ווירטואלי זה נחמד

בכל מי שאוהב לנסות תוכנות חדשות מקנן תמיד החשש מן הקושי שיבוא אם וכאשר יחליט שתוכנה זו או אחרת אינה לטעמו וירצה להפטר ממנה... לעיתים קרובות תוכנות מסרבות להתפנות באלגנטיות, ומשאירות אחריהן "זבל" רב, פיסות קוד ושאריות  שעולות וצפות ברגע הפחות מתאים מכולם (כאשר אנו מחפשים בנרות משהו אחר בדיסק!...). זו אחת הסיבות שבגללן נעשות יותר ויותר פופולאריות המכונות הוירטואליות (VM) כסביבה אידיאלית לבדיקות תוכנה. מחשבי ה-PC הוירטואליים והעצמאיים חיים בתוך מערכת ההפעלה של החומרה האמיתית, הגשמית שלנו. מכונה וירטואלית ניגשת למשאבי העיבוד, הזיכרון, האחסון, הגראפיקה והאודיו של אותה חומרה, אך הם לא שייכים לה. ללכת בלי, להרגיש עם... כי אותה מכונה וירטואלית היא יצירת תוכנה שקל להיפטר ממנה ברגע שסיימנו לשחק איתה. הוירטואליזציה היא כלי מוכר וידוע לותיקים, שהייה בעבר עינוי של ממש: איטי ומסובך, מתחנן ל-CPU שיועיל לשתף איתו פעולה, וגורם ליותר צרות מאשר מאפשר יתרונות.
בואם של המחשבים המודרניים יותר, עם מעבדים בעלי שלוחות מתאימות, נתן אפשרות להריץ מכונות וירטואליות ביתר קלות ונוחות. ועם יותר כוח עיבוד מאשר הדרישה של מרבית האפליקציות. ואל נשכח שבמחשבים של היום הדיסקים הקשיחים והזיכרון נדיבים יותר בקיבולתם, כך שניתן להתקין אפילו יותר ממכונה וירטואלית אחת למערכת ההפעלה המארחת. כל השפע הזה מסקרן ומפתה היום גם את מנהלי המערכות הארגוניות המוצאים כי ניתן עוד "להוציא את המיץ" לשרתים היקרים והכמעט ריקים שעומדים לרשותם. עוד אפשרות נחמדה היא ליצור על מחשב אחד מספר מכונות וירטואליות למשתמשים שונים, כגון אנשים שעובדים במשמרות או בני בית עם מחשב משותף שעוסקים בתחומים שונים.
אבל הדבר היפה ביותר של המכונות הוירטואליות הוא שניתן להריץ על גביהן מערכות הפעלה שונות. למשל, אם רציתם ללמוד מערכת הפעלה כלשהי ממשפחת הלינוקס, תוכלו להתקין אותה על המחשב הווירטואלי, ולא תהיה לכם כל בעיה לחזור מעת לעת ולהשתמש ביישום שרק עובד על ווינדווס. אבל, בטרם בונים את המכונה הוירטואלית, כדאי לבדוק את אורך הנשימה של החומרה אשר לרשותנו - אם נעמיס יתר על המידה יתכן והחוויה לא תהיה בדיוק נעימה, כאשר אותו סוס חלש יאלץ למשוך בו זמנית בכמה עגלות...
קיימות אפליקציות שונות ליצירת מכונות וירטואליות, חלק מהן חינמיות. חשוב לקחת את הזמן ללמוד את המערכת עוד לפני שמתחילים להעמיס יישומים על המחשב הווירטואלי.
 

ידידותיים לסביבה

הגל של איחוד משאבים, עבודה מהבית באמצעות וידיאו-קונפרנסים ו"telecommuting", והשימוש בוירטואליזציה למען צמצום צריכת החשמל לרוחב הרשת הגלובאלית, הוא אחד מזרמי המגמה הגלובאלית למען הפיכת העולם לירוק יותר. אותה מגמה מתבטאת בחיינו החל מן המכוניות ההיברידיות ועד לחזרה לחיתולים מבד (ובכן, איכות הסביבה דורשת הקרבה לפעמים... ). כאשר ה"ירוקיזציה" נוגעת במרכזי המידע הממוחשבים, היא מוצאת שם -עקרונית- קרקע פורייה, שפע של רצון טוב ומוכנות לקבל רעיונות חדשים לחסכון והתייעלות... לצד אנשים קצת מפונקים שמוכנים לשתות בכוסות נייר ממוחזר אך יעקמו טיפה את האף אם תגידו להם לפתוח חלונות במשרדים בימים הקרירים יותר, במקום להדליק מזגן...
רוצים עולם ירוק יותר? הכלים בידינו, נשאר רק לעשות בהם שימוש.
אנו שולחים איגרות ברכה בדואר אלקטרוני, מסרונים דרך רשתות התמסורת המידית, התכתובת העסקית פורחת, מסמכי רכש וחשבונאות בפורמאטים אלקטרוניים שונים נשלחים, מתקבלים ומתכבדים, ורק הפרנויה שלנו כאנשים למודי אסונות מונעת מאיתנו לפסוח על שלב הדפסת המסמכים. כי נקודת הכשל של "המשרד ללא נייר" באה לידי ביטוי בדרך כלל ביום בו המחשבים קורסים ומסיבה כלשהי לא ניתן לחזור מיד לעבודה... כידוע, בצ'יף ניתן למצוא פתרונות למצבי אובדן מידע ("חדר מיון", "טיפול נמרץ" ו"ציוד החייאה") כמו גם פתרונות מניעה לאותם מצבים ("גילוי מוקדם", "חיסון", ואפילו "בית ספר לאחיות"). כתוצאה מכך, אנו משתדלים כבר שנים רבות למצוא את הדרכים המתאימות לנו ביותר להגיע למקסימום זמינות, עם מינימום זיהום וכליית משאבי סביבה.
(ושימו לב, ב"משאבי סביבה" אנו כוללים, למה לא, את התאית של הנייר ממנו מיוצרים שטרות הכסף העובר מיד ליד...)
התשובה אינה אחת, ואם נדמה היה לנו שמצאנו את "האחת", הרי שהיא משתנה יחד עם קצב הופעות טכנולוגיות חדשות ושילובים בלתי קונבנציונאליים של טכנולוגיות ידועות.
השבוע קראנו מאמר מעניין של משה דב (מומלץ) העוסק בעיקר ב"רכש ירוק" וב"רכש רזה" (החוסך בזבוזים) של מזון. הראיון התיאורטי מצוין, בהסבה לתחום הטכנולוגי יהיה קשה לוודה תאימות הספקים לעקרונות הירוקים. מול עינינו עומד כמשל פרדוקס הרכב החשמלי, המעביר את התרומה להתחממות כדור הארץ ממפלט הרכב אל ארובת תחנת הכוח.
אין דבר, נמשיך לנסות.
 

רשומות רפואיות

עוד מקרה של גניבת מצעי מידע ארעה בארה"ב. הפעם היה מדובר בשש קלטות שהכילו יותר מ-2 מיליון רשומות רפואיות. קלטות הגיבוי נוצרו בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת מיאמי, ונועדו לאחסון המידע באתר מרוחק למקרה של אסון. להובלה אל אותו אתר מרוחק השתמשה האוניברסיטה בשירותי חברת מובילים בשם Archive America Ltd, אשר מאחד מרכביה נגנבו הקלטות בעת פריצה. המצעים שנגנבו מכילים שמות, כתובות, מספרי ביטוח בריאות ומידע רפואי של כל הנבדקים בבית הספר לרפואה מאז ה-1 בינואר 1999. ועוד, מידע פיננסי על כ-47,000 איש...

בארה"ב קיימת חובה על דיווח ופרסום פומבי של מקרים של גניבת מידע פרטי או עסקי מצד ג'. ואכן, האוניברסיטה התריעה על המקרה ב-17 באפריל השנה. אבל העניין הוא שמועד העלמות הקלטות היה ב-17 במרץ. לאחר המקרה, חברת המובילים חיכתה יומיים בטרם הודיעה לאוניברסיטה. אנשי המוסד האקדמי מקווים שהגנב אינו יודע מה נפל לידיו. כדי לאשר את חסינות הקלטות מפני קריאה בלתי מורשית, שכרה האוניברסיטה את שירותיהם של חברות מקומיות העוסקות במחשוב פורנזי, שעמלו בניסיון לפענח מידע מקלטות דומות לאלו שנגנבו.
דוברת האוניברסיטה אמרה לתקשורת ש"אחת החברות ניסתה למשך ימים לפענח את המידע, אך כלי ההצפנה והדחיסה אשר שמשו לכתיבת המידע לקלטות מנעו זאת ממנה".

לו אנחנו במקומם של אנשי האקדמיה, תוצאות הבדיקה עצמן היו יותר מדאיגות אותנו מאשר מרגיעות. למה? כי לכל דבר יש גם צד שני. מידע שנכתב לקלטות באמצעות כלים קנייניים שלא מאפשרים פענוח - גם לא של מומחים במחשוב פורנזי- מולידים ספק לגבי קריאות המידע ב"יום הדין", בהעדר מערכות תקינות שיצרו את אותם הגיבויים.

בנוסף, עלינו לזכור תמיד, שיכולת שחזור המידע נמצאת ביחס ישר להשקעה בו. ארגונים בלתי חוקיים שביכולתם לשלם סכומי עתק עבור המידע מקלטות אלו, סביר שימצאו את המומחים המתאימים שיצליחו לשחזר.
 

 מתוך הספר "IBM והשואה" של אדווין בלאק (2001)

ה-1940.
רק לאחר שיהודים זוהו - משימה מאסיבית ומורכבת שהיטלר רצה שתתבצע באופן מידי - ניתן היה לסמן אותם לשם החרמהיעילה של נכסיהם, הכנסתם לגטואים, גירוש, עבודה כפויה ובסופו של דבר, השמדה. מדובר היה באתגר כה מונומנטאלי של הצלבת נתונים, שהוא דרש מחשב. אבל כמובן, בשנות ה-1930 לא היו קיימים מחשבים. מה שכן היה קיים הייתה טכנולוגיית Hollerith מבית IBM של כרטיסים מנוקבים. בעזרת מערכות ה-Hollerith המיוצרות והמעודכנות על פי דרישת הלקוח, היטלר הצליח לעבור לאוטומציה ברדיפתו את היהודים. היסטוריונים תמיד נדהמו מן המהירות והדיוק של הנאצים לזיהוי ואיתור היהדות האירופית. עד כה, החלקים של אותו פאזל מעולם לא הורכבו. למעשה, טכנולוגיית IBM שמשה כמעט לכל דבר בגרמניה, ולאחר מכן באירופה הנאצית, החל מזיהוי היהודים במפקדי אוכלוסין, רישומים ותוכנות חיפוש שורשים משפחתיים ועד לניהול הרכבות וארגון עבודות הכפייה במחנות הריכוז.
הפתרונות המורכבים יוצרו על ידי IBM על פי הזמנה מיוחדת. IBM, עם תומאס ווטסון בראשה ובאמצעות חברת הבת הגרמנית שלה, לא רק מכרו מכונות חישוב ועזבו, אלא הפעילו ותחזקו את אותן המכונות, בתמורה להון רב, והוו המקור היחיד למיליארדי הכרטיסים המנוקבים להם היטלר היה זקוק."
 

הבהרות

בהמשך להתייחסות למושג MTF, ברצוננו לחדד: ה- MTF או Master File Table הוא קובץ המכיל את הפרמטרים לאיתור התוכן ב- NTFS volume. שיבושים מסיבות שונות של ה-MTF נחשב היום לסיבה השנייה של אובדן מידע בעולם. שיבוש טבלת הקבצים הראשית מתרחשת בד"כ במהלך פעולות כתיבה או תקלות שונות ויכול לגרום לאי יכולת קריאת התוכן -אפילו באמצעות כלים מיוחדים והכשרה מתאימה. בצ'יף אנו בקיאים בטיפול בבעיה זו, אשר האבחון שלה מהיר והטיפול לא מסובך בהעדר בעיות מקבילות נוספות במערכת. הטיפול אינו פולשני מבחינה פיזית.

פתיחת מארז. למרות השנים הרבות שמעבדתנו פועלת ומפרסמת מידע, שוב ושוב אנו עדים למקרים בהם מגיעים לטיפול דיסקים שהמארז שלהם נפתח.
ה"ניתוח מארז פתוח" או טיפול פולשני הוא מצב הנדרש בעקבות נזק פיזי באחד מרכיבי הדיסק הפנימיים (ראשים, צלחות או מנוע). בדובר בסדרת פעולות מורכבות הכוללות פתיחת המארז והחלפת רכיבים תקולים, הרצת הדיסק עם הרכיבים החדשים או באמצעות מכשור מעבדתי קנייני כדי להעתיק את המידע אל מחוץ לדיסק. הטיפול במצב זה עדין, דורש מיומנות וניסיון, לא מעט זמן עבודה ועלויות בהתאם.
 

דרוש/ה מומחה/ית Access לבית השקעות מוביל באזור המרכז.
פרטים בטלפון מספר 050-9725000

דיסק קצוץ

David Ramel ו- Lucas Mearian הם שני בחורים שהחליטו לסקור את הסרטים של YouTube המוקדשים להשמדת מידע מדיסקים קשיחים. הם מצאו כי ההתנהגות של המשמידים בסרטים אלו מביעה רמת אלימות מדאיגה, וחשפו תת-תרבות פרועה של התעללות בדיסקים קשיחים. בין השיטות ההזויות ביותר ניתן למנות:
תרמיטים - לא החרקים החופרים בעץ (הטרמיטים) - אלא Thermite: חומר הגורם לריאקציה אלומינו-תרמית, היוצרת חום גבוה.
פיצוצים של דיסקים קשיחים בדרכים שונות.
מעיכה של הדיסקים הקשיחים באמצעות כלים פשוטים כמו פטיש, או מנגנונים מתוחכמים יותר, מכונות דחיסה תעשייתיות, ועוד.
חיתוך עם חותך פלאזמה: החותך הזה משלב קשת ואלטאית עם גז דחוס כדי ליצור פלאזמה, גז שיכול להגיע לטמפרטורות של 16,000 מעלות צלזיוס.
התכה -  להמיס את המידע יחד עם המצע...
רכבת -  חכמים ממקמים דיסק קשיח בפסי רכבת ומחכים לשעה העגולה...
ריתוך - טיפול באמצעות אבוקת אצטילן
גריסה - במגרסה תעשייתית, לא לכל כיס.
סלאמי - החברה' של הסקר החליטו לעשות את הסרטון שלהם ולחתוך דיסק קשיח (וידאו) כאילו היה סלאמי...

ובכל זאת, כולנו היינו שמחים לפתרון סופי למצעי מידע מסווגים שלא ירעיש, לא ילכלך, לא יסכן אותנו ואת הסביבה, ולא יעלה ביוקר. מה דעתכם על עלות של 12 ש"ח?
מעניין? צרו קשר

אפריל 22, 1986

השבוע מלאו 22 לאסון בצ'רנוביל, תאונת הגרעין הגדולה ביותר בהיסטוריה, שהמשיכה להשפיע בזיהום הסביבה במשך שנים רבות.

ביוני 1998 התגלה וירוס מחשב שכונה "צ'רנוביל". ביכולתו היה למחוק מידע מדיסקים קשיחים. כמה חודשים מאוחר יותר הוא פגע בכל כוחו במזרח הרחוק, שם השימוש בתוכנות אנטי וירוס היה בזמנו נדיר. הוא גם סיפק לנו בצ'יף לא מעט פרנסה בשחזור נתונים. אבל מה זה וירוס מחשב משנות התשעים בהשוואה לדבר האמיתי...

ב-22 באפריל 1986, בשעה 1:23:40 בבוקר, זמן מקומי, התפוצץ הכור הגרעיני מספר 4 בתחנת צ'רנוביל אשר בצפון אוקרינה. מיקום התחנה: כ-18 קילומטר בדרום מזרח לעיר צ'רנוביל. הפיצוץ יצר פטרייה רדיואקטיבית ענקית, עם נשורת שנחשבת כ-32 פעם יותר קטלנית מזו של הירושימה. מאות אלפי אנשים נאלצו לעזוב את המקום, אבל הנשורת הגיעה לחלקים רבים של ברית המועצות, אירופה ואפילו החוף האטלנטי של ארה"ב.
מומחים בקרינה גרעינית מעריכים כי 60% מן הנשורת הקטלנית נשארו בבלארוס, יחד עם כמויות גדולות נוספות ברוסיה ובאוקרינה. בסה"כ האזור של שלושת מדינות אלו שסבל מזיהום ישיר משתווה בשטחו לחצי השטח של איטליה.
לאחר האסון, נבנה מבנה ברזל ובטון שנקרה "סרקופאג", כדי לכסות את כור מספר ארבע. לאחר שהתפרקה ברית המועצות, נשאר האתר בשטח אוקרינה ומומחים טוענים שאסון טבע -כגון רעידת אדמה- מסוגל להרוס את אותו מבנה ולשחרר קרינה קטלנית בחזרה לאטמוספרה. קרן בינלאומית למען מיגון הכור בצ'רנוביל הצליחה לגייס תרומות של כ-810 מיליון אירו מאז 1997. הבנק האירופי לבנייה מחדש ולפיתוח -ERBD - מריץ מאז 1999 תוכנית בהיקף 1.4 מיליארד דולר מתוך הקרן, ומקדיש היום 505 מיליון דולר מתוכם ליוזמה חדשה של בידוד הכור, היות והמיגון הקיים הולך ונחלש כתוצאה מן הקרינה.
פרויקט ההתאוששות רץ מזה 9 שנים ועוסק בניטור הקרינה הדולפת מן הסרקופאג ואת כוח הקרינה שעדיין שמור תחתיו, בחיזוק המיגון ובפעילויות נוספות הקשורות לתחנת צ'רנוביל.
מבנה הבידוד החדש (New Safe Confinement structure) יתוכנן ויבנה על ידי מהנדסים צרפתיים מקשטות פלדה, בסמוך למבנה הישן. העבודות תתחלנה ב-2009 אך היעד להשלמת הבנייה הוא שנת 2012. כאשר תושלם בנייתו, הוא יובל על גבי פסי רכבת ויונח מעל מבנה המיגון הישן. המבנה החדש ישקול 20,000 טון, מימדיו יהיו של 256x490 מטר ויתנוסס לגובה 105 מטר. הערכת עמידותו של המבנה החדש היא של 100 שנה.

אהבה נכזבת

אולי מפני שהיחסים בינינו כפויים, כמו שידוך שלא השאיר מקום לאלטרנטיבה, השנים הדגישו את האופי האמביוולנטי של הרגשות ההדדיות.
לא שהיא לא יפה, אטרקטיבית, נחשקת... היא נראית מצוין ודואגת להמשיך ולטפח את עצמה על חשבון הארנק שלי ושל שפוטיה הנוספים (כולם שכנים שלי).
זה גם לא שהיא לא חכמה. חייה התרבותיים עשירים, אפשר לדבר שעות על החינוך, התערוכות, החוגים שלה... אבל את עיקר חוכמתה היא משקיעה כדי לסדר את הקרובים והחברים שלה על חשבוני.
מדי שבוע היא שולחת לי מייל לספר לי מה חדש אצלה, אבל בכלל לא איכפת לה מה חדש אצלי, אצלנו.
פעם הדברים בינינו נראו שונים. היא סנוורה אותי. לא ביקשתי, רק נתתי. האמנתי שהיא גדולה, ענקית, זכאית, ראויה להערצה, כל-יכולה, נדיבה, דואגת לכולם כמו אמא טובה. לא הייתי מודע ללב של אבן, לאיסוריה, לתככיה, לענישותיה, לאפלייתה, לאנוכיותה.
היא עשתה חייל בתחומה. את מקורביה הנציחה קדנציה אחר קדנציה, את מעלליה טשטשה בהצלחה, את עיטוריה קנתה בכסף, את אהבתי בשקר, ואת סלידתי... כאשר באתי -אחרי שנים- לבקש לראשונה את ברכתה לעזור לעניי עירנו. תחת שולי שמלתה הצחורה שהתרוממו לקראתי ראיתי את רגליה המכוערות והדורסניות.  עצוב שעליהן מוסד העירייה עומד.
ראו אותה -היפה והמושחתת- עיר ורשות בישראל, מתקשטת דגלים לקראת הטקסים של חודש מאי. ראו את בני טיפוחה הנפוחים, מתכוננים להוזיל דבש על המיקרופונים...

ביום השואה וביום הזיכרון מתגבר בליבנו כאב עמוק, כאב על אובדן שגרמו המלחמות והרשע האנושי במינון גבוה וקטלני. אבל הרשע, גם במינון קטן, הרסני הוא. ובמיוחד כשהוא מופעל על ידי האמונים על רווחת האוכלוסייה.