נפש נחושה תשיג יותר עם מפתח שבדי חלוד, מאשר בטלן עם כל הכלים בסדנא. Robert Hughes
גרסתBOS העדכנית הנה BOS v2.3 ▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכוןהקישו כאן לקבלת העדכון. ▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמההקישו כאן. ▪ למצגת BOS עדכנית: BOS 2009H.pps גרסת Beta עדכנית 2.3.1.3 לקבלת גרסת Beta
שער ערך ה GB 11/01/2012 השוואת כדאיות רכישת דיסק קשיח מסוג SATA לפי מחיר לכל 1GB
מי שנמצא כבר שנים בענף טכנולוגיות המידע היה בוודאי עד למיני גיבוי שונים, החל ממצעים כמו טייפים או דיסקים קשיחים, ועד למערכות רפליקצייה מוטמעות, עננים, ועשרות סוגים של תוכנות גיבוי. לרוב, מטלת הגיבוי נתפסת כדבר הכרחי אך מורכב, כבד, לא כיפי. צריך לשבור את הראש, לתכנן, לחשוב, לשרוף את הזמן, לעמול קשה ולהתמודד עם מערכות כמו NTBackup, NetBackup, והחזרות האינסופיות של BackupExec. וריטאס ולאחר מכן סימנטק היו למיינסטרים לכל מי ששאף "להיות בסדר" בנושא הגיבויים. אבל הגיבויים המלאים ארכו ימים שלמים ובכל מקרה, הוגדרו להתחיל רק בלילה.השחזורים היו יותר עניין של מזל. אם הקבצים החסרים היו חשובים למישהו שישב גבוה בסולם הארגוני, נעשה כל מאמץ לשחזר. ואם לא, התשובה לדורש הייתה פשוט: "המידע איננו, תשכתב".ולפעמים, אפילו עם כל הרצון הטוב למצוא את הגיבויים ולשחזר, שיטת הטייפים הייתה טומנת הפתעות מאוד לא נעימות, לרוב בסגנון "גובה בהצלחה - אך לא ניתן לקריאה". וזה הוליד טרגדיות אנושיות לא מעטות, וגם תביעות משפטיות בכמויות. ככל שיורד מחיר אחסון הנתונים, המחשבים הנפוצים מהירים יותר וקצב העברת הנתונים משתפר בצורה אקספוננציאלית.גם העסקים הקטנים ביותר יכולים היום להרשות לעצמם את המשאבים לגיבוי המידע סביב השעון ומבחר גדול של תוכנה וחומרה נפרש בפניהם. נגמרו הימים של המותגים הגדולים, הגיבוי הוא נושא יציב יותר, בר שליטה והרבה יותר פשוט מבעבר כאשר בבוקר היו מגיעים למשרד ומקווים שגיבוי הלילה באמת הצליח. תקינות הגיבויים חייבת לא רק להיות, אלא גם להראות נאמנה. הדיווחים, לוגים של פעילות הגיבוי נשלחים מדי יום - ובכל פעם שנוצרת בעיה- לתיבת הדואר שלנו, שכבר נמצאת גם בסמארטפון שבכיס. במידה והייתה תקלה, אפשר לסדר ולהריץ את הגיבוי מחדש בכל עת, גם באמצע יום העבודה במשרד - כי הגיבוי כבר לא מפריע למערכות היצרניות. הוירטואליזציה שינתה את ה-IT בשנים האחרונות, הרבה יותר תוכנות ושירותים התווספו, וגם עבור המוצרים המשתמשים בסוכנים (agents) - הפצת השירותים הפכה פשוטה יותר מאשר בעבר. פתרונות תוכנה שונים ארוזים ב-NAS מציפים את השוק, כל אחד עם השיטות והסיבוכים משלו - טכנולוגיים, טכניים, של תמחור ושל שירות.למעשה, המגוון כל כך גדול שיותר אנשים סומכים על עצה של חבר מבוססת על מה הוא משתמש, או לחלופין מה אצלו כשל. אחרי כל מה שנאמר, אנו גאים בכך שלאורך השנים דבקנו בהמשך פיתוח רעיון ה-BOS, עם הגמישות שלו להתאים לכל הדברים החדשים שהביאה הקדמה. הרעיון שהניע אותנו תחילה היה שאין מערכות גיבוי מושלמות. גם היינו סבורים שמכל המדיה שתעמוד לרשותנו במחירים שפויים, הדיסקים וכוננים שמדמים אותם יהיו האמינים ביותר. מסתבר כי כאשר מאמינים בדרך לאורך שנים בסופו של דבר המסר ייקלט. מה שלא יהיה פשוט - פשוט לא יהיה .
פנטזיה משפחתית חוצה דורות אצלנו: הכלאה בין עוף למרבה רגליים, כדי שבשולחן השבת יהיה פולקע לכל סועד. די חולני, אם תדמיינו את תוצר ההכלאה החי. אבל המדע תר אחר מטלות נעלות יותר. תעשיות הפלסטיק, הטקסטיל והביו-רפואית עשויות להרוויח מפיתוח שבדרך, הכרוך -אם לא בהכלאה - בהשתלת גנים בין מיני חרקים שונים. צוותים משלוש אוניברסיטאות: Wyoming, Notre Dame ו-Zhejiang, שיתפו פעולה לשינוי גנטי של טוואי המשי באמצעות גנים של עכביש. שינוי המטען הגנטי שלהם, גורם לזחלים לטוות חוטי משי חזקים יותר שיתאימו, יתכן, להחליף חומרים פלסטיים חזקים במיוחד ואפילו לייצור אפודי מגן. את טוואי ("תולעי") המשי ניתן לגדל בכמויות וללא בעיות כפי שכבר הוכח במשך אלפי השנים של השתתפות בהלבשת האנושות. עכבישים, לעומתם, קוריהם הם חוטי משי דקיקים עשויים חלבון, אשר נחשב לחומר טבעי חזק מפלדה. אבל עכבישים, מסתבר, לא כל כך קל לגדל כחיות חווה. הם שומרים על הטריטוריה שלהם ואם מגדלים מספר רב של פריטים בשטח מוגבל, הם מיצרים כמות קטנה מאוד של קורים ו...פשוט אוכלים אחד את השני. ("האח הגדול - בגרסת פרוקי רגליים") המחקר התמקד בבידוד הגנים השולטים על איכות המשי בעכביש, ולצרפם לקוד הגנטי של טוואי המשי. לא פעם ראשונה שהדבר נוסה, אך בהזדמנות זאת, עם רק סוג אחד של גן הושתל, התוצאות התעלו על הקודמות בכמות ובחוזק המשי שהתקבל מזחלי הטוואי הטראנס-גניים. החוקרים מקווים להצליח עם גנים נוספים בעתיד, ואם כך, הרי שיכול לקום לו מקור חדש של סיבים לייצור אריגים ירוקים יותר, שתלים רפואיים ועוד.
הפשע משתכלל. הרבה בזכות הגישה לאינטרנט מתוך בתי הכלא. בוונצואלה, אסירים מבתי כלא שונים החלו לעסוק בחטיפות וירטואליות, ולשם כך הם זקוקים לקו טלפון ולגישה לרשת. האם זה פשע? קשה להגדיר. למעשה, החטיפה לא מתקיימת. החוטפים (שהם אסירים ללא אפשרות לבצע חטיפת אמת) רק מדמים את המצב בו חטפו אדם, על מנת לקבל מבני משפחתו סכומי עתק של כסף תוך שעות ספורות. טכניקת ההפחדה כה יעילה ומתוחכמת, שמעטים מדווחים על צורת העבודה הזו, מה שמקשה על פיתוח פעילות מנע. למרות שמוערך כי במדינה מתבצעים בין 20 ל-30 חטיפות כאלה ביום, רק נחשפו 17 מקרים במשך כל שנת 2011. בשבוע שעבר התרחשה החטיפה המדווחת הראשונה של 2012. אסירים צלצלו לאדם כדי לספר לו שהם חטפו את בתו ונכדו בן השנתיים, וכדי לקבל אותם בחזרה עליו להפקיד 10,000 בוליבר (כ-2,300 דולר) בחשבון הבנק של הבת. בנוסף, הם יצרו קשר עם הבת וגרמו לה להאמין שהם חטפו את בעלה, וכדי להצילו עליה לנסוע לעיר אחרת ולשלם את הכופר, שהיא תמשוך מחשבון הבנק שלה ותיתן במזומן לאיש הקשר. לאחר שהתבצעה מסירת הכספים, הבחורה צלצלה לאביה, ואז נודע להם על התרמית. הכול מתחיל -אומרת משטרת ונצואלה- עם אסיר או אסירים בעלי ידע במחשוב, המנצלים את כשוריהם לבחירת הקורבן ואיסוף מידע עליו מתוך מודעות, חדשות ורשתות חברתיות. לאחר שמשיגים את מספר הטלפון של הקורבן, הם טווים מזימה הגורמת לו לכבות את הטלפון הנייד למשך מספר שעות, להתרחק מבני משפחתו, ולהכין את הקרקע לבקשת הכופר. המשפחות תחת לחץ מסכימות לשלם ל"חוטפים", המציגים את עצמם כחלק מקרטל של גרילה.
בנובמבר 2011 קבוצת ההאקטיביסטים אנונימוס העלתה לרשת שני משלוחים גדולים של מידע ממשלתי אמריקני, כולל מתודולוגיה מפורטת של אבחון פורנזי ומידע על עובדי כוחות הביטחון בהווה ובעבר.לדברי הקבוצה, זה בא כנקמה לגזרי דין חמורים שקיבלו חברים בקבוצה שנתפסו. הם כתבו: "תהיה זו הזהרה לשואפים להיות פורצים בכובעים לבנים ומשת"פים עם המשטרה: הישארו מחוץ למשחק שלנו או שתפסידו ותחשפו. רוצים להמשיך במעצרים ובהתאכזרות אל ה-99%? נאלץ להמשיך ולכבוש את התיבות שלכם ולפרסם את רצפי הדואל שלכם, להדביק את המידע האישי שלכם על גבי הרשתות" בין היתר, נחשפו פרטים של סוכן מיוחד שכבר פרש, שהיה מנהל חקירות פשעי המחשב במשרד המשפטים של קליפורניה.הארגון פרסם מעל 38,000 מסרי דואל פרטיים שלו, שהכילו טכניקות של מחשוב פורנזי, פרוטוקולים של חקירות ומידע אישי מביך.בין היתר, מיילים של שש שנות עבודה של IACIS, האיגוד הבינלאומי של מומחים בחקירות מחשב.בהם פורטו שיטות וטקטיקות של יחידות הלוחמה בפשע הקיברנטי המשמשות לאיסוף מידע אלקטרוני, ניהול חקירות וביצוע מעצרים.אנונימוס התכוונו שחשיפת המידע תסייע להאקרים להתגונן בפני סוכני אכיפת החוק. בעיקר, מדובר בשיטות עבודה עם התוכנה הפורנזית EnCase, ניסיונות לפצח דיסקים מוצפנים באמצעות TrueCrypt, וטיפים להכנת צווי חיפוש והחרמה. המדע הפורנזי נולד מתוך ניתוח אנטומי ופונקציונאלי של מערכות קיימות (הן מערכות גוף האדם והן מערכות אלקטרוניות). הדיסציפלינות הפורנזיות חוקרות את השינויים הנוצרים על ידי פעולות האדם והשפעת הסביבה, ונועדו לחקר האמת וללוחמה בפשע. כאשר גורם כלשהו תוקף את אנשי המדע הפורנזי, או מאמין שחשיפת שיטותיהם יסרבל את עבודתם, הוא רק מוכיח שמניעיו לא לגמרי כשרים.
כאשר אסון מתרחש, כאשר הכול נראה אבוד, אנו מרימים עינינו לשמיים... פעם הינו מחפשים שם הצלה, מוצאים כוח להשלמה, או נחמה, או תקווה... היום אנו רואים שם: ענן. ההתאוששות מאסון באמצעות השימוש בענן איננו פתרון מושלם. יש להבין עד הסוף את כל האתגרים והחסרונות של טכנולוגיה חדשה זו לפני שמחליטים עליה כפתרון ארגוני. ראשית, מדובר במושג חדש וכמו שקורה עם מגמות טכנולוגיות רבות, קיימים סביבו הרבה מידע שגוי והתרגשות יתר. יש להודות כי התאוששות מאסון בענן יכולה להיות אפשרות מפתה עבור חברות שאינן מסוגלות להרשות לעצמן משאבי IT נאותים. להחזיק אתרים חלופיים בענן מצמצם את הצורך במקום במרכזי המידע, תשתיות ומשאבי IT, מה שיצמצם בגדול את ההוצאות. הדאגה סביב אבטחת המידע בדרך כלל מככבת בראש רשימת החסרונות של אתרי התאוששות בענן. שאלות לגבי מעבר המידע לענן והאחסון בו, אוטנטיקציה של המשתמשים ורגולציה צצות מכל עבר.היות והגישה לענן מתבצעת דרך האינטרנט, גם רוחב הפס הופך לאילוץ.לא מספיק לדעת באיזו מהירות יעבור המידע לגיבוי בענן, חשוב גם עד כמה מהר נוכל להחזיר אותו כדי להתאושש.קשה מאוד להנחיל תוכנית התאוששות לספקי שירותי ענן שונים, בכל ארגון יש קדימויות שונות, אפליקציות שונות וסוגים שונים של מידע רלוונטיים במידה שונה על פי אופי הארגון בתהליך ההתאוששות. כדי לצייר תוכנית התאוששות מאסון מתחילים בזיהוי ומתן קדימות לאפליקציות, שירותים ומידע, וקובעים לכל אחד מהם את כמות ה-Downtime שהארגון מסוגל לסבול לפני שתהיינה תוצאות עסקיות משמעותיות. הקדימות וה-RTOs (יעדי זמן להתאוששות) יקבעו בסופו של דבר את הגישה להתאוששות מאסון. זיהוי המשאבים החיוניים ושיטות ההתאוששות הוא הדבר החשוב ביותר בתהליך, היות וחייבים לוודא כי כל המידע והאפליקציות החיוניות כלולים בתוכנית. אבל, באותה מידה חשוב לתכנן את המשמעות הכספית של ההתאוששות ברגע שיש צורך לפעול על פי התוכנית.
לאחרונה רואים ארגונים שמנצלים אפשרות כפולה של מיקום משאבי הייצור שלהם וגם המשאבים להתאוששות מאסון בענן. לא רק זה, אלא שעבור שניהם, הם משתמשים באותו ספק שירותים. על ידי כך מבטלים את כל היתרונות של המחשוב הענני, הארגון שם את כל הביצים בסל של ספק השירות. טיפול בלעדי בענן מתחיל להיות פופולארי עבור שירותים כמו דואר אלקטרוני ומספר אפליקציות עסקיות (CRM וכו') לגבי הגיבוי של יישומים ומידע, הם מגובים אל הענן ומשוחזרים אל חומרה באתר כאשר אסון מתרחש. במילים אחרות, הגיבוי הענני מחליף את הגיבויים על טייפים שמחוץ לאתר.אבל חשוב להבין את שני חלקי התהליך. כי הגיבוי אל הענן הוא דבר ישיר ופשוט ורוב היצרנים של ספקי הגיבוי מתחילים, כמונו, לאפשר גיבוי ישיר, באמצעות מודולים שהם "קונקטורים" לענן.דרך נוספת להעביר מידע לענן היא באמצעות gateways אשר יושבים פיזית באתר וגם בענן, ושומרים על סנכרון בין המידע בשני צדי השער-גשר.ושוב, החלק המאתגר של השימוש בגיבוי מבוסס ענן להתאוששות מאסון הוא... השחזור. כי לעמוד ביעדי זמן התאוששות מוגדרים מראש כאשר רוחב הפס וכמות המידע נתונים, יכול להפוך לדבר מאתגר. נכון יש ספקים המציעים להעתיק את המידע המגובה על גבי דיסקים קשיחים שישלחו ללקוח עם בלדר לשם שחזור מקומי באתר.
אפשרות נוספת היא cache גדול באתר של הגיבויים הטריים ביותר, בהם ניתן להשתמש לשחזורים. נשמע מוכר? פעם קראנו לזה Proxy Server. זו אמונתנו כי הדבר הנכון הוא לבצע גיבויים מקומיים ומשם לשלוח אותם אל הענן, כלומר: הגיבוי הענני הופך לגיבוי שניוני מחוץ לאתר.
ויש עוד אפשרות: לגבות אל הענן ולשחזר אל הענן. זאת אומרת, המידע לא משוחזר חזרה לתשתיות באתר, אלא למכונות וירטואליות הקיימות בענן. לשם כך ידרשו לארגון מקום אחסון בענן וגם משאבי מחשוב בענן. את השחזור אפשר לבצע ברגע שמכריזים על אסון, או באופן מתמשך (מה שנקרא prestaged). ההכנה הזו של מכונות וירטואליות להתאוששות מאסון אומרת לשמור אותן מעודכנות באמצעות גיבויים מתוזמנים, במיוחד כאשר חשוב לעמוד ביעדי גיבוי רציניים. בעבור רבים, הרפליקציה למכונות וירטואליות בענן תהיה הבחירה המתאימה ליישומים מסוימים שדורשים יעדי שחזור קצרים (RTO ו- RPO). הרפליקציה למכונות וירטואליות בענן יכולה להגן גם על מערכות ייצור באתר וגם בענן. כך יש לנו רפליקציה להגנה של מכונה וירטואלית בענן למכונה וירטואלית בענן, ומצד שני הגנה של מערכות פיזיות באתר אל מכונה וירטואלית בענן.
פתרון נפוץ מאד בימינו ממומש בארגונים שכבר עברו לסביבת הענן ונפגעו מנפילת רשת שהשביתה את פעילות הארגון למשך שעות או ימים. בצורת פתרון זה מותקנת מערכת מחשב פשוטה ומינימאלית בארגון הלקוח, מערכת זו מגבה את המידע מהענן בכל שעות היממה באופן שמצד אחד אינו מצריך תחזוקה רבה ויקרה ומצד שני מאפשר המשכיות עסקית גם בנפילת הענן או קווי התקשורת. בפתרון זה אנו ממשיכים ליהנות מיתרונות המחשוב הענני ללא הסיכונים הנובעים מהשימוש בו.
לסיכום, הענן מקנה אפשרויות חדשות מבוססות על עקרונות ישנים אם נדבוק בעקרונות הטובים נוכל לצמצם עלויות ולשמור על יעילות תוכניות ההתאוששות מאסון גם בארגונים הקטנים והבינוניים.
מי כמוכם מכיר את המגבלות צוות המגזין (דיסלקסיה, עולים חדשים וכו'). הודות לכם, המגזין עובר תיקונים ושיפורים מיד עם העלתו לרשת. הפעם רצינו להודות לכל מי שעוזר לנו מעת לעת ובמיוחד
למי שתרם לתיקון הגיליון הראשון של 2011: שוש, דוד, אילן, חנוך, וסליחה אם גם היו נוספים ששכחנו
ביום חמישי האחרון פתחנו עם חברים עיתון חדש ברשת לקהל הרחב. מוזר לראות כוורת דבורים וירטואלית, כי אין לנו משרדים ואין לנו בניין אבל יש לנו מאות כותבים, עורכים, וצלמים. נכון שאולי לא נגיע ראשונים לכל מקום, אבל נכתוב. גם לא נעשה סיפור מכל שטות. ואני מודה מהרגע שנכנסתי לזה נהייתי מודע לכמה המרוץ אחרי הכותרת הראשית הוא פתטי: יאיר לפיד הולך לפוליטיקה, זה חדשות? הרי זה ידוע כבר חודשים רבים! נועם שליט מצטרף למפלגת העבודה? אבא של גלעד שליט, הוא איש שהאינטרס האישי שלו הוביל אותו לצאת למאבק לשחרור בנו... האם הוא נכס אלקטוראלי? (מספקני). האם הצטרפותו לעבודה זה חדשות? לא ממש. אבל לא אני קובע מי צורך מה, רק ברור לי שסיפורים עוברים ניפוח רק בגלל שאין משהו אחר. "מגפון" עובד קצת אחרת, הסיפורים עולים כשיש להם כיסוי ולא כשהם במצב ידיעה. בקיצור, זה עיתון יומי ואני מקווה שתהינו לקרוא אותו. ולכל חברי מכל הקשת הפוליטית, כל עוד התגובות שלכם תשמורנה על סטנדרט תרבותי, הרי שיש מקום להם, אולי כמו כל העיתונאים אנו נוטים לשמאל, אבל אנחנו בהחלט מכבדים את חופש הדיבור... כל עוד הוא תרבותי. לא נהיה פח זבל של טוקבקיסטים וכבר מילאנו את פח האשפה בטוקבקים מעליבים או זבל פרסומי.
ולתחקיר הקטן שלנו. ראשית אני רוצה להודות לכולכם, ולמגזין צ'יף. רבים וטובים מאתכם סייעו לי בנושא התחקיר הקטן שערכתי על הסבת התעבורה באינטרנט המסקנות הן: כן מנתבים לכם את התעבורה, פרט לאדם אחד, כל גולשי בזק בינלאומי מכל הארץ שמעו שיר ישראלי, כמו גם חלק מגולשי סמייל ונטויזין. הכתבה עצמה עם המסקנות עשתה את שלה. והיות ואנחנו עיתון קטן חדש ותפרן, יצא כתב התקשורת של כלכליסט במתקפה עלי, בהתחלה הוא ביטל את התופעה בטיעון... "באג", הוא טען. מוזר, באג שמתרחש רק אצל ספקי האינטרנט הישראלים. אחר כך הוא טען בעיה עם המטמון, מוזר עוד יותר בהתחשב שהתופעה נמשכת כבר למעלה משבוע. ולבסוף הוא החליט שכולכם נגועים בווירוס: וירוס כשר למהדרין דופק רק ישראלים ורק כאלו שרוצים לשמוע את השיר של סמוקי. וירוס חמקן שעבר את כל סוגי מערכות האבטחה הארגוניות ומחשבים פרטיים, ושכל האנטי-וירוסים, של כולכם למרות שהם שונים אחד מהשני נפלו בפח. אבל גם אם נניח שמדובר בווירוס, הרי שהוא חייב להגיע מספק האינטרנט ושוב חזרנו לאותה נקודת מוצא, ספק האינטרנט מסב לנו את התעבורה. ברור לי מדוע בחר הבחור לצאת להתקפה רבתי באופן ציבורי, אין דרך יותר טובה פגוע בעיתון חדש ותפרן מאשר לעשות לו דיסקרדיטיזציה. אבל מצד שני צריך גם לדעת לפה של מי ליפול, ומר גלעד נס לא נפל טוב. לעניינינו כמובן שהתחקיר הזה יעלם לו כל עוד עיתון קטן מפרסם אותו, אבל התופעה לא תעלם. אז בואו וניקח רגע את תיאוריית הקונספירציה ונלך אתה צעד אחד קדימה. כמובן שמדובר בתיאוריה אבל... בזק בינלאומי הוא בין היתר האבא של וואללה – ותוצאות מדרוג האינטרנט לנובמבר 2011 הציגו את וואללה כזוכה הגדול. אין לי טענות לעובדה שלוואללה יש מספר גולשים גדול, ברור שיהיה לו שכן וואללה הוא ספק דואר אלקטרוני ותיק. אבל אז, אני מסתכל על ההבדל בין מספר הדפים הנצפים של Ynet ושל וואללה ומדובר בפי שלושה יותר דפים נצפים. מצטער, זה לא הגיוני, Ynet מדורג בין האתרים העמוסים ביותר בעולם, וואללה לא מוכר בשום מקום. עכשיו תחשבו שוב על תיאוריית הקונספירציה.
יכולתי לכתוב מאות מילים על תוצאות ועדת המדרוג, אבל אומר רק דבר אחד: הכול בולשיט, יש דברים שלמדוד אותם בצורה אובייקטיבית אי אפשר. רייטינג על האינטרנט הוא אחד הדברים הללו. הכול תלוי ב-איך מתוכנן האתר. דוגמה קטנה: אתר אינטרנט שמורכב מדף HTML סטנדרטי יפיק מכל כניסה לדף "דף נצפה" אחד בודד. אבל אם הוא דף של עיתון ש-5 אנשים עובדים כל הזמן כל אחד על חלק שלו, הרי שלוגית צריך וחובה לפרק אותו ליחידות -דהיינו פריימים- ואז כניסה לדף הראשי הזה תספק סטטיסטיקה של 6 דפים נצפים. ויש עוד הרבה מאוד תרגילים, ביניהם אם האבא שלך הוא ספק אינטרנט...
מוזר
יש אנשים שנעלבים מהעובדה שאני טוען שיש דמיון בין ישראל של שנת 2012 לבין גרמניה של שנות ה-30 מבחינת זכויות האדם והחקיקה, העיתונות וחופש הפרט. אבל הם מרגישים חופש מוחלט לקרוא לי בוגד.
אני יודע מי אני, אני יודע שאני ישן במיטתי. אני מחזיק לוח אקרילי - עם לחצן המהדק ניירת של דיסק קשיח שהגיע מזמן למעבדה בצ'יף. ביד השנייה אני מחזיק את הדיסק, מסומן היטב עם מדבקה ועליה... מספר בלתי הגיוני. "לא יכול להיות, זה מספר שניתן אולי לפני עשרים שנה". מה עושה אצלי כרגע הדיסק הזה? מתחת לפוך, משותק במאוזן, אני לא נותן את הדעת לדגם הדיסק או לשנת הייצור, אבל מצליח לקרוא את הזמנת הבדיקה. הכתב בה ברור, חתם עליה מנהל מהביטוח הלאומי. הוא לא עונה בטלפון שרשום בתיק. אה, למספר הטלפון חסר סיפרה, יש לו רק 6 אחרי הקידומת - האם חזרתי אחורה במכונת הזמן? פתאום אני מגלה את עצמי עומד מול דלת ומצלצל בפעמון. מסתבר שאיכשהו, הלכתי לאיש ששמו רשום בהזמנה הביתה. אני מוריד את העיניים העצומות ורואה שעדיין ידי האחת אוחזת בדיסק וידי השנייה בלוח עם הניירת.
הוא גר בדירה ברחובות ופותח את הדלת, לא מופתע לראות אותי יחף ובשיער סתור. "כן, אני זוכר", אומר האיש. "שלחתי לכם הרבה דיסקים לשחזור. אבל זה (מצביע על היד שלי) לא דיסק שאני שלחתי". מסתבר שאת הדיסק אשר ברשותי שלח עובד שכבר יצא לפנסיה. המנהל בביטוח הלאומי בנעלי בית אומר לי את שם העובד לשעבר שלו, ומכתיב לי את מספר הטלפון, אבל אני... לעזאזל, לא יכול לרשום! אני במיטה, זוכרים? בפיג'מה, אין לי עט או עיפרון, ועם עיניים סגורות אין כל סיכוי להגיע לנייד הנח על השידה,
להפעיל אותו או להקליד. מנהל ה-IT של הביטוח הלאומי מהזיות הלילה הולך לארונית שבדירתו, ארונית מבמבוק כמו שפעם הייתה לסטודנטים ולזוגות הצעירים - לפני שאיקאה כבשה את הארץ. הוא לוקח ממנה דיסק קשיח אחר, 3.5", מאובק. והוא אומר לי: "באמת רציתי להחזיר לכם את הדיסק הזה. יש עליו גרסת BOSשנתתם לי לבדיקה. לא נמצא לנו מספיק תקציב, אז ויתרנו על התוכנה". אולי אני ישן, אבל ההיגיון שלי ערני לחלוטין: מה פתאום דיסק קשיח עם תוכנה? הלא קוד ה-BOS כל כך מצומצם שבשנת תרפפ"ו בטח תפס הרבה פחות נפח ממאית של CD. לא הגיוני שמסרנו לו תוכנה להתנסות על דיסק קשיח. החתול או משהו שעיר אחר לידי, מתמתח. אני חולם את עצמי אומר "איך אני מוצא את העובד שלך?", ובצרוף מקרים כמו שרק בחלומות, העובד לשעבר מגיע לדירה הרחובותית של מנהל המחשוב, שבינתיים נעשה גבוה ומזכיר לי את יורם ממרטנס-הופמן (נ.ב. מזל טוב ליום ההולדת). הוא כנראה קורא את מחשבותיי, כי מיד מעיר לי: "מה פתאום מרטנס-הופמן, הרי קנו אותם".
מצידו, הפנסיונר החביב מצהיר כי הוא זוכר היטב את הדיסק שאני עדיין מחזיק ביד. פנטסטי! יש תקווה להתיר את הפלונטר הסוריאליסטי... הוא אכן מתחיל הסבר מורכב ומפורט בבהירות מפתיעה בשביל מישהו שכבר מזמן נהנה מבקרים פנויים של שש-בש סביב שולחנות הפיצוצייה שמקשים על מעבר הולכי הרגל בפינה של וויצמן ונורדאו. אני מנסה -באמת מנסה!- להתרכז בהסבר ההגיוני
אומרים שחלום הוא דרכו של המוח להתמודד עם הפחדים. הידד לפרויד ול-יונג. אם גם לכם יוצא להתעורר אחרי חלומות אידיוטיים בנושא הקשור לעבודה, רשמו אותם. אם אתם רוצים, שלחו לנו אותם.
והמדויק. אבל חצי מהמוח שלי מנדנד שבטח כבר מאוחר ואיך זה שעדיין לא קמתי. קישטה, חצי מוח טורדני! תן להבין מה עניין הדיסק הזה... מצד שני, חשד מתחיל לכרסם לי את הלב: אם השולח יצא לפנסיה, כאשר נבצע את העבודה, מי צריך לקבל את המידע המשוחזר? מה אני אמור לעשות עם הדבר הזה?... איפה נמצא הכבל להתחבר לדגם של דיסק שכזה?...רגע, מהו בכלל דגם הדיסק?... המנהל, העובד, שני הדיסקים ולוח האקריליק נמוגים לי ואני חש מצוקה קשה של אדם טובע שהזרם מרחיק ממנו את גלגלי ההצלה והקרשים הצפים שאפשר עוד להיאחז בהם. נשבע לכם, אני באמת חולם במשפטים ארוכים שכאלה וכמעט בלי סימני פיסוק. כל היום רדף אותי החלום הדפוק הזה. האם אני אמור להיענש על עבודה שנשכחה? האם זה סימן מזהיר שמשהו דומה עומד לקרות? איפה הפואנטה? ומי קיבל את יורם (אותו לא פגשתי כבר יותר מחמש שנים ואף פעם לא בקבקבים), לתפקיד מנהל IT של הביטוח הלאומי?
לידיעתכם, יש לי עוד הרבה שאלות שהן לאו דווקא "למה לא חלמתי עם המספר הזוכה בלוטו". אבל נשאיר את זה לפעם אחרת.
הצהרת אחריות למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.