שינוי תכלית

"יועצי השיווק" שלנו, שרובם ממלאים תפקידים אלו בהתנדבות (ולעיתים קרובות גם ללא שהתבקשו) חוזרים וממליצים: לזעזע את קהל הלקוחות הפוטנציאליים עם מגוון אנקדוטות חורבן ואסון שהעבודה בהצלת נתונים מניבה. אחדים מהם, השייכים גם למעגל הלקוחות, אף מציעים לספר את סיפוריהם האישיים - "רק באנונימיות, בבקשה..."
השבוע נספר את הסיפור של רובין פטרסון, שהוא לא לקוח שלנו, אבל הוא CTO ב-Ziff Davis Media. הברנש הזה חיפש לאחסן את המידע הדיגיטאלי הפרטי שלו לצרכי גיבוי, מחוץ לביתו. דוגל בחשיבה מקורית, החליט לשכור מחברת אחסון אתרים מקום בשרת האחסון שלהם ולהשתמש בו כפתרון גיבוי מקוון. אין ספק שמבחינה כלכלית זה יכול להיות רעיון כדאי, אך מבחינה אסטרטגית (מילים שלו) "הוא קוהרנטי כמו בריאות הנפש של בריטני ספירס".
רובין מחזיק בביתו מכשיר הפועל כ-שרת NAS בנפח 250GB, שם הוא שומר את כל אוסף מסמכי האופיס, תמונות, מוזיקה וכו'.
במקום עבודתו, כמנהל בכיר בחברה הבינלאומית הידועה, אחד הנושאים תחת אחריותו הוא לבדוק את נושא גיבוי המידע הארגוני החשוב. תוך כדי עיסוק בסוגיה, החל רובין לחשוב על הדרך בה הוא מנהל את הגיבויים הפרטיים שלו, והבין כי חסר לו מרכיב שקיים בכל מערכת שרידות נבונה של מידע ארגוני: גיבוי מחוץ לאתר. לדבריו, לא היה מוכן לשלם מאות דולרים בשנה לגיבוי 250GB מידע, אך חברות אחסון אתרים מציעות עסקאות טובות יחסית לנפח. למשל, חברה שערכה מבצע והציעה לאחסן 500GB על גבי שרת לינוקס במשך שנה במחיר של 29 דולר. מרוצה ומלא גאווה סגר חוזה והחל להעביר ידנית את המיטב באוסף הקבצים שלו (כ-200GB) לאתר השכור באמצעות sFTP (שהוא FTP מאובטח), תוך כדי ניהול הקבצים באמצעות  חיבור SSH Terminal Window. למרות שאתר האחסון אפשר גם דרכי ניהול נוספות, מקצוען אמיתי מעדיף דרכים המבטיחות אבטחה איתנה... היות שהעברת קבצים דרך חיבור מוצפן הינו תהליך איטי, החליט הבחור לפקוד על מחשבו הנייד להעביר את המידע במשך הלילות. וזה לקח לו לא פחות מ-14 לילות... אבל אחרי שבועיים סוף סוף הרגיש כי הוא יכול כבר לישון בשקט, עם כל המידע החשוב שמור במקום האחסון של שרת ה-Web האמין. בקפדנות המשיך לגבות מעת לעת, בזמן שהתחיל לחפש פתרון אוטומטי לעדכון הגיבויים על גבי שרת הרשת.
לפעמים דברים חשובים יותר בחיים מסיחים את דעתנו ממטלות המחשוב שלנו. לרובין עמד להיוולד ילד. עבר כחודש מבלי שביקר בשרת הלינוקס היקר שלו, כאשר נזכר בו והחליט להעלות בו כמה קבצים חדשים. להפתעתו הרבה, גילה כי מ-250 ה-GB שלו שהיו שם בביקורו האחרון, נשארו בשרת רק 10. רובין פנה לתמיכה הטכנית של מאחסן האתרים והסביר את המצב. הם השיבו שבזמן האחרון הם פועלים להסדיר את תנאי השימוש באתר. מסתבר שבין האותיות הקטנות שלהם קיים תנאי הקובע כי החברה שומרת לעצמה את הזכות לדרוש תשלום נוסף מלקוחות שישתמשו בשרת למטרות גיבוי או ארכיבאות. ובכל זאת, לא עובדי החברה מחקו את הקבצים של הלקוח.
חברת אחסון אתרים מכובדת בוודאי תשמור גיבויי מידע של לקוחות. השאלה: למשך כמה זמן היא מחויבת לשמור אותם? - אותו ספק טען כי הוא שומר רק לשבועיים, ללא התחייבות או אחריות. המידע של גיבורינו נעלם לפני יותר משבועיים, כך שלא זכה ליהנות אפילו מגיבויים אלו.
לאחר חקירה וחשיבה, רובין המסכן לא הצליח להבין מה קרה למידע שלו. מה שבטוח - איש לא יכול היה להחזיר אותו. כאשר החליט לבטל את החוזה, החברה לא הסכימה אפילו להחזיר את התשלום...
 

