מים רבים

"מאז ימי נח, לא הייתה באזור הזה שום הצפה רצינית"- גיחך לקוח סקרן, אחרי שמנינו בפניו מצבים בהם מסוגלים בצ'יף להציל מידע. אבל, מה היא "הצפה רצינית"?

ריכוז המלחים הגבוה במים שגרם לקורוזיה מואצת בחלקי מתכת שנראו כאילו עוכלו בחומצה.

למחר הבטיח לנו החזאי טפטופים קלים. החורף מתקרב, וגם אם התברכנו באקלים מדברי, מדי שנה נסתמים מרזבים, צנרת דולפת, וחוקי מרפי באים לידי ביטוי תמיד בהפתעה. כאשר הצפות צפויות, ניתן להתכונן. אך כאשר הן בלתי צפויות תגובת האנשים גם היא בלתי צפויה, בעיקר מפני שמדובר באירוע נדיר. מניסיוננו, אנשים פרטיים ועסקים קטנים מנסים לרוב באירועי הצפה להתגבר על המצב בעצמם.
הדיסק הקשיח הוא הרכיב הרגיש ביותר במחשב, והוא בדרך כלל הראשון שנפגע בשל  להיטות המשתמשים. בדיסק שמור כל המידע החשוב למשתמש או לעסק. הפתרונות הפשוטים בתכנון (כמו למקם ציוד מחשוב בקומה עליונה - בגובה בו פחות סביר שיוצף) יכולים למתן את הסיכון.
לאחר שרק בשנה שעברה הגיעו אלינו 6 מקרים של נזקי מים בעונת החורף, רשמנו לעצמנו לכתוב לכם השנה הזהרה כבר בסתיו:

1. אל תנסו לשחזר בעצמכם את המידע מהדיסק שנרטב. הדבר מקשה ומייקר את התהליך כאשר הדיסק מגיע בסופו של דבר למעבדה.
כאשר דיסקים קשיחים נרטבים והמים חודרים פנימה, הראשים הקוראים "נדבקים". הפעלת הדיסק במצב זה גורם נזק לצלחות המידע. אין להדליק מחשב או להתניע דיסק שנרטב!

2. אל תייבשו את הדיסק. אמנם ההמלצה נשמעת פרדוקסאלית, פעולות הייבוש הן בדרך כלל אלו המזיקות ביותר. הנוזלים סוחפים חלקיקים והייבוש יכול להדביק את חלקיקים אלו על גבי שטח פני הצלחות. החלקיקים הופכים להרסניים במהלך ההפעלה הבאה.
אז, מה עושים? שומרים על הדיסק רטוב. ניתן להכניסו מיד למיכל סגור או שקית אטומה ולהוביל אותו במהרה למעבדה. ככל שהדיסק עובר יותר זמן רטוב, מתקדמים תהליכי חמצון הרסניים גם הם.

קיימים כונני SSD עמידים למים. כאשר כוננים אלו מותקנים במחשבים נישאים קונבנציונאליים, המים עדיין פוגעים בלוח האם של המחשב והבעיה בכל זאת קיימת. אנו מוצאים כי מחשבים נישאים עמידים למים עדיין יקרים מדי ללקוח הממוצע.
מוצרים אחדים בשוק מוקשחים נגד פגיעה פיזית, אש ונזקי מים. בדרך כלל הם נרכשים לצרכי צבא וביטחון, למרות שבודדים, כמו למשל הכונן החיצוני-ioSafe Solo SSD מתאים גם לצרכי המשתמשים הרגילים. לדברי המפיצים בישראל, כונן שכזה לנפח 300GB עלותו כ-6,000 ש"ח ומגיע עם "ביטוח" של עד 5,000 ש"ח שישולם בעבור שירותי הצלת נתונים בעת הצורך. דגם אחר בסדרה מגיע עם דיסק קשיח במקום SSD.
 

סורק רב-ספקטראלי

בנוסף,כתיבה או צביעת שכבות נוספות של צבע או דיו מקשות על קריאת המקור.

הספין-אוף הראשון של המחלקה הקלאסית במדעי הרוח של אוניברסיטת אוקספורד, OMS - Oxford Multi Spectral Ltd, שגייס שותפות משקיעים סיניים ובריטיים, תייצר, תשווק ותמכור בעולם סוג חדש של סורקים. אב טיפוס הסורקים פותח במימון קרן האוניברסיטה בשנה שעברה, ומבוסס טכנולוגית הדמיה ייחודית. הסורק פותח במקור להדמיית פפירוסים עתיקים אך בהמשך שימש לסריקה, שחזור ואחסון מעל 250,000 כתבי עת היסטוריים. המוצר המסחרי יתמקד באפליקציות לשחזור כתבי עת ויצירת אומנות, אך יש לו שוק פוטנציאלי לגילוי מסמכים מזויפים, בדיקת מסמכי זיהוי בגבולות, בדיקת שטרות כסף וראיות פורנזיות.
הסורק הוא קומפקטי ונייד, יוכל לשמש לבדיקות גם מחוץ למעבדות המומחים, כמו למשל אצל עורכי הדין של הצדדים במשפט ובמעברי גבול. הוא מסוגל להציג סימנים שנמחקו או כוסו. הוא מספק הדמיה רב-ספקטראלית, שפותחה לשימוש בהדמיה אסטרונומית ולוכדת מידע בתדרים ספציפיים של הספקטרום האלקטרומגנטי.
ניתן להפריד את אורכי הגל באמצעות פילטרים ומכשור הרגיש לאורכי גל מסוימים, כולל אור בתדרים שמעבר לספקטרום הנראה (כמו אינפרה אדום או אולטרה סגול).

 
הדמית רב- ספקטראלית שמשה לבדיקת עבודה של דה-וינצ'י

ההדמיה הרב-ספקטראלית סייעה עד כה בפענוח מסמכים עתיקים רבים. ביניהם פפירוסים עתיקים שנמצאו בהרקולנאום -עיר עתיקה שנקברה במהלך התפרצות הר-געש. פיסות הפפירוסים נבדקו בטווח אורך הגל האינפרה אדום (1000nm). מה שלעין הגלויה נראה כמו דיו שחור על גבי נייר שחור, תחת קרן של 1000nm ההבדל בהשתקפות האור הופך אותו למלל קריא בבהירות.
מגילת הקלף הממוחזרת (פלימפססט) של ארכימדס פוענחה גם היא על ידי הדמיית דפי הקלף באורכי גל שבין 365-870 nm ולאחר מכן, באמצעות טכניקות מתקדמות של הדמיה דיגיטאלית נקראה עבודתו של ארכימדס אשר מתחת.
המכשור להדמיה רב ספקטראלית כולל מצלמות גדולות ויקרות, ודורש מפעילים מומחים.
הסורק של OMS מספק יכולות הדמיה העולות על היכולות של מערכות מעבדה גדולות, ביחס עלות-תועלת טוב בהרבה.
לתמונת צבע רגילה יש, כפי שידוע, שלושה רובדים: אדום, ירוק וכחול. לתמונה רב-ספקטראלית יש הרבה יותר רובדים, וחלקם, למרות שלא ניתן לראותם בעין האנושית, מכילים מידע רב ושימושי. הסורק מסוגל, לדברי ממציאו, דר' אלכסנדר קובלצ'וק, לקלוט מספר אינסופי של רובדים.
הסורק משתמש בטכנולוגיית סריקה  flat-bed ידועה ובעיבוד תמונה חזק במיוחד המצליח לסרוק סימנים "בלתי נראים" הסופגים ומחזירים אור באורכי גל שונים (סוגי דיו, פיגמנטים, פולימרים או ניירות).
 

מטייפ לדיסק

"בתחילת המאה ה-XX עדיין לא היה ברור שהמכונית תחליף בבוא העת את הסוס בתור הדרך הפופולארית ביותר לנסיעה. הסוסים היו זולים, מוכרים ואמינים יותר מאשר הדור הראשון של מכוניות מונעות דלק. בתחילת האלף השני, שוק הגיבוי על טייפים הגיע למקום שנראה בלתי ניתן לערעור. שלוש מתוך עשר החברות האמריקניות המובילות למוצרי אחסון היו, בחציון הראשון של 2001, חברות טייפים (ADIC, Overland ו-Qualstar). אך האימוץ הארגוני הנרחב של האינטרנט, שהוביל לבועת ה-דוט.קומים, גם סלל את דרכי החיבור לגיבוי מחוץ לאתר וטכנולוגיות רפליקציה, שמהר מאוד תרפאנה את האובססיה הקומפולסיבית של העברת מצעי אחסון אל מחוץ לאתר באופן ידני".
כך הקדים סולט קרקס, עורך האתר סטורג' ריסרצ' את רשימתו אודות על ההיסטוריה של הגיבוי מדיסק לדיסק. להלן תקציר.

ב-1987 הוקמה חברת Auspex שהשיקה את ה-NASים הראשונים. הרבה שנים חלפו מאז עד אשר הבינה התעשייה שמוצרים אלו הם סוג חדש של שרת אחסון, ולא רק פלטפורמות למסדי נתונים ושרתי ווב.

ב-1994 פרסם האתר סטוראג' סרצ' מדריך למתאמי פייבר צ'אנל. היו אז יותר יצרני מתאמים ממה שקיימים היום. בדיעבד מסתבר כי הייתה זו לידתו של שוק אחסון ברשת שמאוחר יותר יקרא SAN.

ב-1997 היו כבר מספיק יצרני מערכי RAID כדי להצדיק פרסום של מדריך מקוון שלהם.
באותה שנה בצ'יף הצלת נתונים בנס ציונה נרשמו סטטיסטיקות על פיהן כל מאמצי שחזור המידע מטייפים עברו בכ-15 שעות עבודה לפחות את משך העבודות לשחזור מידע מדיסקים קשיחים והוחלט לפתח לצרכי פנים בקבוצת צ'יף מערכת לאבטחת שרידות המידע - אב הטיפוס למערכת BOS העתידית מתוך חזון ואמונה בגיבוי מידע לדיסקים קשיחים ולא לקלטות - מה שנקרא בהמשך D2D.

ב-1998 הוטמעה בהצלחה מערכת BOS אצל הלקוח החיצוני הראשון, גוף הנקרא היום "החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ" וכונה אז מע"צ (מחלקת עבודות ציבוריות). המערכת כללה שרת עם דיסקים קשיחים מובחרים ופתרה בעיה חמורה של גיבוי שבועי שנמשך עד אז, בדרכים המקובלות, יותר מ-60 שעות.
מערכת BOS המסחרית הראשונה הוכרזה בתערוכת CeBit בהנובר.

ב-1999 הותקנה BOS ללקוחות ישראלים רבים נוספים. וכך גם בכל השנים שלאחר מכן, עד עצם היום הזה. פיתוח התוכנה לא פסק ובגרסאות רבות נוספו יכולות מגוונות - בדרך כלל על פי דרישת הלקוחות ומגמות השוק.

ב-2000 תשתיות האינטרנט, ששודרגו לאחסון אתרים ארגוניים בעבור כלכלת ה-דוט.קום, היו כבר מספיק בשלות מבחינה טכנית בכדי לאפשר ביצוע של גיבוי מקוון. לפני כן, סוג כזה של גיבוי מקוון אל מחוץ לאתר, היה מוגבל לתאגידים הגדולים ששכרו קווי מידע והשתמשו בטכנולוגיה קניינית.
באותה שנה נוסדה חברת התוכנה FalconStor, שמאוחר יותר אפשרה חבילות OEM שנכנסו לשוק הטייפ הווירטואלי.
באוגוסט 2000 פורסמה כתבה בשם "חזרתה של ארכיטקטורת כונן הדיסק הקשיח הניתק", אשר תיארה את טכנולוגיות הגיבוי על דיסק קשיח העדכניות ביותר  ל-SMB, והשוותה בין פתרונות האחסון הניתקים של יצרנים מובילים.
לקראת סוף 2000, NAS כבר משתווה בפופולאריות ל-SAN

ב-2001 התפרסמו רבות בארה"ב מוצרי ה-D2D של Nexan
ל-BOS נוספה יכולת Axave לגיבוי לדיסק נייד.

