באג בלו

IBM הודיע בתחילת השבוע כי עדכון תוכנה מובנית שנעשה לאחרונה יוכל לגרום לכשל בדיסקים הקשיחים מיותר מ-24 דגמים של Seagate אשר בשרתי IBM. הכשל עלול להוביל למצב בו תחסם גישת הלקוחות למידע ארגוני קריטי. אותו באג קיים כנראה בדגמים שונים של מוצרי IBM - מסדרות הייצור של ה-BladeCenter, ה- xSeries וה- System x שנמכרו בכל העולם.

הבאג גורם לכך שאחרי מחזור כוח אחד דיסק ה-SATA לא זמין יותר ומפסיק להגיב. כתוצאה מכך, המידע לא נגיש.

על מנת לקבוע עם מערכת IBM זו או אחרת נמצאת בסכנה, ניתן להשתמש בתוכנת הניהול-ServeRAID כדי לראות את דגם הדיסק וסוג התוכנה המוטמעת.
היצרן מתכנן לפתור את הבעיה עם עדכון לתוכנה שיופץ עוד ברבעון הראשון של השנה, אך עדיין לא נקבע מועד יעד לעדכון, אשר יהיה זמין להורדה מאתר התמיכה של מערכות System X. ובינתיים, ההמלצה למשתמשים בסכנה היא להגביל או להימנע ממספר מחזורי הכוח המתבצעים

מצב מוזר זה נוצר מפני שבעיה בתוכנה המוטמעת של הדיסק הקשיח מאפשרת את מיקום הסמן של ה-'event log' של הדיסק במקום לא תקף, והתקלה מתרחשת רק אחרי מחזור כוח ולא בזמן העבודה. ולכן, צמצום מספר הפעמים בהן מדליקים ומכבים את המערכות גם יצמצם בצורה ניכרת את הסיכוי שדיסקים ה-SATA יתקעו אחרי כיבוי.

המוטרדים מהעניין מוזמנים ליצור עמנו קשר לשם הבהרות.
 

מצא מידע

תושב העיר Muskogee אשר באוקלהומה, ארה"ב מצא השבוע דיסקט זיפ המכיל מידע שמור על 4,500 חשבונות שנסגרו בשנת 2000. על פי תווית הדיסקט, הבין שהוא שייך לעירייה המקומית, והחזירו.
העירייה דווחה לציבור כי הם גילו "פרצה אפשרית בתחום המידע לגבייה". בהתאם לדרישת החוק, עוסקת כרגע עיריית מסקוגי, באיתור בעלי אותם החשבונות על מנת להודיע להם על הפרצה באבטחת הפרטיות. המלאכה לא פשוטה, היות וב-9 השנים שחלפו רבים מהם שינו את כתובותיהם ומספרי הטלפון.
עובדת עירייה ותיקה חושבת שהפריט אבד כאשר הוא נכנס בטעות לאריזות של ציוד עודף שיצא משימוש, יתכן בתוך קופסת מחשב ויחד עם ציוד משומש אחר שסולק בין שנת 2000 לשנת 2007. היום, מצעים מתכלים המסולקים בעירייה מושמדים פיזית בקפידה, באמצעות פטישים או מקדחות.
ובצ'יף מזכירים לכם: גם מפיסות החומר המגנטי של דיסקטים ישנים, מתקליטורים שבורים או מנוקבים ומפלטות של דיסקים קשיחים מנוקבות ניתן לשחזר מידע, כאשר אותו מידע שווה משהו למישהו.
 

