בית חולים ללא גיבויים

ה"ג'קסון ממוריאל" נמנה בין בתי החולים הציבוריים הטובים ביותר בארה"ב. חיבורו עם הקהילה היהודית האזורית, הדוק. המוסד משתף פעולה עם בית הספר לרפואה ע"ש לאונארד מילר של אוניברסיטת מיאמי, ובקרבו פעיל ארגון "גשר צדקה" למען משפחות יהודיות. לג'קסון ממוריאל יש מרכז מידע הכולל מערכת מיין-פריים וציוד נוסף.
למספר עשרות אנשים יש גישה למרכז המידע של בית החולים. כאשר ב-11 בפברואר נמצאה בו תחנת עבודה זרוקה על צידה, התעוררה השאלה, מי פגע בה ו"קצר" ממנה את הדיסק הקשיח. עם זאת, רק ב-4 במרץ דיווח בית החולים על המקרה למשטרה.
מסתבר כי אותו דיסק קשיח הכיל עותקים של רישיונות הנהיגה של כ-22,000 נהגים שביקרו בבית החולים במהלך 11 החודשים האחרונים. מחשש להונאת בעלי הרישיונות, ועל פי חוק, חובה להודיע להם בהקדם האפשרי. לשם כך חיפשו אנשי המחשבים את רשימת הנהגים שאמורה הייתה להיות בגיבויים של אותו דיסק קשיח גנוב.
היות ולא נמצאו כלל גיבויים, נאלץ בית החולים לפנות דרך העיתונות ולהזהיר את המבקרים בבית החולים מפני סכנת חשיפה של מידע אישי אודותיהם.
החוקרים את המקרה משארים כי מניע הגניבה היה פשוט להשיג דיסק קשיח למחשב ביתי, ולא לעשות כל שימוש במידע שבו.

כתוצאה מהמקרה החליטו בג'קסון ממוריאל להעביר את אחסון המידע לאתר מאובטח מרוחק. ועוד, הם מוחקים את המידע אודות המבקרים אחת ל-30 יום.

מה דעתכם על החלטות אלו?
אם תשאלו אותנו, לא רק סוגרים את האורווה אחרי שהסוסים ברחו, הם גם לא ימצאו את הסוסים החדשים כאשר יצטרכו אותם.
דברים שלא רואים מכאן רואים משם. מכאן, מעבר לאוקיאנוס, זה נראה שאנשי ה-IT קיבלו החלטות תחת לחץ וכדי לרצות את ההנהלה ואת מחלקת יחסי ציבור.
אנו תקווה שבתי חולים בארץ יקבלו החלטות נבונות יותר בנוגע לאחסון, גיבוי ואבטחת המידע שלהם - ולא רק בנוגע למידע "בטחוני", אלא בעיקר המידע הרפואי החיוני לתפקודם התקין.
 

אני מאמין - טשטוש זהויות

כותרת הכתבה הקודמת, כמו הרבה כותרות של פרקים המובאים במגזין, העבירה תחילה צמרמורת בגבם של העורכים. הם פחדו שנפר את שבועת שלושת הקופים המקצועית שלנו. לא רק שבתי חולים בארץ ומוסדות ציבוריים רבים מחייבים את ספקיהם בסודיות כחלק ממדיניות אבטחת המידע, אלא שבצ'יף הנס-ציונית, מעבדת שחזור הראשונה שקמה בישראל (ועל פי מידע ישן-נושן, גם בחצי הכדור המזרחי), נהוגה דיסקרטיות מוקפדת לגבי שמות הלקוחות. די ללקוחות עם כך שקרתה להם תקלה -אחת או יותר- בטווח שבין שיבוש מינורי לאסון גדול, הם לא צריכים שגם יחשפו אותם ברבים, ללעג או לשמחה לאיד.
מקרים של אובדן מידע פוגעים במוניטין של הארגונים, בתפיסת האיכות של שירותיהם או מוצריהם, באמינות של ספקי המחשוב שלהם ובקורות המקצועיות של אנשי מערכות המידע באופן אישי, גם כאשר הם לא אחראים ישירים לכל מקרה ומקרה.
אם קראתם בגיליונות המגזין סיפורי אימה של אובדן קבצים והתאדות ספריות, על קריסת דיסקים, על הפתעות קטלניות ברגעים קריטיים, על גיבויים "מושלמים" מהם היה השחזור בלתי אפשרי, על תמימות מנהלים, על עייפות מפעילים, על שגיאות משתמשים, על רוע ועל בורות, בכולם טשטשנו את זהות השחקנים, מפני שלידיעת העובדות יש מטרה חינוכית בלבד.
נציגי ארגונים המאשרים את פרסום שמותיהם כממליצים על שירותי שחזור מידע לוקים בחסר בתחום יחסי הציבור והתדמית. חברות הצלת נתונים המציגות לרווחה את שמות לקוחותיהם מפגינות חוסר ביטחון ויוהרה, כאשר הן מאדירות את שמן על חשבון לקוחות ששילמו במיטב כספם. זו אמונתנו.
לעומת זאת, אנו תמיד שמחים לספר על לקוחות שהפגינו ראיה כוללנית, שהתקינו מערכות הגנה ורשתות ביטחון, שמקדימים תרופה למכה ומעדיפים רפואה מונעת על חדרי מיון. אפילו הצגנו רשימה חלקית בעמוד זה.

