גיליון מספר 6 שנה XII יום חמישי, 9 בפברואר 2012

 
 

► לגיליון קודם 2012 לגיליון הבא ◄

צ'יף תמיד לשירותכם בנס ציונה, מאז 1986

 
    
 

כאשר הכבשים כועסות, הן גרועות יותר מזאבים

פתגם צרפתי

 
     
 

BOS - Backup prOxy Server link
Download BOS
on File Fishstick

גרסת BOS העדכנית הנה BOS v2.3
 
▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכון הקישו כאן לקבלת העדכון.
▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמה הקישו כאן.
▪ למצגת BOS עדכנית: BOS 2009H.pps
גרסת Beta עדכנית 2.3.1.5 לקבלת גרסת Beta

 
     
 

שער ערך ה GB
08/02/2012
השוואת כדאיות רכישת
דיסק קשיח מסוג SATA
לפי מחיר לכל 1GB

0.78

500GB

0.46 ₪

1TB

0.31 ₪

2TB

0.34 ₪

3TB

מחירי SSD ל 1GB

7.334 ₪

60GB

6.32 ₪

120GB

6.43 ₪

240GB

7.16 ₪

300GB
מקרא

מחיר עלה

מחיר ירד

ללא שינוי

X.XX

היקר מכולם

X.XX

הזול מכולם

מחיר ה- GB

הזול ביותר לתקופה

אסון יקר


שרשרת האספקה של הדיסקים קשיחים נפגעה קשות על ידי ההצפות בתאילנד של 2011. במדינה זו מיוצרים כרבע מכל הדיסקים הקשיחים בעולם, אך למפעלים לא הייתה ברירה אלה לסגור למשך מספר שבועות כאשר המים הציפו תשתיות ודרכי הגישה.
הבנק העולמי אפילו הכריז על המקרה כ-"אסון הטבע הרביעי בעלותו בהיסטוריה". וכל זה "רק כסף", אחרי שמעל 800 אנשים גם נספו באותם ימים, רובם בטביעה.
לחברות טושיבה ו-ווסטרן דיגיטאל היו מפעלים באזור השיטפונות,  בעוד סיגייט בעיקר הושפעה מבלימת העסקים של ספקי רכיבים. בין ספקים אלו נמנית Nidec, יצרנית של כ-70% ממנועי הדיסקים העולמיים.
כתוצאה מכל זה, לקראת סוף אוקטובר עלו בפתאומיות מחירי הדיסקים הקשיחים, גם מפני שהייצור הפך ליותר מוגבל ויקר, וגם מפני שרבים שהחזיקו דיסקים למכירה נצלו את ההזדמנות היטב.

הקפיצה הגדולה במחירים באוקטובר, הגיעה לשיאה בשבוע הראשון של נובמבר, כאשר עליות המחירים נעו בין 80 ל-190% בדיסקים למחשבים שולחניים ו-80 ל-150% בדיסקים לניידים.
מאז אנו רואים ירידה במחירים, אך עדיין הדיסקים יקרים ב-60 עד 90% מהמחיר שקדם לשיטפונות.
בניתוח המחירים על פי יצרן, נראה כי חלק מן הדיסקים הושפעו קשות יותר מאחרים. למשל, ה-Seagate Barracuda XT בקיבולת 3TB יקר ב-138% מאשר לפני השיטפונות. ה-Hitachi Deskstar 7K3000 נמכר היום במחיר כפול ממחירו הקודם.
בין הדיסקים לניידים, אפשר לראות למשל שה- WD Scorpio Black בקיבולת 750 ו-500GB  יקרים ב-155% וב-100% מקודם.
חברת סיגייט צופה כי המחסור היחסי בדיסקים ימשיכו למשך שנת 2012, וכי הדרישה תגבר על האספקה בכ-150 מיליון יחידות לקראת סוף השנה.
חברת ווסטרן דיגיטאל צופה גם היא שמפעלי הייצור שלה בתאילנד יחזרו ליכולת ייצור מלאה רק לקראת הרבעון השלישי של 2012.

למרות שתוצאות האסון היו לרעתו של הלקוח, המשלם היום הרבה יותר, לא כל היצרנים הפסידו. כך למשל, סיגייט דווקא שילישה את רווחיה בהשוואה לתקופה המקבילה של שנה קודמת.