פיאסקו

אתר פרסי הפיאסקו מציג את המקבילה הטכנולוגית לפרסי ה-Ig Nobel של האקדמיה. בסוף פברואר חילק האתר את הפרסים לשנת 2009 במסיבה שנערכה לראשונה, בעיר בברצלונה. ומי לדעתכם היה, על פי הצבעת הגולשים, הכישלון החרוץ השנתי הגדול ביותר? אל תחשבו פעמיים.
מבין 23 מועמדים הגיעו 9 לשלב הסופי של התחרות. הזוכה הבלתי מעורערת, עם 86% מהקולות (5,222 מתוך 6,043) הייתה מערכת ההפעלה Windows Vista של מיקרוסופט, יורשת מתוקשרת מדי, שאפתנית מדי, מורכבת מדי, ושרועה אי-תאימויות של ה-WinXP
פרס הפיאסקו הוא פרויקט סטירי של ארגון מהנדסי הטלקום הקטלאנים, ועל פי הצהרותיהם באתר, הפרסים לא נועדו לבקר או לגרום לבוז פומבי, אלא להכיר בכך שהקדמה הטכנולוגית אינה מסלול ישיר, וכי הצלחה וכישלון הם שני צדדים של אותו מטבע. בלוגו הפרס, כתוב: "האל מתגמל את הטיפשים"
שאר הפינליסטים בתחרות היו: הפרויקט "לפטופ לכל ילד ב-100$", העולמות הווירטואליים "Second Life"  ו-"Lively",  שיטת הרדיו הדיגיטאלי DAB אשר בשימוש באירופה, הפרויקט Maresme Digital של טלוויזיה דיגיטאלית בקטלוניה וה- Mobuzz.tv ממדריד, ועוד חבילות תוכנה חינמיות מבוססות לינוקס שהממשל המקומי חילק בקטלוניה.
יש לציין כי מערכת הניהול האדמיניסטרטיבי והאקדמי של הממשל הקטלני (SAGA) זכתה בפרס תנחומים, אבל ה-Vista עשתה את הרושם העז ביותר באזור, מאחר והייתה גרסת ה-Windows הראשונה שניתן היה לרכוש בשפה הקטלאנית המקומית.
 

המרה

שתי כתבות משכו את תשומת ליבנו השבוע:
הראשונה, הנחיות לבדיקת כדאיות למעבר לאחסון SSD בארגונים גדולים.
השנייה, פורסמה על ידי חדשות CBS בתחילת השבוע ונקראת "מתמודדים עם ריקבון המידע".  עמדנו להסתפק במסירת הקישור אך התחשבנו הפעם בכמה חברים שמעדיפים לקבל את החומר בעברית, אז ראו בפניכם את תוכן כתבה זו.

בתמצית ומבלי לפגוע בזכויות היוצרים של הכותב David Pogue, המאמר מספר על סרטי סטודנטים שנעשו בשנות ה-80 בבית הספר לקולנוע של ניו יורק וצולמו על גבי קלטות. הקלטות הללו עדיין תקינות היום, אך המכונות הנדרשות לקריאתן כבר לא קיימות. זהו דוגמא ל "ריקבון המידע". אותו ריקבון פוגע גם במחשבים. לאורך השנים החומרה והתוכנה הופכות מיושנות וננטשות. לא מעט מדענים נשארו ללא אפשרות לצפות במצגות שיצרו לפני כ-10 שנים בתוכנת -Persuasion של חברת Aldus. היצרן הפסיק את עסקיו בעקבות כיבוש אותו שוק על ידי PowerPoint של מיקרוסופט. גם הרבה פורמטים אחרים כבר אינם בנמצא, פרט אולי לגרסאותיהם השמורות במוזיאון היסטוריית המחשבים בעמק הסיליקון. במוזיאון נשמר הדיסק הקשיח הראשון משנת 1956 (1,000 פאונד משקל ו-5MB קיבולת), המסוגל אולי לשמור שיר אחד בהשוואה ל-iPod  של היום, המסוגל להכיל 10,000 שירים...
חשוב להיות ערים לעובדה שמוקדם או מאוחר כל פורמט הקלטה ייצא מכלל שימוש ויגיע למוזיאון. קצב הופעה ונטישה של פורמטים חדשים גם מהיר יותר כל פעם. עובד ארכיון בספריה הציבורית של ניו יורק אומר כי כבר כולם מסכימים בכך שככל שגדלה היכולת לאחסן יותר ויותר מידע, המידע עצמו הופך לפחות ופחות אמין. בספריה נשמרות הקלטות של רעיונות קוליים עם מפורסמים (כגון Eric Clapton, Jimi Hendrix, Frank Zappa ועוד רבים) משנת 1968. בשנת 1996 הספרייה ניסתה להציל את החומר על ידי העברתו לקלטות חדשות. אך היום, פחות מ-12 שנה מאוחר יותר, אותן קלטות כבר שחוקות באופן משמעותי. אפילו קלטות המקור במצב טוב יותר מאשר הקלטות ה"חדשות". הטייפ למעשה מתחכך פיזית עם הכונן/קורא/נגן עד שהופך אותו לבלתי קריא. תעשיה שלמה של הצלת מידע ישן והמרה לפורמטים חדשים ניזונה מתופעת ההתיישנות. על מנת לאפשר שירותים אלו, חייבים לתחזק מכונות ישנות, לעיתים אפילו לייצר עבורן חלקים שכבר לא ניתן להשיג.
ספריית הקונגרס האמריקני (אותה הזכרנו בכתבה "מצע למידע למאה שנה") מאחסנת את האוסף הגדול ביותר של סרטים והקלטות אודיו, כמו גם 56 מיליון כתבי יד, שישה מיליון מפות ומיליון וחצי ספרים נדירים. מאז שנות ה-90 המוקדמות הושקע מאמץ בשווי מיליוני דולרים רבים לדיגיטיזציה של הנכסים יקרי הערך של הספרייה, הן כדי לשמר אותם והן כדי להפוך אותם נגישים לקהל באמצעות האינטרנט. מדי יום עובדי הספרייה בוושינגטון סורקים וממירים לפורמט דיגיטאלי, אחד אחד, את 16 המיליונים של צילומים, הדפסים ופוסטרים. על מנת לצור עותקים דיגיטאליים של חפצים בני 100 ואף 200 שנה, הם משתמשים בפורמט ה-TIFF, שהוא Open Standard. אך אנשי הספרייה מספרים שגם את הקבצים בפורמט הזה נאלצו כבר להמיר. כלומר, ההפיכה לפורמט דיגיטאלי היא עבודה שלא מסתיימת בכך, אלא נמשכת ככל שמופיעים פורמטים וטכנולוגיות חדשות, עד אינסוף.
היות ודיסק קשיח חי כ-5 שנים, וגם הטווח הנמוך בתקליטורים נע בסביבות ה-5 שנים, יש לדאוג להמרת המידע שלנו כ-אחת לעשר שנים. ההמרה היא ההזדמנות היחידה לשימור הקבצים שלנו. לשאלה: "האם קיים היום מצע קבוע לאחסון מידע לתמיד?", משיבים בהומור: "רק המוח האנושי, וגם זה למשך כ-75 שנה..?"

עוד ב-"מידע דוהה":  http://www.chief.co.il/magazine/2004
 

גן נעול

Sebastien Boucher הוא תושב קנדי המתגורר עם אביו בארה"ב. בדצמבר 2006 חצה בושר את הגבול ובבדיקת המטען שלו נמצא מחשב נישא ועליו אלפי תמונות פורנוגרפיות של מבוגרים ושל ילדים. בושר נאשם באחזקת אותו חומר לסחר בין מדינות או סחר בינלאומי. אישום מסוג זה יכול להביא לעונש של עד 20 שנים בבית סוהר. אבל, בושר שלנו היה כנראה מודע לסכנה שבאחזקת החומר הבעייתי, ומראש צייד את המחשב שלו בתוכנת הצפנה PGP. בסוף פברואר הגיע משפטו לשלב הצגת הראיות. אלא שללא מפתח ההצפנה לא ניתן להציג את הראיות אשר במחשב הנישא. משטרת הגבולות הצליחה לצפות בחומר בעיתו, כאשר נעצר בושר, אך טיפול כושל בראיה (ככל הנראה כיבוי על ידי צוות ללא מומחיות בתחום), נעל את המערכת מפני עיניים זרות.
השופט במשפט זה הורה לנאשם להמציא את מפתח ההצפנה - סיסמא או משפט מסוים ככל הנראה. הסניגור טען כי בכך, עובר השופט על התיקון (החמישי) בחוקת ארה"ב, המגן על כל תושב מפני הפללה עצמית.
בעידן דיגיטאלי, נושא גבולות הפרטיות וזכויות הנאשם נמצאים בדיון מתמיד. פרשה זו תהפוך כנראה לתקדים. יתכן כי אף ישפיע על מדיניות האבטחה הלאומית, הנוטלת לעצמה כרגע את הזכות להחרים מחשבים נישאים בגבולות, למשך זמן בלתי מוגדר.
התיקון החמישי לחוקת ארה"ב קובע כי במקרה פלילי לא ניתן להכריח איש להיות עד כנגד עצמו. במקור, משרד המשפטים של ארה"ב ביקש מהשופט במשפט להפעיל הליך המאלץ את בושר להגיש לבית הדין את הסיסמאות הקשורות למחשב המריבה. בעתירה, חידדה הקטגוריה את הבקשה לפענח את הדיסק הקשיח בפני חבר המושבעים על ידי הקלדת מפתח ה-PGP בפניהם. אבל, מה שכל עד אחר רשאי לעשות, כמו למסור מפתח לכספת עם מסמכים מפלילים, או למסור תביעות אצבע, דגימות דם, הקלטות, או לפתוח דיסק קשיח שהוא מוצפן חלקית, הנאשם עצמו מנוע מלעשות תחת סכנת ההפללה העצמית.
 

איפה זה פננג?

לא מזמן ראיתי תמונה של בית הקברות היהודי ב-Georgetown, בירת  פננג (Penang), אחד המדינות במלזיה. הוא אחד מבתי קברות היהודיים העתיקים במזרח הרחוק. מקום נידח זה (פננג, לא בית הקברות) הופך לאחרונה למרכז טכנולוגי שוקק, כאשר מספר חברות ענק מעבירות לשם את מרכזי הפיתוח שלהן. Altera, Intel ו-Seagate, בין היתר, משקיעות בפננג סכומים לא קטנים בהקמת מרכזי מו"פ, דווקא בתקופה שחברות בינלאומיות אחרות מקצצות במשרות בעיצומו של מיתון כללי.
חברת אלטרה, יצרנית מערכות-על-גבי-שבב-הניתן-לפיתוח (SOPC) מספקת פתרונות ברי תכנות לכ-14,000 לקוחות בעולם. היא חשפה בימים אלו את מרכזה הטכני בפננג בעלות שווה ערך ל-113,000,000 ש"ח. המרכז נועד להתחיל ברבעון השני של 2009 את תכנון הדור הבא של שבבי FPGA, בגודל 28 ננומטרים. FPGA הן ראשי תיבות של Field-Programmable Gate Array, רכיב מוליכים למחצה אותו יכול לקנפג הלקוח (או היצרן, לאחר סוף תהליך הייצור). אותם שבבים מתוכנתים באמצעות תרשים של מעגל או קוד מקור בשפת חומרה (HDL) כדי לקבוע כיצד יעבוד השבב. שבבים אלו מכילים רכיבים לוגיים ברי תכנות (logic blocks) וקישורים המאפשרים לקשר בצורות שונות בין אותם בלוקים. השבבים ניתנים לקנפוג חוזר, על מנת להתאים לצרכים שונים בתקשורת צבאית, ציוד בדיקה מתוחכם, ומוצרים אלקטרוניים לצרכן.
לא מזמן הוציאה חברת אלטרה לשוק שבבים מאותו סוג בגודל 40nm כדי להחליף את הדגם הישן יותר של 65nm.
ואילו INTEL שהיו לה שני מתקני בדיקה בפננג, החליטה לסגור אחד מהם. בשני היא מפתחת את שבבי ה-32nm וה-45nm. על מנת להכשיר כוח אדם, החברה במלזיה עובדת עם 13 אוניברסיטאות ופועלת להכוונת הלימודים במסלולים שונים לצרכיה (VLSI, network processors, packaging technology, high volume manufacturing and multi-core programming.)

גם הפעילות של סיגייט בפננג מקוונת לדור הבא של מוצרי החברה, ליתר דיוק של הראשים הקוראים-כותבים לדיסקים הקשיחים. סיגייט עובדת כרגע על מוצרי אחסון חיצוניים מסדרות ה-Free Agent וה-Constellation. בפננג מתכננים את תהליכי הפיתוח של הראשים שבלעדיהם לא ניתן להתקדם עם ייצורם.
הדיסקים הקשיחים Free Agent Go הם דקים ביותר, בקיבולת 500GB. הם לצערנו יגיעו עם  הצפנה מובנית. בסדרת ה-Constellation, שנועדה לשוק האחסון הארגוני, יהיו הדיסקים הראשונים בפורמט 2.5" עם יעילות צריכת האנרגיה הטובה ביותר, ודיסקים בפורמט 3.5" של עד 1TB קיבולת ליישומים הצוברים מידע רב.

חוץ מאשר בית הקברות יש בפננג הרבה מה לראות, ולאכול. המטבח המקומי מבוסס בעיקר על פירות עץ ופירות ים, כולל השפעה חזקה של המטבח ההודי. לא מומלץ במיוחד לשומרי הכשרות.
 

מיהו בלוג

"ילקוט מנהיג השבט האינדיאני" (כך כנראה אומרים בעברית "מגזין צ'יף").
נמען מגזין זה, שהוא גם חבר באקדמיה ללשון העברית, כתב לנו השבוע: "אשמח לקבל את הפרסום שלכם כשיהיה לו שם עברי. עד אז, אני מבקש למחוק את שמי מרשימת התפוצה שלכם". אחרי שגמר הצוות לגלגל עיניים (פעילות פיזית שנמשכה בסך הכל זמן רב, מפני שכל אחד עסק בה בתורו, עם קבלת עותק אישי של המסר) שוב התעורר הויכוח הישן: "מה זה מגזין?" "למה מגזין ולא ידיעון", "או מידעון", "או ילקוט או אפילו בלוג?". כדי לשלול אחת ולתמיד את הטענה שיש לנו בלוג, הלכנו למקורות. והמקורות הם -בעינינו- חלוצי הבלוגים.
היום, כאשר כל ילד כותב בלוג עוד לפני שלמד לכתוב (ולא, זו לא הגזמה) היטשטשו מקורות הז'אנר.
הבלוג הישן ביותר היה אחת הקבוצות עם מודרטורים הראשונות, שעסקה בחדשות, נקראה "mod.ber" והוקמה ע"י Brian Redman ב-1983. בריאן וחבריו היו מאתרים נושאים חמים ברשת ומסכמים אותם באתרם. אבל בלוג זה כבר לא פעיל. הבלוג הישן ביותר שעדיין קיים -לפחות לטענת כותביו- הוא בלוג ההומור "Rec.humor.funny" אשר עלה ב- 7/8/97 (למרות שהרעיון הוצע כבר ב-1996).
הקביעה של מי היה הראשון תלויה כמובן בהגדרה עצמה. אם נסכים של-Weblog חייבות להיות את התכונות הבאות:
1.  הוא ברשת
2.  הוא לא אתר שניתן לדפדף בו
3. הוא פרסום סדרתי, כלומר לערוך כיומן, עם סדרה של נושאים חדשים על בסיס קבוע או כמעט קבוע.
4.  הוא פרסום פרי עטו של אדם או קבוצה קטנה עם קול מערכתי עקבי ולא רק סתם לוח מסרים - message board או שירות חדשות בלתי תלוי (שיכולים גם הם להיות סדרתיים).

תנאי מספר 1 יכול לגרום לנו לחשוב פעמיים על ה"בלוגים" העתיקים ביותר, תוצאת הדיונים וריכוזי חדשות של קבוצות usenet שקדמו ל-www. אבל, אל לנו לשכוח כי כאשר הוטבע ב-1990 המושג world wide web עם הגדרת תקני ה-URL וה-HTML, היה מקובל לכל כי אותה רשת רחבה עולמית תכלול כל דבר שניתן לקשר ל-HTML, כולל מערכות תקשורת קודמות, כמו ה-Gopher, ה-FTP ועוד, וכמובן את קבוצות ה-USENET לפרסום פומבי רציף של דיונים מקוונים.
אפילו עוד לפני ה-USENET היו קיימות רשימות דיוור, במיוחד על גבי ה-ARPANET
סוג נוסף של פרסום סדרתי לרשימות דיוור היו קהילות מקוונות במערכות כגון Plato - (2 עשורים לפני האינטרנט!) אשר התקיים על גבי מכונות מבודדות. יש הכוללים באותה קטגוריה מערכות של "חדשות" שהתקיימו על מספר מערכות של שיתוף זמן, ואשר ה-USENET נוצרה כדי להחליפן.

קיימים פרסומים נוספים הטוענים להיות הבלוג הראשון, או לפחות העתיק ביותר הקיים כיום.
אם נחזור אחורה עד לחודש יוני של 1975, הרי שקמה אז רשימת הדיוור המקוונת הראשונה: ה-MSGGROUP. תחילה הייתה זו רשימת דיוור ללא עריכה. במהלך שנות השמונים הפסיקה הקבוצה בפעילותה, וכאשר חזרה תחת השםInteresting People mailing list, החל מייסדה לעשות בה סדר, לערוך ולפרסם רק חלק מן המסרים.
גם ה-Telecom Digest, רשימת דיוור שנחנכה ב-1981, ממשיכה בפעילות עד היום -גם היא כפורום, תחת הנחיית עורך.
נוסיף גם את ה-Risks Digest, שהתחילה ב-1985 וממשיכה כפורום מקוון עד היום, תחת ידו המנחה של העורך.

עבור מי שלא מוכן לקבל פרוטוקולים של HTML או HTTP כחלק מרשת האינטרנט, התואר של הבלוג הראשון עובר ל-"What's New", המתוחזק על ידי המרכז הלאומי ליישומים עבור מחשבי-על של אוניברסיטת אילינוי אשר ב-Urbana-Champaign. (אותה יחידה ממש שיצרה את הדפדפן Mosaic). הבלוג שלהם ציין אתרים חדשים ומעניינים שהופיעו על גבי הרשת. מעיין בלוג של חדשות יותר מאשר יומן אישי. ולמעשה, רבים גורסים כי הבלוג הראשון יכול היה רק להופיע אחרי שהמילה "בלוג" הומצאה (ב-1997), וזה כמובן נתון לוויכוח. התופעה הייתה בהחלט קיימת לפני כן, כאשר אנשים מסוימים היו רושמים את מחשבותיהם ופעילויותיהם היומיות בעמוד התוכנית היומית, בה יכלו אחרים לצפות באמצעות תוכנת "finger". הפינגר הוצע כפרוטוקול רשמי לרשת בשנת 1994, ואף הופיע בדפדפנים אחדים, אך לא המריא. הפינגר קיים מאז 1977 ודפי היומן הללו נחשבים לחיות נכחדות. אבל הפינגר היה למעשה הכלי הראשון שאפשר ל"גולש" לראות נוכחות של גולש אחר על גבי הרשת אם הוא היה מחובר (Logged on) וכן ניתן היה לראות דרכו את זמן המנוחה של מקלדת הגולש האחר. באוניברסיטת קרנגי מלון אשר בארה"ב, השתמשו בשנת '80 בכלי שאסף דפי יומן באמצעות פינגר ושלח אותם לנרשמים לרשימת דיוור. וגם זה יכול להיחשב כבלוג.
 

החמאס תקף

LIONS הינו ארגון המתנדבים הבינלאומי הגדול בעולם. ארגון ליונס פועל בישראל משנת 1960 בסיוע רפואי לכבדי ראיה ועיוורים ובעזרה לקהילה באמצעות מועדוני הליונס הפזורים בכל הארץ. הארגון מחזיק אתר אינטרנט המרכז את פעילותו ומאפשר לקהל הרחב להוריד טופסי בקשה להשתתפות בתוכניות הסיוע השונות של הארגון.

ביום ב' ה-2 במרץ בשעות הבוקר התגלה כי אתר ליונס ישראל, שכתובתו www.lions.org.il, נפרץ על ידי האקרים מארגון טרור פלסטיני, אשר שינו את עמוד הבית (ראו תמונה בשול) ושתלו בו סרט תעמולה נגד ישראל וצה"ל, וכן תמונה מיליטנטית של ילד רך המחזיק בדגל פלסטין. בכדי לחתום את עבודתם ההרסנית, סיימו הפורצים בקללה לישראל ולארה"ב.
מתנדבי הארגון זיהו את הפריצה ולאחר מספר שעות בהן לא ניתן היה לגשת למסמכי האתר, הצליחו להחזיר את האתר לפעולתו הסדירה.

ביום ג' ה-3 למרץ הותקף האתר שנית והפעם נמחקו ממנו אלפי מסמכים ותמונות המתעדות את פעילויות הארגון. גם הפעם נכנסו מתנדבי ליונס ישראל לפעולה ולאחר ליל שימורים הצליחו להחזיר את האתר בשלמותו לפעולה. הקמת אתר הליונס ותחזוקתו השוטפת נעשות על ידי מתנדבים ללא כל תמורה. ליונס הינו ארגון מתנדבים יחיד בישראל בו אין כלל בעלי תפקידים בשכר וכל התרומות לקהילה מגיעות במלואן ליעד, ללא "גזירת קופון" למנהלות הארגון.
במחוז ליונס ישראל כלולים גם מועדונים עם חברים ערבים בנצרת, ובעבר נכלל גם מועדון דרוזי מדלית אל כרמל, כחלק ממדיניות ארגון הליונס הבינלאומי המאגד חברים במטרות חברתיות-התנדבותיות ללא הבדל מין, דת, גזע או השתייכות פוליטית.

מארגון הליונס נמסר כי כל הפונים לקבלת סיוע באמצעות האתר יכולים כעת לגשת לכל חלקי האתר ולמשוך ממנו את הטפסים.
 