מ.צ.

שחזור קבצים למשתמש קצה

השבוע נדלג על פרק בסדרת השיפורים והחידושים שתכיל גרסת BOS החדשה (פרקים 1, 2, 3 ,4  5  ו-6), כדי להשיב ללקוח שהתעניין בשימוש בממשק רשתי -BOS Web interface, המאפשר לכל משתמש קצה בסביבה ארגונית להחזיר לעצמו קבצים שאבדו לו, ללא צורך בסיוע מצד צוות ה-IT.

שירות ה Web Interface Recovery בתוכנת  BOS מאפשר למשתמשים בתחנות הקצה גישה מרוחקת לנתונים הנמצאים מוכנים לשחזור והתאוששות על שרת ה-BOS מכל נקודה ברשת ובהתאם להרשאות שניתנו להם. השירות מבוסס על שירות IIS בסיסי שניתן להוסיף לו ולהרחיב אותו בהתאם לצרכי הארגון - לדוגמה באמצעות הפעלת שירות SSL. כל שנשאר למשתמש הקצה לעשות בכדי לאחזר מסמך משרת הגיבוי הנו להקיש על הקישור לספרית הגיבוי המכילה את המידע שגובה מהמחשב שלו או מהספרייה שלו בשרת הקבצים ולהוריד, לפתוח או לשמור את המסמך. בצורה בסיסית זו אין צורך בכל ידע מקצועי בכדי לאחזר כל מסמך בודד בזמן קצר וללא כל מעורבות מקצועית. יתרון גדול במיוחד לממשק זה באחזור מידע שגובה לאתר מרוחק ובאחזור מידע שגובה ממערכות הפעלה שונות כדוגמת Linux או Macintosh.

להדגמת הממשק הרשתי

ההנחיות הבאות מיועדות למנהל הרשת, על מנת לצור נקודות גישה נפרדות ב BOS Web interface.
בספריית השורש של שרת ה IIS הנקראת \inetpub\wwroot\ נוצר בעת התקנת ת התקנת ת התקנת BOS קובץ בשם BosPars.asp .
קובץ זה מנהל את ההפניות הגולשים באתר לספריות הגיבוי של BOS.
בכדי שכל גולש יוכל לגשת ישירות לספריה מסוימת בלבד, ניתן ליצור עבורו קובץ הפניות אישי באופן הבא.
לדוגמה, בכדי ליצור קובץ הפניות למשתמש משה, יש להעתיק את הקובץ  BosPars.asp ולשמור אותו תחת השם moshe.asp. לאחר מכן יש לארוך את הקובץ באמצעות אורך TXT רגיל ולשנות בו את התוכן של השורה החמישית הנראית כך:

folderspec = "/BosCurrent/"

לשורה חדשה שתראה לדוגמה כך:

folderspec = "/BosCurrent/moshe"

או לכל ספריה אחרת שברצוננו להפנות את המשתמש אליה.

ניתן לייצר את הקובץ באופן אוטומטי באמצעות גזירת קובץ המקור לשלושה קבצים חדשים המכילים:
1. ארבעת השורות הראשונות יישמרו לקובץ header.txt
2. השורה אותה עלינו לשנות ייווצרו אוטומטית
3. שאר שורות הקובץ יישמרו לקובץ footer.txt

כך שכאשר המשתמש יכנס למערכת ייווצר באופן אוטומטי הקובץ המתאים לו, לדוגמה:

Copy /b header.txt %username%.asp
Echo folderspec = "/BosCurrent/%username%" >> %username%.asp
Copy /b %username%.asp+footer.txt %username%.asp

הפעלת מנגנות זה בעת ההתחברות -  (login script) מאפשר פעולה חלקה ללא  צורך בעדכונים נוספים.

גרסת ה Beta העדכנית היא RC42)  ,2.2.4.2). שותפים העסקיים שעדיין לא קיבלו את גרסת ההתנסות יכולים לפנות אלינו.

מכל הבא לרשת

● תודה להדס נהון על הפנייתו לעוד ידיעה המצטרפת לפולקלור העשיר של אסונות והזהרות מפני שמירת מידע אצל ספקים ברשת, או כפי שאנו קוראים לזה היום: "בענן". והפעם, על שירותי הגיבוי והאחסון של Carbonite, שם אבדו נתונים השייכים ליותר מ-7,500 לקוחות. החברה מגלגלת את כדור האשמה אל ספק החומרה ואל יועצי ה-IT שלה. לקריאת הידיעה הקישו בקישור:  www.techcrunch.com

● האם ה-eSATA) external SATA) הוא ממשק זמני הנידון להיעלם בקרוב?  ראו כתבה מהשבוע האחרון ב-http://www.theregister.co.uk/2009/03/20/usb3_esata

● פסח מתקרב וגם אנחנו בעד סדר. כתבה חינוכית (בעברית) על ארגון וסדר הכבלים של כל אביזרי המחשוב אשר באמתחתנו:
http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3241943,00.html

