חופשה מסוכנת

אם אתם שוחרי רכילות IT בינלאומית, פשוט דלגו על קטע זה. אם אתם לא, דעו שאין אתר  חדשות שלא כתב על הסיפור הבא, בו מעורבת INTEL - אשפית  בתחומה, אך תמימה למדי בהקשר לצד הבוגדני של טבע האדם.
מספרים על Biswamohan Pani שהוא למד במוסד המקביל לטכניון בבומביי. ב-1997 התקבל לאוניברסיטת מסצ'וסטס ומשם יצא תוך שנה עם MS בהנדסת חשמל ומחשוב. בתחילת 1999 התקבל ב- DEC/Compaq של HP, שם נשאר עד 2003, ואז עבר ל-Intel כחלק מצוות המהנדסים. מכריו אומרים שהוא לא היה בין העובדים הבולטים למרות ששאף להתקדם. כך שבמאי השנה הודיע שהוא עוזב כדי לעבוד במיזם חדש, למרות שלמעשה כבר הייתה לו הצעת עבודה אצל המתחרה, יצרנית המוליכים למחצה AMD.
בימי החופשה שהגיעו ל-פאני לפני שישתחרר סופית, הוא שמר ברשותו את המחשב הנייד שלו אשר בבעלות Intel. עם אותו מחשב, היו לו את כל הרשאות הגישה הנדרשות לתפקידו במספר פרויקטים בהם השתתף. המעסיקים שלו לשעבר מאמינים שהברנש בילה את החופשה בהורדת קבצים פנימיים שמורים, גם מפרויקטים בהם לא השתתף, לכונן חיצוני.
פאני, בן ה-33, הועמד לדין בספטמבר על גניבת סודות מסחריים, אך לפני חודש נוספו לו עוד ארבע האשמות של הונאה מקוונת. ה-FBI טוען לגניבה של שמונה מסמכים רגישים, בשווי כולל של 1 מיליארד דולר, מאתר Intel במסצ'וסטס. אצל המעסיק החדש הוא הסכים להתחיל לעבוד רק ארבעה ימים אחרי שהגיש את התפטרותו.
עם סיום החופשה, חזר המהנדס ל-Intel ליום אחד, כדי לעבור ראיון שחרור. רק אז הוא הודיע על כוונותיו להצטרף למתחרה, אבל אישר בפני מראייניו את חובתו לשמירת סודות ואמר למנהליו שהחזיר כל רכוש של Intel.
היות ומסמכי Intel הרגישים היו מוצפנים, והיות ואחרי ניתוקם ממערכת Intel נדרשו צעדים מסוימים לפתיחה ועיון, פאני נאלץ לשוב ולהיכנס לרשת פעם נוספת, יומיים לאחר ראיון הסיכום. באמצעות עותק -שנעשה בסוד- של המחשב הנישא של אינטל, הצליח לעבור את שלב ה-Login הראשוני, אך שם נתקע.
אפילו AMD שתפה פעולה בחקירת מקרה זה, ואיננה מואשמת בכל פשע. לחוקריו ב-FBI אמר המהנדס הערמומי שהוא לקח את המסמכים מתוך סקרנות. הוא עלול לבלות עד 10 שנות מאסר אם ימצא אשם בגנבת סודות מסחריים, או עד 20 שנים על כל אחת מארבעת ההאשמות על הונאה מקוונת.

מסתבר כי אבטחת רשת טובה יכולה למנוע גניבת מידע, אבל היא יעילה הרבה יותר כאשר מלווים אותה במדיניות נכונה ובלתי מתפשרת של ניהול כוח אדם. מומחי אבטחה מודים שלא ניתן למנוע לחלוטין מקרים כגון זה, אך קיימים אמצעים לשדרג את מאמצי המניעה של גניבת מידע. אם מישהו מספיק חכם ומספיק רוצה, יש אינסוף דרכים להוציא מידע מרשת או אתר. הנחמה היא שרוב העובדים לא מספיק חכמים או לא מספיק רוצים.
הצעד הראשון בתכנון מדיניות אבטחה נגד גניבת מידע ארגוני מבפנים, הוא דירוג ערך המידע לארגון, ולהגדיר את סבילות הארגון לגניבת מידע..
בטקסטים הלועזיים מתייחסים ל"גניבת מידע" כ-data loss. ולמניעת התופעה: "data loss prevention". בתרגום מילולי "מניעת אובדן מידע". בצ'יף דיברנו פעמים רבות על "מניעת אובדן מידע" דרך העיניים של השרידות, של תהליכים שנועדו לשמר מידע במצב זמין לבעליו ויהי מה.
רק השבוע נשאלנו על ידי לקוח למה -בהצעה ראשונית שהגשנו לו- התייחסנו בעיקר; ל"בניית בונקר" והרבה פחות ל"בניית גדר, שומרים וש"ג". למעשה, שני התחומים - שרידות ואבטחה שייכים תחת אותה מטריה. חשוב לשלב ביניהם, למרות המסרים המסחריים המנסים כל הזמן למכור לנו מוצרי אבטחה וירטואלית (אנטי וירוס, מונעי פריצות, חומות אש וכו') ואבטחה פיזית (מצלמות, מערכות זיהוי ועוד) כתרופות הפלא לכל דאגתנו. לעיתים, פתרונות האבטחה עצמם הם הם אלה שמונעים מאיתנו - בעליה הלגיטימיים - את הגישה למידע  שלנו. ולעיתים, כמו במקרה של המהנדס ההודי, על אף כל מערכות האבטחה המשוכללות של חברה מובילה בשוק טכנולוגיות המידע, זהו נוהל פשוט וקטן שחסר, או אמונה יתרה ביושרת העובד, ליקוי ענק מתרחש לאור יום.