תראו מי שמדבר

אורי גורן, נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב שפורש בימים אלו מתפקידו, קיים מסיבת עיתונאים וקשקש על מצב הפשיעה המשתוללת והמחיר שגובה עבודת היומיום מהשופטים הפליליים. וכמובן שהוא באותה הזדמנות מקטר גם על תנאי העבודה המדרדרים שלהם.
האמת היא שנשבר לי (לא הלב) מכל אותם שופטים מסכנים שיש להם קביעות לכל החיים ואיש לא יפטר אותם, יש להם משכורות מובטחות וכוח עצום להחליט על גורלו של אדם. הם לא עובדים כל כך קשה והחלטותיהם -שבדרך כלל מקלות על עבריינים פליליים בעיקר- הן האחריות לחלק לא קטן מהאלימות הגואה בחברה הישראלית. כשהעונש לא מרתיע, הרי שאין סיבה לא לבצע את החטא.
נכון, עורכי דין בכירים לא מוכנים להצטרף כשופטים למערכת וזה לא פלא, שכן כתיאורם כן הם, "בכירים"... הם מרוויחים הרבה כסף ולא מעטים מביניהם מלכלכים את ידיהם מספיק כדי שלא נרצה לראות אותם יושבים על כס המשפט. ואלו שכן יושבים, אינם נבחרים בזכות תכולת הגולגולת שלהם, זה בטוח. תסלחו לי אם אני לא מרחם על תנאי העבודה ה"נוראיים" של שופטי המחוזי, כי אף אחד מהם בלי יוצא מהכלל לא יעמוד מחר או בכל יום אחר בתור של לשכת העבודה.
 

תעודות זהות טיפשות

קורא ותיק שלנו שלח לי את האבסורד הבא: העתק מספח תעודת הזהות שלו, בו ברשימת ילדיו מופיעה...אימו! די ברור שמדינת ישראל זקוקה לפתרון מוצלח יותר למערכת המחשוב של משרד הפנים, כי אם מערכת המחשב הקיימת לא מסוגלת לגלות שהבן צעיר מאימו הרי שיש כאן בעיה רצינית. בסך הכל מדובר בהשוואה בין שני מספרים שאם האחד מהם גדול מהשני הרי שמדובר במצב בלתי אפשרי. אם בפעולה כל כך פשוטה נכשלת במערכת בסיסית אז תארו לעצמכם איזה בלגן יהיה במשרד הפנים אם מערכת מתוחכמת. שכן הרי אנחנו יודעים שככל שהמערכת מתוחכמת יותר כך הבושות שהיא עושה, גדולות יותר. וזה עוד לפני שדיברנו על הזוכה במכרז (HP) שכבר הצליחה להוכיח את יכולותיה במערכות המחשוב של בתי החולים.
ואולי הכל לטובה, הרי המערכת המוצעת היא מעיין "האח הגדול" הכוללת נתונים ביומטריים של כל אזרח וככל שירבה הבלגן כך יקטן הסיכוי שמישהו במשרד הפנים ידע מי הוא מי.
 

אבטחה צרפתית

כבר כתבתי עשרות פעמים כמה טיפשים הם בעיניי הצרפתים אבל תמיד כשנדמה לי שרחוק יותר אי אפשר ללכת הרי שמגיע אירוע שמוכיח לי שלטיפשות אין גבול.
בצרפת ממוקם אחד מבתי הכלא השמורים ביותר באירופה. לפני שלושה שבועות או יותר ברחו ממנו שני אסירים תוך כדי שהם מפוצצים בחומר נפץ את דלת תאם ודלת מסדרון המחלקה בה הם מאופסנים, ובאיומי אקדח מצאו את דרכם החוצה. רגע רגע, בלי לחץ, אני יודע שהשאלה הבאה שתישאל היא כיצד לעזאזל הגיעו חומר נפץ ואקדח לידי השניים? וזה בדיוק העניין. התשובה מדהימה. נכון יש שערים מגנומטרים בכניסת המבקרים, אבל שערים אלו מסוגלים לאתר מתכות בלבד והאקדח וחומרי הנפץ היו מפלסטיק. וכאן כדאי שתחזיקו את הכסא: במערכת בתי הסוהר בצרפת אסור לבדוק על גופם של המבקרים! תגידו לי שלא מדובר באוסף של אידיוטים?
 

הכוח לחסל עסק

כבר כמה שבועות שאני קורא על הסכסוכים בין ספקי IT שונים ומשונים למערכת הממסדית. כבר ראינו איך הבנקים מנצלים בנבזות את כוחם כדי לקצץ עוד קצת לנוחיותם בעלות השירותים הניתנים להם ע"י חברות טכנולוגיה ואחרות. אבל מסתבר שלא רק בבנקים מדובר, מדובר במכת מדינה שהלקוח המוביל את ההתעללות הוא מדינת ישראל על שלל גופיה שיוצרת סכסוכים עם ספקי השירותים הרבים שלה. בתי המשפט מלאים בתביעות מכל הסוגים והמינים וכנ"ל העיתונים. הרי ברור שברוב המקרים אם חברת IT נוטשת פרויקט ממשלתי זה בגלל שדפקו אותה. הרי הפרויקטים הללו הם הלחם והחמאה של חברות רבות ורק סיבה אחת יש לחברות כמו "נס" לנטוש פרויקט ממשלתי: כשדופקים אותה! מדינת ישראל לא רק שמעודדת בריונות כמו זו של הבנקים, חברות האשראי וחברות הסלולארי. היא בעצמה מהווה בריון שמנצל את כוחו לרעה. כל זאת בעידן בו בכל העולם מנסים נואשות לאושש את המערכת העסקית ולסייע לעסקים גדולים וקטנים. במדינת ישראל רומסים אותם ועוד מתפלאים על כך שיש ירידה תלולה בשיעוריי גביית המס.
 

בהדחקה

עושה רושם שמיודענו אלוף העולם בהתחמקות מצרות, בגיוס כספים וביחסי ציבור מר אלי רייפמן מגיע במהירות אל סוף דרכו באמבלייז. בראיון שנתן לידיעות אחרונות הוא מדבר על ההלוואה שלקח ממי שידוע כמלך השוק האפור בישראל. אלי רייפמן לא מבין מדוע מגדירים את אותו אדם כאיש השוק האפור ופעם אחר פעם הוא מתנגד להגדרה זו. אבל מבט קטן בריביות שעליו לשלם גורם גם למי שאינו רואה חשבון הזעת יתר. אני מודה, נהניתי לקרוא על מעלליו של אלי כל אותם שנים בהם הוא מזגזג באומנות בין הלוואה למימוש לגיוס ולמסע יחסי ציבור למוצרים חדשניים ובלתי נראים. אבל כנראה שהסאגה הזו עומדת לפני סיום. אם הוא יוצא מזה אני מקים לו מועדון מעריצים!
 

קשקשנים

מיתון חזק מסתובב לו בעולם וקוטף חברות קטנות וגדולות. אבל סלקום ממשיכה להגדיל את הרווחים שלה. באנגליה הורידו כל חברות הסלולארי את המחירים שלהם באופן כל כך משמעותי שחלק מההצעות שלהן טובות יותר מישראל אפילו. סלקום ממשיכה להרוויח כסף מבלי שתאלץ לקצץ בשום מקום. אז או שהישראלי הוא הקשקשן ביותר שיש וכשרע לו הוא לא דופק חשבון ומספר לכל החברה (דרך הסלולארי בתעריף היקר ביותר), או שהוא סתם לא יודע כמה הוא אמור בכלל לשלם. סלקום טוענת שמספר המשתמשים של דגמי הדור השלישי עלה, וזה יכול להסביר את העלייה מכיוון שאני משוכנע שהישראלי שמשלם הון תועפות על המכשיר שלו, הרבה מעל למחירו בשוק, מתחייב לשנתיים ויותר, משלם מחירי שיחה מופקעים. למה שיבדוק אם לא תחבו לו עמוק לגרון את הדור השלישי עם עליות אקסטרה?.
(המערכת מברכת את עמית על המטאפורה המוצלחת. בביקור נציגנו בחנות אזורית של חברה סלולארית -לאו דווקא סלקום- אכן הרגיש הנ"ל כאווז צהבהב-כבד ומקובע-רגליים, הנאלץ לבלוע דגמי דור שלישי. מה שהביע התנגדות, הסתכלו אליו כאל נוסע בזמן המגיע הישר מימי הביניים. בסוף הציעו לו טלפון "כשר", הנחשב בעיני המשווקים הצעירים דרגה אחת בקושי מעל טריפה ונבלה, או בקיצור "לגמרי אאוט").
 

סרטים

"צעצועים", השבוע אין. מצטער, אני שוב בדרכים.
סרטים, כרגיל בכתובת: http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature 
שבוע טוב!

תגובה לשורות של עמית

HUMOR-הומור

● הרב קרא לקהילתו להימנע מדברי תועבה המופצים ברשת. בהשפעת הדרשה גם נפסלו להתקנה ה-X-Windows וה-OS X

● מנכ"ל חברת מחשבים שלא נזכיר את שמו, שמע בפורים מידיד חוזר בתשובה על מצוות "מתנות לאביונים". למחרת ציווה למנהלת הלשכה למצוא כמה אביונים ולקיים בשמו את המצווה. המל"שית, שהכירה אותו שנים רבות, לא בדיוק הבינה את כוונותיו הטהורות - והחריגות. תרגמה את פקודתו למיטב שיקולה ושלחה מתנות לשכניו בסביון, לאיבון רוזנשטיין ולאיבונה המאהבת שלו (לה הוא קורא בטלפון "אביונה שלי"). 

● ולסיום, מחזירים אתכם ללקט היין (בציר 2007)