● סרטון חביב לכל מי שמעורב בגידול בקר, בענף החלב או לפחות למד בבית ספר חקלאי. הסרטון מציג מוצר חדש של חברת צ.ח.מ. אפיקים (לקוחות BOS, אמרנו?)
http://www.youtube.com/watch?v=1l5LFPf-Js8
 

מחשב כיס

בין דגמי המחשבים האחרונים של קומפיולאב נמנה הדגם Fit PC2, אחד המחשבים הקטנים הידועים. מימדיו 115x 101x 27 מילימטר המכיל למעשה כל מה שצריך, כולל מערכת הפעלה Ubuntu 8.04 ואפשרות לעבוד גם עם WinXP
במארז קיים מעבד Atom Z530, עם 1GB RAM, דיסק קשיח 160GB, כרטיס Ethernet Gigabit, שישה פורטים USB 2.0, חריץ לכרטיסי מיני SD ועוד אחד למיני PCI Express. וגם Wi Fi. עוד אפשרות היא לקבל את המחשב עם SSD במקום דיסק קשיח מסורתי.
לטענת היצרן, מחשב זה חסכוני בחשמל, לא דורש מאוורר ולכן אינו מרעיש. בהתאם למפרטים השונים לבחירה, נע מחיר המחשב בין 300 ל-400 דולר.
בעינינו, היתרון של המכשיר ביחס למחשבים אחרים הוא הגודל. ניתן להשתמש בו כמחשב גיבוי מוצנע מתחת לשולחנות או מיקומים יצירתיים אחרים באתרים בהם חשש לפריצה וגניבת הציוד, כמחשב גיבוי מקומי לבעלי תפקידים רגישים בארגונים ("נישות ארגוניות", חשבי שכר וכו'). וגם כמובן, במעונות ודירות מגורים צפופות.
כמו תמיד חשוב להיזהר עם ביטול הצורך באוורור. האקלים שלנו לא תמיד עולה קנה אחד עם תנאי הסביבה בארצות הייצור והבדיקה. ראו תמונות באתר:
www.geekets.com

פרידה

"כאשר חבר עוזב / נשאר מקום ריק / שלא יכולה למלא / הגעתו של חבר חדש." כך בבלדה מאת המלחין/זמר הארגנטיני אלברטו קורטס. אבל כאשר עובד הולך, גם אז נשארים הרבה פעמים חורים, ליקויים, נעלמים. שמחנו לקרוא השבוע רשימה של צ'אד פרין, כתב זי די נט אסיה, המאשר את מסקנותינו שהתגבשו לאורך השנים.

"The day a decision is made to transition employees out of a company is the wrong time to develop and apply security policies related to their departure.";

אכן, חובה שנוהלי העזיבה יהיו קיימים ומוטמעים זמן רב לפני שבכלל יש צורך להיפרד מן העובד הראשון. הם יעזרו לנו למנוע טעויות, לצמצם סיכונים, לחסוך עלויות ואי נעימויות. רק בשנה האחרונה נרשמו בצ'יף מספר שיא של כל הזמנים של עבודות שחזור מידע שמקור התקלה הייתה חבלה של עובדים כועסים, לא מרוצים, רגע לפני עזיבתם.
מתוך הרשימה של פרין, עשרה נושאים לתשומת לב:
1. ניהול דקדקני של סיסמאות, קודים לגישה מרחוק, אמצעי זיהוי, כרטיסי חניה, מנעולים, מפתחות ואמצעי גישה פיזיים שונים.
2. ריכוז. כל חשבונות דואל, בנקאיים, חשבונות גישה למערכות ממוחשבות שונות וכו' יש לתעד בכל פעם שהם נפתחים על שם עובד מסוים ולרכז אותם בצורה שניתן יהיה להגיע אליהם במרוכז בעת הצורך, לשם ביטול. ואת אותו ביטול יש להפעיל באופן מידי, ברגע הפסקת העסקה או מעבר העובד לתפקיד אחר. עם זאת, חשוב לשמור את פרטי אותם החשבונות והסיסמאות הקשורות אליהם, למקרה ויידרשו פעולות של שחזור נתונים מאוחרות יותר. במקרה ובכל זאת תתעורר בעיה, מידע זה יקל על העבודה הפורנזית ותוזיל כל עבודה של שחזור נתונים.
3. כל עזיבה בארגון היא גם הזדמנות לשיפור. ניתוק היחסים היא לפעמים העת היחידה בה עובד מרשה לעצמו להתבטא בכנות מלאה לגבי נושאים טעונים תיקון בסביבת העבודה. ראיון פרידה ברוח טובה יכול להאיר פינות אפלות בהתנהלות היחידה וגם להשאיר לנו מידע יקר על קבצים מוצפנים ושאר אוצרות מידע של עבודות בתהליך.
4. במצב אידיאלי, רצוי שהמדיניות ארגונית תחייב תיעוד פעילותו של העובד מאז כניסתו לתפקיד. התיעוד עוזר בהעברת פרויקטים לידי עובדים אחרים, וגם באיתור מידע חשוב לאחר עזיבתו. אבל בעיקר מהווה התיעוד נתיב ביקורת (audit trail) למקרה של חשד לחבלה.
בארגונים קטנים, בהם קיים בעל עניין או בא כוחו המעורב בפעילות, ירוכז התיעוד ברשותו. בארגונים רחבים יותר, יש לאבטח את המידע בצורה בלתי תלויה, תחת מערכת הרשאות שלא תאפשר לאיש לשנות את הנתונים של עצמו
5. מלאי מנוהל בזמן אמת של הנכסים הפיזיים והקניין הרוחני מועיל מכמה סיבות, אחת מהן היא להיות מסוגלים לדרוש בחזרה טובין שהיו ברשותו של עובד העוזב את מקום העבודה.
6. נעילה פיזית, נעילת קבצים, נעילת חשבונות ועוד, לגישה של עובד שעוזב. למרות שנעילה היא חלק מן האמצעים שציינו קודם, חשוב למנות אותה בפני עצמה ליישום זהיר ומדויק, ללא תוצאות לוואי בלתי רצויות. למשל, במקרה בו טיפלנו השבוע, נעילת חשבון בפני עובד שעזב לא אפשרה גישה למידע על ידי מחליפו, מנהליו ואפילו מנהל הרשת עצמו.
7. Logging הוא התיעוד שנעשה באופן אוטומטי, ללא התערבות אדם. מערכות המסוגלות לרשום לוגים טובים הן בסיס לשקיפות ואמצעי לגילוי אי סדרים. לפעמים, רק הידיעה שמערכת כזו קיימת ופועלת במקום, כבר מרתיעה את האנשים מלבצע מעשים בלתי חוקיים. לא מזיק להעיף מבט בלוגים הרלוונטיים בזמן שנפרדים מעובד קצת חשוד.
8. אמרנו החלפת מפתחות גישה וסיסמאות במחשבים ובמערכות אבטחה פיזיות, אבל עשו טובה שלא להחליף ל- "1234", טוב?
9. ציוד אלקטרוני לשימוש אישי כמו מצלמות, כרטיסי פלאש, כונני USB ומחשבים נישאים חייבים לעבור סריקה וניקיון כדי שהעובד לא ילך הביתה יחד עם מידע לא לו. נכון, לפעמים פעולות אלו גורמת מבוכה לאמונים עליהן ולעובד שעוזב. כאשר זה מוכתב על ידי מדיניות ידועה, לפחות זה לא נתפס כעלבון אישי.
10. פרטיות. לכולנו צריך להיות ברור שמידע אישי לא מתערבב עם מידע של החברה, ויהי מה, גם אחרי עשרות שנים שעובד נמצא בחברה. תיקיה נפרדת תכיל מידע אישי וכל מה שהוא מעוניין להצניע. גם את קורות החיים שהוא שלח לאחרים תוך כדי שעבד אצלך.
מבחינת הארגון, אין חובה לגבות את המידע האישי של העובד, אך אם זה גובה חשוב שיידע שמנהל הגיבויים יכול אולי לעיין בו למטרת בקרה.
מערכות הבקרה המרוחקות של BOS מאפשרות למנהל הגיבויים לבדוק את ביצוע הגיבויים באופן תקין או לקוי, לעיין במספר גרסאות של קבצים שנוצרו, גובו או נמחקו בפרק זמן מסוים, וכו' אך אינן מאפשרות הצצה אל תוכן הקבצים. עם זאת, יש להודות שאנשים לא כל כך יצירתיים נותנים לקבצים שלהם שמות "שקופים". אז מה זה שווה שאי אפשר לפתוח קובץ שנקרא "לילה פרוע"?...
 

מכתבים

כששופט שופט שופט

קראתי על מקרה של בחור בן 22 שנעצר לחקירה על דקירת מעבידו לשעבר (שלא שילם לו פיצויים). הבחור טען שמדובר בהגנה עצמית, מילה מול מילה. הנאשם ללא עבר פלילי, סתם אדם מן היישוב שעובד קשה, כמו כולנו. אלא שאותו בחור התאבד בתא המעצר, אחרי שהמשטרה תמרנה אותו בטענה שאמו לא רוצה לראות אותו ושעורך דינו עושה הכל להזיק לו. העצור הגיע למצב נפשי קשה ועורך דינו פנה בבקשה לבית המשפט (שופט המעצרים) להתיר לו לראות רופא. שופט המעצרים סרב, הבחור התאבד, והמשפחה תבעה.
האם יש לכם לרגע צל של ספק שהשופטת בבית המשפט העליון (הגב. ארבל) פסקה כנגד המשפחה? הרי לא יקום ולא יהיה. במדינת ישראל אין דין ואין דיין לשופט ולדיין, כבר כתבתי בעבר ששופטים בישראל הורסים חיי אנשים ומשפחות ואין מי שיגרום להם לשלם ואפילו לא במשרתם.
לא הגיע הזמן להעניש שופטים? לא יתכן שכוח שכזה מגיע עם משכורת, ג'וב לכל החיים וגיבוי מהמערכת והאמונים לו לא יתנו את הדין על הריסת חיים. השוטרים היו חארות, נכון, אבל אם הבחור היה רואה רופא אולי היה היום בחיים, ועדנה ארבל לא הייתה צריכה לכסות תחת של עוד שופט עלוב במערכת המסריחה כל כך שלה.
.

