ניידים, לאן

דיסק "½2 של מחשב נישא יכול להכיל היום את אותה כמות מידע שהכיל לפני עשור מרכז מידע שלם. ברבעון הראשון של שנה זו יצאו מהמפעלים כ-40 מיליוני לפטופים. מתוכם, 20% היו נטבוקים. כלכלנים מעריכים כי מכירת אותם הנטבוקים מנעו 3% מן ההפסדים הצפויים בהשוואה לרבעון הראשון של 2008. 90% מכלל הנטבוקים שנמכרו מגיעים עם דיסקים קשיחים HDD ולא עם SSD. חברת אייסר, כיצרנית מובילה של אותם מחשבים זולים, מחזיקה ב-30% מהשוק שלהם.

הצפי לשנת 2009 עומד על עליה של 70% במכירות הנטבוקים בהשוואה ל-2008 וקהל היעד שלהם הוא זה של המשתמשים בעלי שגרת נסיעות קבועה.
למרות שתחילה נראו הנטבוקים כהזדמנות עסקית מצוינת לזיכרונות במצב מוצק, המציאות מלמדת שהם דווקא מנצלים יותר ויותר את הדיסקים הקשיחים הזולים של 2.5 או 1.8 אינץ', בעלי קיבולות של 120 או 160GB. לא נדיר לראות משתמשי נטבוק עם דיסק קשיח, מוסיפים גם דיסק חיצוני נוסף של 2.5 או 1.8 אינץ' בפורט ה-USB על מנת להרחיב את נפח האחסון ואפשרויות העבודה. היות והכונן החיצוני מקבל את החשמל שלו דרך ה-USB מדובר באפשרות נוחה מאוד ורבים מהמשתמשים מחזיקים יותר מדיסק חיצוני אחד ומחליפים ביניהם.

מכירות הלפטופים המסורתיים היקרים ירדו לאחרונה בצורה משמעותית, לעומת זאת אנליסטים צופים שבמהלך שנה זו לראשונה ימכרו יותר דיסקים חיצוניים של "2.5 מאשר של "3.5 לשימוש ככוננים חיצוניים. נראה כי הדיסקים בפורמטים הקטנים במחשבים הנישאים יגבירו את קיבולותיהם בשנה-שנתיים הקרובות ל-320GB ואפילו 1TB.
באותה תקופה צפויים כונני הזיכרון במצב מוצק לגדול ל-120 עד 160GB. ולמרות השוק שיש להם במחשבים הנישאים הארגוניים, על פי רוב הדעות בתעשייה, נראה כי ה-מיינ-סטרים ימשיך להישען על דיסקים קשיחים HDD.
 

השוואת מימדים: נטבוק מול נוטבוק קונבנציונאלי.

צעצוע לקירור הנטבוק
 

חדש מהצינור

שיטה חדשה לאחסן מידע דיגיטאלית באה לעולם. היא נקראת בינתיים Nanoscale Archival Memory ופותחה במעבדה לפיזיקה של אוניברסיטת קליפורניה בברקלי .
על פי שיטה זו, המידע מאוחסן בצורה דיגיטאלית כאשר מטענו של כל ביט נקבע בהתאם למיקום של ננו-חלקיק המסוגל לנוע לאורך ננו-צינור פחמני חלול. החלקיק הינו גביש ברזל בודד, וצינורות הפחמן הננומטריים ידועים היום - בדומה ליהלומים - כאחד המבנים היציבים ביותר שקיימים. כאשר מכניסים את גבישי הברזל אל תוך צינוריות הפחמן, הם מתנהגים כמו ביטים של מידע. החלקיקים נעים מקצה לקצה של הצינוריות בתגובה לזרם חשמלי, ובכך יוצרים אפס או אחד בשפה הבינארית.
הקריאה נעשית על פי מדידת התנגדות המערכת חלקיק-צינור, וניתן "לשכתב" את המצע על ידי הפעלת זרם חשמלי שיזיז את החלקיק למקום אחר בתוך הצינורית.
למרות שהטכנולוגיה עדיין בפיתוח, צוות הפיתוח מלא ביטחון לגבי יכולת המערכת לשמר מידע ללא הגבלת זמן. הם משערים שכאשר הטכנולוגיה תצא לשוק המוצר יראה כמעין זיכרון פלאש ויפתיע את התעשייה כולה.
עמיתים באוניברסיטאות אחרות מודים שהרעיון מבריק, אך מדברים בסקפטיות על היכולת לשמר מידע לנצח, היות ועדיין לא נוסו התקנים מבוססים שיטה זו, גורמי הכשל שלהם צריכים עדיין להיבדק.

למקור: Nanoscale Reversible Mass Transport for Archival Memory
למידע נוסף

בעיות לאחר הנקודה

הבעיות:
לאחרונה נתקלנו במקרים רבים בהם כתוצאה מעדכון מרכיבי מערכת או אי עדכון מרכיבי מערכת, נגרמו שיבושים לעבודת מערכת ההפעלה. לעתים, שיבושים אלו השפיעו על פעולת מערכת BOS ולעתים השפיעו רק על פעולת תוכנות אחרות הנמצאות במערכת.
לאחר בחינת המקרים מצאנו שכתוצאה משינויים שנעשו לאחרונה במרכיבי מערכת ההפעלה שעודכנו למערכת, ייתכן ומרכיבים שונים (כדוגמת DOT.NET 1.1) שפעלו עד לאחרונה באופן תקין, הפסיקו לתפקד באופן חלקי או מלא.

הפתרון:
הפתרון הפשוט והקל ביותר הנו לבצע התקנה למרכיב ה DOT.NET העדכני ביותר.
ניתן להוריד את העדכון מהכתובת:
 http://msdn.microsoft.com/en-us/netframework/default.aspx  
על פי ההנחיות ובכדי שניתן יהיה לבצע את העדכון, יש להתקין לפני כן את מרכיב התקנות התוכנה: Windows Installer מהכתובת:
 http://www.microsoft.com/downloads/details.aspx?familyid=5A58B56F-60B6-4412-95B9-54D056D6F9F4&displaylang=en  
ואת מרכיב Microsoft Data Access Components - MDAC העדכני מהכתובת :
 http://www.microsoft.com/downloads/details.aspx?familyid=78CAC895-EFC2-4F8E-A9E0-3A1AFBD5922E&displaylang=en  
סדר הפעולות הנכון הנו התקנת Windows Installer, לאחר מכן התקנת MDAC ורק לאחר מכן התקנת DOT.NET.

אבל,
לשם בדיקת הגרסאות הקיימות במערכת טרם ביצוע כל התהליך פיתחנו כלי בדיקה המציג את גרסאות המרכיבים. הכלי מוגש כאן, ללקוחות BOS כקוד פתוח (Open Source) ולשימוש חופשי (Free).
מטרת הפצה זו הינה גם לטפל בבעיה המוצגת כאן וגם להציג אפשרויות התממשקות מול מערכת BOS באמצעות כתיבת שגרות קצרות ופשוטות.
כלי הבדיקה מורכב מארבעה חלקים עיקריים:
● איתור וזיהוי גרסאות Dot.Net מותקנות
● איתור וזיהוי גרסת MDAC מותקנת
● איתור דיווח אחרון שנוצר על ידי גיבוי BOS
● כתיבת דיווח ממצאי הגרסאות לדוח BOS האחרון
הפעלת השגרה מוסיפה לדיווח הגיבוי את השורות הבאות:

Windows Component Version check
===============================
Family Version
Dot.Net 1.0 : Not Installed Last version is 1.0.3705.6018 - Update required
Dot.Net 1.1 : 1.1.4322.2032 Last version is 1.1.4322.2407 - Update required
Dot.Net 2.0 : 2.0.50727.3082
Dot.Net 3.0 : 3.0.4506.2254
Dot.Net 3.5 : 3.5.30729.1
MDAC 2.8SP1 : 2.81.1117.0

ניתן להפעיל את השגרה באמצעות העכבר או ישירות דרך ה CMD בצורה:

@cscript //NoLogo "C:\Program Files\BOS - Backup prOxy Server\Utils\DotNet.vbs"

ניתן גם להעתיק פקודה זו כשורת הפעלה בתום גיבוי - RunAfter בגיבוי BOS ולקבל עדכון על מצב ההתקנות במערכת.

