העקובים מדם ביותר של הטרור העולמי. והשמאל לא מודאגת מכך".

מתוך כתבתה של העיתונאית Pilar Rahola, מברצלונה, ספרד.

 ● "אני במילואים עד"...עונה המשיבון. כתוב במסר החוזר אוטומטית. רבים מאנשי הקשר שלנו בצ'יף, אנשי מחשבים עצמאים ושכירים, סטודנטים, יזמים, ספקים, גויסו בעקבות המבצע הצבאי. לקוחות לא הגיעו לאסוף את עבודות שחזור המידע שהזמינו.
ומי שכן עונה לטלפון לא יכול להימנע מלהזכיר או לחוות דעה על האירועים סביב עזה. ואפילו קשה לשוטט בין הבלוגים הזרים מבלי להיתקל בנושא. האתר http://2008.weblogawards.org/polls  עורך תחרות בין בלוגים על בסיס הצבעת הגולשים. גישוש בקטגוריית "תרבות" מובילה אותנו לבלוג של הארי המזוהם, אחד הפיינליסטים בתחרות לשנת 2008. ושם, מתייחסים לפעולת צה"ל כאל "בניית שדה תעופה עזה", כלומר הריסה עד ליסודות והחלקת הקרקע.
ב-3 בינואר כתב טוקבקיסט אחד: "במובן מסוים, עזה  מוחזקת עכשיו על ידי כוחות צבא בינלאומיים, כפי שביקש מחמוד עבאס, מי שקרוב לוודאי יהיה נשיא כל פלסטין, עם עיר הבירה עזה סיטי (שדה תעופה בינלאומי+נמל). כוחות הצבא הישראליים מורכבים מתושבים אמריקנים, צרפתיים, רוסיים, אתיופיים וכו', דרוזים ישראלים וערבים. זוהי הזדמנות טובה למדינת פלסטין אמיתית, מחוברת על ידי כביש חוץ-טריטוריאלי שיחבר בין השטחים. ...ללא צורך באירופאים הטרחנים או באובמה: ישראל עשתה זו בעצמה."

● במרחב המוגן
עולם האינטרנט גרם ועדיין גורם להרבה חששות בקרב הורים שילדיהם צוללים לתוכו בשעות הפנאי. עם זאת, בבתים לא מעטים בדרום הארץ, הוא ממש מציל את שפיותן של משפחות רבות, בכך שמאפשר לילדים למידה מרחוק ("לא ממש מחליף את השיעורים הפרונטאליים" על פי מספר תשובות שקיבלנו) ותעסוקה, בזמן שבחוץ שורקים הטילים.
בין המועדפים על ילדי ישראל -מתחו נא את גילאי ילדות זו הרבה מעבר למקובל- נמצאת כמובן רשת פייסבוק החברתית, שתפסה תאוצה מסחררת ב-2008. לטובתה יאמר כי היא מכילה בין היתר גם תכנים חינוכיים ואף מהנים למגוון רחב של גילאים (ועל זה יעידו עובדי צ'יף). התנאי היחידי בשימוש באפליקציות השונות הוא ידע בסיסי באנגלית.
האפליקציות המופצות בפייסבוק בשיטה של "הזמן חבר להצטרף" מתפשטות ברחבי הרשת כמו אש בשדה קוצים. אותן אפליקציות תורמות לפייסבוק מבחינת הפרסום והשיווק באתר, וגם לגולשים שזוכים ליהנות בין השאר ממשחקים מושקעים ביותר ומהנים.
האפליקציות מבית Playfish הן דוגמא טובה לעניין זה. אלו הם משחקים משעשעים וגם חינוכיים שמלמדים כבדרך אגב. לדוגמא, משחק בשם Who has the biggest brain מפתח זריזות קליטה ותגובה, ויוצר תחרות בין הגולשים. אפליקציית Word Challenge תורמת רבות לאוצר המילים באנגלית, ועם האפליקציה Geo Challenge לומדים דגלים, צורות, וערים שונות גם של ארצות אקזוטיות.
כאמור, התחרות שבין המשתמש לחבריו בפייסבוק הוא מרכיב מושך במיוחד את הצעירים המבודדים מכוח המציאות הביטחונית. התחרות יוצרת רצון להמשיך ולשפר את הניקוד, ובכך מרתקת אותם למסך למשך זמן רב.
עוד משחק מבית Playfish המיועד בעיקר לגילאים נמוכים יותר, היא Pet Society, שם יכול כל משתמש ליצור לו חיית מחמד וירטואלית משלו (זוכרים את שיגעון ה-טמגוצ'י?) להאכיל ולנקות אותה, לבקר חיות מחמד אחרות ששייכות לחברים, "להרוויח מטבעות" בביקור של השכנים הוירטואליים ולרהט את הבית הווירטואלי של חיית המחמד. אולי לא הכי חינוכי, אבל ילדים אוהבים את זה. עד מהרה תראו אותם פותחים יוזרים פיקטיביים כדי לבקר את עצמם ו"להרוויח עוד מטבעות". ניתן לבדוק את האפילקציות המושקעות מבית Playfish ב- http://playfish.com

ט.ג.

השבוע נחשפנו לסיפור חייו של בנו של בלה ואליעזר מראשון לציון. הסבא ברנשטיין אולי לא אהב את זה שהוא שינה את שמו... אבל בזכותו קם אתר המוזיאון של ראשון לציון.

חתולים ומחשבים

אמנון שלח לנו תמונה של שומר מסך פשׁוּטוֹ כְּמַשְׁמָעו, ה-MacPuss.

פופ-אפים (cat-popup.jpg ) וגם Spyware שלא ניתן לחסום

שעון קיר לאוהבים חתולים ומחשבים