קץ אחרית הימים

יותר ויותר תחומים מהותיים בעולם נשענים בלעדית על מחשבים. ה-FBI הזהיר לפני שנה כי בעולם מסוג זה טומנת הפעילות הקיברנטית הזדונית סכנה פוטנציאלית שגוברת על זו של מתקפה גרעינית ונשק להשמדה המונית. כפי שראינו לא אחת בקולנוע, השתלטות על המחשבים -אשר מנהלים בעצם כל דבר חשוב- מסוגלת להביא לקץ העולם המוכר לנו, להביא ל-"cybergeddon"
אז גם אם אחרית הימים לא באמת מגיעה, הפשע המקוון הולך ומתחכם. אנו מצפים להגנה ברמה גבוהה במערכות העסקיות והארגוניות של מקומות העבודה, אבל אנשים מן השורה לא מצליחים להגן באופן מוחלט על המידע הפרטי שלהם. היום, יש לכל אחד טלפון נייד, מחשב כף יד ומחשב, שאת כולם ניתן לנצל לרעה. במחשב אישי יש מקום לכ-200 מיליון שורות קוד, בתוכן ניתן להחביא קוד זדוני. וירוסים הם בעיה טורדנית, אך הסכנה העיקרית היא השתלטות או גניבת זהות. על פי דיווחים באנגליה, הגניבות המקוונות מחשבונות בנק גדולות בשיעור של 50% שנתי. נושא המלחמה הקיברנטית, האפשרות שהמערכות האלקטרוניות והמחוברות ביניהן יהפכו לחזית צבאית, חבלנית ושל לוחמה כלכלית, הוא מורכב ונתון במחלוקת. בשבוע שעבר פרסם הוול-סטריט ג'ורנאל כי בידי מורדים עיראקים נמצאו קובצי וידיאו הקשורים למזל"טים האמריקנים המתקדמים ביותר. זהו רק רמז למשמעות הגוברת של פרצות אבטחה, אמצעי מעקב וטאקטיקות קיברנטיות אחרות. בכתבה אחרת של אותו עיתון מסופר שממשל ארה"ב השיג ראיות לכך שתוקפים זרים, הפועלים כנראה מסין או דרכה, הצליחו לחדור למשך תקופה ארוכה, למערכות האלקטרוניות המנהלות את  רשת אספקת החשמל האמריקנית. מדאיג מאוד לחשוב על השתקת תשתיות אלקטרוניות על ידי אויב, כהכנה למתקפה צבאית פיזית.
מערכות SCADA או Supervisory Control & Data Acquisition הן מערכות בקרה תעשייתיות, מערכות מחשב המנטרות ומנהלות תהליך שיכול להיות של תעשיות, של תשתיות מרושתות או של אתרים מסוימים. תהליכים תעשייתיים יכולים להיות של ייצור, יצירת כוח, טיפול במים או קולחין, הפעלת צנרת גז ודלק, הפעלת צופרים של הגנה אזרחית, מערכות תקשורת גדולות וכו' וניתן להפעיל אותם באופן מתמשך, מאומץ, מובדל, חוזר או באצוות. תהליכי התשתיות יכולים להתרחש במתקנים פרטיים או ציבוריים, כולל בניינים, שדות תעופה, אוניות ותחנות חלל... מומחי אבטחה מזהירים בפני הסכנות המאיימות על מערכות SCADA, המחשוב הענני, הווירטואליזציה ובעצם כל תהליך אחר בעל נקודות תורפה שתחשבו עליו.
לפשע המקוון, למלחמה הקיברנטית, ולאחרית הימים הטכנולוגית, אין כרגע פתרון אבסולוטי, אבל לסגור את העיניים בפניהם גם לא יקדם אותנו במאומה. טוב נעשה אם נתרום כל אחד את גרגר החול שלו, ובכל פעם שנתכנן מערכת כלשהי נעשה אותה עצמאית ובלתי תלויה עד כמה שעולה בידינו.
 

עלות מול תועלת

המשך מלפני שבועיים

אחד המרכיבים בתהליכי ההישרדות והתאוששות אשר נעלם מן העין לעתים, הנו מושג אותו טבענו ב-2001, הנקרא Personal Down Time - PDT. מושג זה נועד לבטא אבדן שעות עבודה נקודתית לעובד בודד בארגון. לדוגמה, עובד אשר מייצר בעמל רב מסמך ולאחר מכן מוחק אותו או משבש אותו בטעות, גורם לעצמו ל PDT בהיקף השעות אותן עליו להשקיע בשכתוב המסמך וכן בהיקף השעות בהן הוא מאחר בביצוע המטלות האחרות.

לכאורה הנזק של מחיקת מסמך בודד איננו גדול, אך אם נבדוק נושא זה לעומקו נמצא שבממוצע לכל אחד המשתמש במחשב מתרחש נזק נקודתי קטן בין פעמיים לשלוש פעמים בשנה. העלות הארגונית לכל נזק נקודתי קטן מסוג זה הנה כשעתיים עד שלוש שעות עבודה או בסיכום יום עבודה בממוצע לכל עובד בכל שנה.
העלות הארגונית הכוללת שוות ערך בדיוק למספר העובדים בארגון כפול עלות יום העבודה הממוצע לעובד בארגון.
ארגון שמעסיק 250 עובדים במדינה שבה יש כ 250 ימי עבודה לשנה  מאבד יום עבודה בכל יום, כלומר מעסיק עובד סמוי נוסף ששמו PDT ועלותו - שכר עבודה מלא.

אנו יכולים לבחון נתון זה בפשטות- האם לא קרה לנו שהטענו מסמך, שינינו אותו ולאחר מכן שמרנו אותו ב"שמירה" (Save) במקום ב"שמור כ" (Save As), ולאחר מכן הזדקקנו לשעות רבות לשם שחזור או כתיבת המסמך המקורי מחדש?, האם תקלה קטנה מעין זו לא קוראת לנו פעמיים או שלוש בשנה?

אם נשווה נזק מצטבר זה מבחינת עלות אל מול הנזק הנגרם מ-Down Time אחת לארבע שנים לשרת הראשי, נגלה כי הנזק המצטבר של PDT באותן ארבע שנים הנו גדול פי כמה וכמה. להפתעתנו, אנו רואים כי ההשקעה הארגונית במניעת ה- PDT הנה קרובה ל 0. כמו כן, אנו רואים שפתרונות הגיבוי המקובלים אינם מתוכננים לפתרון בעיות PDT: בחלקם הגדול תהליך שחזור הקובץ הבודד מהקלטות אורך כמעט כזמן הדרוש ליצירת הקובץ הבודד מחדש, אם לא יותר מכך.

יש להדגיש כי תחשיב עלויות זה אינו לוקח בחשבון אבדן מלא של עבודה יצירתית, איחור בפרויקטים או באספקת שירותים אשר יכולים לנבוע כתוצאה מ PDT.

בארגונים אשר בהם מרכיב העבודה היצירתית הנו גבוה כבתי תוכנה, מחלקות גרפיקה, משרדי עו"ד או משרדי רו"ח, אבדן יום עבודה יכול לגרום לנזקים מצטברים בהיקף ממוצע של כשלושה ימים. בארגונים מסוג זה יש להתקין פתרונות גיבוי המאפשרים שמירת העתקים של המידע מדי 30 עד 60 דקות ובכך למזער את הנזק למינימום נסבל. בארגוני פיתוח תוכנה מדווחים על נזק קבוע של כ 30 ימי עבודה למתכנת לשנה כתוצאה מ PDT.

מכיוון ופתרונות גיבוי לטייפ אינם מתוכננים לגיבויים תכופים בהיקף כזה הפתרון המתבקש, ברוב הארגונים, הנו גיבוי נתונים על דורותיהם לדיסק קשיח. הדיסק הקשיח הנו אחד המרכיבים שעלותו הולכת ויורדת מדי יום, ובמקביל הנפח הזמין הולך וגדל. מהירות הכתיבה והקריאה מהדיסק הקשיח הנה מהירה יותר מכל צורת אחסון אחרת, ואתור ושליפת הנתונים ממנו הם מיידיים.
 

מה במארז?

מה במארז של ה"דיסקים" במצב מוצק? בואו קודם כל לא נקרא להם דיסקים, המארז שלהם לא מכיל שום דבר עגול שטוח שיצדיק את הכינוי, או בכלל כל רכיב שזז או משנה מקום בזמן ההפעלה. מדובר ביחידות להתקנת דרייברים ותוכנות, לאחסון קבצים וספריות כמו בדיסקים הקשיחים המוכרים, אבל המידע נשמר בשבבי מוליכים למחצה במקום על מצע מגנטי. יחידות אלו משמרות את המידע בצורה אלקטרונית ולכן אין צורך במעבר בין תצורה מגנטית לאלקטרונית. יחד עם זאת, ביטול ה"זמן חיפוש" הנדרש לראשים בקצה זרועות הדיסק הקשיח, תורם לעבודה מהירה יותר בהשוואה לדיסקים האמיתיים. כמה יותר מהר? כמו מכונית מרוץ בהשוואה למשפחתית. אבל, האם נוכל להפיק תועלת משדרוג למכונית מרוץ בכבישים פקוקים, או היכן שמהירות הנסיעה מוגבלת?
פורמט יחידות ה-SSD תואם את זה של דיסקים קשיחים, והנפוצים הם של "2.5 ו-"1.8
אשר נועדו למחשבים נישאים. ממשקי היחידות יכולים להיות מסוגים שונים, אך הנפוץ מכולם הוא ממשק SATA.
המארז מכיל שלושה רכיבים עיקריים: זיכרון הפלאש, בקר ובאפר. זיכרון הפלאש, מאותו סוג כמו זה הנמצא בדיסקונים (Thumb-drives) וכרטיסי זיכרון של מצלמות, שומר על המידע גם כאשר אין לו אספקת חשמל, להבדיל מזיכרון ה-RAM של המחשב. קיימים זיכרונות משני סוגים שונים של טכנולוגיה: NAND ו- NOR. הזיכרונות מגיעים  שתי צפיפויות שונות: SLC-Single-Level Cell או -MLC Multiple-Level Cell, כאשר בשבבי-SLC כל מעגל אחסון שומר רק ביט אחד של מידע, ואילו ב-MLC כל מעגל שומר יותר מביט אחד. לכן, MLC נחשב לזול יותר מפני שניתן לאחסן בהם יותר מידע. יחידות SSD זולות יותר משתמשות בשבבי MLC ויחידות יקרות יותר משתמשות בשבבי SLC.
ב-MLC הביטים נמצאים קרובים יותר אחד לשני ומאותה סיבה קיים סיכוי לשיעור שגיאה גבוה יותר. המשתמש עצמו אינו מודע לאותן שגיאות, מפני ששבב הבקר מכיל מנגנון תיקון שגיאות המאתר ומתקן אותן באופן אוטומטי. עם זאת, איתור ותיקון השגיאות הוא תהליך שדורש זמן ומוריד את ביצועי המוצר. שבבי MLC גם ידועים כבעלי אורך חיים קצר יותר בהשוואה ל-SLC. שוב נזכיר כאן כי לכל הזיכרונות במצב מוצק יש מספר מוגבל של פעמים מהם ואליהם ניתן לקרוא ולכתוב מידע. על פי נתוני חברת טושיבה, חיי שבבים מסוג SLC ארוך פי 10 מאלו של MLC.
ה- Buffer Memory הוא שבב SDRAM שאחראי לזרז את התקשורת בין הבקר וממשק ה-SATA.
הבקר הוא לב ה-SSD, וגם זה הקובע את המהירות  המרבית של היחידה כולה.  הבקר מסדר את זיכרון הפלאש בערוצים אשר באופן תיאורטי ניתן לגשת אליהם בצורה עצמאית. בקר עם 10 ערוצים יהיה אם כך מהיר יותר מאשר בקר המסדר את הזיכרון ל-8 ערוצים. אבל, בסופו של דבר הביצועים גם תלוים בגורמים נוספים. שבב הבקר מכונה לעיתים SOC ( או סיסטם און א-צ'יפ)
 

"מכונת התאבדות"

קצץ בעומס חברתי מקוון, התעלם באופן מוחלט או סנן סלקטיבית את "חבריך", מקושרייך ברשתות החברתיות, אנשים שהסכמת להיות להם רֵעַ או ממליץ רק מפאת נימוס או חובה. התחל לחיות את חייך ברשת בכנות ואת חייך האמיתיים באופן מלא. לכך מזמינים אותנו יוצרי האפליקציה שתעזור לנו להימחק, להיעלם, ולהפסיק תזכורות יום הולדת של אנשים שלא אכפת לנו מהם... וגם להסיר הערות שפעם פרסמנו והיום היינו חוסכים מעצמנו.
שם האפליקציה Web 0.2 Suicide Machine טעון ובכלל לא נחמד, אבל הרעיון שמאחוריה אכן מדבר אל רבים שעד כה כבר עברו את רוב חייהם הבוגרים מחוברים לאינטרנט. עד כה השתמשו בשירות זה כ-60,000 גולשים. מעל-83,000 חברים אבדו את קשרי החברות, כ-29,000 פוסטים בטוויטר הוסרו, וכ-1,200מתאבדים חברתיים נעלמו מהרשת כלא היו.
כאשר אנו מבקשים להסיר את עצמנו מרשת חברתית, הפרטים שמסרנו בעת ההרשמה נעלמים מן העין הציבורית, אך נשמרים בשרתי האתר. "מכונת ההתאבדות" מציעה מחיקה כוללת של פרטים ופעילות ממערכות האחסון של הרשת החברתית. "אין תחיה", הם מבטיחים. ולראייה, אחת הרשתות החברתיות שרק רוצה לגדול ולא להנשל מחברים, מחזירה מלחמה. Facebook  שלחה באמצעות עורכי דינה מכתב הפצרה למכונה ההולנדית הסופנית כדי שתחדל משירותיה האובדניים. בהמשך, ניסתה פייסבוק לחסום את מכונת ההתאבדות על בסיס הפרת תנאי השימוש ועוד שלחה אליהם מכתב דרישה להפסיק לפעול בתחום הפייסבוק. לא בתוכנית של ממיתי החסד לעשות זאת, מפני שהסרת הפרטים מהרשת החברתית נעשית בהסכמה, ויותר בדרישה של החברים בה, ללא כל הפרה של הזכות לפרטיות או צנעה.
החלפת המכתבים רק הזיקה לשם הטוב של פייסבוק ורשתות אחרות נמנעו עד כה מלהתלונן.
 

פט-רי-פה?

האם יש לתוצר הבא סיכוי להיחשב מקור מזון כשר? קבוצות מחקר שונות עובדות במאמץ לייצר במעבדה (in vitro) חלבון מן החי, או יותר נכון: בשר, רקמת שריר שתחליף בעתיד את הצורך בגידול בעלי חיים ושחיטתם.
צלחות הפטרי לא מעלות גרה או מפריסות פרסה. ובנוסף, מטרת המחקר המובל על ידי דר' מרק פוסט באוניברסיטת מאסטריכט, לייצר בשר מריבוי תאי שריר של חזירים. מאז התחילה העבודה בשנת 2006, התוצר המיטבי של גידול תאי השריר הייתה רצועת "בשר" באורך סנטימטר ובמרקם של בשר צדפה מתולמת. ההערכה אומרת שבקצב גידול אופטימאלי, תאי השריר בקרקע מזון יגיעו ל"סטייק קטן" תוך-30 ימי תרבית.
גם קבוצות מחקר אחרות בעולם (ארה"ב, יפן וסקנדינביה) עסוקות בייצור בשר במעבדה. בארה"ב מומן מחקר דומה על ידי NASA, במטרה לאפשר לאסטרונאוטים לגדל את הסטייקים שלהם בחלל במהלך הטיסות הארוכות, של שנים, לכוכבי לכת מרוחקים. אבל הקושי הרב שבדבר שכנע את הספונסרים לעבור לתפריט חלל צמחוני.
אבל, האפשרויות אינסופיות. למשל, מתאים עובריים של דגים יהיה ניתן לייצר חומצות אומגה 3 לשילוב עם בשר חזיר במבחנה, כדי להחליף את השומן "הרע" שכל ייעודו לסתום עורקים...
 