ב-2002 הדיסקים מסוג SATA החלו לספק אמצעי שדרוג ושינוי בקנה המידה של קיבולת אחסון ומחיר מערכת, מה שסייע בהרחבת שוק ה-D2D
בצ'יף התחלנו למכור את Axafe, פתרון מבוסס מערכת BOS המגבה לדיסק קשיח ופועלת מתוך כספת עמידת אש ופיצוצים.

ב-2003 החל להישמע הביטוי VTL - Virtual Tape Library (מיזם משותף של MTI ו- Quantum). הסטטיסטיקות הראו שהקהל החל לחפש ולהתעניין יותר בגיבוי מדיסק לדיסק מאשר בגיבוי על טייפים.
StoneFly ו- CommVault השיקו מערך IP SAN לגיבוי D2D בעלות של 33,995 דולר לטרה-בייט אחד.
למערכת BOS הוספה היכולת לשמור מידע משרתי Exchange מלאים באופן המאפשר שחזור והתאוששות מיידיים ללא תלות בשרת הדואר ותוך כיסוי מלא לתקנות ה SOX 404.

ב-2004 COPAN סיכמו את מצב התחרות בין טייפים לדיסקים קשיחים כדלהלן: "לרוע המזל, אפילו עם הגעתם של מערכות דיסקים קשיחים SATA החדשות  במחיר 10 דולר לגיגה בייט קיבולת, הדיסקים עדיין עולים פי שלוש עד פי חמש ממחיר ספריות הטייפ האוטומטיות ובכך הופך ניהול המידע לטווח ארוך לבלתי נגיש. בנוסף, רבים מן הארגונים דואגים לאמינות של טכנולוגיות ה-SATA"
באותה שנה פרסמו Peripheral Concepts  תוצאות סקר שוק שנעשה בין אלף אתרי ה-IT הגדולים ביותר. הדו"ח טען כי "האוכלוסייה המשתמשת בדיסקים בגיבוי גדלה ל-62% וצפוי שזה יגיע ל-76% ב-2005".
השאלה הייתה אם הגיבוי מדיסק לדיסק יהפוך את הגיבוי על טייפים לטכנולוגיה שעבר זמנה. ושאלה זו נשארה במרכז הוויכוח למשך שנים. בקצה אחד של השיח היו יצרני הטייפים כמו Sony שדיברו על שרידות הטייפ לזמן ארוך. בקצה השני, תומכי הדיסקים שטענו שלטייפ אין עוד תפקיד בשוק הביניים.

ב-2005 Quantum הפך ליצרן מוצרי אחסון הראשון שהכניס דחיסת מידע למוצר D2D, כאשר הוסיף את הטכנולוגיה המבוססת חומרה Optyon למערכות הגיבוי DX-Series מבוססות דיסקים, שהגיעו לקצב של גיבוי 2 טרה בייט לשעה. זה הציע מידע של חיסכון בהשוואה לפתרונות בלתי דחוסים, מפני שנדרשו חצי מכמות הדיסקים לגיבוי אותם הנתונים.

ב- 2006 כתבנו במגזין צ'יף את הקטע D2D2D. בשנה זו שוק הטייפים ראה את נפילתו החדה ביותר. הרכישות והמיזוגים צמצמו מאוד את מספר הספקים. נשמעו קולות הגסיסה של שוק הגיבוי על טייפים, למרות שהוא יתכן ישרוד כשוק גומחה סטטי למשך עוד כך וכך שנים. סקר שוק סיכם כי "לראשונה אי פעם, יותר מחצי ממנהלי מערכות המידע שנשאלו לוקחים בחשבון אופרציה לטווח ארוך נטולת טייפים". השאיפה "להפטר מהטייפ" הודגש אף יותר בארגונים גדולים. ב-2006 גובה יותר מידע בדיסקים מאשר בטייפים, והנפח בדיסקים גדל ב-4% בכל אחת משלושת השנים שלאחר מכן.
Network Appliance הוסיפה את יכולת דחיסת המידע לספריות הטייפ הווירטואליות שלה.
למערכת BOS הוספה היכולת לשכפל דיסקים שלמים או קבצים בודדים ברמת הבלוק לאתר מרוחק, תוך כדי תמיכה מלאה באתחול האימאג' כשרת וירטואלי חלופי.

ב-2007 Hitachi השיקה את הדיסק הקשיח הראשון בנפח 1TB, בו עלות כל GB הייתה 0.40 דולר.
בהמשך, הסקרים הראו כי 85% ממשתמשי VTL כבר הסירו את הטייפ מתוכניות הגיבוי היומיות.
לקראת סוף השנה מנכ"ל NetApp כתב שהוא מופתע עד כמה שרד הנוהל לצור גיבוי על טייפים פיזיים מתוך ספריות הטייפ הוירטואליות. 80% ממשתמשי ה-VTL עדיין נעזרים בטייפים באיזה שהוא שלב בתהליך הגיבוי.

ב-2008 הכריזו Texas Memory Systems על המוצר הראשון לאחסון ארגוני בו מגבים למערך SSD באופן אוטומטי באמצעות טכניקות שנוצרו בעבור דיסקים קשיחים. קצב הגיבוי במערך זה הגיע ל-512GB ב-6 דקות.

ב-2009 שני יצרני ספריות טייפ וירטואליות רואות את סופן. Sun Microsystems  נרכשה על ידי אורקל. Tandberg Data פשטו רגל.
דיסקים קשיחים 3.5" של Hitachi ושל WD החלו להופיע במערכי דיסקים ארגוניים של יצרנים רבים.
Sony הודיע שתפסיק לייצר ולתמוך בכונני טייפ AIT, וכי לא ניתן יהיה להשיג אותם עוד אחרי מרץ 2010
חברת Axxana רשמה לעצמה השקעה של 9 מיליון דולר לזירוז פיתוח מערכת הפניקס, מערכת שחזור מידע מבוססת SAN המגבה את המידע בקופסה מקומית מוקשחת ובה SSD.
סימנטק מצידה, הודיע על שדרוג תוכנת ניהול האחסון לזיהוי מוצרי SSD מיצרנים מובילים ושיפור פיזור המידע המגובה בצורה שקופה.
בצ'יף התחלנו להתקין BOS על גבי מערכות של לקוחות המבוססות דיסקים שעברו וירטואליזציה. כמו כן, נקראנו להגדיר את השימוש ב-BOS אצל לקוחות שיעד הגיבוי שלהם נמצא בחוות שרתים של ספקי אחסון (בזק וכו').

ב-2010 ioSafe השיקו את ה-Solo SSD (אותו ציינו במאמר על נזקי המים)

ב-2011 נוספה ל-BOS היכולת לשכפל מקור מידע כדיסק שלם או קבצים בודדים למספר יעדים מרוחקים במקביל.
 

השורות של עמית

שקרן

כמו כל מי שיש לו טלוויזיה התייצבתי שלשום לשמוע ולראות את דומיניק שטראוס קאהן מספר את גרסתו לטלוויזיה הצרפתית. האיש שסומן כנשיא הבא של צרפת. האיש שבמחי אבר המין שלו הרס לעצמו כל קריירה ציבורית או פוליטית אפשרית.
על המרקע שפת הגוף שלו אמרה בושה ולחץ. הוא סיפר שלא הייתה שום אלימות ושלאישה שהתלוננה עליו היו אינטרסים כספיים. כמובן שיחסי מין כן היו, אבל שום אלימות. תוך כדי הראיון, שנוהל על ידי קלייר שאזל (במקרה גם חברה טובה של אשתו של קאהן, אן סינקלייר), הוא לא הפסיק לנופף במסמך שהוציא התובע בניו יורק כדי, כביכול, לאושש את דבריו.
שטראוס קאהן, כמו נשיאה לשעבר של מדינת ישראל, קצב, ידוע היה בחוגים הרלוונטיים בפעילותו המינית. העובדה שאשתו עמדה לצידו במהלך התביעה היא מפני שגם לה יש את החיים שלה, אם תרצו לקרוא לזה כך. קאהן צוטט על ימין ועל שמאל מהדו"ח וכשנשאל על התביעה המצפה לו בצרפת הוא טען שהוא רק ניסה לנשק את העיתונאית טריסטאן בנון, וזאת כמובן אחרי שבמשך חודשים התכחש שהיה דבר כלשהו ביניהם.
קלייר שאזל עיתונאית משופשפת. אמנם שאלה אותו את השאלות הרלוונטיות, הגיעה בסופו של דבר גם שאלה את שאלת השאלות: איך אדם במעמדו יכול להרשות לייצר שלו לחסל קריירה שנראתה מבטיחה כל כך? והוא ענה: "נפילה מוסרית", כאילו מדובר במשהו חד פעמי.
אחרי הראיון, הזדרזה המפלגה הסוציאליסטית לספר שקאהן היה כן ואמיץ ובלה בלה בלה. אבל הציבור הצרפתי לא קנה את זה. סקר שנערך מיד אחרי השידור מצא ש- 66% מהצרפתים לא מאמינים למילה מדבריו. יתר על כן, עד לאותו רגע איש לא טרח לבדוק האם הציטוטים שלו מהמסמך היו נכונים או מדויקים. אבל הבדיקה לא איחרה לבוא, ונמצא שרוב הציטוטים פשוט לא היו נכונים. והיה גם מי שהלך טיפה אחורה ומצא שמר קאהן -בצרפתית יפה- חזר כמעט מילה במילה על דברי... ביל קלינטון אחרי הסתבכותו עם מוניקה לווינסקי.
עם תום הנאום יצא ראש ממשלת צרפת פרנסואה פייון בנאום תגובה, ואמר שמדובר בחוסר אחריות משווע של איש שישב בראשות הארגון הפיננסי החשוב ביותר בעולם בימים של משבר כלכלי זה. דומיניק שטראוס קאהן הוא שקרן, בדיוק כמו משה קצב. הצרפתים לא מאמינים לו שלא הייתה אלימות באירועים בהם הוא היה מעורב. הוא הרי גם התכחש כל הזמן לכל מגע עם טריסטאן בנון, ופתאום הוא מודה שניסה לנשק אותה. אז תסלחו לי, גבר שרוצה לנשק אישה, לא יעצור שם...
 

האם הוא חי כאן ?

השבוע נתקלתי במשפט של נגיד בנק ישראל מר סטנלי פישר... “בתנאים האלו לא נוכל להמשיך להוריד מיסים". להמשיך?
מר פישר היקר, אתה בטוח שאתה חי במדינת ישראל? מי הוריד מסים במדינת ישראל? ואולי גם אתה הפכת לשופר של משרד האוצר? אף אחד לא הוריד מסים במדינת ישראל, נהפוך הוא. בעוד שהמסים הישירים לא עלו (תיכף ידרשו מאיתנו לומר תודה על כך), הרי שכל המסים העקיפים הועלו גם הועלו ונוצרו חדשים. מישהו שם למעלה חושב שהציבור טיפש. אבל מצד שני, יש לו סיבה טובה לחשוב כך.
העניין הוא שדוחות משרד האוצר עצמו מראים דברים הפוכים לחלוטין מההודעות הפומביות של המשרד. כך למשל שחלקם של הטייקונים בתעסוקה הוא פתטי והם גם אלו שמשלמים שכר עבדות. אבל מצד שני הם אלו שגורפים 40 אחוז מההון שמתגלגל.
בספרד, איטליה, אנגליה, גרמניה ואפילו ארה"ב הליברלית עוברים בימים אלו שינויי חקיקה להעלאה משמעותית בנטל המס על חברות ובעלי הכנסות גבוהות במיוחד (עשירים אם תרצו) מעניין אם בישראל זה יעבור. מישהו מאמין ?
 

עכשיו הם נזכרו

ועדת הריכוזיות קבעה שיש ריכוזיות במשק הישראלי, ואללה! והודיעה כי בעל הון לא יוכל להיות בעלים של מפעלים ובו זמנית יחזיק בשליטה בהון. דנקנר, תשובה, בינו, אריסון ועוד מחזיקים בחבל משני קצותיו ומוצצים את לשדה של המערכת הפיננסית, אבל בזאת לא אמור להיגמר הסיפור.
מה אם אלו שמחזיקים ברשת סלולארית וגם יבואנים בלעדיים של מכשירי טלפון מסוג כלשהו? (בן דוב)
מה אם אלו שמחזיקים בכלי תקשורת לקדם את עסקיהם? זה אולי לא בגדר ריכוזיות אבל זה או ניגוד אינטרסים מסחרי (בן דוב) או נוגד את האינטרסים של הציבור וזכותו למידע אמין ואמיתי (אידלסון, שוקן, דנקנר, לאודר ועוד...)
אבל אולי אני דורש ממדינת ישראל יותר מדי. בואו ונראה כיצד הם מיישמים את העניין הראשון ואחר כך נדבר, כי מסקנות ועדת טרכטנברג כבר גלשו להם במורד האסלה בשירותים של משרד האוצר. מה שהיה גם צפוי.
 

תיאטרון ושחקנים

ביום שבת הייתי בטולון, מרחק שעה נסיעה מזרחה ממרסי, שם חנכה העירייה בקול תרועה רמה קומפלקס תיאטרון חדש. באירוע נכחו עשרות כוכבי קולנוע צרפתיים מהשורה הראשונה, וכמובן שר התרבות הצרפתי. כצלם עיתונות הייתה לי הזכות להיכנס עם כל האח"מים לכל האירוע שנוהל בצורה די מרשימה. אבל כמובן צילומים קודמים לכל ובאמת לא הייתה שום בעיה מיוחדת לצלם את אותם כוכבים. בניגוד לעמיתיהם האמריקאים, אין להם שום מניירות מיוחדות. שר התרבות נתן הצגה לצלמים וכולם היו מרוצים.
התיאטרון כולל שני אולמות קטנים ואולם אחד ענק. כולנו, אח"מים ועיתונאים, זרמנו אל החדר הראשון על שם פאני ארדן. שם הציגה פאני ארדן קטע משחק עם שחקן נוסף (קומיקאי ידוע, בשם שרל ברלין)
מה אומר לכם, עקב העובדה שאינני שומע, לא הייתי בתיאטרון מגיל 17, לא כל שכן בצרפתית. אבל במשך 20 דקות הייתי מהופנט. אל דאגה, לא הבנתי מילה (קשה לקרוא שפתיים בצרפתית, ועוד יותר ממרחק ולאור זרקורים סלקטיביים). אבל פאני ארדן עשתה לי את זה. המשחק שלה כלל ה-כ-ל! אינטונציה, הבעות פנים ואפילו שפת גוף, ברמה שטרם ראיתי אצל שחקנים. והאישה הפשוטה שעלתה על הבמה הפכה לאט לאט לדמות מרשימה ויפהפייה. משפת הגוף שלה הבנתי את הנושא (אולי כי יש לי ניסיון בו): גירושין. וכך, חרש כמו בלטה, ישבתי פעור פה נוכח המשחק המדהים שלה, בנושא כל כך בנלי שגרם לרבים לפהק. אולי אם הייתי שומע, גם אני הייתי מפהק.
חזרתי הביתה ולקח לי שעתיים מיותרות כדי לשלוח את הסיפור. הייתי צריך לזהות את הכוכבים שהיו באירוע, מה שמם וכיצד קיבינימט מאייתים אותו כמו שצריך. את החיפוש הזה צריך לבצע על בסיס תמונה, כי לך תחפש בגוגל "שחקנית, צרפתייה, בלונדינית". כמובן שחלק מהם השארתי ללא שם, אמנם ראיתי אותם אבל אין לי מושג איך קוראים להם. אז למי שמעוניין ויכול לפתור לי את בעיית האנונימיים שבהם. הסיפור עם התמונות כאן.
 

תגובה לשורות של עמית