"If you can dream–and not make dreams your master, If you can think–and not make thoughts your aim; If you can meet with Triumph and Disaster And treat those two impostors just the same..."
היו לנו שנים נפלאות ומצחיקות ביחד, אבל בקרוב, יתכן וההתראות השבועיות שאתם מקבלים עם פרסום כל גיליון חדש של מגזין זה, תפסקנה עבורכם. החוק למיגור דואר הזבל יפגע גם בתקשורת ספונטאנית זו ולא נוכל עוד למנות בין נמעניו את מי שלא אישר את מינויו. (הסבר קריא וברור לכל הנושא, מאת עו"ד אביב אילון, זמין באתר netlaw) אם בכל זאת מצאתם עניין בחומר ההטרוגני שניסינו להביא מדי שבוע עד לתיבת הדואר העמוסה שלכם, הקישו כאן על הקישור: "להתווסף לרשימת התפוצה"
בימים האחרונים נתבקשנו למצוא פתרון לבעיה הבאה: ● שרת BOS ממוקם בבית הלקוח ומגבה את המשרד באופן תכוף. ● הבית מחובר למשרד באמצעות חיבור VPN מאובטח הדורש LOGIN וסיסמה באופן שמאפשר חיבור ידני בלבד. ● השרת במשרד מכיל מעל 60,000 מסמכים בספריות רבות ● שירות ה VPN אינו אמין ומתנתק מדי פעם ● לא תמיד מגיע תהליך הגיבוי לסיומו לפני שמתרחש ניתוק. ● בעת הניתוק לא ניתן להמשיך ולבצע גיבויים. ● לאחר ביצוע החיבור מחדש ממשיכים הגיבויים כסדרם. ● משך הגיבוי ארוך מאד כתוצאה מרוחב הפס ואופי החיבור. ● התוצאה היא שהקבצים בספריות הראשונות נבדקים לגיבוי לעתים קרובות יותר מאשר הקבצים בספריות האחרונות.
שני פתרונות אפשריים לשיפור איכות הגיבויים:
א'. הפעלת יכולת BOS להעברה לארכיון. קבצים או ספריות שיוגדרו במערכת BOS כארכיון לא יסרקו במהלך ביצוע הגיבוי הרגיל ומשך הגיבוי כולו יתקצר. יכולת ההעברה לארכיון משמשת להגנה על מידע מפני שינויים המתרחשים במערכת המקור. הקבצים שכבר גובו ונמצאים בספריית הקבצים המשוחזרים ב BOS יישארו בדיסק הגיבוי אך ינעלו מפני שינויים נוספים.
ב'. הפעלת קובץ אצווה (Batch) בסיום כל גיבוי הקורא את רשימת הספריות מהשרת, ממיין אותן בכל פעם בסדר שונה, ושומר את הרשימה החדשה להגדרת הגיבוי (Session). באופן זה בכל פעם שתתחיל שגרת גיבוי יסרקו הספריות בסדר שונה. באופן זה הסיכוי לעדכניות מלאה של כל הקבצים יגדל משמעותית. כדי להפעיל את השגרה כראוי יש ליצור באמצעות Notepad שני קבצי אצווה תחת השמות Run.cmd, ו BackMix.cmd בספרייה בה מותקנת תוכנת BOS.
אל תוך הקובץ בשם Run.cmd יש להעתיק את השורה: BackMix.cmd OD
אל תוך הקובץ בשם BackMix.cmd יש להעתיק את השורות מעמוד זה
יש לערוך בקובץ BackMix.cmd את השורות הבאות לפני הפעלתו:
1. יש להגדיר את ספריית המקור ממנה אנו רוצים לגבות: Set SourceDir=XXXXX
2. יש להגדיר את שם סט הגיבוי (Session) אותו אנו רוצים לעדכן, סט גיבוי זה צריך להיות קיים ומוגדר מראש. Set Sesname=XXXXX
לאחר מכן יש להוסיף את פקודת הפעלת הקובץ Run.cmd בסיום פעולת הגיבוי ב-BOS – Run After Backup Session. בתזמון הגיבוי הקרוב תופעל השגרה ותבצע את התהליך.
בגיליון 34, לפני שבועיים כתבנו על דרך לחיבור מערכת ה BOS לשרת אחסון מרוחק או כונן רשת, כדי לשפר את התהליך ניתן להוסיף ביציאה מהגיבוי את הפקודה:
NET USE X: \\ServerName\ShareName /DELETE
פקודה זו תאפשר לשירות המערכת לשחרר את השיתוף לשימוש רגיל. במידה ולא נשתמש בפקודה זו לא נצליח להיכנס לשיתוף דרך הסייר.
ממש נחמד שיותר ויותר ארגונים ומשתמשים מוסיפים במיילים שלהם הערה, במיני ניסוחים, למען תשומת לב אל איכות הסביבה: "אין להדפיס מסמך זה שלא לצורך". ובכל זאת, במשרדים רבים לקראת סוף היום, נשארים המשתמשים "ישובים על הר" ניירות שהודפסו בשוגג. באמת ובתמים שהם לא התכוונו לבזבז נייר בצורה כזו מופרזת. בדרך כלל בפעם הראשונה, כאשר היו בטוחים בצורך להדפיס, הקישו על המקש ולאכזבתם יצא הדף לאורך ולא לרוחב (או ההיפך). פעם אחרת נשארה שורה אחת מיותרת בעמוד האחרון -לעיתים קרובות היא זו חתימת האנטי-וירוס או הודעות פרסומת של שולחי המיילים- שבזבזה להם עמוד שלם. פעמים אחרות. במקרים אחרים, יד מהירה מדי על המקלדת מורה להדפיס יותר העתקים מאשר נחוץ, ועוד ועוד ועוד. ראשית, גם אם זמננו קצר, רצוי לפתוח את הקובץ לפני ההדפסה כדי לוודא שמדובר במסמך הנכון. ליתר ביטחון, ניתן לנו הכלי לצפייה מקודמת - Print Preview לצפיית התוצאות לפני הדפסה. אפשרות נוספת היא להדפיס את הקובץ לקובץ PDF, ורק לאחר מכן -אם מרוצים מן התוצאה- לתת הוראת הדפסה למדפסת, או בכלל להדפיס את קובץ ה-PDF בנאלי? ובכל זאת נחוץ!
כבר קראנו מה שכולם כתבו על מאיץ החלקיקים החדש; כולם הודיעו בהתלהבות שהעולם יתפוצץ ויהפוך לחור שחור, ובהתלהבות פחותה על כך שהמאיץ הופעל ולא הפכנו לחור שחור (כאילו שלא שמנו לב). כתבו על המיליארדים שהושקעו בבנייתו (בכל ידיעה סכום שונה) במשך שנים רבות (בכל ידיעה מספר שנים שונה) וכמובן כתבו על הישראלים שהשתתפו בתהליך. וגם לא ניתן היה להתעלם מהתייחסות של גוגל לעניין:
מלבד מאשר למספר מביני דבר, נראה כל העניין כמו כישוף שחור או חבורה של פיזיקאים מטורפים המשחקים באש. מצלמות אינטרנט בחדר הבקרה המראות את חבורת המדענים לבושים ברישול ועוטי ארשת רצינות לא יכולים להרגיע. והתוצאה המרגשת של הניסוי הראשון המראה שלוש נקודות דהויות, ממש "לא עושה את זה" לרובנו, אולי רק לאלו שנהנו מתשובת מחשב העל ב"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" על השאלה "מהי משמעות החיים, היקום וכל השאר". למי שלא זוכר, לאחר מיליוני שנים של עיבוד הנתונים, יצירת והשמדת עולמות, יצאה התשובה - 42.
האנושות מאז ומתמיד עסקה במשחק באש, הסקרנות שלנו היא שהובילה אותנו להתנסות להסתכן ולהצליח. אבל האמת היא... שבאמת אין כל הבדל, כל מה שלא מובן לנו נראה מאיים, על המדע מאיימת הדת והמיסטיקה, על הדת מאיימים המדע והמיסטיקה ועל המיסטיקה מאימת כל רציונליזציה. כולנו יכולים לצדד בכל אחד מהצדיים באמצעות כלי נפלא - האמונה. מכיוון ובסופו של דבר הרי אף אחד מהצדדים לא יכול להוכיח כל הוכחה חותכת שאינה ניתנת להפרחה, נשארנו עם הפתגם העתיק – איש באמונתו יחיה, ולתוספת כוח נהוג במקומותינו גם לבטל את אמונתם של האחרים.
ולכן הדבר שהרשים אותי יותר מכל בפרויקט זה היה שיתוף הפעולה של אנשים שונים, ממדינות שונות, מדתות ואמונות שונות, מאסכולות מדעיות שונות, ולעתים אף הפוכות, וכולם יחד במטרה אחת – להבין את קצה-קצהו של שערה משערות האל. פחות חשוב מה היא המטרה ואם ביכולתנו להבין אפילו חלק קטן מההשלכות המעשיות שלה על עתידנו, מה שחשוב הוא שלראשונה בתולדות האדם (אולי מאז מגדל בבל) התקיים שיתוף פעולה בין לאומי בהיקף כזה. אין פתיחה יפה יותר למילניום החדש ולשנה החדשה שלנו מ"כל העולם חברים" ואנו מקווים שמגמה זו תימשך וכספים רבים יושקעו בפרויקטים מסוג זה ופחות בפיתוח כלי הרג.
כולנו יודעים מה זה נוטבוק (לפטופ, מחשב נישא). ומה זה "נטבוק"?, מילה חדישה (פברואר השנה) שהוכנסה לנו למילון באדיבות אינטל. מחשבים נישאים קטנים וזולים, קלי משקל ודלי פונקציות שנועדו בעיקר כאמצעי גישה לאינטרנט (חיבור אלחוטי) ולמשימות מחשוב בסיסיות כגון עיבוד תמלילים וכו' באמצעות יישומים המותקנים על גבי הנטבוק עצמו או לחלופין, במקום אחר, באמצעות ה-cloud. רובנו חושבים על מחשב כשרת, או כ-קליינט (מחשב שולחני או מחשב נישא) שמחובר לשרת פנימי או חיצוני (אינטרנטי) באמצעות ממשק שהוא דפדפן. הראיון החדש שמביאים לנו הנטבוקים בתחום האישי הוא שלכל אחד מאיתנו יהיו שני קליינטים, אחד בבית או במשרד, ומחשב אחר -מרוחק, קל ונוח- שיכול להיות נטבוק או אפילו משהו מקביל ל-iPhone, שישמש לנו בזמן שאנו בתנועה. והקליינט, במקום שיראה לנו דפי אינטרנט באמצעות דפדפן, יראה לנו אפליקציות. כלומר, תוכנות ולא תוכן שמאוחסנות ברשת ארגונית או ב-cloud של מתן שירותים. שני הקליינטים שלנו יהיו מסונכרנים לקלאוד. הקבצים שלנו יהיו קיימים גם במחשב שלנו וגם בקלאוד, השאלה מה יהיה בעינינו מקור ומה גיבוי. וכאן אנו מתחברים לכרום (Chrome) עם סרגל החיפוש שלו, קישור ישיר למנוע החיפוש של גוגל (ראו למטה מה שיש לעמית לומר על כך). אבל זו בעצם אפליקציית ווב. ובתוך כל התמונה הזו, למעשה גם אצל הדפדפן וגם אצל הנטבוק, מערכת ההפעלה הופכת לבלתי רלוונטית. קרוב לוודאי שגוגל תצא מתישהו עם גרסאות ללינוקס ומקינטוש. התוכנה מתוכננת להיות ממשק וובי של האפליקציה, ולא ממשק של עמוד אינטרנט. וכל tab יהיה עַרְכָּאָה אחרת של התוכנה, עם גישה מלאה לכוח העיבוד והזיכרון של המחשב שלנו. היסטורית, המונח "נטבוק" שימש לראשונה ב-1999 את חברת Psion, שיצרה מחשבים נישאים קטנים עם מספיק כוח עיבוד למשרד, לאינטרנט ולעבודה ברשת, היום הם כבר לא קיימים. במקומם ניתן לבחור מוצרים כמו ה-ASUS Eee PC, או ה-Lenovo IdeaPad S10, או דגמים אחרים רבים. ה-Asus (פחות מקילוגרם אחד) מגיע עם WinXP למי שרוצה, אך המסר ברור: למה שתרצה אותו? האפליקציות הרגילות מובנות, אין דיסק קשיח, ניתן לחבר לו דיסק חיצוני באמצעות פורט ה-USB, אבל הדבר בכלל נוגד את הקונצפט. ברשת כתב מישהו שמיקום הרמקול וההכנה למיקרופון נמצאים מקדימה, ומצלמת אינטרנט מסתכלת על המשתמש מהצד העליון של המסך, מה שעושה אותו ל"מכונת Skype" מושלמת.
בסביבות יום העצמאות האחרון שלח לנו מיכאל בר כתבה באנגלית בשם "Communicating With Credibility" (שפורסמה ב-Comunicado Online), שם ראיין אותו Richard Fouts. היות והקטע מיועד לאנשי טכנולוגיות המידע, והיות וקוראינו קצת מפונקים, לקחנו לנו מעט זמן (סליחה מייק!) אבל בסוף הבאנו לכם תרגום (חופשי, אלא מה...).
"מה שאני אוהב בקשר למייקל בר הוא שליטתו בהיסטוריה. הוא הראה לי כי ההיסטוריה עוסקת בעצם באנשים וביחסים, לא בתאריכים ובאירועים. אתה שומע את רעיונותיו והיית רוצה שהוא יהפוך למזכיר המדינה. אך בינתיים, אפשר לנצל את מסקנותיו לגבי הפיכת התקשורת לאמינה על ידי מניעת ההמצאה מחדש של הגלגל. למייק יש כשרון לשלוף שיעורים עתיקים אל הזמנים המודרניים בקלות כזו שאתה מתפלא למה חוזרים על טעויות בתדירות כה גבוהה.
מייק: אני מלמד מנהלים להצטיין. לפני 2,300 שנה לימד אריסטו שמנהיגות משכנעת בנויה על שלושה עמודים: אתוס (אמינות), לוגוס (הנמקה) ופאתוס (השפעה רגשית). תמיד דרבנתי את לקוחותיי המנהלים להצטיין בהנמקה. ההיזון החוזר שלי אליהם מתייחס לשני העמודים הנוספים. ציניקנים קוראים למה שאני עושה "בית ספר להקסמה" (Touché, Mike).אך אנשים מאוד מצליחים זוכרים ש-אריסטו לימד את אלכסנדר הגדול, אשר כבש את העולם עם שילוב בין גאוניות צבאית וציוד מתקדם, עם פניה רהוטה לנימוק / להגיון. זאת, יחד עם גבורתו האישית היו לאגדה בין אויביו.
פאוטס: מה אתה הכי אוהב במה שאתה עושה? מייק: אני מאמין שהמנהיגים העסקיים היום מחזיקים בכוח עצום. אחד מלקוחותיי הוא גאון שיווקי עם פתיל קצר. הוא הזכיר לי מלך שכאשר כעס ייחל שלכל נתיניו היה צוואר אחד משותף, כדי שיוכל לחתוך אותו. אחרי שעבדתי עם המנכ"ל הוא הפך למקשיב ולממריץ. אנשיו פרחו והעסק משגשג. טְרַנְסְפוֹרְמַצְיָה אמיתית, בנויה על כבוד, זה מה שאני אוהב.
פאוטס: למה מנהלי IT עדיין מאותגרים בקבלת כיסה ליד שולחן ההנהלה? מייק: הם מתקרבים, אך בסימבוליזם התאגידי, כאשר אתה מדווח ל-CFO, אתה עדיין נחשב למרכז עלויות. מנהלים מבוגרים רבים נותנים כבוד פומבי לחשיבות ה-IT לעסק. עדיין, בחדרי חדרים הם מתווכחים בנושאי IT כמו מי צריך לעשות את הדברים, היכן ותמורת כמה. מעניין שכאשר נכנסים מנהלים בקיאים בסוגיות טכנולוגיות, הנושאים הללו הופכים לדחופים יותר, ומנהיגי ה-IT חייבים להתייחס אליהם באמינות.
פאוטס: אמרת שזה אף פעם לא התוכן מה שבולם את מנהלי ה-IT. התוכל להסביר? מייק: לדעת את עבודתך תמיד יהיה דבר חשוב. אך היום, מנהיגי IT צריכים להשתתף באופן פעיל באזרחות הגלובאלית של חברותיהם, מה שמביא להם אתגרים חדשים בתחומי המשכורות, ההטבות, האתיקה וההשפעה הסביבתית. מנהלי IT לא רואים את עצמם משחקים תפקיד בניהול נושאים אלו, אך הם יכולים, וחייבים.
פאוטס: מנהלי IT צפויים שיבינו את עבודתם של עמיתיהם אשר באותה רמה כמוהם בתחומים של שיווק, כספים ותפעול. אבל מה עם ההיפך? האם גם ה-CFO, CMO ו-COO צריכים להיות יותר יסודיים בחינוך ה-IT שלהם? מייק: כל מנהל בחברה צריך לדעת מספיק על כל פונקציה על מנת שיוכל לשאול שאלות, ולהיות מספיק פיקח כדי להבין את התשובות. מנהלים מבינים יותר ויותר שהגבולות של הפונקציות שלהם הולכים ומטשטשים. הטכנולוגיה נמצאת גם היא בתערובת. מנהלי ה-IT צריכים להיות מסוגלים לתרגם את הטכנולוגיה לשפה ברורה, ישימה ומעוררת מחשבה, שגם אנשים שלא בתחום יכלו לספוג, להאמין ולחכות. כאשר מנהלי IT מדברים עם אנשים, לא אל אנשים, כל החברה יוצאת נשכרת.
פאוטס: כיצד אתה מביע את החשיבות העסקית של ה-IT? מייק: ה-IT הוא כלי שמאפשר. כאשר הוא ארוג בהרמוניה אל מארג החברה, הוא משפר את יכולת החברה לכבוש את האתגרים בהווה ובעתיד. זה פשוט כל כך, ומורכב כל כך.
פאוטס: מהו הדבר הראשון שאתה עושה כדי לעזור למנהלי IT לעבור מתדמית הגיק לתדמית איש עסקים? מייק: אני עובד עם מנהלי IT אחד על אחד כך שהם יוכלו לדבר סמוכים, בטוחים ועם כוח לסוגים שונים של ציבור עסקי. אני יוצר סביבה בטוחה ומחושבת למנהלים כדי שיוכלו לשפר כל אחד את הסיפור שלו. תדמית הוא נושא חשוב מאוד, אך גם רגיש ביותר. הטיפול בו דורש אמון, סבלנות וניסיון.
פאוטס: האם מנהלי ה-IT צריכים מוניטין טוב יותר? ואם כן, מהו? מייק: טְרַנְסְפוֹרְמַצְיָה הוא הסיפור האמיתי של ה-IT. הוא סיפור שלא קל לספר מפני שהשינוי נעשה באיטיות וכל עסק מחפש תוצאות רבעוניות. ה-IT זועק לקבלת הוקרה מאז שהוא נוצר כ-IT. הכוח של מיקרוסופט, אורקל וגוגל הפך את העסקים בעולם כולו ומנהלים שגדלו ליד מחשב יביאו לשינוי אף גדול יותר. דוגמא אחת הן החברות הוירטואליות.
פאוטס: מהו הדבר הראשון ש-CIO חדש צריך לעשות במהלך 90 הימים הראשונים שלו בתפקיד? (מייק כתב ב-2003 ספר על הנושא). מייק: לשמוע סיפורים ולספר סיפורים. אלכסנדר מוקדון היה לובש בגדים פרסיים כאשר הקשיב לשליחים של אויביו הפרסיים. הוא הראה להם רספקט ועניין. הסימבוליזם של מעשיו השתקף ממקדוניה להודו. מהטמה גאנדי היה אומר "היה השינוי שהנך מחפש".
מתנות לחג
● הסניף הירושלמי של "אנוש", העמותה הישראלית לבריאות הנפש, קיבל השבוע במתנה ממועדון LIONS "ירושלים הבירה" מערכת BOS MS מבית צ'יף בנפח 100GB. המנכ"ל מר מאיר צ'לניק, אמר שבמערכות המחשוב של הארגון שמורים תיקי מטופלים ומידע חיוני הנמצא בסכנת אבדן, וכי ההצעה לתרומה לא יכלה להגיע בזמן טוב יותר עבורם.
● בגוגל תמצאו כ-502,000 תוצאות בחיפוש הערך "מתנות לחג", ו-1,060,000 אם תקלידו "מתנה לחג". בצ'יף רובנו גורסים שהחג הוא מתנה כשלעצמו, ורק מאחלים שאיש מכם לא יצטרך את שירותינו במהלך חגי תשרי. עם זאת, נהיה כאן בשבילכם כמו תמיד בטלפון 08-9400070, בכל נושא הקשור לשחזור מידע, חקירת מחשב או סוגיה של שרידות המידע.
בשבוע שעבר הראנו שכאשר מחשבים את מחיר מצעי האחסון לכל יחידת נפח (גיגה-בייט) דיסקים קשיחים כדאיים יותר ממצעים אחרים. ועל פי אותה אמת מידה הם גם זולים יותר מקלטות מידע. בלוגר אחד כתב השבוע שלא כדאי לוותר על הטייפים לאחסון בטווח הארוך, לטובת דיסקים. הוא ציין ש"הדיסקים יאבדו בהדרגה את המגנטיות שלהם, לעיתים תוך כדי 12 חודש. הסיבה? לטענתו, מפני שדיסקים משכתבים באופן אוטומטי את הבלוקים תוך כדי עבודה, ואם תנתקו את הדיסקים מהמחשב כדי לשמור עליהם בתור ארכיון, זה לא יקרה.
זה נכון שמערכי אחסון ארגונים שומרים על הדיסקים במצב מחובר ומבצעים תחזוקה שוטפת, למרות שהם יכולים למשל להאט את מהירות הסיבוב ואף לנתק את זרם החשמל על מנת לחסוך באנרגיה ובהתחממות. כך הם גם מאריכים את חיי הדיסקים. אך כל ההיגיון של מערכים אלו הם לשמור על המידע במצב של זמינות ולא להיות תלויים בעבודה ידנית של חיפוש יחידות מנותקות וחיבור מחדש בעת הצורך במידע השמור בהן. ארגון קטן או משתמש ביתי יכול לנתק דיסק קשיח שנועד לארכיון ולשמור אותו בסביבה מתאימה (בטיחות אש, מים וגניבה, טמפרטורה ולחות) אם תשמר רוטינה נכונה של תחזוקה: חיבור והפעלה קצרה אחת למספר חודשים, או אפילו רק פעם בשנה, על מנת למנוע שינויים בחומרי הסיכה של המערכת המכאנית של הדיסק. אובדן מגנטיות? ממש לא. אם הדיסקים היו מאבדים את המגנטיות אז לא ניתן היה לגשת למידע כלל, כל מבנה המקטעים (Sectors) בדיסק נכתב רק פעם אחת בעת הייצור במפעל והדיסק עצמו כלל אינו יכול לכתוב לאותם אזורים אלא רק לקרא מהם את מיקומי הראשים.
לבקש "כמו גבר"
"Men are not prisoners of fate, but only prisoners of their own minds" (F.D Roosvelt)
"אחת הדרכים המהירות והקלות ביותר להגדיל את הכנסתך היא לבקש העלאה בשכר. אבל כפות הידיים של גברים אחדים מתחילות להזיע רק מהמחשבה לעשות זאת", נכתב בבלוג "אומנות הגבריות". אז בואו נראה כיצד לבקש ולקבל את העלאה שמגיעה לנו.אם היא מגיעה לנו.
1. פשוט בקש. כמו כל דבר בחיים, קשה לקבל מה שלא מדברים עליו. על אותו פרינציפ כמו לצאת עם בנות. גם מכירות לא תעשה אם לא תרים טלפונים. אז להתגבר על הפחד מדחייה, ולבקש.
2. שפה בהתאם לקונספט שבהיותנו מועסקים אנו פשוט מוכרים שירותים לחברה (השירותים הם הזמן והעבודה שלנו), אחרי כחצי שנה עד שנה של עבודה בחברה ללא שינוי במשכורת, אפשר כבר לנסות ולבקש "תיקוני שכר". באופן כללי הגישה עשויה לעבוד ב-75% מן המקרים, אם אתה טוב במה שאתה עושה. משפט המחץ הוא: "הייתי רוצה לדבר אתך על תיקון שכר". בלי אולטימאטומים -מקום העבודה הוא סביבה תחרותית, ולמרות שאין רע בלבקש, דרישה אגרסיבית יכולה להשיג את התוצאות ההפוכות בדיוק.
3. כמה אני שווה כמובן שאם אתה עובד בינוני עד גרוע במה שאתה עושה, או שהחברה מפסידה כסף, לא יעזור אם השתמשת או לא בשפה הנכונה. אולי לפני שמחליטים בכלל אם לדבר על זה, כדאי לקבוע את הערך האמיתי שלנו כעובדים. לשם כך, רצוי לפקוח עיניים וללמוד מהו השכר ההוגן והתחרותי בתעשייה שלנו. בגלישה בין אתרי כוח אדם יכולה להיות לנו לעזרה - מצא הצעת עבודה מתאימה לכישרונותיך ושלח קורות חיים, גם אם לא התכוונת לשנות מקום עבודה.
4. פרסם את ערכך אין איש שיאהב את טיפוס הנאד הנפוח שכל הזמן זקוק לאישור של ערכו הגבוה במקום העבודה. קיים קו דק המפריד את הביטחון העצמי מן היהירות. לדעת להכיר את הקו הזה הוא המפתח להוכחת ערכך לסביבה. כמו שאמר רוזוולט: "דבר בנועם, שא מקל גדול, ותגיע רחוק". במקום לקרקר אחרי כל הצלחה קטנה שלך, נסה שכל מה שהתבקשת לעשות יעשה היטב. כאשר אנשים סביבך נאבקים עם עבודתם, עזור להם. לגישה של רצון טוב לעזור לאחרים יש תוצאה מוזרה של התרוממות רוח סביבך. אם האנשים מעליך לא קולטים ומוקירים את הגישה, השג לך מקום עבודה אחר.
5. הגבר את ערכך. למד משהו מועיל למשרתך בזמנך הפנוי, וזה לא חייב להיות קורס שלם. אם המעביד מציע הכשרה או רישוי אופציונאלי, אל תפספס את ההזדמנות. גם אם הנושא לא רלוונטי לתעסוקה הנוכחית, הוא תמיד יכול להועיל בעתיד.
לאחר שכבר הוכחת את ערכך כעובד חיוני, הגיע הזמן לחפש את התמורה על כל העבודה הקשה. מבלי להישמע מאשים או ווכחן, ספר למעביד על הצלחותיך במשרה הנוכחית. הראה לו נושאים שהנהגת ואנשים שעזרת להם. ידע אותו על הידע הנוסף שרכשת בזמן שעבדת שם. אם שמעת מאחרים בתעשייה שמשכורתך אינה תחרותית, ספר זאת למעביד, העבר אותו לצד שלך וכמעט בטוח תתחיל לקבל יותר".
גוגל שחררה את הדפדפן החדש שלהם ה"כרום" – אי אפשר לבדוק השוואתית גרסת בטא בעיקר כשברור מלכתחילה שיש לה בעיות, כמו למשל ג'אווה שלא מתפקד היטב. אבל: הכרום זולל רבע מהזיכרון שהפיירפוקס זולל ושליש מהזיכרון שזולל האקספלורר. הוא עולה ב-2 שניות על המחשב הכי איטי אותו בדקתי. רק לשם השוואה, האקספלורר עלה תוך 7 שניות והפיירפוקס... תוך 23 שניות. הגלישה מהירה במיוחד, והוא יכול לעבוד ביחד עם תוכנות אחרות. לא נעים לראות את הפיירפוקס נכנס לדף PHP ותוקע בדרך שיחת וידאו או כל פעולה קצת יותר מורכבת. יותר מזה, גיליתי שפיירפוקס הוא זה שתוקע את המחשב שלי ולא המאוורר. לעומת זאת את כל סרטי השבוע הכנסתי לאתר באמצעות הכרום וזה טס, מהיר, פשוט, יעיל ובלי שום בעיה. כאמור גרסת בטא קשה לבדוק ויש לזכור שהפיירפוקס מגיע עם כל מיני תוספים שמכבידים עליו אבל בסך הכול אני צופה שהכרום ישנה לחלוטין את שוק הדפדפנים והראשון שיסבול מזה הוא הפיירפוקס שמאכזב קשות לאחרונה. וזה גם יהיה תחילת הצלילה המסחרית של מיקרוסופט ומידית יקבור את סיכוייה להיכנס לשוק האינטרנט בלי לרכוש מפלצת כמו יאהו.
צמצום לטוב ולרע
השר פרידמן מציע לצמצם בסמכויות בית המשפט העליון לערער על חוקים. מדובר בנושא מאוד בעייתי וניתן להסתכל עליו מזוויות שונות. מחד בית המשפט הוא חלק ממערכת האיזונים והבקרה של דמוקרטיה, ופגיעה בסמכויותיו, יקל על הפוליטיקאים, תסלחו לי על הביטוי, לדפוק אותנו. מצד שני שופטי בית המשפט העליון לא נבחרו מעולם על ידי הציבור ולא פעם הוכיחו שהאינטרס המידי שלהם הוא ה"משפחה" ולא הציבור אותו הם אמורים לשרת. וכשזה מתנגש עם חוק שנוצר על ידי נציגי הציבור, אזי יש כאן בעיה. כולם מדברים על תזמון, אבל אני לא מאמין בתזמונים, בטח לא של חוקים. אם שופטי בית המשפט העליון היו נבחרים בצורה כלשהי על ידי הציבור הייתי מקבל את סמכויותיהם לערער על מחוקקי המדינה בלי שום בעיה. אבל במצב הקיים צורת הפעולה שלהם באמת מזכירה חונטה צבאית, עם אינטרסים מובהקים שלפעמים תואמים את דעותיי ולפעמים לא. בקיצור יש כאן בעיה לא קטנה. אם מישהו היה שואל אותי, הייתי מציע לפני הכול לשנות את שיטת הבחירות גם של המחוקקים וגם של השופטים. אבל, מי שואל אותי...
ניחוח בחירות באוויר
בחירות באופק יוצרות תמיד בלגן בישראל, אני רק רוצה להזכיר שהבטחתי לכם שאנדנד לכם לקראתם. אזכיר לכם שלא הביטחון הוא הבעיה היחידה שלנו, אלא שאנחנו מכחידים את עצמנו בהתעלמות מהחלשים שבינינו, ביצירת פערים מזעזעים במתן כוח מופרז לבעלי ההון. בהתעלמות ממחדלי המערכת הממסדית והשחיתות, רק בגלל שאיזה פוליטיקאי הפליט את המילה "ביטחון". שימו לב, לא חשוב מי תהיה המפלגה השלטת בישראל, ביטחונית הכול יישאר כפי שהיה. חברתית אנחנו צריכים לחשוב היטב מה אנחנו מחפשים: שוויון זכויות שאין לנו, זכויות האזרח שנגזלות מאיתנו, חופש הדיבור שנשלל מאיתנו, זכויות סוציאליות שאנחנו משלמים עליהן ובפועל אינן קיימות. תחשבו היטב, ותלכו להצביע, תגררו את השכנים ואת הסבתות כי אם אתם לא תיקחו אותם, פעיל פוליטי עם רכב עטור כרזות יעשה זאת.
אם אתם ירושלמים -ולא חשוב אם יש לכם על הראש כיפה סרוגה או קרחת עגולה- תזכרו שמר לופוליאנסקי וחבריו מתעבים את כולנו באותה מידה. אולי את חובשי הכיפות אפילו יותר, כי לטעמו הם חוטאים מעצם העובדה שהם קוראים לעצמם דתיים. למי שחשוב ראש עיר חילוני -וכדאי שלא יהיה אידיוט- שייקח את התחת שלו בידיים, ויקבע את העתיד שלו. קרה בעבר וקיים סיכוי לא רע שאנשי הסיעות החרדיות -יראי שמיים ככל שיהיו- יביאו אל הקלפי גם הרבה הרבה קולות של אנשים שעברו זה מכבר לעולם הבא. היות ולנו אין מגע ישיר עם הגיהינום וגם גן עדן לא בדיוק בהישג יד, אז כדאי שנדאג להביא את החיים, נושמים ובעלי זכות ההצבעה. ולאלו שהם ירושלמים אמתיים הנה קישור שהגיע כמעט לכל תיבת דואר בארץ לסרט נחמד אודות מר לופוליאנסקי: http://video.videowebgate.com/videos.php?id=458
אמרתי לכם, אבל אני משוכנע שידעתם
זהו, משטרת ישראל המליצה על הגשת כתב אישום כנגד אולמרט. והפלא ופלא מסתבר שהגברת שולה זקן ידעה הכול והייתה מעורבת בכל. משהו שחזרתי ואמרתי בעבר. את הגברת זקן לא רק שהייתי שולח למאסר על שיתוף פעולה, אלא מחמיר עמה במיוחד, שכן היא פעלה ביודעין כדי לשמור על הכוח שנתנה לה מערכת היחסים עם אהוד אולמרט. מערכת זו אפשרה לה לדחוף את האף את תוך מערכת המינויים של מס הכנסה ולקדם את ענייני אחיה, מאכר מוכר וידוע בירושלים. לגבי אולמרט, אמר פעם מישהו "תראה לי עורך דין ואראה לך גנב בפוטנציה" ובכן לא כל גנב בפוטנציה נשאר בגדר פוטנציאל לא מנוצל. תן לו קצת כוח פוליטי והוא יגנוב קצת, תן לו הרבה כוח פוליטי והוא יגנוב הרבה. לדעתי, זה שהוא הגיע לתפקיד ראש הממשלה לא הופך אותו לגנב גדול יותר או קטן יותר, סתם עוד גנב שמקומו מאחורי סורג ובריח. (לדעתנו, יש לכבד ראש ממשלה נבחר, וכל אדם צריך ליהנות מהספק כל עוד לא נשפט והורשע בדין)
המצאות ממציאים וכסף
השבוע קראתי על האיש שהמציא את ה- IPOD וחי בחוסר כל בבריטניה, המצחיק הוא שלאחרונה הוא הוטס על ידי Apple להעיד במשפט מצד אפל כנגד חברה שטענה שאפל גנבה ממנה את הפטנט. אפל לא שילמה לאיש תמלוגים מעולם ובעצם ניצלה את העובדה שעלות רישום פטנט היא אסטרונומית. האיש, וכמוהו רבים אחרים, לא יכול היה להרשות לעצמו. כאן בעצם הבעיה: מדוע לעזאזל רישום פטנט צריך לעלות כל כך הרבה כסף? הרי אלפי ממציאים לא מסוגלים להרשות לעצמם 100 אלף דולר לרישום פטנט, שאולי ואולי לא יעשה הרבה כסף. המחיר המטורף הנ"ל מאפשר לקונצרנים גדולים וחברות עשירות לגנוב, פשוטו כמשמעו את יכולתם ותכולת מוחם הפורה של מהנדסים בכל רחבי העולם. שנתיים בצרפת לימדו אותי די הרבה, אבל בעיקר שקפיטליזם לא מועיל לאיש חוץ מאשר לבעלי הממון. מי שחושב אחרת כדאי שיסתכל סביבו ויראה איך בעצם מועיל הקפיטליזם לחברה. לאחרונה התחלתי לעבוד על פרויקט חדש, מדובר במוצר שמיועד לחרשים ולקויי שמיעה. אישית, הייתי שמח אם הייתי יכול לעשות זאת בחינם. מעשית, אני נאלץ לגייס כסף עבורו ואני ממש מתבייש כשאני נאלץ לספר שהמוצר הנ"ל יכול וגם ירוויח הרבה כסף. אף אחד לא מעוניין לסייע היום לזולת בלי תמורה הולמת, סיוע עלאק.
נגיד רק באופן היפותטי, שחברת תוכנה ידועה, בינלאומית, עם רשת של כמה מאות משתמשים כבדים, שעושה מיליונים וגם חוסכת מיליונים בזכות איש רכש IT יסודי, סקרן, בעל ידע, נעים הליכות... קמה לה בוקר אחד ומחליטה שהדרך הטובה ביותר להתרומם זה לשחרר חול. ככה זה כשאתה חייב להראות לבעלי המניות שנשאר להם יותר. לפעמים יש רבעונים בהם פשוט לא משנה כמה מתאמצים, לקופה לא נכנס יותר, אז בוחרים לחסוך בדיוק איפה שאסור לגעת. לא בבונוסים, לא בפינוקים, לא במותרות... אלא בצוות האפור שעושה את עבודתו נאמנה עד כדי כך שנדמה לכולם שבעיות המחשוב כמעט לא קיימות, שהכול פשוט, צפוי, חלק כמשי. אבל נניח שבדיון על הנושא, איזשהו מוח מבריק בהנהלה מציע ליהנות מכל העולמות, להעביר (דווקא) את מחלקת המידע לספק חיצוני, ועם זאת גם להמשיך לעבוד עם אותם אנשים מסורים ויעילים. סוכם עם אאוטסורסר (זה שהציע ההצעה הנמוכה מכולן, כמובן) שחברתו תמשיך להעסיק את אותם העובדים בתפקידיהם. ונניח שהצוות התמים וטוב הלב מקבל את השינוי וההבטחות בהכנעה, מבין שעליו להמשיך ולפעול למען החברה כמו שעשה עד כה. אלא ש...הפתעה! באיזה שהוא מקום מתנגשים האינטרסים של החברה עם האינטרסים של המעסיק החדש. כמו בכל מערכת ספק-לקוח, הלקוח מעוניין לשלם כמה שפחות כדי לקבל כמה שיותר, עת שהספק מעוניין בדיוק בהפך אבל מוצא לו דרכים יצירתיות לערוך "חבילות". המצב הזה שם את אנשי IT הטובים שלנו, במלכוד. מעתה יהיה עליהם לשכוח את כל הנושא של יזום והובלת מהלכי ייעול שהביאו לחברה חיסכון משמעותי בעלויות השוטפות. זאת, מפני שהבוס החדש שלהם, דווקא הוא זה שמעמיס על העלויות השוטפות. מעתה הוא יהיה -באמצעות חברות בת אחרות שלו - גם הספק היחיד של חומרה, תוכנה, הדרכה ושירות. וגם אם זה לא נכתב מפורשות בחוזה שלהם, זו הציפייה. לא עמדת בציפייה? מצטערים, אינך נדרש עוד מסיבת כפל אחריות. או שיש לנו מחליף עם אותם הכישורים שדורש תמורה נמוכה ממך. או שהועלת לנו מאוד בהכרת המערכת וכעת, כשכבר תפסנו את הפרינציפ, הנך מיותר. כך אנו רואים אחד אחר השני, אנשים מצוינים נפלטים ממקומות העבודה שרוו מהם נחת, ואת מקומם תופסים שכירי חרב בשירות תמנוני מסחור. לתמנונים בטבע יש יותר זרועות משכל. יש להם כוח רב ותיאבון גדול, אינטליגנציה ורגישות מפותחות (רק בהשוואה לחסרי חוליות אחרים - לא להגזים) וידועה בקרבם מחלה נגיפית הגורמת להם לאכילה-עצמית. בהיי-טק המקומי התפתחו לנו קבוצות-תמנון שיוצרות לעצמן תנאי מחייה טובים על ידי חיסול הפאונה המינורית, את שכבת הביניים המקיימת את העיקרון האקולוגי הבריא של תחרות הוגנת והצע עשיר. ממסחר ועד פוליטיקה מצב כזה מביא תמיד לחוסר איזון, אבטלה, אי צדק וחוסר שביעות רצון בעם. השנה למשל, לא תתקיים תערוכת המחשוב Computax השנתית (שתוכננה לנובמבר), אותה אנו זוכרים עוד משנת 1985, כאשר נערכה בהילטון תל אביב. זו אחת התערוכות המסורתיות של קבוצת שטיר (לצעירים מביניכם - אולי הכרתם את ה"כרישה" ישראלה שטיר בתוכנית טלוויזיה ליזמים המחפשים השקעות. כנראה שאנו נשארים בעולם הדימויים הימי). הסיבה לביטול? "חברות רבות אשר היו עתידות לקחת חלק בתערוכה הודיעו כי התנאים הקיימים במשק בענף המחשוב לא נוחים בימים אלו ועל כן לא יוכלו לקחת חלק בתערוכה השנה, כמתוכנן". התמנונים זוללים מפלנקטון ועד דגים. עד כדי שבקרוב לא יישאר אפילו לכרישים. ללקוחות של שירותי מחשוב, אנו ממליצים על דגים קטנים ויעילים, שלא חייבים מזון רב ומסתפקים בניקוי השיניים של הגדולים. בטבע, הדגים הגדולים לא אוכלים אותם, הם יודעים שבלעדיהם מהר מאוד יתחילו לסבול מכאבי שיניים.
הצהרת אחריות למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