פעם בשנה

יום החירש קרב ובא, אני שמח לשמוע שמישהו מקדיש לי יום שלם. נחמד שפעם בשנה מישהו נזכר שלמעלה מ-10% מהאוכלוסייה במדינת ישראל בכלל קיימת. לא, אני לא צריך שתתרימו כספים, אני רוצה שתתייחסו אלינו כמו אל אחד האדם. שלא תיבהלו ממכשירי השמיעה, שתבינו שלא רק שאין דבר שלא נוכל לעשות, אלא גם שאת הרוב נעשה אפילו טוב יותר. כי אנחנו אולי לא שומעים אבל כן רואים טוב יותר, מסוגלים להתרכז טוב יותר, וזוכרים הכל.
אני קורא לא מעט כתבות על הקושי של חרשים ולוקים בשמיעה למצוא עבודה. לא שאני צריך לקרוא, הרי זו הסיבה שאני עצמאי, שכן איש לא מוכן להעסיק אותי בעיקר בגלל שכולם מתעקשים לראיין אותי בטלפון. בצרפת מעניקים הטבות למי שמעסיק בעלי מוגבלויות, בצרפת חירש או כבד שמיעה נחשב כבעל מוגבלות. בישראל אתה חייב להיות חירש מוחלט כדי שביטוח לאומי יסתכל עליך, אך גם אז אף מעסיק לא יעיף מבט שני. אני רואה בתופעה סוג של גזענות, הפלייה לרעה ומקווה שיום יגיע ומדינת ישראל תבין שמגיע לנו אפליה מתקנת. לא רוצים את הכסף שלכם, רוצים לעבוד כאחד האדם. המצחיק הוא שעשיתי 3 שנות סדיר ו-10 שנות מילואים, ואחרי 10 שנים כשצה"ל החליט סוף סוף לשלוח אותי לוועדה הרפואית, הסתכל הרופא על תוצאות בדיקת השמיעה שלי ושאל: “מה לעזאזל אתה עושה עדיין בשירות?”. “לא יודע" עניתי לא, "תגיד לי אתה". והוא ענה: “סביר להניח שזה בגלל שאתה מדבר היטב ואי אפשר להבחין בליקוי". מצחיק, לא? מעסיקים לא יתנו לי עבודה בגלל המכשירים שמאפשרים לי לתפקד בדיוק כמו כל אדם אחר.

חברת חשמל

עובדה: חברת חשמל מפסידה כסף, למרות שמחירי החשמל בישראל לא תמיד עולים בקנה אחד עם המחיר הנמוך של הדלק.
עובדה: חברת חשמל היא מונופול, ואין לה תחרות.
עובדה: חברת חשמל מחולקת להרבה יותר מדי מחוזות בשביל שטח כל כך קטן.
מסקנה: חברת חשמל זקוקה להתייעלות.
בעיה: העובדים לא רוצים התייעלות, כי הם יודעים שרבים מהם יתגלו כמיותרים לחלוטין.
מה עושים? משתמשים בכוח שניתן להם ובשלב הראשון מכבידים עוד יותר על החברה שעקב העיצומים אין לה הכנסות.
אני בעד סוציאליזם אבל לא בעד מתן כל הכוח לעובדים, צריך להיות איזון. לא יתכן שהעובדים ימנעו מההנהלה לשפר את מצב החברה, בטח לא בכדי כך שיזיקו לה עוד.
מן הסתם בקרוב תתקשה החברה לשלם לספקיה, והיות והעיצומים והשביתות הם הגורם לכך, אני בעד לא לשלם משכורות לשובתים. ואם השביתה נמשכת להתחיל לזרוק עובדים לכל עבר.
(ואנחנו בצ'יף נדליק גנראטור או שנשב לנו כאן בחושך כמו אמא יהודיה, אחרי שקוראינו מחברת החשמל יקראו רשימה זו של עמית...)
 

חטא ללא עונש

במדינת ישראל יש נטייה להעלים עין מפשעים ולקרוא להם חריגות ובכך פשוט להימנע מענישה. כך למשל אחראי משמרת ברכבת ישראל שאישר בונוסים לאחיו (בונוסים שלא הגיעו לו) על חשבון נהגי הקטרים, של לפחות עשרת אלפים שקלים (איש עדיין לא יודע את הסכום המלא). מדובר בגנבה גרידא, עבירה פלילית לכל דבר, לא רק שהנהלת הרכבת לא פנתה למשטרה, היא השעתה את העובד ל-3 חודשים (שימו לב השעתה ולא פיטרה!).
כך למשל שלטונות ההגירה במדינת ישראל התעלמו מתנאי עבדות של קבוצת רקדנים מגאנה (350 ש"ח לחודש וחוזה עד 2048! עם קנס של 750,000 ש"ח אם יעזבו לפני) וסגרה את התיק כנגד מנהלת המחלקה, למרות ההוכחה המנצחת, החוזים.
איך יתכן שבמדינת חוק אין עונש?
מה פתאום הנהלת הרכבת מחליטה לא לגשת למשטרה, איך יתכן ששלטונות ההגירה מתעלמים מסחר בבני אדם? מדיניות הראש הקטן ו"למה לי צרות" היא מדיניות ששולטת במדינת ישראל זה שנים, שלטונות ההגירה מתעלמים כי "זה לא התפקיד שלנו" והנהלת הרכבת? אלוהים יודע איזו תיבת פנדורה תיפתח עם חקירה ממשלתית.
(קוראינו היקרים מרכבת ישראל, זה באמת לא אישי!)
 