 

 
     
 









מבצע!


שימו לב! לאורך כל חודש פברואר 2012 ממשיך המבצע
למתכנתים, חברות תוכנה ומחלקות ייצור תוכנה בארגונים!
 

מכיוון ש-BOS נוצרה במקור לשם הגנה על עבודת מתכנתים, החלטנו לחגוג החודש עוד יום הולדת ל- BOS במתן הנחה של 15% ממחיר המחירון לרוכשים מוצרי BOS שבין מקצועני סריגת הקוד.

יתכן שגם לכם קרה שהתרכזתם ויצרתם במשך שעות ארוכות קטע קוד גאוני, ומסיבה כלשהי נאלצתם לשנותו, או שהמחשבים קרסו, או ש... בקיצור, קשה מאוד ליצור מחדש יצירת אומנות. זה דורש כוחות נפש, נחמה על אובדן התוצר היפה שהפקתם, מעין "ריסט" מחשבתי, סבלנות, השראה, וניסיון לא תמיד מוצלח לברוא את התוצרת בשנית. בעבור מי שמממן את עבודתנו - זה גם דורש השקעה כספית כפולה ומשולשת, מפני שלרוב גם לוקח לנו פי שניים או יותר להגיע בפעם השנייה לתוצאות מספקות.

BOS מאפשרת שמירה אוטומטית לפרקי זמן קצרים של גרסאות עבודתנו בהתקדמות. ושחזור בין רגע של כל גרסה שנחפוץ בה, מקומפלת או לא.

בקשו מאיש הסיסטם להתנסות ב-BOS, אנו סבורים שתוך זמן קצר גם הוא יתאהב בו.
צרו קשר למידע נוסף ובירורים.
 

 
     
 

אתם שואלים

 

האם יש לכם מידע על שימוש בטכנולוגית Blue Ray בתחום הגיבוי?
תודה ויום טוב, שי.


לשם גיבוי קבצים באמצעות Blu-Ray יש לקחת בחשבון מספר מרכיבים:
1. מחיר
א. מחיר כונן Blu-Ray נע בין 500 ₪ לבין 3,000 ₪
ב. מחיר דיסק בודד לצריבה נע בין 8 ₪ ל 16 ₪
ג. נפח הצריבה לדיסק בודד עומד על כ- 25GB
ד. מחיר הדיסק הבודד בזול ביותר לכל 1GB הוא 0.32 ₪
ה. צריבת 500 דיסקים במהלך חיי המערכת במחיר הכונן הזול ביותר מביאה למחיר של לכל הפחות 1.3 ₪ לכל GB גיבוי
ו. מחיר זה הוא יקר פי 5 ממחיר ה GB בגיבוי לדיסק קשיח (ראה טבלאות השוואה במגזין).

2. תאימות
א. במקרים רבים בעבר (ראה קלטות Beta) נעלמה טכנולוגיה מהשוק באופן שאינה מאפשרת החזרת מידע מטכנולוגיות מיושנות
ב. טכנולוגיית ה Blu-Ray הנה עדיין בתחילת דרכה המסחרית ולא ברור עדיין עם מחירי החומרה ירדו לרמות שיהפכו את המוצרים לנפוצים מעבר למאסה הקריטית הדרושה לקיבוע השוק.
ג. ברור כי במידה ויהיה צורך לקרא דיסק מסוג זה בעתיד יהיה ניתן לעשות זאת רק באמצעות כונן מתאים
ד. תוכנת מתאימה - גם כיום יש צורך בתוכנות ייחודיות לשם גיבוי לכונן זה

3. שרידות
א. שרידות תקליטורי הבלו ריי הנה ל 3 עד 5 שנים
ב. התקליטורים רגישים לאותם הפגעים כמו כל CD רגיל: אור, אבק, שריטות, שבר, חום.

המלצות:
1. אם באמת יש צורך לשמור ל CD אז אולי כדאי להמתין לטכנולוגיות אמינות מעט יותר
2. פתרון פשוט וזול הרבה יותר הוא לגבות את המידע לדיסק קשיח, פנימי או חיצוני.
 

 
     
 

 על יתרונות גומז פיר

 
     
 









ירוק


בארגון גרינפיס לא נמנעים מלהשתמש בטכנולוגיות דיגיטליות, אבל לא רוחשים לספקיהם סימפטיה גדולה, בשל היות הספקים צרכני משאבים כבירים בפני עצמם. לאחרונה פורסם דירוג החברות הגדולות בהקשר להתנהגותן לגבי איכות הסביבה ולמען בלימת ההתחממות הגלובאלית.
ראשונה ברשימת ה"טובים" מופיעה גוגל, אשר שיפרה משמעותית את חותם הפחמימני* שלה, שהגיעה ל-1.4 מיליון טון CO2, ולאחר השקעה של 915 מיליון דולר ב-2010 בפרויקטים של אנרגיה מתחדשת. גוגל עוברת בקושי את סף האישור מצד הירוקים, עם 53 נקודות לטובתה מתוך 100.
סיסקו, שהייתה בשנה שעברה בראש הרשימה עם 70 נקודות, עברה השנה למקום השני עם 49 נקודות מתוך 100. המדיניות של סיסקו פחות תומכת השנה במתן קדימות אנרגטית במעשיה לטובת האקלים.
פייסבוק ואפל כלל לא מופיעות בדירוג. הראשונה לא נעתרה השנה לגרינפיס שביקשו להפסיק להשתמש בתחנות מבוססות שריפת פחם. אפל, מסתבר, גם היא לא משתדלת מספיק.


*תודה לחנוך ו. על ההסבר הבא: התרגום של- footprint כטביעת רגל אינו שגיאה, אבל הוא החמצה חלקית של הרעיון. המונח הזה נפוץ בתחום השמירה על הסביבה ובהקשר לפליטת פחמימנים (וזו השנייה) כי פחמנית היא מונח שגוי. התרגום שלי היה חותם (קרי פרופיל הזיהום) פחמימני. פחמני הוא חומר המכיל פחמן, נניח יהלום. ולא לכך הכוונה
פחמימני (Hydrocarbon) הוא חומר שיש בו פחמן ומימן ומכאן חומר אנרגטי דוגמת נפט ותוצריו.

 
     
 




כונן SSD


אינטל השיקה אתמול כונן חדש, ה-SSD 520, מבוסס SSD SATA III, אשר פותח על בסיס טכנולוגיית עיבוד זיכרון NAND של 25 ננומטר. מסוגל למהירות 6Gbps ומצויד במעבדי SandForce, הוא נועד למשתמשי PC כבדים, כולל גיימרים. מהירות העברת הנתונים תועיל גם לעורכי וידיאו או יישומים גרפיים.
הדגם בא להחליף את סדרת ה-510 ומגיע עם יכולת העברת מידע של 550 ו-520 Mbytes לשנייה. על כן, מדובר ב-SSD מבית אינטל המהיר ביותר עד כה. הכונן אמור להגיע ל-50,000 פעולות I/O בקריאה רנדומאלית של 4Kbytes, ועד 80,000 פעולות כתיבה עם אותה כמות של נתונים.
כונן זה תומך בפקודות SMART, TRIM וב-Native Command Queuing. היצרן מדווח על MTBF של 1.2 מיליון שעות. (כ-137 שנה על הנייר).

SSD 520 יוצא לשוק כהתקן של 2.5" עם קיבולות שונות. הרוכשים אותו בעובי 7 מילימטר יכלו לקבל 120, 180 או 240GB. הדגם של 9.5 מילימטר יכול לספק 60, 120 ,240 או 480GB
מוערך כי בארה"ב המחירים ינועו בין 150 דולר לדגם של 60GB, לבין כ-1,000 דולר לגדול ביותר של 480GB.
בסדרת ה-SSD 520 הכוננים מגיעים מקונפגים עם Intel® AES-NI, טכנולוגית הצפנה של 256bit, ועוד “End-to-End Data Protection” טכנולוגיה המבטיחה שלמות המידע המאוחסן במעבר בין המחשב לכונן החיצוני וחזרה.
דגמי הסדרה ימכרו עם אחריות ל-5 שנים, אך מחירם עדיין לא ידוע.
 

 
     
 


משהו חדש


בדיסקים הקשיחים הצלחות מצופות בחומר השומר את המידע הודות לתכונותיו המגנטיות, והראשים האלקטרומגנטיים משנים את מצב הביטים מ-0 ל-1 ובחזרה, או ההיפך.
ההפיכה המגנטית של הביטים אינו דבר של מה בכך. בעבר נעשו ניסיונות לחמם את המצע על מנת לזרז את הפיכת הביטים ממצב למצב.
למרות שהכתיבה מהירה יותר במצב מחומם, עדיין היא אורכת כ-1 מיליונית השנייה, מצב שמגביל את מהירות הכתיבה המרבית של הדיסק. השימוש בחום בלבד קיצר את זמן הכתיבה בכמה אלפיות הננו שנייה, והיא נעשתה כ-פי 500 יותר מהירה. במונחי העברת נתונים, זה אומר כתיבת טרה-בייטים של מידע לשנייה! וכל זה מתרחש בעזרת פחות אנרגיה מאשר צורכים האלקטרומגנטים של דיסק קשיח עכשווי.
למה זה קורה? – חומרים הופכים למגנטיים כאשר האטומים שלהם מסדרים את עצמם בצורה כזו שהשדות המגנטיים שלהם מתחברים יחד. החום גורם לאטומים ולפרודות לנוע, ולכן טמפרטורה גבוהה מסוגלת גם להרוס תכונות מגנטיות. הנקודה בה מגנט יאבד את תכונותיו (את כוחו המגנטי) נקראת "טמפרטורת קירי"
עם זאת, חוקרים באוניברסיטת ניו יורק מצאו לאחרונה כי הם מסוגלים להפוך חומרים למגנטיים באמצעות חום, ולקדם את התחום של אחסון המידע.
יתכן וייקח לטכנולוגיית חימום החומרים לשם זירוז ההפיכה של ביטים עוד הרבה זמן ופיתוח להגיע למוצרי אחסון. טכניקות שונות של כתיבה יעילה ומהירה לדיסק קשיח כבר מפותחות זמן רב ותגענה לשוק הרבה לפניה. אבל, בתחומים בהם המהירות חשובה יותר מאשר פורמט קומפקטי, יש לה עתיד.
 

 
     
 

אם תתגרשו


התחלתי לכתוב מכתב אהבה ללקוח ישן: "משרדכם רכש בשנת 2005 רישיון למערכת שרידות המידע להגנה על 10GB מידע". כמו באהבות רבות, מכתב אהבה זה לא יהיה נטול מנה של תּוֹכֵחָה: "אנו סבורים כי שימוש ותחזוקה נאותים במערכת הנ"ל כפי שהוצע לכם בעיתו, מצילים בכל עת מאירועי אובדן מידע, כולל מסוגו של זה אשר שחוויתם היום. וכן, מסייעים בבקרה מתמשכת על חיוניות המידע היקר לכם וללקוחותיכם." או כפי שהיה אומר זאת עמית: "אמרנו לכם!"
ללא כל טינה או עלבון מצידנו על נטישתכם הזמנית, אוסיף לסיום: "אנו מתכבדים להגיש בזאת הצעה לעדכון ושירות למערכת אחזור מידע מסוג BOS הקיימת בארגונכם". כי אהבה פירושה מחילה והזדמנות שנייה להתחיל מחדש.
אבל, כאשר האהבה נגמרת, נגמר איתה גם כל השאר. לפני שהספקתי לשלוח את המכתב, הופיע האיש שלנו בשטח ובפיו הטלנובלה המשפחתית-עסקית מלאה.
שמעתי כבר על זוגות שהתגרשו, על ילדים שנשארו אצל זו ועל חברים שצודדו את זה. על בית שניתן לזו ועל עסק שנלקח על ידי זה. עלי להודות, כי זו הפעם הראשונה שאני שומעת על רישיון גיבוי שנשאר אצל אחד הצדדים. הצד השני, מסתבר, לא השכיל לדאוג לעצמו לרישיון חדש.
הבנתי שאת המכתב שלי יש לקמט ולזרוק לסל המחזור. במקומו פתחתי במכתב חדש:
"לקוחה נכבדה: קריסת מערכת המחשוב שהובילה היום לאובדן המידע הדיגיטאלי אשר בבעלותך גרמה לך מתח רב, השבתה זמנית והוצאה כספית בלתי צפויה. אנו מאמינים כי יהיה זה נבון מצדך לנקוט באמצעים להגנה על המידע החשוב. ברצוננו להציע מערכת לשרידות וזמינות המידע מסוג BOS מותאמת לצרכייך הנוכחיים..."
 

 
     
 

















 הארד קור


"
לקנות טלפון חכם ולהתחיל להעמיס ולהעמיס עליו אפליקציות? זה לחננות!", אומר האיש הקשוח. (בינינו, רק השימוש ב"חננות" מחשיד אותו מלהיות כזה בעצמו).
אז מה לדעתך צריך לעשות?
"הטלפון החכם כמו המחשב שלנו, בעקבות השימוש מתמלא בזבל. הוא מחשב לכל דבר, ואחרי כמה חודשי שימוש יתחיל להגיב לאט יותר. אז רצוי לעשות לו  רענון, טיפול 10,000. בשביל זה צריך להחזיר אותו לבתוליו, לעשות לו hard reset".
בירור קצר מוכיח שהוא לא מתכוון למשחק באותו שם, אלא למה שאנחנו קוראים cold reboot, מה שעובר על המחשב כאשר מכבים ומדליקים אותו באופן פתאומי. מערכת ההפעלה לא מספקיה לבצע כיבוי מסודר, כל מידע שלא נרשם במערכת הקבצים יכול ללכת לאיבוד ב-cache. בהדלקה מחדש, אם גם אבדו קבצים חיוניים לאתחול, לא נוכל לעשות boot. בד"כ ה-reboot הקר הוא תוצאה של שגיאה או נפילת חשמל -כאשר אין מערכת UPS מובנית או תומכת. אבל עדיין לא שכחנו את הימים בהם היתה זו פעולה שכיחה, כמוצא אחרון לחזור לעבודה אחרי שהמחשב "קפא". לא נשכח שזו יכולה גם להיות תופעה שנגרמת על ידי פורצים, לשם גישה למפתחות הצפנה המאוחסנות ב-RAM (והמהדרין יכנו זאת cold boot attack) ונשארות שם למשך כמה רגעים אחרי שהחשמל הופסק.
אז איך בדיוק עושים את חוקן ההתייעלות לסמארט פון?

במערכת הפעלה iOS אפשר לבחור את אפשרות ה-Restore ב-iTunes. או לחלופין להיכנס ל General<=Settings, להגיע לתחתית הרשימה ולבחור Reset. להקיש על "מחק כל התוכן וההגדרות" כדי להחזיר את המכשיר למצב של טבולה ראסה.

עכשיו, באנדרואיד 2 וב-אנדרואיד 4 התהליך קצת שונה: עם אנדרואיד 2 Gingerbread  פותחים את ה-Settings, מקישים על Storage ובוחרים Factory Data Reset
לעומת זאת, עם אנדרואיד 4 Ice Cream Sandwich פותחים את ה-Settings, יורדים לחלק של סיסטם ובוחרים Backup & Reset. ורק אז מקישים על Factory Data Reset

Windows Phone 7 -
המצב היום פשוט מאשר בעבר. הולכים ל-Settings, מקישים על About  ובוחרים Reset your Phone. אחרי זה, פשוט עוקבים אחר ההודעות.

המשותף לכל מערכות ההפעלה הוא... טה טה טאם... ניחשתם! שלפני שמתחילים את כל התהליך ושוב, לא משנה סוג מערכת ההפעלה, חשוב ביותר לגבות את המכשיר - הן באמצעות הסנכרון למחשב באמצעות תוכנה, או אם תרצו, לדיסק חיצוני או למקום האמין ביותר עליכם בעננים. אחרת... יישאר לנו ביד סמארט פון די טיפש בסופו של דבר.
 

 
     
 

כופר


באתר The Pirate Bay  פורסם קוד המקור של האנטי וירוס  PcAnywhere. לפרסום קדם משא ומתן בין ההאקר ההודי (המכונה YamaTough) והיצרנית סימנטק. ההאקר ביקש כופר של חמישים אלף דולר, בתמורה להשמדת הקוד.
למרות שסימנטק הודיעו כי הם כלל לא התדיינו עם ההאקר, וכי התכתובת ביניהם נוהלה בעצם על ידי המשטרה, במטרה לאתר את הפורץ... קבוצת אנונימוס הגיעו ופרסמו את התכתובת.
מאז ה-18 ינואר סימנטק מנהלת את המשא ומתן עם "עובד לשעבר" הקשור לקבוצת  Lords of Dharmaraja, משותפי אנונימוס. והיא מנצלת כל רגע להשקת עדכונים כדי להגן על התוכנה ולסתום נקודות תורפה, ובעיקר, כדי למזער את הסיכון מול פרסום קוד המקור. לגרסתם, יש להאקר קוד של גרסאות ישנות (שנת 2006) של הגרסה העסקית של Norton Antivirus.
הפורץ הצהיר כי הכופר ישמש לארגון פילנתרופי, וסימנטק הבטיחה תשלום מפוצל בתקווה להרוויח זמן שהמשטרה תנצל לאיתור הסוחט, וגם הציבה תנאי: שיאמה-טאף יפריך את השמועות על הדליפה. הנ"ל מצידו אמר לרויטרס כי כל המשא ומתן נועד להשפיל את סימנטק.
 

 
     
 

השמדת מידע

השמדה יסודית
של מצעי מידע
עבור מוסדות, ארגונים ועסקים

קישורים

● בת 10 "המציאה" מולקולה חדשה, מתאימה לשימור אנרגיה ולחומרי נפץ.

הכול בגלל החיידקים 

● סוללות חיות, או הגרסה החרקית של המטריקס

 

 
     
 

השורות של עמית

אמרנו ולא האמינו לנו


זוכרים את השיר המפורסם ברשת שניסינו לשמוע, ורק חלק מכם הצליח? כן, כן, המחקרון הקטן שלנו שהגיע למסקנה פשוטה: “ספקי האינטרנט עוקבים אחרי התעבורה של הגולש בישראל (הם יודעים מה הוא מבקש ומתי) והם מנתבים אותו, סיבותיהם עימם (מסחריות בין היתר)".
אילו רק ידעתם איזה מקלחת קיבלתי: “איך אתה מעז להאשים את ספקי האינטרנט!", וזה הגיע מעיתונאים בכירים בתחום, וזה הגיע מעיתונים מכובדים (הכול יחסי, אני יודע). לא שאני מתרגש ממקלחות אבל פעמיים ביום מספיק לי, ואני מעדיף לסבן את עצמי ושלא ינסו לסבן אותי.
מעבר לזה שפעם אחר פעם אנשים אומרים לי: אתר (זה או אחר) עולה לאט. ואני חוזר ואומר: לא, הוא לא עולה לאט, החיבור שלכם לאינטרנט הוא איטי. אז כמובן שאפשר לשלם הון תועפות ולאחסן אתר על שרת בישראל, במקום לשלם גרושים ולאחסן על שרת אמין יותר, מאובטח יותר, בחו"ל.
ואז... יצאו בדה-מרקר עם כתבה מרעישה, ניתוח של מחקר בן 4 שנים!
מסתבר שכמו שאמרנו, חברות האינטרנט עוקבות אחרי התעבורה שלכם, מסבות אותה לנוחיותן בדיוק כמו שאמרנו, אם כי אנחנו גם נתנו דוגמה ספציפית, הוכחה חותכת, שרבים מכם בדקו בעצמם.
גם נושא רוחב הפס הפתטי שיש לגולש הישראלי לחו"ל הוא בעיה צרכנית גרידה, וכאן נושאים גם בעלי האתרים אשמה גדולה. הקהל הישראלי שהתרגל לחיות עם ולהרגיש בלי, מדבר תמיד על הפס הרחב שלו. כמובן שהוא יוכל להיכנס במהירות לאתר וויינט אבל מגפון יעלה לו יותר לאט. אבל, תארו לכם מה היה קורה עם וויינט היה מאחסן את האתר שלו בחו"ל? הרי אז הייתה קמה צעקה. מה ההפרש במחיר שמשלמים בעלי אתרים בישראל על האחסון העלוב עם האבטחה הלקויה ורוחב הפס המזערי (גם אתר אינטרנט שמאוחסן בישראל תלוי באותו רוחב פס מזערי). למה אני יכול בצרפת לגלוש במהירות לאתר שמאוחסן בארה"ב (ולשלם פחות לספק האינטרנט שלי)? אין בדרך אוקיינוס? יש, ועוד איך יש. אבל אם האתרים הגדולים היו מקימים קול צעקה, מישהו בטוח היה מתכופף כבר מזמן. למרבה הצער התשתית במדינת ההיי טק שלנו נשארה פרימיטיבית כמו שהייתה לפני עשר שנים ויותר, וספקיות האינטרנט משחקות עם רוחב הפס ועם הגולשים שלהם כדי לתת להם רושם של פס רחב על ידי ניתוב, והעדפה, שכבר הרבה שנים אסורים במדינת ישראל... אבל למי אכפת אם הציבור פראייר?
חוסר ההבנה של הציבור בישראל לא שונה מחוסר ההבנה של כל גולש אחר בעולם. אבל אצלנו כל כך לא אוהבים להיות פריירים שבמקום להתייחס לעובדה שדופקים אותנו בחומרת סבר, מעדיפים להתחרות עם השכן על העובדה שהוא את השירות שלו מקבל עם הרבה יותר ווזלין.
 

סטטיסטיקה


לפני חודש וחצי געשה ורעשה הארץ עקב פרסומו של מדד גמיוז לגלישה באינטרנט. היות והייתי עסוק במיוחד לא הזדמן לי להסתכל על המספרים עד לפני מספר ימים, ואוי לעיניים שכך רואות. בשלב הראשון קראתי את הכתבה בגלובס בו הם מתפארים בהישגים שלהם מול דה מרקר.
הנה קצת מספרים, ולא צריך להיות דוקטור לסטטיסטיקה כדי להבין שמשהו כאן דפוק במיוחד.
לפי תוצאות המדד, מדי יום יש לגלובס 20 אלף קוראים יותר מאשר ל-דה מרקר, אבל בסוף החודש ל-דה מרקר יש 100 אלף קוראים יותר מאשר לגלובס... מוזר, לא?
20 אלך קוראים ביום זה 600,000 בחודש. (וזה ההפרש, להזכירכם, בין דה מרקר וגלובס). אבל משום מה, לגלובס יש רק 540,000 מבקרים בחודש.
זה אומר שטכנית לדה מרקר אמור להיות מספר מבקרים שלילי.
אך גם זה לא הכול:
הסטטיסטיקה מראה שבכל האתר של הגלובס מבקרים שוהים 4:35 שעות בחודש אבל בדף הראשי בלבד 9:17 שעות. גם כאן יש בעיה כפולה: איך יתכן שחלק מהשלם גדול מהשלם פי שתיים?.
ונניח שהשניים הופרדו בלידתם, הרי שלקוראי הגלובס לוקח לקרוא 64 דפים (לפי הסטטיסטיקה שלהם מבקר ממוצע צופה ב-64 דפים בסיבוב) חצי זמן מאשר דף בודד בלי אף כתבה  - רק תקצירים.
בקיצור, מדובר במעשה נוכלות ממדרגה ראשונה. עכשיו תשאלו כיצד איש לא שם לב לכך? נורא פשוט, החברה נתנה לכל אחד סוכרייה: לדה מרקר למשל היא אמרה יש לך בחודש יותר מבקרים מאשר לגלובס. ולגלובס היא אמרה לא נורא, יש לך יותר מבקרים ביום מאשר לדה מרקר. זה נכון גם לרוב שאר האתרים.
כולם אצו רצו לספר שלהם יש יותר גדול וזה בדוק, ולא טרחו להסתכל על שאר המספרים. רק כדי שתבינו כמה מגוחך זה תקראו את הכתבה בגלובס ותבינו שאף אחד בעצם לא שואל את עצמו כיצד אצל חברת גמיוז יש רק 5 ימים בחודש (או 8 ימים אם להתייחס למספרים של דה מרקר).

ובכלל, מי שמאמין שיש בישראל 500 אלף איש קוראים מדי יום 64 עמודי כלכלה באתר גלובס, עושה צחוק מעבודה.
 

תגובה לשורות של עמית

 
     
 

הומור - HUMOR


הכול בגלל שינוי הפונט
 

 
   
 

הצהרת אחריות
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה,
או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין

 
 
 

נשמח לקבל הערות והארות,  המלצות ובקשות או קישורים לאתרים מעניינים לדואל:magazine@chief.co.il

 
 
   
 

http://www.bos.co.il

 
 

מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.

 
 

כל הזכויות שמורות © צ'יף יישומים ישראל בע"מ 1986-2012