גרסת BOS העדכנית הינה BOSv 2.2.1.9

▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכון הקישו כאן לקבלת העדכון.
▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמה הקישו כאן.

● למי שביקש הסברים על שיטת הבלו-ריי, כתבנו על הנושא בתחילת השנה, וניתן לראות את הדברים בכתובת www.chief.co.il/magazine/2006/04

● ומי שמעוניין לשחק משחק מקוון לא מסובך, יוכל לשחק את הפשוט מכולם: "אבן, נייר ומספריים", בכתובת http://gametheory.tau.ac.il/rpc

רובין הוד

 
ביום שישי הקרוב יוכלו גם תושבי החוף המערבי בארה"ב לראות את תוצאות השחזור של שָׂרִיד יצירה קולנועית עתיקה. מדובר בשחזור הסרט האילם בו רוברט פרייזר שיחק לראשונה מול מצלמה את הדמות של רובין הוד, הרבה לפני ארול פלין וקווין קוסטנר.
הסרט משנת 1912, באורך 40 דקות, נחשב בזמנו לחידוש מרענן. בראשית המאה ה-XX רוב הסרטים צולמו בתיאטראות או מקומות סגורים, ואילו "רובין הוד" צולם בחלקו הגדול בטבע, על רקע נופים אמיתיים, ולא מצוירים על תפאורה. בטכנולוגיה שקדמה את זו של סרטי הצבע, הסצנות בטבע נצבעו בירוק, סצנות ליליות בכחול, סצנה עם מדורה יכלה להיות אדומה, וסצנות בחדרים סגורים היו עִנְבָּריות. כל זאת ללא אמביציה להשיג מציאותיות אלא לשם הערך הרגשי של הצבע.
בשנת 2000 קמה ב-Fort Lee, העיר בה צולם הסרט, ועדת סרטים למען ההכרה בתפקידה הנשכח של פורט לי בהיסטוריה של הקולנוע. הועדה למעשה רכשה "בטעות" את הסרט, שנחשב מזמן לאבוד. בשיחה אקראית עם אספן סרטים, זה סיפר כי הוא מחזיק בסרט מאז שנות ה-1950' מבלי שייחס לו משמעות רבה. למרות זאת, מספר עשורים לפני כן ייצר למקור, שצולם ב-35 מילימטר וכבר אז עמד להתפורר, עותק בתשליל של 16 מילימטר. האספן שלח את המקור (הדפס ניטראטי) בדואר לאנשי פורט לי, כאשר מן החבילה נדף ריח כימי חזק. עם פתיחת אריזת הפח של הסרט, ראו כולם כי הוא ברובו במצב של ג'לי.
עם העותק בתשליל של 16 מילימטר ועוד מספר תמונות שניצלו מההדפס המקורי, בילתה חברת New York's Sirk Productions מספר חודשים בעבודות שחזור דיגיטאלי של "רובין הוד". במקרים רבים היה צורך לשכתב את הכתוביות -הם התבססו על כתבות והודעות לעיתונות ששרדו- כדי להסביר את המתרחש על המרקע.
העבודות הסתיימו ביוני אחרון. בסך הכול, השחזור דרש השקעה של שנתיים עבודה ו-$50,000.
שחזור - זה לא רק קשור למחשבים
 

iVDR

נראה שהמילה באופנה היא "ורסטילי"- רַב-תחליתי? רַב-צְדָדִי?, או בקיצור "גם וגם". לפני שבועיים הבאנו לכם את הפורמט החדש הוורסטילי של דיסקים אופטיים - VMD, או Versatile Multilayer Disc, וכעת את ה-iVDR, ראשי תיבות של "Information "Versatile Disk for Removable usage

בינואר השנה ראינו אותם במרכז הירידים ב-Las Vegas.

בשנת 2002 למען יצירה, ייצור ושיווק תקן אחיד של דיסק קשיח במארז שליף.
הם לא היחידים המחפשים לעקוף את בעיות האמינות של קלטות הטייפ מבלי לאבד את יתרון הניידות, ויצרו "דיסק עם מראה של קלטת". הם מתמקדים בשתי ספציפיקציות, האחת לקלטת והשנייה לדיסק מוטמע בתוך הציוד. ל"קלטת" יש יישומים רבים בהעברת תוכן בין מערכות בסביבה הביתית, בכלי רכב או ציוד נייד. הסוג המוטמע מאפשר הגדלת

טכנולוגיית ה-iVDR מצרפת את התקן SAFIA אוSecurity Architecture for Intelligent Attachment.היחידות המאובטחות נקראות iVDR-Secure, והתאגיד שואף להפוך אותן למצעים תקניים חוצי פלטפורמות.

