"על שלושה דברים עומד העולם: על הדין, על האמת, ועל השלום" נכתב באבות א' י"ח. את הדין נשאיר למשפטנים, את השלום לפוליטיקאים. אך בַאמת נצטרך לטפל בעצמנו, כולנו. לכל אחד מאיתנו יש חלק בתמיכה בעולם. והאמת, מהי? - למדו אותנו כי אמת היא תמיד הכול, מ-"א" ועד "ת" בלי לפסוח באמצע (ה-"מ" אשר במרכז ה א'-ב'). כך שבהגדרה, אין אמת חלקית, או חצי-אמת. מבחינתנו יש אמיתות צאן-ברזל שעל פיהן אנו חיים, עובדים, ומפתחים פתרונות. אמת מספר 1: כל מנגנון פיזי - ובין המנגנונים הפיזיים כל טייפ, דיסק קשיח, התקן זיכרון במצב מוצק, או אחר...- ימות. אמת מספר 2: כאשר הוא ימות, יהיה עליו מידע. (ולכך ניתן להוסיף נגזרת מחוקי מרפי: הוא ימות ברגע הכי פחות צפוי, נוח, או מתאים)
בכל דקה מתים בעולם 10 ילדים מתת תזונה בכל דקה מתים בעולם 6 אנשים מסכרת. בכל דקה מתה בעולם אישה אחת כתוצאה מהריון בכל דקה מת בעולם אדם אחד כתוצאה מאלימות מזוינת בכל דקה נכנסות בעולם 380 נשים להריון בכל דקה נולדים בעולם 162 תינוקות בכל דקה נולד לקוח (P.T.Barnum) בכל דקה מוכרת רשת מקדונלד'ס העולמית 8,500 כריכי המבורגר וטויוטה מייצרת מכונית חדשה כל 3.9 שניות. בכל דקה נשרפות בעולם 60,000,000 חביות נפט בכל דקה וחצי ממריא איפה שהוא בעולם כלי טייס צבאי של ארה"ב בכל דקה נמכר בעולם נשק ב-1.5 מיליון דולר בכל שבע וחצי שניות צץ בלוג חדש באינטרנט בכל שנייה בודדת מסוגל מחשב העל ASCI white של IBM, המהיר בעולם, לחשב מה שמחשבון היה מסוגל לחשב רק ב-10,000,000 שנה בכל דקה נהיה טוב יותר אחסון המידע (כתבה של טוני אסארו מנובמבר 2006) בכל דקה מרוויח ביל גייטס £3,601 (Forbes.com) ובשבועיים האחרונים נמכר ב-ebay פלייסטיישן 3 אחד כל שש שניות בכל שעה נגנבים, נאבדים או מושחתים 17 מחשבים אישיים (Information Week) הגורם האנושי הינו הסיבה של 32% מכל מקרי אובדן המידע (Data Zone) 43% מכל המידע שאבד או מוערך ב-5,000,000$ (ontingency Research Planning) ב-6% מכל המחשבים האישיים יתרחש אובדן מידע משמעותי בכל שנה (David Smith, PhD, ב-"The Cost of Lost Data") ומערכות BOS הפרושות בעולם מגבות בכל שנייה 770 קבצים.
אמת מספר 3: קריסות דיסקים ושאר מצעי מידע רעים לבעלי המידע, אך יוצרים פרנסה למעבדה לשחזור מידע בצ'יף. אמת מספר 4: אין אנו "שמחים" שדיסק קורס (רק אולי, אם מדובר בדיסק של אויבי עמנו ומולדתנו...) אמת מספר 5: לדרוך במקום פירושו לצעוד לאחור. אם במשך השנים היינו נשארים מקובעים בגישה של "חכה שהדיסק יקרוס ושחזר את מידע הלקוח", לא היינו תורמים את חלקנו בקדמה, בהבאת העולם למקום טוב יותר. עולם שלא מתקדם, נעשה כל פעם יותר גרוע...
מערכות BOS, בנוסף ליכולות הגיבוי והשחזור הבלתי קונבנציונאליות שלהן, מגיעות עם מערכת אבחון מוקדם למחלות דיסקים. התוכנה מספקת מידע ואף מתריעה בעוד מועד על בריאות לקויה של הדיסק הפיזי (דיסק מידע המקור ודיסק מטרה לגיבויים).
הזמן הוא מימד קיים, אבל הוא לא תופעת טבע. בני האדם מודדים אותו, ובכך למעשה "יוצרים את הזמן". החל מן הלילה הקצר בשנה (21 לדצמבר) ולקראת סוף השנה, התחלנו לחשוב על הזמן שעובר, חיפשנו ומצאנו כי מומחים רמי מעלה מתווכחים כבר שנים לגבי שאלת "הזמן מהו". עוד מסתבר כי בחישוב הזמן בהשוואה לתנועת הכוכבים קיימות עדיין בעיות דיוק. כפי שפעם בארבע שנים מוסיפים יום נוסף לחודש פברואר (מפני שלכוכב הלכת שלנו לוקח ¼365 ימים כדי להשלים סיבוב סביב השמש). כך שלוח שנה רגיל (3 מתוך 4) הוא מעט קצר מן האורך האמיתי של השנה, וימי התוספת (ה-29 לפברואר בשנים המעוברות) מסנכרנות את הלוח עם מסלול כדור הארץ. בדומה לכך, היום הסטנדרטי של 24 שעות, קצר במקצת מהסיבוב השלם האמיתי שעושה כדור הארץ סביב צירו. הסיבה לכך היא כוח המשיכה של הירח, הנוטה להאט את סיבובי כדור הארץ. נדרשת רשת שלמה של רדיו-טלסקופים ממוקמים על כדור הארץ, בכדי לבצע טריאנגולציה על הגופים המרוחקים ביותר ביקום, על מנת לקבוע את הסיבוב היום יומי של כדור הארץ, דקה אחר דקה, שנייה אחר שנייה. שניות התוספת (או שניות הקפיצה - leap seconds) מאטות את השעונים על מנת להתאים לחישובים אלו. יהודה לוין, הפיזיקאי האחראי על שירותי הזמן במכון התקנים והטכנולוגיה בבולדר, קולורדו, אמר ב-2004 כי השניות הנוספות הן כמו הימים הנוספים של השנים המעוברות - אחרי שמוסיפים אותן אחת לשנה בערך, פשוט שוכחים אותן. אבל יצרני תוכנות מחשב עדיין לא הצליחו להתאים את עצמם בדיוק לשנייה המתווספת מדי פעם, כך שמומחים בבקרת תעבורה אווירית, תקשורת לוויינית, והעברות כספים אלקטרוניות, מתנגדים להוספת השניות הנוספות. יתכן והייתה זו שנייה נוספת שגרמה פעם למערכות הניווט הלוויני הרוסיות לקרוס למשך שעות, ולא חסר מי שמאשים את השניות הנוספות בגרימת תאונות בטיסות הסחר. הפיזיקאי Ronald Beard ממעבדת המחקר של צי ארה"ב אומר כי קפיצה של שנייה יכולה לגרום לבעיות משמעותיות למערכות הדורשות זמן מתמשך, בלתי מופסק. נראה מוזר לשקול לשנות את הזמן כדי להתאים למחשב, אך יתכן וזה מפני שרובנו לא ממש מבינים כיצד עשוי הזמן.
במכון התקנים האמריקני, לוין מנצח על יותר מתריסר שעונים אטומיים, המכשירים האמינים ביותר שהומצאו אי פעם, ועדיין השעונים מתאימים רק לעיתים רחוקות. לוין מחשב את הזמן בממוצע באמצעות תוכנת מחשב המסנכרנת בין הסטיות של כל אחד מן השעונים שלו ומשדרת את הזמן הממוצע בסדרה של טקטוקים דיגיטאליים לכל המעוניין: מנהלי רשתות תקשורת, מערכות ניווט לוויני, וטלסקופים בערך מיליוני דולרים רבים. קיימות עוד 50 מעבדות זמן בארצות אחרות, שגם הן שולחות את אותותיהן למשרד הבינלאומי של משקל ומידות בפריס, הסוכנות הקובעת את הזמן האטומי הרשמי של העולם. המשרד אוסף את הממוצע המְשֻׁקְלָל של כ-200 שעונים ומפרסם אותו ב-"Circular T" - רשימת הזמן הרשמי לכל יום חמישי בחודש הקודם. כך ניתן לסנכרן בצורה רטרואקטיבית את השעונים במעבדות הזמן סביב הגלובוס, בסטייה של מיליארדרית השנייה. ומדי פעם, השירות הבינלאומי לרוטציית כדור הארץ מסמן למעבדות להוסיף שנייה שלמה לשעונים, בדיוק לפני חצות בגריניץ', אנגליה. השניות הנוספות יוצרות את הזמן האזרחי בשימוש בתחנות טלוויזיה, בתי חולים, מפעלים, בתי ספר, שדות תעופה ושעוני יד. מאז הונהג הנוהג ב-1972, נוספו לזמן 23 שניות. מערכות מחשב עכשוויות, כולל לוויינים, משתמשים בזמן אטומי בלתי מתוקן. מתנגדי הוספת השניות מפחדים כי אי התאמות הולכות וגוברות בין הזמן האטומי והזמן האזרחי עלולות לאפשר חבלה בפעולות צבאיות, לשבש שווקים פיננסיים, לשתק טלפונים סלולאריים, ואף לגרום להתנגשויות כלי טייס באוויר. טיסות הסחר משתמשות בלווייני GPS מבוססי זמן אטומי על מנת לקבוע את מסלולי הטיסה שלהם, אך בקרי הטיסה משתמשים בד"כ בזמן האזרחי, כך שיש לוודא שכולם מבינים כי התזמון על פיו מנווטים, והתזמון על פיו אנו חיים, שונים הם. רוב האסטרונומים מצדדים בתוספת השניות, הם משתמשים בזמן כפרוקסי למיקום כדור הארץ בחלל. אם הזמן היה מנותק מסיבוב כדור הארץ, הם לא היו יודעים לאן לכוון את הטלסקופים שלהם, ומתי. היום, זו תוכנה המכוונת את רוב הטלסקופיים המקצועיים. השעון העתיק ביותר, שעון השמש, מדד את אורך היום. המצרים חילקו כל יום ל-12 שעות אור ו-12 שעות חושך, אך פרקי הזמן שיוצגו על ידי שעות אלו השתנו בהתאם לעונות. כך, בזמנם שעה קיצית הייתה ארוכה יותר משעה חורפית. רק במאה ה-XIV לספירה הנוצרית הפכה השעה לאחידה בכל זמן ביממה (אור או חושך) ובכל עונות השנה הודות להמצאת השעונים המכאניים. מאז, החלה האנושות להבין את השניות, הדקות והשעות כפרקי זמן קבועים... קבועים ביחס לסיבוב כדור הארץ (קרי אורך שעות היום - הניתנות לחלוקה לשעות, דקות ושניות) ואורך המסלול של כדור הארץ סביב השמש - אורך השנה. במהלך המאה ה-XX, טכנולוגיות מתקדמות נזקקו וגם סיפקו מדידה מדויקת יותר של הזמן. הדרישות של המכונות המיוחדות הובילו לריבוי מדידות הזמן המותאמות לכל משתמש - הזמן האוניברסאלי, הזמן הסידראלי (sidereal - הנקבע על פי הכוכבים), הזמן האפמרי (ephemeris - או לוח שנה אסטרונומי), הזמן הבאריצנטרי (barycentric) וזמן כדור הארץ (terrestrial) נמנים ביניהם. בלי קשר לדרגת המורכבות של שיטות מדידת הזמן, כל אחת מהן מבוססת על אורך היממה או על אורך השנה, ובכל המקרים שואפות להגדיר שנייה אחידה, בלתי משתנה.
בשנות ה-'1950 הוכנסו לשימוש השעונים האטומיים, שהחלו לספק מדידת פרקי זמן קונסיסטנטית, ובלתי תלויה בתנועה של כדור הארץ בחלל. האטומים בשעונים אלו טקטקו בקצב אחיד וצפוי במעבר שלהם בין מצבי אנרגיה. אך התדירויות שלהם עדיין היו זקוקות לכיול על פי סיבוב או על פי מסלול כדור הארץ. היות והמסלול מספק סרגל אחיד יותר, השתמשו בו כאשר הוגדרה השנייה האטומית, לפני כחמישים
שנה. אז, הסכימו חברי הועדה הבינלאומית לתקנים כי שנייה אחת שווה לשנה חלקי 31,556,925.9747, או ל-9,192,631,770 מחזורי מעבר באטומים של צזיום. אבל, שנייה המוגדרת באופן שכזה, אינה מתחשבת בהאטת סיבוב כדור הארץ, ולכן מתנגשת עם חישובים חיוניים לניווט בחלל - אשר עדיין מהווים עזר בניווט של אוניות בכדור הארץ משנות ה-60'. השנייה המבוססת על אורך השנה ועל תְּהוּדָה אטומית, קצרה יותר מהשנייה המבוססת על אורך היממה. כך שהחל מ-1972 הוסכם להוסיף שניות לזמן האטומי על מנת ליצור שעון אזרחי אחיד ומתאים לאורכה של היממה. מאז, הלוויינים החליפו כבר את הכוכבים בניווט, ורוב השעונים מבוססים שבבי מחשב. אם ניתן היה לצפות לשניות התוספת כמו לימי התוספת בשנים המעוברות, הנושא לא היה כה בעיתי בעבור המתכנתים. הסיבה לאי הוודאות היא שסיבוב כדור הארץ הינו בלתי יציב - הוא איבד 3 שעות ב-2000 שנה, אך האובדן היה אקראי. כוח המשיכה של הירח גורם לגלים שבועיים וחודשיים בסיבוב כדור הארץ, וגרעין כוכב הלכת שלנו זז במחזורים בלתי אחידים המסוגלים לזרז או להאט את הסיבוב, ואפילו הזרמים באוקיאנוסים מסוגלים לגרום לווריאציות. ההפרש בין השעונים האטומיים והשעונים המבוססים על תנועות כדור הארץ ממשיך לגדול ובעוד כ-50 שנה יהיה צורך להוסיף שנייה כפעמיים בשנה... מצד שני, נטישת שיטת תוספת השניות יגרום לבעיה בארצות רבות, אשר ביססו את החוקים וההסכמים הבינלאומיים שלהם על הזמן האזרחי. הגדרה מחדש של השנייה האטומית להתאמתה לאורך היממה תשנה כנראה את הערך של כל מדידה פיזית ותבטל את ערכו של כל כלי מדידה הקשור לזמן... רבים גורסים כי הציביליזציה במאה ה-21 כבר לא זקוקה לחישוב יומי של סיבוב כדור הארץ, וכי רצוי להוסיף שניות נוספות פעם בארבע שנים, יחד עם היום הנוסף בשנה המעוברת, או אולי להוסיף מספר דקות פעם בחמישים שנה. ולכל מי שהחישובים הללו נראים מאולצים, יתכן וזה מפני שאנו נוטים להאמין שהזמן מושל על חיינו, כאשר בעצם, אנחנו מושלים על הזמן.
וכעת, הבהרה נוספת המכוונת לכל מי שבשנים האחרונות פנה אלינו בתלונה לגבי השעון הדיגיטאלי אשר בראש הגיליון. שעון זה משקף את התאריך ואת השעה אליו מקוון המחשב שלכם בעת פתיחת הגיליון. למשתמשי חלונות - אתם יכולים לראות את אותן הספרות גם בסרגל התחתון של המסך.
...את יוסקה זרקתי כי לא היה לויאלי. במקומו מצאתי מאהב וירטואלי. בואי אלי הביתה, בעצמך תראי... זרקתי את הכול: יש לי פוקט פי סי!
סוב נא סוב נא סביבון, סוף שנה הוא זמן טוב...טוב להשוואות, לפחות. חברה המפתחת תוכנה למכשירי Pocket PC ערכה סקר גלובאלי המאפשר לנו להשוות את השינויים העיקריים בשוק זה ב-2006 עם השנים הקודמות.
פחות משתמשים רכשו כרטיסי WiFi נוספים (15% בלבד השנה, בהשוואה ל-23% בשנת 2004). השינוי היה צפוי מפני שיותר מכשירי פוקט פי סי החלו להגיע עם יכולת WiFi מוטמעת. ואם על WiFi מדברים, פחות אנשים מסתנכרנים דרכו (10% ב-2006, לעומת 18% ב-2004) וזה כנראה קשור לWindows Mobile 5 Pocket PC החדש. יכולת הסנכרון דרך WiFi פשוט הוסרה מן הגרסה האחרונה שלMicrosoft ActiveSync.
הקיבולת הממוצעת של כרטיסי הזיכרון הנרכשים לפוקט פי סי עלתה פי 3 במשך השנתיים האחרונות (1.2GB ב-2006, בהשוואה ל-341MB בשנת 2004).
הפופולאריות של כרטיסי ה-CF הולכת ויורדת, בזמן שהפורמטים MiniSD ו- MicroSD מבוקשים יותר.
אם פעם לא יכולנו להגיע לאסיפה או מסיבה בלי שתיווצר סביבנו התקהלות קטנה של בדחנים ("מה יש לך, אוזן ביונית?"... "תראו, תראו, בהיי-טק הולכים עם המחשב צמוד לראש"...), אזי כי בשנים האחרונות הוכפל מספר האנשים הרוכשים דיבוריות בלו-טות, והסקר אומר כי זו תוצאה של הגדלת מספר האנשים המשתמשים בפוקט פי סי בתור טלפון.
שיעור רוכשי האביזרים ל-GPS עלה (מ-30% ב-2004 עד ל-39% ב-2006), וזאת למרות כי יותר מכשירים חדשים מגיעים היום עם GPS מוטמע.
לגבי מה שמעניין אותנו (שרידות המידע!) פחות אנשים מגבים את המידע שלהם - אולי גם זה קשור ל- Windows Mobile 5 וטכנולוגיית האחסון המַתְמִיד שהיום מספקים כל מכשירי ה- Windows Mobile 5. אך מה שמעניין הוא כי למרות האחסון המתמיד, המשתמשים לא הפסיקו לגבות את המידע שעל המכשירים שלהם (79% עשו זאת ב-2006, מול 80% בשנת 2004). היום יותר ויותר מכשירי OEM לא מגיעים עם תוכנות גיבוי על גביהם, מספר האנשים המשתמשים בתוכנות גיבוי צד ג' גדל מ-13% ב-2004 ל-28% ב-2006.
ב-2006, עידן הזהב של האינטרנט בניידים, מספר המשתמשים המפעילים את הפוקט פי סי כטלפון גדל (מ-14% ב-2004, ל-35% ב-2005, ועד 56% ב-2006).
ולבסוף נזכיר כי למרות שרוב המשתמשים עדיין רואים בפוקט פי סי שלהם יומן אישי מתקדם (85% ב-2004 מול 84% ב-2006), השימוש השני והשלישי הנפוצים ביותר השתנו: ממשחקים ומוסיקה ב-2004, לרשת (73%) ודואל (63%) בשנת 2006.
למכירה Pocket PC hx2490 יד ראשונה במצב מצוין, עם עברית, בניילונים.
למשתמשי Windows XP: עצות מועילות המתייחסות לתחזוקה הלוגית של הדיסק הקשיח מוגשות ע"י PCWorld
בהרמת כוסית לסוף שנת 2006 מגיע מצ'יף תודה מיוחדת למפיצי וסוכני BOS על העניין הרב והמאמצים המושקעים למען שרידות המידע בארגוני לקוחותיהם, על התוצאות היפות, ועל המודעות הגוברת לעקרונות הגיבוי הנכון
מקינטושאים יקרים, לא שכחנו אתכם: מערכת BOS מסוגלת לגבות ולשחזר מידע מכל מערכות ההפעלה הנפוצות, וביניהן גם McIntosh. העבודה עם BOS מקלה בין היתר גם על עבודתם של גרפיקאים, פרסומאים, מהנדסים, אמנים ועוד. כל אלה יוצרים קבצים אותם יש בד"כ צורך לשנות בתדירות גבוהה. BOS מגנה על גרסאות שונות של הקבצים ואף מאפשרת לשחזר את אלה שנמחקו ממערכות המקור. ללקוחותינו משתמשי ה-McIntosh, רצינו להביא מספר קישורים שימושיים, שגם מופיעים באתר של BOS, להלן:
אל תזלזלו בחובבי הרדיו, בעיקר היום, כאשר קהילת ניהול מצבי חירום מתעניינת במערכות רדיו בשווי מיליוני דולרים רבים. חובבי הרדיו, שהשמועות מספרות שגילם נע בין 7 ל-120, מחזיקים (בבתיהם, ברכביהם, בכלי השייט שלהם, ועוד) משדרים ומקלטים, ברישיון שניתן להם על ידי המדינה בה הם נמצאים. מטרותיהם ליצור קשר באופנים שונים (בשיחה, טלוויזיה, שידורים דיגיטאליים ועוד) עם חובבים מהעולם כולו, וכן לפתח ולקדם את עצמם ואת עמיתיהם לתחביב בנושאים הקשורים לתחביב. לצורך זה יצרו חובבי הרדיו בעולם ובארץ רשת ממסרים ענפה, שיגרו לוויני תקשורת פרטיים, וכו'. AP הודיעה החודש כי קהילות רבות בארה"ב השקיעו מיליארדי דולרים ממקור פדראלי, מדיני ומקומי, בציוד רדיו חדיש. מדינת Wyoming למשל, מקימה מערכת משלה בשם WyoLink. ועדיין, מחוז Campbell הכלול בה הקציב $6,000 לציוד שיאפשר לחובבי הרדיו לגבות את מערכות התקשורת העיקריות במידה ואלה יפסיקו לתפקד במהלך מצב חרום. את רשתות חובבי הרדיו רואה היום הציבור כדינוזאורים, אך חובבי הטכנולוגיה נצמדים לפעילות כמעט מהיום שהרדיו הומצא. הקונגרס האמריקני החל ברגולציה של תחנות רדיו פרטיות בשנת 1912, והסתייע בחובבים בתוכניות המלחמה הקרה בשנות ה-'1950. אך במהלך הזמן, החובבים קידמו את הטכנולוגיה בדרכים שמאתגרות את ההגדרה של "רדיו". היום הם מסוגלים לשלוח וידיאו, בזמן שמחשבים ואינטרנט מוטמעים בהדרגה כדי לאפשר אופציות נוספות למפעילי הרדיו. והכי חשוב: הם עושים זאת מכספם הפרטי - רכישת ציוד, יצירת קשרים, ותקשורת ביניהם. ממשלות המטפחות קהילות של חובבי רדיו בעצם רוכשות להן רשת תקשורת אלטרנטיבית מקצועית ומנוסה במחיר יחסית נמוך. גם במחירים הנמוכים שלה, רשת רדיו של חובבים יכולה לחזק מערכת תקשורת עיקרית ואפילו לסגור את הפער בעת תקלה ברשת העיקרית, בעיקר בתחום של תקשורת לטווח רחוק בין מדינות, שיכולה להיות חיונית באסונות רבי ממדים. במהלך מלאכת ההרס של הוריקן קטרינה, חובבי רדיו בחופים המזרחי והמערבי של ארה"ב סייעו למחלצים בכיוון אל ניצולים שלא הצליחו להשיג את מערכת החרום (911) המקומית העמוסה. מצבי חרום מָז'וֹרִיים מעמיסים את מערכות התקשורת המסורתיות. המערכות הטלפוניות ברוב המקרים אינן מסוגלות לתפקד ב-100% היכולת כל הזמן. הפיתוח של מערכת משנית ובלתי סטנדרטית של תקשורת הינו יקר ערך מכדי לאפשר תגובה יעילה למצבי חירום. בישראל, משרד התקשורת מסדיר את התדרים המורשים לחובבי הרדיו. החובבים שלנו, מאוגדים בארגון IARC (כדאי לבקר באתר - הוא מכיל דף לכבדי ראיה). חברי האגודה מוזמנים לבמת הידיעון. כתבו לנו.
(נשלחו ע"י כותבם, והתפרסמו מכבר באתרים allbiz ו- mefik)
"סרט הוא כלי שיווקי רב עוצמה. האפקטיביות של סרט קצר עולה לאין שיעור על יכולת השכנוע של כל פרוספקט מודפס, מהודר וצבעוני ככל שיהיה. כמות המסרים שניתן להעביר באמצעות סרט של חמש דקות גדולה מאד, וזאת בתנאי שנשכיל, כמובן, לסקרן ולרתק את הצופה. אם עד לא מכבר כל מוסד, עסק או ארגון היה פונה, כמעט באופן אוטומטי, לבית הדפוס על מנת לקדם את ענייניו השיווקיים, הרי עתה קיימת מגמה ברורה מצד יותר ויותר עסקים ומוסדות הבוחרים להפיק סרט או מצגת משוכללת. היום גם ברור, כי אין מדובר באופנה חולפת, אלא בהחלטה מושכלת של מנהלי ארגונים ומוסדות, המבוססת על שיקולי עלות מול תועלת. מובאות כאן 13 נקודות מכריעות, אותן יש להביא בחשבון בכל שלבי ההפקה ובעיקר בשלב ההחלטה והבחירה בחברת הפקה.
תסריט. סוף מעשה במחשבה תחילה. תסריט נחוץ לסרט כמו שתווים לקונצרט. את מלאכת כתיבת התסריט מקדימה עבודת תחקיר, שהיא בעצם היכרות יסודית ומעמיקה עם הארגון, מטרותיו, זיהוי והבנת קהל היעד, הדרכים בהם הסרט יופץ ובאלו מסגרות הוא יוקרן. תסריטאי טוב הוא מי שישכיל להבין את מטרות הארגון לאשורן. בחירתו של תסריטאי מוכשר וראוי תבטיח כבר בשלב הראשוני את טיב המוצר המוגמר. הציבור הרחב אינו מורגל בקריאת תסריט וברוב המקרים גם אינו מסוגל לדמיין בעיני רוחו את תרגומן של המלים לכדי תמונות צלילים ותנועה ומכאן, על מזמין הסרט לסמוך על כותב התסריט כמעט באופן "עיוור". לכן, חייבים להקפיד הקפדה יתרה בבחירת כותב התסריט.
פס קול מוסיקאלי: בחירה נבונה של פס קול מסייעת רבות בהעצמת המסרים ופורטת היטב על מיתרי הרגש. וככלל, סרט שאינו מצליח לרגש בדרך כלל יצליח לשעמם. במקרים רבים ניתן לבחור בשיר מוכר או במנגינה קיימת ואין הכרח לכתוב עבור כל סרט מוסיקה מקורית, אך תמיד, ללא יוצא מהכלל, יש להסדיר את נושא זכויות היוצרים ולדאוג לכך, גם אם יוצרי המוסיקה נתנו את הסכמתם לשימוש חינם ביצירה, שחברת ההפקה תצטייד במסמך כתוב וחתום המעיד על הסכמת הזמר או היוצר לשימוש בפס הקול.
קריינות. הקריינות היא העורק הראשי של העברת המסרים. כתיבה והגשה נכונה של קריינות הינן שלב קריטי בהצלחתו של כל סרט. מחירו של קריין מקצועי המוקלט באולפן הקלטות מגיע אמנם למאות דולרים, אך זה אינו המקום לחסכון בעלויות. מוטב למזמין הסרט לעמוד על זכותו ולבקש לדעת מראש את שמו של הקריין שחברת ההפקה תעמיד לטובת הסרט ואף לבקש השמעה של דוגמה קולית של אותו הקריין, שכן, קיימים מקרים – כאשר אין העניין מסוכם מראש – בהם חברת ההפקה תרצה לחסוך לעצמה עלויות ותיתן את ביצוע הקריינות לקריין שאינו עומד בסטנדרטים הרצויים.
צילום. איש לא יעלה היום על הדעת להוציא לאור ספר באמצעות גלופות מתכת – כך גם לא ניתן להגיע לתוצאה רצויה אלא באמצעות ציוד צילום מקצועי, שאמנם אינו חזות הכול אבל הוא הכרחי על מנת להפיק סרט בקריטריונים המקצועיים המקובלים. רבים היום מחזיקים ציוד צילום ביתי, אך בשום אופן אין טעם לצלם סרט תדמיתי עם מצלמות בלתי מתאימות. יש לעמוד על כך שהצילום יתבצע באמצעות מצלמת כתף, ולא פחות חשוב מכך, שהצילום ייעשה על ידי צלם מקצועי בתחום סרטי שיווק ותדמית. לזוויות הצילום, לקצב הצילום, במידת הצורך גם לתאורה יש השפעה מרכזית על טיב חומרי הגלם שיגיעו לחדר העריכה.
ראיונות והכנת מרואיינים. ההופעה מול מצלמה אינה טבעית לאיש, ובדרך כלל מלחיצה כל בר דעת. אף על פי כן, אין בשום אופן לשנן מראש תשובות לשאלות מוכנות ומוטב למרואיין לטעות כל כמה שיטעה ולסמוך על כך שהטעויות יימחקו בחדר העריכה, מאשר להיראות כמי שמדקלם את התשובות. האותנטיות היא תנאי חשוב והכרחי על מנת לשדר לצופה אמינות. כאן, תפקידו של המראיין חשוב במיוחד ובשום מקרה אין להסכים לכך שהצלם ישמש גם כמראיין. ראיון שיתבצע מול הצלם מועד מראש לכישלון. למראיין תפקיד חשוב בהדרכת המרואיין ובהכנתו המקדימה לצילום, בניהול הראיון ובהכתבת הקצב הנכון למרואיין.
בימוי ועריכה: השלב הקריטי בהפקת כל סרט באשר-הוא נמצא בחדר העריכה. על מנת להוציא תוצאה טובה לסרט בן 5 דקות, חברת הפקה מקצועית תצלם לפחות 12 שעות צילום ולעיתים אף למעלה מכך. ליקוט הקטעים המוצלחים ביותר ושזירת הפאזל הם מלאכת מחשבת המצריכה דיוק רב וסבלנות. עורך מקצועי הוא תנאי יסודי להפקה מלוטשת.
פשטות. על הסרט לדבר אל הצופה בגובה העיניים. התחכמויות אומנותיות מתאימות אולי לסינמטקים ולתחרויות של יוצרים צעירים, אך אינן משרתות את מטרותיו של מוסד לימודי או ארגון מסחרי המזמין סרט תדמית לצרכי שיווק או לצורך דומה. על המזמין לפסול מייד ניסיונות סרק לשימוש בכל מיני טריקים ושטיקים קולנועיים ולזכור תמיד כי על הסרט להתאים לקהל מגוון. בספר ניתן לשוב ולעיין בעמוד שאינו מובן, טקסטים כתובים ניתן גם לשנן ולחפש הבהרות של מפרשים – הצפייה בסרט ברוב המקרים היא חד פעמית. לא חוזרים אחורה ולא עוצרים את ההקרנה במקומות שאינם מובנים ולכן, על סרט להיות ישיר ומדויק ובלתי מתחכם. תחכום מזיק.
קצב. דברי חכמים נשמעים אמנם בנחת אך סרט בקצב איטי הוא בעל נטייה מובהקת לשעמם את הצופה. כאשר מקפידים על כלל הפשטות, ועל שאר הכללים המקצועיים, חשוב מאד לתת "פלפל" לסרט, לשנות בתדירות גבוהה זוויות צילום, וליצור בכל דרך קולנועית אפקטיבית קצב מהיר ומעניין.
אורך הסרט. סרט תדמית המיועד להקרנה בפני קהל באולם יכול להיות של 15 עד 20 דקות, אך בשום אופן אסור להיגרר לזמן ארוך כל כך כאשר מדובר על סרט תדמית המיועד לצפייה ביתית או לצפייה במשרד. סרט המיועד להישלח על גבי דיסקט לצפייה אישית טוב אם לא יחרוג מעבר לחמש או שש דקות, לכל היותר. לעיתים די אף בדקה או שתיים פחות. על מזמין הסרט להכיר בכך שככל שהסרט בגרסתו הסופית יהיה יותר קצר, כך גם עשייתו תהיה יותר קשה לבמאי ולעורך. הרבה יותר פשוט להפיק סרטון של עשר דקות מאשר ארבע או חמש דקות, ואין לצפות לכך שסרט יותר קצר יהיה גם פחות יקר.
מקוריות. עיקר חשוב – על הסרט להיות מקורי. לעיתים קרובות קיימת נטייה מצד מזמין הסרט להעדיף דווקא חברות הפקה המציגות בפניו רשימה ארוכה למדי, ארוכה מידי של הפקת סרטים לארגונים דומים – במקרה כזה יש לגלות ערנות כפולה שאין המדובר בסופרמרקט של סרטים, בסרט נע של ייצור סרטים דומים דמיון מוגזם אחד לשני. מחד, הניסיון הרב עשוי לשכנע, אך מוטב שלא להתפתות – ואפילו לא בגין מחיר נוח, ולהפיק סרט חסר השראה שסרטים רבים מדי יראו דומים לו, כאילו מדובר בשכפול והעתקה.
לוחות זמנים. הפקת סרט היא תהליך מורכב. אפשר אמנם, במצבים מיוחדים, להפיק סרט תוך שבועיים ימים אך מוטב, ללא ספק, להעמיד לטובת הפקת סרט תדמית או סרט אחר את הזמן הנחוץ ולכל הפחות חודש וחצי עד חודשיים. גם שלושה חודשים הם זמן סביר להפקת סרט ולמי שעומד מול הכנת אירוע בתאריך ידוע מראש, טוב אם יתחיל בהכנות להפקת הסרט בשלב המוקדם ביותר שהדבר מתאפשר.
תכנון מהלך ההפקה. את עיקר הדגש יש לשים לטובת תכנון ימי הצילום ואין זה חשוב אם מדובר ביום צילום אחד או בשלושה ימים. ברוב המקרים חברת ההפקה תציין בהצעת המחיר את מספר ימי הצילום ותגבה תשלום נוסף מוסכם, עבור כל יום – או אפילו עבור כל גיחת צילום נוספת. לכן, על מזמין הסרט להקפיד על שיתוף פעולה מלא עם מנהלי ההפקה, על מנת שלא לחרוג מהתקציב המוסכם. יש להכין את אתרי הצילום מראש על פי דרישות ההפקה, להכין את המרואיינים וכיוצא באלה. במידה ומדובר ביותר מאשר יום צילום אחד, טוב יהיה להצמיד ככל האפשר את ימי הצילום אחד לשני, שכן, צילום חומרי הגלם אינו בהכרח על פי סדר כרונולוגי של השתלשלות הסרט וכל עיכוב בהשלמת איסוף חומרי הגלם יגרום לדחייה של שלבי העריכה.
בחירת חברת ההפקה. הטעות השכיחה ביותר שחברות, מוסדות וארגונים רבים נופלים בה היא מסירת הפקת סרט התדמית לצלמים שמומחיותם היא בצילום שמחות. אמנם, המחיר שבדרך כלל גובים צלמי חתונות עבור הפקת סרט יהיה נמוך – ואולי אפילו נמוך באופן משמעותי מאשר המחיר שתנקוב חברת הפקות מקצועית, אך צלמי אירועים – רובם ככולם אינם בעלי אוריינטציה שיווקית, אין הם מורגלים בכתיבת תסריטים, אינם מכירים את מלאכת הכוונת הקריינות לצרכים מקצועיים – ובכלל, מי שמומחיותו אפיית מצות, אינו קונדיטור לעוגות."
החג היהודי האחרון חלף עבר וממנו נשארו לנו משקל עודף וכתמי שעווה צבעונית על הרהיטים. החג הבא הוא ט"ו בשבת, במרחק כ-32 יום, ורק בעוד שבועיים נתחיל לאגור פירות יבשים ושתילים לנטיעה. ובכל זאת, בעולם העסקים אנו במרכז מערבולת עונת החגים, כאשר יותר מצלמות דיגיטאליות, נגני MP3 ומסרטות אלקטרוניות מאי פעם נחטפות ממדפי החנויות בתבל. האנליסטים והיצרנים מסכימים כי הקהל לא עושה מספיק על מנת להגן על המידע הנרכש או הנוצר באמצעות מכשירים אלו. זה אומר, למשל, כי אולי התמונות הראשונות של תינוק בשלג ייעלמו לנצח אם המחשב נפגע או נגנב. סקר של 2006 מאת Harris Interactive מצא כי שליש מן הנשאלים מאמינים כי אין דרך להעריך את התוכן הדיגיטאלי המאוחסן במחשבים האישיים שלהם. אבל, 46% גם הודו שהם אינם מבצעים פעולות הגנה על התוכן. אי התאמה זו די מוזרה. לפני שנים המחשבים לא היו עמוסים בתוכן "רגשי" כפי שהם היום. החידושים והשיפורים שהביאו חמשת השנים האחרונות, עם חיבורים מהירים יותר לאינטרנט והתקני אחסון זולים יותר הופכים את הגיבוי למשימה כמעט אוטומטית. על פי דעת אנליסטים, המשתמש הפרטי הממוצע זקוק לכ-10GB נפח אחסון לגיבויים של תמונות ומוזיקה. אלו המורידים סרטים או יוצרים וידיאו ביתי זקוקים ליותר מזה. במקרים מסוימים מוצעים שירותי גיבוי מקוונים, המספקים הגנה מסוימת למקרים של גנבה, אש, או אסונות טבע. כך, הקבצים האישיים יהיו זמינים מכל חיבור לאינטרנט, אבל השחזור יכול לקחת ימים - בהתאם לכמות המידע המאוחסן. כמו כן, השחזור דורש זמינות סיסמאות ופרטי זיהוי נוספים. ליתר בטיחות, מרבית המשתמשים מעבירים את המידע שהם יצרו על גבי הצעצועים האלקטרוניים העכשוויים למחשב האישי הביתי. אבל מחשב יכול לקרוס תוך שנייה, מפני שלא כל אחד מיומן לזהות את הסימנים המקדימים שהוא משדר (ראה למעלה). יחד עם הדיסק הקשיח, מזכרות יקרות ערך רגשי של שנים שלמות ילכו לבית הקברות הדיגיטאלי.
מצחיק תמיד לשמוע המון אנשים מאוד חכמים משתמשים במושגים שאף אחד לא מבין. כן, השבוע שוב ניסינו להבין מה הם חושבים שהם אומרים באומרם Web 1.0 ו- Web 2.0. ההגדרות הכי מדויקות שמצאנו היו "ווב 2.0 הוא יותר קשור לקהילתיות מאשר ווב 1.0" או "העתיד הוא 2.0". כתבות על גבי כתבות פתחו בהתנצלות על ערטילאיותם של הוובים אך מילאו עמודים שלמים על תיאורים של דברים שאולי קשורים בדרכים עקיפות אך בהחלט נחשבים לקבוצת אחד הוובים. כבר יותר קל להסביר את אלוהים. אך למען קוראינו המסורים החלטנו להיכנס בעובי הקורה (וזה כאב...) ולשטוח בפניכם
את מה שהצלחנו לגלות בחקירתנו. אז נתחיל מה-Web 2.0 כי למרות שהוא בא שני, הוא בעצם כל מה שה- Web 1.0 לא, ורק כך ניתן להסביר אותו. בעצם ה Web 2.0 הוא כל מה שחדש וזו גם הייתה הכוונה כששמו הוטבע. המטביע היה טים או'ריילי, בעת תכנון כנס בנושא אינטרנט ב-2004. או'ריילי גרס כי פיצוץ בועת האינטרנט שהתרחש ב-2001 סימנה עידן חדש לאינטרנט וכך נולד כנס ה Web 2.0 הראשון – כמבשר העידן החדש. שם הכנס סימן שלב התפתחותי ותו לא, לכן ניתן להבין מדוע ישנם וויכוחים רבים כל כך על פישרו. היו אנשים שהתחברו למילה הפופולארית מיד
Web 2.0
Web 1.0
כתיבה
קריאה
קהילות
חבָרות
XML
HTML
בלוגים
דפי בית
RSS
פורטלים
אל חוטי
קווי
שיתוף
בעלות
גוגל
נטסקייפ
פס רחב
חיבור חיוג
והחלו לחבר אותה לכל מה שחדש ומרגש: גוגל, וויקי, שיתוף סרטים וכו'. היו גם אנשים שמילת הבאז הזו צרמה להם כסתם מילה טיפשית שאנשים אומרים למרות ושאין לה שום משמעות. אך למרות שהיא בעצם לא אומרת כלום, מאחורי Web 2.0 יש הרבה אידיאולוגיה. בעידן החדש לא רק שהכול יותר טוב, אלא הכול גם בחינם. האתרים החדישים ביותר הם אלו שהבינו שניתן להרוויח יותר אם יתנו יותר בחינם. בנוסף, העידן החדש הוא עידן העם. מוויקיפדיות לאתרי YouTube למיניהן, הקהל מגדיר, מתייג, מצלם, מקשר, כותב, מסנן ספאם ועוד.
Web 2.0 היא לא רק פופולארית, היא גם כלכלית. אם פעם היינו צריכים לפרסם את האתר, להוציא סכומי עתק על קמפיינים לא יעילים ולהתחנן מגולשים להגיע לאתר רק בשביל להיחשף לפרסומות של המפרסמים באתר שלנו, היום הגולשים כבר עושים לבד את כל העבודה. ילד בגיל תיכון המעלה סרט לאתר יכריח את כל החברים שלו להיכנס, להיחשף לפרסומות, לקנות שטויות וכולם מרוויחים. בנוסף, הרווחיות בעידן ה Web 2.0 מושפעת מתוכנות קוד פתוח (באמצעות API – Application Protocol Interface) אשר פתוחות לתכנות על ידי הגולשים. כבר היום ניתן לראות את הירידה בהשקעות הפיתוח וכן את השינוי במודל העסקי. חברות רבות היום הבינו את הטריק – תן לגולשים לעשות העבודה, הם ידאגו להרבה כניסות, המפרסמים יעמדו בתור ותוך שנתיים גוגל תקנה.
השבוע שמענו שחברת וויקי (ביתה של וויקיפדיה) מתכוונת להשיק מנוע חיפוש חדש אשר יתחרה בגוגל כדי להיות אפילו יותר Web 2.0. יוצר וויקיפדיה ומתכנן מנוע החיפוש של וויקי, ג'ימי וויילס, למעשה טוען כי גוגל לא מספיק תלויה בגולשים שלה וגם לא חסך בלכלוכים על כמות תוצאות הזבל המגיעות בכל חיפוש. גוגל מדרג את התוצאות לפי כמות הלינקים המקשרים לכל עמוד. כלומר, אם תרצו שהאתר שלכם יעלה ראשון בתוצאות החיפוש מבלי להוציא כסף מיותר, כל מה שנדרש הוא ליצור קישורים אליכם בכמה שיותר אתרים (אפילו תגובות לכתבות או בפורומים) והצלחתם לתמרן את המערכת. במנוע החיפוש של וויקי הגולשים יוכלו לסמן אילו תוצאות לא היו רצויות בחיפוש וכך לחסוך אותן ממחפשים עתידיים.
י.ג.
שכולם יראו לכם... את התוכן!
כדי לסייע לכם לפרסם את תוכן אתריכם, אנו מעמידים לרשותכם את האתר
באתר נמכרים שטחי פרסום בשיטת המכירה הפומבית, כאשר מחיר הבסיס של השטח הראשון היה שקל אחד בלבד. אנו מזמינים אתכם לבקר באתר ולבדוק את אתרי החברות שכבר רכשו שטחי פרסום (רדו עד לסוף העמוד)
בין 21 רוכשי שטח פרסום יוגרל, עם מכירת השטח האחרון, 1,000,000 ש"ח!
השבוע השני שלי בישראל לא נראה יותר טוב מקודמו: לחץ, טרטורים והרבה עצבים. כשאני בישראל אני קורא את כל העיתונים, טעות קריטית אבל קשה להימנע ממנה. המקבץ האקראי שאספתי מהעיתונים הכניס אותי לדיכאון אמיתי.
סגן מפכ"ל
אני מאוד מאוד מקווה שהמשפט הבא שיצא מפיו של סגן המפכ"ל הנו עיוות של דבריו האמתיים, אך היות והוא צותת כראוי בדיוק כך בכל העיתונים, הרי שזה מה יש. המשפט נאמר בנוגע למכירת משחקי הכדורגל: “אני לא רוצה שיחשדו בי בגזענות אבל, יש מגזר שבו קונים ומוכרים ממניעים ספורטיביים". מכירה וקניה ממניעים ספורטיביים? איזה ספורט בדיוק זה? "קח את הכסף וברח"? אותו מפכ"ל, בתשובה לשאלה מדוע נכבלו השחקנים הצעירים באזיקים: “זו הייתה תקלה ברמה המקומית". אני לא רוצה להישמע מתנשא, אבל מסגן מפכ"ל משטרת ישראל שמאוד קרוב לקודקוד וסביר להניח שמיועד להחליף אותו, הייתי מצפה לביטויים אינטליגנטיים יותר. "הוא אדם פשוט ולא משכיל" אומרים לי אנשים. אז רבותי, אני מצפה מסגן מפכ"ל משטרת ישראל שיהיה אדם משכמו ומעלה וכן משכיל, לא הגיוני שמי שמופקד על שלום הציבור יהיה חסר השכלה, ואם אכן מדובר באדם משכיל אז אוי ואבוי למי שהקנה לו את ההשכלה הנ"ל.
כדורגל/מלחמה
האוהד שהשליך רימון הלם במשחק בין בית"ר ירושלים להפועל תל אביב הנו אוהד הפועל ו...קצין בצה"ל!. בחיפוש בביתו נמצא מחסן נשק. אלוהים ישמרנו מקצינים שכאלו אבל גם מצבא שמאפשר לכל בר בי רב לבנות לו מחסן נשק ביתי רק בגלל שיש לו ארון או שניים על כתפיו. אף פעם לא הבנתי את השיגעון הזה לאיסוף נשק, והעניין בנשק כתחביב. בצרפת בכל נסיעה בחזרה למרסיי מפאריז ראיתי לא פעם אנשים קוראים מגזינים מיוחדים שעניינם נשק וצבא. אז לצרפתי זה אולי נראה אקזוטי אבל בישראל? ואגב, ידידי כתב המלחמה הצרפתי, מר דידיה פרנסואה, מהליברסיון (זכרונו לברכה בעוד מספר חודשים - לא דידיה, העיתון) חטף סוף סוף כדור באחד מביקוריו האינסופיים ברצועת עזה. האיש חולה צבא, מלחמה, מחבלים, גרילה ונשק. עוד מטורף נשק וצבא ברמה שלא הכרתם.
אתנחתא של וידאו טיפים
אתר Metacafe הוא אתר יפה ומוצלח אבל הבעלים שלו עשה טעות קריטית, הוא הצליח לוודא שאי אפשר יהיה להעתיק סרטים ישירות מהאתר וכמעט כל טכניקה שניסיתי נכשלה (אל תתרגשו, אמרתי "כמעט"). סרטים טובים על הרשת יש אלפים ומה שיש במטאקפה יש בעוד עשרות אחרים. הסטטיסטיקה שלי מוכיחה שהאדם הממוצע צופה ב-5-7 קליפים ולכן ישמח ליבו אם יוכל להורידם ולצפות בהם גם במקום בו אין חיבור לאינטרנט. מטאקפה כנראה חושבים שאין להם תחליף, או כי חברה, אתם גדולים, אבל אני מעדיף לבקר באתרים אחרים... ובכל זאת, כיצד ניתן להעתיק את הסרטים של מטאקפה? או, טוב שאתם שואלים! היות ומדובר בקבצי פלאש שהסרט מובנה בתוכו, קשה מאוד לאתר את קובץ הוידיאו המקורי, אבל עד שאצליח אני מזכיר לכם שתוכלו להוריד את ה- Screen Recorder של ZD מהכתובת הבאה. שימו לב אל תעדכנו גרסה! הגרסה הנ"ל היא חינם וללא מגבלות, אחריה גם החברה של ZD נהיו חמדנים, למזלי שמרתי אותה והרי היא לרשותכם: http://www.videowebgate.com/download/SRSetup.exe
וחוזרים לסירחון
אם עוד לא משכתם את כספכם מהבנק, אז.. גורמים בבנק לאומי ויועצי השקעות של הבנק מואשמים שקיבלו טובות הנאה מקרנות פיא ופסגות. היועץ המשפטי לממשלה סירב (אמן!) להיפגש עם נציגי הבנק בעניין. כמה זמן ייקח לו להישבר?
מחקר מצא כי בישראל התחרותיות בין הבנקים היא מהנמוכות בעולם! כמה פעמים צריך לצעוק "קרטל"? הרי אנחנו לא צריכים מחקר מיוחד כדי לדעת שכל משפחות המאפיה במדינת ישראל עושות יד אחת. תחרות? השתגעתם זה יפגע ברווחיות! ומי יעצור אותם? בטח לא הלקוחות.
ואם כבר הלקוחות אזי ארגון "אמון הציבור" גילה שכל משפחה משלמת בממוצע 1,880 ש"ח בשנה בגין עמלות בלבד. תוסיפו לה דמי חבר, עמלות כרטיסי אשראי ושאר נזקים ותגיעו לסכום שנע בין 2,190 ל- 4,430 ש"ח! - שכר חודש של עובד ממוצע! הבנקים לעומת זאת טענו בעבר שהסכום הוא בין 380 ל- 488 ש"ח בשנה. אז בפעם הבאה שאתם מקבלים מספרים מהבנק, תעשו לי טובה, תבדקו אותם היטב.
סגן מלך הגנבים
במארס השנה אמורה להיות הפחתה משמעותית בדמי הקישוריות. לא ברור לי איך חברות הסלולארי הצליחו לדחות את הגזירה -עליה כבר כתבנו בעבר- עד היום. אבל כיאה לגנב מספר שתיים, הם הצליחו. פלאפון כבר מתכוננת, החברה מעלה את מחיר דמי השימוש וזמן האוויר ללקוחותיה כבר מהשני לינואר (מתנה לכבוד השנה החדשה). האמת היא שכל חברות הסלולארי אותו דבר ואנחנו, פטפטנים שכמונו, מזינים אותן. הדרך היחידה לסדר אותן זה להשתמש בכרטיסים משולמים מראש. 20 שקלים או חמישים שקלים בחודש ו...זהו. אני עושה את זה בצרפת והפלא ופלא אני לא משלם יותר מ- 15 יורו לחודש. כי כך אני בוחר. אגב קיבלתי חשבון טלפון של הנייד שלי בזמן שהותי בצרפת. בחודש האחרון ושיחה אחת שנכנסה אלי (נכנסה זאת אומרת לא אני התקשרתי) מספק צרפתי בשם SFR עלתה לי לבד 34 ש"ח!
שמחה רבה על לא דבר
יש לנו הישראלים איזה שיגעון שמחייב אותנו להציג מספרים בראש חוצות. השבוע התברר כי האינפלציה בישראל היא הנמוכה ביותר בעולם. הבעיה היא שזו לא האינפלציה הנמוכה בעולם אלא הדפלציה הגבוהה בעולם, ודפלציה איננה דבר טוב. המטבע המקומי חזק, מחירם של מוצרים ושירותים עולה, התחרותיות נפגעת. כך שההישג לכאורה איננו הישג ומי שמכיר את הענף עליו שוכבת הכלכלה הישראלית יודע שאנחנו יקרים להחריד! ואיננו ברי תחרות עם המדינות המתפתחות. למען האמת, עלות עובד פיתוח בישראל גבוהה מעובד פיתוח בצרפת (מי יותר טוב, זו כבר שאלה אחרת) אבל הודו זה כבר עניין אחר: הם גם זולים בהרבה וגם לא פחות טובים.
ירידת ערך דירות
שכני הרכבת הקלה בבת-ים ובפתח תקווה (אני יודע שאין עדיין רכבת קלה, אבל כבר יש לה שכנים) תובעים על פגיעה באיכות חייהם וירידת ערך נכסיהם). אני לא איש נדל"ן אבל גם במרסיי בונים רכבת קלה, ומשום מה ערכם של כל הנכסים שעל תוואי הרכבת הקלה עולה. למה? נורא פשוט. גישה לרכבת הקלה אומרת ניידות גבוהה, גישה ללא רכב למרכז העיר, עצמאות ללא תלות במקום חנייה, פקקים ושאר ירקות. מעבר לכך: פתח תקווה? בת ים? הרי רכבת קלה עשויה להפוך אותן סוף סוף לערים שכדאי לחיות בהן.
השנה לא סיפקנו לכם, כפי שעשינו בשנים קודמות, מתכון לסופגניות בחנוכה. אז לפחות קבלו -באיחור- מתכון יהודי לחג נוצרי. איחור... יחסי: עד לשנת 548 חגגו הכנסיות בירושלים את לידתו של ישו ב-6 בינואר. היו אלה הכנסיות המערביות כנראה שהחלו לחגוג את חג המולד ב-25 בדצמבר, החל משנות ה-300' המאוחרות. באתר היינן דניאל רוגוב מוגש מתכון פודינג שזיפים, מנה שהזמין הגנרל אלנבי בעת ביקורו בירושלים בחג המולד. בהתאם לסיפור, הומצא המתכון על ידי יהודי. אותו יהודי היה השף האישי של מלך צרפת צ'ארל V, אשר בשנת 1,375 תכנן חגיגת חג מולד ל-600 מוזמנים, וביקש ממנו "מנה מתוקה חדשה ומרגשת". המתכון כמובן כשר (חלבי).
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
