לא כל כך נחמד לראות ענן נעול

אתרים דומים ל-Megaupload התחילו השבוע לבצע שינויים לצורך הגנה עצמית, לאחר שראו מה שקרה לאתר האחסון וההורדות הגדול. כך למשל, האתר Uploaded.to, חסם את הגישה לקבציו בפני כל מי שינסה להגיע אליהם מארה"ב. אבל הסגירה של מגה-אפלוד לא רק עצבנה את חברי אנונימוס, היא הדגישה את אחת החולשות הגדולות של אחסון המידע בענן.
על פי כתבה שהופיעה ב-Ars Technica, האתר שנחסם נהג לצרוך יותר רוחב פס במקומות העבודה הארגוניים מאשר האחסון בענן ושירותי שיתוף כמו Dropbox או Box.net. מרכז המידע שמאחסן את שרתי Megaupload כולל יותר מ-1,000 מחשבים שונים ומכיל יותר מ-25 מיליון גיגה בייט של מידע מאוחסן. אירוע זה נותן חומר למחשבה לגבי כלל נושא הענן, האחסון המקוון וזכויות אכיפת החוק, מפני שגם משתמשים שהחזיקו בו תוכן תמים, שלא מהווה הפרת זכויות יוצרים של אף אחד, ניזוקו עם חסימתו.

אנו מכירים כבר שנים רבות שירותים שונים של אחסון וגיבוי ברשת. רבים מאיתנו משתמשים בהם לצרכים שונים. ומה היה קורה לו אחדים מאיתנו היו משתמשים בשירות לרעה?
האם יכול היה לבוא בית משפט ולהורות את הסגירה הפתאומית של השירות?
ובכן, נכון לרגע זה, ספקי השירות אינם אחראיים למעשי המשתמשים. אך אם זכור לנו נכון, היו בעבר יוזמות שניסו לשנות את המצב. ברגע שתעבור החקיקה עליה מדברים כולם, אתרים יוכלו להפוך לאחראיים למעשי משתמשיהם - גם אם האתר עצמו לא היה מודע להם.

הענן אינו תרופה לכל המחלות. בוודאי שהוא לא יכול להיות תחליף מוחלט של הגיבויים שאנו רגילים להחזיק מחוץ לאתר.
זו לא הפעם הראשונה -וגם לא תהיה האחרונה- ששירות ענני נעלם ולוקח עמו מידע של הלקוחות. עד כמה שיתרונות הענן קסומים, אסור שהוא יהווה פתרון גיבוי יחידי למידע החיוני של איש - בוודאי לא של עסק או ארגון.
הרעיון הנבון ביותר הוא ליצור שילוב של צורות גיבוי שונות שיכול לכלול גיבוי מקומי שגם נתמך על ידי מנגנון סבילות (Fault tolerance) כמו RAID, או גיבוי מרוחק, או ענן פרטי, או גיבוי מחוץ לאתר, או יותר מאחד כאלו, עם גיבוי בענן, או בלעדיו. בעיקר עבור מידע חיוני, לשמור גרסת גיבוי הרחק ממערכות המקור (מקומיות או ענניות) הוא הדבר הנכון והחכם לעשותו.
 

אתגר

מהירות העיבוד הדיגיטאלי גדלה ב-9 חזקות מאז הימים הראשונים של המחשבים הפרימיטיביים ביותר: משניות לננו-שניות. מאז קיימים ה- VLSI המורכבות של רכיבים אלקטרוניים, הנמדדת על פי מספר טרנזיסטורים לשבב, גדלה גם היא בחמש חזקות, וב-35 השנה האחרונות קפצה חזקה אחת או שתיים בכל שנה וחצי (חוק מור)
עד כה היו לנו שפע של רמזים על כך שהמגמה עוד תמשיך מספר שנים. המחשבים הזמינים לנו הציבור היום, לא רחוקים ממהירות העיבוד של המוח האנושי, למרות שדעות שונות עדיין טוענות  לפער של פקטור 1,000 או 1,000,000 - משהו שעל פי חוק מור הינו בקלות יכולים לעבור תוך 15 או 30 שנה.
קיבולת האחסון של המידע המקוון הולכת וגדלה גם היא בשיעור פְּרוֹפּוֹרְצְיוֹנָלִי, כאשר המחיר לביט מאוחסן יורד במהירות, למרות הקפיצה האחרונה במחיר הדיסקים הקשיחים.
ביחד, גדילת כוח המחשוב וגדילת קיבולת האחסון המקוונת יצרו בסיס עליו תעשיית התוכנה התפתחה עם תוכנות יותר ויותר גדולות ומורכבות. מערכת הפעלה מקובלת היום יכולה לתפוס 2GB, למרות שנפח המידע אינו בהכרח מצביע על מורכבות.
המורכבות הטכנולוגית של המידע גם היא מתפתחת בהיבט של השימוש הנעשה בו. בכל שנה, מאות מיליוני מעבדים חדשים נכנסים לפעולה. חלקם מותקנים במחשבים אישיים, חלקם בסוגים שונים של מכונות והתקנים, ממכוניות ועד לציוד רפואי, בשליטה על התעבורה ובמערכות תקשורת.
גורם נוסף שגם הוא מגביר את מורכבות טכנולוגיית המידע היא הבין-קישוריות הגלובלית בין מחשבים. רוחב הפס הזמין למשתמש הקצה, נכון, לא גדל במהירות הרצויה בגלל עלויות גבוהות הקשורות לבעיית "הקילומטר האחרון". הרישות ממשיך להגביר את המורכבות של טכנולוגית המידע בקפיצות של חזקות וזאת בעיקר בשל דרישות התאימות בין מערכות תוכנה שונות. קשה יותר ויותר להתמודד עם המורכבות במערכות תוכנה, ורבים מדברים על "משבר התוכנה", כאשר ההשערה אומרת שברוב מוצרי הצריכה האלקטרוניים - מטלוויזיות ועד מכוניות- כמות הקוד מוכפל בכל שנתיים. וזה כמובן מתאים גם למוצרים מורכבים יותר.
במאמר שפורסם בסיינטיפיק אמריקן ב-1994 נכתב שעל כל 6 מערכות תוכנה גדולות חדשות שנכנסות לפעולה, שתיים אחרות מבוטלות. וגם, כי פרויקט פיתוח התוכנה הממוצע עובר לפחות בחצי את תקופת הפיתוח המתוכננת - כאשר ככל שהפרויקט שאפתני יותר, כך גדול יותר האיחור. וגרוע מכל: שלושה רבעים מכל מערכות התוכנה הגדולות נכשלות, הן לא פועלות כמצופה או שבסוף לא משתמשים בהן בכלל.
רבים הציעו פתרונות שונים ודרכים אלטרנטיביות לפתור את בעיות התוכנה והמחשוב שציינו כאן. אחת מהן היא השימוש בתאים חיים כיחידות מחשוב.
התא החי הוא מערך ממוקד מטרה שניתן להשוות למערכת מחשב - מורכב, גמיש, עמיד, עצמאי ומסוגל ליחסי גומלין. אך הוא לא דיגיטלי, אין בו חלוקה אלגוריתמית של העבודה בין התא לישות מתכננת נפרדת. התא החי הוא מערכת המתארגנת מעצמה, יש לו לרשותו כלים לקליטה, פליטה, העתקה, ייצור, בנייה, פריסה, הובלה, מיון וסינון ומסוגל לבנות פרודות מורכבות ביותר.לתא יש גם אמצעי תקשורת פנימיים וחיצוניים יעילים והכול מתוכנן מראש בגנים. הביולוגיה המולקולארית מתחילה להתעורר ויתכן ותיקח לידיה את אתגר ההנדסה הפוכה של הארגון המולקולארי כדי לפתח כלים להבנת התאים בתור אורגניזמים. האתגר המושגי הזה מורכב מאוד, אך גם הכרחי כדי להבין כיצד ניתן יהיה לנצל את מבנה היסוד של היצורים החיים וסודות הקוד המולקולארי שלו לשם ניהול הררי המידע שאנו ממשיכים לייצר ללא רסן.
 

השורות של עמית

אנונימוס או ה- FBI

המתקפה האחרונה של אנונימוס על ממשלת ארה"ב, מתקפה ששיתקה את אתרי משרד המשפטים האמריקאי וה-FBI, באה להזכיר לנו שיש עוד מישהו אי שם בעולם שנלחם את מלחמתם של האנשים הפשוטים. המתקפה הייתה תגובה על סגירת האתר מגה- אפלואד, אבל מה שמשתמע מכל ההתנהלות מסביב לאירוע פשוט מגעיל.
Megaupload איננו אתר מחתרתי, הוא ידוע כבר שנים ועשרות מיליוני אנשים עושים בו שימוש. ה-RIAA וה-MPAA דרשו שייסגר שכן הוא מפר זכויות יוצרים. כל זאת בגלל אווירה "חיובית" שנוצרה מבחינתם, דהיינו כשהחוקים הדרקוניים החדשים ה-SOPA וה-PIPA העומדים לאישור הקונגרס. ה-FBI לא היסס וסגר את האתר.
צריך להבין שחברות המוזיקה והסרטים אינן מוחות על הפסדים, הן גם לא טוענות שהרוויחו פחות, הן בפירוש מוחות על זה שלא הרוויחו עוד יותר. במשבר כלכלי קשה כמו שאנו נמצאים בו, מיליונים לא יכולים להרשות לעצמם לרכוש דיסק או לצאת לקולנוע וזו חזירות ממדרגה ראשונה.
ה-FBI לא עושה דבר וחצי דבר כדי להגן על הציבור מפני נוכלים בטענה שטיפול בפשע בינלאומי הוא עסק יקר ואין שיתוף עולה בין סוכנויות אכיפת החוק במדינות השונות. אבל לדרישת חברות המוזיקה והסרטים, חברות ענק מפוצצות בכסף, לא רק שסגר את האתר בפרצופיהם של מיליוני אזרחים (כאלו שמחזיקים אצלו קבצים חוקיים ולא חוקיים כאחד), אלה גם וידא שתוך כמה שעות בקצה השני של העולם, בניו זילנד, יעצרו בעלי האתר ויוסגרו מידית. ה-FBI הוא משרתם של בעלי המאה, ועימו משרד המשפטים האמריקאי.
במקביל, מנסות החברות העשירות הללו לכפות על הקונגרס אישור של חוקי זכויות יוצרים, חמורים וקשיחים עוד יותר מאלו שהיו עד היום, עד כדי כך חמורים שאפילו הוויקיפדיה (עם 27 מיליארד כניסות בחודש) החשיכה את האתר שלה באנגלית. המחאה עזרה והחוקים נדחו עד יעבור זעם.
ממשלת ארה"ב הולכת בעקבות ממשלות אנגליה וצרפת, שכבר הכניסו למערכת החוקים שלהם סדרה של חוקים הסותרים למעשה את החוקה במדינות הללו רק כדי להגן על בעלי ההון הגדולים מפני הציבור. משהו כאן מזכיר לי את ויקטור הוגו וצ'ארלס דיקנס, בגרסה דיגיטלית.
הארגון היחיד שהעז, מעז וכנראה ימשיך להעז הוא ארגון אנונימוס שיצא לקרב. נכון, גם אנונימוס לא חף ממניעים אינטרסנטים אבל אלו בדיוק אותם מניעים שיש לציבור, הארגון דוגל באינטרנט חופשי. אינטרנט חופשי משמעותו דמוקרטיה אמיתית, חופש דיבור לציבור, משהו שממשלות העולם מנסות בכל מאודן למנוע. אנונימוס עושה זאת בלי משאבים (גם לא הקרן החדשה לישראל) ולא חושש לנהל את הקרבות שלו נגד יחידות העילית (היינו ה-FBI). אנונימוס הוא הבשורה הטובה היחידה שיש לנו האנשים הפשוטים בימים אלו.
 

ברחובות

זה שנים שאני מצלם את אנשי הרחוב, חלק גדול מהם כבר הפך להיות חלק מנוף הסיור היומי שלי. ומדי פעם אני מגלה נדבכים נוספים של הסיפורים מאחוריהם. לפני כחודש צילמתי חסר בית שישן על המדרכה בנמל הישן. לידו היה מונח בלוק ציור מרופט ובובה על חוטים. תהיתי בנושא הבובה, אבל צילמתי והמשכתי. השבוע גיליתי בעצם את סיפור הבובה. אז הנה הוא. 
 