גם חברת פרוסטור הכריזה בעבר על מוצר דומה, שאנו רואים השבוע אתTandberg  Data הנורווגית מאמצת כשלה, תחת המותג RDX QuikStor. זוהי מכונת אחסון מבוססת דיסקים נשלפים לגיבוי וארכיבאות נתונים בפלח העסקים הקטנים והבינוניים. כל מכונה כזו מכילה דיסק פנימי של 3.5 או 5.25 אינץ' ומתחברת למחשב המארח באמצעות ממשק SATA או חיבור USB חיצוני. כל "קלטת" שלה מכילה דיסק 2.5 אינץ' במארז מוגן זעזועים.
ב-Tandberg מצהירים כי למערכת RDX לוקח פחות משעה לגיבוי 80GB מידע, עם שיעור העברת מידע של 30MB לשנייה. הם שואפים להחליף  עם מוצר זה את טכנולוגיות הטייפ הנפוצות כגון  Travan, DAT ו- AIT. עוד נטען כי אורך החיים של הקלטות-דיסק (40, 80, ו-120GB) של RDX  מגיע ל-10 שנים, להבדיל מקלטות רגילות אותן נוהגים להחליף לאחר כ-50 שימושים.
מחיר התחלתי לכונן עם קלטת אחת של 40GB, יהיה של כ-300 דולר, כולל תוכנת גיבוי קונבנציונאלית. מחיר הקלטות הנוספות מתחיל ב-120$ לאחת.
במבט מרחוק נראה כי מדובר בעצם בפתרון גיבוי D2D2D, כאשר ה-"D" האחרון ניתן לניוד. מכל יתרונות שיטת ה-D2D2D יש, עם כך לגרוע את הצורך בהתערבות אדם בחלק האחרון של התהליך. ולגבי החלק הראשון, לא ברור עם מדובר בגיבוי אמיתי או בהעתקה בצורת מירור או דומה, שאינה מהווה גיבוי אופטימאלי.
 

ביג צ'יף אינדיאני

12 באוקטובר הוא תאריך המזכיר לנו תמיד את האינדיאנים באמריקה.
קולגה מפנסילבניה כבר שנים מתקשר לצ'יף ומבקש את ה"ביג אינדיאן". ולמרות שממדי גופו לא גדולים למדי, אנו תמיד מעבירים את הטלפון למנכ"ל.
פעם, כאשר הסברנו לו שראש שבט הצ'יפים לא בסביבה, הוא שאל אם אפשר לדבר עם ה"ליטל אינדיאן", ובתור הברקה מנצחת מארץ השנינות, שאלנו בחזרה: "איזה מהם? - הלא יש לנו כאן טן-ליטל-אינדיאנס" ("עשרה אינדיאנים קטנים"). זהו שם אחד המותחנים של הסופרת המנוחה אגתה קריסטי. קריסטי התכוונה בזמנה לקרוא לספר "עשרה כושים קטנים", אך המו"לים גרמו לה לשנות את השם תוך דאגה להשפעה האפשרית של הרמז לגזענות על המכירות.
השבוע התגלה לנו -להדיוטות שלא למדנו תכנות- מי באמת הבדחן. עמיתנו משתמש במשמעות פונטית כפולה, כאשר הפרוש הראשון ברור (אינדיאני גדול) והשני מתייחס בעצם ל- Big-Endian.
אנשי המחשבים שאבו את השמות Big-Endian ו-Little Endian מהספר "הרפתקאות גוליבר", של Jonathan Swift, בו ה-Big-Endians היו פעילים פוליטיים שנהגו לשבור את הביצים (לאכילה) בצד הרחב שלהם -דבר הנחשב פרימיטיבי בסיפור- והתמרדו נגד מלך ליליפוט, אשר דרש מנתיניו לשבור את הביצים בקצה הצר - המחודד.
Big-Endian ו- Little-Endian הם מונחים המתארים את הסדר בו רצף בייטים מאוחסנים בזיכרון המחשב. ברצף ביג-אנדיין ה"ביג אנד" או "סוף גדול", שהוא הערך המשמעותי ביותר ברצף, מאוחסן ראשון, בכתובת האחסון הנמוכה ביותר.
ליטל אנדיין, ה"סוף הקטן", הוא רצף בו ה"ליטל אנד" (הערך הפחות משמעותי מכולם) מאוחסן ראשון.
למשל, במערכת ביג-אנדיין שני הבייטים הנדרשים לרישום המספר ההקסהדצימלי 4F52 ירשמו כ- 4F52 כלומר הבייט הראשון 4F ירשם בכתובת הראשונה (לדוגמה 1000) והבייט 52 בכתובת הבאה (לדוגמה 1001).
ואילו במערכת ליטל-אנדיין, אותו המספר יירשם 52F4 - כלומר הבייט השני -52-ירשם בכתובת הראשונה -1000 והבייט הראשון -4F- ירשם בכתובת השנייה - 1001.