אביזרים ל-BOS

DRIVE SELECTOR

לקוחות BOS שונים -בדרך כלל משרדי רואי חשבון או עו"ד- נוהגים לנתק את דיסק הגיבוי (כדוגמת Axave) מדי סיום יום עבודה ולקחת אותו עמם.

בדרך זו ניתן להגן על המידע הארגוני כולו בצורה פשוטה, זולה ונוחה.

אחת הבעיות הנפוצות בשיטה זו היא שמערכת המחשב מגדירה, מדי פעם, אות כונן שונה לדיסק בשעת חיבורו למערכת.

כלי עזר מיוחד שפותח על ידינו פותר את הבעיה אחת ולתמיד, בכל פעם שנחבר את דיסק הגיבוי למערכת, ולא משנה איזו אות כונן הוא יקבל, התוכנה תזהה באופן אוטומטי את אות הכונן שקיבל הדיסק ותעדכן את מערכת ה BOS.
לשם וידוא ביצוע התהליך תופיע הודעה קצרה, למשך 3 שניות המתארת את ביצוע השינוי בהגדרות ה BOS.

בנוסף, תציג ההודעה את נפח הדיסק הפנוי ותתריע במידה והנפח קטן מ 10%.

רכיב BOS זה זמין ללקוחות הסכם שירות ללא כל תשלום, לקבלתו יש לפנות אלינו ל: support@bos.co.il ולבקש את תוכנת Drive Selector.
 

"ברוך משיב מידע"

(קיצור הברכה הנאמרת לאחר שיהודי ניצל מאובדן קובץ, ספרייה או עבודת חייו.
לחלופין ובהתאם לחומרת המקרה ניתן לברך "הגומל")

● להלן קטע מתוך www.yeshiva.org.il : "ז' אדר - יום פטירתו של מרע"ה.
הנה ידוע שמשה רבנו נפטר ביום ז' אדר ב', וחז"ל אומרים שהיה זה בחודש אדר הסמוך לניסן, כלומר שאחרי שלושים יום לפטירתו לקח אותם יהושע והכניסם לארץ, כדי שיהיו ערוכים לעסוק בענייני הפסח על אדמת הקודש. ביום ז' אדר עושים "יום החברא הקדישא", וצמים בו ואחרי כן עושים בו סעודה ומשתה. והטעם לכך הוא משום שביום זה הקב"ה טיפל בעצמו בקבורתו של משה רבנו, כך שלא הייתה "עבודה" לאנשי הח"ק ביום ז' אדר, והיה זה להם ליום "חופשי" וקבעוהו ליום משתה, כי שמחתם שהם יהיו מחוסרי עבודה."
הנה לנו מקרה בו עשה האל הטוב את עבודתם של היהודים במקומם. אבל יתכן ולא חסרים מקרים נוספים. והמקרה הקלאסי הוא מעמד הר סיני, שם התרגז משה רבנו כל כך ששבר את לוחות הברית שזה עתה ניתנו לו. ואפילו שמסתבר שהקב"ה בעצמו כתב את החומר מחדש, הפעם השנייה לא היה העתק מדויק של הדברות המקוריות. תארו לכם שבמקום עשרת דיברות היה הקב"ה ממלא דיסק קשיח שלם במצוות והוראות לעמו ישראל, מי היה אז משחזר את החומר?

● ולמשהו טיפה יותר מודרני, כתר ארם צובא הושמד ונקרע לגזרים בפרעות של 1957. העבודות לשחזור המגילות והרכבתו מחדש של ה"פאזל" שנוצר נמשכת ולא הסתיימה עד עצם היום הזה.