בוקר טוב אליהו

10 שנים אני צועק שלחברת אמבלייז (כן כן שוב אלי רייפמן) אין שום מוצר ואין לי מושג איך החברה הזו עדיין קיימת. בחמש השנים האחרונות החברה נגררת על ידי מניפולציות פיננסיות של מר רייפמן, שכנראה הגיע לסוף הדרך. בשלוש השנים הראשונות של החברה היא הייתה כל כולה מערכת יחסי ציבור לניפוח מניות, לא היה לה כלום. העיתונות עשתה את החברה, שלפני כן נקראה גאו-אינטראקטיב וגם אז לא היה לה כלום. שינוי השם נתן לה עוד פוש קטן של יחסי ציבור. אחר כך היא יצאה סוף סוף עם מוצר – טלפון סלולארי שברור היה שאין לו עתיד, הוא היה גדול ומגושם ולא ממש עשה את העבודה, ומשם והלאה כל הסיפור של אמבלייז התרכז בעלילות גיוסי הכספים של אלי בניסיון לשמר את החברה ואת מעמדו בה. אספת בעלי המניות המתוקשרת של החברה היא מבחינתי תצוגה פתטית של קומץ בעלי הון שהלכו כמו עדר אחרי כתבות בעיתונות, אנגלים וישראלים כאחד. אבל, מי מקשיב לאחד כמוני?.
בסופו של דבר האסימון ירד (יחד עם עוד הרבה מיליוני דולרים) ואחד המשקיעים יצא בהכרזה: “החברה הזו בזבזה מיליונים על פיתוחים שלא הובילו לשום דבר". בוקר טוב אליהו. אחת הבעיות עם משקיעים בענף ההיי-טק היא שאין לאף אחד מושג ירוק בטכנולוגיה אבל הם יודעים לקרוא עיתונים, הם לא יטרחו "לבזבז" כסף על יועץ מקצועי שמכיר ומבין את הענף, אבל ירוצו לשפוך מיליונים בגלל שכתב היי-טק זה או אחר החליט לכתוב כתבה מרשימה. כל מי שנוהג לקרוא את השורות האלו יודע מה דעתי על "מובילי הענף" כמו שקוראים להם בישראל, המשקיעים ואנשי הכספים, קרנות ההון- סיכון ושאר חמדני צמרת.
אמבלייז היא אולי בועת ההיי-טק הגדולה ביותר שהייתה אי פעם, ואלי רייפמן יוכל להחזיר את הכסף שהוא חייב לשלי נרקיס אם יכתוב ספר שיציג באור הנכון את אוסף הליצנים הללו.

גרפיטי

מרסיי היא עיר גדולה אבל גם ענייה ומלוכלכת. היא איננה משעממת ויש לה היסטוריה ארוכה ומעניינת. טיול ברחובות העיר עם עיניים פקוחות (ואף סתום) יכול להיות חוויה מאלפת. אחת התופעות המעניינות שנתקלתי בהן היא כתובות הגרפיטי בעיר. גרפיטי לעתים קרובות הוא צורה של ונדליזם, אבל במרסיי הוא הפך לאמצעי זול ויעיל לעיצוב ודקורציה. הנה סרטון שיצרתי על הגרפיטי בעיר מרסיי, כמה מהעבודות שבסרט מדהימות, שווה מבט:
http://www.dailymotion.com/video/x8ptfe_graffiti-in-marseille_creation
 

אין גבול

חוק הוא חוק, אבל לפעמים יש גבול. החוק האזרחי מאפשר לעורכי דין ואזרחים חמדנים (ולפעמים סתם נקמנים) להגיש תביעות מטורפות. כך הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית על סך 20 מיליון ש"ח כנגד מסעדה שבה עישנו כמה מהאורחים מבלי שאיש העיר להם. למה תביעה ייצוגית? כי יש בסיפור עורך דין חמדן.
ואיך נעשה החישוב? על סמך העובדה שיש במקום כל ערב כ-500 איש והתביעה דורשת פיצוי של 1,000 ש"ח לכל אחד מהם. אז בואו נראה...
ראשית: התביעה מתבססת על כך שככל אותם אנשים נפגעו מהעישון (אף אחד כנראה לא ידרוש פתק מרופא שיוכיח שאכן כך ואף שופט לא יסתכל על 20,000 אישורים רפואיים.
שנית: הסטטיסטיקה מוכיחה ש-35% מהישראלים מעשנים וזה אומר שמכל ה-20,000 איש הללו שכביכול נפגעו, 7,000 גורמים לעצמם נזק ביודעין ולא זקוקים לעזרת איש.
שלישית: האם מישהו שאל את כל אותם 20,000 איש אם הם מעוניינים להגיש תביעה?לטעמי כל הסיפור הזה נבזי. ראיתם אנשים מעשנים? תעירו להם, תעירו לבעל המסעדה ואפילו תלכו משם בלי לשלם. לא! הזוג הנ"ל ישב אכל וסבל בשקט, אבל או שהאוכל לא היה מספיק טוב והם רוצים תמורה לכספם (אחרי הכל 1,000 שקלים למי שסובל מנזקי עישון זה לא משהו) או שסתם מתחשק להם לחסל את המסעדה כי אני לא מכיר מסעדה בישראל שתשרוד פסק דין של 20 מיליון.
אני מאמין שפקח אחד היה מספיק, אבל יש כאלו שחושבים שעורך דין טוב יותר מפקח. הבעיה היא שיש סיכוי סביר שבית המשפט יאשר תביעה ייצוגית כנגד המסעדה. הוא לא יאשר תביעה ייצוגית כנגד חברות הסלולארי, הוא לא יאשר תביעה ייצוגית כנגד הבנקים, אבל כנגד בעל מסעדה? מה אכפת לבית המשפט, כמה נזק יכול בעל מסעדה לגרום בדרך אל הזבל?

טוב חלאס קיטורים, אמנם צעצועים השבוע לא היו, אבל סרטים חדשים יש, כרגיל בכתובת:  http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית

הומור (?)

תודה לאהובה בסיס על קטע זה הנכתב ע"י עובד/ת אמדוקס.

"תראו לאיזה מצב הגענו...

תראו את המנקה, מסתובבת עם פרצוף של "לי תמיד תהיה עבודה, אבק תמיד יהיה"
חכי חכי כשתתנפץ בועת הסבון שאת חיה בה, נראה אותך כשמחירי האקונומיקה יעלו.
עכשיו ירדנו ל- 4 ימי עבודה… ביום ראשון בבוקר הילד הקטן שלי לקח ת'טלפון התקשר לגננת ואמר לה שהוא לא בא לגן.
שאלה אותו הגננת: "למה?"
ענה לה: "לא מצאתי סידור לאבא. לפחות את אמא שמתי בקניון."
בהתחלה זה מבלבל, אתה לא יודע אם זה יום שבת או יום ראשון. הדרך היחידה לבדוק זה בתנור. אם יש שם סיר ג'חנון, היום יום שבת.
ואם כבר לבטל יום אחד, למה ראשון? למה לא חמישי וחסכנו גם את הוצאות קבלת שבת.
אבל לא רק בהיי טק המצב קשה, הקבצן בצומת סיפר שבגלל המצב הוא עלה ל 8 ימי עבודה בשבוע.
אם היינו עובדי מפעל לפחות היה אקשן, סוגרים ת'שער היינו שורפים צמיגים. בהיי-טק מה אפשר לעשות? לשרוף דיסק און קי? לחסום ת'כניסה? גם ככה עובדים מהבית.
מאז שעלתה הפרסומת של בנק לאומי "יהיה בסדר" אני בפאניקה, אני ממש בהיסטריה!
אין יותר מלחיץ מישראלי שאומר לך: אל תדאג, יהיה בסדר.
יש המון אנשים עם תואר ראשון, שני, 10 שנים של ניסיון, שמחפשים עבודה אבל בינינו, מי שרוצה לעבוד באמדוקס צריך רק דבר אחד: אזרחות הודית.
כואב הלב לראות איך הכל עובר להודו. אני מקווה שהצונאמי הכלכלי לא יגיע לשם. אני אישית מעדיף שיבוא עליהם צונאמי אמיתי, ההוא עם הגלים, מדוזות, תאילנדים.
זה כמו שבתאילנד רואים את כל החקלאים הטובים בורחים לישראל או הסינים שנשארו בלי בנאים כי כולם כאן.
לא רק שגוזלים לנו את מקומות העבודה, הם גם דואגים למחוק את המוח של דור העתיד שלנו, שמגיע לשם, לגואה, אחרי צבא ומחזיר לנו אותם דולפינים.
לפעמים בא לי לנסוע לשם ופרינציפ לפתוח "אל גאוצ'ו" עם תמונה של פרה מסתובבת על עמוד שווארמה.
יש לאמדוקס שיטות יצירתיות להתייעלות: כדי לגרום לך להגיע מוקדם לעבודה מקטינים מס' היוגורטים במטבחונים. אבל אם היו יודעים כמה זמן אני מבזבז במרדפים אחרי היוגורט האחרון במקום לעבוד...
אם הגעת בשעה 9:00 אבוד לך. אין צ'אנס שתמצא יוגורט. 8:30 יש סיכוי, אבל זה כרוך במרדף מטבחונים בכל הקומות.
וזה לא רק היוגורט, גם הלחמניות... לפני כמה שנים עוד היו לחמניות מוכנות... אח"כ קיצצו בגודל הלחמניות, א"כ הביאו אותן ריקות... מחר ישימו לנו רק קמח, מים והוראות הכנה.
ובארוחת צהרים? איזה תנאים יש שם: אם לקחת פתק ארוחה קרה אתה זכאי לסלט אבל לא קינוח או תוספות חמות ואוי ואבוי אם גם לקחת מרק.
בכלל לאוכלי ארוחה קרה יש סימן היכר – המגש המיוחד.. אתה עם מגש מיוחד – אז No Soup for you .... רגע – אם המרק קר? זה נחשב ארוחה קרה???
מאז הרפורמה באוכל אני בפראנויות כל הזמן... מדמיין לי את שולץ צועק לי במיקרופון "דיירי האמדוקס, אתם בחדר האוכל , נא להתנהג בהתאם".
אתמול נתפסתי על חם... עם מגש קר... ועוף פושר
המזל שלי שאת האורז שמתי בכיס. זה רק אני או שבהישרדות מתאמצים פחות בשביל אורז?
עכשיו מגבילים גם בקילומטרז'. התקינו קופסא ירוקה באוטו שזה כמו הקופסא השחורה במטוסים. אגב, אם הקופסא השחורה עמידה בפני התרסקות למה לא לייצר את כל המטוס מאותו חומר?
יש מדבקות חדשות מאחורי הרכב. במקום "הרכב עבר עבירת תנועה? חייג",
" הרכב בתנועה? חייג"
בכלל היום אמדוקס זה שם נרדף ל"נחם אותי". תמיד אחרי כתבה על פיטורין באמדוקס, יש לי סצנות עם השכנים...
השכנה באה אלי מגששת: היי סהר, הכל בסדר? אני לא רגילה לראות אותך ב 8 בבוקר. מה? לא בא לך ללכת לעבודה או שלהם לא בא שתבואי?
או "אני שולחת לך מיילים למייל של אמדוקס, אתה קורא אותם?"
שכנה שנייה: אוי סהר, ראיתי את המדבקה "אמדוקס" על הרכב, אני לא ידעתי... אם את צריכה משהו, אני מכירה מישהו בג'וב-מסטר, יכול לסדר לך מחיר טוב למנוי וגם תשלום ראשון רק לאחר הפיטורין.
אני עומדת ברמזור לידי אחד מקומברס– עכשיו יש איזו שהיא הידברות סמויה עם אלו שעומדים לידך ברמזור - נותן לי מבט של אינדונזי שרואה את הצונאמי מגיע לתאילנד, מבט של "אני שרדתי, שיהיה לך בהצלחה". החבר'ה מקומברס כבר השתלטו על כל חדרי המדרגות בבניינים ולא השאירו לנו מקומות לנקות.
אני מגיעה לעבודה, המסדרונות ריקים, אף אחד לא מעיז לשוטט. אם מישהו אומר לי שלום, אני מתחילה לחשוב: רגע, אולי הוא נפרד ממני לתמיד? מה יש לקחת מהחדר שלו ???  - או אולי הוא זה שאחר כך יגיד: "אני לא מאמין, עוד רק אמרתי לו שלום בבוקר".
בכלל, אם יותר משני אנשים מביטים בך כשאתה צועד במסדרון כנראה שהם יודעים משהו...
וכל שיחה מתחילה ב "שמעת מי?"
"שמעת מי פיטרו? את שמשון, ההוא שהסתובב פה קודם עם היוגורט".
"מה אתה אומר, רגע... היה לו יוגורט הא? איזה חדר הוא?"
גם הדרכים להודיע נהיו מתוחכמות
אחד שאלו אותו אם הוא פתח עיתון "ממון" בשבת. הוא ענה: "לא. למה?"
אמרו לו: מומלץ, גם שם יש מודעות דרושים....
היה VP אחד שממש חשש לפני השיחה. אמרו לו: "קראנו לך כדי להודיע לך שסידרנו לך לשכה."
"לשכה ב CD9 ?"
ענו לו:"קרוב, לשכת התעסוקה".
שמעתי אחד שאמרו לו: תשמע, אם יתקשרו מה"אח הגדול" או "הישרדות" ויבקשו אותך לעונה הבאה תגיד שאתה פנוי.
אבל הנשים ....מכוסות
פעם כשהיו מלחמות היית יודע שאחרי 9 חודשים יש עלייה במספר הלידות.
עכשיו זה אותו דבר. עם כל גל פיטורים יש בייבי בום.
עוד כמה שנים יכתבו על זה שיר "אנחנו ילדיי משבר ההיי-טק – שנת אלפיים ותשע"
הריון. גלולת המניעה מפיטורים שלך. 100% הצלחה.
עוד כמה שנים הילד ישאל אותך "אמא, באתי לעולם בטעות?"
ואת תעני לו "לא מאמי, הייתי מועמדת לפיטורים"
"ושאר שבעת אחיי?"
"מה לעשות מתוק, סימנו אותי, הייתי צריכה להתחמק מהמון פיטורים"
היום להכנס להריון זה בדיוק כמו לזכות בחסינות.
אפילו רווקה אחת שלפה לי סטיק לבדיקת הריון חיובי. אמרתי לה: רוח'לה? את דתיה!
אמרה לי: עשיתי שבת בכולל, הכל כולל. הרב אמר כל האמצעים כשרים.
יש גם מתחזות. אחת באה לשיחה עם בטן ענקית.
אמרו לה: "מה זה?"
"הריון!" ענתה
"ממי? מ"האחים פְריד"?"
"לא, למה?" שאלה.
"כי כל המסדרון מלא נוצות אווז, יש לך חור בכרית."
חבר שלי סיפר לי שאשתו לא נותנת לו לישון! "אני חייבת להיכנס להריון- אני חייבת להיכנס להריון "
בסוף מסכן פיטרו אותו בגלל שהיה מגיע עייף ותשוש לעבודה.
אמרתי לו: היית אומר לי, היינו עושים תורנויות. מה זה משנה, הריון זה הריון"