מחשבי המיין פריים 370 של IBM, רוב המחשבים מבוססים RISC, והמיקרו-מעבדים של מוטורולה משתמשים בגישת ביג-אנדיין, כמו גם ה- TCP/IP (ולכן סדר הביג-אנדיין נקרא לעיתים "network order"- סדר רשתי.
בעבור אנשים הכותבים בשפות משמאל לימין, זו נראית הדרך הטבעית לחשוב על מנת לאחסן שרשרת סמלים, אותיות או ספרות, קרי באותו סדר בו מצפים לראות אותם מוצגים. רוב משתמשים אלו רואים בשיטה זו דרך לאחסן משהו באופן פרוגרסיבי, כפי שגם קוראים אותם.
מצד שני, מעבדי ה-CPU של Intel, שרתי ה- DEC Alpha, ומספר תוכניות הרצות עליהם, משתמשים בסדר ה-ליטל-אנדיין. לטובתו יאמר כי ככל שמגדילים ערך נומרי, נצטרך להוסיף ספרות לשמאלו. ולכן, תוספת של שני מספרים לעיתים קרובות דורשת הזזה של כל הספרות במספר שנשמר בצורת ביג-אנדיין, ימינה.
במספר שנשמר ברצף מסוג ליטל-אנדיין, הבייטים הפחות משמעותיים יכולים להישאר במקומם, והספרות החדשות מתווספות לימינם בכתובת "גבוהה" יותר. פירוש הדבר שניתן לפשט ולזרז פעולות מחשוב אחדות.
כלי קומפילציה של שפות כגון Java או FORTRAN צריכים לדעת לאיזה כיוון הולך להיות מאוחסן קוד האובייקט שהם מפתחים. בעת הצורך, ניתן להשתמש בממירים מסוג אחד לסוג אחר של Endian.

בסדר הביטים ניתן להיות ביג או ליטל אנדיין, אבל ה-CPU ותוכנות בד"כ מתוכננות בסדר ביטים ביג-אנדייני. לעומת זאת, בתשדורת מידע, אפשר להשתמש בשני הסדרים.
כתובות מתחמי אינטרנטיים וכתובות דואל נכתבים בסדר ליטל-אנדיין. לו היינו כותבים את שם המתחם שלנו בביג-אנדיין, הוא היה נראה כך: com.chief-group.www

איזה משני הסדרים טוב יותר? שאלה קשה, עם תשובות ודעות שונות, הקשורות גם בד"כ לשאלה מה יותר טוב: PC או MacIntosh

מה היא המשמעות לגבינו?
הסדר האנדייני פרושו שבכל פעם שנכתבים מספרים לקובץ, יהיה עלינו לדעת כיצד הקובץ ייבנה. אם כותבים קובץ גראפי כגון BMP על גבי מחשב ביג אנדייני, יהיה עלינו להפוך את סדר הבייטים, או שתוכנה סטנדרטית לא תהיה מסוגלת לקרוא את הקובץ.
הפורמט BMP של ווינדווס פותח בארכיטקטורה ליטל-אנדיינית, ועל כן יש לכתוב את הקוד: "Save_BMP" בצורה זו, ללא קשר לפלטפורמה אשר בשימוש.
להלן הסדר האנדייני של מספר פורמטים נפוצים:
 

תחרויות

● להבדיל מכל התחרויות הנפוצות והמתוקשרות בין סלבריטאים, חברות, מוצרים ועוד כדי להחליט מי הטוב ביותר, ב-PC World בחרו את המוצרים הטכנולוגיים הגרועים ביותר של השנה. לפחות תחרות זו יש לה סיכוי להיות פחות משוחדת מהפוכותיה.
העורכים גם מנו את עשרת המוצרים הגרועים ביותר מכל הזמנים (מאז נוסד העיתון) וביניהם - 3 מתוך 10 מוצרי מיקרוסופט...
הכתבה בכתובת http://www.pcworld.com/article

● באותה רוח, התפרסמו השבוע הזוכים בתחרות ההומוריסטית, ה-IgNobel, הבוחרת כל שנה את המחקרים המדעים המיותרים ביותר שנעשו. השנה נפל כבוד בארצנו וגם מחקר ישראלי נמנה בין הזוכים. הכתבה המלאה ב- news.walla.co.il .

אגב, אם אתם ממש חייבים לבקר במרכז הרפואי בני ציון אשר בחיפה, תשתדלו לא לשהק...
 

בחזית התמיכה

מה נכתוב על BOS השבוע? לצוות התמיכה היה כמעט משעמם. פרט לבעיה אצל לקוח שלא עדכן גרסה כבר הרבה מאוד זמן, חזית הגיבויים והשחזורים הייתה חלקה כמו קליפת אתרוג מזן טוב.
"ספרו לנו קצת על צרות" - פנינו והתחננו בפני תריסר מנהלי רשתות- "שיהיה לנו מה לכתוב בידיעון!".
אחרי ניג'וסים רבים, הסכים אחד המנוג'סים לספר:
"תראו, כרגע הכול שקט, אבל יש לי משהו פיקאנטי מלפני החגים. במחלקה המשפטית היו צעקות על מקרה שהפסדנו. מי שעמד לשלם את המחיר הוא בחור צעיר, עורך הדין שהצטרף אחרון למחלקה. למרות שאני מוצא אותו קצת מעצבן, בא אלי כולו נפול וריחמתי עליו. אמר לי שזה חיים או מוות למצוא לו מייל ישן ששלח לבכיר ממנו בנושא התביעה הזו (שנגררת כבר כמה שנים). הוא הצליח למקד את המייל בתקופה שה-BOS היה אצלנו רק לניסיון, עוד לפני שקנינו את הרישיון. וכמובן, שאת ה"ניסיון" עשיתי עליו. מי היה מעיז לשחק משחקים עם חומר רציני, של אחד הותיקים?
אחרי איזו רבע שעה של חשיבה- וואלה, כן!- הבנתי איפה בשרת שמרתי את הניסיונות שלי, מצאתי לו את המייל הגורלי ויצאתי מדהים. מסתבר שהוא כתב שם הזהרה לא ללכת לכיוון אליו בסוף הלכו בהגנה, וגם ציטט סעיף אלמוני של תקנה נשכחת.
בצ'יק - drag & drop -המייל חזר לאאוטלוק שלו. השבעתי אותו שלא ייספר שעזרתי לו. ואבוי לכם אם תכתבו מי אני!"...
 