לעיון והורדת השגרה: Windows Component Version check
 

איפה אורי גלר

מי שמסתובב בסביבת ממציאים יודע כי לפעמים יישום רעיון מצוין עדיין לא משיג את המטרה לשמו הועלה. כך למשל, הרעיון להשמיד דיסקים קשיחים על ידי כיפופם. קראתם נכון, מישהו המציא מכונה שמכניסים אליה דיסק קשיח, ואחרי שמסובבים בה שמונה פעמים ידית (מנואלה), הדיסק יוצא ממנה מקופל בזוית 90 מעלות. חברה אמריקנית אף מייצרת ומוכרת את המכונה, השוקלת כ-40 קג'. היצרן מציעה אותה כפי שהיא, בהפעלה ידנית, או עם אפשרות הפעלה באמצעות מנוע, כדי לא להתעייף.
חשוב לזכור שאם עלה בדעתכם להשמיד את המידע שעל גבי דיסק, נסו לעשות זאת בטרם כופפתם אותו, אחרת תאלצו לפנות למומחים לשם השמדת המידע עצמו על גבי הפלטות המכופפות.
יצרני המכונה מצהירים כי המוצר תואם את הנחיות ממשלת ארה"ב להשמדת דיסקים במצב חרום*, וגם מתגאים על הטכנולוגיה ה"ירוקה" - שלא דורשת חשמל, במידה ולא בחרתם באופציה הממונעת.
הם גם אומרים באופן ברור כי תהליך זה משמיד את הדיסק אך לא את המידע עליו. מטרת התהליך היא לספק פתרון מהיר לעיכוב או מניעת שחזור מארחי פרחי לא מקצועי כלשהו.
*- הנחיות הממשלה קובעות שבמקרה חרום יש להשמיד דיסק קשיח בכדי למנוע הפעלתו על ידי אדם או קבוצה.
השמדת דיסקים באופן מקצועי היא תהליך אחר לגמרי וכבר כתבנו עליו פעמים רבות. אך לתזכורת, ניתן לשחזר מידע לאחר:
● מחיקת קבצים
● פירמוט הדיסק
● פירמוט עמוק - Low Level Format
● הכנסת הדיסק לשדה מגנטי בעוצמה גבוהה - Degausser
● כתיבה חוזרת על גבי הדיסק
● מכות עם מכשיר כהה
● טבילת הדיסק בנוזלים שונים
● חירור הדיסק באמצעות מקדחה
● שריפת הדיסק
● שבירת הדיסק
● גריסת הדיסק  לחלקי מתכת
● התכה לא מיומנת
להשמדה מקצועית על פי התקנים המחמירים ביותר נא לפנות ל info@chief.co.il
 

מכונת האמת

מגיע רגע בחיים שלא נוח לנו עם הגיל שלנו.
הרגע מגיע די מוקדם: אתה קטן מדי בשביל להבין, או גדול מדי בשביל "להתנהג כמו תינוק". כדי לשתות בירה אתה צעיר מדי וכדי לישון עם ההורים, מבוגר מדי. נערים בפתח מועדוני לילה מעמידים פני מבוגרים, גברות קוקטיות מורידות לעצמן שנים... וגופים עסקיים מסוימים מייחסים לעצמם ותק שאין להם, כדי להרשים לקוחות.
ותק לא עושה לי את זה: או שנותנים לי שירות טוב או שירות פחות טוב. או שחברים ממליצים או שזה סתם עוד מקום לבחור באקראי. אבל בסוגיות מקצועיות, כמו חשמלאי מנוסה מול טירון, אולי באמת יש סיבה לבחור בוותיקים, באלה שכבר ראו אין סוף בעיות כמו שלי ולא יתבלבלו באבחנה, לא יתגלחו על חשבוני ולא יעכבו אותי בשטויות.
למי שהדבר עקרוני, נכון שתמיד אפשר לבקש את "תעודת הלידה" של העסק (תעודת "תעודה לאיגודה ולרישומה של חברה פרטית" או לחלופין תעודת "עוסק מורשה", שחייבת להיות תלויה במקום גלוי לעין הלקוחות. אבל לא בטוח שהיא תתרום דבר מה להבנתנו, מפני שהרבה עסקים כמו "א.ב.ובניו" (שם בדוי) התחילו בשוק כקיוסק של אצבעוני פח וסיכות ביטחון, אחרי כמה שנים עברו למכור ברגים ואומים, אחר כך ציוד חשמלי ומשם עשו הסבה למחשבים. ואולי היום, כיבואני שרתים ארגוניים, ירגישו אדון א.ב., בניו ונכדיו זכאות מוסרית לכתוב בשלטים: "שלושים שנה כספקי החומרה האיכותית ביותר". זה לא בושה להתקדם בחיים, נהפוך הוא, אבל בעברית יש ל-Hardware משמעות אחת בלבד, ומי מהם בכלל ידע מה זה "חומרה" לפני שלושים שנה? מריח חזק להטעיה.
עם בואו של האינטרנט לעולם, החלו עסקים וארגונים לתקוע בו יתדות. או אז נולד גם כלי שיכול להעיד על רגע העלאתם לרשת ועל צביונם דאז של אותם גופים בעלי עבר מעורפל, במיוחד של אלה עם זיקה הטכנולוגית.
ארכיון האינטרנט - The Internet Archive הוא גוף ללא מטרות רווח שנוסד כספרייה אינטרנטית במטרה לספק לחוקרים והיסטוריונים גישה לאוספים שקיימים בפורמט דיגיטאלי. הארכיון קם ב-1996, ומבוסס בבניין היסטורי ב-Presidio (בית כלא) של סן פרנסיסקו, שהוקם ב-1776 על ידי הכובשים הספרדים של יבשת אמריקה. לקראת סוף 1999 החל הארכיון לגדול בצורה משמעותית ולהשלים את אוספיו.
באתר הארכיון נמצאת ה-Wayback machine, "מכונת זמן" העוקבת אחר התפתחות מתחמי האינטרנט לאורך השנים ויכולה להעיד מי היה כאן מזמן ומי מזייף את גילו.
כיוון שניתן באמצעותה לראות את פני האתרים כפי שהם היו במועדי המדגם התקופתי, אפשר לראות במכונה זו אלבום עבר אמיתי, על היסוסי הילדות, פצעי הבגרות וכל מה שבדרך בהיסטוריה של האתרים.
למזלם של השרלטנים, לא מסוגל הארכיון עדיין להעיד על 30 שנה אחורה, מפאת גילו.
http://www.archive.org/web/web.php
בסביבות שנת 2003 גדל ארכיון אתרי האינטרנט העולמי בקצב של כ-12 טרה-בייט בחודש. השנה, מדברים כבר על נפח מידע כולל של 3 פטה-בייט, ומדי חודש נוספים כ-100TB, בקצב שגורם לספריות הגדולות בעולם -כולל לספריית הקונגרס האמריקני- להחוויר.
השנה, בוצע מעבר המידע של ארכיון האינטרנט למערכות Sun Open Storage. למען שרידות המידע, יש לארכיון אתר נוסף (במירור) במצרים, לצד ארכיון דיגיטאלי הרואה אולי את עצמו כממשיכה של הספרייה הגדולה של אלכסנדריה שהוחרבה בשל חוסר סובלנות דתית. ו...מעניין, גם הדתות "מעתיקות" אחת מן האחרת ונלחמות על המאמינים, לפעמים גם בטענת "אנחנו היינו קודם".

בקיצור, לשחזור מידע שאבד, לזמינות ושרידות המידע, או להשמדת מצעי מידע על פי תקנים מחמירים,לא מומלץ לפנות ל- www.chiefgroup.com , למשל.
אם החלטתם לבדוק לנו בציציות, ערכו חיפוש ב-Wayback Machine לכתובות:
http://www.chief.co.il/  או http://www.chief-group.com/. כל מתחם אחר בעל שם דומה יתגלה כמקרי או מתחזה. תוכלו לערוך בדיקה דומה לכל חברה שתעורר את חשדותיכם.
 

קוד שחור

כל ארץ והסגנון שלה, זה נכון. עם זאת, יש הרבה דברים משותפים לזירה הבינלאומית כמו למשל כרטיסי ביקור, נימוסי דואר אלקטרוני וקודים של לבוש באירועים רב-לאומיים. הכל מוגדר, ובכל זאת נתון לאינטרפרטציה... אצילי ארצות ערב יתעקשו להגיע בגלביות, וסקוטים שמרנים ב-kilt גם לטקסי הכתרת מלכים. אבל ישראלים מהשורה (אנשי עסקים, היי טק, אקדמיה ושלטון) ישתדלו ככל האפשר להתמזג ולהתאים, להיות חלק ולשיר לפי קצב המקהלה המערבית הגלובאלית (oxymoron מקובל במערב). ולכן, כאשר בהזמנה לכנס כתוב "קוד לבוש", כדאי לעצור רגע ולהקדיש מחשבה.
לאירוע Black tie לא מספיק ללבוש עניבה שחורה, הבנת את זה ברוך?
נכון, השחור בתלבושת הגברית נועד למנוע "תחרות" עם צבעוניות הלבוש הנשי, אבל כמו כל דבר (גם בסוגיות טכניות) יש בחוקים טווח גמישות מסוים. כדי לחרוג בכבוד מן הנורמה צריך להכיר את הנורמה על בוריה. באירועי בלק-טאי כוללת תלבושת הגברים מספר מרכיבים:
■ מקטורן (dinner jacket או טקסידו שחור או כחול כהה);
■ חולצה לבנה מתאימה (שרוולים ארוכים, צווארון מתאים לעניבה וחזית באחד
 הסגנונות המקובלים);
■ עניבת פרפר שחורה ממשי;
■ וסט או חגורת cummerbund -ולא שניהם ביחד!
■ מכנסיים  תואמים לג'קט וללא לולאות לחגורה או כפלים בקצוות המכנס;
■ גרביים גבוהים (שלא יחשפו עור) ונעליים חצאיות שחורות ומצוחצחות.
בפני גברים שאוהבים להתבלט קיימות מספר אפשרויות גיוון מקובלות, כמו מקטורן לבן או בגוון פנינה השמור לאירועי קיץ או אקלימים חמימים. לגנדרנים במיוחד: סמוקינג - ג'קט מקטיפה או בד אחר, בעל דשי משי או סטן.
יש כמובן חוקים מוגדרים ודירוגי פורמאליות לכל אחד מפרטי הלבוש, אך מומלץ למתחילים לדבוק בפשטות. למי שלא יודע לקשור עניבת פרפר (וידיאו), קיימים פתרונות של קשר מוכן מראש. נכון שעניבת פרפר סינטטית או בעלת קשר מוכן יכולה להתפרש כאלטרנטיבה שנעה בין "פחות יוקרתית" ל-"די מבישה" (כי העונד אותה לא השקיע, או כי עדיין לא למד לקשור את עניבתו). אבל לא כל אחד מספיק מיומן להבדיל בין הדבר האמיתי ל"קיצור הדרך".
ורק שתדעו: לא מנומס להוריד את הג'קט באירוע חברתי פורמאלי, אלא אם כן במצבים של מזג אוויר מחניק הוריד הגבר המוביל (נשיא או נסיך, אורח כבוד או יו"ר) בעצמו את מקטורנו.
מתיש להבין שאחרי כל זה, אירועי בלק-טאי נחשבים רק לאירועים "פורמאלים למחצה"!. הו, כן. ה"פורמאליים של ממש" הם אירועי העניבה הלבנה (כמו במעמד קבלת פרס נובל) שם תאלצו, גברים יקרים, להצטייד בפרפר לבן, בווסט צחור ובמקטורן עם זנבות שאפילו בפורים לא נראו בצ'כונה.

מילה על גרביים.
גרביים צבאיים כבודם במקומם מונח, הם האביזר הגזעי והבריא ביותר בכל אקלים, מונעים מאיתנו "רגליים קרות" במשימות של אומץ ותושייה. כמו שומרי ראש (שומרי רגל) הם מורשים ללוות אותנו בנאמנות לכל מקום, חוץ מאשר לזירת האירועים הפורמאליים (ואפילו "פורמאליים למחצה"). כאשר מדובר באירוע חגיגי אז החגיגיות משתלטת גם על הגרביים. לא תגרוב גרביים צבאיים או גרבי ספורט (אפילו אם הם שחורים) עם חליפות, ובמיוחד באירועי בלק-טאי ומעלה... זכור שמייקל ג'קסון, עם גרביים לבנים ומכנסיים שחורים הוא לא מודל ראוי לחיקוי.
למי שתהה, גרביים אכן לא נושא כל כך מעניין, ולא היינו מקדישים לו מחשבה אילולי עלה לפני מספר שבועות עו"ד ישראלי ותיק על במה מסוימת, והתיישב בשולחן הנשיאות. ליתר נוחיות, משך קלות את מכנסיו כלפי מעלה... ואם הייתה ורדה שילה רואה את גרביו הצבעוניים המפוספסים, בטוח הייתה מתעלפת במקום. חובה שהגרביים יהיו תמיד בגוון המכנסיים, נקודה.
 

50,000

זוכרים את הידיעה על אובדן הדיסק הקשיח של הבית הלבן, שהכיל מידע רגיש על תקופת הממשל של קלינטון? בסוף השבוע הציע הארכיון הלאומי של ארה"ב בוושינגטון פרס כספי של חמישים אלף דולר למי שיחזיר את הדיסק הנעדר.
סימני היכר?: דיסק MY BOOK חיצוני של Western Digital בנפח 2TB, המכיל עותקים של טייפים לגיבוי של הבית הלבן משנות התשעים, כולל פרטים אישיים של עובדי הבית הלבן.
רק אל תספרו את זה למושבניקים עם מגרשי גרוטאות, הם עשויים להעלות את מחירי פסולת המחשבים...
 

השורות של עמית

תפירת תמונות פנוראמה

במהלך הצילומים שאני מבצע בעיר מרסיי (צילומי הגרפיטי שאני מקווה להוציא לאור מתי שהוא) נתקלתי במספר קירות באורך 30-50 מטר עם עבודות גרפיטי מדהימות ובעיה אחת: אין שום אפשרות לצלם את כל הקיר בסיבוב אחד. לפעמים הם כל כך גדולים שהייתי צריך לצלם 11 תמונות כדי לקבל את כל הקיר. עכשיו צריך לחבר אותם לתמונה אחת. נכון שבאופן טבעי הקובץ שנוצר הוא ענק וכל תכנה תוריד לי את הרזולוציה, אבל למען הצגה באינטרנט צריך רזולוציה נמוכה בהרבה.
הבעיה היא למצוא תכנה שתבצע את ה"תפירה" בצורה טובה במיוחד עם מינימום אבדן פרטים, עם התחשבות בתאורה ובשינוי הגוונים שנוצר באופן טבעי משינוי מיקום המצלמה בכל תמונה.
וכאן מצאתי את האפליקציה היפהפייה הזו: http://www.clevr.com/ עם יכולת ביצוע מרשים, איכות התפירה מדהימה אם כי כמובן בהורדת רזולוציה. התכנה מחייבת התקנת Adobe Air אבל כבר ינחו אתכם באתר כיצד ומהיכן להוריד. חשוב רק לדעת שכדי לבצע תפירה בצורה מוצלחת רצוי קודם להוריד את הרזולוציה של תמונות המקור.
 

תשובה לשאלה

אם עדיין נשאלת השאלה מי מנהל את מדינת ישראל, הרי שבראיון עימו אמר מנכ"ל משרד האוצר (לא, הוא לא נבחר על ידי אף אחד) בדה מרקר: “הבהרנו לראש הממשלה את חוקי המשחק – משרד האוצר הוא המטה המוביל במדיניות הכלכלית". ראיון שלם ארוך ומסורבל בו שני מראיינים זיגזגו כאומנים רק כדי לא לשאול את השאלות הקשות. זה נכון שלמשרד האוצר יש אחריות כלכלית, אבל לממשלת ישראל ולתקציב המדינה כמו גם למדיניות הכלכלית יש אחריות חברתית לא פחות. אלה שמר אריאב מתעלם ממנה לחלוטין. הוא מתנשא, כיאה למי שמנהל את המדינה (והיות והשר שלו מר שטייניץ הוא אפס מוחלט, הרי שיש לו סיבה). רק בסוף הראיון הוא זורק עצם ואומר: "בפועל, בתקציב השנה גדלו קצבאות הילדים ב-800 מיליון שקל, וקצבאות הזקנה ב-550 מיליון שקל. ההוצאה על מע"מ פירות וירקות בחמישון התחתון היא 30 שקל למשפחה בחודש, ורק באמצעות קצבאות הילדים הוספנו להן 120 שקל. כך שהשכבות החלשות מקבלות יותר מפיצוי על ביטול הפטור ממע"מ". לא בדקתי את המספרים, אבל על זה בדיוק בונה מר אריאב, שאף אחד לא יבדוק את המספרים. הוא גם מתייחס לחמישון התחתון ולא לעשירון התחתון, והוא בהחלט שוכח ש-120 שקל בקושי מספקים מזון למשפחה ממוצעת ליום אחד. בקיצור מר אריאב הוא פקיד, שמבין במספרים וכל הראיון עימו מוכיח שהוא ממש לא מבין שמאחורי התקציב עומדים בני אדם.
 

צרפת (#3) על נשיקות ומעשים מגונים

הצרפתים אוהבים לגעת, וזה כולל את הצרפתיות. פשוט אין להן בעיה עם מגע פיזי גם אם הוא לעתים יכול להתפרש לא נכון. מצבים רבים שנראים כל כך טבעיים בצרפת היו מגיעים לבתי משפט בצורת מעשים מגונים בישראל, ארה"ב ואנגליה. אבל לא מדובר בכביש חד סטרי, נשים לא פחות פיזיות מגברים. אני אישית מתקשה לפצח את הקוד בעיקר כשזיכרון אירוע שהיה לי בירושלים בו נאלצתי לטפוח קלות על שכמה של אישה בבית קפה (אישה שהכרתי) בכדי למנוע ממנה מקלחת של קפה רותח. ובתמורה זכיתי למקלחת צוננים כשהנושא הוא "בלי ידיים". שנה שלימה אחר האירוע לא החלפתי עם אותה אישה מילה וכשבסופו של דבר היא באה כדי להבין למה, הבהרתי שאני לא רוצה אותה בסביבה שכן היא עוד עלולה להאשים אותי באונס.
בצרפת הכל שונה, היחס לנישואים, לסקס וחוסר ההתייחסות לדת. אין פחד מעירום וחיבה ראויה להיראות. כל הללו יצרו מצב של פתיחות ומצבים כמו זה שנקלע אליו חיים רמון נשמעים כאן כמו בדיחה גרועה במיוחד על מדינה פוריטנית בסגנון איראני. אבל גולת הכותרת הם הנישוקים...
הצרפתים מואשמים לעתים קרובות בהמצאת כל מיני דברים שממש לא קשורים אליהם, כמו למשל ה-French Fries היינו הצ'יפס. לגבי מה שאנחנו קוראים הנשיקה הצרפתית אני לא בטוח, שכן בנישוקים אין כלום שמשתווה לצרפתים, וטקס הנישוקים שלהם הוא מקור להשתאות אם אתה צופה מהצד ולמבוכה לא מעטה אם אתה מעורב אבל לא מכיר את הכללים. אין ספק שהוא יעלה חיוך על שפתותיך עם תראה אותו מתנהל במלוא הדרו במפגש רב משתתפים.
כששני מכרים נפגשים הם מנשקים האחד לשני על הלחי, נשמע פשוט? לא ממש. ראשית, בגלל שלא בהכרח מדובר בנשים בלבד, ויש גברים רבים שחונכו כך, ורק בצרפת אתה בעצם מבין למה חשוב להתגלח יום יום. בעיה נוספת היא כמה נשיקות, יש הנוהגים לנשק פעמיים, פעם על כל לחי, אבל יש מקומות, בצפון בעיקר, שמנשקים שלוש פעמים ואפילו ארבע. כך שלעתים קרובות אתה ניגש לטקס באי וודאות מוחלטת, ונתון לחסדיו של בן/בת זוגך לנישוק שאולי תוביל אותך למספר הנישוקים הנכון.
ילדים חונכו לנשק כל דוד אותו מכירים להם, אבל אני מוצא את עצמי מגלה מחדש את הילד (המרדן) שבי ששואל: “למה קיבינימט אני צריך לנשק את הדוד המכוער הזה ?”.
מתי מתנשקים ועם מי זו בעיה אחרת, כעקרון אתה אמור לנשק כל אישה אותה אתה מכיר כבר, אבל כבר ראיתי יוצאים מהכלל, היינו נשים שזה עתה ערכו בינינו הכרה ודרשו נישוק. לא שאני נגד נישוק נשים, אבל אני מגיע ממדינה שבה שר נמצא אשם באונס על שנישק מזכירה.
כצופה מהצד, טקס הנישוקים גורם לך להרים גבה. הנה תרגיל במתמטיקה: תארו לכם 4 זוגות שקבעו להיפגש לארוחה במסעדה, והיות והצרפתים לעולם לא יגיעו בזמן לשום מקום הם תמיד יזלגו לפגישה טיפין טיפין. הזוג הראשון כבר במקום ואז מגיח הזוג השני. כולם קמים ומתנשקים (בלי יוצא מהכלל, אין הנחות) ומתיישבים, והנה מגיע הזוג השלישי ושוב כולם קמים ומתנשקים ומתיישבים עד לבואו של הזוג הרביעי כן הלאה, כל אחד נישק 5 אנשים, לפחות פעמיים, דהיינו 60 נשיקות עפו באוויר, אבל זה לא כל כך נורא כמו הקואורדינציה של הפרויקט שכן כל אחד ניגש לנשק את כל אחד אחר והם לעתים נתקלים אחד בשני או מפריעים אחד לשני... בקיצור, בלגן. כמובן שאם אתה חולה בשפעת הרי שזו הזדמנות פז לחלוק עם כל העולם את החיידקים.
עכשיו כדאי שתתייצבו עם מיטב מחלצותיכם לארוחה של ארגון ה"קריף", הוא וועד הקהילות היהודיות, במרסיי אליה מתייצבים כל שנה כמו חיילים למילואים אלפי יהודים טובים שכמובן מכירים היטב אחד את השני (רבים מהם בני משפחה). רעש הנשיקות שנישא באוויר הוא מחריש אוזניים. זכורה לי הארוחה הראשונה שלי בה היה אורח הכבוד מר יונה יהב ראש עירית חיפה אשכנזי בן אשכנזים שנתקבל באהבה ואהדה רבה וכשירד מהבמה לאחר נאומו זכה למטר חיבוקים ונשיקות, להם איננו מורגל, גם אם הוא פוליטיקאי משופשף ומנשק ילדים מקצועי, המבוכה על פניו ניכרה בעליל.
 

