טכנולוגיות חדשות

טוקבקים רבים עוררה השבוע -ובצדק- הכתבה ב-Ynet על הפיתוח החדש של מעבדות IBM. הנושא טופל גם באחרון החורים ברשת, אבל לא כל דבר חדש הוא בהכרח טוב יותר, או טוב לכולם, או טוב מן הסיבות הנפוצות.
על מה המהומה: חוקרים ב-IBM הודיעו ב-22 בינואר על שבירת שיא בצפיפות ליחידת שטח של מידע מאוחסן (areal density) בסרט מגנטי, מדיה ליניארית המוכרת לכולנו כ-טייפ או קלטות מידע. אך הרשו לנו בבקשה לחלוק על שמות התואר שהם הדביקו בהצהרתם לסוג זה של מצע: "One of the computer industry's most resilient, reliable and affordable data storage technologies" - אחת מטכנולוגיות האחסון היותר עמידות, אמינות ונגישות מבחינה כלכלית בתעשיית המחשוב"
אילולי היה המפתח גוף אקדמי ולא תאגיד למטרות רווח, היינו אולי יכולים לשחק עם הרעיון שמדובר בתרגיל תיאורטי, בניסוי מדעי בלתי מעשי וחינוכי בלבד, כדי לגלות עד כמה מידע ניתן לדחוס בסרט מגנטי, כדי להשוות את התוצאות להישגים הכבירים המקבילים של תעשיית הדיסקים הקשיחים. אבל הוא לא. ב- IBM מאמינים כי מערכות אחסון בטייפ יכול להבטיח להם נתח עסיסי בשוק האחסון המאסיבי, הכולל את מגוון הפורמטים של ההדמיות הרפואיות, צילומי אבטחה, שרשרת האספקה ורשומות פיננסיות. המשותף בין תחומים אלו ונוספים, הם הצורך באירכוב, בהעתקה לצרכי שחזור מידע, ו/או לשמירה על פי דרישות רגולטוריות.
IBM, בשת"פ עם פוג'יפילם (ראו סרטון של היצרן), הגיעו לאב טיפוס של סרט מגנטי בו הצליחו לאחסן מידע בצפיפות של 29.5 מיליארד ביטים לאינץ' רבוע - או פי 39 בהשוואה לטייפים הנמכרים היום, כאשר המטרה היא להגיע לצפיפויות של 100 מיליארד ביטים לאינץ' רבוע ומעבר. על מנת להגיע לתוצאות המוצגות היום, נאלצו תחילה לפתח מספר טכנולוגיות נוספות עליה נשען ההישג שלהם, ובמשך שלושת השנים האחרונות השתמשו בהן כדי למטב את הדור הבא של סרטים מגנטיים בציפוי כפול מבוססים  גבישי באריום ברזלי (BaFe).
המוצר יקרא  NANOCUBIC ^TM tape, השכבה המגנטית המכוונת בניצב לסרט מונעת את הצורך בשיטות ציפוי יקרות יותר כמו הפגזה באטומים (sputtering) מתכתיים או אידוי.
שלוש טכנולוגיות שנועדו להשיג שליטה מרבית על מיקום הראשים של כונני הטייפ אפשרו את הפיתוח החדש. הן משפרות את דיוק  בקרת המיקום (servo control) של ראש הקריאה/כתיבה בכונן, והובילו לאפשרות להכפיל פי 25 את מספר הטרקים בטייפ שרוחבו חצי אינץ' בלבד. טכנולוגיות הלו הן: מידע פוזיציונאלי בסקאלה ננומטרית; תבנית סרוו חדשה, אשר אפשרה יצירת רוחב פס גבוה (הודות לשיטה בסקלה ננומטרית לאיתור ופענוח המידע הפוזיציונאלי); ומושגי בקרה מתקדמים מבוססים מצב ומיקום אשר בשילוב עם שתי הטכנולוגיות הקודמות הצליחה להגיע לביצועים מדויקים מאוד של מעקב אחר טרקים, עם סטיית תקן של פחות מ-24 ננומטר ממיקום טרק המטרה.

עוד פיתחה IBM אלגוריתמים לעיבוד אותות עבור ערוץ המידע, עם ערוץ קריאה מתקדם מבוסס על מערך איתור מידע DD-NPML (או Data-dependent noise-predictive, maximum-likelihood), כדי שאפשר יהיה לאתר בצורה מדויקת את המידע למרות צמצום ביחס אות-ל-רעש החל כתוצאה משימוש בראש קריאת מידע אולטרא-דק (0.2 מיקרומטר). הטכניקה לוקחת בחשבון את מאפייני הראש של מצע הבריום הברזלי של פוג'יפילם, והודות לשילוב עם הטכנולוגיות הנוספות, הובילה לשיפור נְכוֹנוּת הקריאה של הביטים המגנטיים והגדלת צפיפות הכתיבה  ביותר מ-50% בהשוואה לדור 4 של קלטות LTO.
ולא פחות חשוב: הם משתמשים במערך קריאה כתיבה מסוג חדש, המאפשר שימוש בסרטים מגנטיים חלקים יותר ובמודול של ראש בחיכוך נמוך  GMR-giant magnetoresistive (זוכרים?, כמו בדיסקים הקשיחים) שמשתמש בקוראי סרוו משופרים. שניהם, חיוניים להשגת הביצועים של מעקב טרקים שצוינו קודם.

בכנות, מסירים את הכובע בפני החוקרים. עם זאת, מוחים על חישובי המחיר שמנסים למכור לנו המפרסמים ("על בסיס גיגה-בייטים, מערכות טייפים עולות כרגע כחמישית עד עשירית ממחיר מערכות דיסקים קשיחים , בהתאם לנפח"). כולנו יודעים שמצעי הטייפים נחשבים למתכלים, אורך החיים שלהם מוגבל והתקנים קובעים חלופה תדירה של קלטות - מה שמוסיף על המחיר רובדים אינסוף שלא מוצגים בהשוואה.
מי שמתעניין בנושא מוזמן לעבור שוב על הקישורים הבאים, בסיבוב היסטורי המאשר את דעיכת כדאיות האחסון על טייפ:
ג'יין נייגל - http://www.chief.co.il/magazine/2002/20/info.htm
סטיב שוכארט על דיסק וטייפ, הטוב משני העולמות- Chief Magazine/2003/29
דברי פתיחה בועידת 2006 Storage & DRP
השווא בין מצעים שונים - 2006- למשש את הסחורה
יום אחד בני, כל כאב הראש הזה יהיה שלך - 2009
 

פתטים

הכל כשר באהבה ובמלחמה. האומנם?
האם גם בתחרות העסקית קביל מה שמותר במלחמה?
מחפשים חברה או חנות בגוגל. ואז, בגוגל-אדס (Google Ads), המודעות בתשלום, קופצות לכם, מודגשות, פרסומות של המתחרים לעסק שחיפשתם. למה?
מפני שבבואם להגדיר את עצמם על פי מילות מפתח, אותם מתחרים חמדו לגנוב לקוחות מאותו עסק שחיפשתם, הם הוסיפו את שמו בתור מילת מפתח המגדירה את עצמם.
במי שעולה על התחבולה, המפרסמים ה"טפיליים" מעוררים מידת מה של רחמים לא נקייה משאת נפש.
לחברות רציניות ומבוססות לא מתאים להתלכלך בצורה בוטה זו. אם תחפשו את "סטימצקי" לא תקפוץ לכם פרסומת של צומת ספרים. אם תחפשו "מי עדן", לא ינבעו לכם במסך מים מינרלים אחרים.
אז למה בתחום שלנו נוהגים אחרת? רק מפני ש"הם יכולים" או "יודעים". סביר מאוד מפני שהם סבורים שהגולש טיפש ולא יעלה עליהם. אבל בסופו של דבר הוא מבין, פעמים רבות גם אחרי ששילם להם את דמי תמימותו.
איפה עמודי השדרה של עמיתנו? מה הפך אותם לחאפרים פתטים?
המגדיר את עצמו על פי מוניטין של אחרים, לא רק שעובר על ההנחיות של גוגל, אלא שבעיקר עובר עבירה מוסרית. ואם כך הוא נוהג בפרסום, איך לדעתכם הוא ינהג בעסקים?

פ.ג.

ענן הוא לא גיבוי

לא קל להצטייר כחריג, להעז לחשוב אחרת ולשחות נגד הזרם. בעיקר, כאשר הזרם הסוחף הוא טרנד שניזון מאינטרסים כלכליים איתנים. לכן, בעוד אנו ממשיכים לעמוד ב-אי השפיות בים המסחור ומנסים לשמור על רגליים יבשות, כה עז הדחף לנופף בידידות לסירות העוברות ובהן עוד "משוגעים" כמונו. השבוע אנו מנופפים בהזדהות לסטפן פוסקט מנירווניקס, ומתרגמים עבורכם את הפוסט בבלוג שלו המוקדש לאסטרטגיות מוכחות לבניית שירות אחסון פנים ארגוני. להלן.

"...רפליקציה בענן אינה גיבוי, אבל גיבוי הוא כן גיבוי. לא ניתן לחלוק על דברי ו.קרטיס האומר שרפליקציה איננה גיבוי. השמירה של עותקים אלטרנטיביים של המידע במקומות רבים הינו רעיון גדול, מצמצם את הסיכון של אובדן מידע ומאפשר באופן פוטנציאלי את הגישה המשופרת, אבל זה לא אסטרטגיה של הגנה היסטורית על המידע - מה שנקרא "גיבוי". הגיבוי דורש ניהול של עותקים היסטוריים רבים של מערך מידע. אם כך, ברור שאחסון בענן כשלעצמו אינו גיבוי.
גיבוי כנגד אחסון
ב-SNIA (מלכ"ר המאחד את יצרני פתרונות האחסון ורואה שליחות בלהוביל את תעשיית האחסון העולמית בפיתוח וקידום תקנים, טכנולוגיות ושירותים חינוכיים) מגדירים "גיבוי" בדרך הבאה:
1. [שחזור נתונים] אוסף של מידע מאוחסן (ובד"כ ניתק) על גבי מצע בלתי נדיף למטרות שחזור במקרה שהעותק המקורי של המידע אבד או הפך לבלתי נגיש; גם מכונה עותק גיבוי. על מנת להיות שמיש לשחזור, גיבוי חייב להיעשות על ידי העתקת בבואת מידע המקור בזמן שהיא במצב קוֹנְסִיסְטֶנְטִי.
2. [שחזור נתונים] הפעולה של יצירת גיבוי. ראה ארכיב.
הגיבוי תמיד היה אתגר למערכות המידע הארגוניות. הוא לא במסלול החיוני המשפיע על הפעילות היום יומית של משתמשים ולקוחות עסקיים, כך שהוא בד"כ נשאר מעט מוזנח כאשר מדובר בחשיבות ארגונית ופיננסית. עם זאת, היכולת לשחזר מידע במהירות הופכת למטרה מספר אחד לצוות ה-IT כאשר המידע נאבד או משתבש". וכאן אזכור לספר של פרסטון (UNIX-Backup and Recovery) בו נאמר "מערכות תמיד נכשלות, מידע תמיד הולך לאיבוד, והדרך הבטוחה ביותר לשחזר היא כשיש גיבוי טוב."

"מאז הייתה תעשיית אחסון שאפשר לדבר עליה, אנשים בתעשיית רמזו כי טכנולוגיות חדשות מבטלות את ה(צורך ב-) גיבויים המסורתיים. חלק מטכנולוגיות אלו (RAID, רפליקציה, high availability, בדיקות שלמות-integrity- מבוססות hash) הן חידושים מצוינים בשמירה על חיות המידע המקוון, אך נכשלות כאשר מדובר במידע משובש.
אחרים (מירור, סנפשוטים, Versioning, CAS, CDP) מצליחים מאוד בשמירה על עותקים רבים של המידע, אך אפילו אלה אינם פתרונות גיבוי אמיתיים. גיבוי טוב זה הרבה יותר מסתם הגנה על המידע. הגיבוי חייב לנהל מידע, לא רק להגן עליו. אין טכנולוגית אחסון בסיסית שתנצח פתרון גיבוי אמיתי.
עברו על הספר של פרסטון ותראו כי היצירה והשמירה בלבד של עותק של מערך מידע מסוים הם רק חלק קטן מפתרון גיבוי אמיתי. צריך לעקוב אחר העותקים, לנהל אותם, ולסלק אותם עם תפוגת תוקפם. מערכות הפעלה ואפליקציות חייבות להיות משולבות בפתרון. יש לתת את הדעת על שחזור Bare-metal, על אסונות ועל קומפליינס. אנשי האחסון מתעלמים מסכנת מוסרי ההשכל שנלמדו בדרך הכה-קשה, וכל יצרן מוצרי אחסון שיגיד שהגיבוי מת, פשוט מגלה את בורותו או את נאיביותו.
אחסון בענן לצורך הגנה על המידע

למרות שטכנולוגיית אחסון לעולם לא תהיה תשובה מלאה לדילמת ההגנה על המידע, יש לו הרבה מה להציע כאשר מדובר בסיוע לפתרונות גיבוי. טכנולוגית הדיסקים הפכה את עולם הגיבוי בעשור האחרון בצורה של רפליקציה, סנפשוטים, CDP, ספריות טייפ וירטואליות ודה-דופליקציה. טכנולוגיות אלו מקנות יכולות חדשות וחזקות למסגרות הגיבוי הקיימות, ומתגברות על הגישה המוגבלת לעייפה של קלטות הטייפ מהימים הישנים. היום, פתרון גיבוי עדכני נשען הרבה יותר על מערכות אחסון מבוססי דיסקים מאשר על קיבולת טייפים או מצעים אופטיים, ורבים מהם משתמשים בדיסקים בצורה בלעדית.
האחסון בענן מיצג הזדמנויות חדשות לפתרונות גיבוי יעילות יותר. רוב פלטפורמות האחסון בענן יכולות להיות שמישות מאוד, לצמצם את עלויות המערכת, ויכולות גם להתרחב בצורה גמישה ללא הפרעה ככל שגדל הצורך בקיבולת אחסון. אבל, יש מערכות אחסון בענן שהולכות הרבה מעבר:
אחת מחותמות האיכות של פתרונות הענן הציבוריים הם המרחק הפיזי מהמערכות שמשתמשות בהם, עם צמצום הסיכוי לאובדן מידע כתוצאה מאסון מקומי. גיבוי לאתר המרוחק מאות או אלפי קילומטרים היה למשך זמן רב החלום של ה-IT, והאחסון בענן מאפשר זאת ואפילו ביחס עלות תועלת סביר.
כמה פלטפורמות אחסון בענן מציעות רפליקציה מוטמעת של המידע (Nirvanix, ahem), והפיזור הגיאוגראפי הנוסף מצמצם עוד את הסיכון של אובדן מידע במהלך אסון. הוא גם יוכל לעזור בהתאוששות, מפני שהמידע יכול להיות זמין מקומית באתרים מרוחקים.
כמו כל המטרות המבוססות דיסקים, האחסון בענן הוא מקוון ונגיש, עושה את פעולות השחזור מהירות וקלות יותר, כאשר המידע נגיש בפתרון גישה רנדומאלי אין צורך לחכות שמישהו יקבל את הבקשה להחזיר טייפים, יאתר וישלח אותם ולהעלות אותם. אבל, שלא כמו בדיסק מקומי, האחסון הציבורי בענן יכול להיות גם נגיש מרחוק ותורם להקלת פעולות התאוששות מאסון בעסקים מבוזרים.
מערכות אחסון בענן יכולות להטמיע מטה-דטה עם תוכן מאוחסן, וכך לזרז פעולות שחזור עבור מערכות שיכולות להשתמש בה היות ואין צורך בבנייה מחדש של אינדקסים. זאת גם מאפשר מאפייני ארכוב וניהול תוכן חדשים, עם שיפור הגיבוי לשירות צורך עסקי ראשוני.
אחת מחותמות האיכות של פלטפורמות האחסון בענן היא יכולת התכנות מבוססת API.
חברות ניהול גיבויים וארכיונים מגלות את הקלות והכוח שבאינטגרציה של אחסון ענני שניתן לתכנת אל תוך האפליקציות שלהם.
גיבוי הוא גיבוי
תוספת פשוטה של טכניקות הגנה על המידע כגון סנפשוטים או רפליקציה למערכת אחסון לא הופך אותה לפתרון גיבוי. האחסון איננו גיבוי, אבל הגיבוי הוא אכן גיבוי. מערכות גיבוי מסוגלות לשפר יכולות אחסון, אך פתרון ניהול גיבויים לעולם יידרש כדי להשלים את ההגנה על המידע.
באופן ברור, האחסון בענן איננו פתרון גיבוי. אך כפי שמראה שילוב ייחודי זה של יכולות, הוא הרבה יותר מסתם קיבולת אחסון. כפי שהרבה טכנולוגיות אחסון לפניו, האחסון הענני מאפשר פתרונות גיבוי מתקדמים".

בסופו של דבר, מה שקובע זה יעילות, קלות ועדכניות השחזור... ולא הגיבוי.

קישורים

● "מומחה למדיה חברתית?" מכירים איזו אמא יהודיה שחלמה על בן עם מקצוע כזה? לא - אלא אם היא חשבה שמדיה חברתית זו מחלה, והבן שלה רופא מומחה לזה.

● גלישה סלולארית בישראל. אויש, נוסטלגיה לגוש הכבד עם החוגה...

● כבו פלאפונים! או ש...

● צורות חשיבה שונות והתפתחות אישית - תודה למיכאל ג.
 

השורות של עמית

שיעור בחשבון

מדפסת HP Photosmart עולה 79 יורו, בתוך החבילה תמצאו גם מחסנית דיו שחור לבן ומחסנית דיו צבעוני. באותה חנות עולה מחסנית דיו צבעוני לאותה מדפסת 44 יורו ודיו שחור לבן 35 יורו. אז או שהמדפסת לא שווה אגורה שחוקה שכן היא בעצם לא עולה כסף, או שמישהו שודד אותנו עם המחיר של הדיו. איך יתכן שמחסנית קטנטונת של דיו שחור לבן תעלה 35 יורו? לא מדובר בשיקוי אהבה! HP נלחמת שנים במה שהיא קוראת זייפנים, מה בעצם הם מזייפים? דיו? הרי HP לא המציאה את הדיו. ותסלחו לי המעגל החשמלי הקטנטן בקצה המחסנית לא שווה את המחיר. המעניין הוא שלאף אחד אין מה לומר בנושא וכל חברה שניסתה לייצר מחסניות זולות עבור מדפסות HP נאלצה להתמודד עם תביעות משפטיות. בתי המשפט תמיד פסקו לטובת החברה... יתכן ששופטים לא משתמשים במדפסות HP, או שלא מעניין אותם כי בית המשפט משלם את מחיר הדיו. נכון מחירי הדיו יקרים עבור כל המדפסות אבל לא כמו מדפסות HP שהן לא רעות אבל, כמו שאנחנו רואים בחישוב למעלה, הן לא שוות אגורה. HP עשו הכל למנוע ממישהו לאפשר לצרכן לחסוך כסף, אתם בטח זוכרים שעד לפני כמה שנים אפשר היה לרכוש ערכות למילוי מחסניות צבע. תשכחו מזה, היום HP מיצרים מחסניות סולידיות שלא מאפשרות הזרקה לתוכן. יותר ויותר אני חושב שאת המושג פטנט וזכויות יוצרים צריך למחוק מהלקסיקון. המצאת משהו אין בעיה תמכור פעם אחת בלבד, תחרות? חיקויים? זה טוב לצרכן! במצב הקיים רק הצרכן נדפק. תאמינו לי שאנשים לא יפסיקו להיות יצירתיים.
 

מילה טובה

על רקע כל המתרחש בארץ, (וגם בעולם) בלט תפקידה של המשלחת הישראלית שנשלחה להאיטי. חברים שחזרו משם לצרפת הגיעו עמוסי מחמאות לצוות הישראלי, למחלצים, אך בעיקר לרופאים וללוגיסטיקה המדהימה שאפשרה הקמת בית חולים מתוחכם בלב ההרס. שלושה ארבעה ימים אחרי נחיתת המשלחת בהאיטי קראתי מישראל את הערכת העלות של המשלחת ושם צוין שהמסע התדמיתי יעלה 90 מיליון שקל. אני ממש לא אוהב את העובדה שמישהו קורא להצלת חיים מסע תדמיתי, שלא לדבר על כך שאני יודע שאף אחד מהרופאים או מישהו אחר מאלו שנשלחו, לא ממש בילה בנעימים, תנאי המחיה היו בלתי נסבלים, העבודה קשה והמחזות מזעזעים.
נכון פעולה שכזו מועילה לתדמית הישראלית, ואולי לגבי ממשלת ישראל או התקשורת הישראלית מדובר במסע תדמיתי, אבל אין ספק שעבור העושים במלאכה, אלו שנשלחו לשם, מדובר בהצלת חיים ואף אחד מהם לא הרגיש כחלק מפוסטר של מנגנון ההסברה הישראלי. קצת כבוד לאנשים הללו, ששמם נישא בפי רבים וטובים בכל רחבי העולם.
 

 תחמנים בפעולה

ש"ס מנסה להעביר חוק שיפתור בתי כנסת מארנונה. העניין הוא שהחוק נדחה בכנסת והשר הנכבד אטיאס יצא בהתקפה כנגד חברי הכנסת הספרדיים של קדימה שהתנגדו לחוק. מדוע הספרדיים? אל תשאלו אותי, ההסבר היחיד שיש לי לא ימצא חן בעיני אף אחד. ממשלת ביבי היא ההוכחה המדעית שניתן לחלוב מדינה שלמה בלחיצה על זוג אשכים אחד, קשה לי להאמין ששרה נתניהו הפיצה את המידע הזה, אבל ש"ס עלתה על כך. אגב, נורא מעניין אם החוק המוצע כולל מסגדים וכנסיות, אני מוכן להתערב שיש סעיף שיוציא אותם מהכלל.
 

התחרדות

מצטער אבל אי אפשר בלי זה, ההתנגדות של תנועת בני עקיבא לשירת נשים מוכיחה שהתנועה הזו היום, היא תנועה חרדית. אני זוכר כי בנעורי בנתניה היינו רואים את חברי תנועת בני עקיבא בנות ובנים יחדיו שרים. עצוב לראות איך הלכה התנועה בעקבות כל התנועה הציונית דתית והתחרדה. המרדה, מחאה במסגרת הצבא, אי קבלת מרות ועכשיו זה. זהו, עכשיו באופן רשמי התחלקנו לדתיים וחילוניים וכל זאת דווקא בחסות הכיפות הסרוגות.
האמת היא שאף פעם לא הבנתי מדוע אדם דתי לא יכול להאמין ולקיים מצוות בלי להיות חלק מאיזה זרם, קבוצה, לא פלא שכל העסק נראה כמו כתות.
 

החזון

אין דבר שמפחיד אותי יותר מאשר מנהיג עם חזון, או לפחות אחד שלא מתבייש להציג את החזון שלו קבל עם ועדה. החזון של נתניהו הוא מעצמה כלכלית.
אוי ביבי, ביבי, אתה מתבלבל, מעצמה כלכלית זו לא מדינה שנשלטת על ידי 18 משפחות (גם לא 19). במעצמה כלכלית החינוך קודם לכל (תקרא קצת על החינוך בפינלנד). במעצמה כלכלית יש מוחות, במדינת ישראל למוחות יש רק כיוון אחד: נתב"ג. כי כשאתה מתכוון כלכלית אתה מתכוון לבעלי ההון. איך מעצמה כלכלית כש-25% מתושביה עניים? שילדים הולכים לבית הספר רעבים ומוריהם מקבלים משכורות מגוחכות. מעצמה כלכלית ש-30% מתושביה לא לוקחים חלק בעשייה ולא מכיוון שאינם כשירים או שהם מקבלים מהמדינה (חרדים) או שהמדינה מתעלמת מהם (ערבים). אני מבין שגם אתה קורא את הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וחבל, כי תוצרת המוסד הנ"ל הוא פאר יצירתם של משטרים אפלים שכל מטרתו הוא להסתיר את הנתונים השחורים. אני לא יודע אם אתה קורא עיתונים ויודע מה הולך בעולם, אבל להיות מעצמה כלכלית זו לא המטרה של האזרחים שלך, מטרתם לחיות בשקט שלווה והכי חשוב בכבוד. כך לדוגמה את צרפת, עם כלכלה על קרעי תרנגולת נשלטת על ידי האיגודים, מדינה שאי אפשר להעביר בה רפורמה ולא חשוב מה תעשה. אבל בכל סקר עולמי שנעשה, איכות החיים בה היא הטובה בעולם, מערכת הבריאות שלה היא הטובה בעולם. ואיכשהו, למרות כל הברדק הכלכלי את המשבר הנ"ל היא הצליחה לרכך משהו ועומדת בו יפה מאוד. את הצרפתים מחרידה העובדה ש-5 מיליון מתושבי המדינה (ולא לא אכפת לצרפתים אם הם ערבים או יהודים) הם עניים, אבל 5 מיליון זה פחות מ-10% מתושבי המדינה. בישראל הנצחתה את העוני ואת הנזק הזה איש לא יוכל לתקן ובגלל זה ישראל מעולם לא תהיה מעצמה כלכלית.
 

כוחה של פיסת נייר

המסעדה באיקאה פעלה יום אחד ללא תעודת כשרות. הרבנות דרשה מהם להסיר את התעודה, לא כל כך ברור למה. אבל לא ממש משנה. במדור "ממון" של ידיעות אחרונות נכתב כלהלן: “האם קונים רבים בחנות איקאה שבנתניה סעדו לבם אתמול במסעדה ובמזנון שאינם כשרים?”
מעניין שכשרות בגרסה המודרנית היא פיסת נייר. לפי ידיעות, כשאין פיסת נייר על הקיר המסעדה לא כשרה, אבל כשיש פיסת נייר היא כשרה למהדרין. שלשום היא הייתה כשרה ומחר אולי היא שוב תהיה כשרה... אבל אתמול היא בפירוש לא הייתה כשרה. למרות שגם שלשום גם אתמול התפריט היה זהה המרכיבים היו זהים, המטבח היה אותו מטבח. ואתם יודעים מה? גם היום ומחר כל הללו לא ישתנו. פרט לאותה פיסת נייר על הקיר. כל עניין תעודות הכשרות כבר מזמן לא קשור לכשרות, זו מאפיה שפועלת בשיטות כמו סחיטה באיומים, אם כוח בלתי מוגבל, וכל זאת בחסות מדינת ישראל.
 

סיפור עצוב

הנה סיפור עצוב שמבזה את מדינת ישראל, אבל בהחלט מנציח את זלזול של המערכת הביורוקרטית בבני אדם בכלל וחולים בפרט: אדם מן היישוב חולה אפילפסיה (מחלת הנפילה) מבקש מעם ישראל, אל תזמינו לי אמבולנס כשיש לי התקף. מסתבר שבכל פעם שהוא חווה התקף, מזמינים העוברים והשבים באופן טבעי אמבולנס. והאמבולנסים מגיעים, עד כאן הכל טוב ויפה, כי כולם עושים את הנדרש מהם. מכאן והלאה מתחילה הבעיה. מגן דוד אדום שולח חשבון, והחשבונות תופחים והאיש, שחי על קצבת ביטוח לאומי זעומה (1,200 ש"ח לחודש) ושנוסף לכל הצרות גם סועד את אביו החולה, נדרש לשלם את עלות האמבולנס. נכון שהוא אמור לקבל את הכסף בחזרה, אבל תוך 90 יום, וכל פינוי באמבולנס עולה לו 700 ש"ח. נכון להיום האיש תקוע בסבך ביורוקראטי בלתי אפשרי עם חובות שהוא לא יכול לשלם. מדוע לעזאזל לא יכול מגן דוד אדום לעבוד מול קופות החולים ולשלוח להם ישירות את החשבון, מדוע הוא חייב לעבור דרך החולה המסכן, כדי שלעוד פקיד או שניים תהיה עבודה?

או קי אחרי שדיכאתי אתכם אולי הסרטים יעלו חיוך קטן על שפתותיכם. הם כרגיל, בקישור: http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית