"אלו המבזבזים משאבים, כאילו ביצעו פשעים נגד האנושות. ניצול, שחזור או מחזור המשיב את המשאבים המבוזבזים מאזן את מעשיהם, ובמובן זה מכפר עוונותיהם ומציל נפשותיהם"
"בימינו רק מעטים מאזרחי המדינה חיים על עבודת האדמה. רובו המכריע של הישוב מתגורר וחי בערים גדולות ולא ישבות ממלאכתו בשנת השמיטה" כך נכתב באתר מורשת. אמנם חלק מן הישוב, יש לציין, חי ועובד מתחת לאדמה.
"שנת 1993 הייתה בפתח. הגענו עם השקיעה לחניון ציבורי בירושלים. אחרי כמה דקות המתנה הגיעו במסחרית שני נציגים של הלקוח, עם זקנים ארוכים ומלבושים עבים. אנשים במראה כזה נהוג להאמין כי בכוחם להוביל אותך לירושלים של מעלה. אבל דווקא לירושלים של מטה (טיף אין דער ערד - עמוק באדמה) הם הובילו אותנו... נסענו איתם בכבישים צרים וזרים לנו, מפותלים, לחים. הם כמעט ולא דיברו, פרט לדקלום קצר שחייב אותנו לשמור את כל הביקור בסוד. היום, מפאת התיישנות, כבר מותר לספר לכם.
איך הם הגיעו אלינו? - זה ברור: באותם ימים לא היו בארץ אחרים שהצהירו על מומחיות בשחזור נתונים. למה הסכמנו לבוא לשם? - אולי בגלל הסקרנות. למה כל הסודיות הזאת?...לא נכחיש כי בלב חשדנו שמדובר בענייני מוסר. התכוננו להחלטה אופרטיבית אם חס וחלילה נמצא את עצמנו מול מערכות מחשב המשמשות להימורים, או לתצוגת פורנוגראפיה... (געוואלד!). או, אם לתת דרור לדמיון ולהקדים לסרט עם ז'אן-קלוד
ואן-דם בירושלים (The Order-שלא יצא
למרקע עד 2001), לאיזו אגודה אזוטרית, קנאית, רוקחת קנוניות, משיבהעטרה ליושנה באמצעים מודרניים אסורים, מי יודע? אנשי מחשבים, אתם יודעים, בד"כ לא כל כך פנטזיונרים... (הם אולי מדמיינים המצאה אולטימטיבית מבוססת קוד פתוח שתשנה את פני האנושות) אבל באותם הרגעים, באותן הסמטאות ובליווי החברים המסתוריים, האדרנלין הציף לנו את המנגנונים הלוגיים ובירכנו על צה"ל שעשה אותנו קרביים ונועזים.
עברנו דרך שער חלוד עם צירים חורקים לחצר אפלה. מעל ראשינו, מרפסות עם חבלי כביסה תלויה שלא התייבשה כבר כמה ימים. הלכנו בצעדים שקטים עד לשער אחר. ומשם למעבר בין קירות אבן, ולמבוך שחלקו מקורה וחלקו פתוח. ידית המזוודה עם ציוד הבדיקה והדיסקים הרזרביים -שבאותם ימים היו כבדים למדי- התחילה להקשות על האצבעות שהחזיקו אותה. נכנסנו בדלת של בניין אלמוני, כאשר אחד ממלווינו מוביל, והשני מאסף. היינו בטוחים שבשלב כלשהו יקשרו לנו את העיניים. רק זה היה חסר כדי להשלים את התחושה של היותנו גיבורים בסרט ריגול. ירדנו במדרגות צרות, למרתף טחוב ואפלולי, עברנו בין ערמות בגדים ישנים וגרוטאות, נראה שהמרתף נמשך הרחק מתחת למספר בניינים ורחובות ובסופו דלת עץ פשוטה. עוד לא הספקנו לפתוח את המעילים, וכבר הוזמנו לצעוד לאורך מסדרון תת קרקעי מרווח, שהתעקל כמה פעמים לכאן ולשם. לרגע חולף שיחקנו עם המחשבה שהכול בדיחה, ושתיכף עומדים אנו לצאת מפתח צנרת הביוב בחזרה למגרש החנייה, ליד המכונית שלנו, כמו צבי הנינג'ה או כמו עובדי עיריית ירושלים. אבל הירידה המשיכה: חצינו רמות גובה שונות. לאכזבתנו לא היו שם עטלפים, וגם לא ארנב (חיה לא כשרה, פויה!) עם שעון, אבל כן ריחות עובש ושמן טיגונים.
האם כבר הגענו לקו גובה של תחתית גיא בן הינום? או של בריכת השילוח? בעיקול הבא חיכתה לנו הפתעה: דלת סורגים ומאחוריה טרקלין עם שולחן ומיחם, כוסות זכוכית, תה וסוכר. הגבוה מבין מלווינו נקש בדלת פלדה מספר מדויק של נקישות קצביות. כך, כשהיינו קטנים, היה נוקש על שולחנו חזן הקהילה אם הקהל הרבה להפריע. אלומה חזקה של אור פלואורסצנטים פרצה מהדלת הנפתחת. שורות שורות עמדו בפנים המסכים מול מפעיליהם, אברכים בלי גיל. עמודות של ספרות רצו להם מול העיניים, על מסכי השחור-לבן או הירוקים. את התקלה הסבירו לנו בחצי-יידיש וחצי-עברית עם מבטא צרפתי. פשר המידע, הדגישו, לא מעניינינו.
ישבנו, בדקנו, פרקנו, עבדנו, שחזרנו, חיברנו. לצידנו שמר כל הזמן איש מודאג עם פאות מאפירות ומבט סתום. הוא גם בדק ואישר את תקינות הקבצים לאחר השחזור. השחר הפקיע עם חזרתנו לחניון. קשה לדעת אם חזרנו באותה דרך של מבוכים, או בדרך אחרת. לפני עזיבתנו את "חדר התה", קיבלנו תשלום במזומן ותודה יהודית חמה. שעה ארוכה לאחר מכן הגענו אדומי עיניים למשרד בנס ציונה, מנהלת החשבונות מחזיקה עד עצם היום הזה במגירה את החשבונית/קבלה. אנחנו פשוט לא יודעים לאיזו כתובת לשלוח אותה.
Touch Me
ירון יצחק ישמח להשיב לשאלותיכם לגבי מסכי מגע, אמצעי מועיל בפרסום, בחינוך, במדע ובמספר הולך וגדל של תחומים נוספים.
"רק בן חודשיים וכבר הלך!... איך זה יכול להיות..." ליבי יצא אל הבחור שכך דיבר בנייד מחדר ההמתנה של צ'יף. במהרה הסתבר שלא מדובר בתינוק אנושי, אלה בדיסק קשיח... נפח נשמתו האלקטרונית בשחר ימיו, תוך 45 ימי עבודה מפתיחת האריזה. "גם דיסקים מבית טוב יכולים למות צעירים", שמעתי את הטכנאי אומר. פגם גנטי? מוות בעריסה? לא ולא. התופעה מוכרת. דיסק מסדרת ייצור יחסית מוצלחת ש-"נולד חלשלוש", תוצאה מכוונון יתר לא כל כך מוצלח. אך המצב אינו מתגלה למשתמש הפשוט, גם לא לטכנאי הממולח, ואפילו לא למבקרי האיכות במפעל. הדיסק נרכש, מותקן במחשב, וכל גורם משבש, כמו למשל פרץ חשמל קטן, מוציא את המערכת מן האיזון הארעי, ונאמר שלום לדיסק! למעשה, אין דרך למנוע את התקלה או לדעת מראש על הנטייה לקרוס (בד"כ במהלך שלושת החודשים הראשונים של עבודה). המשתמש (הלקוח) מוגן על ידי אחריות היצרן, ובד"כ המפיץ יחליף את הרכיב בלי למצמץ. השאלה היא: לאן הלכו חודשיים של עבודה, חודשיים של מידע, חודשיים של זיעת אפינו? יש לזכור תמיד כי תקופת ההפעלה הראשונה של דיסק קשיח או מערכת מחשב היא התקופה הקריטית ביותר בחיי המערכת. כמו במכוניות של פעם, כדאי לנהוג בזהירות בתקופת החיים הראשונה ולשמור על המידע הישן זמין. וכמובן לא לשכוח לגבות את כל המידע החדש שנוצר.
בשבוע שעבר תיארנו את תהליכי הבדיקה של שטחים מגנטיים בדיסקים קשיחים, הנעשים בעקר מטעם היצרנים, אך משתמשים בטכניקות יעילות גם במעבדה לשחזור מידע. דיברנו על MP או missing pulse אך נחוץ גם לדבר על CDS או Critical Defect Size, שהוא הגודל (הקוטר) המזערי של MP שניתן לאיתור (קוטר, מפני שה-CDS נתפס באידיאליזציה כאזור בצורה מעוגלת). כך באים לשלב את הקונספטים של רוחב קריאת ראש, וסף השגיאה. למשל, עם סף MP של 65% ורוחב אלמנט הקריאה של 10 מיקרו-אינצ', גודל ה-CDS יהיה 3.5 מיקרו אינצ' (כ-90 ננומטרים)
איתור חספוסים תרמיים כאשר ראש הקריאה בא במגע פיזי עם מכשול הקיים בשטח המצע המגנטי, מתקיים חספוס תרמי - (Thermal Asperity (TA. המכשול יכול להיות נסורת / שאריות חומר חופשי אחר, או דפקט פיזי של השטח. כתוצאה מן ההתנגשות, הראש מתחמם ומתרחש שינוי פתאומי של קו הבסיס (הקו של 0%) של האותות. לאחר מכן, כאשר האלמנט אשר בראש הקריאה מתקרר, קו הבסיס יחזור בהדרגה למיקומו הרגיל. לעוצמת ההתנגשות השפעה ישירה על טווח הסטייה של קו הבסיס ממקומו, ועל הזמן הלוקח לאלמנט להתקרר. בהתאם לסוג המערכת, הסטייה של קו הבסיס יכולה להיות חיובית או שלילית.
על מנת לאתר ולמדוד את גודל (אורך ביט) של ה-TA משתמשים בשני פרמטרים נפרדים של השוואה: סף של סופר-פולס (גדול מ-100%), וסף של MP (בין 0 ל-75%) כמו כן, קובעים קריטריון של אורך ביט מזערי בעבור ה- TA. כאשר מופעלים בו זמנית הספים של סופר פולס ושל MP, יתכן והתרחש TA. כאשר נרשמו מספיק פולסים (סופר ו-MP) כדי לספק את אורך הביט המזערי, ה-TA גם נרשם.
האתגר רוב מערכות הבדיקה הקיימות לצרטיפיקציה מגנטית עוצבו ונבנו בתקופה בה הצפיפות המגנטית הייתה נמוכה הרבה יותר מזו של הדיסקים המשווקים היום. מערכות הבדיקה לא הספיקו להדביק את קצב העלייה המהיר בערכי הצפיפות, ולכן לספקי QA של יצרני דיסקים אין ברירה אלא לעשות וויתורים מסוימים בבדיקה. התהליך השתנה מבדיקה כוללת (של 100% של השטחים המגנטיים) ל"תוכנית דיגום". תוכנית הדיגום הבסיסית ביותר מכסה אזור קטן של השטח. תוכניות שאפתניות יותר תדרושנה בדיקה של דיסקים אחדים באצווה - ורק מספר טרקים בכל דיסק. בהתאם לפילוסופיית הבדיקה של החברות השונות, ממוצע השטח הנבדק היום נע בין 1 עד 3% מהיחידה, ושיעור הדיסקים הנבדקים נע בין 10 ל-100%.
האיזון בין תפוקה, רגישות וצפיפות (TSD - Throughput, Sensitivity & Density) דורש מניפולציה מורכבת של פרמטרים וספציפיקציות. הבדיקות המגנטיות הולכות ונעשות יקרות יותר ככל שהצפיפות גדלה. באמצע שנות ה-90 טכנולוגיות הבדיקה הגיעו לשיאן במונחים של TSD. ככל שדורשים עלייה בתפוקה, איכויות הרגישות והצפיפות יורדות בהתאם. כתוצאה מצמצום המימדים התמידי בהנדסת הראשים והירידה באַמְפְּלִיטוּדָת האות, היקף הבדיקות ירד לאורך השנים על מנת לשמור על יציבות פרמטר התפוקה. מי שסובל מכך באופן מידי הינו סיקור הצפיפות, שירד פלאים. אך הקיפוח הקריטי הינו במדידת הרגישות. לרגישות גבוהה יש השפעה מידית על התפוקה - לעיתים בלתי ניתנת לחיזוי. אצווה תקולה של דיסקים (או ראשים) תפגע מיד בתפוקה מבלי שניתן יהיה לעמוד בקלות על סיבתה. התוצאה הסופית הינו סף בדיקה כה נמוך שהבודק רק יבחין ב-MP הגדולים ביותר. הורדת צפיפות הבדיקה גם מורידה את הסיכוי לאבחן תקלה. הורדת רגישות הבדיקה מורידה את הסיכוי לאפס.
המצב היחידי בו תוכנית דיגום הינה הגיונית, הוא כאשר לבדיקת הדגימות יש אותה רמת גורליות מאשר אופן הכשל של המוצרים. אחרת, רמת האיכות המתקבלת והסבילות למצבי תקלה של האצווה לא יהיו עוד ישימים. לאחר שבדיקת הרגישות חצתה את הקו הזה (וה- CDS של הבדיקה גדול מאשר ה-CDS של הדיסק), איכות המוצר יהיה נושא מפוקפק.
התוצאה הסופית היא שמערכות התוכנה המורכבות של הדיסק מטפלות בבעיות הקריאה כתיבה תוך כדי עבודה וממפות מחדש המידע לאזורים רזרביים בדיסק.
Samsung Electronics כבר מציגה דגם של דיסק קשיח שיכול לדבריה לשפר את ביצועי המערכת ולהאריך את חיי הסוללה במחשבים נישאים. מדובר במוצר בן כלאים (HHD hybrid hard drive) המשלב דיסק מגנטי מסתובב רגיל עם שטח אחסון של זיכרון פלאש עם
NAND. הפלאש יפעל כבאפר לאחסון, יחזיק במידע עד אשר הוא עובר באופן מלא, ורק אז יכתוב אותו אל הדיסק הקשיח. הרעיון מנצל את יתרונות שתי הטכנולוגיות מבלי להעלות יותר מדי את עלות המחשב. תיאורטית, השיטה מצמצמת את הפעילות של הדיסק, אשר יסתובב רק מספר שניות כל 10 או 20 דקות, מה שאומר הארכה של 8 עד 10% בחיי הסוללה, תלוי בדגם הלפטופ (מה שאומר 20 עד 30 דקות עבודה יותר) וכ-5 מונים יותר של אמינות. הדיסק במצב של מנוחה (חניה) גם פחות רגיש לזעזועים. כמו כן, סמסונג צופה ליתרונות בביצועים, מפני שהמחשב מסוגל לקרוא את המידע האגור בבאפר מהר הרבה יותר מאשר אם היה שולף אותו מן הדיסק עצמו, ואפילו במהירות האתחול, יהיה לדיסק בן הכלאים יתרון של 8 עד 25 שניות. בכל פעם שה-cache מתמלא, הדיסק המסתובב מופעל על מנת לרוקן את הפלאש עם העברת המידע אל הדיסק. ה- HHD של סמסונג משתמש בסוג המהיר ביותר של פלאש בשוק, עם שיעורי העברת מידע של 108MB/s לקריאה, ו- 18MB/s לכתיבה.
אבות הטיפוס, בשתי גרסות (בעלות cache של 128 או-256MB), הוצגו בסיאטל במהלך WinHEC ה-Windows Hardware Engineering Conference, והיצרנית מצפה להתחיל לחלק דוגמאות ללקוחות בינואר 2007. ואילו מיקרוסופט, מכינה תמיכה תחת השם ReadyDrive לדיסקים בני כלאים בתוך ה-™Windows® Vista, כאחת ממספר טכנולוגיות שהחברה מכניסה למערכת ההפעלה החדשה שלה על מנת לסייע בשיפור ביצועי המערכת. טכנולוגיות אחרות הן ה-ReadyBoost (המאפשרת להתקן פלאש ניתק לתפקד כזיכרון המערכת, עם אספקת תוספת מידית של זיכרון ללא צורך בהתקנת לוחות RAM חדשים), וה-SuperFetch, המעלה מראש לזיכרון יישומים תדירים בשימושם בכדי לשפר את תגובות המערכת. לקוחות עסקיים יכולים לצפות את מערכת ההפעלה Vista לקראת סוף שנה זו או תחילת 2007.
מול לקוחות פרטים וארגוניים שחוו אובדן מידע משמעותי, אנו שבים ומציעים את הפתרונות של צ'יף למניעת נזק עתידי. אנשים נוהגים להשיב לנו "כבר יש לנו גיבוי", אך עצם האובדן מהווה תעודת עניות ל"גיבוי" שלהם. בכל מקרה, הפתרונות של צ'יף באים להשלים מערכות גיבוי קיימות, או להחליפן במידה ומערכות אלה לא נמצאו מספקות. הם לא "מתחרים" במוצרי הגיבוי הקונבנציונאליים, למרות שמהזווית המסחרית זה לפעמים נראה כך.
כולם מסכימים כי אסטרטגיה יעילה של הגנה על המידע מפני אובדן או שיבוש יכולה להציל את העסק מאסון. מעטים מסתכלים על המיקרו: היא יכולה גם להציל את היום של עובד, את חצי השעה המבוזבזת של מישהו שטעה בכתיבת מסמך... אסטרטגיית הגנה על המידע מתורגמת ברוב המקרים ל"אסטרטגיית גיבויים", קרי לדעת מה לגבות, כולל התמחות בדרישות החקיקה בענייני גיבוי, וגם החלטה עקרונית של "מה עובר לגיבוי ומה לארכיון". ברוב הארגונים הגדולים הולכים על שניהם. לטובת מי שהצטרף אלינו לא מזמן נשוב ונציין כי גיבויים הם עותקים של המידע הפעיל לשימוש בטווח הקצר, אשר לעיתים קרובות עוברים שינויים ונדרסים על ידי גרסאות מעודכנות. בגיבוי הקונבנציונאלי לא נשמר על פי הגדרה רצף יומי של הגרסאות השונות של אותו מסמך. בתחום הגיבוי גם מדברים על "גיבוי מלא"- גיבוי של הקבצים מבלי לתת את הדעת לעובדה שעברו או לא עברו שינויים "גיבוי דיפרנציאלי"- גיבוי של הקבצים שהשתנו עד לגיבוי המלא האחרון "גיבוי אינקרמנטאלי"- גיבוי של הקבצים שהשתנו מאז הגיבוי (מכל סוג שהוא) האחרון. הארכיונים מכילים מידע סטטי, שלא משתנה, כגון קבצים לא פעילים ומסרי דואל ישנים.
גם היום, רוב העסקים הקטנים והבינוניים משתמשים בקלטות טייפ לגיבוי ולארכיבאות. אסטרטגיית הגיבוי, עבורם, כוללת תוכניות ניהול (רוטציה) של הקלטות, וכו'. אמינות הטייפ כמצע ניתנת לוויכוח. הגיבוי לדיסק קשיח או לאתר מרוחק, והארכיבאות לדיסקים אופטיים (CD, DVD) מסוגלים להעלות את רמת האמינות ולהוריד את העלויות של כל המערך. עסקים קטנים לעיתים קרובות מתפתים לרכוש שירותי גיבוי לאתר מרוחק מספקי גיבוי מקוון, עם היתרון שכל המידע נמצא מוגן מחוץ לאתר למקרה של אסון באתר המקור. לשיטה הנפוצה של גיבוי מקוון יש מספר חסרונות בעלי משקל רב, וביניהם המכשולים המתגלים בעת הצורך לשחזור, והוצאת מידע רגיש מחוץ לתחום העסק. שיטת הגיבוי מדיסק קשיח לדיסק קשיח (D2D) הולכת ונעשית נפוצה יותר, כמו גם הגיבוי מדיסק לדיסק ומדיסק זה לטייפ (D2D2T). בעבודה עם הדיסקים מדובר לא רק במצע אמין יותר אלא גם במהירות גדולה הרבה יותר.
ולאחר שהבהרנו בקיצור את השיטות הקיימות, וידוי: מתוודים בפניכם. הפעם עשינו דבר שלא יעשה... שעטנז! כן, השוונו מלפפונים עם עגבניות, וזה לא הוגן - למרות שבעיני רבים אין הבדל, ונראה להם ממש אותו הירק. (עגבנייה אדומה יותר או פחות; מלפפון - גם ארוך וגם ירוק יותר) את הטבלה הבאה מצאנו ב- PC Magazine והוספנו לה שורה תחתונה משלנו.
השוואת טכנולוגיות גיבוי (עגבניות)
טכנולוגיה
שימוש מומלץ
מתאים במיוחד ל-
יתרונות
חסרונות
מחיר
CD/DVD
ארכיבאות - Data Migration- ואחסון מחוץ לאתר
סביבות של משרד קטן או שרת בודד
מחיר נמוך, ניידות, ממשקים I/O נפוצים
קיבולת מוגבלת , מהירות כתיבה וקריאה נמוכה
$
טייפ
אחסון מחוץ לאתר - ארכיבאות
כל גודל של משרד שיכול להתמודד עם תוכניות רוטציה של קלטות
מחיר נמוך, נייד, קיבולת גבוהה
מהירויות שחזור נמוכות, הקלטות מתכלות לאורך זמן
$$
אחסון/גיבוי מקוון= Online
אחסון מחוץ לאתר - התאוששות מאסון
משרדים הזקוקים למוכנות להתאוששות מאסון (???)
מחוץ לאתר. רבים מהם ניתן לקנפג דרך web interface
מוגבלות ע"י רוחב הפס בחיבור לרשת האינטרנט
$$$
D2D2T
גיבויים אינקרמנטליים וירטואליזציה של האחסון - אחסון מחוץ לאתר
משרדים עם תקציבים גדולים הזקוקים לגיבוי ושחזור מהיר של כמויות מידע גדולות
גיבויים אינקרמנטליים/ וירטואליזציה של האחסון/ אחסון מחוץ לאתר/ התאוששות מאסון ומניעת PDT/ ארכיבאות - Data /Migration קריאת קבצים שנמחקו/ פיקוח ובקרה על המשתמשים/ רפליקציה תוך כדי עבודה/ ניהול דואל
משתמש עם מחשב בודד, משרד קטן עם שרת בודד או ללא שרת, משרד בינוני, משרד גדול ועם צרכים ייחודיים להתאוששות מאסון, ארגונים בעלי כמויות גדולות של מידע הזקוקים לשחזור מהיר של קבצים, ספריות, תיבות דואל או שרתי דואל
נוחות שימוש, התאוששות מיידית לכל מסמך בודד, או לכל דואל בודד, אחזור תיבת דואר בלחיצת כפתור וללא צורך בשרת דאר, המשכיות שירות גם ללא שרת דאר, המשכיות שירות גם ללא שרת קבצים, גישה מלאה למידע גם ללא מערכת ההפעלה או תוכנת הגיבוי.
תוצרת ישראל
(עובדה!, ארגונים מעדיפים לרכוש פתרונות תוצרת חוץ, יקרים, לא יעילים, לא נוחים, ולא עושים את העבודה)
<$ >$
*- אמרנו כי גיבוי D2D הינו מדיסק קשיח לדיסק קשיח, וקיימים פתרונות רבים בשוק המשתמשים באותה דרך, אך לפי כך היינו צריכים למקמו בחלק העליון של הטבלה, יחד עם שאר טכנולוגיות הגיבוי. ה"פלוס" מסמל מספר מאפיינים ייחודיים של שיטת ה-BOS בה הגיבוי D2D הינו רק חלק מכלל המנגנונים להגנה על המידע. D+D אומר לא רק דיסקים קשיחים פיזיים, אלא גם וירטואליים, מערכי דיסקים, התקני זיכרון במצב מוצק וכו'.
ושוב השבוע, גם באתר 8844Download מצאו לנכון להעניק לתוכנת BOS חמישה כוכבי איכות!
TheInfoPro, חברה העוסקת בסקרים בתחום האחסון, רואה נקודת מפנה בגישה של מנהלי האחסון לגבי גיבוי והתאוששות. לדברי Rob Stevenson, מנהל חקר האחסון ב-TIP, "חלה ירידה בהוצאות של הארגונים לכיוון הספקים המסורתיים של מוצרי גיבוי. זה לא שהטייפ עוזב, אלה שהוא מועבר לארכיבאות לטווח ארוך, כאשר מתווה של מדיניויות רפליקציה וסינכרוניזציה הופכים לשיטות היחידות שיכולות להתאים לחלונות הגיבוי המאתגרים של היום".
D.R.P. / B.C.P.
בצ'יף אגף נפרד המתמחה במיוחד בפרויקטים בהיבט כוללני לכל הסקטור המוסדי, גם לארגון הבינוני מסורתי או חדשני... ואף לקטן בארגונים הדואג לנכסים, כי המשכיות עסקית, עיקרה "סוף מעשה במחשבה תחילה!"
ברביעי שעבר הזהירה חב' סימנטק בדבר BOT (תוכנה העוברת בין מערכות דרך קישורים לוגיים ומבצעת באופן אוטומטי את המשימות להן נועדה) המחפש בצורה אגרסיבית מערכות בהן מותקנת תוכנת בקאפ אקסק של ווריטאס, ומנצלת פרץ בסריקות של פורט ה-TCP 6101.
מדובר בבוט ישן, שהתגלה ב-2004, ולקראת סוף השנה בווריטאס הוציאו טלאי לנקודת התורפה. רוב הבוטים משתמשים ב-Internet Relay Chat על מנת לשלוח מידע ולקבל הוראות מן המפעיל האנושי שלהם (מכונה bot herder - רועה הבוטים?). סימנטק הודיע ללקוחות לסנן גישה לפורט 6101, וגם פורטים TCP מספרי 80, 135, 139, 445,1025, וכל תעבורה לכתובת IP 65.110.182.68 כדי למנוע תקשורת עם שרת ה-IRC של הבוט. או לחלופין, להוסיף את טלאי היצרן.
ובעניינינו: זה מה שקורה כאשר יצרנית אנטי וירוס מתחילה לעסוק בגיבוי, החלפת מתודולוגיות שיווקיות. על הלקוח להחליט אם מדובר באיום אמיתי או בטריק לאלץ אותו לשלם בעבור העדכונים לרישיון שלו.
השבוע הגיעה ידיעה מפלורידה, מוכת ההוריקנים והטורנדואים, על כי ה-Office Depot יתחיל להכין את לקוחותיו להמשכיות העסקית, בקמפיין חינוכי הנקרא "מוכנות לאסון: עצות שאתה יכול לסמוך עליהן כדי לחלוץ כל סערה". החברה תפעיל את יועץ המוכנות להמשכיות עסקית שלה כדי לספק לבעלי עסקים קטנים עלון בנושא, וסמינר מקוון (כן, פרט לפרסומת, אלו שני מרכיבי הקמפיין). הרשת, שנסחרת בבורסה של ניו-יורק, מוכרת כל שנה במעל 14 ביליון דולר, ומספקת יותר ציוד משרדי ושירותי משרד ביותר ארצות מאשר כל חברה אחרת. היא פעילה ב-23 ארצות ומעסיקה כ-47,000 עובדים ברחבי העולם. המכירות המקוונות שלה הניבו 3.8 ביליון דולר בשנה שעברה, ולקראת ה-1 באפריל השנה היו לה 1,049 חנויות בצפון אמריקה בלבד. לאחר שהמרכז הניהולי של החברה בדרום פלורידה עמד בשנה האחרונה ב-4 הוריקנים חזקים, ויותר מ-100 חנויות הרשת התמודדו עם תלאות מזג האוויר במפרץ מקסיקו, הקמפיין מתיימר להשתמש בניסיון העצמי של החברה כדי הכין את הלקוח לכל אסון - טבע, טכני, או לוגי כגון וירוסים. הרעיון נשמע בדיוק כמו הקורסים לבישול המועברים ברשתות לממכר מצרכי מזון ואביזרי מטבח. מה דעתכם שגם הסופר-פארם יעביר קורסים ברפואה? שלא תבינו אותנו לא-נכון: כל יוזמה לקראת מוכנות, מבורכת. גם אם ככיסוי לקידום מכירות של מחשבים נוספים, התקני אחסון ניידים, מצעים מתכלים,Surge protector with built-in and battery backup מייצבי זרם החשמל, כספות עמידות מים ואש, סורקים, אזעקות עשן, מטפים, תוכנות ניהול ואבטחה למיניהן... ועד ניילונים וסרט דבק כמו במלחמת המפרץ! הבעיה אינה בייעוץ, אלה באשליה של סימון "V" על תחום כה חשוב, מבלי להתייחס לצרכים ייחודיים של כל עסק.
"... we Jews have good news and bad news. The good news is that we have redeemed ourselves after two thousand years. The bad news is that we can't make a good living. So after the glorious days of struggle and after the tears have been dried on Memorial Day, we pack up and look for opportunities elsewhere. The time of the kibbutznik pioneer has passed; many kibbutzim hire Arab labor. The slogan of avodah ivrit no longer highlights the virtue of Hebrew labor. We are now, what we have always really been engaged in luftgescheften; a nation of entrepreneurs. Having survived so long by our wits, Jews are stridently independent and aggressive at business. But, Israel is hardly conducive to the spirit of free enterprise".
במדינת ישראל פושט רגל, או סתם אדם שאין לו כסף, הוא עבריין. נראה אתכם הגרושים שלא ישלמו מזונות, גם אם הסיבה טובה (אין...), סיכוי סביר שתמצאו את עצמכם מהר מאוד עם צו מאסר. אבל זה, לא ממש חדש. מה שכן חדש זה שאם אין לך כסף אבל סרטן המעי דווקא יש לך, אתה מת! וכמו שאומרים "לא יעזור בית דין" (עובדה, ניסו). אחד מכל ארבעה קשישים סובל מהזנחה, נחשו אילו קשישים סובלים מהזנחה, לא ממש לוטו? אלו שאין להם כסף. אנחנו הולכים ונסחפים אחרי הקפיטליזם הטהור האמריקאי, ושוכחים את החולים הזקנים ושאר חסרי הכול. הקו האדום פשוט לא קיים, והאמת היא שרובנו אדישים עד... שחס וחלילה נגיע לשם. אם וכאשר נגיע לשם, נגלה שאין יותר אטומה ממערכת בירוקרטית קפיטליסטית. אתם זוכרים את שביתת הנכים -חלקם נכי צה"ל- אף אחד לא שם קצוץ!
בימים טרופים אלו שמדינת ישראל זכתה במיליארד דולר מיסים, שהמשק בצמיחה תיאורטית, ותסלחו לי אם אני לא ממש מתרגש מנתונים סטטיסטיים, אני מסתכל סביבי. (הסטטיסטיקאים לטעמי הם כמו חזאי מזג אויר בלי חלון להציץ החוצה, כדי שיישארו אובייקטיביים). אם כולם מאושרים ויש כסף - אז למה לעזאזל לא לדאוג לחולים, לזקנים ולשאר חסרי הכל?
עו"ד אחד עשיר כקורח, תובע לשלם 861 ש"ח אגרה על תביעה של 1% ממניות סלקום. טענתו, ורק עו"ד יכול לטעון כך: “תביעתי איננה ניתנת לביטוי בכסף"! נשבע לכם. תסלחו לי, אולי אני טמבל, ואינני מבין דבר וחצי דבר בהלכי בתי המשפט, אבל לטעון שתביעה למניות בחברה מצליחה ועשירה איננה מתבטאת בכסף? או שהשתבשה עליו דעתו או שהוא באמת חושב שכולם טמבלים או... שיש לאיש מהלכים בבית המשפט שאנחנו לא יודעים עליהם...
משה פותח לו עסק, הוא מוכר אויר מארץ הקודש במעטפות. הוא סוגר עסקאות עם חברת האשראי, רוכש מעטפות, משכיר משרד ומתחיל לעבוד... שלב א. הוא מוריד מהאינטרנט גנראטור להנפקת מספרי כרטיסי אשראי. גנראטור זה בעצם מבצע את התהליך ההפוך של האלגוריתם לבדיקת תקפותם של כרטיסי אשראי. הגנראטור יספק לו מספרי כרטיסי כשרים. חלק ממספרים אלו יהיה כבר שייך למישהו, חלקם נמצאים ברשימות השחורות כמבוטלים או ללא כיסוי, וחלקם לא יופיעו בשום מקום, אין להם היסטוריה של קרדיט גרוע, והם עונים על האלגוריתם המתמטי. כאן המקום לציין כי חברות האשראי לא מספקות אחת לשנייה רשימות של כרטיסים תקפים, אלא רשימות שחורות בלבד. ניסיון סליקה של כרטיס שנופק על ידי ויזה לאומי בבית עסק שמכבד ויזה כאל, יעבור תהליך בדיקה פשוט: האם עונה לאלגוריתם? האם לא נמצא ברשימה שחורה? ו.. זהו!
שלב ב. משה ידידנו מתחיל לייצר מספרים ומחייב כל אחד ב- $20 בחודש הראשון. הוא ניפק ושלח לכתובות שונות ומשונות 1,000 מעטפות בדואר רשום (יש לו הוכחת משלוח סחורה). הוא הכניס $20,000. חברת האשראי תעביר לו את הכסף בסוף כל חודש. ותקבל את הכסף ממנפיק הכרטיס הרלוונטי (המזויף). היה והכרטיס כבר שייך למישהו, יתכחש הנ"ל לעסקה ומשה יאלץ להחזיר את הכסף (תהליך זה אורך בין 3 ל- 6 ולפעמים 8 חודשים). והיה והכרטיס נמצא ברשימה שחורה, הוא במילא לא יכובד. אבל, אם המספר הנ"ל לא קיים בשום מקום ואין מאחורי מחזיק שיתכחש לעסקה, הרי שלחברת האשראי אין אל מי לפנות. היא תפנה למשה (שוב אחרי זמן רב מאוד) ותבקש העתק מההזמנה ותעודת המשלוח. ההזמנה יכולה הייתה לבוא מחבר היושב בכל מקום בעולם מחובר לרשת אלחוטית ומנפק מאות הזמנות ביום. משה מצידו מציג את כתבי הדואר הרשום (כל מה שמשה צריך הוא בעצם את ספר הטלפונים של ניו-יורק כדי שגם תהיה הוכחה לכך שמישהו לקח את הדואר – האמריקאים עם מאוד ממושמע).
משה ידידנו יכול לעבוד 3-6 חודשים בלי הפרעה. אחר כך יאלץ להחזיר חלק מהסכומים שכן מקורם במספרי כרטיסים ששיכים למישהו, אבל כל השאר נח בחשבון הבנק שלו והוא ניפק את הסחורה. ביקור של המשטרה במשרדו לא יניב דבר שכן יש לו מעטפות ובולים, הזמנות ואישורי משלוח, חשבוניות וקבלות. 6 חודשי עבודה לפי 20,000 דולר לחודש, ולמשה יש מספיק כסף לטוס לחו"ל ולהקים עסק דומה. הכללים אותם כללים... בכל מדינה, אצל כל זכיין של כל חברת אשראי. מדוע? 1. חברות האשראי שומרות את רשימת הלקוחות האמיתית קרוב לחזה מסיבות עסקיות (מועדון לקוחות), ולא יחלקו עם המתחרים. עד כדי כך הן קנאיות לרשימות הללו שלא יאפשרו ביצוע שאילתות פשוטות כמו "האם קיים לקוח שכזה". 2. האלגוריתם המתמטי בו עושות שימוש חברות האשראי קיים מיום קיומן של חברות האשראי, ולא נעשה בו שום שינוי מאז. 3. רוב חברות האשראי כיסו את הישבן שלהן בכך שהן מטילות את מלוא הנזק של כרטיסי אשראי גנובים על בתי העסק, ויצאו מכלל הנחה ששום בית עסק לא יעז. 4. מערכות המחשוב של חברות האשראי ישנות ואינן מקושרות חברות האם (ויזה, מאסטר-קרד וכו'..) לא יבזבזו כסף מיותר על שדרוגן.
עכשיו, תארו לכם "משה אינטרנשיונל" חברה לסחר בינלאומי ב-100 מדינות, עם 2,000,000 דולר הכנסות בחודש ממכירת מעטפות עם בול!
נשמע מופרך?... הרי אתם יודעים שבעוד מספר חודשים תקראו "אמרתי לכם".
כאן המקום לציין, אין לי סימפטיה גדולה לחברות האשראי, מדובר בגנבים לא קטנים מהבנקים, הפרצה הנ"ל נוצרה כתוצאה מטיפשות, עצלות, קמצנות, אינטרסים שלא לעניין ואמון עיוור שבית המשפט יוציא אותם מכל צרה. הכול נכון בדיוק עד שיגיע משה, ואם יש למשה ביצים והוא פותח עסק בינלאומי בהיקפים גדולים הוא ישאיר את חברות האשראי עם המכנסיים למטה והרבה יותר מזה.
לאחרונה הוגשה בקשה לתביעה ייצוגית בבית המשפט כנגד בזק בינלאומי בטענה שמהירות הגלישה שהובטחה איננה זו שבפועל מתקבלת. בזק בינלאומי טוענת "לא הסתרנו מלקוחותינו דבר". מה בדיוק אמרתם להם? "תשלמו על 1.5 מגה בייט לשנייה, ובפועל תקבלו 768 קילו בייט?” בואו נתערב שהתביעה הייצוגית תידחה ובית המשפט יקבל את הטענה המגוחכת הזו!
עקב ריבוי הפניות, החלטנו להשיב בצורה מרוכזת למספר נושאים. הינה זה בא.
1. כן, אנחנו מודים מקרב לב לכל המציינים שגיאות בידיעון ומסייעים לנו לתקן אותן.
2. לא, אין לנו מושג מי או למה הוסיף את הקישור לאתר שלנו תחת "הפרעות אכילה" ברשימה המופיעה בדף פרחי הרפואה http://www.prefua.org.il (שורה אחרונה), אך להגנתנו יאמר כי אנו אכן עוסקים ב"ריפוי" מערכות (מחשב), משרתים מוסדות וארגוני בריאות, וסובלים כנראה ממספר הפרעות (שהאכילה היא הזניחה ביניהן).
"1. אין להעביר רישיון זה או כל זכות או חובה הנובעים ממנו לאדם אחר. 2. אין לקיים במכשיר שיחות שיש בהן משום מידע בטחוני, או העלולות לשמש מקור למידע בטחוני - ואין להרשות לאחר לעשות כן - אלא אם ניתן לכך היתר. 3. תופסק פעולתו של המכשיר משתינתן הוראה על כך מאת המנהל הכללי של משרד התקשורת או המורשה מטעמו (להלן: "המנהל"). 4. המנהל רשאי להיכנס, בכל עת, לאתר בו נמצא המכשיר ולערוך ביקורת על קיום תנאי הרישיון. 5. המנהל רשאי, בכל עת, לבטל רישיון זה, להתלותו לזמן שיקבע, או להכניס תיקון בתנאיו. 6. הפרת תנאי כלשהו מתנאי הרישיון תשמש עילה לביטולו. 7. בעל הרישיון ינקוט בכל אמצעי כדי להבטיח שהמכשיר לא יופעל בידי אדם שאינו מוסמך לכך."
ניחשתם? כן! מדובר ברישיון להפעלה של מכשיר טלפון נייד, משנות התשעים הצעירות. לפני קצת יותר מעשור התייחסו לטכנולוגיה מאוד ברצינות, וחבל שרבים איבדו את הכבוד המגיע לה. דמיינו את המנהל הכללי של משרד התקשורת מתפרץ לחדר שלכם לבדוק אם מתקיימים התנאים הללו... סוריאליסטי! למען ילדיכם, תתעדו את הצורה בה אנו חיים היום, כי יום אחד הם פשוט לא יאמינו...
קצת אומנות
אם מזדמן לכם עד ה-16 ליוני להגיע אלינו לנס ציונה, אל תפספסו את תערוכת העבודות של עליזה חן חיימוביץ' בבית יד לבנים (שני צעדים מצ'יף).
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