נע בזכות האוזן

באוזן האנושית הפנימית קיימת מערכת עדינה של קולטנים וסיבים עצביים המתחברים דרך מערכת מפותלת של חללים וצינורות, היוצרת את איברי השמיעה ושיווי המשקל. המבוך הקרומי הינו סדרה של תעלות ומדורים קרומיים המחוברים ביניהם, והמורכבים מן התעלות העגולות למחצה, הנאדון, השקיק (הקשור לשיווי המשקל) והחלל המרכזי של השבלול (הקשור לשמיעה). הוא מלא בנוזל שנקרא אנדולימפה.
המבוך הגרמי הינו מערכת של תעלות ומדורים עשויים עצם שמקיפים את המבוך הקרומי, הוא מקובע בתוך עצם הרקה, ומלא בנוזל שנקרא פרילימפה.
השבלול הוא מבנה סלילי, איבר האחראי לשמיעה. השבלול מתרגם תנודות קול לאותות עצביים חשמליים ומעביר אותם אל המוח דרך עצב השבלול.
הנאדון הוא הגדול מבין שני השקים הקרומיים בתוך פרוזדור האוזן; הנאדון יוצר חלק מן המבוך; הוא מלא, כאמור, באנדולימפה, מגיב לכוח הכבידה, מעביר מידע למוח על מצב הראש, ומסייע לנו בשמירה על שיווי המשקל.
מפתחי רובוטים מאמינים כי השיטה של הטבע מתאימה גם להם, ומנסים לחקות את אברי שיווי המשקל באוזן האנושית הפנימית המודדים את התאוצה ואת סיבוב הראש. במקרה של רובוטים בעלי "גפים", יש לשיטה פוטנציאל גם בבקרת הגפים. רובוט מתהלך מסוגל להתקדם בשטח סלעי ומסוכן (כגון צוק או מערה) על מנת לחקור אזורים בכדור הארץ או בכוכבי לכת אחרים שעד כה היו בלתי נגישים.
היכולת של רובוט מתהלך לחקור שטח קשה יהיה תלוי בעיצובו וביכולתו לשמור על שיווי משקל ולזהות את מצבו ביחס לכבידה.

ב-NASA מפתחים אוזן פנימית מלאכותית בעבור רובוטים מתהלכים, בעלי גפים, שתסייע בשמירה על שיווי המשקל שלהם. הם קוראים לה 'Earbot', והיא עשויה משבבי חישה מיוחדים שמחקים את מנגנוני איתור התנועה באוזן הפנימית האנושית. השבבים חסכוניים בחשמל, והאותות שלהם יעובדו באותה צורה כמו שהמוח האנושי מספק בקרת שיווי משקל.
החיישנים האלקטרו-מכאניים ב-earbot נקראים MEMS ומודדים את ההאצה ואת הרוֹטַצְיָה של ה"ראש". היכולת של רובוט מתהלך להתקדם בשטח קשה יהיה תלוי גם ב-earbot וגם בעיצובו הכללי של הרובוט.

http://www.nasa.gov/centers/ames/research/2006/earbot.html

אתר מומלץ

"הצד הסקפטי של האנושות שלל או התעלם מחלוצים רבים במדע ובטכנולוגיה בתקופת המצאותיהם / תגליותיהם הגדולות, ורק מאוחר יותר הם הפכו לגיבורים".
קחו למשל את ממציא הטלפון, אלכסנדר גרהם בל, שלא רק המציא את הטכנולוגיה, אלא שניבא כיצד אנשים ישתמשו בה, ידברו מקצה לקצה הקו במקום לשלוח מכתב בדואר, צורה מוקדמת של הדואר האלקטרוני והדואר הקולי. בניסיון למכור את הרעיון, בל ניגש לדואר של ארה"ב ולארגונים אחרים כמו Western Union, שדחו אותו ללא מחשבה שנייה. גם כאשר פנה בל לדואר הבריטי, Sir William Preece, המהנדס הראשי שהיה גם מדען מצטיין, תלמיד של Michael Faraday וחבר בחברה המלכותית, דחה אותו תחת הטענה כי "בבריטניה יש מספיק בחורים צעירים הרצים להעביר מסרים". אותו פריס גם דחה את רעיונו של הנורה החשמלית של אדיסון ואמר לגביו כי הוא "לגמרי אידיוטי".
דחיית החדש מצד המדע המבוסס אינה תופעה מבודדת. היא הדרך הרגילה של המצאה ותגלית. פאראדיי עצמו כונה שַׁרְלָטָן כאשר הכריז על יכולתו לצור זרם חשמלי על ידי הזזת מגנט בסליל חוטים. הוא הגיב עם השורה :
"Nothing is too wonderful to be true if it be consistent with the laws of nature."

דוגמה נוספת: 5 שנים, מספטמבר 1908 ועד דצמבר ,1903 לא הפסיקו האחים Wright, מכונאי אופניים מ-Ohio לטעון שמכונה כבדה מן האוויר שהם בנו מסוגלת לטוס, וכי הם אכן טסו בה. לא עזרו טיסות פומביות, צילומים שלהם בטיסה, או שום דבר אחר: חוברת Scientific American התייחסה לכל העניין כאל מתיחה, כמו גם ה-New York Herald, צבא ארה"ב, ורוב המדענים האמריקנים. בהתבסס על עובדות מדעיות הם היו כה משוכנעים כי כל דבר הכבד מן האוויר לא מסוגל לטוס, שהם דחו את המצאת האחרים מבלי אפילו לבדוק את הראיות, בהדגשים של "בלתי אפשרי" ו"אבסורדי". רק כאשר הנשיא רוזוולט אישר בדיקה פומבית ב-1908, הצליחו האחים להוכיח את קיומה ויעילותה של מכונת טיסה.

היעדר הרצון להאמין בתיאוריות או המצאות חדשות, גם כאשר קיים שפע ראיות, קשור אולי לנטייה האנושית לא להאמין דברים הנשמעים בלתי אפשריים אלא אם רואים אותם בעיניים. סקפטיציזם בריא, המשער כי חוסר הסובלנות המדעי הזה הינו נחלת העבר, וכי מדעני ההווה לא היו מתנהגים באותה צורה. לצערנו העולם לא השתנה עד כדי כך. עובדות והשערות מעניינות ביותר באתר http://www.alternativescience.com

ובין היתר: למה אתם מתכוונים כאשר אתם אומרים "על גלי האתר", או "אתרנט"? מה זה בכלל "אתר"? -  http://www.alternativescience.com/ether.htm

'A new scientific truth does not triumph by convincing its opponents and making them see the light, but rather because its opponents eventually die,
and a new generation grows up that is familiar with it.' - Max Planck.
 

קריאה, כתיבה, פתיחה.
 

מה שקורה כאשר נוצה עפה באוויר, קורה גם לכנף של מטוס, ולראש הקורא את הדיסק הקשיח: הם כולם דואים, "צפים" באוויר, הודות לתופעה האווירודינמית הידועה לנו משיעורי פיזיקה בתיכון, עיקרון ברנולי.
(הסבר פשוט ב-"נענע":  http://news.nana.co.il/Article)

פעמים כה רבות הסברנו שהמנגנון דומה לזה של פטפון, עד כי רבים מאמינים שבדיסק הקשיח הראש שבקצה הזרוע ממש נוגע בשטח הפלטות של הדיסק, כמו מחט הפטפון בתקליט. אבל למעשה, כאשר הדיסק מסתובב הוא "מרים" את הראש מעל פני המצע. המרחק אינו רב: כ-100 אנגסטרום בלבד... עובי שערת אדם הוא כ-1,000,000 אנגסטרום!הדיסק מסתובב במהירות של פלוס מינוס 15,000 סיבובים לדקה. המידע האגור בדיסק בתצורה מגנטית, כאשר כל נקודה המכילה מידע הינה בעלת קוטביות (צפון או דרום). במקרים של צריבה ניצבת המצב מורכב יותר, אך העיקרון זהה.

העולם המורכב והמדויק המתקיים בתוך המארז של כל דיסק קשיח הינו אוסף פלאים ששבה את אנשי צ'יף בקסמו כבר לפני עשרות שנים. הדיסקים הרוויחו להם את הכבוד שלנו, ובכל בדיקה של דיסק "חולה" אנו נגשים אליו בשיא העדינות. פתיחת מארז נעשית בחרדת קודש ורק כאשר אין ברירה אחרת... בסביבה, בכלים, ועם ההכשרה המתאימים. קשה לנו מאוד לראות אתרים (במיוחד ישראלים) המסבירים כיצד לפתוח ולטפל בדיסק קשיח כאילו מדובר בלנקות את הקרפיון של שבת.
זה לא קרפיון, זה ניתוח דיסק פתוח!...זהו דיסק שלפני רגע עוד היה חי ופועם, ואסור לנו לתת לו למות בטרם לכדנו את המידע שבו, את נשמתו.
 

שעה קלה על אבטחה

אנשים ומכונות

"עקרון שבע הדורות" הוא אחד מהעקרונות המרכיבים את "החוק הגדול של השלום" של "אנשי הבית הארוך" (איחוד של חמישה שבטים אינדיאנים). עקרון זה מנחה את הצ'יפים לשקול את ההשלכות של ההחלטות שלהם על שבעת הדורות הבאים. הרבה אנשים, בעיקר מגיני איכות הסביבה, כל כך מאמינים בעקרון הזה עד שהציעו להוסיף אותו כתיקון לחוקה האמריקאית.

יש מקרים שבהם אפילו שבעה דורות אינם מספיקים כדי להבין את ההשלכות של החלטה. היום נדון באחד מהם.

מנוע הקיטור הראשון הומצא ע"י חירון היווני. חירון נולד עשור אחרי ישו, קצת לפני שדצימיוס-לוניוס-לובנאליס טבע את הביטוי "לחם ושעשועים". משמעות המנוע של חירון לא הייתה לחם – הוא נתפס אז כשעשוע. חירון, על אף הישגיו הרבים, לא שיער מה יהיו ההשלכות של הצעצוע הזה.

כמה אלפי שנים מאוחר יותר, מנוע הקיטור היה אחד הגורמים למהפכה התעשייתית של שלהי המאה ה-18. מכונות לעיבוד טקסטיל תפסו את מקומם של פועלי-כפיים. מפעלי תעשייה גדולים לקחו חלק בהפיכת העולם לאורבאני יותר. תוחלת החיים הממוצעת התארכה. המצב הבריאותי הממוצע השתפר. אחרי כמה עשרות שנים חוקקו חוקים נגד עבודת ילדים. על פי התורה הקומוניסטית האוכלוסייה התפלגה לבורגנות ולפרולטריון. בין המבקרים הייתה גם התנועה הרומנטית, שהדגישה את האיכויות שבטבע. פועלים רבים היו ממורמרים משום שמכונה החליפה אותם.

שמו של מכשיר ה-"כספומט" הוא עיברות של "מכונת כספר אוטומאטית". כספר – הפקיד בבנק. פקידי הבנק לא התנגדו שמכונה תחליף חלק מהמטלות שלהם, כנראה בגלל שהכספומט הראשון הוצג לציבור הרבה אחרי תום המהפכה התעשייתית ורחוק מאד מאירופה: ב-1939, בניו-יורק. המכונה הראשונה, אגב, לא זכתה לכבוד מהלקוחות ופעולתה הופסקה לאחר שישה חודשים. הפעם הבאה שמישהו העז להחליף כספר במכונה הייתה ב-1967, שבעה-עשר ימים אחרי מלחמת ששת הימים, הפעם בלונדון.

כמו שאפשר לנחש, גם כספומט הוא מחשב. כספומט מודרני יכול להכיל כמה אלפי שטרות, לפעמים גם כרטיסי הנחה, קופונים, או תלושים מסוגים שונים. אפשר לתכנת אותו, להכין לו גרפיקה מיוחדת, לטעון אותו בקול אנושי חמים שיגיד "תודה", “בבקשה" ו-”סליחה". אבל הוא עדיין מחשב.

הנה, למשל, כספומט שתוכו מבוסס על מעבד x86, כמו במחשב הזה, ועל מערך ההפעלה ההיסטורית OS/2.
http://en.wikipedia.org/wiki/Image:ATM_OS2_Crash.jpg
הנה אחד מבוסס Windows XP:
http://www.flickr.com/photos/zemote/37038639/in/set-818069 /
ואחרון עם Windows 98:
http://gallery.cookys.org/v/Personal/cookys

תמיד יש עוד דרך.
למרות שהיבטי ההצפנה, למשל, מוגדרים בקשיחות ע"י חברות הפיננסיות, עדיין צריך לתחזק את הכספומט, להטעין אותו בשטרות, להריץ עליו בדיקות וכן הלאה. בקליפ הבא מ-CNN נראה צעיר שמצא עוד דרך והחליט לבצע עבודות תחזוקה משל עצמו: הוא הגדיר לכספומט ששטרות של 20$ הם בעצם שטרות של 5$ והלך משם עם פי-4 מהכסף שהגיע לו. ה"בעיה" נתגלתה רק אחרי כמה ימים, כשאיש עם מצפון מאד גדול החליט "לעשות את הדבר הנכון".

http://www.youtube.com/watch?v=cmW_4R81jVU

"חייב שיהיה לו ידע אינטימי לגבי איך [הכספומט] עובד”, מרגיעה אותנו השוטרת. יצאנו, ב-Afarsec, לחפש אחרי "ידע אינטימי" מסתורי שכזה. עוד לפני שהגענו לדלת, החיפוש העלה שבאתר הבית של יצרן הכספומט ניתן למצוא מדריך-למשתמש של הדגם הזה בדיוק. ומה כתוב במדריך? נכון מאד! צרוף המקשים שצריך כדי "לתחזק" את הכספומט, ומיד לצידו רשימת הסיסמאות הראשוניות, כולל הגדרות, מערכות תקשורת, ניהול מלאי השטרות, הפקת דוחות ועוד כמה דברים מעניינים.

איפה כאן הבעיה?
מישהו בצוות התכנון של הכספומט היה צריך לחשוב רגע "סיסמא זה לא מספיק. אולי כדאי לדרוש גם כרטיס מיוחד או מפתח. אולי עדיף שהניהול של הכספומט יצריך השהייה של חצי שעה.”
אנשים מצוות הפיתוח של הכספומט יכולים היו לשאול את עצמם "למה שלא נכריח את המתקין של הכספומט לבחור לעצמו סיסמא בפעם הראשונה? כך לא יישאר אף כספומט עם סיסמא ראשונית מוכרת או קלה לניחוש".
איך הגיע המתקין של הכספומט למסקנה: "אף אחד לא יודע את הסיסמא ממילא. אין צורך להחליף אותה”?
מה גרם לצוות התיעוד לפרסם את הסיסמאות במדריך? מי שרוצה לדעת את הסיסמאות, שיתקשר לתמיכה. שיתאמץ קצת.
איך האחראים על הפרסום באתר הסכימו לפרסם את המדריך לכל גשש-בלש באינטרנט, בלי לנקות ממנו מידע רגיש? למה הוא עדיין שם?

"הכישלון הוא יתום", אומר הפתגם. לפחות יש לו הרבה חברים.
שבוע תקין.

תגובה ליונתן

השורות של עמית

החגים כבר בדרך החוצה, אירופה כולה מלאה בתיירים ישראלים הבורחים מהם. בניגוד לישראל, בצרפת עדיין שעון קיץ. השמש שוקעת בסביבות 08:00 בערב אבל מסרבת לזרוח לפני 07:30 בבוקר. אין דבר יותר מדכא מלהתעורר בחשיכה.
(במערכת שמנו לב שמספר שבועות בחו"ל עשו פלאים לעמית. כעת, הרחק מעוולות הממסד, תופעה צירקדיאלית היא זו הזוכה אצלו בתואר שיא הדיכאון!)

רציתי לכתוב על הבחורה שנתפסה בהודו עם מחסנית וכדורים, אבל ממש לא היה לי ברור מה בעצם קרה. ראשית: מהיכן צצה לה המחסנית? האם הבחורה כל כך טיפשה ששכחה אותה בתיקה? האם מישהו שם לה שם את המחסנית?.
היכן הצטרפה המחסנית לטיול שלה בהודו? אם בישראל, אזי בביטחון של שדה התעופה פישלו בגדול. אם בהודו, נשאלת השאלה מה עשתה הבחורה עם מחסנית בהודו?
בקיצור הרבה מאוד שאלות, אבל שאלת השאלות היא: “כיצד מישהו יכול להיות כל כך טיפש? לא לדעת/לשים לב שיש לך מחסנית עם כדורים חיים בתיק?
היות וזו לא פעם ראשונה, הרי שאני מתחיל לחשוב שהישראלי הממוצע הוא פושע מן העולם התחתון, או אידיוט גמור שבטרם הוא אורז לא מרוקן את הזבל שנמצא לו בתיק.
 

בזק והנזק

 אותה כותרת, בפעם המי יודע כמה...
אני קורא שעובדי בזק מאימים להכשיל את ניוד המספרים, שהם מודאגים משוק התקשורת הווירטואלי וימנעו מספקיות אינטרנט להיכנס אליו. עד כמה שזכור לי בזק היא היום בשליטה פרטית. הבעלים של בזק לא מתערב (למה שיתערב, זו הפרנסה שלו). ההסתדרות כהרגלה כבר הכריזה על סדרה של סכסוכי עבודה ומאיימת להשבית 200,000 עובדי מדינה רק כדי להבטיח את פרנסתו של מר סבן (בעל השליטה) ושל העובדים בעלי המשכורות הגבוהות במשק.
אתם יודעים מה? אנחנו כאזרחים יכולים להתעלם מבזק באופן מוחלט. ועלינו לעשות כן באם הם יהיו הטריגר לשביתה כללית, פשוט: 1. אין יותר טלפונים ממכשירי בזק 2. התנתקות מקווי ה- ADSL וחיבור לכבלים 3. שימוש מואץ בסקייפ ודומיו.
חודשיים בדיוק תחזיק החברה מעמד ואז תראו איך מר סבן רץ להתערב...
 

אי-שון

גם בצרפת יחולו חוקי האי עישון. החוקים החדשים יכנסו לתוקף רק בפברואר 2007, אבל... במאי 2007 יש בחירות, והצרפתים הם אחד העמים היותר מעשנים שנתקלתי בו ובנוסף לכך גם אחד הפחות ממושמעים. יהיה מעניין מאוד לראות מה יקרה עד אז. ועוד יותר מעניין מה יקרה אחר כך. הערכה שלי, יהיה חם ...
(חשבתם מה היה על הבחירות בוותיקן אם האפיפיור היה אוסר על העישון...)
 

קניות

ישראכרט מדווחת על עליה של 13% בהיקף הקניות בספטמבר. מה שמטריד אותי הוא שאני לא זוכר ירידה בהיקפי הקניות. לא יתכן שהישראלים קונים יותר ויותר, אז או שמשהו דפוק בחשבון, או שהמחירים עולים באותו היקף. העניין הוא שכל עליה שכזו גורמת לכל המערכת לקפוץ בצרחות "צמיחה, צמיחה". ובכל הצמיחה המפוארת הזו עדיין יש רבים מדי שיושבים לארוחת חג דלת קלוריות ואפילו דלת מזון. אני מעדיף פחות צמיחה ופחות אנשים רעבים!
 

מחפשים נפט

אני קורה שמר תשובה החליט לחבור ל"גינקו" בחיפוש נפט בים המלח. וואללה !!! מאז שאני זוכר את עצמי פועלות בארץ חברות לחיפוש נפט. מאז שאני זוכר את עצמי הן לא מוצאות כלום. המדינה הזו יבשה כמו תחת של גמל!
אבל אין כמו הישראלים באופטימיות, וגם בתחת של גמל יתכן שיש נפט... לא, אין שם נפט, לא היה, ולא יהיה. אבל יש זיכויי מס יפים מאוד למי שמשקיע בחיפושי נפט באדמה החריבה והעייפה של מדינת ישראל.
 

נס !!! נס ??? נס...

נס מאבדת חוזה עם חברת הביטוח הראל. החברה לא עומדת ביעדי הפיתוח שעליהם חתמה, והיא עלולה להיתבע על הנזקים. נס היא חברה ישראלית שאיננה פועלת בוואקום. היא פועלת בשוק הישראלי בו כל אחד יגיש הצעת מחיר "מקסימום, לא נעמוד". חברה גדולה כמו נס, זוכה במכרז על חשבון חברות אחרות תוך מתן הצעה נמוכה רק בגלל שיש לה את היכולת והיא זקוקה למחזור (לא לרווחים חס וחלילה). התוצאה: המתחרות נפגעות, הלקוח נפגע, ואולי אולי לראשונה גם המזיק יפגע.
לפעמים אני נדהם עקב המחירים הגבוהים של עבודות המבוצעות בשוק האירופי, אבל מצד שני כשחושבים על זה, כל העבודות מתבצעות בזמן ובצורה הטובה ביותר. בישראל המלחמה על המחיר תביא לכליה של השוק. וגם החברות המזמינות חייבות ללמוד שמחיר נמוך הוא לא תמיד ריאלי. וכדי לבדוק מכרזים מסוג זה צריך איש מקצוע, אבל... איש מקצוע עולה כסף.
(השבוע גם הגיע למערכת סיפור דומה בכיכובם של מלמ, דואר ישראל וחברה לבדיקות תוכנה...)
 

להקדים פיטורים למיתון...

חברת אי אם מדיה החלה לפטר עובדים, היא פיטרה 50% מעובדיה. החברה מספקת שירותים לאתרי הימורים. למה בעצם פוטרו אותם עובדים?. כעקרון, הקונגרס האמריקאי העביר חוק המציב מגבלות על הימורים באינטרנט. ההנחה היא שתהיה השפעה מידית על שוק ההימורים המקוון (לא בטוח, רק סביר). החוק תקף לגבי ארה"ב בלבד (בכל שאר העולם יש רק הקלות. הגבלות אלו אמורות לפגוע בשוק ההימורים המקוונים.
יתכן שכך אכן יהיה, אבל לא בטוח. הימורים זה השוק עם נשמה ייחודית, חתול עם 9 נשמות הוא פראייר לידו. אני מניח שאי אם מדיה יוצאת מנקודת הנחה שעובדים תמיד ניתן לשכור שוב, הנחה נכונה. אבל מצד שני אני לא הייתי רוצה לעבוד עבור חברה המונעת על ידי פאניקה טהורה. כל שאר החברות עדיין לא עשו צעד אחד קטן, ורק הישראלית הענקית (100 עובדים) כבר החלה בפינוי הפסולת...
 

קובי

אני מעיף מבט ב- YNET במדור ההי-טק וצורם לי בעין. רוב החדשות בענף עוסקות בפרשת קובי אלכסנדר. נתפס, שוחרר בערבות, לא עבר..., כן עבר, יהיה קל להסגיר, לא יהיה קל להסגיר. טוב, חלאס! די שמענו, כמה אפשר?
קובי אלכסנדר נתפס בקלקלתו וברח לחור בשום מקום. הוא נתפס ומן הראוי שיסגירו אותו בין אם יהיה קשה או קל. אנחנו מתנהגים כאילו אנו גאים שגם לנו יש רמאים בסדר גודל של מנהלי Enron, שמדינתנו "על המפה". מספיק לטחון את קובי אלכסנדר, כבר קראתי על חברים שמספרים על קובי וחברות שמספרות על קובי, ועלילות קובי באפריקה. די, לא רוצה לשמוע עליו. שחררו אותו, איסרו אותו, שיפטו אותו, עשו בו מה שאתם צריכים, לי הוא כבר יצא מכל החורים.
 

סיוטי היפוקראטס

יום ג' על הבוקר קראתי על כנופית הרופאים שביצעו ניסויים בקשישים. זהו? מצאתם סוף סוף כיצד לעשות שימוש בטפילים? וכשיגמרו הקשישים, תעברו לניסויים בעניים וחסרי כל? ומה אחר כך? בלונדינים עם עיניים כחולות או תאומים, ניסוים בבני אדם? לאן הידרדרנו? אם מדובר במאות חולים אז מדוע לקח כל כך הרבה זמן לגלות את הפרשה? התשובה די ברורה: מדובר ברופאים בכירים שכידוע במדינת ישראל הם בגדר אלוהים חיים. ואף אחד לא מפקח על אלוהים.
הפשע הנ"ל כבר לא נכנס אצלי לקטגוריה הפלילית. לדעתי זה פשע כנגד האנושות והיות וזירת הפשע בישראל הרי שהוא כנגד העם היהודי. ופשע שכזה יש לו הגדרה מיוחדת ועונש מיוחד בחוק!

ו...............חג שמח !
 

תגובה לשורות של עמית