קרב חתולות

אף פעם לא ממש הבנתי למה לקרב נשים קוראים Catfight. עד אתמול, עת הכנסנו חתולת רחוב לביתנו, מקום בו שולטת ביד רמה חתולה אחרת. פיתה (זהו שמה) מסתדרת עם הכלבים, לא פוחדת מבני אדם והיא בסך הכול חתולה נוחה. עד אתמול. מאתמול היא חיה רעה. שמגנה על הטריטוריה שלה בחירוף נפש עד כדי כך שהכלבים בורחים למשמע נהימותיה.
חתולי רחוב כמעט שלא נמצאים ברחובות צרפת. זו, אגב, הסיבה מדוע עכברושים ועכברים דווקא כן. היות וכך אני כמעט משוכנע שהאסופית מאתמול היא חתולת בית ששייכת למישהו. התכוונתי לקחת אותה לווטרינר שיזהה את בעליה באמצעות הצ'יפ שסביר להניח הושתל אצלה. אבל פיתה דאגה שהקטנטונת תעלם באופק. לא נורא, לפחות למדתי על בשרי מה זה קרב חתולות ושאסור בתכלית האיסור להתערב (שלושה חתכים עמוקים בכף ידי הימנית)
 

תגובה לשורות של עמית

פינה פורנזית

כבר ב-2009 אמרו ב-ARMA International שכ-90% מכל המסמכים שנוצרים בעולם נולדים כמסמכים דיגיטליים. בהתאם, הולכים וגדלים המקורות והארכיונים הדיגיטאליים. ואת כל אלה יש צורך לשמר, לאתר, לעקוב אחר, לאמת וכו'. בכלים אמינים ומתוחכמים דים.
בהכללה, יש הבדל קטן מאוד בין שיטות האחסון השונות, מנגנוני ההפצה, והמכונות עמם אנו ניגשים, קוראים ומפענחים את מקורות המידע. באותה מידה יש גבול דק מאוד - אם בכלל- בין הסוגים של מידע דיגיטלית העוברים ניתוח פורנזי וסוגים אחרים של מידע אקדמי. המידע, המכונות והשיטות חסרים כל קדושה ומאפשרים בין תחומיות גדולה ונדיבה. 
כלומר, גם אם נבצע ניתוח פורנזי של דיסק קשיח השייך לחשוד לפשע, או אם נארגן ונפרש את מסמכיו של חתן פרס נובל כלשהו, נצטרך לעבור רובד אחר רובד של הַפְשָׁטָה. ככל שנוכל להעריך ולהגיב טוב יותר לעולם המידע, כך נהיה יעילים יותר בהפקת ידע חדש מתוכו.
השטח היישומי של המחשוב הפורנזי נוצר גם מתוך הצורך באכיפת החוק בסביבת המחשוב וגם מהצורך לביטחון לאומי. הוא נפרש לאורך הגילוי, האשרור והניתוח של מידע בפורמטים דיגיטאליים, בדרך כלל כדי להגיע למצב של קבילות משפטית. למרות שפעם היה זה שטח מוגבל למקרים מוגדרים, כמו תפיסת רמאים או האקרים, ייעודיו האפשריים התרבו ככל שגדלה נוכחות המחשבים בסביבות שונות. המחשוב הפורנזי הפך להיות עיסוק יום יומי בלוחמה בטרור ובמודיעין הצבאי. הדברים הללו נראים רחוקים מאוד מעולם התרבות וההיסטוריה. ולמרות זאת, רבים מאיתנו יופתעו לדעת עד כמה המתודולוגיה והכלים שמתפתחים במקצועות הפורנזיים מסוגלים יהיו לפתור אתגרים של מקצועות האוצרות.
בשנים האחרונות ספריות ואוספים מקבלים חומר דיגיטלי, מצעי מידע ומחשבים שלמים כחלק מנכסיו של אומנים עכשוויים, סופרים, מוזיקאים, אנשי ציבור, מדענים ואנשי ספר.
בעתיד, הם בוודאי יקבלו לאוספיהם גם סמארט-פונים, קוראי e-books ועוד.
אותן תוכנות פורנזיות היוצרות אינדקסציה של דיסק קשיח השייך לפושע נחשד, מסוגלות לעזור לארכיונאים להכין רישום כוללני של קבצים במצע שהתקבל לידיהם. אותה חומרה איתה יוצרים החוקרים הפורנזיים אימג' של מערכת קבצים, מאפשרת לארכיבאים להבטיח את שלמותו של התוכן הדיגיטלי שמועתק ממצע המקור.
ו-חשוב מאוד- אותם תהליכים של הצלת נתונים שמאפשרים למומחה הפורנזי לגלות, לשחזר ולהציג בבית דין כל קובץ שנמחק בזדון, יכולות לעזור לחוקר תרבות לשחזר גרסה אבודה או מחוקה של מסמך אלקטרוני מקורי. כלומר, המחשוב בפורנזי מציע לאנשי הארכיונים כלים, מתודולוגיות ויכולות חדשים. אבל לא רק ברמת הכלים וההליכים - השיטות והתוצאות הפורנזיות מעלות שאלות חוקיות, אתיות ושל פרשנות לגבי אופיים של הפריטים הארכיוניים, הגבולות בין ידע פרטי וציבורי, התפקיד והאחריות של התורם, האוצר והציבור בעידן הטכנולוגי החדש.

להתפתחות מדע הארכיונים והמדע הפורנזי יש שורשים לא מעטים בחוק הרומי של העת העתיקה. משם מגיעים, למשל, מושגים כמו "שרשרת המשמורת". ואפילו המילה "פורנזי" עצמה פירושה "בפני הפורום" (בבית המשפט). אבל אי אפשר להסתכל על הכול כחטיבה אחת. יש למחשוב בפורנזי ענפים מוגדרים ולא בכולם טמונה תועלת להיסטוריונים ולארכיבאים. כמו למשל, בענף אבטחה וחקירת המחשבים והמידע המתמקד באיסוף ראיות ראשוני בזירה כאשר נחשדת תקרית אבטחתית או תרמית. אבל טכניקות רוטיניות אחרות של חוקר זירות פשע כמו הפקת קובצי צילום ווידיאו מתוך מסמכים, שימושיים במקצועות הארכיבאות, בהם היבטים של המצב המקורי של המחשב יכולים להפוך רלוונטיים לשאלות מאוחרות יותר.
איתור חדירות הינו שטח שמעניין בלעדית מנהלי מערכות ומומחי אבטחה העובדים כדי למנוע ולנטרל איומים אלו ולאסוף ראיות לגבי מערכות שנפרצו. חוקרים העובדים לאיתור חדירה רגילים לעבוד על מכונות "חיות", המחוברות לרשת או לפחות דלוקות ופועלות בזמן הבדיקה. אך הדבר לא נראה כי יעניין את הארכיבאים, למרות שארכיונים מקוונים חייבים לשמור את התוכן ולמנוע מתקפות עוינות שיכולות להגיע דרך הרשת.
התחום המשותף הרלוונטי ביותר, אם כך, הוא חקירת מערכות קבצים.
התחומים המתפתחים כעת, של חקירת שירותי ווב וניידים, בעידוד המחשוב הענני ושירותי ה-ווב 0.2 וריבוי הטלפונים החכמים ומחשבים ידניים קוסמים מאוד לעיתונאים, אנשי ציבור וסופרים. חלקם משתתפים בדיוני הקהילות של הרשתות החברתיות ומשתמשים באפליקציות שונות. הדואל שלהם אולי נמצא מאוחסן באופן מקומי, או בענן, או גם וגם. אתגרי שימור המידע אודותם כפולים: טכניים וחוקיים - היות ורבים מהסכמי השירות עם שירותי רשת אינם כוללים סעיפים לגישת בני משפחה -ובוודאי לא ארכיבאים והיסטוריונים - לאחר מות הלקוח.
אצל ספקי שירותים מקוונים לגביו ואחסון הבעיה דומה.
לא קיימים גבולות אבסולוטיים בין ענן למערכת קבצים מקומית, או בין התקנים ניידים ומערכת הקבצים. ה-cache בדפדפן יכול לגלות הוכחות של פעילות מקוונת, וסיסמאות לשירותי רשת יכולות לצוץ בבדיקת מערכת מקומית (ואפילו על פתק במגירת שולחן). התקנים ניידים יכולים להיות מוגדרים לגיבוי אוטומטי למחשבי מטרה שולחניים, או לפטופים, או לענן כלשהו.
ארכיבאי העתיד יצטרכו להתמודד באוספי המורשת התרבותית עם מגוון תצורות של תוכן שנוצר דיגיטאלית בכך קשת המקורות עמם מתמודד המחשוב הפורנזי.