גרסתBOS העדכנית הנה BOS v2.2.11 ▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכוןהקישו כאן לקבלת העדכון. ▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמההקישו כאן. ▪ למצגת BOS עדכנית: BOS 2009H.pps גרסת Beta עדכנית 2.2.11.247 לקבלת גרסת Beta
שער ערך ה GB 17/10/2011 השוואת כדאיות רכישת דיסק קשיח מסוג SATA לפי מחיר לכל 1GB
לפני מספר שבועות, ובהמשך לעבודתו משנת 2007, פירסם Thijs Bosschert מאמר מפורט על האפשרות להחביא מידע במוצרי חומרה המתחברים למחשב באמצעות USB. התקנים עם חיבור USB יכולים להגיע בצורות וגדלים מגוונים (מה שלעיתים כבר עושה אותם קשים לזיהוי). הניצול לנשיאת מידע לצרכי ריגול או גניבת נתונים
יוצר סיכון בשימוש בהם. כל התקן USB יכול להפוך לנושא מידע ולכן, מנקודת מבט פורנזית בבואנו לבדוק מחשב, עלינו להקדיש תשומת לב רבה לכל פריט. גם מנקודת המבט של הגנה על מידע ארגוני וקנייני, כל התקן USB יכול לשמש להברחת נתונים החוצה. ההצעה של בוסשרט מבוססת על כך שלהתקני USB חיצוניים רגילים - כמו עכברים, מדפסות, מקלדות -יש כבל הניתן לחיבור לפורט USB במחשב.או לחלופין, לחיבור ההתקן ל- USB hub. את ה-האב ניתן בתורו לחבר גם להתקני USB נוספים - כמו למשל דיסקון USB (דיסק-און-קי). הטכניקה להסתרת מידע כוללת שימוש ב-האב, אך במקום לחבר את המוצר כפי שהיצרן שלו התכוון, השילוב בין ההתקנים נעשה בצורה אחרת.ה-האב והדיסקון (שהוא זה המאחסן את המידע)ישולבו עם עכבר ה-USB ושלושתם יהפכו להתקן אחד.כך, הצופה התמים רואה שרק העכבר מחובר למחשב, בעוד שמתחת למעטה העכבר נמצאים האב ודיסקון. העכבר הפך כך לאביזר ריגול משוכלל. הגישה לא מוגבלת להסתרת מידע, אלא שיכולה לשמש ליצירת סוס טרויאני של ממש, חומרה לאחסון מידע המכילה תוכנות זדוניות. רבים המשתמשים שכבר ערים היום לעובדה שחיבור דיסקון לא נקי למחשביהם יכול
לגרום להם להינגעות בתוכנה זדונית. אך מעטים יהססו לאפשר חיבור של עכבר, למשל, למערכת שלהם. באמצעות טכניקת הסתרת החומרה שצוינה קודם, כל מכשיר המתחבר דרך USB יכול לשמש כיסוי לנושא תוכנה זדונית. בוסשרט תיאר במאמרו את טכניקת הסתרת
התקן-נושא-מידע ב-USB בתוך עכבר רגיל של מחשב, למרות שזה אחד ההתקנים הקטנים ביותר ואילו במדפסת או מקלדת החלל גדול ונוח יותר למטרה זו. היות והניסוי מוכיח שכמעט כל התקן המתחבר בכבל USB יכול להכיל מידע, בבואנו לאבטח מידע פרטי או ארגוני אסור לנו להתמקד בהתקנים המובנים מעליהם בלבד. כעת תבינו למה חוקר הפורנזי בודק גם מרכיבי מערכת פשוטים ותמימים למראה, הוא מחפש סימני פתיחה של ברגים ושבירת איטומים. המידע האגור בהתקן ריגול מאולתר יכול להכיל ממפתחות הצפנהועד חומר בלתי חוקי.
בין ה-7 ל-9 בנובמבר 2011 תתקיים בגני התערוכה, תל אביב, תערוכת FisCom התערוכה המקצועית לציוד, טכנולוגיות ושירותים למשרד ולמחשוב. נשמח לשלוח הזמנות, לכניסה ללא תשלום ללקוחותינו ועמיתנו המעוניינים לבקר בה.
במהלך התערוכה נחגוג 25 שנות שירות של צ'יף בישראל
D.R.P. / B.C.P.
בצ'יף אגף נפרד המתמחה במיוחד בפרויקטים בהיבט כוללני לכל הסקטור המוסדי, גם לארגון הבינוני מסורתי או חדשני... ואף לקטן בארגונים הדואג לנכסים, כי המשכיות עסקית, עיקרה "סוף מעשה במחשבה תחילה!"
על פי IBM, נפח המידע העולמי הכולל מכפיל את עצמו כל שנתיים. הסיבות לכך רבות. ביניהן, גם תילי תילים של המידע הנשמר לצורך ניתוחים עסקיים אותם מבצעים ארגונים רבים כדי להבין את נטיות הצרכנים והמתחרים.כל איסוף הנתונים למחקר המעמיק הזה דורש נפח אחסון גדול יותר וטיפול בכמויות גדולות של מידע היסטורי. תוצאות העומס באחסון מסוגלות, בנקודה מסוימת, לגבור על יתרונותיו. למשל, על מנת לתחזק את מערכות האחסון ולנהל את המידע נדרש לעיתים תכופות להגדיל את הצוות האמון על מערכות המידע והתקשורת. אבל החיסרון העיקרי של גידול נפח המידע הוא האטת הגישה אליו, שבסופו של דבר יוביל לשירות ירוד. על מנת לייעל את אחסון המידע מומלץ לקיים מספר נהלים בריאים. כמו למשל, חלוקת מסדי הנתונים. מסד נתונים, שהוא מכלול לוגי, ניתן לחלוקה לפלחים מוגדרים ובלתי תלויים על מנת להפוך את המידע לנגיש יותר ואת החיפוש יעיל יותר. פתרון נפוץ יהיה לבזר את החלקים במספר מחשבים, וכל אחד מהם יהיה נגיש לקבוצת משתמשים שיוכלו לתפקד באופן מקומי בכל מחשב. ביחד, מחשבים אלו עובדים בצורה מסונכרנת כמו קבוצת עבודה מבוזרת, ומגדילים את היצרנות. דחיסת המידע פירושו לאחסן את אותם הנתונים במספר קטן יותר של ביטים. כתוצאה מכך מצטמצם נפח המידע הכולל ונדרשת קיבולת אחסון קטנה יותר, ואפילו רוחב הפס הדרוש להעברתו. בעיקרון, הדחיסה הופכת את פורמט המידע המקורי למשהו יותר קומפקטי. אבל המניפולציה הזו של המידע הופך למכשול כאשר באים לשחזר נתונים שאבדו. מידע שהתיישן וניגשים אליו לעיתים פחות ופחות קרובות, יש לאחסן במצעי מידע בעלות נמוכה יותר. "עלות נמוכה" לא מתייחס רק למחיר רכישת המצע, אלא בעיקר לעלות התחזוקה. פעולות עסקיות שנסגרו והמידע הקשור אליהן שכבר לא נדרש לעבודה היום יומית, כמו הנהלת החשבונות משנים קודמות, ניתן להעביר לארכיון. על איכות מצעי הארכיון אסור להתפשר, מפני שהמידע שבהן יכול להפוך לנדרש מסיבות רגולאטוריות, כראיות משפטיות, או של ביקורת הרשויות. תחזוקת הארכיון לא פחות חשובה מאשר זו של המערכות ה"חמות". מידע מנוהל היטב, מגובה נכון וביעילות, הוא נכס לעסק. אם הגישה איטית או ארגון המידע לקוי, אם המצעים יפגעו מסיבות סביבתיות או טכניות, נהיה בסכנת אובדן רב של מידע, זמן וכוח אדם, ואפילו נסתכן בקנסות והפסדים אם קבצים חשובים לא יימצאו. כלים ושירותים מסוימים נועדו לאיתור מסמכים ומידע שהלך לאיבוד, אך בכל מקרה מדיניות של מניעה מניבה תמיד תוצאות טובות יותר מאשר טיפול חרום.
ביום שישי הקרוב, 21 באוקטובר, בין השעות 08:00-14:00 יקיים בנק הדם של מד"א, בחסות מועדון ליונס נס ציונה התרמת דם ברחבת הקניון של נס ציונה (חניון הקניותר, בסמוך לרחוב האירוסים)
תורמים בין הגילאים 18-60, יתקבלו בשמחה ויוענק להם שובר הנחה לקפה+מאפה אצל אייל מאפים טובים
כולנו זוכרים את מסעות הפרסום הציבוריות כדי לעודד את אזרחי ישראל לקנות "כחול לבן", להעדיף את תוצרת הארץ על פני תוצרת חוץ. הקריאה הפטריוטית היא חלק מפתרון לתחלואות חברתיות כלכליות שלנו, ביניהן אלו שהובילו למחאה החברתית. וגם תשובה צרכנית לנוכח היחס העוין של רבות מאומות העולם כלפי ישראל. (כותבי שורות אלו נרתעים משימת פעמיהם לסניפי רשתות ריהוט של מדינות כמו אוסטריה או שוודיה).
נכתב פעם באתר משרד התמ"ת: "...כיהודים המבקשים ללכת לאורה של תורה, מן הראוי שנשאל: האומנם מעוגנת דרישה ציבורית זו לקניית כחול לבן במורשת ישראל ויש לה יסוד בהלכה? תשובתנו היא: כן בודאי! ומקור מפורש לכך מצוי במדרש הלכה לפרשת בהר. בפרשה זו קובעת התורה: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את עמיתו" (ויקרא כ"ה, יד). פסוק זה אוסר להונות ולרמות את קונה השדה, ולמכרו לו תוך התעלמות משנת היובל בה עתיד השדה לחזור לבעליו. אבל ההדגשה: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך" ולא בפשטות: 'כי תמכרו או תקנו' אומרת דרשני. ואכן ב'תורת כהנים' לפסוק זה – אשר הובא גם ברש"י על אתר – נאמר: מנין כשתהא מוכר לא תהא מוכר אלא לעמיתך? תלמוד לומר: וכי תמכרו ממכר לעמיתך. ומנין כשאתה קונה לא תהא קונה אלא מיד עמיתך? תלמוד לומר: או קנה מיד עמיתך. אין לי אלא קרקעות, שבהן דיבר הכתוב, מנין לרבות דבר המיטלטל? תלמוד לומר – 'ממכר'. לרבות דבר המיטלטל". ובכן לא רק "המלצה פטריוטית" לפנינו לקנות "כחול-לבן", אלא הלכה מחייבת. אמנם יש לציין כי הלכה זו לא נקבעה במפורש ברמב"ם ובשולחן ערוך, אך בתשובות הפוסקים מראשוני האחרונים ועד אחרוני האחרונים יש לה ביטוי מפורש, ויעמדו על הברכה מורי ורבותי - אחי ורעי, הרב שלמה אבינר והרב יהודה שביב שקיבצו מקורות אלה וגיבשו את ההיבטים ההלכתיים העולים מהם. השאלה העומדת במוקד הלכה זו הינה: האם חובה עלינו להעדיף תוצרת עברית בכל תנאי, אף אם מחירה גבוה יותר ממחיר התוצרת הנוכרית? בנקודה זו נחלקו הפוסקים, ואם נדקדק נוכל להבחין בארבע דעות בנדון. א – הדעה המחמירה מכל, הינה דעת הרמ"א בתשובותיו (סימן י.) ולפיה אף אם אם סחורת הנוכרי זולה בהרבה יש לקנות דווקא מיד ישראל. לא כהלכה תיאורטית נאמרו דברי הרמ"א, אלא כפסק הלכה למעשה, בהתייחסות לרכישת ספרי הרמב"ם שהודפסו ע"י מהר"ם פדואה, והנה עמד נוכרי לעומתו והדפיס ספרים אלה במחיר זול יותר – בזהוב שלם. הרמ"א פסק שיש לקנות את הספרים דווקא מהמהר"ם, ולא מפאת כבודו, אלא על יסוד ההלכה: "קנה מיד עמיתך", ו"אפילו במקום הפסד גדול". ב – מדברי התשב"ץ בתשובותיו (חלק ג' סימן קנ"א) נראה, שהעדפת סחורתו של יהודי אינה אלא במקום שההפסד מועט. כך – מכל מקום – דייק בדבריו בעל "מנחת יצחק" ואף ציין שאפשר שהפסד מועט נאמד בשישית ממחיר הסחורה. ג – כיווּן שונה עולה מתשובתו של הרב עוזיאל בשו"ת "פסקי עוזיאל בשאלות הזמן" (סימן מ"ח). לדעתו אין לאמוד את שכר העבודה העברית, ומחיר הסחורה היהודית, בהשוואה למחיר המוצע ע"י נוכרי, אלא לפי "דרגת רמת החיים של מקור העבודה" הכולל תנאים סוציאליים, ביטוח וכד'. יתירה מזו: לאור דבריו נראה שעל המערכת הציבורית לקבוע נורמת מחירים המבוססת על עקרון זה, ובכל מקום בו מוכן הפועל או הסוחר היהודי לעמוד בנורמה זו, מוטלת עלינו "חובה לאומית – אחוואית" – להעדיפו "ובית דין דנין עליה, ומחייבים את המוכר והיצרן, בעל הבית והפועל להקדים את אחיהם". ד – לעומת זאת נראה מדברי רבנו תם בתוספות (בבא קמא קי"ד ע"א), שיש להעדיף מכירה לישראל (והוא הדין קנייה), "דווקא כשישראל רוצה ליתן לו כמה שנותן לו הנוכרי. אבל אם הנוכרי רוצה ליתן לו בפחות, אין להפסיד בשביל כך". אלא שגם לדעה מקילה זו, נראה שיש לנקוט בדרך, המכונה בפי עורכי המכרזים בשם "זכות הסירוב", ולפיה יש לחזור במקרה דנן (גם לאחר פתיחת המכרז) אל היצרן או הסוחר היהודי, ולהציע לו למכור או לקנות, במחיר המוצע ע"י הנוכרי (כתנאי שלא יהיה "מפוברק" משיקולים זרים …) ואם יענה להצעה, יש להעדיפו על פני הנוכרי. "גזענות!" – האומנם?! דומה שאת שתי ההצעות האחרונות "מחיר נורמטיבי" ו"זכות הסירוב", ניתן אף לעגן בחקיקה או בתקנות בכנסת, ובוודאי ראוי לנהוג על פיהן במערכת הציבורית, בתחומי רכש של משרדי הממשלה וגופים הסמוכים על שולחן המדינה. אמנם יש להניח שניסיון חקיקה מעין זה צפוי להיתקל בהתנגדות מתחסדת אשר תזעק: "גזענות!" ואולי אף תפנה לבג"ץ … אך אין להירתע מכך. גישה לאומית ישרה זו, נובעת במישרין ממורשת ישראל, ואינה נגועה בשמץ של גזענות ושנאת זרים. כל מגמתה לגלות רגישות ואכפתיות לחבר ולאח,ולקיים את הצו היהודי המוסרי: "וחי אחיך עמך"
לאור הנ"ל, ונוכח השם הטוב של ישראל בעולם בתחום הטכנולוגיה, אנו חוזרים על הסיסמא: "קנו כחול לבן", וממליצים להשתמש גם בפתרונות תוכנה מתוצרת הארץ. לפחות אנו, בצ'יף, מתאמצים יותר לספק מוצרים טובים במחיר סביר. למידע נוסף פנו אלינו
ולמערכת נראה כי שינוי קטן בהגדרה ל"תוצרת הארץ" המכילה בתוכה גם תוצרת של אזרחי המדינה הנאמנים שאינם יהודים יכולה להוציא מעט מעוקצה של הלכה.
יצרני הדיסקים מתכוננים למעבר דורות הבא. מה שיאפשר את כניסתו של הדור החדש היא טכנולוגיית הצריבה באמצעות חום (Heat-assisted magnetic recording או HAMR), ועל כך מצפים לשמוע רוב הבאים לכנס DiskCon 2011 שיתקיים בימי רביעי וחמישי הקרובים. כזכור, לאחר אימוץ שיטת הצריבה הניצבת, התחרו במשך השנים האחרונות שתי טכנולוגיות שהיו בפיתוח: ה-HAMR שקודמה בעיקר על ידי סיגייט, וזו של המצעים המתובנתים שצודדה על ידי היטאצ'י ושותפיה. אבל, מסתבר כי בתחילת 2011 נתיבי הפיתוח של שני הזרמים הגיעו למסקנה ששיטת ה-HAMR תהיה הדרך לעבור את המדרגה הבאה. ועם זאת, המדיה המתובנתת נשארת כאלטרנטיבה אחרי ש-HAMR ימצא את הפוטנציאל שלה, אולי בעוד עשור. כאשר אנו מתקרבים לגבולות צפיפות המידע לה מסוגלים מצעי צריבה ניצבת (1 עד 1.5 טרהביטים לאינץ' רבוע), הכרחי למצוא חלופה כדי להמשיך ולקיים את חוק מור. הדלפות מספרות כי טושיבה עומדת להכריז ב- DiskCon על דרך מקורית להשתמש בצריבה ניצבת כדי לאחסן טרהביט מידע אחד לאינץ' רבוע, תוך תצוגת דיסקים עם אותה צפיפות, בפורמט 2.5 אינץ' המכילים צלחות של 500GB לאחת. ואם זאת, אנו מאמינים שלא נראה בשוק -לפחות במשך שלוש או ארבע השנים הבאות - מוצרים הרבה יותר צפופים ממה שהשיטה הניצבת מאפשרת. בעתיד הקרוב, צפוי שהיצרנים ינסו לייעל את הצריבה בשיטה הניצבת, כמו למשל עם התאמות דוגמת שיטת ה"רעפים" (Shingled Magnetic Recording) כדי לעבור את גבול הטרהביט לאינץ'. כדי לעבור לצריבה באמצעות חום יש למצוא את חומרי הגלם המתאימים ביותר ולפתח דרכים לאינטגרציה בדיסק של דיודות לייזר וראשי צריבה מסוג חדש. אבל הפרס מפתה, תיאורטית זה יאפשר ייצור דיסקים קשיחים בעלויות שמתחת לשני דולר ליחידה! חברת TDK כבר ייצרה ראשי צריבה לשיטה זו ומסוגלת, לטענתה, לייצר דיסקים של 2TB המכילים שתי צלחות בקוטר 2.5 אינץ'. אבל, לעבור לשיטת ייצור שונה ידרוש ציוד במיליארדי דולרים, ואת זה יהיה על היצרנים לספוג - כרגיל.
לשונאים יודעים לספר כי בסרי לנקה משתמשים במונח סינהלזי שפרושו "לא לאמור דברים רעים על אנשים שמתו". אכן, מותם של אנשים פעמים רבות מטהר אותם ממעשיהם השליליים, הקטנוניים, המזיקים לזולת. במיוחד אם היו להם כמה מעלות טובות שנשקלות כנגד. המתאספים על שפת הקבר מבקשים חד צדדית סליחה ומחילה מן הנפטר על מעשיהם כלפיו. חבל שאין לזה שעוזב הזדמנות זהה להצטער ולהתנצל פומבית על מעשי הפגיעה שלו. בזיכרון הפוליטיקלי-קורקטי הופכים הנפטרים לקדושים, והס מלהזכיר חסרונותיו וסטיותיו. בסביבה החברתית וגם בדעת קהל העולמית צריך אומץ רב כדי לצאת נגד אחד ה"קדושים החדשים". Richard Stallman, מיסד קרן התוכנה החופשית ניחן באומץ הנדרש להספיד את סטיב ג'ובס בצורה יותר צודקת ממקהלת יפי הנפש ואינטרסנטים השולטים בתקשורת העולמית. סטאלמן כתב ב-6 באוקטובר בבלוג שלו: "נפטר סטיב ג'ובס, חלוץ המחשב-כבית-סוהר-שנעשה-קול, אשר פותח כדי לשלול מטיפשיים את חירותם. כפי שאמר ראש עיר צ'יקאגו הרולד וושינגטון על ראש העיר הקודם והמושחת דיילי, אני לא שמח שהוא מת, אך אני שמח שהלך. לאיש לא מגיע למות, לא לג'ובס, לא לביל, אפילו לא לאשמים במעשי רשע גדולים משל אלו. אך לכלל האנושות מגיע שיושם סוף להשפעה הזדונית של ג'ובס על המחשוב האישי. לרוע המזל, השפעה זו ממשיכה על אף היעדרותו. אנו יכולים רק לקוות שממשיכיו, כאשר ינסו להמשיך את מורשתו, יהיו פחות יעילים ממנו." סטאלמן התכוון שג'ובס הלל את הקונספט של תוכנה קניינית עד למצב שהשימוש בתוכנה הזו הפך לקול - להבדיל ממייסד מיקרוסופט ביל גייטס, שלמרות כל תרומותיו לנעילת התוכנה הקניינית, מעולם לא הצליח להפוך אותה לפופולארית. סטאלמן מייצג את עמדת עולם התוכנה החינמית והקוד הפתוח. השורות שכתב הביאו עליו נחשול גינויים, למרות שאת אותם דברים הוא נהג לאמור תמיד, גם בתקופת חייו של ג'ובס, שהוביל תאגיד אגרסיבי, עם "אצבע קלה" על ההדק המשפטי, נלחם ומחץ את מתחריו באמצעות ריבוי תביעות פטנטים. תאגיד שניסה לכפות כמעט הכול על משתמשיו, כולל סוג השירים והספרים שהם קונים. ותאגיד שנהנה אפילו לצמצם את אפשרויות שדרוג החומרה של לקוחותיו.
ואין כל אלו מפחיתים כהוא זה מההישגים הטכנולוגיים של ג'ובס וחברת אפל.
אתם עוד שם? נצמדים לקרקע הקדושה? מה לא שמתם לב שהיא נשמטת לכם מתחת לרגליים? הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, עאלק! תוך יומיים הצליחה ממשלת ישראל לחפור עוד שני מטר באדמה כדי לקבור את הדמוקרטיה שהיא חיסלה, שגופתה טמונה בגנזך ומעלה ריח רע. לא שמעתם שאסור להתפטר מעבודה שאיננה משתלמת? כי זה לא נוח למדינה? האם לא עלה בדעתכם שמחר גם אתם יכולים להיכנס לקטגוריה של עבדים? 26 ש"ח לשעת עבודה, חצי משכר המינימום במדינה מתוקנת, לאנשים עם הכי הרבה השכלה ואחריות במשק? 26 ש"ח למי שאחראי על חיי אדם... ועוד לא דיברתי על 350 שעות בחודש. ואי אפשר להתפטר, למה? כי יש הרבה במצב הזה שרוצים לעזוב. המצחיק הוא שנילי ארד* השוותה את ההתפטרות של המתמחים לשביתה... אך רגע, ממתי אסור לשבות במדינת ישראל? הרי גם זה מאשיות הדמוקרטיה. כמה ימים קודם לכן עבר חוק אחר בקריאה ראשונה, שיסתום -לא רק לעיתונאים, אלה גם לנו הציבור- את הפה לנצח. זה עוד חוק תוצרת ליכוד-ש"ס-ישראל ביתנו. חוק לשון הרע כבר לא מחייב הוכחת נזק, כל מי שלא מוצא חן בעיניו משהו שכתבו עליו ב... כל מקום שהוא בעצם, והאגורה מצויה בכיסו יוכל לפשוט לכל אחד אחר את העור. החוק כמובן נועד לחסל כל מחאה או התארגנות לגיטימית מהסוג הנפוץ היום. עוד מעט יהיו עשרות, מאות ואלפי עורכי דין אוכלי-נבלות שיתבעו על ימין ועל שמאל אנשים שאמרו את דעתם, ואחרי שירוויחו מספיק כסף אולי ימונו לשופטים כמו נילי ארד. ועוד לא אמרתי מילה על החוק שהופך כל חייב כספים לעבריין פלילי. נו, אז אני חייב כסף, אנכי עבריין פלילי, הכסף שאני חייב לנוכלים של בנק הפועלים טובע ב-76 מיליון שקל שנמחקו לנוחי דנקנר (בעיני גנב אמתי, עם כסף בכיס וסוללת משפטנים המכסה לו את הישבן) עם רכישת מעריב (בעיני עיתון כושל שנרכש כדי להסביר מדוע לנוחי דנקנר מותר לגנוב). אתם עוד שם, בארץ הקודש? מדינה שבא המחאה אסורה, וראשי ערים מוציאים צווי פינוי בלי אבחנה לחסרי בית. אה, אין לכם כסף לדלק כדי להגיע לשדה התעופה? סעו ברכבת, ישיר ומהיר! אה סליחה... אין רכבת, לעובדי הרכבת מותר לשבות, אבל בעצם מי שם לב אם הם עובדים או שובתים? הרכבת לא מתפקדת כך או כך. ואם כבר בתחבורה עסקינן, עכשיו אני מתחיל להבין מה הסיבה לבידוק הביטחוני המטורלל בנתב"ג ומדוע אין מדיניות שמיים פתוחים בישראל. חס וחלילה שיהיה קל וזול לצאת מישראל.
*לידיעתכם צונזר כאן שם תואר הניתן לשופטת על ידי עמית, שלא בוחל במילים כשמדובר ב"משרת נקלה של האדונים הנבזיים, נושא כלים סמרטוטי, שמבצע כל עבודה שהטיל עליו אדוניו, גם אם הוא בוגד שכל מה שהוא אמור לייצג." ו... כן... - אין לנו ארץ אחרת.
לידיעת האמהות
זוהי הודעה מטעם ממשלת ישראל לאמהות חיילי צה"ל: "אל תדאגו, נחזיר לכם את ילדיכם, רזים יותר, עצובים יותר ואחרי 5 שנים מיותרות בכלא נידח שאין לנו מושג היכן הוא. אנחנו נעשה שרירים, נפגין כוח ועצמה ואחרי 5 שנים נקפל את הזנב ונחתום על בדיוק אותו הסכם שהונח לנו על השולחן אז. כמובן שלתזמון בשחרור בניכם יכנסו שיקולים פוליטיים ואנו רשאים לעשות בו שימוש לצרכינו התעמולתיים ולחיסול מחאה אחת או שתיים, ואולי אפילו נעביר חוקים לא דמוקרטיים בחסות האירוע החגיגי. היו גאים כי תרמתם את בנכם, שפיותו ושפיותכם לתעמולת הבחירות של הממשלות שכיהנו בשנות השבי". היו גאים בבניכם, אולי תשלחו אותם ללמוד רפואה?
תעסוקה
לעתים קרובות אני מקבל מכתבים שמאדירים את שמם של נתניהו ושטייניץ, כראיה לגדולתם מביאים לי את אחוז האבטלה הנמוך בישראל. שנים שאני כותב כאן על גיליונות אלו שהמספרים שמייצרת מדינת ישראל לא יכולים להיות נכונים. הם אפילו רחוקים מהאמת, אבל היות ובדיוק אותם קוראים מתייחסים אלי כאל שמאלני עוכר ישראל שרק רוצה לחרב להם את שמחת בית המשאבה (מה לעשות יש כאלו שכנראה אוהבים ששואבים מהם את כספם), הרי שאולי הכתבה הזו תאיר את עיניכם העצומות.
שביתות
ביום שלישי השבוע ערך האיגוד המקצועי הגדול ביותר בצרפת, ה-CGT, ניסוי כלים והפגנת כוח, שביתה כללית והפגנה ברחובות מרסי וכל זאת כשהאיגוד מספר 2 בצרפת החרים את ההפגנה. מה אומר ומה אדבר, בלי סיבה ועם הגיגים כל כך בנאליים שבא למות התייצב ראש האיגוד בכבודו ובעצמו מול עשרות כתבי טלוויזיה, רדיו, עיתונאים וצלמים (אנוכי ביניהם). ואחר כך הוביל את ההפגנה עם חיוך כששובל אנושי של יותר מקילומטר אורך צועד אחריו. 45,000 איש, לפי הספירה הנמוכה (של המשטרה)! אתם קולטים את זה, כמה פשוט להוציא אנשים לרחוב כדי להזכיר לממשלה שיש ציבור בחוץ וזה רק במרסיי, ביום חול, ככה סתם מחאה צעצוע. מתי נגיע לימים שהישראלים יצאו לרחובות על כל פיפס? שיזכרו כל פעם שדפקו אותם ושיענישו את האחראים ביום הבחירות. שידרשו מנבחריהם תוצאות ויבעטו להם בתחת אם יכשלו. מתי? לא בעולם הזה. אגב, יש תמונות.
וידוי
אני מוכרח להתוודות על משהו: נולדתי יהודי. זה שאף פעם לא האמנתי בדת כלשהי או באל כלשהו זה לא שינה את העובדה שהייתי גאה להיות יהודי. כשהתגרשתי אפשרתי לגרושתי לקחת את הילדה שלנו לרגל כל חג יהודי אפשרי בקרב משפחתה הדתית, למרות ה"סיכון" שבדבר. היה לי ברור שחשוב שהיא תקבל מסורת. לא אכפת לי שהיא תראה שבבית הורי לא אוכלים כשר. מעולם לא דחפתי אותה ומעולם לא משכתי אותה, והיא את ההחלטות שלה עשתה ואני גאה בה על כך. אבל, עלי עבר משהו. הפסקתי להיות גאה בהיותי יהודי. רוצים סיבות? הרב ליאור, הרב אליצור, ה"באבות" למיניהם, החרדים הטפילים יותר והטפילים פחות, פורעי יש"ע בחסות הכיפות הסרוגות, הניסיונות החוזרים ונשנים לכפות עלי את אורך חיי -לפעמים אפילו בחקיקה- הברסלבים, החבדניקים, אלי ישי והעז שלו, ועוד רבים ולא טובים. כל אלה גרמו לי לא רק להתרחק מהיהדות אלא גם לראות אותה אחרת, להתבייש במה שנהיה ממנה ואני יודע היטב שזה לא מה האמור היה לקרות, שזו לא היהדות האמתית. אבל לעומת זאת אני עדיין גאה להיות ישראלי וכואב לי לראות את ההרס הטוטאלי שזורעים בה פוליטיקאים חסרי מצפון ובושה. אבל גם מכאן, מצרפת, אני לא מתכוון לוותר ולתת את מה שיש לי, כדי שהם לא יהרסו הכול.
אגב... אני מבקש סליחה שבימים הנוראים לא ביקשתי סליחה מאיש, לא מרגיש צורך. אבל אם מישהו חושב שמגיעה לו התנצלות... לא ממני רבותי, לא ממני...
הצהרת אחריות למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.