ביג איז ביוטיפול

● רבות האגדות וההשערות סביב אנשים עם ידיים גדולות. אבל, בעידן של מזעור גדג'טים לבעלי ידיים גדולות ובמיוחד אצבעות רחבות, חיסרון גדול בהקלדה על הכפתורים המיניאטוריים של המכשירים החדישים.
טלפונים קונבנציונאליים- אם נמאס לכם ללחוץ בטעות על מקשים שכנים, או על יותר ממקש אחד בכל פעם, באתר זה קיים מידע על דגמי טלפונים מסוגים שונים אך כולם בעלי מקשים גדולים ונוחים.
מחשבים ניידים, לפטופים ופאלמ-טופים (Palmtops = מחשבים ניידים שממדיהם קטנים מאלה של לפטופים רגילים) מגיעים רובם עם חיבור USB אליו ניתן לחבר מקלדת רגילה עם מקשים סטנדרטיים. כדי לנצל את תכונות הנשיאה של מחשבים אלו, ניתן לחבר אליהם  מקלדת גמישה (מסיליקון) הניתנת לקיפול או גלגול לשם נוחיות הנשיאה.
באינטרנט תמצאו אתרים רבים המציגים מקלדת וירטואלית, שם מקישים על המקשים בהצבעת עכבר. באתרים אחרים תוכלו "להקליד" באותה צורה את המסר שלכם ולשלוח אותו ישירות משם במייל.
בין התקני הקלט המעניינים נמנית מקלדת לייזר וירטואלית המוקרנת על גבי כל משטח מתאים שיבחר. היא מתאימה ל- מחשבי כף יד, טלפונים ניידים, טבלטים, לפטופים, מחשבים המותקנים באזורים בהם יש צורך לחסוך במקום, או בסביבה תעשייתית, חדרים נקיים וסביבה סטרילית כגון חדרי ניתוח.
לאחרונה מדברים על המקלדת המגע של אפל הבאה, מעין משטח מתכת, פלסטיק וזכוכית עם חיישני לחץ פייזואלקטריים שישתמש בפולסים אקוסטיים על מנת לחשב את מיקום אצבעות המשתמש על המשטח


● Jennifer L. Kuk מבית הספר לקינזיולוגיה ובריאות באוניברסיטת יורק בטורונטו, קנדה, היא בחורה דקיקה שחוקרת את הקשר שבין השמנה וחוסר פעילות גופנית באמצעות גישות אפידמיולוגיות וניסויים קליניים.
אם אתם מידה XL ומעלה, או שהעברתם בשנים האחרונות יותר מדי זמן מול המחשב ופחות מדי זמן במגרש, בשדות, או בחדר הכושר, אולי חשבתם הרגע שאתם כבר יודעים מה יבוא כאן בהמשך... אבל חכו, אל תעברו עדיין למאמר הבא.

פנוטיפ (Fenotyp) הוא אוסף התכונות שניתן לראות אצל אדם, אשר נובעות מהשפעה הדדית בין הגנים (Genotyp) שהוא נושא, לבין הסביבה בו הוא חי.
דר' קוק מתעניינת באפיון ובהפרדה מכלל אוכלוסיית המלאים, של הפנוטיפ השמן אך נורמאלי מבחינת חילוף החומרים שלו. כי הרפואה המונעת מתייחסת היום בשוויון מעליב לאנשים שמנמנים הנמצאים בסיכון של אירועי מחלה ומוות, ולאלה שלא.
קוק מנסה לאתר גורמים לזיהוי ניהול מוצלח של המשקל באוכלוסיות של מטופלים בריאטריים (אין טעות: גריאטריים הם המבוגרים, בריאטריים הם הכבדים ש"סומנו" לקבלת טיפול מונע).
והנה חדשות לחברות הביטוח: מסתבר שאורך החיים הצפוי לאנשים כבדים אך בריאים, זהה לזה של מקביליהם הקלים! - זו תוצאה של מעקב אחר 6,000 אמריקנים שמנים במשך 16 שנה, ששיעור התמותה שלהם הושווה לקבוצה של אנשים רזים. הממצאים פורסמו השבוע בג'ורנאל לפיזיולוגיה יישומית, תזונה וחילוף חומרים, ומוכיחים שלא כל השמנים חייבים להוריד במשקל. לא רק זה, אלא שהניסיון -שבעקבותיו כישלון - להפחית במשקל יכול להזיק אף יותר מאשר להישאר במשקל גבוה ולחיות  אורח חיים בריא עם פעילות גופנית ותפריט מאוזנת, עם שפע פירות וירקות.
האנשים השמנים הבריאים יותר, אומרים החוקרים, היו בדרך כלל כבדים יותר כבר בילדות המוקדמת, יותר שמחים מן המקובל בנשיאת משקל עודף ופחות משתדלים להוריד ממשקלם במהלך חייהם. יחידי סגולה אלו גם היו בדרך כלל פעילים ורגילים לאכול אוכל בריא.
 

אבן, נייר ומספריים

נקוב בסלע

ה-M-Disc צפוי להגיע לשוק תוך חודשים ספורים. זה יהיה תקליטור לצריבה בלתי חוזרת, שעל פי הבטחת היצרן, ישמור את המידע לנצח. או לפחות ל-1000 שנה.
מרכז הלוחמה של צי ארה"ב במדבר Mojave ערך בדיקות השוואתיות של המצע החדש, מול תקליטורים מסורתיים לארכיבאות באיכות הטובה ביותר שניתן להשיג (Mitsubishi, Verbatim, Taiyo Yuden, Delkin ו-MAM-A). הבדיקות השונות נערכו בתנאי סביבה קיצוניים: 85 מעלות צלזיוס ו-85% לחות תחת אור שמש בספקטרום מלא. ה-MDisc לא הראה כל ירידה באיכות המידע, בעוד שאר הדיסקים כשלו לאחר תקופת מבחן של יומיים.
טכנולוגיית ה-DVD המסורתית משתמשת בחומרי צבע אורגניים וכוח לייזר חלש כדי לסמן את שכבת המידע על גבי תקליטור סטנדרטי לצריבה. לאורך זמן, הסימונים הופכים בלתי קריאים מפני שהצבעים האורגניים מתפרקים בחשיפה לרמות נמוכות של אור, חום ולחות. כלומר, שרידות המידע שאגור בתקליטורים בסביבה רגילה מוטלת בספק אחרי 3 עד 12 שנים (סרטון)
בייצור המוצר החדש משתמשים בחומרים כימיים יציבים וחומרי גלם עמידים לטמפרטורה שאינם ניתנים לשחיקה על ידי גורמי סביבה. בתוצר הסופי ניתן לבצע כתיבה אחת בלבד, מפני שקרן הלייזר הצורבת לא מסוגלת להשפיע שנית על החומרים האנאורגאניים והסינטטיים המשתנים באופן תמידי לאחר צריבת מצע M-Disc הראשונה.

כאשר מידע נצרב ב-M-Disc מתקיים שינוי פיזי של שכבת הצריבה, העשויה מרכיבים אנאורגאניים ותרכובות הכוללות מתכות ומטאלואידים. התערובת מוצקה בטמפרטורת החדר (ומעלה, עד 500 מעלות צלזיוס). היא יציבה בנוכחות חמצן, חנקן, מים וכימיקאלים מזיקים למיניהם שניתן למצוא בסביבות אחסון רגילות.
במהלך תהליך הצריבה, שכבת המידע עובר שינוי פיזיקאלי. כאשר לייזר ממוקד יוצר חללים או חורים תמידיים באמצעות פי 5 אנרגיה מאשר במצעים המוכרים עד כה. הנקבים הללו לא משתנים תחת השפעת טמפרטורה, לחות או אור שמש המשפיעים על חומרי הצבע במצעים האופטיים המוכרים עד כה. הסיבה לכך היא שכאשר שפת הנקבים מתקררת לאחר הפעלת הלייזר, החומר יוצר מבנה רב גבישי ומחזק את שפת החורים. מבנה זה מזכיר את המבנה המיקרו גבישי של סלעים רבים. משם הגימיק "תקליטורים מאבן".
המידע שנצרב ב-M-Disc ניתן לקריאה באמצעות כל כונן DVD רגיל. חברת Milleniata מייעדת את המוצר לשוק הצרכן ולאחר מכן גם לשוק הארגוני, לצרכי ארכיבאות לטווח ארוך. התקליטורים המתקדמים יהיו בינתיים מסוגלים לשאת אותו נפח מידע כמו DVD, כלומר 4.7GB, אבל מהירות הצריבה נמוכה בהרבה מן המוצרים שאנו מכירים (כחצי מאשר בתקליטור מסורתי: 5,28MB לשנייה או 4x). יתכן ובעתיד תגדל מהירות הצריבה.
חברת Milleniata חברה ל-Hitachi כדי להשיק צורב-קורא ל M-Discs כבר בתחילת אוקטובר. תיאורטית, כל יצרן כונני DVD יוכל ליצור כונני אם-דיסק לצריבה על ידי שדרוג  הקושחה (firmware) שלו.
התקליטורים ימכרו במחיר יעד של 2.99 דולר ליחידה, ו-13.59 דולר החבילה של 5 יחידות. ב-מילניאטה הודיעו שצוותי הפיתוח עובדים גם על פורמט תואם ל-Blue Ray, להפקת תקליטורים בקיבולת  25GB. הרכב החומרים מהם מיוצר ה אמ-דיסק עדיין לא הותר לפרסום.
 
 

נייר כסף

צריכת החשמל של הדיסקים הקשיחים זניחה בהשוואה לרכיבים אחרים במחשב, כמו למשל ה-CPU או כל כרטיס גרפי עוצמתי, הצורכים כ-פי עשר מכל דיסק תקין.
צריכת החשמל של הדיסקים הקשיחים קשורה לפיזור החום שלהם. פיזור החום קובע את חום הדיסק, וחום הדיסק מייצג את הזמן שנותר לדיסק לחיות. אבל, כפי שהוכיח המחקר הידוע של גוגל: "טרנדים לכשל באוכלוסיית דיסק גדולה", הסיכוי לכשל של דיסק קשיח חדש לא תלוי כל כך מהטמפרטורה, בעוד הסיכוי של דיסק קשיח בן 3 שנים בהחלט הולך וקטן אם החום שלו עולה על 40 מעלות צלזיוס.
במצב מנוחה, דיסק קשיח אמור לצרוך לא יותר מ-7 וואט, שמהווים כ-14% מסך כל הצריכה במחשב משרדי סטנדרטי.
במרכזי מידע בהם מחוברים בו זמנית מאות ואלפי דיסקים קשיחים -במיוחד אלא אשר במצב מנוחה- בא לידי ביטוי בזבוז האנרגיה לשווא. 1,000 דיסקים קשיחים בטלים יצרכו 7,000 וואט (1 וואט = 1 ג'ול לשנייה). אך 14,000 וואט נוספים ידרשו לקירור הדיסקים. הסוכנות  להגנת הסביבה של ארה"ב מדווחת כי מרכזי מידע צורכים כ-100 מיליארד וואט העולים כ-8 מיליארד דולר בשנה.
בטכנולוגיית הדיסקים בת 30 השנה מייצרים כוננים עבים בהשוואה לכונני SSD. הם צורכים אנרגיה גם כדי לסובב את הצלחות במהירות של כ-15.000 סיבובים לדקה. בחברת אנטק פיתחו צלחות לדיסקים קשיחים עשויות רדיד מתכת. צלחות אלו אמורות לאפשר סיבוב מהיר יותר עם צריכת חשמל נמוכה יותר. בנוסף, ניתן להכניס יותר צלחות בדיסק ובכך להגביר את קיבולת הדיסק הקשיח. או לייצר דיסקים קשיחים דקים יותר. הם מביאים אותנו לאידן ה-MFD או Metal Foil Disk. במקום הצלחות המוכרות לנו, מתקינים בדיסק צלחות טיטניום או פלדת אל חלד בעובי 30 עד 100 מיקרון. שילוב הכוח הצנטריפוגאלי עם העובי הצנוע, משטח את הצלחת בסיבוב ומאפשר לראשים לפעול במרחב מצומצם ביותר, בעוד צפיפות המידע ואלמנטים נוספים של הדיסק נשארים כמו בדיסקים המסורתיים.

ניתן להתקין לצד צלחות רדיד-מתכת, ראשי קריאה כתיבה סטנדרטיים.
בעבור יישומים הדורשים פתרון אחסון מוקשח, אנטק פיתחה ראשים מיוחדים העמידים יותר לזעזוע הדיסק. אלמנט הכתיבה ומערך הרכבת הראשים נשאר כפי שהוא בדיסקים הקונבנציונאליים.

 

לחתוך

במסגרת הניסיונות ההיתוליים להשמיד דיסקים קשיחים, קטגוריית החיתוך היא אחת האכזריות ביותר. הנה בפניכם קישור לסרטון המראה חיתוך דיסק באמצעות חותך פלזמה. היום, כאשר כל סנטימטר רבוע של צלחת דיסק יכול להכיל כ-387,500 קבצים, חיתוך הפלטות כבר לא מבטיח אי יכולת שחזור חלק מהנתונים.
שירותי איון מידע והשמדת מצעי מידע בטוחים, בהתאמה לתקנים המחמירים בעולם, ניתנים בצ'יף במחיר מטבעות ספורות ליחידה.
להסברים ומחיר השירות, צרו קשר.

.

פלטינה

בעולם המפיק מדי שנה כ-1,800 טון זהב, הפלטינה הוא אלמנט יחסית נדיר. בעוד שניתן להפיק אונקיית זהב מ-כארבע טון אדמת מכרה, כדי להשיג אונקיית פלטינה בודדת חייבים בממוצע לעבד כעשרה טון אדמת מכרה. ותהליך זיקוק חומר הגלם לפלטינה טהורה אורך לא פחות מחמישה חודשים!
ייבול הפלטינה העולמי השנתי מגיע היום ל- 133 טון. 80% מהפלטינה המיוצרת מדי שנה מגיעה מדרום אפריקה, שם מוצאים אותה לבדה או בשילוב עם נחושת וניקל. ברוסיה ובקולומביה נמצאו גרגרי פלטינה קטנים, בדרך כלל בסגסוגות טבעיות עם ברזל, אירידיום, אוסמיום או פלדיום במרבצים שנוצרו על ידי הפרדה על פי משקל סגולי בתהליך של סחופת (סדימנטציה).
הספרדים Antonio de Ulloa ו- Jorge Juan y Santacilia ביקרו באקוודור במסגרת משלחת מדעית של האקדמיה הצרפתית למדעים (שמטרתה הייתה למדוד את קשת קו האורך בקו המשווה) בין השנים 1736 ו-1744. במהלך שנים אלו הם גילו את אלמנט הפלטינה. בסוף תקופת המשלחת ותוך החלטת ניהול סיכונים נבונה, החליטו השניים להתפצל, לחזור לאירופה באוניות נפרדות כדי לשמור על פרי עבודותיהם. אונייתו של אוליואה נלכדה על ידי הבריטים, אשר לקחו אותו לארצם כאסיר. שם, התיידד עם אנשי מדע, סיפר על ממצאיו והתקבל כחבר בחברה המלכותית של לונדון. הודות לכך, שוחרר ממאסר וחזר לספרד.
תושבי אמריקה הקדומים כבר השתמשו בפלטינה, הכובשים הספרדים כינו אותה "זהב לבן". השם פלטינה ("כסף קטן" או "כספון") מגיע מדגימה ש-אוליואה כינה Platina de Pinto, כיוון שאסף אותה ב-1735 מנהר ה-פינטו, הזורם לתוך נהר San Juan בקולומביה של היום.
אבל גם במכרות הזהב של ספרד (באזורי גליסיה, אסטוריאס ולוסיטניה) הכירו כנראה את המתכת הנדירה שפליניוס הזקן כינה "עופרת לבנה", על היותה כבדה וגמישה יותר מהזהב עצמו.
חוטי פלטינה דקים בוערים באור אדום בנוכחות כהל מתילי. הפלטינה מהווה זרז שהופך את הכוהל לפורמלדהיד. את התופעה הזו מנצלים בייצור מצתים ומכשירי חימום. אבל חמצן ומימן מתפוצצים בנוכחות פלטינה.
 

שארית הפליטה

בדיסקים הקשיחים

צלחות הדיסקים הקשיחים מצופות  סגסוגת בעלת תכונות מגנטיות, המבוססת קובלט. שכבת הציפוי היא זו המכילה את המידע, ביטים המסודרים בנתיבים קונצנטריים (tracks). כמות המידע שניתן לכתוב על גבי אזור מסוים משטח פני הדיסק, תלוי במידה רבה בכוח השדה המגנטי המוחזר על ידי השכבה המגנטית. תוספת פלטינה משפרת את התכונות  המגנטיות של סגסוגת הקובלט, כך שהיא מאפשרת לאחסן מידע בצפיפות גדולה יותר ולשפר את זמן הגישה למידע (פרק הזמן שעובר בין מתן הפקודה לקריאה או לאחסון מידע על ידי בקר הדיסק, לבין השלמת הקריאה או רגע התחלת הכתיבה).
הדרישה ממחשבים מודרניים לאחסן כמויות גדולות של מידע הביאה להגברת הצריכה של פלטינה לשם שיפור קיבולת האחסון בדיסקים הקשיחים. הדיסק הקשיח הראשון שייצרו ב-IBM בשנת 1957 הכיל חמישים צלחות בקוטר 24 אינץ', ואפשר אחסון של 0.005GB מידע בלבד. צלחות המידע בדיסקים העכשוויים מסוגלים לאחסן 1,500GB מידע כל אחת, וקיבולת הדיסקים עולה בצורה מתמדת. היצרנים שואפים לצמצם את מספר הצלחות בכל דיסק קשיח, ולכך נדרשת טכנולוגיה שתוכל להציע צפיפות מידע גדולה יותר.
בשנת 1997 כ-50% מהציפויים המגנטיים בדיסקים הקשיחים הכילו פלטינה, בעוד היום כל הדיסקים שמיוצרים מכילים אותה. גם שיעור הפלטינה בסגסוגת המגנטית הלכה וגדלה במהלך השנים: לפני חמש שנים השתמשו ב-10%, והיום בממוצע מכילה הסגסוגת כ-35%.
תחזיות אומדות את מחיר הפלטינה בכ-1,870 דולר לאונקיה במשך חצי השנה הקרובה, בהשוואה ל-1,762 דולר לאונקיה שהיה מחירו בששת החודשים שהסתיימו בסוף אפריל 2011.
 

השורות של עמית

טיפ טיפ טיפים

בשני בבוקר קיבלתי שאלה מקורא כיצד ניתן להוציא תמונות ממצגת flash. כעקרון, כדי לבצע זו בצורה נקייה יש צורך לפרק קובץ פלאש לגורמים (טקסטים, ותמונות). הפעולה מוגדרת כ-Parsing.
האתר הבא אמור לבצע את הפעולה בצורה נקייה: http://www.flashprobe.com
אלטרנטיבה נוספת היא לכידת מסך: להריץ את המצגת, לעצור אותה בתמונה הרלוונטית ו..ללכוד את המסך לתמונה.

המרה של קבצי וידאו יכולה לעתים קרובות להיות בעיה בגלל עקרון הדחיסה. וידאו הוא אוסף של תמונות (25 לכל שנייה של וידאו). וידאו בפורמט לא דחוס יכיל 25 תמונות מלאות (full frame updates), דהיינו פריים אחד לא יהיה קשור בקודמו או בבא אחריו.
המשמעות היא קובץ ענק והמון בעיות אחסון.
הדחיסה של קבצי וידאו מתבססת על השינויים שבין פריים לפריים, דהיינו בפריים שבא אחרי פריים המפתח יהיה מידע שיענה רק לשינויים שבינו לבין הפריים הקודם לו, וכן הלאה. זה העיקרון, ועכשיו לעניין...
אני יוצר סרטון וידאו עבור לקוח. הסרטון מכיל אנימציה שנעשית בצורה ידנית, כך קורה שאני מכניס תמונה סטטית ונותן הוראה שהיא תשהה על המסך למשך 3 שניות. כעקרון פירושו של דבר הכפלת התמונה ב-75 פעם ומבחינת הדחיסה כמעט ללא נתונים נוספים.
עד כאן הכול טוב ויפה. עכשיו אני בא להמיר את הקובץ הסופי -שמתוזמן היטב -לפורמט אחר, או להעלות אותו ליוטיוב, או לדיילי מושיון, ומגלה שהפריים שאמור לשהות על המסך 3 שניות שוהה שם 1/25 שנייה. אכן, הממירים של אתרי הוידיאו השונים לוקים בחסר כשמדובר בפריימים שכאלו, והתקלה נובעת מברירת מחדל של הממיר בנוגע לפריימים ללא שינוי.
אחרי כשלושה ימים של חיפוש פתרונות מצאתי את האתר הבא, שמאפשר המרה של וידאו לפורמטים אחרים והתוצאה יוצאת מהכלל ובדיוק כפי שרציתי. http://www.online-convert.com
 

מרסיי למה היא דומה

בניגוד למה שחושבים, מרסיי איננה דומה לאלג'יר ובטח שלא לרמאללה. היא עיר צרפתית עם קהילות רבות ומגוונות, ביניהן קהילה יהודית השנייה בגודלה בצרפת.
מצד שני מרסיי ראויה להיות עיר תאומה לשיקגו של ימי אל קפונה. המערב הפרוע נראה עלוב למדי ליד מה שקורה כאן ולהלן תקציר אירועים של החודש האחרון:

חשבתם ששוד רכבות נעלם מהעולם? בפרברים הצפוניים של מרסיי חשבו אחרת. הם הניחו מחסום גרוטאות על הפסים ועצרו רכבת נוסעים. הרכבת התקועה גרמה לרכבת המטען שבאה אחריה להיעצר. או אז בזזו אותה כ-20 חמושים, נעלמו להם ועד היום לא נמצאו.

מעבורת הענק מצפון אפריקה חזרה ממסעה. פרקה את הנוסעים ואת כלי הרכב, ובלי שאיש ישים לב (סביר להניח, עם שיתוף פעולה פנימי) נכנס חמוש ובאיומי נשק שדד את המסעדה ואת כל החנויות שעל המעבורת. הוא יצא כלעומת שבא מבלי שאיש יראה אותו.

לא רחוק ממרסיי, בעיירה ג'מנוס החליטו אלמונים חמושים לשדוד בפעם החמישית את חברת הרכבים המשוריינים שמעבירים כספים לבנקים (ברינקס, אם תרצו). בחסות החשיכה הם נעלו את מפקדת הג'נדרמים מבחוץ. ליתר ביטחון הם גם פיזרו דוקרנים מחוץ לשער של כלי הרכב ויצאו לבצע את עבודתם. ממש במקרה, פטרול של ג'נדרמים שראה שהמפקדה המקומית נעולה, עלה על האפשרות ששוב עומדים לשדוד את המובילים וניגש למקום כדי להיכנס לקרב יריות עם השודדים - שהיו חמושים בקלצ'ניקובים.
לזכות הג'נדרמים יש לומר שהם חמושים רק באקדחים ולא היססו להיכנס לקרב. ניסיון השוד נכשל והשודדים ברחו. העובדה שניסיון השוד נעשה עם 7 כלי רכב וצוות ענק, מצביעה על המאפיה המקומית במרסיי.

כל האירועים החמורים הללו הסתיימו ללא מאסר אחד! בעוד שבכל צרפת אחוזי הפשע יורדים, במרסי אחוז הפשעים במבוצעים בנשק חם עלה לאחרונה ב-40% ואיש לא מוכן להתראיין על כך בתקשורת. ראש העיר מתחנן לתוספת שוטרים ושר הפנים לא מסוגל לספק לו אותם. העצוב הוא שראש העיר יאבד את כסאו בגלל ליקוי בביטחון הבסיסי של האזרחים ומי שכנראה יכנס במקומו הוא ראש המפלגה הסוציאליסטית בעיר - שאחיו (וכל העובדות מראות שגם הוא עצמו) מעורב עם המאפיה המקומית
אני מקווה שזה מנחם אתכם.
 

אנטישמיות

הבוקר קיבלתי שני מכתבים מאיש הימין הקיצוני הניאו נאצי בגרמניה. הראשון מכיל תמונות שצולמו ברובע גולדרס גרין בלונדון של המוני יהודים מתפללים, דוכנים בשוק, חרדים לבושי שחורים כמו הפריץ בפולין, וקריאה ללונדונים להחזיר את לונדון לידיים בריטיות. המכתב השני מאותו אדם כלל תמונות של יהודים בברוקלין, עשרה ילדים במשפחה, שווקים מלוכלכים, חרדים לבושי שחורים...
הזדעזעתי , גזענות לשמה, אנטישמיות מהדרגה הנחותה ביותר....
רגע, רגע, סליחה טעיתי!
מי ששלח לי את התמונות היה יהודי איש הימין הקיצוני (הוא קורא לעצמו מתון כמובן) הסדרה הראשונה הייתה של שכונות מוסלמיות במרסיי, מצגת שמופצת על ידי הימין הקיצוני הצרפתי שאליו חברו גלוחי הראש. נחשו מי הקורבן הבא באג'נדה שלהם אחרי המוסלמים?
והסדרה השנייה הייתה של מוסלמים מתפללים בשדרת מדיסון... המצגות הללו מופצות על ידי יהודים וישראלים בקרב יהודים. אנטישמיות וגזענות מתוצרת עמנו. למה ליהודים מותר להיות גזענים ולשאר העולם לא? מי נתן לנו את הזכות להשמיץ תרבויות אחרות ולהשתמש בתעמולה ובתרגילים ששימשו את מי ששחט בנו מאות בשנים?
טוב, יהודים לא מתפללים בחוץ כי יש להם בתי כנסת שמימדיהם מתאימים לכמות המתפללים, בעוד שלמוסלמים יש מאות מסגדים בגודל של דוכן פלאפל והם נאלצים להתפלל בחוץ וכשכבר יש תכנית לבנות להם מסגד גדול כל העולם נעמד על הרגליים האחוריות.
או קיי, יש מוסלמים בניו יורק, אבל 25% מתושבי ניו יורק יהודים! כן יש במרסיי המון מוסלמים ואפריקנים (מרסי נקראת "השער לאפריקה" כי כל מה שמגיע מאפריקה חייב לעצור שם), אבל יש כאן קהילה יהודית ענקית, ולא שמעתי את המוסלמים מתרעמים על קיומם.
אני חוזר: יהודים מפיצים את התעמולה הגזענית לא פחות מזו של גלוחי הראש באירופה. תסלחו לי, יש שם לאנשים האלו אבל לי אסור לומר אותו שמה יבוא מישהו ויאשים את הצוות שמאחורי מגזין צ'יף בחוסר מקצועיות. אבל לכם מותר לחשוב ולהגיע למסקנות.
 

ראש ממשלה מכהן

לאחרונה אני שומע לעתים קרובות טרוניות שבאות מצד ימין למפה הפוליטית, על הניסיון להדיח "ראש ממשלה מכהן". ראשית, במשטר דמוקרטי ניסיון להדיח ראש ממשלה זה עניין לגיטימי, בעיקר כאשר הוא נעשה בצורת מחאה. במדינה נורמאלית כשראש הממשלה רואה שיש למחאה נגדו 88% תמיכה הוא אורז את הפקלאות, כותב מכתב התפטרות והולך הביתה.
בואו נבחן את המשפט המגוחך "ראש ממשלה מכהן". אתם מכירים עוד סוג של ראש ממשלה? אני לא, אבל אולי לכם יש רעיונות אחרים. אגב, להזכירכם: פעם הצליחו אצלנו להדיח ראש ממשלה מכהן...
 

תגובה לשורות של עמית