הגודל קובע

יש לכם מגרסה משרדית? בעבר, בתקופת הדיסקטים, ניתן היה להשמיד את אותם מצעי מידע בקלות יחסית, על ידי גריסת שכבת הפילם הדקה שבתוכם. היום, התקליטורים האופטיים קשיחים יותר, הדיסקים הקשיחים והזיכרונות במצב מוצק מאלצים אותנו לבצע פעולות מאוד אנרגטיות ולא תמיד קלות כדי להעלים בצורה יסודית מידע מסווג או שמור, אישי, פרטי או כזה שלא נרצה שיגיע לידיים או לעיניים בלתי מורשות.
יצרני המגרסות למצעי מידע מציעים דגמים המשאירים חלקיקי מדיה בגדלים שונים, הנעים בין 15 ל-40 מילימטר. אפשר היה להאמין שניתן לשחזר מידע ביתר קלות מחלקיקים שאריתיים גדולים יותר מאשר מחלקיקים קטנים, אך במקרה של הדיסקים הקשיחים, ובהתאם לטכנולוגיית השחזור הנבחרת, זה לא בהכרח כך.

תהליך ה-"סניטיזציה" (Sanitization) כולל מספר שיטות שונות של העלמת מידע ממצעים דיגיטאליים ודיסקים קשיחים. מכון התקנים האמריקאי מגדיר כך את הסניטיזציה של מצעי מידע: "התהליך הכללי של הסרת מידע ממצעי אחסון, כך שיהיה קיים ביטחון סביר שלא ניתן יהיה לאחזר ולשחזר את המידע בקלות".
בין השיטות השונות לבצע סניטיזציה מככבת ראשית הטכניקה ה"לוגית": איפוס אחיד של כל הביטים, או אם תרצו "כתיבת אפסים מעל כל התווים". השיטה עובדת במצע תקין מבחינה פיזית, שניתן לכתוב עליו ויתכן גם להשתמש בו מחדש. עבודה יסודית דורשת כלי עבודה חכמים, שנבנו בהבנה שלמה של מנגנוני עבודת הדיסקים.
סיפור שונה לגמרי הוא זה של דיסקים קשיחים תקולים, שאינם מסוגלים לחוג בשל תקלה מכאנית, חשמלית או אלקטרונית. את הדיסקים הללו לא ניתן להפעיל כדי לבצע כתיבת-על (מחיקה לוגית) כפי שתוארה כאן.

 רבים מאמינים ביעילות הדה-גאוסינג לטיהור דיסקים. תהליך המגנוט החזק אמור להסיר את כל המידע בדיסק, כולל את אזורי השירות ולא רק את המידע שנכתב ונקרא על ידי משתמש באמצעות מערכת ההפעלה. דיסק קשיח שעבר דה-גאוס מוצלח יראה שלם מבחינה פיזית, אך יישאר חסר תוכן דיגיטאלי ו...בלתי שמיש,  מפני שהכוח המגנטי אמור "למחוק" את כל תוכן הדיסק גם החלוקה הלוגית, הטבלאות שהיצרן שותל במוצר, וכל הפקודות הבסיסיות שעושות ממנו מערכת שניתן לתקשר עמה. דיסק שעבר דה-גאוסינג מוצלח, לא ניתן להשתמש בו עוד.

השמדה נכונה -פגיעה במבנה הפיזי של מצע האחסון- תהפוך גם היא דיסק לבלתי ניתן להפעלה. מעיכה וניקוב המוזכרים תכופות אינן טכניקות אמינות מספיק. (קידוח חור בדיסק יעלים את המידע רק מאזור החור עצמו).
השיטות להשמדה פיזית המומלצות כוללות שריפה, דיסינטגרציה, ריסוק, כתישה וגריסה. אך פעולות אלה לא נחוצות לגבי כל חלקי הדיסק שלא מכילים מידע. השמדת מארז, מנוע וזרועות של דיסק ללא השמדת הצלחות, מיותרת וחסרת תועלת.

התקן לסניטיזציה מגדיר את טכניקות השמדת המידע הבאות:
הדיסינטגרציה - שיטת השמדה פיזית לסניטיזציה של מצעים, היא פעולה של חלוקת המצע למרכיביו.
ריסוק - שיטה להשמדה פיזית לסניטיזציה של מצעים, היא פעולה של טחינת המצע לחול או אבק.
שריפה -  שיטה פיזית הרסנית לסניטיזציה של מצעים, היא ההפיכה היסודית לעפר.
גריסה - שיטה פיזית לסניטיזציה של מצעים, היא פעולת חיתוך או קריעה של המצע לחתיכות קטנות מאוד. אבל, להבדיל מדיסקטים, כרטיסים חכמים, נייר או מיקרופילמים, בואו נודה שהיא לא שיטה שניתן להפעיל על דיסקים קשיחים. בדיסקים נשאר לנו להשתמש במטחנות/מגרסות תעשייתיות, או להשתמש בדה-גאוסינג, או בשריפה.
למרות שהתקן האמריקני מדבר על גריסה, הוא לא מזכיר את גודל הפתיתים המרבי המותר כשארית מדיסקים קשיחים. (האם הגודל קובע? - לדעתנו כן)
לעומת זאת, מגדיר התקן את גודל החלקיקים המותר שיישארו לאחר גריסה של תקליטורים אופטיים (חתיכות של 5 מילימטר בכל צלע, או קטנות מזה), ובהתקני זיכרון במצב מוצק (2 מילימטר בכל צלע, או פחות).

יש הבדל מהותי בין צורת אחסון המידע בדיסקים הקשיחים ובתקליטורים האופטיים. בשני סוגי המצעים האלקטרוניקה לקידוד ופענוח המידע נמצאת במיקום שונה:
בנגן CD או DVD ניתן להחליף את המצע, בזמן שקרן הלייזר שקוראת את השטח, והאלקטרוניקה החכמה שמפענחת את הכיתוב, נמצאים בכונן. בכדי שהכונן הזה יוכל לקרוא תקליטורים שנוצרו בתהליכי ייצור שונים, ובאמצעות כוננים שונים, התקנים לקידוד המידע ולהגדרת קיבולת התקליטור זהים אצל כל היצרנים. לכן, החומרה שקוראת את המצע לא חייבת לעבור השמדה יחד עם המידע אותו יש לפענח.
בניגוד לכך, בדיסק הקשיח המצע, מנגנון הקריאה והאלקטרוניקה הנדרשת לפענוח, ארוזים כולם בחבילה אחת - במארז הדיסק. כל יצרן דיסקים בוחר לעצמו את הדרך לקודד את המידע ולשלוט על פיזור המידע, בהתאם לטכנולוגיה שהוא מפתח.
שלא כמו בתקליטורים, הסדר שבו ערוך המידע בדיסק, הדרך בה המידע מקודד, התרגום לערכים בינאריים ואפילו קיבולת צלחות המידע, שונים מיצרן ליצרן ואפילו מדגם לדגם אצל אותו יצרן.
כידוע, יצרני הדיסקים מתחרים על הגברת צפיפות המידע בדיסקים הקשיחים, בכדי לאחסן יותר ויותר מידע על אותו שטח של צלחות. היות ומנגנון הקריאה והאלקטרוניקה של הדיסק נשלטים על ידי היצרן, אין תקן מחייב המגדיר כיצד המידע ייכתב על גבי הצלחות בדיסק, ולכן היצרן יכול לבחור כל דרך קידוד שמתאימה לו. פרוש הדבר, כי אם מישהו מוצא שאריות של CD או DVD שהוא מסוגל לקרוא, המידע יהיה תמיד מקודד באותה דרך וניתן יהיה לקרוא אותו באמצעות כל כונן שהוא, ללא קשר לצורב בו נצרב.
בניגוד לכך, היה ונמצאה שארית של צלחת מדיסק קשיח, קחו בחשבון קודם כל ששיטות ההשמדה הפיזיות (גריסה, דחיסה או אפילו מכות פטיש ישירות שינפצו את הצלחות) יגרמו עיוות וסדק של הציפוי המגנטי של הצלחות. והן ישאירו אזורים נרחבים של השטח במצב בלתי קריא.
אבל, נניח שבכל זאת נמצאה שארית של צלחת מדיסק קשיח, בה המידע יימצא בפורמט מקודד. המידע עדיין ניתן לקריאה באמצעות צילום MFM. זו הטכניקה ה"אולטימטיבית" בה מתפארים שירותי ביון ומעבדות מתקדמות. היא השיטה הזמינה היחידה שלא דורשת סיבוב של צלחות המידע וקריאה באמצעות ראשים מגנטיים. למעשה, "מצלמים" בה את שטח פני הצלחת. במקרה של דיסק שנגרס, כל שאריות הדיסק ידרשו בדיקה מיקרוסקופית. עם ציוד MFM מתאים, יש לצלם כל ביט בדיסק כדי לצור תמונה בגדול של 100 בייט לערך. לשם דוגמא, בעבור דיסק בקיבולת 20GB שנחשב בימינו מיושן, יהיה צורך לצלם כ-160 מיליארד ביטים כדי לגלות בהם את כיוון הזרימה המגנטית. מוערך שכל הצילומים הללו יתפסו כ-16TB! כעת, חשבו על עיבוד כל התמונות הללו... מומחה ינתח כל תמונה כדי לפרש כל ביט. השגיאה הכי קטנה בפירוש תצור מידע שגוי וחסר תועלת. גם אם אפשרי, התהליך כל כך ארוך ויקר, עד שהוא כלל לא סביר.
כדי לפענח את המידע שנקרא מן הצילומים, חייבים להכיר את היצרן, ואת דגם הדיסק. ללא ידע מוקדם, קשה מאוד יהיה לנחש או להגיע לגרסת ה firmware שבאמצעותו נכתב המידע. אפילו כל הנתונים הללו לא מספיקים לפענוח המידע, כיוון שלשם הפענוח חייבים להכיר את הסוד הקנייני המסביר כיצד אותה גרסה ספציפית של קושחה ודגם של דיסק באמת כתבו את המידע על גבי שטח הצלחת.

במבט מסחרי של מחשוב חקירתי, לא קיימת מתודולוגית שחזור פראקטית  מבחינת עלות-תועלת, או זמן-תועלת, או אמינה מספיק לקריאת מצעי מידע שעברו סניטיזציה יסודית והשמדה נכונה.
למרות אפשרות הקריאה באמצעות MFM ושיטות ניסיוניות נוספות, הזמן והעלויות הנדרשים פשוט לא ריאליים לרוב הגדול של מבקשי השחזורֻ.
ומשהו לגבי גודל החלקיקים שלאחר גריסת דיסק קשיח: הגודל קובע, אך רק עבור בעלי הדיסק הקשיח המכיל מידע מסווג - בכדי לבסס את תחושת ביטחון שהפלטות שלו נגרסו קטן קטן, למרות שגם חתיכות גדולות יותר יהפכו את משימת השחזור לבלתי סבירה.
 

כוכבים

נושא הסימפוזיון שהתקיים ב-2 באוקטובר האחרון במרכז הכנסים של הילטון באורלנדו, פלורידה, היה: "כיצד לבנות רכב חלל במהלך מאה השנים הבאות - האם אנו מסוגלים? לאן ניסע?" (ולשם מה?)
ה-100Year Starship Symposium כינס מדענים, עתידנים וסתם חולמים, בחסות DARPA, הסוכנות לפרויקטים מתקדמים למחקר הגנתי, שהיא סוכנות משרד ההגנה האמריקני האמונה על פיתוח טכנולוגיות צבאיות חדשות. באתר הסוכנות נכתב כי המפגש הוא מאמץ לפתח מודל בר קיימא להשקעה על ידי הסקטור הפרטי, לטווח ארוך, באלפי הדיסציפלינות הדרושות לקיום טיסות חלל מעשיות למרחקים ארוכים.
הכוכב הקרוב ביותר לכדור הארץ, פרט לשמש, נמצא במרחק 40 טריליון קילומטר מאיתנו (כ-4 שנות אור). ועד כה המרחק הגדול ביותר אליו הגיעו בני אנוש הוא 154,000 קילומטר מכדור הלכת הכחול, אל הירח המקומי שלנו.
רכבי החלל הבלתי מאוישים  (ה- Voyager I ו- II , וה- Pioneer X ו- XI )  ש-NASA שלחה לחלל בשנות השבעים, בקושי גרדו את גבולות מערכת השמש שלנו. במהירותם הנוכחית, הם עדיין במרחק אלפי שנים מן הכוכבים הקרובים ביותר. אז, כיצד מתכננת האנושות לבנות חלליות כדי להביא את בני האדם לקרבת אותם הכוכבים?
מדענים עוסקים היום במציאת פתרונות הטסה לגופי חלל אלטרנטיביים, בהם נוכל לקיים חיים מתאימים לביולוגיה האנושית.
חובבי "מסע בין כוכבים" בוודאי זוכרים כי ה-USS Enterprise  סיירה את הכוכבים במאה ה-XXIII. השאלה, אם במציאות אפשר יהיה לעשות זאת במאה ה-XXII.
השאלה יותר מאקטואלית, במיוחד לאור התגלית שזיכתה השנה שלושה מדענים (הפורפסור בריאן שמידט מאוניברסיטת קנברה באוסטרליה, יחד עם שני הפרופסורים האמריקנים שאול פרלמוטר ואדם רייז) בפרס נובל בפיזיקה: על ההוכחה שהיקום מתרחב, והגופים שבו מתרחקים ביניהם.
בהתבסס על ניתוח האור שנפלט מסופר-נובות רבות, קבעו המדענים שהאור מגופים מרוחקים יותר היה חלש מן הצפוי, מה שהצביע על כך שהיקום מאיץ יותר מאשר מאט בקצבו כפי שהאמינו בעבר...
התיאוריה מציבה את האפשרות שהיקום ילך ויתקרר ככל שהחומר מתפשט עוד ועוד לאורך מרחקים אדירים בחלל. לא רק זה, הגלקסיות תגענה להיות כה רחוקות ביניהן שלא ניתן יהיה לראות את אור הכוכבים השכנים...
 

CRC Error

Cyclic Redundancy Check או CRC הוא קוד לאבחון תקלות שנועד לאתר שינויים במידע הגולמי שבמחשב. השימוש בקוד נפוץ ברשתות דיגיטאליות ובמצעי אחסון מידע כמו דיסקים קשיחים. ה-CRC ותיק מאוד. המתמטיקאי פיטרסון המציא אותו ב-1961.  הפולינום של 32 ביט בו משתמשים בפונקציית ה-CRC של ב-Ethernet ותקנים נוספים הוא אבל תוצאת עבודתם של מספר חוקרים ופורסם ב-1975.
כאשר בלוקים של מידע נכתבים לדיסק הקשיח, מיוחס לכל בלוק ערך מספרי לביקורת, (הנובע משארית החלוקה הפולינומית של תוכן הבלוק). כאשר המידע נקרא, החישוב נעשה שנית, ואם תוצאות החישוב אינן זהות, ניתן לבצע תיקון המידע הנחשד כמשובש.
האלגוריתם מבוסס על קודים מחזוריים. ה-CRC ידועים ונפוצים מפני שהם קלים להטמעה בחומרה בינארית וקלים לניתוח מתמטי. הם גם מועילים במיוחד באיתור טעויות נפוצות שנגרמו על ידי "רעש" בערוצי העברת המידע.
כיוון שלערך לבדיקה יש אורך קבוע, בפונקציה שיוצרת אותם משתמשים לעיתים כפונקצית גיבוב (Hash)
כאשר מקבלים הודעה על CRC-Error בהעברת מידע, פרוש הדבר שמשהו השתבש במידע בין הרגע שהוא עזב את המקור והרגע שהגיע ליעד.
סיבות פחות נפוצות של CRC-Errors הן קריסות מערכת ותוכנות עם באגים, הורדות והעברות קצבים שלא הושלמו ועוד.
גם כאשר קוראים מידע מתקליטורים אופטיים מתקבלים מעת לעת הודעות על CRC-Error, לאחר כמה שניות בהן המחשב ניסה ללא הצלחה לקרוא מידע.
כאשר כונן ה-CD או ה-DVD מקבל מסר של שגיאת CRC מן התקליטור, הוא חוזר שוב ושוב על ניסיון הקריאה, ניתן בדרך כלל לשמוע כיצד הוא "מתאמץ" ו-"טוחן" את התקליטור. הסיבה לכך יכולה להיות בחומרה (כבלים שהתרופפו, תקלה בכונן), בעיה בתוכנה או בתקליטור עצמו. כאשר זה קורה אפשר לנסות לבדוק ולנקות את התקליטור, אבל אם דיסקים נקיים ותקינים שונים גורמים לאותה בעיה, כנראה שהבעיה בחומרה.
שמענו על תקלות CRC בתקליטורים שנצרבו בצורה לקויה, במיוחד כאשר הצריבה מהירה.
אם הבעיה חוזרת על עצמה אתם מוזמנים להביא את המחשב או הכונן לבדיקה במעבדה להצלת נתונים.
 

השורות של עמית
1. השורות משבוע ה-25 עד 28 בספטמבר

קפקא חי בצרפת

צרפת, כבר כתבתי, היא המדינה הכי ביורוקרטית בעולם. לא כל כך מפתיע, שכן הצרפתים המציאו את המילה ביורוקרטיה. אבל זה מגיע לפעמים לשיאים של חוסר הגיון ובזבוז זמן הציבור. כך למשל בכל פנייה לקבלת... כל דבר בעצם, אתה צריך תעודת לידה. למה תעודת לידה? הרי גם תעודת הזהות וגם הדרכון הוצאו על בסיס תעודת הלידה. ובעצם לתעודת הלידה אין מה להוסיף לנתונים שעל הדרכון. נו טוב, אתם חושבים, אז מציגים תעודת לידה. לא, זה לא כל כך פשוט כי הצרפתי לא מחזיק בתעודת הלידה שלו ובכל פעם שהוא צריך אחת הוא צריך לפנות לרשם האוכלוסין שידפיס לו עותק. והעותק שמוגש לגוף שדורש אותו חייב להיות בן שלושה חודשים. ואם התעודה איננה בצרפתית (כמו שלי) הרי שהיא חייבת בתרגום על ידי מתורגמן מוסמך ועם חותמת (רק בצרפת עוד משתמשים בחותמות) ותאריך של לא פחות משלושה חודשים. למה? ככה! לך תסביר להם שלזייף אני יכול לזייף הכול. המתורגמן שמתרגם לעברית גם הוא נוכל לא קטן. בכל פעם שאני זקוק לתרגום הוא טוען שאיבד את הקובץ ואני צריך לשלם לו שוב על תרגום. הבעיה היא שהנוכל הזה הוא המתורגמן היחיד לעברית שמוסמך לחתום.
זה רק על קצה המזלג הסיבוך של הביורוקרטיה הצרפתית. כעקרון, ממשלת צרפת טוענת שיש לה נזקים של 2 מיליארד יורו כתוצאה מהונאות של המערכת. כמובן שיהיו הונאות שכן מערכות המחשב של הגופים השונים בצרפת אינן מחוברות, כך שאני יכול תיאורטית לנפק חוזה עבודה מזויף לגוף אחד ובו זמנית לקבל דמי אבטלה מגוף אחר.
כמובן שלמדינה אין אינטרס לחבר את מערכות המחשב והיקף ההונאות הוא כלום לעומת הסכומים שהממשלה מרוויחה מהביורוקרטיה המסורבלת. שכן, כל עיכוב שנוצר בתשלום כלשהו לו זכאי כל אדם, הוא כסף נוסף שזורם לקופת המדינה ותאמינו לי שאף אחד לא מקבל כלום בזמן, כי הביורוקרטיה כל כך מורכבת שזה בלתי אפשרי.
אבל, זו רק הקדמה לסיפור קפקאי אליו נקלעתי לאחרונה. אני זכאי לגמלת נכות. גוף בשם MDPH קבע שיש לי 80% נכות והפנה אותי לגוף אחר שנקרא CAF כדי לסיים את הטיפול. ה-CAF הפנה אלי דרישה מוזרה: אני צריך להציג להם "תעודת אזרח אירופאי". התעודה הנ"ל מונפקת על ידי משרדי המדינה בעיר (Prefecture). פניתי למשרדי המדינה בשאלה מדוע בעל דרכון אירופאי צריך תעודת אזרח אירופאי, והם ענו לי "לא צריך". זה תהליך מסורבל מעצבן ואין צורך בו. חזרתי את ה-CAF והם התעקשו.
מעוצבן ולחוץ הגעתי (יחד עם כמה אלפי אזרחים) למשרדים הרלוונטיים כדי לגלות תור ענק שמשתרך על פני 200 מטר מחוץ לבניין. המתנתי בסבלנות מאוד לא טיפוסית ונכנסתי לבניין לתור הראשון בו המתנתי שעתיים כדי לקבל... מספר.

אגב את המספר קיבלתי בעמדה שנקראת "קדם קבלה" רק בצרפת לפני שאתה מגיע לקבלה אתה עובר עמדת קדם קבלה.

המספר נתן לי את הזכות לעמוד שעתיים נוספות כדי לקבל... טופס. עם הנחיות להשיג מיליון מסמכים שחלקם לא רלוונטיים כלל. בין המסמכים, שלושה תלושי משכורת אחרונים (כדי להוכיח שאני לא זקוק לתמיכה). כמובן שיש בזה טעם לפגם, שכן כשיורד גשם כולם נרטבים: גם הצרפתי הנכה וגם האירופאי הנכה. ניחא, היות ובדיוק התחלתי חוזה עבודה הייתי חייב לחכות שלושה חודשים כדי להגיש את הטפסים (כדי שיהיו לי שלושה תלושי משכורת) חיכיתי... וכי הייתה לי ברירה ?
ביום המיוחל התברר שאני זקוק לתרגום עדכני של תעודת הלידה שלי והמתורגמן המניאק נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. שבועיים לקח לאתר אותו והוא כמובן אכל עוד 25 יורו מכספי, אבל בתום עוד חודש היה לי תרגום עדכני של תעודת הלידה.

ואז בא אירוע הלב שלי ודחה בשלושה חודשים את הגשת המסמכים, בהם לא רק שפג תוקף תרגום תעודת הלידה שלי, גם חוזה העבודה שלי פג. ונשארו לי שלושה שבועות להגיש את המסמכים בלי בעיות בטרם ירגישו שחסר תלוש משכורת.
ניגשתי בלי דיחוי למשרדים, עמדתי עם ערימת המסמכים שלי, שנבדקה באופן קפדני בטרם עת, בתור יחד עם 2000 איש, כדי להגיע לחלון שאמור לתת לי מספר כדי להגיש את המסמכים.
אבל מה רבה הייתה הפתעתי שאותו אדם שנתן לי את הטופס הרלוונטי חודשים מספר קודם לכן מודיע לי שהם לא מתכוונים לקבל את התיק שלי כי... אני לא צריך את התעודה הזו והם לא מנפיקים אותה.

הנה אני עומד בין הפטיש ובין הסדן...תקוע. שלא תבינו לא נכון, ממשלת צרפת לא עושה לי טובה, דו חובתה כמו שזו חובתה של ממשלת גרמניה לתת גמלה דומה לאזרח צרפתי שחי בגבולותיה. אחרי הכול, על כל הדרכונים של כל אזרחי מדינות האיחוד כתוב קודם כל "האיחוד האירופי" ורק אחר כך את שם המדינה.
 

צבעים חתומים על ידי כל מיני אנשים שאף אחד לא יקרא, ובסוף יתברר שהם חיוניים. במערכת עצמה יושבים פקידים חייכנים ואדיבים אבל גם להם יש קשיים בהבנת המנגנונים הביורוקרטים הסבוכים וכתוצאה מכך הם לא ממש עזרה רלוונטית לציבור. לפעמים, במשרד מקומי של גוף אחד לא יודע פקיד א' מה עושה פקיד ב' ושניהם מטפלים באדם ג' שבכלל עונה לפניות של פקיד ד'.

כל הללו הם בדיוק הסיבה שיש לי טלפון סלולארי... משחקים, בזמן ההמתנה בתורות!
 

טרכטנברג

אני לא בטוח אפילו שאני מאיית את שמו נכון, לא בטוח שהוא מאיית את שמו נכון אבל האיש הוציא דו"ח שלא שווה את הנייר עליו הוא הודפס, הוא בקושי מדגדג את בסיס התביעות החברתיות, ולא פלא שאיש לא מוכן לקבל אותו.
לזכות טרכטנברג יאמר, שגם אם הייתה בדו"ח שלו בשורה הרי ממשלת ישראל הייתה מורחת אותו, כמו שמרחה עשרות וועדות שמסקנותיהן לא תאמו את צרכי השלטון. מראש ניסה משרד האוצר למנוע את הנפקת הדו"ח על ידי סירוב לממן את הוועדה. וטרכטנברג? לא יודע אם האיש נאיבי, טיפש, או שפשוט לא היה לו מה לעשות באותה עת, בזבז את הזמן של כולנו. זמן שהיטיב עם ביבי ושטייניץ אבל גם הם לא יוכלו להתחמק מהשלב הבא במחאה... והוא השלב הכואב.
 

שב ואל תעשה

חודש שלם היה למדינת ישראל זמן להיכנס למו"מ מחודש עם המתמחים, חודש שלם היה לראש הממשלה שהוא גם שר הבריאות הזדמנות להתערב במשבר ולהציל את הרפואה הציבורית. כהרגלו בקודש העדיף ראש ממשלת ישראל לא לעשות דבר וחצי דבר ואפילו לא לדבר על זה. ושוב פונה מדינת ישראל לבית הדין לעבודה שבצורה כל כך ביזיונית מנע את התפטרות המתמחים. חודש שלם לא עשו דבר כדי להגיש בדיוק את אותה עתירה חודש לאחר מכן. מסקנה: מדינת ישראל לא רוצה רופאים, היא רוצה עבדים. מדינת ישראל לא מכירה בחופש העיסוק, היא מכריחה אנשים שאחראים לחיי אדם לעבוד בתנאים לא תנאים (מעין "סווט שופס" לאקדמאים נוסח כחול לבן) ולא מאפשרת להם להתפטר, זכות בסיסית במדינה דמוקרטית שנגזלת היום מעובדי המערכת הרפואית. כי ראש ממשלת ישראל לא מסוגל כנראה להוציא את האצבע מהישבן שלו ולהרים אותה לצורך ביצוע פעולה כל כך חיונית. כולי תקווה שרופאים שעובדים היום במערכת הפרטית ומטפלים בנושא תפקיד ראש הממשלה, יסרבו לתת לו טיפול ויכריחו אותו להשתמש במערכת הציבורית, מערכת שעובדיה כבולים בשלשלאות למקומות העבודה עובדים שעות לא שעות, הורסים את חיי המשפחה שלהם ומרוויחים חצי מהכנסת של עוזרת ביית.

2. השורות משבוע ה-5 עד 2 באוקטובר

משוגעים לדבר

ביום ראשון יצאנו (טעות קולוסאלית, בצרפת לא יוצאים לשום מקום ביום ראשון!) לאכול ארוחת צהריים מאוחרת (בטח מאוחרת, הכול מפוצץ ולמרות 30 מסעדות במתחם שלכל אחת 30 שולחנות לפחות עדיין נאלצנו לחכות 45 דקות) על חוף הים. יום שמש יוצא מהכלל והבנות המקומיות שלפו את דדיהן הנוכריות למען ישחימון תחת קרני השמש.
צירי התנועה היו מפוקקים בצורה חריגה כי על ציר אחד זרמו כל תושבי העיר והפריפריה לכיוון היריד הבינלאומי של מרסיי, דקה לפני שזה ייסגר (וגם כאן נהוג לחכות עד לרגע האחרון). ועל הציר השני... כל שאר תושבי האזור.
על חוף הים גילינו תצוגת מכוניות שעברו שיפוצים (או כמו שאומרים בצה"ל: שיפצורים). חלק מהן עברו שדרוגי מנוע שאללה ירחמון... פיאט קטנטונת עם מנוע של משאית!
חלק אחר עברו הסבה לבום בוקסס (boom boxes), רמקול מסיבי נשתל בכל מקום פנוי בחלל המכונית, וגם באלו הפחות פנויים. ראיתי מכוניות שרק מעוצמת המוזיקה ינועו (לא תמיד לכיוון הרצוי, אבל ינועו). אחרות עברו דקורציה מעניינת, מבית בובות ועד עיצובים שונים של צבע מבפנים ומבחוץ.
אבל גולת הכותרת הם מכוניות סטנדרטיות שבעליהם החליטו שצריך לפתוח את דלתותיהן אחרת, בסגנון הלמבורגיני. וזה באמת קצת מצחיק לראות מכונית סמארט שדלתותיה נפתחות כלפי מעלה. המשוגעים הללו שמשפצרים את מכוניותיהם בסופו של דבר נראים כמו אנשים רגילים לחלוטין, (חלקם חרשים לחלוטין, לדעתי) אבל מאיפה לעזאזל הכסף? הרי חלק מהשיפורים הללו מחייבים בעלי מקצוע יקרים ועולים הון.
בקיצור, קצת תמונות מהאירוע
 

ויש גם יריד

ציינתי שהיה כאן יריד? 400,000 מבקרים, 1,400 מציגים והמון אוכל, המון המון אוכל. היות ואני כבר מכיר את בעיית היריד בסוף השבוע, ניצלתי את הזמן ולקחתי את הוריי -שמבקרים אצלי- ליריד באמצע השבוע. היריד הוא מפלצת ענקית ומכיל כמעט הכול: מכוניות, בריכות שחיה, תכשיטים, אמבטיות בגדים ואוכל... (המון אוכל, אמרתי?) נעליים שטיחים, פסלים, עבודות יד, קוסמטיקה, ו.. כן, אוכל!
בביתן הרוסי תוכלו לקבל וודקה וקוויאר אמיתי מבחורות יפהפיות (כן, נשארו כמה שם ברוסיה) בביתן האיטלקי יתנו לכם לטעום... הכול. אפילו השוויצרים ידחפו לכם גבינה לפה. בקיצור... טונות אוכל. לא מדובר בדוכני מזון מהיר, החברה בונים ממש מסעדה קומפלט עם טבחים ומלצרים, ויאללה לעבודה.
ויש דוכן פטנטים... כל מיני שטויות לבית, ממטאטא לניקוי קורי עכביש בתקרות של האנגר למטוס ג'מבו של בואינג, דרך מיליון סוגים של קולפי וקוצצי ירקות מוצגים על ידי להטוטנים מתוסכלים שלא התקבלו לעבוד בקרקס למרות כישוריהם בחיתוך ירקות. דוכני איפור מוצפים בנשים מכל הגילאים, מנסות להיראות טוב יותר. ודוכנים עם כיסאות עיסוי... אני נשבע לכם ביקר לי מכל, ראיתי כיסא עיסויים שהדבר היחיד שהוא לא מעסה הוא גם לא בדיוק שריר, למרות שאם קצת מאמץ ודמיון גם את זה אפשר לסדר. וראיתי נשים נמסות על הכיסאות הללו, לא רוצות לזוז.
במו אוזניי הדפוקות שמעתי אישה אומרת לבעלה: “לא זזה מפה, אלא אם כן יש לך משהו יותר טוב להציע לי" והוסיפה "ואני יודעת מה יש לך להציע לי".
חזרתי על ארבע הביתה אבל עם הרבה תמונות.
 

כלב סוציאלי

הכלב שלי הוא כלב סוציאלי, הוא אוהב חברה, הוא מת על אורחים ונכנס לדיכאון כאשר הם הולכים. אם זה היה תלוי בו, כולם היו נשארים. בשבע בבוקר הוא מתחיל את היום בסיבוב בחדרים כדי להעיר את כולם, מישהו כבר ייתן לו אוכל ( בדרך כלל הפראייר זה אני) אבל גם אם זה לא אני הוא יחזור, ביחד עם שותפתו לדבר עבירה (החתולה) ויוודא שכול-ל-ל-לם ערים ולא מסוגלים להירדם יותר, כדי שירדו לארח לו חברה.
כל דלתות חדרי השינה נפתחות אצלנו פנימה והמניאק יודע בדיוק איך לפתוח אותן. אם הוא לא מצליח אז הוא עושה מספיק רעש כדי שדייר החדר לא יוכל לחזור לישון. אצלי זה קצת יותר מסובך כי אני בעוונותיי חרש במו בלטה. אז יש לו שתי שיטות: אם הרגליים מבצבצות החוצה אז תוחבים אף רטוב ומוודאים שארגיש. אבל גם אם הרגליים אינן מבצבצות, לא כלב כטוגו (זה שמו) יתייאש והוא מתופף לי על המיטה. הוא יודע שגם אם אעיף אותו משם הרי שגורלי נחרץ ואקום תוך דקות ספורות. כך מתאספים להם דיירי הבית והאורחים באזור המגורים כשהאדון יושב ומחכה לכולם עם חיוך כלבי מרוח על שפתיו. סוציאלי בתחת שלי, הכלב הזה הוא מניאק.
 

תגובה לשורות של עמית

נתיב הזוהר

סרי לנקה

עמית יקר,
לא. לא נעלמתי. פשוט טסתי אל מעבר לים, ל"דמעה של הודו" – סרי לנקה  (ציילון לשעבר) אי בגודל פי 5-6 מישראל, קצת לנקות את הראש (לא במאורגן, לקחתי מדריך ונהג מקומיים).
חשבתי שאחזור אל מדינת פלשתין ואל קרבות רחוב בכיכר רבין בין המוחים החברתיים לנציגי השלטונות. אבל ההר הוליד עכבר, לא זה ולא זה.

ובכן, בסרי לנקה שזה מעין הודו לעשירים, מתגמדות כל הבעיות שלנו. הבעיות החברתיות שלנו בעיני הסרי-לנקים הן צרות של עשירים, מעין מחלוקת שבין תושבי בוורלי הילס לשר האוצר האמריקאי, מי יממן את אילוף הכלב, ודרישה של הממונה המוניציפאלי – לא למקם את המלונה שלו בשדרות סנסט.
צריך לראות את שכונות העוני בפאתי העיר קולומבו -שם מרוכזים מאות אלפים של "עובדים זרים" וסתם סינהאלזים זרוקים בפחונים מעופשים ואוהלים דולפים- כדי להבין שקיטורי גב' ליף הם גרגורים של חתול שמן בין לקיקת השמנת לליחוך העצם שנזרקה לו... "משכורת" של קוטפת תה טיפוסית, שעובדת בשדה מגיל 13 עד 65 ואף יותר, היא של 10 דולר ליום. וזה בתנאי שתצליח למלא שק של 20 ק"ג בעלי התה.
משכורת של המעמד הבינוני (מורים, עובדי ממשל, רנג'רים – 400 דולר לחודש. פנסיה, אחרי 40 שנות עבודה: 140 דולר.
כבישים איומים (אין אפילו אוטוסטראדה אחת) מוצפים טוקטוקים.

ובכל-זאת, זו ארץ ברוכה: אורך חיים ממוצע 80 שנה, מעט מאד חולים בסרטן ואין כמעט התקפי לב. תבלינים שונים משמשים תרופות מנע. המשטר, דמוקרטיה פרלמנטארית (אוהבים את הנשיא שלהם אף שמושחת כמו כל הפוליטיקאים.
חופים מהממים (גולשים מכל העולם מגיעים אליהם), ג'ונגלים, מקדשים, פילים וקופים, ערים עתיקות, מזג אוויר נוח יחסית (בסביבות קו המשווה 23-28 מעלות קבוע לאורך כל השנה, אבל הלחות גבוהה); הרים גבוהים (2500 מ' פלוס, שם הטמפרטורה יורדת ל 10-15 מעלות); אנגליה הקטנה, ערים יפות, כמו גואל - מזוהה עם תרשיש המקראית- שם ובסביבתה נהרגו מעל 120,000 נפש בצונאמי ב-2004 (היינו שם במלון מקסים בנוי על סלעים וגלים מתנפצים אליהם). בצונאמי הוצפה הקומה ראשונה ו-70 תיירים נשטפו לים וטבעו. וקנדי, פנינה בין הרים סביב אגם מלאכותי...
והם אוהבים את ישראל! למה? כי הם דומים לנו (פוליטית) וכי ישראל ספקה להם נשק. נגד מי? הסכת ושמע:

הבריטים שלטו בסרי לקנה עד 1948 (כמו אצלנו) והם שהביאו את רוב הטמילים מהודו ככוח עבודה זול למטעי התה. ב-1976 בערך החליטו הטמילים שהן רוצים מדינה, ולשם כך הקימו את ארגון הנמרים הטמיליים, (נמרי השחרור של טמיל אילם) פוצצו מקדשים, התאבדו בחנויות כלבו עם מטענים, פוצצו כלי-רכב במקומות המוניים (מוכר לך?) הטמילים (כ-15%) הם הינדואים בדתם ואילו הסינהאלזים (הרוב, כ-70%) בודהיסטים. יש גם מוסלמים ונוצרים ביחס שווה, ויהודי אחד (חב"דניק, אלא מה?).
ובכן, לאחר יותר מ-30 שנות לחימה, בשנת 2009 נמאס לסינהאלזים והם "כבשו" את הצפון הטמילי בלי להשאיר פצועים בשטח. גם מי שהרים ידו לכניעה – נורה במקום. רק לאחרונה שמעתי ב-CNN שמאשימים אותם בפשעי מלחמה. כ-200,000 סינהאלזים מתו במלחמה וכ-700,000 טמילים. מספרים אלו שמעתי שם אבל לא מצאתי מקורות לזה. גוגל מספר על כ-70,000 טמילים הרוגים בלבד. בכל אופן, הם פתרו את "הבעיה הפלשתינית" שלהם...

למה אני מספר לך את זה? כי במלחמה הזאת לא דנו (כמעט) באו"ם, לא החליטו שראוי להקים את טמילילאנד. העולם כמעט לא שמע על זה, אין משט מרמרה לעזרת הטמילים המסכנים, ואין חרמות על אוניברסיטאות בקולומבו. וגם התקשורת שם לא ביקרה את מהלכי הצבא הכובש... בטח האימפריות יתחילו להתערב בקרוב כי שמעתי שבצפון הטמילי מצאו לאחרונה נפט...
כל טוב.

שמואל