תחת סכנה להישמע כמו גורו רוחני לבוש גלימה וחבוש טורבאן, (נחסוך לכם את הטיפוס לפסגה הנפאלית, הצום המטהר והמבט המרוחק)  אנו חייבים להזהיר כי הכול אחד.
המילה "הוליסטי" מקורה ביוונית (כאשר holos פירושה הכל, שלם, סך הכל). אריסטו סיכם את רעיון השלם במטה-פיזיקה כאשר אמר שהשלם הוא יותר מסכום חלקיו. את אותו הרעיון החזירו לתקופה שלנו חסידי העידן החדש, ה-Holism מוצא היום ביטוי ברפואה, בחינוך, בארכיטקטורה ובעיצוב תעשייתי... אבל התובנות הללו לגבי מערכות מידע מבוססות על ניסיון רב תחומי ורב שנים, בכלל אין חדש תחת השמש. אם לא נשמור על שרידות המידע על כל היבטיו, נכון לא יהיה לגנבים מה לגנוב, וגם לנו לא יהיה עם מה לעבוד.
הרשו לנו דוגמא קטנה מן העולם הפיזי: בארכיון תיקים רפואיים עם מסמכי נייר, שמור היטב, נעול כנדרש לשמירה על הסודיות הרפואית ועל צנעת הפרט, החלה פעם שריפה קטנה באחת הפינות. אבל, מערכת כיבוי האש פעלה בכל הגזרות, הרטיבה את הארכיון כולו, ועשתה ממנו עיסה אחת גדולה.

כאשר באים לתכנן מערך שרידות ואבטחת מידע, הצעד הראשון והמשותף לשני התחומים הוא קביעת דרגות חשיבות למידע הארגוני. בשני התחומים יהיה על הארגון להחליט על דרגת הסבילות שלו למקרה של אובדן או גניבה של סוגים שונים של מידע.
בתחום השרידות ינקטו אמצעים מיוחדים לשמירה על שרידות המידע החשוב ביותר. בתחום האבטחה יוחלט על הרשאות גישה, על נהלי עדכון של הרשאות אלו, ועל התראות גישה של משתמשים בלתי מורשים.

במקרה של אינטל חלק מהצעדים הללו כבר נעשו. לראיה, הם ידעו בדיוק מהו הערך הכספי של המסמכים הגנובים. הארגון כשל בהגדרה או באכיפת הנוהל של חסימת הרשאות של עובד מתפטר, יתכן מפני שתהליך העזיבה לא הושלם בזמן הגניבה.
יש לציין שהראיות במשפט נגד פאני בוודאי נבעו ממידע (Meta Data) היסטורי, כמו לוגים של הרשת המראים מתי ומי עשה Login ל-VPN, ואילו נפחים של מידע הוריד כל אחד. עובד בחופשה המוריד כמויות מידע מסוימות, חייב לעורר חשד. הלא הוא לא אמור לעבוד בזמן חופשה, בעיקר חופשת עזיבה.
הבעיה היא שבהרבה מקרים הרשת, ישות טכנית, לא יכולה בעצמה להבחין בגישה "חוקית" למערכת, שנעשית למטרות בלתי חוקיות. 
התכונה האנושית שאנו מכנים הגיון בריא ניתנת למימוש במערכות בלתי אנושיות, על ידי הצלבת נתונים כגון מידע ממערכת הרשאות, שעות עבודה מקובלות וזמן נוכחות, פעילות ברשת ועוד. בארגונים בינוניים וקטנים ערנות וקפדנות בבדיקת לוגים, והידיעה הרווחת שעין זו קיימת ופקוחה, יכולים מראש למנוע מעשים לא נאותים ופליליים.

פתרונות אבטחה ופתרונות שרידות חייבים תכנון על פי צרכים ייחודיים של כל ארגון ולכל סוג וסיווג של מידע. נשמח לסייע לארגון שלכם.
 

תודה

תודה לכל המבקרים בתערוכת הספקים לניהול משרד שהתקיימה השבוע בתל אביב.
נהנינו לשוחח עמכם,
נשמח להמשיך ולשרת אתכם.
שמרו על קשר!

מקינטוש

הצעצוע החדש למקינטושאים נקרא NewerTech Voyager, והוא תחנה שנועדה לחיבור דיסקים קשיחים חיצוניים למחשבים שלהם. הוא מאפשר חיבור אליו של כל דיסק קשיח (2.5 או 3.5 אינץ'), כאשר הוא עצמו מתחבר למחשב דרך פורט FireWire 800, 400, USB 2.0, או eSATA. הווייאג'ר מוצג כמוצר אידיאלי לאחסון ארכיוני, ולצלמים מקצועיים של סטילס או וידיאו, אך הוא משמש גם עוד מטרה פרקטית: במקרה של תקלות מחשב בהן הדיסק קשיח תקין, ניתן לגשת לאותו הדיסק באמצעות המכשיר הפריפרי ולעקוף את המערכת התקולה.
בינתיים המחיר בארה"ב הוא כמעט 100 דולר, וניתן להזמין ברשת.
 

עם אבא לתערוכה

(המשך משבוע שעבר)

הלכתי עם הילד לראות את תערוכת הקולאג'ים של ארי ברוק, בבית יד לבנים של נס ציונה. פגשנו שם את יהודה ממשרד הביטחון, שהציג בפניי ידידת ילדות. הם העלו זיכרונות ויהודה אמר שהוא נולד בשנת 1956... חשבתי לרגע על הדיסק שמחכה לי במעבדה, והשוויתי. באותה שנה שיהודה התינוק נולד בווילנה, במערב היה כבר ברור שהדיסק הקשיח עומד להיות הדבר הבא לאחסון נפחים גדולים בשוק העולמי של מצעי גישה רנדומאלית. ל-IBM הייתה כבר אז, כאמור, יכולת לשמור חמישה מיליון סימנים על דיסק אחד...(5MB)
לקראת סוף 1956, חברה צעירה מ-Tulsa בשם Midwestern Instruments, שייצרה ציוד גיאופיזי, רכשה את Magnecord, יצרנית מכשירי אודיו-טייפ מקצועיים. שנה מאוחר יותר, היא רכשה את Data Storage Devices, שהתמחתה בראשים ובתופים מגנטיים.

בקולאג'ים של ארי ברוק אפשר למצוא אוסף אקלקטי של אלמנטים - תרשימי סרטוט, יצירות קלאסיות, ועוד... והכל ביחד מציע לעין ולאינטלקט תוצאה שונה ומקורית. גם Midwestern עשתה אינטגרציה של ראיונות שונים, והשתמשה במכשירי הקלטת טייפים של מגנקורד, במכשירי ההקלטה הגיאופיזיים שלה, בראשים ובתופים המגנטיים של DSD, כדי לצור מצע דיגיטאלי על טייפ שקיבלה את השם "M-3000". מוצר חדיש זה היה לבסיס הקמת חברה חדשה.

בתערוכה היו רק מבוגרים והילד קצת השתעמם. לקחתי אותו הביתה לראות בפעם המאה את סרט הסימפסונים בו מחפים את ספרינגפילד בבועה מבודדת. יום אחד חיפשנו את ספרינגפילד במפה. מסתבר שיש ערים באותו שם ביותר מחצי מהמדינות של ארה"ב. פעם הייתה אפילו תחרות של מי מכולן דומה יותר לעיירה המצוירת, בה זכתה  הספרינגפילד שב-וורמונט. ואגב אותה ספרינגפילד (וורמונט), בשנת 1959 שכן בה המפעל המקומי Chucking Grinder Co שהתחיל לנסות ולייצר דיסקים קשיחים כדי לשלב, או אולי כדי להחליף את קו התופים המגנטיים המפורסם שלו. עד 1960 כבר היה בידיו כונן של דיסק קשיח.
שנה מאוחר יותר עברו Chucking Grinder למישיגן ועברה מטמורפוזה ל-"Bryant Computer Products", חברת בת של יצרן גדול של מכונות אריזת מזון. שלא כמו הדיסקים של IBM, לדיסקים של Bryant היו מוטות אופקיים, בהם הושחלו 8 או יותר פלאטות מגנזיום של 39 אינץ' (99.1 סנטימטר). הבעיה באותם דיסקים הייתה שהזרוע מאלומיניום שהביאה את הראשים למקום הקריאה או הכתיבה, לא הייתה מאוזנת היטב. כאשר הייתה אותה הזרוע זזה, כל הדיסק היה מתנודד ולעיתים אפילו "הולך" על הרצפה. הבעיה נפתרה כאשר הוחלט להוסיף משקל נגד, וגם לקבע את הדיסק לרצפה. אבל אותו דגם של דיסק היה לבדיחה. היו מספרים עליו שכדי שלא "יטייל" בחדר Bryant עשו לו כבל חשמל קצר מאוד, כך שברגע שהיה מתרחק ממקומו, היה גם מושך את התקע ומכבה את עצמו.
במקביל, בתחילת 1959, קבוצת אנשי עסקים (Midwest Technical Development Corp) רכשה 98% ממניות Telex Inc, שעסקה מ-1936 במכשירי שמיעה ניידים. עניין הניידות היה מושג חדש באותם שנים. לפני כן היו למכשירי שמיעה חצוצרות ענקיות או מגברים גדולים שלא היה איתם קל לנוע.
 בין-1961 ו-1963 גרמו סדרה של רכישות וסיפוחים שחברת Telex תעבור ל-Tulsa ותפתח חטיבת מערכות מידע, אשר התחילה לפתח דיסקים קשיחים אך מעולם לא הצליחה להוציא דגם לשוק. כאשר אילוצים כלכליים גרמו ל-Telex למכור את אופרציות אותה חטיבה, מי שרכשה אותה הייתה חברת Data Products Co הצעירה.  Telex נשארה מחוץ למשחק, וData Products  יחד עם Bryant  הפכו לספקים העצמאיים של הדיסקים החשובים ביותר של IBM.
כבר ב-1965 השקיע Roger Wheeler ב-Telex אבל דרכו בחברה לא הייתה גן של שושנים, לאחר חילוקי דעות רבים הוא עזב באופן דרמאתי לאחר מספר שנים, ויום אחד נורה לאחר סיבוב במגרש הגולף. מי שבא במקומו בחברה החליט שיהיה קל לתכנן ממשק לכונן טייפ שיתחבר למחשב IBM. החברה החלה לייצר את הכונן טייפ הראשון שלא מתוצרת IBM, שיכל להתממשק עם מחשב IBM. כך הפכה Telex לחלוצה בעסקי ה-plug-to-plug.
אני תופס את עצמי ומבין שהיסטוריית הדיסקים הוא לא בדיוק סיפור מתאים לילד רך. מה לו ולרצח אנשי עסקים משנות השישים? וחוץ מזה, כבר מאוחר. יאללה, לישון. עם התפתחות טכנולוגיות האחסון, נמשיך בשבוע הבא.
 

תאורה וחשבון חשמל

למרות קצבה האיטי, קיימת מגמה ירוקה בלתי פוסקת המתבטאת במגוון דרכים, כאשר הצרכן מתחיל להבין שבחירות ידידותיות לסביבה של היום, יועילו לא רק לו, אלא לילדיו וילדי ילדיו.
יותר נהגים בוחרים ברכבים ההיברידיים, גם אם לא כל היצרנים מציעים אותה רמה של חיסכון בדלק מאובנים. חשיפת תרמית המים המינראליים בבקבוקים צמצמה את מספר הצרכנים של מוצר זה, גם אם לא היו מודעים לכך שהבקבוקים הריקים כבר הולכים ופוקקים אפילו את אתרי סילוק הפסולת (שקוברים אותם תחת שכבות של אדמה).
יש מספר דרכים למתן את עקומת הפגיעה בסביבה ולהוזיל את חשבון החשמל שלנו, במיוחד בתחום התאורה. בארה"ב מדווח משרד האנרגיה, כי 15% מכלל הוצאות החשמל שייכות לתחום זה.
בנוסף למגוון פתרונות התאורה היעילים יותר מן ההיבט האנרגטי, ניתן להתקין אמצעי בקרה לשימוש באנרגיה. תאים פוטואלקטריים המפעילים תאורה בתגובה לעָמוּם אור היום, הם אלטרנטיבה מצוינת לאורות חיצוניים שנשארים דולקים 24 שעות כי מישהו שכח לכבות את המתג.
ניתן להתקין תאורה חסכונית מתחת לארוניות תלויות במקום תאורה מלאה לכל החדר. יש לזה יתרונות עיצוביים אבל גם מצמצם את עלויות התחזוקה והעומס על הרשת.
בעולם התאורה, הנורות של התקנים הישנים עליהן גדלנו והתרגלנו, נחשבים דינוזאורים. הנורות הפלואורסצנטיות הקומפקטיות (CFL) והלדים (LED - Light emitting diode) מתחילים להחליף בהדרגה את התאורה הקונבנציונאלית. בארה"ב הבחירה תסתיים בשנת 2012: על פי החלטת הקונגרס מדצמבר שנה שעברה, תופסק מכירת כל הנורות הרגילות של 100 וואט ומעלה. עד 2014 הצו יכלול גם את הנורות של 40 וואט ומעלה. עד לאותו יום כל הנורות החדשות יאלצו להוכיח חיסכון של 25 עד 30% בצריכת החשמל, ועד 2020 חיסכון של 70% בהשוואה לנורות הלהט של היום.
יחסית לאוסטרליה, בארה"ב נתנו לתעשיית התאורה הרבה יותר זמן הסתגלות. חוק אוסטרלי חדש אוסר על מכירת נורות להט כבר מ-2010.
נורות להט סטנדרטיות מחזיקות מעמד בסביבות ה-1,000 שעות, למרות שקיימות גם נורות עתיקות שעדיין ממשיכות להאיר. אחת מהן היא נורה של 4 וואט שבתחנת מכבי האש של Livermore Pleasantville בקליפורניה. בת 108 הקשישה, מכונה "נורת המאה" וכה מוערכת עד שבנו לה דף אינטרנט משלה עם מצלמת אינטרנט המראה אותה דולקת כל הזמן.
מי יודע אם אי פעם נורות ה-LED יגיעו לעמדה כזו של חפצי קאלט, למרות שהן מסוגלות להאיר בכל מקום בין 35,000 ל-50,000 שעות. ולא רק שהן מאריכות חיים ומצמצמות הוצאות החלפה, צריכת החשמל מזערית בהשוואה לנורות הקונבנציונאליות. משום מה, אבל, אנשים לא בדיוק מאמצים אותן. למען האמת, פתרונות תאורה ידידותיים לסביבה  לא בדיוק אטרקטיביים מבחינת עלויות רכישה ואיכות התאורה.
נכון שהצרכן יחסוך כסף בטווח הארוך, אבל המחיר ההתחלתי יקר בהשוואה לנורות המסורתיות. כל מי שהתרגל לזוהר הצהבהב החמים של התאורה הביתית, גם מוצא שהאור הלבן יותר מזכיר לו סביבה משרדית. מעצבים מנסים לאחרונה להתגבר על האילוץ ומציעים פתרונות עם פיזור האור כדי לרכך את הגוון הלבן, שגם מתאימים לבתי מנורה ואהילים קונבנציונאליים יותר. הנורות החדשות אפילו התחילו להדמות לנורות הלהט, ובקרוב נראה פחות דגמים ספיראליים המאפיינים את השיטה החדשה. ה-CFL אולי יעילים יותר (עם צריכה קטנה ב-75% מקודמיו) אבל צורתם מגבילה את הבחירה מבחינה עיצובית. היצרנים עובדים גם על דרכים לייעל את נורות הלהט בצורה משמעותית, כדי לזכות באישור הרשותי.
ה-LED פולטים מעט מאוד חום בעת ההפעלה, בהשוואה לנורות הלהט שמשתמשות רק ב- 10% מהחשמל ליצירת אור ו-90% מבוזבז לפליטת חום. הלדים הפכו פופולאריים בפנסים ובשימוש ביתי ומסחרי. הם שונים מאוד מן הנורות הפלואורסצנטיות, שנוטות למות מהר יותר כאשר מכבים ומדליקים אותן בתדירות גבוהה. הודות לטכניקות פיזור אור חדישות, נורות הלד דומות היום יותר לנורות רגילות גם בצורתן וגם במימדיהן, כך שהצרכנים לא מוגבלים לאור הממוקד שהיה מזכיר לנו ה-CFL. ולא רק שהן יעילות יותר, נורות הלד הקטנות הן חסונות במיוחד, בנויות ממרכיבים במצב מוצק וללא חוטי להט (כמו נורות להט, פלואורסצנטים או ההלוגנים) שיכולים להיפגע בקלות.
אם תשאלו את ה"ירוקים", לא כולם מאוהבים ב-CFL, הנורות מכילות כמויות מזעריות של כספית בציפוי (כ-1% מכמות הכספית של המדחומים הישנים), ולכן הסילוק בעייתי. בקהילות מסוימות מותר לסלק אותן לאשפה בתוך שקיות כפולות כאשר הן שבורות. כאשר הנורה שלמה, הכספית חתומה בצינורית זכוכית ולא מהווה סכנה.
(לחנויות IKEA בארה"ב יש תוכנית מחזור נורות ללקוחות).
בעוד הלדים לא מכילים כספית ולא מסוכנים בעת שבירה, הם הרבה יותר יקרים לשימוש ביתי מאשר הנורות הפלואורסצנטיות קומפקטיות. נורת לד אחת יכולה לעלות בין 20 ל-100 דולר, תלוי ביצרן ובוואטים שלה. אבל ככל שיותר לקוחות בוחרים בהן, המחיר עשוי לרדת. אורך חיים היא התכונה העיקרית לרכישת מנורת LED. הנורות הרגילות שלנו השתנו מעט מאוד מאז תומס אלבה אדיסון המציא את הראשונה בשנת 1879. הוא השתמש בחוט מפוחם שהוציא מקופסת התפירה של אשתו, וגרם למהפכה בדרך בה אנו מאירים את העולם. לקח יותר מ-100 שנה להגיע לנורה שטובה יותר מזו שלו, אך ככל שגוברת המודעות לעולם ירוק יותר, במהרה נראה כולנו את העולם באור חדש.
 

מתוך כתבתה של פמלה מור ב-"The Lion" של נובמבר 2008

(למעוניינים: ראו את המצגת של איציק רומנו מהטכניון על חיסכון בחשמל במוסדו, הכוללת פתרונות תאורה עם גלאי נוכחות.)

Mens Sana

במסגרת האירועים של "שבוע בריאות הנפש הבינלאומי" תתקיים פתיחה חגיגית של המרכז התעסוקתי בבית יפעת (סניף עמותת "אנוש" בנס ציונה), ביום רביעי הקרוב, י"ג כסליו, 10 בדצמבר 2008, בשעה 17:30, ב"בית יפעת", רחוב שמיד 1, נס ציונה.
בתוכנית: סיור במרכז התעסוקתי, ברכות (אי אפשר בלי), תוכנית אומנותית, מצגת על התפתחות הפעילות במרכז, דוכני מכירות וכיבוד.
ההגעה מסוכנת, אתם עשויים להידבק ברצון עז לתרום ולהתנדב למען הקהילה. אבל הכניסה חינם.

נ.ב. - במידה ואינכם יכולים להגיע לאירוע אך הרגשתם שבתוככם כבר מקנן חיידק ההתנדבות, תוכלו לנסות ולטפל בבעיה באמצעות מועדון ליונס נס ציונה (טלפון:
08-9300036) או מועדון הליונס באזורכם.
 

השורות של עמית

לבקשת הקהל

לבנות אתר אינטרנט זה עסק די פשוט אבל לקדם אותו זה כבר סיפור אחר. לבקשת הקהל הנה מספר טיפים לקידום אתר אינטרנט מקומי, ראשית הפעולות הבנאליות:
1. יש צורך לוודא שהאתר יקרא כמו שהוא על ידי מנועי החיפוש ולכן יש לבצע את הפעולות הבאות:
א. תאור האתר, ומילות מפתח בתוך קוד כל דפי ה- HTML (אפשרי בעברית)
ב. הצבת קובץ robot.txt שמנחה את הרובוטים של מנועי החיפוש, בשורש של אתר האינטרנט.
ג. הפצת הכתובת בכל מנועי החיפוש בעברית וגם באנגלית.

2. הפצת כתובת האתר בכל הפורטלים הישראלים הגדולים (וואלה, תפוז, MSN, גוגל בעברית וכדומה)
בשלב השני כדאי מאוד להשתמש ברשתות החברתיות וכיצד:
1. פייסבוק מכיל כיום מאות אלפי ישראלים מהארץ ובעולם, ותתחילו לאסוף ישראלים (בזהירות, פייסבוק מעיף את אלו שמזמינים יותר מדי ומהר מדי).
2. תקימו קבוצה שתקדם את האתר שלכם אפשר בעברית אין בעיית שפה, ותזמינו את חבריכם ותתחננו שהללו יזמינו את חבריהם.
3. אנחנו עדיין בפייסבוק: כדאי להקים דף ולהזמין את חברי הקבוצה להיות "אוהדים"
4. פתחו חשבון בתפוז, נענע, דה מרקר, ועוד שאר אתרים כבדים ישראלים שמהווים רשתות חברתיות. כל חשבון כזה אמור להיות מלא בנתונים על האתר שלכם פרטיו קישורים אליו, וחומר ממנו.
5. השלב הבא הוא הפצת הלינקים באתרים כמוDIGG, STUMBLEUPON, TECHNORATI ועוד. למרות שברובם הם אתרים שלא בהכרח יתמכו בעברית הרי שהדפים שהם מייצרים זוכים למיקום גבוה במנועי החיפוש.
6. וידאו: זה כבר עסק יותר מורכב. אתרי הוידיאו זוכים במנועי החיפוש למיקומים הגבוהים ביותר, מכיוון שלגוגל יש אינטרס לקדם וידיאו (כדי להצדיק את ההשקעה המטורפת ביוטיוב). הפקה של סרטון וידאו והפצה שלו ב-20 או 30 אתרי וידאו כמו מטהקפה, יוטיוב דיילי מושיון ועוד, תגרום להפצה משולשת בתת אתרים רבים אחרים שלוקחים את התכנים שלהם מהללו. גם כאן יש לתת לוידיאו שם שיתאים לאתר שאתם מקדמים (בחלק גדול מהאתרים אפשר בעברית, למטהקפה ול-FLIX יש בכלל אתר עברית. יש לתת תיאור מתאים ומילות מפתח מדויקות.
 

חוסר יכולת

עוד מערכת קריטית קרסה השבוע, המערכת של ביפר, אליה מחוברים מאות אלפי רופאים למקרה של מצב חירום. למה בעצם זה קורה? חוסר יכולת, חוסר התאמה, טיפשות וגם זלזול. תראו איך נראית התעשייה שלנו. מי הם המנכ"לים? גנרלים חסרי ידע, יזמים עם רעיון טוב ובלי ידע בניהול, או סתם בעלי שם. גנרל, רבותי, לא ניהל אנשים בחייו! הוא פיקד עליהם, ואף אחד לא העז לומר לו, בשום שלב, שהוא אידיוט. זו גם הסיבה שהם משתחררים מהצבא וחושבים שהם יכולים לנהל מדינה, כי אף אחד לא אמר להם "לא תודה, שבו בבית תיהנו מהפנסיה שלכם, תעזבו אותנו במנוחה”.
הלאה, איך נראות מערכות כוח האדם שלנו? שוק! במקרה הטוב "תשיג לי את הזול ביותר והצעיר ביותר". במקרה הרע, מדובר במערכת פקידותית ברמה הנמוכה ביותר שמשווה מסמכים. ניסיון, כישורים, ויכולת לא נחשבים. אם כבר אנחנו נמצאים בכוח אדם, הרי ששיקולי הפיטורים הם בדיוק כמו שיקולי השכירה. תעיף את מי שיקר לנו, לא חשוב אם המישהו הזה אחראי למחזור הענק של החברה, הוא יקר מדי. מי שחושב שגל הפיטורים האחרון הוא הכרחי הרי שטעות בידו. הוא תולדה של התקף פאניקה קולקטיבי. אל תגידו לי ש-NDS נקלעה תוך חודש למשבר מזומנים כל כל קשה שהיא חייבת לפטר. פאניקה, תופעת העדר, היסטריה, שמונעת בדרך כלל על ידי חסרי היכולת שם למעלה. וזה לא נגמר כאן: פיתוח עסקי נחשב בישראל כמו עוד מערכת מכירות, ומערכת המכירות והשיווק עצמה מוזנחת ולא מקבלת תקציבים ראויים. ועוד לא אמרתי כלום על אלו שחושבים שהמוצרים שלהם כל כך טובים שימכרו את עצמם, או שהנציג שלהם יממן מכיסו את כל האופרציה של השיווק רק בגלל שהמוצר כל כל טוב.
כל מי שהרוויח שקל הופך להיות גורו בגרוש, כי הוא עשה את זה. תעיפו מבט על ה"מובילים של ענף ההיי-טק" כפי שהעיתונות מכנה את אוסף חדלי האישים שמנהלים את קרנות הון הסיכון. אף אחד לא משקיע בימים אלו! למה? לא ברור לי, האם ההמתנה תועיל למישהו או שפשוט תמיט נזק עוד יותר גדול על ענף שממילא עומד על קרעיי תרנגולת. אם תשאלו אותי, כולם מהמרים מחורבנים. חוסר היציבות של הבורסה, זה מה שמפחיד אותם, כי כולם רוצים לעשות כסף מהר, ואת זה אפשר רק לעשות בבורסה ובלאס ווגאס.
 

חריגים

השבוע הגיע לכל תיבת דואר של קוראי עברית סיפורו של ילד אוטיסט שניסה לקנות פיצה אצל פיצה שרגא בדיזנגוף סנטר ונדחה בגסות מזעזעת על ידי המוכר, למרות שבעצם היה כל כך פשוט לשרת אותו.
הסיפור אמנם זעזע אבל לא הפתיע אותי. מדינת ישראל המתהדרת בצבריה, מגדלת דורות של חסרי נימוס ורגישות. גם אני חריג, חרש שמרכיב שני מכשירי שמיעה. נכון, אחד על אחד אם לא הבחנתם במכשירים הרי שלא תוכלו לדעת דבר. בישראל, לא תמיד היה לי נוח להציג את עצמי כחרש או לקוי שמיעה בטרם שיחה עם מישהו, התגובות נעו בין חוסר נוחות, חרדה, רחמים ולפעמים עד להימנעות משיחה. לכן נמנעתי מלהציג את הבעיה שלי. בצרפת כשאני נתקל בבעיה ואומר סליחה אני חרש, התגובה המידית היא "סליחה" ומרגע זה והלאה התחשבות ונינוחות. הישראלי איננו יודע להתמודד עם חריגים. אבל מכאן ועד עלבון צורב? נכון שהילד לא ממש הבין אפילו שהוא צריך להיעלב, אבל אמו, שאני מניח, שכמו אימי שלי, שעד היום רואה בעצמה אשמה משהו, למרות שזה מגוחך, אמו של הילד נפגעה עמוקות, וזה מה שהביא לפרסום הסיפור.
לפני שנים רבות למדתי ארכיטקטורה בחיפה, ובאחת ההרצאות כנראה שביקשתי קצת יותר מדי פעמים מהמרצה לחזור על עצמו, קפץ לו אחד הסטודנטים, חיפאי מפונק בן עשירים וזרק לעברי "אולי תפסיק להפריע, יה חרש". עקרונית אני לא נעלב מדברים כאלה, ותגובתי הייתה "מה לעשות אחד פגוע באוזן והשני בראש". אבל מצד שני מדובר בסימפטום טיפוסי. חוסר התחשבות, חוסר יכולת להתמודד עם הלא מוכר והחריג. לא הגיע הזמן שנתבגר ונבין שמיתוס הצבר המחוספס לא תמיד עושה לנו טוב?
 

דעות פוליטיות?

אף אחד כמוני שכותב טור שבועי במשך שנים לא יכול להתעלם מפוליטיקה ובטח לא מבחירות, כמובן שזה לא יעשה אותי פופולארי כי תמיד יהיה מי שיתנגד לתוכן דבריי. אני מודה, דרכתי על יבלות בימין, דרכתי על יבלות בשמאל, ואני מסרב להתנצל. כל מה שאמרתי אי פעם מבוסס על עובדות, ואפילו לא מייצג תמיד את דעותיי הפוליטיות. לפעמים אפילו כואב לי לכתוב, אבל אני כותב. אנא מכם אל תעלבו ואל תעליבו, לא טוב? לא מוצא חן בעיניכם? תכתבו לי, כולכם יודעים שאני עונה לכולם ואם אתם ממש טובים ולעניין, המערכת בוודאי תשמח לפרסם. שימו לב שמן הראוי יהיה לשמור על תרבות הוויכוח. קוראי מגזין צ'יף לשמחתי הם דווקא מהיותר משכילים ונבונים, ועד היום תמיד שמחתי לקרוא את מכתביכם, תמיד בטוב טעם, תמיד לעניין, ותמיד תוך שמירה על תרבות הוויכוח. אז אם אתם לא מסכימים איתי... תסתרו אותי, אני כאן לא הולך לשום מקום, יש לי קסדה.
 

ובחזרה לבנק הפועלים

אני מניח שאלדד יוכל לספר לנו יותר על הפרשה של מערכת המחשוב של בנק הפועלים הרי שמדובר בנפילה בתהליך הגיבוי והשחזור, שאף אחד לא יודע למה היה צריך אותה וכולם מאשימים את כולם. מה שמצחיק אותי הוא ש-IBM מאשימים את מחלקת המחשוב של הבנק. ולמה זה כל כך מגוחך? כי מערכת שחזור נורמאלית צריכה להיות מערכת של כפתור אחד, בעיקר אם מדובר במערכת של בנק. ואם היא איננה הרי שהיא תלויה בגורם אנושי, גורם אנושי עושה טעויות ומערכת של בנק לא יכולה להרשות לעצמה טעויות. אז או שהמערכת של IBM דפוקה, או שמישהו לא מספר לנו משהו. בואו נתערב שמשלושה ימי ההשבתה הללו הבנק הרוויח כסף למרות שנאלץ לוותר על עמלות, מישהו מוכן להתערב? תיארתי לי שלא.

ואם אנחנו כבר כאן אז: המנהלים הבכירים של בנק הפועלים ויתרו על 10% ממשכורתם, לא הרבה אבל בהחלט מכובד. אבל... ממתי מנהלים בכירים של בנק כל כך נדיבים? ולמה רק בנק הפועלים? ולמה רק המנהלים הבכירים? בדרך כלל ההנהלה הבכירה יודעת הרבה יותר על מצב הבנק מכולנו, ואם היא עשתה ויתור אז, כנראה שנגלה את הסיבה בקרוב, חברה' למישהו יש כסף בבנק הפועלים?


וסרטים? כרגיל .... http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
 

תגובה לשורות של עמית