על נאיביות וכוונות טובות

השבוע נקלעתי לוויכוח עם אחד מקוראינו. הוא קבל על המשפט שכתבתי בגיליון הקודם "איסלמופוביה מוצדקת". הוויכוח נגרר כיאה לכל ויכוח לפשעי מלחמה, ארגון "בצלם", אפליות וכל נושא אחר בעולם. הקורא הנ"ל הוא מאלו שמאמינים שיש ביכולתם לשנות סדרי עולם. אין ספק שהוא משכיל ורהוט, אבל הוא גם אוטופיסט ונאיבי להחריד. אני לא מתיימר להיות "תקין פוליטית" אני גם לא מתיימר לשנות סדרי עולם. לא אני זה שכתב את הקוראן, אני רק קראתי אותו מתחילתו ועד סופו. ובשום פנים ואופן לא מוכן, ואפילו לא למען ההגינות, להמר על כוונותיו הטובות של האסלאם, ולא חשוב מה מקום מוצאו אם במדינות ערב או באינדונזיה, מלאזיה, וכו'... מי שירצה להציג אותי כגזען, שיבושם לו. מן הראוי לציין כי בבדיקה קטנה, גיליתי כי המגיב הנ"ל תומך ב"מכתב השמיניסטים" לעידוד הימנעות משירות צבאי מטעמי מוסר (המילה "הימנעות" איננה שלי, אני קורא לזה השתמטות).

שורות אלו נכתבות יום שלם לפני המועד הקבוע, שכן בשבועיים הקרובים אני באיטליה, לכן כל קטסטרופה שתנחת עלינו ביומיים הקרובים לא תיענה! אבל כמובן שלפני נסיעתי לא אפסח על סרטים, עשר פרסומות מעולות נוספות שתמצאו כרגיל ב-
http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית