מחאה ברשת

ננסה לפשט כאן בהסבר מרוכז לכל החברים ששאלו אותנו על השמות SOPA  ו- PIPA ועל התנגדות הגופים כמו Google ו-Wikipedia להנחלתם.

SOPA או Stop Online Piracy Act, ו-PIPA -PROTECT IP Act (או בשמו המלא "Preventing Real Online Threats to Economic Creativity and Theft of Intellectual Property Act") הן שתי הצעות חוק שהוגשו לבית הנבחרים ולסנאט של ארה"ב.
שתי ההצעות באות מתוך כוונה מוצהרת למגר את הפעילות הפיראטית ברשת, אך למעשה נתפסות כאמצעים לצנזר את הרשת למטרות שליטה ממשלתית. ואתרים שמחוץ לארה"ב ידרשו להסכים לסמכות השיפוטית שלה כדרך להוכיח שהם לא נותנים יד להפרת חוקים אלו.
ארה"ב גם ידועה כמי שמשכנעת ממשלות אחרות לחקות את צעדיה (קחו למשל את תיקוני החוק האוסטרלי למניעת העקיפה של מגננות טכנולוגיות המגבילות את השימוש בנכסים דיגיטאליים כנגד רצון בעלי הזכויות עליהם. התיקונים נכנסו לתוקף ב-2006 בעקבות הסכם סחר חופשי בין ארה"ב לאוסטרליה).

החוקים הנ"ל מובילים לביטול שירותי שם מתחם, שירותי רשת בתשלום ושירותי פרסום של ספקי האינטרנט שישרתו אתרים עבריינים.
הנשק החזק ביותר הוא הכוח לרשום DNS ברשימה שחורה. הדבר דורש מספקי האינטרנט לחסום את ביקורם של גולשים האמריקאים  באתרים מסוימים על ידי החלפת שירות ה-DNS המתרגם שמות אתרים לכתובות IP ספרתיות. כך, במקרה של רישום בשורת הדפדפן של כתובת אחד האתרים שברשימה השחורה, יהיה על ספק האינטרנט לגרום לדפדפן להראות כי האתר איננו קיים. גולש שיידע את כתובת ה-IP (ספרתית) של אתר מסוים, יוכל להגיע אליו.
בין היתר, אומרים המבקרים שהחוקים המוצעים מטילים אחריות גדולה מדי על מפעילי אתרים המכילים תוכן שנוצר על ידי המשתמשים, לאפשרות שמשתמש יקשר את התוכן לאתר עבריין). כאן החוק היה מועיל בהתקפה על אתרים המאחסנים תוכנת קוד פתוח, במיוחד בהן תוכנה מסוימת תהיה חוקית בארץ המקור אך לא בארה"ב.
יום רביעי ה-18 בינואר הוכרז כיום של מחאה נגד החוקים הללו. אתרים מובילים כמו וויקיפדיה ורבים אחרים סגרו את הגישה לדפיהם למשך 24 שעות - ולכן, אם תכנסו לחלק מן הקישורים שלנו בעוד התאריך בארה"ב הוא 18/1, יופיע לכם מסך מחאה.
 
 

דיאטה לסטארט-אפים

"הסטארט-אפ הרזה" הוא משהו שבעלי ההיגיון הבריא לא מעטים חלמו ורצו. אבל הסטארט-אפים, כמו יזמיהם ויועציהם, התנהגו תמיד כתינוקות שמנמנים ומפונקים. כאלה שדורשים מניקות נדיבות, עריסות זהב וצעצועים איכותיים בלבד. ולא... יחל פרצופם להחמיץ ועיניהם להתלחלח באיום של בכי וזריקת מגבת (חיתול). וכל זה, כדי שאחד מתוך מאות או אלפים יצמיח בגאווה שן ראשונה בפיותיהם הרעבים תמיד, ומתוכם עוד פחות יגיעו לצעוד בחממה דשנה את צעדם הראשון, ומתוכם אחדים מיוחדים ומיוחסים יהפכו לבוגרים מוצלחים בקרב תאגידי העולם.
Eric Ries נמנה בין אלה שחושבים שאפשר אחרת. בהשראת שיטות הייצור של המפעלים היפניים לפני מספר עשרות שנים, ריז דוגל בביטול כל השקעה או פעילות שאיננה יוצרת ערך עבור הלקוח. הוא חקר ומקדם את מה שהוא קרא לו "הסטארט-אפ הרזה". מודבר בהקמה מהירה של אבות טיפוס טכנולוגיים שנועדו לבדוק השערות שוק, אשר משתמשים בהיזון חוזר מהלקוחות כדי להתפתח. וזה קורה הרבה יותר מהר מאשר בפיתוח המוצר המסורתי. הסטארט-אפים הרזים מסוגלים לשחרר גרסאות לבדיקה  אפילו מספר פעמים ביום.
המוטיב המרכזי בשיטה, הוא לצמצם את הבזבוז על ידי הגברת תדירות הקשר עם לקוחות אמיתיים, המאפשר בדיקה של ההתקדמות שנעשתה ולהימנע מכניסה לשווקים לא מתאימים. ככל שמגיעים מוקדם יותר להשערות השיווקיות הנכונות, כך יימצא הסטארט אפ מהר יותר את ערוציו.
מרכיב נוסף הוא השימוש בכלי ניתוח חזקים, לא יקרים וקלים לשימוש. והמטרה הסופית היא להגיע לכמה שיותר מחזורי למידה לכל דולר שהושקע.
למעוניינים, חקרו את אתר הסטארט-אפ הרזה.
 

12 אטומים לביט

IBM הכריזה על הצלחתה בפרויקט מחקר שנמשך יותר מחמש שנים. לבסוף הם הצליחו לצמצם ל-12 את מספר האטומים הנדרשים לאחסון ביט אחד של מידע!
ההישג אומר שנוכל לשמור הרבה יותר מידע בהתקנים אלקטרוניים קטנים יותר, בשיעור שלא ניתן להשיג בטכנולוגיות הנפוצות כיום.
למרות שהנתונים הבולטים כאן הם נפח וקיבולת, היתרון המשמעותי בפיתוח זה הוא בצמצום צריכת האנרגיה שהם מייצגים.
על פי חוק מור, מזעור מצעי המידע והעצמת קיבולתם מתרחשת בהדרגה. החוק לא צפה קפיצה מעין זו ומהנדסי IBM מהרו להספיד אותו. לדעתם, אפשר יהיה לייצר דיסקים קשיחים   של 1, 100 או 150 טרה-בייט עם פלטה אחת בלבד, במחיר נמוך ביותר.
וכדי לקבל מושג עד כמה 12 אטומים זה קטן, מומלץ לצפות בסרטון זה.
וברקע, מעט מן ההיסטוריה של IBM במניפולציה של אטומים בודדים.
 

השורות של עמית

האקרים עליך עמלק

השבועות האחרונים עומדים בסימן ה"האקר הסעודי" – אני לא מזלזל, אבל ההאקר הסעודי הראשון הסתבר שהיה מצרי. לא, מקסיקני. בעצם, אולי בכל זאת סעודי? חוסר המידע הופך את כל הנושא לבדיחה אחת גדולה. אנשים גונבים מספרי כרטיסי אשראי? וואו, לא ידענו. כן, גונבים ועוד איך, כבר הרבה שנים. אבל אף פעם לא פרסמו מספרים של ישראלים. וואו, איזה האקר תותח הצליח לדפוק את מערכות האבטחה של הישראלים, הג'ניוס של ההיי-טק...
בולשיט, רשלנות ועצלנות וניסיון לחסוך כסף, אלו הסיבות בגללן הוא הצליח. ותותחים?- אל תסחפו.
לישראלים יש את הידע, ואת החומר האפור, אבל הביטחון העצמי, השחצנות, דופקים אותם.
גם התקפות DDOS עדיין קיימות, אבל אם האקר יחיד מצליח להפיל את אתרי הבורסה וחברת התעופה הלאומית, אז או שהוא טוב במיוחד (והוא לא) או שהבורסה לא טרחה לוודא שתהיה לה הגנה מספקת. אבל הבורסה ניחא, גם אל-על לא ממש סיפור (משפחת בורוביץ לא אוהבת להוציא כסף, הכול שם חד סטרי, נכנס לכיס ולא יוצא יותר).
אבל, ששלושה בנקים ייפלו כך? זה כבר עילה לנטישה המונית. אם בנק חייב לחסום גישה לאתרים שלו מחו"ל במקום להשקיע כסף במערכת אבטחה שתנטרל התקפות די סטנדרטיות, אין שום טעם להיות לקוח של בנק כזה - שכן הכסף שלכם לא נחשב בעיניו.

עוד לא אמרתי מילה על ליברמן שהכריז מלחמה נגד... מי, בעצם? הוא לא יודע אבל הוא נכנס לחמ"ל ליתר בטחון. בעיניו התקפות האקרים פירושן הכרזת מלחמה. אילו רק היה יודע כמה התקפות כאלו מתרחשות ביום, היינו כבר נלחמים בעולם כולו.

העיתונות ניהלה את הדיווח כאילו שמתנהל פיגוע רבתי. בסך הכול אי אפשר להיכנס לאתר אינטרנט, ביג דיל. במקרה הגרוע ביותר מפילים את השרת. אל דאגה, הוא לא נשבר, הוא מבצע אתחול מחדש והכול בסדר.
על פי הפרסום שקיבל ההאקר הסעודי, אפשר לחשוב שזה קרלוס "התן" או בין לאדן חדש. קצת פרופורציה.
מודה, גם אני דיווחתי על האירועים הללו. אבל דבקתי בנימה של שורות אלו.
 

זנב מכשכש בכלב

השבוע הורידה סוכנות S&P את דירוג האשראי של צרפת. רגע חברה', אל תתנפחו, הדירוג של צרפת עדין גבוה ב-3 דרגות מהדירוג של ישראל. בקיצור, מספר חודשים אחרי שהחליטה חבורת אנליסטים שהכלכלה האמריקאית ראויה לניעור, הם עשו זאת לצרפתית. אגב, זו אחת משלוש סוכנויות דירוג, שתי האחרות השאירו את דירוג האשראי המושלם של צרפת על כנו.
המשמעות של הורדת הדירוג היא אוטומטית הגדלת החוב של צרפת, חוב שהביא מלכתחילה את סטנדרד אנד פור לעיין שוב ב-AAA של הכלכלה החמישית בגודלה בעולם. למה הגדלת החוב? כי בגלל הורדת הדירוג, האשראי שצרפת תקבל יהיה יקר יותר, שכן הסיכון בהלוואה עלה וצרפת כבר בחובות...כמו כל מדינות העולם. את ההפרש יצטרכו לשלם אזרחי צרפת שעברו סדרה של "רפורמות" רק כדי לשמר את הדרוג המחורבן הזה, רפורמות זה מילת קוד ל: “ניתן לך פחות וניקח ממך יותר", תשאלו את נתניהו.
הבעיה כאן הרבה יותר חמורה. מי בעצם נתן לחבורת אנליסטים את הסמכות לקבוע את המדיניות הכלכלית של מדינות העולם? מי נתן להם את הכוח לקבוע איך יראו חייהם של אזרחים במדינה כלשהי? זו הכלכלה הגלובלית. אבל בואו נעזוב את השיטה ונראה כיצד יכולה חבורת אנליסטים, שבעצם מנתחים אפשרויות וסיכויים -זה לא מדע מדויק- לגרום להרס הכלכלה העולמית ואולי אפילו למלחמה.
צרפת נמצאת בשנת בחירות, ובעוד פחות מ-4 חודשים יבחר נשיא הרפובליקה. על הפרק עומדים כרגע ניקולה סרקוזי הגוליסט השמרן, פרנסואה הולנד הסוציאליסט, ומרין לה פן הימנית הקיצונית.
סרקוזי הוא היחיד שמחויב לגוש האירו. וכל מאמציו השקיע בשמירה על חוזקו, מאמצים שהתרסקו עם הורדת הדירוג. לאזרחים הצרפתים לא יהיה קל לקבל עוד גזירות והם יצביעו בהתאם, בין אם למרין לה פן (שלא תהסס שנייה לפני שתחתוך את חבל הטבור הצרפתי מגוש האירו) או פרנסואה הולנד- שגם הוא לא מחובבי האירו אבל הוא כן מחובבי המתנות לציבור. כמו האלוהים שלו, פרנסואה מיטראן שהיה נשיאה הסוציאליסט האחרון של צרפת, האיש שהחל את הפיאסקו בהורדת גיל הפנסיה ל-60 וקיצוץ שעות העבודה ל-35 שעות בשבוע.
בשני המקרים בלי פרגמטיזם, כלכלת צרפת אבודה. פרישת צרפת מגוש האירו פירושה שגרמניה תאלץ לשאת אותו על גבה. דבר שלא יקום ולא יהיה, כך שגוש האירו יתמוטט. הכאוס הפיננסי שיתרחש אחרי כן לא מטריד אותי, שכן את השיטה הזו צריך לרסק. מה שמטריד אותי הוא האיבה המסורתית בין מדינות אירופה. מאבקי הכוח הסמויים, שהצמד מרקל & סרקוזי הצליחו לטשטש, אבל מרין לה פן תרחיב. ופרנסואה הולנד? הוא את הגרמנופוביה שלו כבר הוציא לאור.
אל דאגה רבותי, בינתיים ליהודים שלום. מי שישלם את המחיר יהיו המהגרים. מהגרים שכלכלת צרפת וגרמניה זקוקות להם נואשות, שכן אלו הם הידיים העובדות. מדינות אירופה מזדקנות, תוחלת החיים גבוהה, ודם חדש נדרש לרענון המערכת ולא לשפיכה ברחובות.
סרקוזי שם את יהבו על תכנית כלכלית. באה סוכנות הדירוג והרסה את התכניות עוד לפני שיושמו וכנראה שהכריעה מי יבחר לנשיאות צרפת.
בישראל מגחכים אבל התמוטטות כלכלת אירופה פירושה ריסוק של כל כלכלת העולם המערבי וזה כולל מדינות קטנטנות כמו שלנו. את הנפילה הזו ירגישו בכל העולם, לא תהיה מדינה אחת שתצא מזה, וזה כולל גם סין שחיה בזכות כוח הייצור שלה ואת מוצריה היא עדיין צריכה למכור למישהו.
משבר כלכלי עולמי הוא תמיד עילה נהדרת לנהל קרבות. וכל זה בגלל שחבורה של

תגובה לשורות של עמית

כאשר נונסנס הוא אנדרסטייטמנט.
ובעברית: כאשר שְׁטֻיּוֹת בְּמִיץ עַגְבָנִיּוֹת הן לשון המעטה.
 

תודה לשופט

איך אומרים תודה לשופט, במיוחד אם הוא שופטת?
מצד אחד, זה כמו להגיד תודה על מילוי תפקידו לכל פקיד ציבור אחר שממלא את תפקידו. אתם כמונו יודעים שיש הרבה עובדי ציבור, והרבה עובדים בכלל, שעושים את העבודה -לשמה הם מועסקים- בלי למלא את תפקידיהם. כי "למלא" זו מילה של שפע, למלא תפקיד נשמע כמו למזוג את כל כולך בעבודה, עד לשפת גבול הקיבולת.
מצד שני, השופטת הספציפית עליה מדובר, באמת ממלאה את התפקיד שלה עם כל הלב, או יותר נכון עם כל השכל. ולא חסר לה.

הסופי שהתיק יוליד.

אמרו לי חברים שהצורך שלי להודות לשופט היא תוצאת החשיבה הסטריאוטיפית. לא כל המוסכניקים גנבים, לא כל אנשי המכירות ממולחים, לא כל עורכי הדין תחמנים, ולא כל "גאוני המחשבים" גאונים במחשבים.
לאחר אי אלו עבודות של מחשוב משפטי-פלילי (להלן: פורנזיות) שתוצאותיהן יש להציג בבתי המשפט, מגלים בעצב שגם לא כל השופטים חכמים (או מקשיבים, או אפילו ערניים). יש לצערנו שופטים שמתחת הגלימה משוריינים בדעותיהם הקדומות. עדיין יש בארצנו שופטים שמסתכלים על הטכנולוגיה בחשד שמרני והעדר פתיחות מופגן להבנה או ללמידה.
 

CRM

יש גבר אחד שאצלו אני תמיד מלכה... הוא כל פעם רוצה להתקין לי עוד כתר. אני נאמנה לו והוא נאמן לכספים שלי. הפעם, רופא השיניים הבחין בעטרה ישנה -פרי יצירתו מימי נעוריי- שאיבדה משלמותה. "צריך לעשות כתר חדש", הוא פסק, בעודי ישובה על כס המלכות וצמרמורת עוברת לי בכיס.
שמח וטוב לב ניגש הרופא לפרויקט פינוי בינוי. ניסה פטישים ואזמלים מלוא האוסף, ניסה כלי עינויים כסופים אחרים, אך הכתר לא זז, איתן עמד בכולם. לבסוף החליט לבתר אותו. לקלף חתיכה-חתיכה את החרסינה העקשנית. שחלילה לא יוודע לאגף העתיקות על טירוף ההרס שאחז בו. בקץ חצי השעה של עבודה עם קונגו של מע"צ, הפך התכשיט היקר לרסיסים בגודל ראש של דיסק קשיח.
"עקשן כמוך, הכתר" אמרו לי בצ'יף. מה עניין שמיטה להר סיני?... אוהו! בשיחות על עקשנות זה תמיד מגיע ל-CRM שלנו. מאז שהכתר הנ"ל היה חדש לחלוטין, אני במגננה. כסמוראי אמיץ עומדת לצדה של המערכת הישנה והטובה, שאף פעם לא אכזבה. איתה, חוויית המשתמש מושלמת, יתכן ואפילו קוף מסוגל היה להפעיל אותה. (לראיה, היו לנו כבר עובדים בכלל לא רחוקים מזה פילוגנטית שהסתדרו איתה היטב).
מעת לעת מנסים להחדיר מערכת חדשה, עם יותר פיצ'רים, עם מסכים מורכבים, שמתאחדים או מתפצלים, שרים ורוקדים, מתקשרים ישירות למערכת האשראי, לשער הממשל ולאולפני הסרטים המצריים, בהן אפשר לסווג את הלקוחות אפילו לפי צבע התחתונים.
פעם מפתים אותי בעובדה שהמערכת חינמית, מגיעה יחד עם משהו אחר שכבר רכשנו. פעם, היא מודול של קוד פתוח. פעם אחרת, היא קיבלה ביקורות מצוינות, או שהחתן הטרי של מנהל החשבונות עובד אצל היצרן שלה. הסיוט הגדול ביותר שלי היא מערכות CRM טפיליות שנדבקות לנו פר-פרויקט. בסיסמתן המלחמתית "להוציא את המקסימום ממאגר הלקוחות", הן נטפלות, משתלטות, זוללות זמן לימוד והטמעה. שורפות שעות אינסוף של המרת מסדי הנתונים...
ואדה רטרו, סי. אר. אמה! תראו אותי מניפה מקלדת מעל ראשי, מגרשת את האופורטוניסטית התורנית... או נוהגת בטאקט וחנופה, משבחת אותה עד לעייפה, וממתינה שמפעיליה בעצמם יתעייפו. הניסיון לימד אותי שהם תמיד מתעייפים. ואז... חזור אל ה"גרוטאה" הישנה, הנאמנה, חד-משמעית וסלחנית מכל התוכנות לניהול לקוחות.
פחד משינוי? פוביה לחידוש? לא ולא. דברים טובים פשוט לא מחליפים. רק אם הם נסדקים ללא אפשרות תיקון.

  פ.ג..