● בין קוראי מגזין זה נמנים בעלי ידע רחב ביהדות. אנו נשמח שתשתפו אותנו בסיפורים, אנקדוטות ומקרים נוספים של אובדן מידע, שחזור והצלה עליהם ידוע לכם מן המקרא או מקורות אחרים.
 

כל מיני

● השבוע פורסם כי חברת LSI תרכוש את הפעילות הקשורה לדיסקים קשיחים מחברת Infineon, אשר מעצבת, מייצרת ומשווקת מוליכים למחצה לדיסקים קשיחים. העסקה תעביר לידי הרוכש את כל הפעילות, כולל קשרי לקוחות, ידע ורישיון לקניין הרוחני. העסקה לא כוללת נכסים משמעותיים או העברת עובדים, ולמעשה לא פורסמו עדיין שום פרטים פיננסיים. נציגי אינפיניאון הסבירו כי החברה בדרך להתמקד בשווקי המפתח שלה והמכירה תאפשר זאת. אחד הלקוחות העיקריים בפעילות שנמכרה ל- LSI הינה חברת היטאצ'י, העשויה לגרום להאצה מידית של הזרמת ההכנסות תוך שיפור מיקומה התחרותי בתחום המחשבים השולחניים והשוק הארגוני. סיום העסקה צפוי לרבעון השני של 2008, עם סיום הדרישות הרגולאטוריות ודרישות נוספות.

● שריפה כילתה בסוף השבוע שעבר מבנה היסטורי של חברת IBM בעיר סאן חוסה, הידוע בשל היותו מקום היוולדו של אחד מאבותיו של הדיסק הקשיח. שטחו כ-6,400 מטר מרובע והוא נבנה ב-1957, אך עמד מושבת מאז 1996.
האש בערה בבניין במשך כשמונה שעות לפני שנכנעה ל-75 הכבאים שעמלו נגדה. על אף שאיש לא נפגע ומבנים שכנים לא ניזוקו, הדליקה עוררה עניין רב, עקב מאבק מתמשך להרוס את הבניין בכדי לבנות במקומו חנות ענק מסוג "בנה בעצמך".

● "קיצור תולדות אחסון המידע הדיגיטאלי" הופיע לאחרונה באתר המכון לטכנולוגיה של אילינוי. מתוכו מצאנו לנכון להדגיש פרק נשכח בהיסטוריית האחסון, שמקומו בין תקופת הכרטיסים המנוקבים לעידן הסרטים המגנטיים: השימוש בצינורות זכוכית. "ב-1946 פותח הזיכרון הראשון לאחסון דיגיטאלי על פי עיקרון הגישה הרנדומאלית, המבוסס על תצוגה אלקטרוסטאטית עם צינורות קרניים קתודיות (CRT). ב-1948 יושם בהצלחה אחסון של 1024 ביטים. מאוחר יותר, קיבולת אחסון זו שופרה ל-2048 ביטים על ידי שימוש בצינורות William-Kilburn, בהם השתמשו רבים מן המחשבים הראשוניים עם תוכנות מאוחסנות.
גם ב-1946 ב-RCA פתחו את צינורות ה-selectron. כמו צינורות ה-William, צינורות הסלקטרון היו צורה פרימיטיבית של זיכרון מחשב. ל-10 האינץ'  שלהם  הייתה קיבולת אחסון של 4096 ביטים. הם היו גם יקרים מאוד וחייהם קצרים".

השורות של עמית

מחאת צעצוע

אנחנו הישראלים בוכים שדופקים אותנו אבל אנחנו עלובים מאוד במחאה אמיתית. רובינו התייצבנו לפחות פעם אחת למחות בכיכר מלכי ישראל (כיכר רבין דהיום) ונספר על כך לנכדינו, אבל זו לא מחאה. הלכנו, הקשבנו, מחאנו כפיים, הלכנו הביתה ושכחנו...
כאן יש מקום ללמוד מהצרפתים, הם אלופי העולם במחאה. ראשית, הם יודעים ולוקחים בחשבון את שתי הנקודות החשובות ביותר:

1. רעיון מטומטם שעולה בדעתו של מן דהוא בר השפעה, עלול להיות מאומץ על ידי פוליטיקאי מטומטם לא פחות ולפני שנשים לב יהיה לנו חוק תקוע כמו עצם בגרון.
כך קרה שרעיון שהעלה כלכלן בשם ז'ק אטאלי בנוגע לרישוי המוניות -רק רעיון, תאמינו לי, אפילו שום דבר לא בכתב- הוציא את כל נהגי המוניות בכל רחבי צרפת לרחובות הראשיים של כל הערים שם הם כיבו מנועים וחיכו יומיים שלמים בשלווה ונחת כדי שכולם יבינו שהרעיון הנ"ל לא יעבור.

2. גם אם הממשלה שלהם פועלת לכיוון כלשהו, הרי שאם לא יפעילו עליה לחץ מתמיד כנראה שהדברים יישארו בגדר מס שפתיים.
הצרפתים מודאגים מהמיתון שעוטף אותם ומ"כח הקניה" שלהם. הממשלה הצרפתית מודאגת גם היא, מכיוון שהמצב דופק לה את האג'נדה הכלכלית של סרקוזי. הממשלה בודקת מחירים ומסתבר שיש פער ענק בין עלויות הייצור ועלויות המכירה. עד כאן על הכיפאק, הממשלה עושה משהו. אבל כדי שיהיה ברור שהציבור לא מתכוון לתת לזה להישאר בגדר בדיקה בלבד. הם יוצאים לרחובות, האיגודים, הקשישים שהפנסיה שלהם לא מספיקה לחיות ועוד...
הצרפתים לא יוצאים לכיכר מסוימת בפאריס, הם מפגינים בתהלוכות מחאה ברחבי הערים (לא עיר אחת, אלא כל ערי צרפת). הם תוקעים את התנועה ועושים הרבה רעש.
גם בצרפת כמו בישראל יש צורך ברישיון מהמשטרה להפגנה, אבל בצרפת המשטרה מחויבת לאשר הפגנה בעוד שבישראל, הדמוקרטיה הגדולה, מספיק לצעוק "ביטחון" ו"בטיחות" והלכה ההפגנה.
אז שימו לב היטב, אנשי הכיכר: הפגנה פירושה למרר את החיים. מחאה משמעותה להבהיר מה כוחו של הציבור, אין כמו לתקוע את התנועה בערים כדי להמחיש זאת. מחאה צריכה להישמע לא רק בתל אביב אלה גם בירושלים, נתניה, חיפה, באר שבע ושאר ערי ישראל.
מה קורה בישראל... “מושחתים נמאסתם" זוכרים? מאה אלף איש התאספו בכיכר אבל אם הם לא היו צריכים להגיע לתל אביב יתכן והיו 3 מיליון. צעקו, מחו, הקשיבו לכמה שירים של אמנים סוג ב' וברחו הביתה. אתם זוכרים מתי זה היה? האם נפטרנו מהשחיתות? האם הפגנו שוב? חס וחלילה.
חוץ מזה, רוצים למחות באמת? תתכוננו להיתקלות עם המשטרה. לא מוכנים? שבו בבית ותמשיכו להתלונן ולכתוב טוקבקים.
אגב, היחידים שיודעים למחות במדינת ישראל הם ה"כתומים", אנשים גוש הימין. אני לא מסכים עם האג'נדה שלהם, אבל הם יודעים איך למחות ואיך להישמע... לא שזה עוזר להם במיוחד.
 

מוזר

הדמוקרטיה בישראל היא עיוות מטורף לחלוטין, בעוד שהציבור הרחב מאבד את זכויותיו לחופש הדיבור, בכנסת ישראל מכהן חבר כנסת ששימש כיועצו האישי של אחד מגדולי אויבי המדינה, והוא כבר היה חבר כנסת באותם ימים. התיאטרון הקאמרי, הממומן מכספי הציבור, מציג הצגה מעוותת שנכתבה על ידי דובר החזית העממית לשחרור פלסטין, שהיה כל כך אהוב שחוסל ב-1972. באוניברסיטה יהודית מקציבים דקה דומיה לקורבנות עזה, לא חס וחלילה שדרות. בירושלים מוקמת סוכת אבלים לאחד המחבלים, ואיש לא אוסר על כך בעוד שבירדן נאסרה הקמת הסוכה למחבל השני. ויש עוד עשרות דוגמאות. אנחנו מדינה מטורפת עם נטיות התאבדויות.
 

רמאות או סתם טעות

אתם בטח מכירים את המצב הבא: נכנסתם לחנות, קניתם דבר מה, שילמתם במזומן והמוכר טעה במתן העודף. זה היה קורה לי בישראל פעם בשבוע לפחות. אני לא טוען שמדובר ברמאות גרידא, למרות שבאופן מאוד מוזר 90% מהטעויות היו לטובת הזבן ולא לטובתי. בצרפת זה לא קורה כי משום מה כל מוכר בכל חנות לא יכניס את השטר למגירה בטרם יחזיר לי עודף. אז זו טעות? או סתם עניין של תרבות.
 

עדכון

זוכרים את נושא האינקובאטור? אז לא זנחתי את הרעיון, כבר מזמן הבנתי שבצרפת כמו בישראל אני אזדקק לשיתוף פעולה עם האנשים הנכונים. ואני מדבר... כל כך הרבה אני מדבר עד שהצלחתי ללמוד את השפה. כמובן שנתקלתי גם באנשים הלא נכונים, אבל מטעויות לומדים. בינתיים הגעתי גם לצמרת הפוליטיקה המקומית, אלא שבדרך יש בחירות מקומיות (אתמול נערך הסיבוב הראשון) והיה והאיש שלי יבחר, אזי יש סיכוי, והיה ולא... נמשיך לדבר.
(חגי, מיכאל, צביקה, אוהדזיו וכל שאר הקוראים שהגיבו לרעיון - יש תקווה!)
 

אלוף עולם

ויש לנו אלוף העולם בעסקי אויר... קבלו אותו ... אלי רייפמן. כבר כתבתי לא פעם על הערצתי לאיש. הוא יושב חזק בענף ההיי-טק, מיצר כלום, משמיד ערך של חברות בקבלנות, נקלע לכל צרה אפשרית ותמיד יוצא מזה. העובדה שהחברה שלו אמבלייז עדיין קיימת (גאו מולטימדיה בעבר אם אינני טועה) היא נס כלכלי. חברה שבמשך 4 שנים יצרה בהצלחה מרובה... הודעות לעיתונות. גייסה הון עתק בבורסה בלונדון, וכשכבר יצאה לשוק עם מוצר, טלפון סלולארי שאין לי שמות תואר חיוביים בשבילו, נכשלה קשות בשיווקו (מה הפלא). גדולתו של אלי היא בקור רוחו, סבלנותו וקשריו הבלתי נלאים. הוא מכיר את כולם ונראה לי שכולם מוכנים לשים כסף בסל הקרוע שלו.
הפעם מוכר מר רייפמן את אורקה, חברה שאיבדה 50 מיליון משוויה בבורסה. זוהי חברה מפסידה שממשיכה להפסיד, אבל מוכרים אותה ב-20 מיליון דולר למרות זאת ולמרות ששווייה בבורסה הוא 12 מיליון בלבד. אני עוקב אחרי עלילות אמבלייז והחברות הבנות שלה כבר הרבה זמן, מכיוון שרובן ככולן משיקות לתחומי העיסוק שלי ואני לא מפסיק להתפעל, לא מהחברות עצמן שכולן בעיניי זבל, אבל רבאק שמישהו יסדר לי פגישה עם הרייפמן הזה, אני מוכרח לטפוח לו על השכם.
 

סרטים

עוד סרטים... הפעם מוקדש לאידיוטי העולם, נהג מרוצים אהבל, מתאגרף שמתקשה להיכנס ולצאת מהזירה, מטומטמת שיורה באקדח, אוסף של אהבלים מובילי אלונקות, וסדרות של ביצועי כדורגל שיגרמו לקטוע רגלים להודות שהוא בר מזל.
שימו לב לסרט במיוחד לסרט שאומר הרבה על מנת המשכל של האמריקאי הממוצע, כדאי שתחזיקו חזק את הכיסא.
הסרטים, כרגיל ב- http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
 

תגובה לשורות של עמית

ההחלמה - מאת א.א. - פרק נוסף בסאגה יפורסם בשבוע הבא - לפרק הקודם