השורות של עמית

על חורבות האיטי

רעידת האדמה בהאיטי הוציאה כאן בצרפת הרבה ערמונים בוערים מהאש. המעניין הוא שהצרפתים, לפחות המשכילים שבהם, לא מתביישים להודות שיש למולדתם חלק משמעותי בעוני המרוד של המדינה המסכנה הזו. מדינה שהם הפשיטו ממשאביה ביחד עם האמריקאים, מדינה שהתערבותם בפוליטיקה המקומית שלה אפשרו את עלייתו לשלטון של אחד הדיקטטורים האכזריים בהיסטוריה: "פפה דוק" דובלייר, שרצח למעלה מ-30,000 איש כדי לשמר את כוחו ואחריו בנו "בייבי דוק" שנזרק מהשלטון בהפיכה ב-1986. סה"כ משפחת דובלייר שלטה בהאיטי 28 שנה, מספיק זמן כדי שהמדינה לא תצליח להתאושש.
באסון שכזה כל העולם שולח סיוע, וזה כולל כולם, נכון שהאמריקאים הגיעו ראשונים, הם פשוט היו הקרובים ביותר. אבל בנמל התעופה של פורט-או-פרינס תמצאו מטוסי סיוע גם ממדינות כמו סין, לבנון, סעודיה, איחוד האמירויות, וכמובן ישראל.
לא פעם שמעתי ישראלים מתלוננים תוך שימוש במשפט "עניי עירך קודמים", כאן לא מדובר בעניים, מדובר בחיים ומוות ואין מקום למשפט הנ"ל. הצרפתים, גם הם מגיעים בין הראשונים לכל מקום. במקרה, מפקד יחידת החילוץ הצרפתית הוא חבר שלי והיות והוא יוצא לגמלאות עוד חודשיים אז על האסון הזה הוא החליט לוותר. האיש, שאנשים רבים בעולם חייבים לו את חייהם, טוען שלא חשוב כמה מתכוננים, תמיד יש בלגן, וזה הגיוני. מיליונים מסתובבים ללא מזון או שתייה, מה שהופך אותם לחיות שמנסות לשרוד. הוסף לזאת את ריח הגופות הנישא באוויר ואת העובדה שאף מבנה לא שרד את הרעידה, את החום הכבד, וכמובן אנשים שאבדו את שפיותם מצער ותקבלו בלגן מטורף. הרעידה עצמה לא הייתה החזקה ביותר שידע העולם, אבל המרחק הקטן שלה ממוקד אוכלוסיה גדול היה הרסני. מעניין לקרוא את הקולות מישראל שמגנים את תושבי האיטי על העוני והנחשלות מבלי ללמוד טיפה על ההיסטוריה של האי, לעומת הצרפתים שמודים בפה מלא שיש להם אחריות גדולה למצב שם והם מכים על חטא. נכון שמאוחר מדי, אבל תאמינו לי שהם הולכים להשקיע את נשמתם במדינה המסכנה הזו.
 

דברים שרואים מכאן לא רואים משם

אני רוצה להשיב לאחד הקוראים שלי על כמה דברים שכתב.
הראשון הוא: "מאיפה הזכות שיש לי להעביר ביקורת כשאני חי בניכר ?". ותשובתי: נולדתי בישראל גדלתי בה, שרתי בצבא, שילמתי מסים, הצבעתי בבחירות ואני מחזיק דרכון ישראלי (אגב מישהו ניסה פעם לוותר על אזרחות ישראלית? רק המוות יפריד בין הישראלי ואזרחותו) חייתי בישראל 43 שנה ואני חי בניכר לא ממש מבחירה. יש לי את כל הזכות שבעולם ואפילו את החובה להעביר ביקורת על ישראל ועל הישראלי.
הטענה השנייה: "למה אתה לא כותב על דברים טובים?" תשובתי: אם אתה קונה מכונית והיא נוסעת הרי לא תרוץ לחברה ותספר שהמכונית נוסעת, שכן זה תפקידה ולזה היא נבנתה. אבל אם היא לא נוסעת זו סיבה לצעוק, לריב ואולי לרצות לשרוף את סוכנות המכוניות. מה שאני בה לומר הוא ש"טוב" אמור להיות ברירת מחדל, בעוד שאת הרע אנחנו אמורים להוקיע. טפיחה עצמית על השכם מעולם לא הועילה לאיש.
הטענה השלישית: “אני לוקה בתסמונת של אלו שחיים בחו"ל". לטענה זו אני מסכים. אבל זו לא תסמונת, זו פרספקטיבה אחרת. פתאום יש לך נקודות להשוואה, לראשונה בחייך אתה יכול לראות איך נראים הדברים מנקודת מבט שונה. אתה חי חיים אחרים בתנאים אחרים (עם בעיות אחרות) אתה קורא יותר את מה שמגיע מהארץ והיות ואתה רחוק אתה כבר לא מתייחס לזה בשוויון נפש. כמו שאומרים: “דברים שרואים מכאן לא רואים משם" ולהפך.
 

מסע הפחדה

השבוע שוב שלחו לי את אותו מכתב בדיוק ששלח לי אבי ועליו כתבתי בשבוע שעבר. המכתב הנ"ל מופץ על הרשת בין ישראלים ויהודים וכביכול נכתב על ידי יהודי-צרפתי ומתאר לא פחות ולא יותר שבוע של פורענות בסגנון ליל הבדולח בצרפת: בתי כנסת בכל רחבי המדינה עולים באש, יהודים סובלים מהתנכלויות, בתי ספר יהודים מותקפים ועוד. אחרי בדיקה מקיפה לעומק:
1. אף אחד מהמקרים לא אירע!
2. המכתב מתגלגל ברשת כבר שנים
3. המכתב המקורי כתוב באנגלית רהוטה, לא יתכן שנכתב על ידי צרפתי.
4. המכתב נכתב על ידי מישהו שמכיר את ההיסטוריה היהודית והפרנויה של הישראלי
בקיצור, מדובר במסמך מפוברק שכל מטרתו היא להוכיח שצרפת אנטישמית ולהפחיד את היהודים אולי כדי לעודד עלייתם ארצה. אני חי במרסיי 3 וחצי שנים ולא נתקלתי באירוע אנטישמי אחד, למעט מקרה של בחורה יהודיה שהוכתה על ידי מוסלמים אם כי לא ברור אם היא הייתה נוצרית גורלה היה אחר. אני מסתובב בכל רחבי העיר גם בשכונות מוסלמיות מובהקות, מצלם, מדבר בעברית בקולי קולות בסלולארי שלי, בקיצור אני לא חש בשום אנטישמיות. נכון שהיהודים כאן פוחדים ואלו שחיים ב"גטו" היהודי (יהודים רבים מעדיפים לגור ברובע היהודי בעיר, אם כי לא מדובר ברובע מוזנח אלה באזור די "שיק”) פוחדים לחבוש את הכיפה על ראשם למרות שדווקא באזור שלהם הם הרוב המכריע ואין שם מוסלמים אפילו. אבל את החרדה הזו אני מייחס ליהדות גלותית, וזה בדיוק קהל היעד של המכתב הנ"ל. שמתם לב אגב שאני מתייחס למוסלמים ולא לצרפתים עצמם כשמדובר באנטישמיות. למה? כי הצרפתים לא מסוגלים לזהות יהודי. מה לעשות, 300 שנה של הפרדת דת ומדינה עושות את שלהם, ולמרות שרבים מאוד מהסלבריטי הצרפתים הם יהודים, שהטלוויזיה והקולנוע הצרפתי, רבים מהזמרים הצרפתיים, הקומיקאים המצליחים ביותר ואפילו שר החוץ הצרפתי כולם יהודים כשרים למהדרין. מי שאנטישמי בצרפת הוא הכפריים הקתולים הבורים, אם כי גם הם לא יודעים מה זה יהודי ואיך הוא נראה.
 

פוליטיקלי קורקט ואידיוטי

אחד משרי ממשלת סרקוזי העלה את נושא הזהות הלאומית הצרפתית, משהו שיהיה להתווכח עליו. כמובן שמדובר בברוך גדול ובעייתי. באחד הדיונים בנושא אמר ראש עירית מרסיי, שאחרי ניצחון אלג'יריה על מצרים בכדורגל ירדו לנמל 30,000 אלף מוסלמים אוהדי אלג'ריה ואפילו דגל צרפתי אחד לא נראה ברקע, והוא לא אהב את זה. צודק, הייתי שם. אבל...מיד ירדו עליו כל מי שרק יכול: יהודים, מוסלמים, סוציאליסטים, שמאל קיצוני וכו'... למה? כי הוא העז לומר: "מוסלמים", והיה עליו לומר בני המהגרים. כעקרון, בצרפת הדת משנית ולכן זה לא מקובל להזכיר את דתם של אנשים. אבל מצד שני עצם ההתנגדות המטורפת הזאת למעשה חושפת את העובדה ש"מוסלמי" היא מילת גנאי. ראש עירית מרסיי ז'אן קלוד גודה לא חושב כך, אבל כנראה שכל השאר כן. אבסורד מגוחך. בראיון מאוחר יותר אמר גודה שכולם כולם התייחסו למילה מוסלמים אבל התעלמו לחלוטין מטענתו.

וסרטים השבוע כרגיל : http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית