פרופיל חברה

דברי הפתיחה

"אילו היו מקיימים ועידות סטוראג' ו-DRP לפני 50 שנה, הדוברים היו אולי מציגים שיטות אחסון חדשניות כדוגמת ארגזי קרטון ותיקיות מפלסטיק, ומדברים על שיטות להגן על המידע המאוחסן מפני אש, עש, ולחות.
המצעים למידע השתנו, אבל העקרונות נשארו כפי שהיו. אנו עדיין זקוקים לשיטות ולאמצעים שיאפשרו לנו:

• לאחסן כמה שיותר מידע בכמה שפחות נפח פיזי

• להחזיק את המידע בצורה בטוחה ועמידה בפני מגוון רחב של נזקים

• להיות מסוגלים לשלוף כל פיסת מידע או את כל המידע כולו במהירות ובפשטות המרביים

• ושכל זה יעלה לארגון שלנו כמה שפחות.

לצערנו, סטוראג' ו-DRP עדיין כרוכים זה בזה. למרות שזמינות ומחירי הדיסקים הקשיחים יורדים כל הזמן והנפחים ומהירויות התגובה עולים כל הזמן, עדיין הפחד הגדול למנהל המחשוב הארגוני הוא קריסת הדיסקים. ואולי דווקא המחיר היורד והביצועים העולים הם אלו המלבים פחדים אלו.

האחסון הארגוני הוא גם הבעיה וגם הפתרון, ולכן אנחנו משתמשים באחסון חלופי בכדי להגן עלינו מפני קריסת מערך האחסון, אם באופן ישיר בתצורות RAID למיניהן ואם באופן עקיף באמצעות אחסון נפרד.
התוצאה היא שמספר הדיסקים הקשיחים המיוצרים כל שנה בעולם הולך וגדל.
בשנת 2003 נמכרו בעולם 17 מיליון דיסקים והתחזיות היו שבשנת 2006 ימכרו 55 מיליון דיסקים קשיחים.
כיום, מעריכים כי בשנת 2005 נמכרו קרוב ל-300 מיליון דיסקים וכי בשנת 2006 ימכרו קרוב ל-500 מיליון.
מעל 300 חברות סטוראג' נרכשו או התמזגו משנת 2000 ועד היום. השוק התכווץ ונעשה יעיל ורווחי יותר, והמוצרים מגוונים וזולים יותר.
מושגים  כדוגמת NAS, SAN, DAS, ILS, SOA משפיעים יותר ויותר על חיינו.

אנו עומדים בפני התפתחויות מסעירות בתחום האחסון בתקופה הקרובה, ומושגים חדשים עומדים להשפיע על חיינו בקרוב מאוד, כדוגמת BD-ROM (הרחבה, במהדורה הבאה) לצריבת תקליטורים בנפח של 25 ו-50GB, והדיסקון (דיסק-און-קי) בנפח 8GB שעליו הכריזה חברת M-Systems לפני מספר ימים, ועל נפח של 128GB עד שנת 2010.
דיסקים קשיחים בנפח של 500GB כבר נמצאים בשוק ונפחים גדולים הרבה יותר צפויים במהלך השנה.
כלים אלו ואחרים ישמשו אותנו ביום יום בכדי להגן על המידע היקר לנו.

אבל לא פחות חשוב הוא לדעת להגן על המידע מפני גורמי הנזק הגדולים ביותר למערכות מחשב בכלל ולמערכות מידע בפרט - אנחנו- המשתמשים במערכות המחשב.
על פי הנתונים שהצטברו במעבדות הצלת הנתונים עולה כי כל אחד מאיתנו המשתמש במערכת מחשב, צפוי לאבדן נתונים אישי, ברמת המסמך הבודד, בין פעמיים לשלוש פעמים לשנה. כל אובדן נתונים כזה גורם לאבדן מספר שעות עבודה אישיות ובסך הכל אבדן של כ-8 שעות עבודה לשנה - יום עבודה אחד כל שנה, לכל עובד. אנו קוראים לנתון זה PDT - Personal Down Time.
התחשיב הזה אינו נמצא בטבלאות ה-DRP אבל עלותו לארגון ברורה, עלותו שווה ליום עבודה אחד מתוך סה"כ השכר הארגוני השנתי. אם מספר העובדים בארגון גדול ממספר ימי העבודה בשנה, יוצא כי הארגון משלם שווה ערך לשכר עבודה מלא לעובד יקר בשם PDT.
ואלו רק נזקי המידע הקטנים ביותר הידועים לנו. נזקי המידע הגדולים יותר, עולים הרבה יותר אך מתרחשים לעיתים רחוקות הרבה יותר, ובארגונים רבים עלותם הרב-שנתית פחותה מעלות ה-PDT השנתית.

הקונפליקט בין גיבוי לטייפ לבין גיבוי לדיסק הולך ומחריף. מחירי ה-GB דיסק יורדים אל מתחת למחירי ה-GB טייפ, עלות התפעול של דיסקים לעומת עלות התפעול של טייפים נוטה בבירור לטובת הדיסקים. ומצד שני, יתרונות הניוד והאחסון של הטייפים עדיין לא מצאו מענה אמין בעולם הדיסקים.
רוב הדיסקים נמכרים במחיר של בין 0.2$ ל-0.8$ ל-GB.

היקפי המידע הארגוני שמאוחסנים בדיסקים אלו יגרמו לתחום חדש שיכנס לחיינו בשנים הקרובות: תחום השמדת המידע - Data Annihilation או Media Sanitizing. מומחים מעריכים כי שוק זה יגדל אל מעבר ל-2B$ עד שנת 2008. סקרים שנערכו בחו"ל מראים כי ב-7 מכל 10 דיסקים משומשים שנרכשו, ניתן היה להחזיר את המידע הקודם באמצעות תהליכים פשוטים למרות שבוצעו בהם תהליכי מחיקת מידע.
חשיבות תכנון חיי הסטוראג' הארגוני חייבים לכלול גם את השמדת כל המידע באותן המצעים טרם יציאתן את הארגון."

 א.ג., 12/01/2006

מוח, בעצם

...
כל אלה, ועוד הרבה, הן מחלות המאיימות על "מוח" המחשבים שלנו. כמו ברוב המחלות המוכרות,  חלקן ניתנות לטיפול וחלקן לא. חלקן פשוטות לטיפול, וחלקן מסובכות ויקרות מאוד. שלא כמו במחלות האנושיות, כולן ניתנות למניעה.
משפט שנאמר בצ'יף יותר מפעם אחת ביממה היא: "אני לא יכול/ה להבטיח...(מה שלא יהיה), אבל דבר אחד אני כן יכול/ה להבטיח: כשהמחשב / הדיסק ימות מתישהו, ושכאשר זה יקרה, בטוח יהיה עליו מידע".

בואו להתגונן מפני הבלתי נמנע.
 

פינוקיו

"נגר" הוא בעל מקצוע בסיסי. כמו אופה, כמו רופא, כמו נפח. כמה מאיתנו מכירים, אישית, נגר? לא מעצב רהיטים, או פועל נגרייה, או מנהל מפעל לייצור רהיטים. נגר ממש. אדם שמסתכל על בול עץ או על ערימת קרשים, מקשיב לצרכים של הלקוח, מצייר ומדבר איתו על יתרונות, החסרונות ופרטי התכנון, העיצוב, הייצור, הציפוי, הגימור... לוקח מידות, מציע אפשרויות, ממליץ על פתרון מתאים, מבצע, מספק עד הבית וגם מתקין במקום...אם צריך, גם אפשר לקרוא לו להתאמות, לשינויים, לשיפורים ושיפוצים.
אם נוציא את נגרי סוף השבוע, העוסקים במלאכה כתחביב או ריפוי בעסוק, לא נשארו הרבה נגרים בימינו. "זה לא כלכלי", אומרת הדעה הרווחת. התעשייה מספקת תוצרת סטנדרטית במחיר מקובל בשוק, ויש גם ספקי ריהוט יוקרה לעשירונים (העליונים). אחרי מהפכת הרהיטים "הרכיבני במו ידייך", גם הערכה רבה לא נשארה למקצוע. כי גם סטודנט זב חוטם יכול למלא דירה במה שנראה שיא האופנה והטעם הטוב, ולאמור: "בניתי בעצמי".
השבוע פגשנו נגר אומן, כמו אלה של פעם. השיחה התגלגלה לרשת ריהוט סקנדינאבי. שאלנו את דעתו עליה.
- "נפלאה". "הם גאוניים!". "לא פלא שגם אבני הצעצוע לבנייה האהובים על ילדיי באים מאותו אזור". "הרעיונות שלהם מצוינים, הטעם טוב, הביצוע בסדר, היחס עלות-תועלת הממוצע: חיובי..." בקיצור, רק מחמאות.
-או. קיי...אז אתה ממליץ?
"בשום פנים באופן".
-למה?! הלא הייתה לך ביקורת טובה...
-"יתכן ותחשבו כי אני משוחד, אבל מכיוון שלא נפגשנו בסיטואציה עסקית, אני תקווה שתאמינו בכנותי. העובדה שמוצר הוא טוב, אין פרושה כי הוא מתאים לצרכים של כל אחד. זוג צעיר או מי שמחפש סידור ארעי יכול להסתדר. אבל זה לא נכון להיכנס למיטת סדום, לכופף את צרכי הלקוח למוצר מדף, במקום להתאים את הפריט לצרכים של כל בית ובית. וזה, עוד לפני שדיברנו על פריטים מיוחדים, כמו מעקות של מדרגות או עבודות ייעודיות. אם חושבים על כסף, גם העלות הינה מרכיב במכלול הצרכים, ולפעמים פתרון "זול" יכול בסופו של דבר לצאת יקר ביחס למצבו של הלקוח".
- רגע...לא גלשנו? אתה מדבר על ריהוט להרכבה עצמית, ואילו אני שומע כמו הד דברים שנאמרו בהקשר אחר לגמרי! זה בדיוק מה שאנחנו אומרים בצ'יף לגבי מספר נושאים בשטח המחשוב!
-אתה מדבר על המחשבים מהמזרח הרחוק?
-לא ידידי! היום כמעט כל המחשבים מיוצרים במזרח הרחוק! לא על חומרה חשבתי, אלה על תחומים טכנולוגיים שלא ניתן לעשות בהם "בקרת איכות" של סרט נע.
כך למשל, ורק כדי להדגים, עם עניין התוכניות להתאוששות מאסון. באו חברות וחיברו להן שאלונים האמורים להוביל את הארגון לתוצר הנכסף: מוכנות להתאוששות. למה "אמורים"? -כי בדומה לעבודתם של הנגרים, מילוי שלב-שלב של הנחיות יכול לאפשר לנו לבנות חפץ מעץ. האם זה מה שהארגון צריך? - ראו...יש לו אותו שם (שולחן, כסא, בובה, תוכנית BCP), הוא בנוי מאותו סוג של חומרים (עץ, ברגים, מסקנות, נהלים), ובבנייתו השתמשנו (לצרכי המטאפורה) באותם הכלים:  מברג, פטיש, תבניות למילוי פרטים, כלים לניהול פרויקטים, כלים לניתוח השפעה עסקית,...
אז מהו ההבדל?

בין היתרונות  שמשווקי  ה"עשה בעצמך" מכריזים עליהם:
צמצום זמן פיתוח התוכנית (כמו בבנייה עצמית של ריהוט מוכן) - כאן, הבעיה העיקרית בד"כ אינה זמן הביצוע, אלה הזמן שלוקח לארגון להחליט, להזמין, להשיב על השאלות, ולאשר את המלצות התוכנית ותוצאותיה. בישראל, למשל, עבור ארגון מן הגדולים בתעשייה -שגם מהווה סכנה סביבתית בלתי מבוטלת- נעשתה בשנת 2003 תוכנית להתאוששות מאסון, כולל היבטי אבטחה ושל מניעת זיהום לאזור המאוכלס הסמוך. עד כה לא חלו שינויים בהערכות הארגונית בהתאם או שלא בהתאם למסקנות הסקר. המלצות היועצים "נקברו" ללא הזזת אצבע ליישומן. במקרה של ארגון מסוג זה, השימוש בכלים המוכנים דווקא מאריך את משך העבודה מכיוון שיחסי הגומלין בין הגורמים הפנים ארגוניים מסבכים את עבודת המוביל.
השגה קלה של תמיכת הדרג הניהולי (אשתי מיד אישרה...) הדרג הניהולי רואה בכך מיטוב הניצול של משאבים פנים ארגוניים, אפשרות שליטה בנעשה, אפשרות כיפוף והכפפה של כל הפרויקט, וחיסכון בהוצאות לספקים. למה לא לתמוך?
חיסכון כספי בדמי ייעוץ (כנ"ל)
שאלונים מוכנים וכלים קלים לשימוש. האחראים מרגישים שווי ערך לכל יועץ שהתחום הינו מפעל חייו, והרגשת הערך נפלאה. סיום הצעדים אשר ב-Kit מסמל עבורם סיום המטלה. "עשינו V וממשיכים הלאה".

לא מספיק לבנות בובה מעץ, דומה ככל שתהיה, לילד. כדי להפיח רוח חיים בה יצירה וש"פינוקיו יהפוך לילד אמיתי" יש צורך בהתנעה נכונה ובאספקה מתמשכת של אותה "רוח חיים". כתיבה ואישור תוכנית להתאוששות מאסון אינם שלבי הסיום שלה. כל שינוי ארגוני שיתקיים לאחר מכן חייב להיות מלווה בהתאמת התוכנית. לפעמים שינוי פרסונאלי יחיד, או תוספת אחריות למחלקה, או שינוי זרימת העבודה בארגון יכולים להפוך תוכנית לתפארת... לאוסף ניירות חסרי ערך.
הנגר שבנה לנו את הכוננית גם בא ללטש ולצבוע אותה מחדש כשהילדים גמרו את שלב השחתת הרהיטים, וגם בא להוסיף לה רגליים ארוכות יותר כאשר עברנו למגורי קבע. מקצוע הנגרות הינו דוגמא קלאסית לנושא הדורש הבנה, תכנון, מיומנות, התמדה וכמובן, כמו בכל עיסוק, אהבה למקצוע. גם אַסְטְרָטֶג דגול כמו הלוחם הסמוראי ממחוז הרימה, (Miyamoto Musashi (1584-1645, השווה את אחת האסטרטגיות העדיפות עליו - למקצוע הנגרות. בספרו "חמשת הטבעות", שהפך בעידן המודרני ללהיט בין אנשי עסקים, מונה מוסאשי מספר קווים מנחים לאסטרטגיה מוצלחת:

הוקרה והערכה

הודעה התפרסמה על עובד נמל אשדוד שהגה רעיון אשר יישומו יחסוך כל שנה כסף רב לארגון. מאוד משמח לקרוא שיוזמות מסוג זה יוצאות לפועל, ומתוגמלות כראוי. יחד עם זאת, מדי שבוע אנו באים במגע עם עובדים (בעקר אנשי מחשוב) בארגונים מכל סדר גודל, ציבוריים ופרטיים כאחד, שגם הם עושים את המיטב אשר בידיהם, וממנפים שינויים ברוכים לטובת המעסיק. לצערנו, לא כולם מוערכים כראוי. אנו פותחים כאן במה: ספרו לנו על יוזמותיכם שחסכו משאבים או סייעו לשיפור השירות, הרווחיות, או איכות העבודה בארגון שלכם, ונשמח להביאם לידיעת קוראינו.
 

בקר, בקר!

דיסק קשיח שאינו מחובר או מוגדר היטב, שהכבל שלו - או כל מרכיב של הדיסק עצמו- מקולקל, או שמחובר ללוח-אם או לוח ממשק בלתי תקינים, יכולים לצור הודעות המאשימות דווקא את הבקר באי- תקינות.
מה לעשות? ראשית, בוקרים יקרים, כאשר באים להיכנס אל הקרביים של המחשב כדי לבדוק מי באמת אשם, חשוב תמיד לנקוט באמצעים למניעת נזקים מחשמל סטטי, או ESD.
עלינו לוודא כי כל הכבלים בחלק האחורי של הדיסק הקשיח מחוברים היטב. בד"כ יש לכל דיסק קשיח  שני כבלים לפחות: אחד לחשמל, ואחד למידע (כבל ממשק). זה האחרון יש לו כיוונים: שימו לב שכל קצה יהיה מחובר בכיוון הנכון, וודאו כי הקצה המתחבר לכרטיס ממשק או ללוח האם מהודק היטב. גם אם הכול נראה מחובר היטב, לפעמים עוזר לנתק ולחבר אותם שוב.
בדקו את מיקום המגשרים (ג'אמפרים), אם יש לכם כאלה. (לא בטוחים? - תשאלו!)
לפעמים הדיסק לא מוגדר כנדרש ב-BIOS, אבל לפעמים הוא כלל אינו מזוהה ע"י ה-BIOS. הסיבות לכך יכולות להיות בעיה בכבל של כונן הדיסק (להחליף!), או בעיה בדיסק עצמו. שקלו להחליף לדיסק חדש. בצ'יף נעזור לכם לשלוף את המידע מן הישן.
אם כל הפעולות הנ"ל לא עזרו, כנראה שהבעיה טמונה בכרטיסים או בלוח האם. רוצו למקום בו רכשתם את המחשב בטרם תפוג האחריות!
 

אילנה דיין ותה הקמומיל

באנציקלופדיה כתוב כי שמה המדעי הוא Matricaria recutita, Matricaria chamomilla או Anthemis nobilis, ושהיא באה ממשפחה טובה, משפחת המרכבים. הסוג הרפואי מקורו באירופה ואסיה. אבל, כמו הרבה דברים אחרים המוכרים זמן רב ובאזורים שונים של העולם, היא קיבלה כינויים רבים:Camomile, matricaria, anthemis, ground apple, Roman camomile, garden camomile, low camomile, whig plant, German camomile, wild camomile. בסופו של דבר, כולם מתייחסים לאותו צמח צנוע, נמוך, עם פרחים הדומים לחרציות קטנטנות, המכילים חומרים פעילים ביותר. העושר הכימי שלהן תורם לפעילות הרפואית הברוכה של הצמח, הנוגד דלקות, התכווצויות, ועוזר להרפיה עדינה של שרירי המעיים.
בעולם העתיק המצרים הקדישו את הקמומיל לאל השמש, בעקבות תרומתה בריפוי קדחות. לאורך המאות הוא הפך ל-panacea, תרופה לכל המחלות...דלקות כלי הנשימה, תולעים, בעיות שלפוחית, הצטננויות, בעיות כליות וטחול, צהבת; חומר חיטוי לשטיפת עיניים ופצעים; עוזר בהיסטריה ובבעיות עצביות, חוסר שינה, בדלקות חניכיים ופרקים, למניעת נמק, שלשול, אקזמה, צרבת, כיבי פה וקיבה, דלקות עור, ועוד רבות...
הפעילות העיקרית שבזכותה תה הקמומיל הפך למצרך חובה במעבדה לשחזור מידע
היא זו של הרגעה. כן, החומרים שהקמומיל מכיל מדכאים את מערכת העצבים המרכזית וגורמים להרגעה.
למה אימצנו אותו בצ'יף? תחילה, המְגַמָּה הגיעה עם נשות הנהלת החשבונות - בעקר לקראת ה-15 לחודש, ובסוף השנה. לאחר מכן, התחלנו לכבד בתה הצהבהב לקוחות עצבניים שחיכו לתוצאות של אבחון בחדר ההמתנה של המעבדה להצלת נתונים. לעיתים, התנהגותם לא שונה בהרבה מזו של קרובי משפחה של יולדת... או -חלילה!- של חולה קשה. עם הזמן, התה הפך למשקה חובה לצוות, במקרים מעצבנים במיוחד.
כבר הרבה זמן שכבה אותה חבילת תיונים על מדף המטבחון, אבל ביום א' האחרון, שוב רצנו לחלוט כמה כוסות. מה קרה?
נתחיל ב"הוריקאן אילנה", שגרם לנזקים גדולים. אם אינכם יודעים על מה מדובר, עדכון: בשבוע שעבר הוקרנה בתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, כתבה על אתר אינטרנט אליו בחורים פגועים ונקמניים שולחים תמונות אינטימיות של חברותיהן לשעבר. מקרים שבכתבה גרמו לשערות לסמור אצל צופים וצופות רבים. הפחד התפשט כמו אש בשדה קוצים. לאורכה ולרוחבה של המדינה עטו אנשים אל מחשביהם ומחקו תמונות אינטימיות בכמויות אדירות, לפעמים ללא זהירות רבה...יחד עם התמונות ה"אסורות", הם מחקו גם תמונות רצויות ויקרות, מסמכים חשובים ושאר ירקות.
ראשית, קוראינו כבר יודעים כי הוראת "מחק" לא ממש מבטיחה את העלמת הקובץ. (המתקדמים הקפידו אף למחוק את הקבצים מסל המחזור).
שנית, לאחר שנרגעו הרוחות, התחילו המשתמשים להבין כי מרוב בהלה עשו לעצמם נזק. אכן, אנשים מבולבלים ומפוחדים, עדיף שיישתו ספל או שניים, או עשרה...של חליטת קמומיל לפני ביצוע כל פעולה במחשב שלהם. גל נוסף של חרדה שטף את המשתמשים שהבינו כי אבד להם חומר רצוי. ואז בוצעו הפעולות הנמהרות, השגויות, להצלת הקבצים במו ידיהם. אחרים, הזעיקו חברים "מבינים", ביניהם גם אנשים שמקצועותיהם קשורים למחשוב: שכן מתכנת, בן דוד טכנאי PC, ידיד המשווק מחשבים לשוק המוסדי...
כולנו בטוחים שהמכרים ניסו לעזור ועשו כמיטב ידיעתם. הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות...
עבורנו בצ'יף זה לא משהו נדיר, או חריג, זה דבר שחוזר על עצמו שוב ושוב, ועדיין הינו בלתי נסלח. גם גלונים של תה קמומיל לא מונעים מאיתנו את הקושי הנפשי בגילוי סיבוך שניתן היה למנוע...פשוט על ידי "לא לעשות דבר". אחת מתוך טעויות רבות שהחברים עשו, היא, למשל, לחזור ולהעתיק קבצים על המידע הקיים והבלתי נגיש...
קוראים קבועים יקרים: אולי זו הפעם המי יודע כמה שאנו כותבים כאן את אותה המלצה:
אל תמהרו! אל תכנסו לדברים שאינכם בקיעים בהם! שימוש לא נכון במהלכים או בתוכנות שחזור מקצועיות יכולים לקבור את המידע שלכם עמוק הרבה יותר! לסבך ולייקר את תהליך ההצלה במונים רבים!

...כוס תה קמומיל? כן, תודה! וצרו קשר
 

מה יותר גרוע?

מאז יום שני האחרון, בו התפרסמה הידיעה על השיתוק הממושך (30 שעות) של מפקדת העלית הצה"לית (בה שרתו מספר עובדי צ'יף), הרוחות לא נרגעות... במיוחד, מתעכבים חכמינו בשאלה: "מה יותר גרוע"?
האם יותר גרוע השיתוק עצמו, עם פספוס אפשרי של ידיעות חשובות לרשת המודיעין של ישראל?
האם גרוע מזה, שדבר השיתוק נודע ברבים, ולא פחות מאשר מפי רשת גלי צה"ל עצמה?
האם יותר גרוע מכל - שלא הייתה הערכות מתאימה להתאוששות מידית במקום?
האם אף גרוע יותר - שאכן הייתה הערכות במקום...שנמצאה בלתי מספקת ברגע האמת?
האם הכי-הכי גרועה זה המסר המרדים ש"הכל בסדר" למרות התקלה, כמו למשל כאשר ראש אמ"ן בדימוס מרגיע כי "ב99 אחוז מהמקרים, יש יציבות מספיקה כדי שחומר חשוב לא ילך לאיבוד והחומר הדחוף יגיע בזמן"
או שאולי, הדבר הגרוע מנשוא הוא שהיחידה בסדר, שיש להם מערך חילופי, שהם הסתדרו לא רע, ובכל זאת הלשונות האווילים הצליחו לעשות מזה עניין ולהכתים את הכפתור ופרח של הבונקר הצה"לי.
 

השורות של עמית

בקשות ותגובות

השבוע פגשתי את אלדד, שביקש ממני לכתוב "משהו אחד טוב", וכדבריו "תכתוב אפילו השמש זרחה והיה יום יפה". מצטער ידידי, אני כותב שורות אלו במזג אוויר קודר ואפור, והתחמושת שבידי לא ממש חיובית. לא נורא, אולי בשבוע הבא...

אבל בטרם אמשיך, ברצוני להבהיר משהו על מנת לרצות את הקורא היקר פרופסור ציון אביטל מהמכון הטכנולוגי בחולון, שזעם בצדק על מה שנראה כמו התקפה על המחקר האקדמי בכללותו. ראשית, הקטע הנ"ל נכתב על ידי עיתונאי מהטיימס הלונדוני (אני רק תרגמתי). שנית אין הוא תוקף את כל המחקר האקדמי, שכן בלעדיו באמת היינו חוזרים "לתקופת האבן". אבל מצד שני, יש גבול למה שצריך או רצוי לחקור. היות ומחקר עולה כסף מן הראוי להשקיעו בנושאים קצת יותר רלוונטיים. והכותב יוצא להגן דווקא עליך ועל עמיתיך החוקרים הרציניים. תוך שהוא, קצת בחספוס, יוצא כנגד בזבוז משאבים על מחקרים חסרי טעם או מטרה אקדמית.
וכך כותב לי פרופסור ציון אביטל בתגובה לתגובה..
"אכן, רק חלק מזערי ביותר של המחקר האקדמי מייצר ידע חדש ובעל ערך במידה שהוא באמת מקדם את הידע האנושי. החלק הארי של המחקר המדעי הוא למעשה מעין ליטוש, תחזוקה וביקורת של ידע קיים וסוג זה של מחקר הוא הכרחי לקיומו של ידע בעל ערך. אבל אני מסכים בהחלט שקיים אחוז לא מבוטל של מחקרי סרק, כמו "חקר" הקשר בין גודל התחת לבין סוג וצבע המכנס. כאן האיוולת שקופה לחלוטין וברור שמחקרים מסוג זה תכליתם היא קידום החוקרים ולא קידום הידע. גרוע מזה, בשנים האחרונות קורה דבר הרבה יותר חמור: מדענים מזייפים ומפברקים תוצאות במידה הולכת וגדלה ובימים אלו ממש עולם המדע נרעש לאור הגילוי שתוצאות מחקר בקוריאה שהיה מועמד לפרס נובל היה כולו זיוף. מצב זה הוא בלתי נמנע כאשר הקריטריונים למצוינות באקדמיה הם יותר כמותיים מאשר איכותיים אם כי מס השפתיים הוא שהאיכות היא העיקר. בפועל רק סופרים כמה "פפירים"* פרסם הבן אדם וזה התנאי העיקרי לקידומו. יתר על כן מנטאליות השיווק של קרמים, משקאות ושאר פיגולים חדרה גם לאקדמיה. פעם, אם אדם היה חשוב מאוד, הוא היה זוכה לפעמים גם להיות מפורסם. אבל היום אדם צריך רק להיות מפורסם כדי להיות חשוב - לפחות בעיניו ובעיני שוטים- ראה מרבית חברי הכנסת. אבל זו חשיבות מדומה: הונאה עצמית והונאת הכלל, והדבר הופך את כל התרבות שלנו לתרבות של ארעיות ללא הותרת שום משקעים של ממש שאפשר יהיה להוריש לדורות הבאים. זו הטרגדיה האמיתית - כי מנטאליות זו היא גזר דין מוות על התרבות עצמה - זו רק שאלה של זמן."
* (פאפירען, papers)
או קי... הבהרנו, בואו נמשיך אל הטבח השבועי...
 

הרמזורים התבלבלו

בואו נתחיל בתקלת הרמזורים המגוחכת שאירעה בתל אביב ותקעה את העיר שעות ארוכות בפקקים מטורפים. טענת המערכת היא שהמחשבים התבלבלו (?!) בקריאת התאריך 10.01.06.
המחשבים התבלבלו? ממתי מחשב מתבלבל? מה כל כך מסובך בתאריך שכזה 10.01 הוא תאריך שחוזר על עצמו כל שנה וכמוהו ה- 21.12 או ה- 20.02 ואפילו ה- 30.03 האם צפויים לנו שיבושים בכל אחד מהימים הללו? למה רק בתל אביב התבלבלו המחשבים? מה קרה, הלכו לישון מאוחר? שתו? עישנו משהו?
זו לא הפעם הראשונה שטעות טיפשית ברמת המתכנת נופלת על המחשבים. ומתכנת שהתכנה שלו לא קוראת תאריכים פשוטים כמו שצריך, הוא ג-ר-ו-ע במיוחד. ושוב חוזר אני לשאלה: איך יתכן שהדבר קרה רק בתל אביב? הרי בדיעבד כל המערכות בכל הארץ פועלות באותה צורה. ההסבר לא ממש מקובל עלי, ואין מנוס מהמחשבה שמדובר באחד משני ההסברים הבאים: חבלה בזדון, או חמור שלחץ על כפתור כלשהו בטעות. מערכת מחשב שלא התבלבלה ב- 1.1.2000 וב- 29.2.2000, תאריכים שהחרידו את כל העולם, לא תתבלבל ב- 10.01.06.
אגב, מחשב כף היד הראשון שלי נרכש באיטליה לפני 12 שנה בדיוק. אמסטרד מסיבי וחביב ששירת אותי נאמנה עד... ליום שהחליט שהתאריך הוא ה- 1.1.1900. כן זה היה המחשב היחיד שנתקלתי בו שבאג ה- 2000 (אותו פלופ בינלאומי) דפק.

עלילות IDB בניו יורק

סניף בנק דיסקונט בניו-יורק נתפס בשערוריית הלבנת כספים, עבירה פלילית למהדרין בכל מדינה המכבדת את עצמה. מנכ"ל בנק דיסקונט ניו-יורק נתבקש לצאת לחופשה (בתשלום כמובן). החוצפן, בעזות מצח, הביע מחאה. ראשית, ידידי: תגיד תודה שבינתיים איש איננו מעמיד אותך לדין על עבירה פלילית. שנית, עליך לזכור שכמנכ"ל דיסקונט ניו-יורק אתה ורק אתה אחראי על הנעשה בבנק, ואם הבנק עובר עבירה פלילית וידעת על כך, אתה אשם בפשע. ואם לא ידעת על כך, אתה אשם בניהול גרוע, בהעלמת עיין וברשלנות כלפי הבוסים שלך ובעלי המניות של הבנק. בשני המקרים הדבר היחיד שמגיע לך הוא "בעיטה בתחת" לא חופשה בתשלום. תגיד תודה ידידי, בינתיים, יצאת בזול.

Rootkit

אחת הצרות הגדולות ביותר שעידן הוירוסים המודרני הוא ה- rootkit, וירוס נודניק שהמערכת איננה מסוגלת לזהות ו/או לקרוא שלא לדבר על לטפל בו. הנ"ל יכול לשבש באופן קשה מאוד מערכות שכן הוא איננו עונה לדרישות הסטנדרטיות של מערכת הקבצים (file System), שלא לדבר על פעילות זדונית שהמערכת איננה מסוגלת להבחין בה. מיותר לציין שאף אנטי וירוס לא מסוגל לזהות אותו, וגם מפתחי תכנות שיועדו לזהות rootkit מודים כי התכנות שלהם אינן מסוגלות לאתר את כל הסוגים בוודאות.
השבוע נודע לנו כי סימנטק יצרן האנטי וירוס (לדעתי, הכי פחות יעיל בעולם) הגדול בעולם עשה שימוש ברכיב שכזה בתכנת האבטחה שלו. ההסבר של החברה לא ממש ברור לי, כי הוא חסר הגיון וגם לא ממש רלוונטי, ולכן אתעלם ממנו. הבעיה היא שה- rootkit במקרה זה מייצר ספריה שהמערכת איננה מזהה ולא יודעת על קיומה. ספריה שאם נמצאים בתוכה קבצים זדוניים אין אפשרות לאתר אותם וכתוצאה מכך אין אפשרות למחוק או לנטרל אותן.
עצוב מאוד לגלות שחברת האבטחה הגדולה בעולם לא מודעת לסכנות שבשימוש של כלי כה בעייתי, ומתקינה אותו בתכנה שאמורה להגן על המחשב שלכם. לטעמי מדובר בחברה שאנשי המקצוע שלה היו צריכים לפרוש מזמן. והשיטה שלהם משולה לבניית רשת דייגים וניקובה מאוחר יותר "כדי שדגים יוכלו להיכנס".
אם כל האזהרות שלי, בנוגע ליישומי האבטחה של סימנטק, עד היום לא הספיקו לכם כדי למחוק את הגרוטאה לתמיד מהמערכת שלכם. הרי שאם לא תעשו זאת עתה יהיה לכם קשה מאוד לבוא אל מישהו בטענות.

העיקר הבריאות? העיקר הכסף!

כל חיי אומרים לי "העיקר הבריאות", ואני משיב "העיקר הכסף". השבוע נתפרסם מחקר די ברור שמגלה "העניים חולים יותר". מחקר זה נכנס לקטגוריה של מחקרים ברורים ומובנים מאליהם, אבל דווקא הוא היה חשוב כדי להוכיח ולזעזע. הרי עניים אינם מטופלים על ידי מומחים גדולי שם (הם יקרים), אין להם כסף "לתרום" כדי להיות מנותחים על ידי התותחים הכבדים. ואין להם את הכסף לתרופות היקרות. הדבר מזכיר לי את ההמתנה שלי לניתוח בכף היד. ארבעה ימים שכבתי בבית החולים בהמתנה לניתוח דחוף בכף היד המרוסקת שלי... המתנה שגרמה לעצם להתאחות לא נכון, דבר שחייב את המנתחים לשבור אותה לפני הניתוח בשנית. למה? כי המנתחת הייתה עסוקה בניתוחים פרטיים באותו חדר ניתוח של בית החולים בו אמור הייתי להיות מנותח. אחרי ארבעה ימי המתנה התקשרתי לרופא המחוזי של קופת החולים שלי ודרשתי ממנו להתקשר לבית החולים ולהודיע להם כי הוא לא משלם אגורה על כל יום אשפוז מיותר שלי. וראו זה פלא באותו לילה נותחתי, ולמחרת שוחררתי.
אגב... במדינת ישראל החוק איננו מאפשר מתן תרופות בחינם! החוק! זאת אומרת, שמי שמחר מחליט לחלק תרופות בחינם, עובר על החוק...
 

הידעתם?

מדינת ישראל במקום הראשון בעולם בשימוש בנייר טואלט!
מה גורם לכך ?
1. אוכל חרא?
2. כי העיתונים משאירים סימני דיו על הישבן?
3. כי הנייר טואלט הישראלי באיכות כל כך גרועה שצריך כפול נייר כדי לבצע חצי עבודה ?
 

הכלבים
בתל אביב זה עובד אחרת, מי שינקה אחר כלבו (חוק שבתל אביב, כמו בפאריז, לא ממש מתייחסים אליו) יקבל מפקחי העירייה תלושי מזון לכלבים! מעניין... העירייה בתל אביב כל כך חסרת אונים שהיא מחלקת מתנות לשומרי חוק.. זה פשוט יותר זול מלקנוס פורעי חוק.
אגב, כיצד יבוצע הדבר? האם אדם צריך להכריח את כלבו לעשות צרכיו בנוכחות פקח עירוני על מנת שיזכה בבונוס הנ"ל בעוד הוא מנקה? הרי לעירית תל אביב אין פקחים לאכוף לא את החוק הנ"ל, לא את חוק איסור העישון במקומות ציבוריים ובקושי בקושי לאכוף את חוקי החניה בעיר.
 

אלוהים ישמור!
לראשונה מאז 1983 (מפולת המניות הכבדה) הבנקים יוכלו להשקיע במסחר בבורסה.

ועוד אזכור...
לידיעת מי שסביר להניח איננו קורא שלנו, מר יואב להמן: בדצמבר היו רוב משקי הבית במינוס... (ידיעות אחרונות). אתה עדיין לא מריח קטסטרופה ביוני? אולי רופא יפתור את הבעיה.

טבע הדברים
עוד מענק ענקי מחולק לחברה קטנה וענייה – "טבע". צודק סמנכ"ל הכספים של החברה שיהיה זה חוסר אחריות מצידו לא לקחת את המענק. אני לא מאשים את טבע, חברת ענק בקנה מידה בינלאומי. אני מאשים את מחלקי המענקים. 50,000 עסקים נסגרו בשנה שעברה, וטבע פרחה וממשיכה לפרוח. העובדה שטבע משלמת מיסים במדינת ישראל לא מקנה לה זכות לקבל מענק: כולנו משלמים מיסים למדינת ישראל!... מישהו מאיתנו קיבל מענק ?

תגובה לשורות של עמית

עוד על רישות

בגיליון אחר כתבנו על רישות חברתי. ידידינו הברזילאי אוקטאביו, שהפך את התחביב לפרנסה, שלח לנו קישור לכתבתו מראשית 2005 בה הוא מתאר את האמצעים המועדפים שלו לרישות עסקי, עם מספר טיפים כדי להשיג קשרים טובים ולהפוך לפופולאריים מאוד. להלן הטיפים.
1. "בחר במספר כלים לרישות עסקי או חברתי (בחירתי: LinkedIn & Ecademy לעסקים, ו-Gazzag לפעילות החברתית), אבל דאג לנוכחות מזערית גם ברשתות אחרות.
2.  מלא את הפרופיל שלך בנדיבות. הגדר הצעת ערך ברורה וייחודית
3.  התחבר לשחקנים העיקריים בפלטפורמה הנבחרת
4.  תוביל על ידי שירות לרשת החברים שלך, תסייע לכל אחד, תחבר בין אנשים
5.  שתף אחרים בחלק מהידע שלך ללא ציפייה לתמורה.
6.  בקש ותעניק המלצות ברגע שתתחיל להרגיש בנוח.
7.  הפוך בעצמך לפעיל רישות מוביל על ידי איסוף שמות וכתובות, והזמנת אנשים להתקשר עמך על גבי הפלטפורמות  הנבחרות. היה פתוח למפגשים חדשים ואקראיים. אל תחשוש: רוב הזמן תהיה מופתע לטובה. קישורים וירטואליים לא נושכים. מצד שני, חוסר התגובה שלך ומקש ה"מחק" תמיד זמינים במחשב שלך.
8.  חבר קשרים בצורה צולבת בין פלטפורמות, כלומר התחבר לאותו אדם בכל הפלטפורמות העיקריות, ותבין כי אותו אדם יכול להעדיף לתקשר עמך רק  באחת מהן.
9.  הזמן את ידידיך להתחבר אליך ברשתות המקוונות, אך תהיה מוכן לקבל כי יתכן שידידיך לא יבינו דבר על רישות חברתי ויכולים לדחות את הזמנותיך. תהיה אדיב כלפיהם וקבל את החלטתם.
10.  הורד והשתמש במספר מנועי תמסורת מידית ו-Skype
11.  כתוב מספר בלוגים או כתבות בעלי עניין כללי.
(הטיפ הבא למי שאין משהו דחוף יותר לעשות בחיים, או שהינו איש יחסי ציבור/ מפיק אירועים במקצועו).
12.  יסד מועדון וארגן אירועי רישות בלתי מקוון תקופתיים.
(בטיפ הבא אוקטביו משווק את עצמו..., ואולי כדאי לכולנו ללמוד ממנו).
13. היכנסו והשתתפו במצגות הוירטואליות שלי כל יום ב' בשעה 20:00, זמן ריו-דה-ג'ניירו. אני מדבר על מספר נושאים בעלי עניין גדול. נואמים מתקבלים בברכה. אנא הודיע לי על בקשתך/עניינך להשתתף.
14.  תגיע להרצאות של מרשתים זרים כאשר הם מגיעים לעירך / אזורך.
15.  יהיה פתוח למדיה. הם יכולים לחפש אותך יום אחד."
 

מכאן ומשם

● מומלצת: הכתבתו של פרופסור שלמה מיטל בירחון של הטכניון, על הכלכלה הארגנטינאית

● האנונימיות באינטרנט מאפשרת לבדות זהויות ולשחק תפקידים. אבל לפעמים התת- המודע בוגד במסתתרים מאחוריהם ....השבוע נכתב באתר ארוטי ישראלי: "אשתי הנימפורמנית מעוניינת ב..." - היה זה מומחה במידענות (אינפורמטיקה) או יצרן פורמייקה?
 

אוניברסיטת בר-אילן,
הפקולטה למדעי היהדות,
המחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות
והאגודה הישראלית לחקר שפה וחברה
מזמינות לכינוס בנושא: דרכי הסלנג הישראלי

יום רביעי, ג' בשבט תשס"ו (1 בפברואר 2006), אולם מינץ, בין השעות 09:00 - 19:30

"I actually know more commands than I respond to..."