● נרשם בספרי ההיסטוריה כי ב-12 באוקטובר 1492 גילה קולומבוס את אמריקה. אילולי כך היה, ילדי ישראל לא היו כעת במקום הראשון בעולם של אכילת צ'יפס (מקורו של צמח תפוח האדמה ביבשת אמריקה, זוכרים?). ועוד, לא היינו יכולים לכבד השבוע את האושפיזין בסוכות בבורקס ת"א, ולא היינו אופים בפסח עוגות מקמח ת"א, ולא מטגנים בחנוכה לביבות ת"א, ואף לא נהנים מתפוחי האדמה הטעימים של החמין בשבתות החורף...
● לו היו אבותינו יוצאים מעבדות מצרים עם ראש אחר, יתכן ולא היו נודדים במדבר סיני 40 שנה, ולא בונים שם בקתות רעועות, ועל כן היה עבורנו שבוע זה עוד שבוע של פעילות רגילה.
● אילולי הייתה צ'יף חברת הצלת הנתונים הראשונה והיחידה בישראל במשך שנים כה רבות, לא היו מהנדסיה חוקרים את פגיעות וירוסי-המחשבים הראשונים בארץ, ולא היו אנשי צ'יף מנסים לעזור ללקוחות שנפגעו להימנע מהדבקות חוזרות בכך שחילקנו להם חינם את האנטי וירוס הראשון שקיבלנו משני האמריקאים החביבים -ג'ים לינצ' וג'ון מקאפי-, ולא היינו לאחר מכן מייצגים את המקאפיים ומפיצים את סחורתם באופן בלעדי בישראל... אבל גם לא היה מצער אותנו שנים לאחר מכן שינוי המדיניות שהביא את צרוף חברתם לקונצרן גדול ומעצבן מנשוא...למרות שאז, אולי גם לא היה יוצא לנו להכיר אחדים מבין הלקוחות הרבים, הגדולים והקטנים, הטובים והנחמדים אשר קשורים היום בקשרי ידידות אמיצים לאנשי צ'יף, ומשתמשים בשירותים ובפתרונות מבית צ'יף באופן סדיר.
ט"ו באב תשנ"א -26.7.91
שלום רב! ברשותי כיום PC שאני מתכוון להחליפו ל-AT. כיוון שבעיות הוירוסים ואובדן הנתונים בדיסק הקשיח נפוצה היום, הייתי רוצה לקבל מידע על חברתכם. כמו כן הייתי רוצה לקנות מכם עצות ו/או תוכנות נגד אובדן נתונים.
● אילולי היו חכמים מחלקים את קריאת התורה לשבועות של שנה שלמה, לא היה לנו כל שנה יום טוב נוסף: שמחת תורה - חג שמח!
● לו היו מערכות המחשב בלתי נתונות להשפעתם של גורמי טעות אנושיים, לא היה אז קיים הצורך בפתרון אוטומטי עוקף התלות בזיכרון המשתמש, בפנאי מנהל הרשת, ברצון הטוב של איש מחשבים מנוסה, או בשירותיהן של חברות להצלת נתונים.
● הידיעה הטכנולוגית המעניינת של השבוע הנה ללא ספק שיגור מעבורת החלל הסינית המאוישת הראשונה. הסינים הצליחו לבצע את כל הפרויקט בעלות הנמוכה פי 7 מהתקציב השנתי של NASA ! טיסות מסחריות לחלל יותר קרובות מאי פעם.
מהו ההבדל בין גיבוי לארכוב? ההבדל אינו קשור למהות אלא לעדכניות ולמטרת המידע המועתק. הגיבוי מיצר עותקים של מידע הנמצא במערכת אחסון מקוון*, מידע מעודכן עד כמה שניתן, למטרת הגנה מפני תקלות. ארכיון הינו גיבוי היסטורי.
(*)מערכת אחסון מקוון, און-ליין, הינו דיסק מגנטי בעל רמת ביצועים גבוהה, אשר מכיל מידע אליו משתמשים ניגשים בתדירות גבוהה. מערכות ניר-לין ואופ-ליין איטיות יותר, והן מערכות משניות המספקות שירותי גיבוי או ארכוב.
מערכות קבצים הירארכיות מזיזות קבצים בשימוש נדיר או קבצים גראפיים גדולים מן האחסון המקוון למערכות אחסון משניות, כגון דיסקים אופטיים, בהם הקבצים נשארים נגישים למשתמשים, אך לא בגישה מידית.
הטייפים לגיבוי היו מצעי בגיבוי המסורתיים, עת שהדיסקים האופטיים הפכו במקרים רבים למדיה הבחירה המסורתית לארכוב נתונים. בארגונים גדולים הבינו בשנים האחרונות כי ניתן לשפר את הנגישות לגיבוי ולארכיון באמצעות מערכות אחסון מבוססות דיסקים קשיחים ואף זיכרון במצב מוצק. בחירת הדיסקים הקשיחים גם מוזילה את עלות הגיבוי והארכוב.
זמן אמת
גיבויים בזמן אמת מתבצעים בכל רגע ודורשים פתרון לקבצים הפתוחים בזמן ביצוע הגיבוי. ברוב המקרים, מערכת הגיבוי מגלה את הקבצים הפתוחים וחוזרת אליהם מאוחר יותר. המירור הינה אסטרטגיה בזמן אמת, למרות שאינה שייכת לתחום גיבוי המידע, אלא לעולם פתרונות ה-Fault Tolerance. במקרה ודיסק אחד במערך כושל, הדיסקים הנוספים ממשיכים לתפקד ומספקים את אותו השירות. האסטרטגיה מאפשרת למשתמשים להמשיך ולגשת למידע גם אם אחד השרתים כשל. הבעיה כאן היא שמערכת המירור אינה מתריעה על כשל הדיסק. מקרה נפוץ הוא זה בו הדיסקים במערך מתחילים "למות" אחד אחרי השני מבלי שמנהלי הרשת יודעו על כך. כמו שציינו בתיאור של "הגיבוי האופטימאלי" מערכת חייבת להתריע בכל מקרה של תקלה.
רפליקציה
כאן המקום להבהיר כי הרפליקציה אינה בהכרח טכניקה של גיבוי. הרפליקציה היא העתקת מידע לאתרים (שרתים) רזרביים ברשתות מבוזרות, בכדי שהמידע יהיה נגיש יותר למשתמשים באזורים אחרים. למרות שהרפליקציה אינה טכניקת גיבוי, מידע שהועתק לשרת מרוחק יכול לשמש את המשתמשים המקומיים במקרה שהשרת הקרוב אליהם יקרוס.
Remote vaulting זו טכניקת גיבוי אוטומטית המעבירה מידע לאתרים אלטרנטיביים. אתרים אלו יכולים להיות יותר מאשר רק מחסני גיבויים. הם יכולים להוות מרכזי מידע שלמים שניתן להעלות למצב און-ליין במקרה של אסון, בו השרת הראשוני איננו זמין.
כללי זהב
גבה את המידע באופן סדיר ובעת ביצוע שדרוגים לתוכנה, למבני הספריות, או להגדרות.
גם אם משתמשים במירור של הדיסק, של השרת וגם רפליקציה, עדיין זקוקים למנגנון אחסון ארכיונאי כדי לשחזר מידע משובש. למשל, במערך מירור מידע משובש נכתב לכל הדיסקים או לכל השרתים בו זמנית. בכדי לשחזר מידע תקין יתכן ויהיה צורך בקריאה של הגיבוי האוף-ליין האחרון (והלאו דווקא מעודכן...)
בצע גיבויים אינקרמנטאלים לקבצים שהשתנו מאז הגיבוי העיקרי האחרון. עם המידע בשרת משתנה ללא הרף, צריכים גם לגבות ללא הרף!
אחסון של גיבויים באתר מרוחק עוזר להגן על המידע מפני אסונות כגון אש, רעידות אדמה, והצפות. בטרם מעלים את השרת לשירות, גבו אותו ובצעו ניסוי שחזור - לא רק כדי לוודא שהכול עובד כנדרש: גם כדי להכיר ולהתאמן בתהליך השחזור!
מערכת גיבוי צריכה לדעת להתמודד עם קבצים הנמצאים פתוחים בזמן הגיבוי. יש המעדיפים לתזמן את הגיבויים לזמנים בהם הפעילות פוחתת. אנו טוענים כי חלפו הזמנים בו הזדקקנו ל"חלונות גיבוי".
בבואכם לבחור מערכת גיבויים, העדיפו מערכות החוסכות בתעבורת רשת!
והכלל החשוב מכולם: אף אחד לא זקוק למידע מגובה! מידע מגובה, בדומה לכסף שהפקדתם בפיקדון בנקאי, לא תמיד זמין... (בלילה, בסופי שבוע, בימי שביתה, או לפני מועד פירעון הפיקדון)
משתמשים ברשתות, מפעילים ועסקים, ארגונים ולקוחות זקוקים למידע זמין ... מידע "מזומן" ומשוחזר, שאפשר לשלוף בקלות "מהכיס" ברגע שצריכים אותו.
לכל מקצוע הפולקלור שלו, וגם בתחום הצלת הנתונים לא חסרים אף פעם סיפורים מעניינים, לעיתים ביזאריים, ואף מסמרי שיער. בערבי בירה מול הים, סביב מדורות עם חברים, ובתור לקפה בכנסים ("תור של בית תמחוי" קורא להם יונתן גפן...) שומעים דברים מדהימים, שקשה להאמין. יש סיפור אחד שכבר חווינו ושמענו בכל הווריאציות שלו, אך משום מה הצעירים שבחבורה לא לגמרי האמינו לו עד כה. אז השבוע העמדנו אותם מול הוכחות שלא ניתנות להכחשה. נסתכן ונספר את הסיפור עם הזוויג המקורי של הדמות הראשית, למרות שבשבוע שעבר חטפנו תגובה זועמת על עניין ה"פולניות" מגברת בארשבעית. נפסח בכל זאת על מוצאה -לא רק כדי למנוע "שטיפות" נוספות על סטריאוטיפיזציה- גם כי זה יכול היה להיות כל אחד ואחת מגריניצ' ועד גריניצ' בחזרה. המעשייה כך הייתה: הגיע אלינו ידיד יקר, מערסל בזרועותיו דיסק של שרת עם תקלה פיזית קשה וכלל לא פשוטה לתיקון. לאחר אבחון, לא הסכימו הבעלים להשקיע את הממון הנדרש לטיפול היסודי, אך נזכרו שבמגירה כלשהי במשרד שומרת המזכירה תקליטורים המשמשים אותה לגיבוי היומי. יופי! אם המידע בהם יהיה תקין, תצא החברה הפעם בזול, לשמחת כולם. באו האנשים הטובים לרוקן את המגירה, וגילו כמה עשרות דיסקטים. אך לצערם, בקושי היה ניתן לקרוא את המידע מהם. המצע המגנטי היה בלוי באופן קיצוני. מה הסתבר? "אשת חיל, מי ימצא?" עובדת חרוצה וחסכונית לא תשתמש בכמות העצומה של-8 דיסקטים בכל יום, כפי שממליץ איש התוכנה. היא תחסוך למעבידים את ההוצאה, ותסתפק, בצניעות רבה, ב-2 דיסקטים בלבד: דיסקט A, ודיסקט B.
אשת חיל רואה כי למכונה הזללנית הזו לא מספיקים שניים: אחרי שהיא גבתה על A, וגם על B, היא רוצע עוד...איזו חוצפה! אז לא מוותרים לה, ו"מאכילים" אותה שוב את A, ושוב את B, ושוב את A, ושוב את B...עד שהמחשב "מפסיק לבלבל את המוח"!
הינה לכם למה כדאי להסביר לכל עובד, אפילו ה"בורג" הקטן ביותר במערכת, לא רק מה לעשות, אלא גם למה. והינה לכם עוד: למה בכלל לא כדאי לסמוך על המעלות הטובות של אף אחד - תוכנת גיבוי אוטומטית חוסכת הרבה עוגמת נפש!
אני לא ממש חזק בברכות אבל בכל אופן חג שמח ושנה טובה לכולם... ושוב היו לי שבועיים למזמז את העיתונות ולהלן הפנינים שהונפקו לנו השבוע.
בנק הפועלים מלבין כספים ללקוחותיו... נו טוב הבנק לא מרוויח מספיק כסף. מי שיעמוד לדין הם עובדי הבנק ולקוחותיו. אני מוכן להתערב איתכם שאפילו מנהל הסניף לא יואשם. בטח שבטח לא מישהו בהנהלה המרכזית של הבנק. אגב, עד כמה שידוע לי גם לבנק הפועלים יש מבקר. אחלה ג'וב להיות מבקר של בנק - אף אחד לא יבוא אליך בטענות אם לא תמצא ליקויים, המשכורת דופקת, והחיים יפים.
מנכ"ל ישראכרט מיתמם "אנחנו מונופול?" - לא ידידי אתם לא מונופול, אתם רק היחידים ואין לכם תחרות. במילון העסקי כתוב שפירוש הדבר שאתם מונופול. אם את זה אתה לא מבין אז אולי אתה לא במקצוע הנכון. אבל מצד שני היות ולא נוקטים נגדכם שום אמצעים, יתכן שאתה דווקא במקצוע הנכון, הרי כל המערכת מיתממת כולל הממונה על ההגבלים העסקיים.
מערכת המשפט המהוללת של מדינת ישראל הינה מערכת משפחתית !
מי שקרא את הכתבה בעיתון הארץ לא יכול היה שלא להתפלץ נוכח המבנה המשפחתי המובהק והקשרים שבין בעלי התפקידים במערכת. אותי זה מזעזע. מערכת שאין עליה ביקרות של ממש, אין מפוטרים ואפילו למשוב של עורכי הדין היא מתנגדת, מתגלית כמערכת מלא בניגודי אינטרסים, יד רוחצת יד ולעיתי קרובות יד נשואה ליד. תמיד נהגנו להגן על בית המשפט וטעננו שבית המשפט הישראלי הוא מאושיות הדמוקרטיה ברפובליקת הבננות שיצרנו. מסתבר שדווקא מערכת המשפט מייצגת היטב את כל התכונות המוכרות ברפובליקת בננות ראויה לשמה.
בית המשפט נתן אישור רשמי לשלוח אלי דואר זבל, למה? כי הדואר האלקטרוני שלי מפורסם פה ושם ברחבי האינטרנט למטרות מאוד מאוד ספציפיות. שנים של מלחמה בדואר זבל יורדות לטימיון בגלל שופט טמבל אחד שאין לו דואר אלקטרוני. לדעתי חייבים להכריח את הנהלת בתי המשפט לפרסם את כתובות הדואר האלקטרוני של השופטים ולו רק על מנת שילמדו אחת ולתמיד מהי תוצאת ההחלטות המטופשות שלהם.
העיתונות, וזה לא חדש, מנפחת קשות את המספר הקטן של אנשי העסקים והמנכ"לים המובילים במדינה. לקראת יום הכיפורים יצא מגזין שלם באחד היומונים שבו כל תותח מתאר את רגעי המסכנות שלו. לזה קראו מעסיק פוגעני, השני פספס את עסקת חייו, השלישי נתבע וכו'... מסכנים, ממש מסכנים. הבעיה עם העיתונות הכלכלית היא שהיא כבר מזמן נראית כמו מדור רכילות של הצמרת הכלכלית במדינת ישראל. צרותיהם, מניותיהם, קשריהם, הישגיהם, ועוד... קחו לכם שבוע שלם... רק שבוע ותספרו את השמות המופיעים בכותרות. אותם שמות, אותם אנשים, אופרת סבון כלכלית!
ואם אנחנו כבר כאן אז ה"דה מרקר" הגדיל לעשותובכותרת האחורי בערב חג הסוכות כתב: "מיליארדר הימורים חדש באינטרנט". תת הכותרת מספרת דבר אחר לגמרי: פלייטק בשליטת הישראלי טדי שגיא בוחנת הנפקה בלונדון בשווי 900 מיליון דולר. בנראה שגם העיתונאים רוצים שמות חדשים עד כדי כך,אחרת קשה להסביר מדוע מספיק שהחברה תבחן הנפקה כדי להפוך את בעליה למיליארדר. כן גם אני שמתי לב שמדובר ב- 900 מיליון ולא במיליארד (כנראה ש- 100 מיליון זה כסף קטן) מעבר לכך ברור לי שמר שגיא לא מחזיק ב- 100% מהמניות ועוד ברור לי שבכלל לא בטוח שההנפקה העתידית (לך תדע מתי) תצליח בכלל. אבל אם אין על מה/מי לכתוב למה לא לצוד ברווז. אגב: מקור המידע של ה"דה מרקר" הוא בכלל ה"סנדיי טיימס" וגם זה בגדר שמועה.
משטרת ישראלגם היא לא טומנת ידה בצלחת. כשצביקה ברנבוים (סלבריטי כלכלי לא קטן והבעלים של SAP) זקוק היה לשירותי המשטרה הוא התקשר למפקד המחוז (בבית המשפט לא יצא מהעניין משהו) אבל שאני ואתם צריכים את המשטרה, נזדקק למוקד 100 שעונה די מהר אבל מטפל די לאט.
אבל, מה שבאמת מציק לי וזה כבר לא כל כך מצחיק הוא הטיפול במה שנקרא "שב"חים" (שוהים בלתי חוקיים) בשבוע שעבר איתרה משטרת ההגירה אישה בת 60, 30 שנה בארץ המוגדרת כשבח"ית. 30 שנה בארץ ועכשיו רוצים לגרש אותה, במקום לתת לה צל"ש על שהחזיקה מעמד. ספורטאי, אחרי 8-9 שנים יכול לבקש אזרחות ישראלי או אזרחות זמנית או מעמד תושב קבע. אבל עובדת ניקיון... חס וחלילה!. סוגיית ילדי העובדים הזרים איננה פחות בעייתית. להיפך, מדובר בילדים שמעולם לא הכירו ארץ אחרת, דרך חיים אחרת או שפה אחרת. הם ישראלים לכל דבר רוצים (כן, רוצים!) לשרת בצבא. אבל מדינת ישראל, לא תיתן להם את הסיכוי הזה ותמרח את הנושא עד אשר יגורשו כולם. כשהוחלף שר הפנים החרדי בשר פנים חילוני חשבתי שהינה מגיע השינוי המתבקש, שמישהו יפרק את דבר הזה שנקרא משטרת ההגירה, שרק מפאת כבוד אינני מכנה אותה בשם המגיע לה. אבל התבדיתי, שרי הפנים החילוניים רק מרחו את העניין והטיפול הנבזי והמתעלל בעובדים זרים נמשך.
סגן ניצ"ב מאיר זוהר מי שהיה אחראי על יחידת פשעי המחשב של משטרת ישראל הודח מתפקידו. רובנו מכירים את פועלו של סגן ניצב זוהר ומעריכים אותו. עם יחידה מצומצמת עד כדי גיחוך נאלץ זוהר להתמודד עם עבריינות מחשב גואה. עם חקיקה מעורפלת עד כדי גיחוך בנושא פשעי מחשב, מיעוט תקציב וכוח אדם, ועם היררכיה פנים ארגונית כפייתית אך טיפוסית כמו בכל גוף משטרתי, עם כל הללו היה אמור זוהר לצמצם את עבריינות המחשב המתוחכמת להפליא. ההערכה לה זכה מקיר לקיר לא הספיקה על מנת לרצות את הבוס שהעיף אותו לאחר שורה של היתקלויות, שסביר להניח שנבעו ברובן ממלחמה על הקצאת משאבים. לו אני מאיר זוהר, הייתי פורש מהמשטרה ומקים מעיין יחידה אזרחית, גוף פרטי שיעשה את עבודת המשטרה. אני בטוח שהוא יגלה עד מהרה שהתקציבים שיהיו לו בשוק הפרטי יהיו גדולים לעין ערוך ואנשי המקצוע שיעמדו לרשותו רבים, טובים ומעוניינים. אין לי מושג מה יבחר מאיר זוהר לעשות להבא, אני מאחל לו הרבה הצלחה לעתיד הקרוב והרחוק.
לאחרונה אני עסוק בחיפוש קדחתני אחרי עוד ועוד תכנות חינם למחשב כף היד שלי וגם לכם. אני נמנע מהאתרים המסורתיים כמו pocketgear.com שכל הם אתרים מסחריים גרידא ומטרתם למכור תכנה ורק בדיעבד יציגו תכנות חינם. אבל מה לפעמים הפיתוי גדול, נכנסתי לפוקט גיר והורדתי שתי תכנות שהוגדרו במפורש כתכנות חינם. לאחר ההתקנה נתבקשתי לבצע רישום באתר מסוים (עבור שתי התכנות) ניגשתי לאתר ולא מצאתי שום אפשרות רישום. מה שכן מצאתי הוא ששתי התכנות אינן חינם ועולות כסף מלא. היות ושתיהן לא עבדו ללא רישום, היות ורישום כרוך בתשלום, בצער רב הסרתי אותם והבטחתי לעצמי להמשיך להתחמק מהאתרים המסחריים הללו.
כבלים חדשים ומשומשים כבלים למחשבים, כבלים למדפסות, ועוד כבלי תקשורת עם חיבורים שנאים שונים ומשונים ספקי כוח שכוחם במותניהם דיבוריות לטלפונים ניידים ועוד פריטים מעניינים.
החל מ-5 ש"ח ליחידה
בהיותכם קרובים לנס ציונה, צרו קשר!
טלפון 08-9400070
-"ראית מי קנה את בזק היום? האמנת שיסכים להפסיד עוד מיליון...?" -"ואם מדובר בבשורה עסיסית: מי הולך להנפיק עוד שנתיים, ראית?"
לאחר קריאת השורות הבאות, אפשר להשתעשע בלדמיין מי יגלם את Greg Meffert בהפקה הוליוודית של אירועי ספטמבר בניו אורלינס. להלן שורות מתוך רעיון שערכו צ'רלי רוסו ואלן או'בריין בשביל SearchCIO.com . הכותרת: "Networking in the wild, wild, west"
בימים שלאחר ההרס של ההוריקן קטרינה היה תפקידו של גרג מפרט, CIO (מנהל ראשי למידע) בעריית ניו אורלינס, לחדש את התקשורת הטלפונית בין המטוס הנשיאותי של ארה"ב וראש העיר ריי נגין. האנטנות הסלולאריות קרסו, וקווי הטלפון מתו. למזלם, אחד מאנשי הצוות של מפרט פתח חשבון VOIP) Vonage) לפני הסערה, והצליח לגשת לחשבון הטלפון באינטרנט מיד לאחר שזרם החשמל חזר. אבל, בכדי להקים מרכז חירום של תקשורת לעיר, מפרט נאלץ לבזוז חנות נטושה של אופיס דיפו ולהשתמש ביותר כוח ממה שהוא רגיל אליו. כעת, לאחר שסיים עם מאמצי הצלת התושבים, הצוות של מפרט עדיין מתפקד מאולם הנשפים של בית מלון, ומתכנן מערכת שאפתנית של בחירות לראשות העיר באמצעות האינטרנט.
כך סיפר ה- CIO לכתבים, על הפלישה לאופיס דיפו: "אני, מפקד המשטרה, איש אחד שלי ועוד שלושה שוטרים נכנסנו לחנות. ממש נלחמנו נגד בוזזים בהיותנו בה. זה היה ממש פראי. ידענו שהיה לנו חיבור אחד לאינטרנט שעבד, גם אם הוא היה במרחק 3 אינצ'ים מהמים, וכמו כן היה לנו מקור כוח חירום. כלומר, היה לנו שקע אחד וכבל אינטרנט אחד. היה לנו את החשבון VOIP אבל לא היה לנו מכשיר טלפון לאינטרנט. אז מה לעשות?. חשבנו היטב, רק היינו צריכים להשיג את הראוטרים. במצב כזה אתה חושב בקו אחד, באופן מאוד מכאנית והישרדותי. היה לנו מחשב נישא עם כוח לשעה אחת של עבודה, אז חיפשנו את החנות הקרובה ביותר לממכר ציוד וונג', ומצאנו את האופיס דיפו הזה. החנות הייתה מלא בבוזזים, שלקחו את כל הציוד הטוב- המחשבים הנישאים וכל השאר, אבל הם השאירו את הציוד ה"גיקי". מכיוון שהיינו צריכים ראוטר גדול של סיסקו, תלשנו אותו מן המשרד האחורי של החנות". "אכן, מפקד המשטרה עשה זאת בשבילנו בידיו הגלויות!. היינו במצב קיצוני בו מתרחשים דברים שלא היו קורים בסצנריו אחר. מתי היה מישהו תולש ראוטר מלוח תקשורת בכוח הזרוע?. הוצאנו שני ברגים באמצעות סכינים לחמאה בתור מברגים, מפני שלא היו לנו כלים. לא הצלחנו להוציא את שני הברגים הנותרים. אבל המפקד הוא איש בעל גוף ורק אמר: "זוזו הצידה. אתם צריכים את זה?". הוא לא ידעה מה זה היה. ואמרנו לו "כן, אנו זקוקים לזה", הראוטר של סיסקו, והוא פשוט תלש אותו. לא ראיתי דבר כזה מעודי. אני שונא להיות דרמאתי, אבל אחד השוטרים שהיו איתנו, בסוף ירה לעצמו בראש. אנשים לא מבינים, אבל זה היה ממש מערב פרוע שם" "המשפחות של מפקד המשטרה ושלי נשארו מאחורה תחילה. הילדים והנשים שלנו עדיין ישנו, ואז הגיעו החדשות שהסכר נשבר. היות וכבר עברנו על כל התרחישים האפשריים קודם, ידענו שבאופן רשמי זה היה המצב הגרוע ביותר. המשמעות הייתה הצפה של כ 10-עד 12 רגל עומק מים בעיר התחתית תוך שעה עד שלוש שעות. אז הערנו את המשפחות והכנסנו אותם למכוניות- בזמן שהם נסעו הם יכלו לראות את המים עולים מאחוריהם. אמרתי למפקד המשטרה שאני לגמרי מבין מה הרגישו האנשים ב-טיטאניק. אבל לא היה לנו מושג מה יקרא, זה לא היה איזה עניין אצילי של אתה הולך למות עכשיו, רק ידענו שצריך להוציא את האנשים משם בצורה דחופה."
לשאלה "האם דמיינת כזה מצב כאשר גויסת על ידי הממשל של ראש העיר נגין ב- 2002", השיב מפרט: "בשבוע שעבר ראש העיר הסתכל עלי ואמר: האם אי פעם חשבת שתעשה את זה? אולי תריסר פעמים אמר את זה. האמת, תפקדתי כראש העיר במשך כ-9 ימים, כאשר הוא לא היה. אשתי שאלה אותי מה הייתה ההחלטה הראשונה שהייתי צריך לקבל בתור "ראש עיר". ובכן העניין הראשון היה שגופות רבות סתמו את מערכת הביוב. מי בכלל יכול להתכונן לבעיה כזו? אין תואר בו לומדים את זה. הייתה לנו גם בעיה של צלפים שירו במסוקים. "מה אתה רוצה לעשות לגבי זה?", ממש דברים בלתי ניתנים לדמיון בשביל איש טכני."
ועוד שאלה: "חלק ניכר מעבודתך הייתה קשורה לפני ההוריקן לנדל"ן. האם המידע עדיין זמין? האם אבדת מידע?" משיב מפרט: "זה היה מן של עניין של כבוד בשבילנו. אתר האינטרנט העירוני וכל המידע על הנדל"ן נשארו במקומם למרות הסערה. לא אבדנו את המידע, רק שכל המידע הזה הוא כעת בלתי רלוונטי ב-70%. למשל, בית שהערכת ערכו היה של $200,000 שווה כעת אולי $20.000. נאלצנו להישען פחות על המידע הקיים ולעבור לפיקטומטריה עם קליטת תמונות לוויין. באמצע של כל הטרגדיה אתה מסוגל לקבל כל מיני דברים שלא היו קוראים באופן רגיל אף פעם. בדיוק עכשיו, אחד הדברים עליהם אנו עובדים הוא הצבעה דרך האינטרנט, אנשים הולכים להצביע בקיוסקים. אם הייתי מכריז על דבר כזה בזמנים רגילים, היו חושבים שאולי עישנתי משהו... אבל עלינו לעשות זאת כאת, מה עוד ניתן לעשות?-לפתוח תחנת הצבעה באזורים בהם יש רק שלושה איש בבלוק אחד? כלומר, בגלל הטרגדיה, מקבלים הזדמנות לעשות דברים רבים של היגיון בריא, ללא המחסום של האנשים שאומרים "תעזוב!, השיטה הישנה עובדת". השיטה הישנה כבר לא עובדת, היא מתה לגמרי.
"האם יש לכם תוכניות פרקטיות להצבעה באינטרנט?" "אכן. כ-95% מן האוכלוסייה איננה, וכבר דחינו פעם אחת את ההצבעה ללא תאריך חדש. המודל שאנו הולכים ומתמקדים עליו הוא דומה לתחנות צ'ק-אין בשדות התעופה, במקום בו המידע לא בטוח - הוא עדיין לא נכנס לאזור מרכזי. אין מי שיכול לעשות מניפולציה למידע. אנו נשמור אותו, אם תרצה. המידע הולך לשבת באחת התחנות הללו, בצורה בטוחה, ורק מזכיר המדינה יוכל לעשות בו שימוש. זה לא הולך להיות מסד נתונים אחד גדול בשמיים. בכדי למנוע כל סוג של שימוש לרעה, יהיה לו רמת אותנטיקציה שווה או גדולה מזו שנהוגה בהווה. להמשיך לקיים את הדמוקרטיה הוא ממש עניין חשוב כאן".
● פעמיים או שלוש בשנה מישהו מכריז שמצא את הנוסחה להחליף את הנייר במסך גמיש. Siemens הגרמנית נצלה השבוע את תערוכת הפלסטיק והאלקטרוניקה בפרנקפורט כדי להציג את הפלא הבא, הצפוי להופיע ב-2007. מדובר בדף גמיש המסוגל להציג תמונות בצבע ובתנועה. היעוד הראשוני המתוכנן הוא הפקת פרסומות דינאמיות בחוברות, ואפילו על גבי קופסאות סיגריות (אם יישארו כאלה בעוד שנתיים?) עדיין, הרזולוציה אינה די טובה, וסביר להניח כי ההפקות הראשונות יראו דומות לאנימציות בפלאש באינטרנט. בסימנס מצפים שהשיטה תאפשר הפקה ושכפול תמונות עם תנועה בדומה למה שמתואר בספרים של Harry Potter. אנו בספק אם זו אכן בשורה טובה למי שדואג לסביבה, וציפה שעד 2007 תעשיית הנייר תצומצם. במקום זה, באים לו דווקא בשכלולים, ועוד עם תוספות מעולם הפלסטיקה.
● מאידך, דווקא אפשר לקוות לטוב מחברת Toshiba, אשר בתחילת השנה הודיעה על פיתוח מערכות הדפסה/מחיקה עם דיו מחיק , במטרה למחזר את הנייר המודפס. בטושיבה חישבו כי הנייר המשומש מהווה כ- 40% של הפסולת המשרדית, וכי למרות המאמצים למחזור רק 60% ממנו ממוחזר, כתוצאה מן העלות הגבוהה של תהליכי המחזור.
הטכנולוגיה נקראת e-blue, מורכבת בטונר עם דיו שניתן להפוך לבלתי נראה* (אשר פותח כבר ב-1998), מכונת מחיקה, יחידה המובילה את האור, וגם עט כדורי עם דיו מחיק. על פי דבריו של מיגל סרוואט, מנהל השיווק ב-Toshiba TEC Spain Imaging Systems ארגונים יוכלו להשתמש באותו נייר עד - 5 פעמים תוך שמירה על האיכות ההתחלתית, במטרה הכפולה של הורדת עלויות המשרד ושמירה על הסביבה. מוצרי e-blue כבר נמכרים ביפן, בעקר בתחום הארגונים הציבוריים, והיצרן כיווה להגיע לשוק האירופי לקראת סוף שנה זו.
*- הדיו המחיק אינו מכיל פחם, הטונר שלו מדפיס בצבע כחול על גבי נייר לבן סטנדרטי, ונעלם עם חשיפתו לטמפרטורות גבוהות** . מכונת המחיקה מעלימה תוך 3 שעות את האותיות המודפסות בטונר מחיק מכמויות של 400 עד 500 עמודי A4 או 200 עד 300 עמודים בגודל A3. גם מה שנכתב עם העט של e-blue נעלם במכונה זו.
**- סבתא אומרת: "גם בצ'יף היה לכם פעם מכשיר פקס כזה... כנראה שבתחנות הדלק מאוד משוכללים, כי הקבלות שלהם נמחקות לי מהשמש על לוח השעונים עוד לפני שהגעתי הביתה!"
כולם מנבאים כי השיטות האלקטרוניות לזיהוי אישי - דרכונים אלקטרוניים, ויזות, רישיונות נהיגה, תעודות זהות ותוויות גישה ממשלתיות - הקיימות היום בהיקף מוגבל אם בכלל, יהפכו לקראת סוף העשור הנוכחי לתופעה גלובאלית עצומה. גל הטרור הבינלאומי הנוכחי דוחף ארצות סביב העולם, ולא רק ארצות גדולות והיי-טקיות כמו ארה"ב, אלה גם ארצות עניות ואפלות כגון Myanmar, להתקין מערכות אבטחה עם זיהוי אלקטרוני. על פי סקר של ABI Research, האצת התהליכים להנחלת זיהוי אלקטרוני ותשתיות שתתמוכנה בו, תצור הרחבה מהירה של השווקים הגלובאליים ל-RFID וטכנולוגיות ביומטריות. המחקר "RFID Border Security Markets" מעריך את יוזמות האבטחה למען הביטחון הלאומי, וחוזה את תפקוד השווקים על פי אזורים למשך התקופה 2003-2009. הדאגות לפרטיות חבלו עד כה בכותרות בנושא מערכי זיהוי כאלה, והמחקר מתייחס אליהן ומסכם שאמצעי הביטחון שהם מטרה לביקורת צריכים להספיק כדי למנוע שימוש יתר בהם. החברות המעורבות בשוק הזה הן בעקר יצרני הכרטיסים החכמים העיקריים. הן רגילות למוצרים שנמכרים בנפחים גדולים עם מתח רוויים נמוך. מערכות אבטחה לאומיות מהוות הזדמנות עבור יצרני כרטיסים חכמים להיכנס לשוק לגמרי חדש, בעל נפח קטן יותר ורווחים גדולים יותר. בשנת 1998 Malaysia הייתה המדינה הראשונה בעולם להנפיק דרכונים אלקטרוניים, שסופקו על ידי תאגיד IRIS. הרבה מן הדחף הנוכחי מגיע מן התוכנית Visa Waiver של ממשלת ארה"ב (אישור כניסה ושהיה בארה"ב למשך 90 יום ללא צורך בוויזה לתושבי המדינות הכלולות בתוכנית) כל המדינות השואפות להמשיך ולהשתתף בה, יצטרכו לעבור לדרכונים אלקטרונים שיכילו מידע ביומטרי עד אוקטובר 2006. פרוש הדבר שעד אז גם תהיה תשתית עולמית לקידוד וגישה למידע במסמכים. צפוי כי ב-2007 ו-2008 תהיה אף יותר השפעה של היישומים בעלי נפח גדול יותר: כרטיסי זיהוי בצרפת ובריטניה, רישיונות נהיגה בארה"ב, ועוד רבים.
יש אנשים האוספים ספרים, וכאלה האוספים עתיקות, תקליטים, פסלים, מטבעות, אפילו צעצועים. פעם היה נפוץ לאסוף בולים. אוספים היו מאז ומתמיד חלק מתרבות הפנאי של רבים מאיתנו. אספני הגרוטאות הם הגרועים ביותר. הם מזוהים בעיקר עם המשפט "אבל אולי יום אחד נצטרך את זה" ועם ערימת זבל "הכרחית" הולכת וגדלה. ולכן, אין להתפלא כשבימינו אנחנו מוצאים אספני גרוטאות בכל הנוגע לתוכנות מחשב. זה מתחיל כשמוצאים באיזה אתר איזשהו 'גיזמו' קטן להורדה שרק משפר את המהירות של תוכנה אחרת. "תוריד אותי" הוא אומר לך, "לכל החבר'ה המגניבים כבר יש אותי"... לך תתווכח עם זה! מכאן ההתדרדרות מהירה. אתה מוריד וקונה ובודק דמו על דמו. והחיים טובים! אתה מרגיש על גג העולם! אז מה אם לעולם לא תצטרך את כל התוכנות האלה?, אתה אפילו לא ממש מבין מה הן עושות. אבל הן שלך! אולי יום אחד באמת תצטרך להוסיף מילים לרקע של תמונה סרוקה בשחור לבן? אין לדעת, טוב שיהיה! וכל האתרים הנגישים הארורים האלו, שפשוט מציגים הכול בצורה כל כך נוחה!... הם לא יודעים מה הם עושים? למה הם גורמים? ואז יום אחד נגמר הזיכרון. אין מה לעשות, זה בלתי נמנע! אל תגיד "לי זה לא יקרה".. כי זה יקרה! הפסק להכחיש, זה השלב הראשון.
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
בנק הפועלים מלבין כספים ללקוחותיו... נו טוב הבנק לא מרוויח מספיק כסף. מי שיעמוד לדין הם עובדי הבנק ולקוחותיו. אני מוכן להתערב איתכם שאפילו מנהל הסניף לא יואשם. בטח שבטח לא מישהו בהנהלה המרכזית של הבנק. אגב, עד כמה שידוע לי גם לבנק הפועלים יש מבקר. אחלה ג'וב להיות מבקר של בנק - אף אחד לא יבוא אליך בטענות אם לא תמצא ליקויים, המשכורת דופקת, והחיים יפים.
