אחסון מגנטי

בעבר כתבנו כאן על השימוש ב-ספינטרוניקה (הסחרור המגנטי של האלקטרונים ולא מטענם המגנטי) לאחסון ביטים. ישימות השיטה הוכחה על ידי IBM עם בניית אב טיפוס המקודד ביטים בקירות המתחם המגנטי לאורך חוט מתכת זעיר. ב-IBM השתמשו ב-"massless motion", פעימות זרם, כדי להזיז את קירות המתחם המגנטי לאורך ננו-תיל ובכך כדי לאחסן ולקרוא מידע.
כבר ב-2004 נרשמו הפטנטים עליהם מבוסס הרעיון: להשתמש בשטח (מיקרון מרובע) אשר בד"כ מאוחסן בו ביט אחד של זיכרון SRAM או 10 ביטים של זיכרון במצב מוצק, ולהעמיק אל תוך מימד שלישי לאחסון ביטים מקוטבים בסיחרורם. זאת, על גבי ננו-תיל השקוע בסיליקון, בצורת מסלול מרוצים - או כפי שלמדנו בטיולים בין חורבות עתיקות: בצורת היפודרום (racetrack).
נאמר כי המוצר של IBM (שגם הוא נקרא Racetrack) יצליח לאחסן בדור הראשון 10 ביטים בנפח של 1x1x10 מיקרונים - וזה יעיל יותר מאשר הזיכרונות במצב מוצק. בבוא העת, IBM מתכננת גם להגיע ל-100 ביטים באותו נפח, מה שיהיה צפוף מספיק כדי לגבור גם על הדיסקים הקשיחים ביכולת אחסון מידע ליחידת נפח פיזי.
בראש קבוצת המחקר המפתחת את פתרון הרייסטראק עומד סטיוארט פארקין, אותו איש שקידם את טכנולוגיית ה-GMR או Giant Magnetoresistive, שאפשרה לדחוס הכי הרבה מידע ליחידת שטח בדיסקים הקשיחים מאשר אי פעם.
כעת, מאמצי המפתחים מכוונים לבניית ראש קורא שיעבור מעל כל סליל. באב הטיפוס הקיים, הסליל שוכב במקביל לשטח פני שבב מסיליקון, והראש הקורא הראשון יבנה לקריאה מסלילים כאלו. אבל נראה כי בעתיד יבנו הרייסטרקים שקועים בניצב לשטח פני השבבים, וראשי הקריאה מסוג MTJ (או magnetic tunnel junction) ימצאו מעל כל אחד מהם.

ראו תרשים
 

מערכת המשכיות השירות
בשכירות חודשית

כדי לאפשר ללקוחות רבים להגן על המידע החשוב תוך כדי צמצום הסיכון וההוצאות למינימום ההכרחי, ניתן מהיום להזמין מערכת BOS ארגונית הכוללת שרת גיבוי ארגוני מוכן לעבודה, תקע והפעל - Plug And Play, במחיר חודשי קבוע. פתרון זה חוסך את העלויות החד פעמיות הכרוכות ברכישת מערכת המחשב, מערכת הפעלה ותוכנת BOS וכן עלויות שוטפות כגון פחת, תיקונים והאחזקה השוטפת של מערכת הגיבוי.

המערכות מיוצרות כרגע בשלושה נפחי גיבוי; 25GB, 75GB, 200GB ונותנות מענה מושלם לצרכי העסק.

מחירי המערכות הנם בהתאם לנפח הגיבוי:
מערכת BOS משרדית לגיבוי קבצים ודואל בנפח של עד 25GB   - במחיר 146 ₪
מערכת BOS משרדית לגיבוי קבצים ודואל בנפח של עד 75GB   - במחיר 208 ₪
מערכת BOS משרדית לגיבוי קבצים ודואל בנפח של עד 200GB - במחיר 335 ₪

שירות ואחריות במעבדות החברה לכל תקופת השכירות. התחייבות למערכת חלופית בתוך שלושה ימי עבודה.
הובלה, התקנה והגדרת המערכת באתר הלקוח (גוש דן) – 147 ₪
כל המחירים אינם כוללים מע"מ

למידע נוסף: Info@chief.co.il

קישורים

● תודה לאילן נורמן ("ידיעות תקשורת") על ה-מיוזיקל של פסח. (אוי ויי, ברודוויי...)

● תודה גם לאריאל ("אריאל אוומי פתרונות מחשוב כוללים") על ההפניה לסרט של קאסטאפ באתר צופר - כל ההגדה בסרטון אחד.

● מיום שני השבוע פקקי הבוקר פחתו, קריאות השירות לתמיכה הצטמצמו, אולי כולם ראו את הסרט של פסח לעובד במשרד?

● יום חמישי שעבר: כל העולם ואחותו שלחו לנו (תודה לכולם!) את הלינק למאמר של ynet על גיבוי, או ליתר דיוק על כך שלטענת המאמר רק 15% עושים גיבוי.
היות ובצ'יף אנו משרתים בעיקר -אך לא רק- את המגזר העסקי/ארגוני, אותו שיעור אינו ריאלי עבורנו. לקוחותינו דווקא כן עושים גיבויים. אחדים מהם אף מקדישים למוצרי הגיבוי תקציבים אסטרונומיים, שהיו יכולים לפרנס יישוב קטן במשך זמן רב. אז כיצד - ישאלו החכמים- כיצד הם מגבים, אם הדבר לא חוסך מהם להגיע בכל זאת ולבקש את שירותי המעבדה להצלת נתונים?

● ביקורת לצרכנות? תראו מי מדבר! (תלמידי בצלאל). כשר לפסח אבל בריח קפה.
 

ושוב, כמו בכל שנה בפסח,
לחצו כאן וקבלו הגדה של פסח בפורמט PDF
בברכת חג שמח לקוראי מגזין צ'יף

לחיצה על הקישור הנ"ל תוריד קובץ דחוס מסוג EXE.
לפתיחת קובץ ההגדה - Haggada.PDF  יש להפעילו,
לבחור ספריית יעד וללחוץ על Install
להורדת תוכנה מתאימה לקריאת קובץ ה- PDF
Foxit Reader - Free PDF document viewer

אומץ זה לא הכול

מנכ"ל אחת החברות האמריקניות הגדולות העוסקות בהצלת נתונים אמר: "אפילו האנשים בעלי הניסיון הרב ביותר נכנסים לפאניקה בעת כשל של דיסק קשיח. זוהי עובדה ידועה שהדיסק עומד לקרוס באיזו שהיא נקודת זמן. מה שהמשתמש עושה כאשר זה קורא הוא שיכול לעכב (או למנוע) את השחזור".
היום, כאשר יותר מידע מאי פעם נמצא שמור על גבי דיסקים קשיחים, חשוב ביותר שאנשים יבינו מה לא לעשות בעת שהם חווים מצב של אובדן מידע.
כאשר דיסק קשיח מפסיק להסתובב, יש אמיצים המחליטים לקחת דיסק קשיח זהה, להוציא ממנו ולהחליף את מה שהם מאמינים שזה החלק התקול במנגנון הדיסק הישן.
היות והדיסקים הקשיחים המודרניים מחזיקים ברכיביהם מידע ספציפי ("אישי") לאותו דיסק, פעולת ההחלפה לא מתקנת את הבעיה בדיסק, היות והרכיב החלופי לא מתוכנת "לדבר" עם החלקים האוריגינאליים של הדיסק התקול.
למעשה, כל הניסיונות להתערב באופן פיזי (שלא במעבדות מיוחדות) לתיקון דיסקים נועדו לכישלון. בשנים עברו הינו עדים למצבים בעייתיים שנגרמו מלחץ, ייאוש, אבל גם "אומץ יתר" או אמונה בלתי מוצדקת באנשים אמיצים. ביניהם ניתן למנות ניסיונות הברוטאליים (כמו משתמש שחשב שהדיסק לא מסתובב כי "נתקע", הוציא אותו מן המארז והלם אותו על שולחנו מספר פעמים, תוך כדי גרימת נזק קשה לראשים). וגם תופעת "החבר שיודע", איש צעיר ואמיץ שלמד בקורס כיצד בנוי דיסק קשיח, וכבר פתח דיסקים ישנים להנאתו. ניסיון זה גרם לו להאמין שהוא יכול לבצע "ניתוח דיסק פתוח" והשתלת איברים, כמו במקרר או ברכב... ושזה גם יעבוד.
 

תואמי מק

בחברת אפל הפעילו את כל סוללת עורכי הדין שלה כדי להלחם בחברה קטנה בשם Psystar ממיאמי, לאחר שזו פתחה קופת שרצים כאשר פרסמה השבוע ידיעה -שהתפשטה בבלוגוספרה כמו אש בשדה קוצים: "מחשב פתוח, האלטרנטיבה החכמה למחשב אפל". או במילים אחרות, תואם מקינטוש, חומרה איכותית שמסוגלת להריץ את מערכת ההפעלה Mac OS X הרבה יותר בזול מאשר מחשב המקינטוש הזול ביותר.
Psystar הייתה בעבר חברת ייעוץ ואינטגרטור שבנתה ומכרה מערכות PC . אולי אפל תצליח להפסיק את מכירת המוצרים בתור "קלונים של מקינטוש", אך ככל הנראה לא תוכל למנוע את בנייה ומכירת החומרה, אשר כעת כולם יודעים למה היא מסוגלת.
אם הייתה Psystar חברה מן המזרח הרחוק, העניין היה אולי נראה "טבעי" יותר. אבל, בהיותה חברה אמריקנית, אפשר רק לצפות שבקרוב יקומו עשרות ומאות חקיינים אסיאתיים ויציפו את השוק בתואמי מק. ואולי אפילו, עם גרסאות פיראטיות שלMacOS X
המצב בשוק כמובן בשל לתופעה: מוצרי המק יקרים מדי לפלח רחב של קהילת המשתמשים העולמית. ה-מק מיני זול יותר, אך הרבה יותר חלש ברמה הבסיסית, מחזיק באפשרויות קונפיגורציה מוגבלות. אם רוצים לקנפג אותו למקסימום, הוא הופך שוב למוצר יקר מאוד.
כזכור, כבר בשנות התשעים המוקדמות חשבו באפל ללכת לכיוון תואמי המקינטוש, ללא הצלחה. אבל אז, ההבדל בין מוצרים אלו למחשבי PC היה גדול מאוד. היום, גם מקינטושים משתמשים בטכנולוגיה סטנדרטית ( ארכיטקטורת Intel ), וההבדל העיקרי עם המחשבים האישיים היא מערכת ההפעלה... וכמובן המארזים המעוצבים...
יש הטוענים שכל ניסיון של אפל לחבל בעסקים החדשים על ידי מכירת מערכת הפעלה Mac OS X למשתמשי PC יזכה בהצלחה קטנה, מהסיבה שחלק מיוקרת המקים היא החוויה של שימוש בשילוב אלגנטי של תוכנה-חומרה. אולי חוויה זו היא ההסבר לאהבה הגדולה והידועה של המקינטושאים למכונות שלהם, משהו שאין לו אח ורע בעולם ה-PC
 

ההחלמה - פרק 20

מאת א.א. - לפרק הקודם
 

אני כופה על עצמי את הכתיבה כי זה חשוב לי. כבר שבועיים שאני מטלטל בין ימים טובים יותר לימים טובים פחות. המעברים חדים ומשאירים אותי ללא כוחות פיזיים. בבוקר אני יוצא מהבית לגיחה קצרה ללא קושי מיוחד ואחר הצהריים אני לא מצליח לטפס במדרגות ביתי אל חדר העבודה.
היום הצלחתי בקושי לטפס את שלושים ושתיים המדרגות אל חדר עבודתי, בהתקף שיעול עמוק וקוצר נשימה הגעתי אל המושב שליד המחשב וצנחתי לתוכו באפיסת כוחות. נאבקתי לקבל אויר לריאותיי ותחושת חוסר האונים ואובדן השליטה הבהילו אותי כהוגן. כבר ספגתי "חוויות" רבות לאורך הדרך הזו, אף אחת מהן לא הייתה נעימה, אבל זו האחרונה הייתה המפחידה מכולן.
שתי תרופות, שתייה, שיחה בהולה עם הרופא המטפל שלי ושלוש שעות נדרשו על מנת לצאת מההתקף שלא בדיוק ברור מה בעצם היה. עכשיו אני רגוע, הנשימה סדורה, האצבעות יציבות על המקלדת ונראה שהמשברון הזה מאחורי.

אתמול, כשהרגשתי טוב יותר החלטתי לנסות לפצח את חידת הזכויות המוקנות לי עקב מחלתי מהביטוח הלאומי. למה חידה? כי הגורמים שחברו לסוגיה זו, החל מהמוסד המחוקק (כנסת ישראל) דרך שלל תקנות וספרי מבחנים, עשו כולם יד אחת על מנת לעמעם ולטשטש כל הבנה אפשרית. מכאן נובעת זכות קיומם של יועצים מתמחים (ומאכרים מקושרים) שרק הם מוצאים את הדרכים המתפתלות במבוך הזה.
כמו שהודרכתי בבית החולים, מלאתי שלל טפסים והצהרות, צרפתי אישורים מבית החולים הנושאים עליהם גם את הלוגו של האגודה למלחמה בסרטן וצילומי מסמכים לרוב. את כולם הפקדתי במעטפה חתומה בנבכי תיבת האיסוף שליד סניף הביטוח הלאומי. התגובה הייתה זריזה. תוך ימים קבלתי דרישה למלא טופס נוסף. צייתתי, כמובן.

עברו כארבעה חודשים מתחילת התהליך ולאחרונה מצאתי הפתעה בחשבון הבנק שלי, זיכוי כספי מהמוסד לביטוח לאומי – הללויה. לא מכתב, לא הודעה, משיח גם לא טלפן, רק כסף בחשבון. למה, לפי איזה חישוב, בגין מה? התחלתי לחקור.
יש לי כבר חשבון מאובטח במוסד לביטוח לאומי שאמור לחשוף בפני את כל מכמני הנתונים שהמוסד מחזיק אודותיי. בחדווה נכנסתי בהצלחה לחשבוני המאובטח וגיליתי שרוב שירותי המידע האישי מצויים בתהליך הקמה והמעטים שפועלים מעמידים במבחני סבלנות גם פילים חסרי עצבים. כיון שמערכת העצבים שלי ממילא אינה פועלת כהלכה בעקבות הטיפולים, שרדתי את מבחן הסבלנות והצלחתי להדפיס לעצמי אישור לפיו אני זכאי לגמלת נכות כללית. אהה... אחרי כל כך הרבה שנים אני זוכה סוף סוף להכרה ציבורית שאני קיים, לא רק בשביל לקחת אלא אפילו בשביל לקבל. אמנם חולה, אבל קיים. אבל למה לא ספרו לי על זה בדרכים מקובלות? למה אני צריך לא לסמוך על המערכת ולחקור אחריה ובתוכה? מה יעשו אנשים שאין בידם הכלים והאמצעים לפצח חידות כאלו בעצמם?
הייתי מצפה (תמים שכמותי) שתהיה לי כתובת נגישה לשאול שאלה פשוטה כזו: "אני חולה בלוקמיה, עברתי שלושה קורסים כימותראפיים והשתלת מוח עצם מתורם זר, הייתי עצמאי עד להתפרצות המחלה וכיום איני עובד כלל. יש בידי כל המסמכים הנחוצים. מהן זכויותיי?"
מסתבר שמרכז המידע הארצי של המוסד אינו מסוגל לשאלה פשוטה כזו כי היא מסובכת מדי עבורו. הופניתי לביקור בסניף המוסד בעירי. אזרתי כוחות ובלוויית "אחותי הצמודה" סרתי לביקור בהיכל השיש החדיש והמרשים מבחוץ. למה רק מבחוץ? כי בתוכו זו מהומת אלוהים.
בקומת הכניסה אולם ענק המכיל כמה מאות אנשים בו זמנית הממתינים בתורים ממוחשבים הנושאים (באמת) מספרים בני שלוש ספרות. תקרת האולם בגובה עצום (של מי המגלומניה הזו?) יוצרת תהודה של תחנת רכבת ענקית הגורמת לקשיי שמיעה והבנה גם אצל בעלי שמיעה מעולה.
כל דלפקי השירות (פרט לדלפקי שירות הייעוץ לקשיש) הם דלפקי עמידה גבוהים שמעברם השני יושבים אנשים קטנים ומרוחקים שלא תמיד שומעים את שנאמר להם והם עצמם נאלצים להגביר את קולם בתשובתם. על צנעת הפרט של הפונים לשירות איש לא נתן את הדעת, אולי כי זה לא באמת חשוב. על זה מָחָלְתִּי למוסד, ממילא אני כותב את יומני ושוזף אותו לעין כל. אבל כשבגלל חולשתי בקשתי כסא לשבת עליו בזמן השיחה עם הפקידה התברר שאין בכלל אופציה כזו.
רבותי, נגישות זה לא רק דרך מתאימה לכיסאות גלגלים. נגישות היא גם קיום תנאים מזעריים לניהול שיחה תקינה בין נותני השירות לבין אנשים שיש להם מגבלות פיזיות כאלו או אחרות. חלק נכבד מהפונים למוסד בגין נכות הנם כאלו, גם אם אינם רתוקים לכסא גלגלים.
הפקידה האדיבה הבינה את קשיי ומורת רוחי, הציעה לי להתלונן ואפילו ספקה לי מספר פקס לשם כך. נראה לי שאת תסכולי אפרוק ביתר הצלחה כאן ועכשיו במקום לעשות שימוש במכונת פקס אנונימית כתחליף לסוס של דון קישוט.

רעייתי ציינה שעכשיו אני נראה חתיך כמו שנראיתי כשהכירה אותי, רק שאז המכנסיים לא נפלו ממני בעצמם. בוא ילד, נקנה לך בגדים חדשים ומתאימים לחג הפסח.

חג שמח

תגובה לא.א.

השורות של עמית

תעסוקה לבתי משפט

כמו ראש עירית קריית שמונה, שהורשע בקבלת שוחד, גם ח"כ בניזרי, לויזון, רמון, קצב, שרון ובניו, אולמרט, דרעי, לוי, פרץ ועוד... תארו לכם מה היה לו לא היו לנו נבחרי ציבור! הרי בתי המשפט בישראל היו יושבים באפס מעשה. או חס וחלילה, נאלצים להתמודד עם עבריינות ופשעים אלימים... מפחיד!
ועוד קטנה :
טבע היא חברת תרופות ענקית, אבל לפי עיתונות הכלכלה הישראלית היא מייצרת... תביעות משפטיות. כל שבוע היא זוכה או מפסידה במשפט אחר. נו טוב, מישהו צריך להעסיק את מערכת המשפט האמריקאית.
 

פרסומות?

פלאפון מכניסה פרסומות לשירות הוידיאו שלה, שירות ש-עד כמה שאני זוכר- עולה כסף (מה, לא עולה כסף?). עכשיו נשאלת השאלה: האם החברה גובה לפי זמן אויר? אזי הפרסומות הללו יעלו לכם כסף רב, או שהחברה גובה סכום קבוע? ובמקרה כזה הפרסומות הללו יגזלו מכם המון זמן. בשני המקרים הלקוח נדפק. מה הפתרון?... מכשיר מהדור הישן, שמאפשר שיחת טלפון.
 

שחזור מגריסה

השבוע ביצעתי עבודה עבור לקוח שפיתח מוצר מעניין, שבטוח יעניין כמה מכם. תכנה שמריצה אלגוריתם שמסייע לחיבור מסמכים גרוסים. בדקתי אותה, מדהים, זה אמור לחסוך שעות וימים של עבודה. אבל בעיקר הגעתי למסקנה שגפרורים גם יותר זול וגם יותר יעיל מגורס מסמכים. מי שמתעניין: http://www.unshredder.com
 

הארה

בשעה טובה ומוצלחת הרמתי רשמית את העסק החדש שלי, “Cvideo”, ואני מייצר סרטוני וידאו עבור מוצרים, אתרים, אנשים, וכו'. כל העסק נולד מתובנה שבעצם, אנחנו... “מדברים יותר מדי". היכנסו לכל אתר עסקי בעולם ותבינו על מה אני מדבר: מלל אין סופי (גם אני הייתי בחוטאים, מודה) דפים על גבי דפים של מידע, שאולי טוב שהוא קיים, אבל ספק אם מישהו קורא אותו. תעיפו נא מבט בסטטיסטיקה של האתר שלכם ותגלו משהו מעניין: מספר הדפים הנצפים עומד בממוצע על 1 פלוס קצת (קצת מאוד אפילו) ומשך הזמן שמשתמש ממוצע מבלה באתר עסקי הוא...דקה עד דקה וחצי. אף אחד לא קורא, כולם מנסים להגיע לשורש העניין ומייד.
כל מעצבי האתרים מרוויחים הרבה כסף מאתר קשקשת שכזה עם כפתורים ואיקונים ואלף תפריטים, אבל כל זה מיותר לחלוטין. במקום לנסות לגרור את הגולש פנימה לקרוא את המלל הרב (האמת היא שגם לא כל כך קל לקרוא על מסך מחשב) החלטתי ללכת לקראתו, וזה כל העניין. דף ראשי עם סרט וידאו בן דקה וחצי שאומר כל מה שחשוב, ובצורה מעניינת ו... זהו. לאתר שכזה אני קורא VideoSite. אחד הלקוחות האחרונים שלי הוא יצרן תכנה נהדרת לחיבור מחדש של מסמכים גרוסים (בלש פרטי). האתר שלו מלא פטפטת אין סופית בשתי שפות, מחייב אחסון יקר, והשורה התחתונה 15 מבקרים ביום וגם הם לא עוברים לדף הבא. אז הכנתי לו סרטון ומסך מרכזי, וכפתור בעבור אלו שאכן רוצים לקרוא יותר.
קחו למשל לקוח אחר שלי מגרמני שמתעסק במקצוע המלהיב שנקרא "בקרה פיננסית" 24 שעות אחרי שהאתר היה באוויר היו לו 1,400 כניסות!
יבואו אלי כל מומחי ה-SEO ויגידו "אבל מה עם מנועי החיפוש?". קיימת אמונה די טיפשית שככל שיש לך יותר דפים יש סיכוי שימצאו אותך יותר בקלות... שטויות!
את הסרט של אותו מבקר פיננסי וכל אחד אחר מלקוחותיי העליתי ל-20 אתרי וידאו מרכזיים תוך שבועיים (לפעמים פחות מ-24 שעות!) הם נמצאו בדף הראשי של הגוגל, בהתחשב בעובדה שהסרט מעביר את כל המסר, הרי שבעצם זה כמו להפיץ את האתר! נסו למשל לחפש אחרי "Kiefer financial" בגוגל (השם די נפוץ ומתוך 230,000 תוצאות 5 מתוך 10 התוצאות בדף הראשי הן היום סרטי הווידיאו שלי! רוצים עוד דוגמא? עוד לקוח שלי -גרמני גם הוא- חפשו אחר Lutz Sap, הסרט הנ"ל רק שבועיים על הרשת ומתוף 217 אלף תוצאות 3 מהן שייכות לסרט שלי ומתנוססות על הדף הראשי של הגוגל.
אז עד היום קשקשנו! לא הגיע הזמן לשנות משהו ?
רוצים לראות את הסרטים, ללמוד יותר על כל העניין (אל תבנו על מלא טקסטים).
http://www.cvide.com
 

זהירות, מיצוב

בשיחה שהייתה לי השבוע עם יועץ שיווק באינטרנט, מכובד למדי, בניסיון לשכנע אותו לעבוד איתי הוא אמר לי: “אני לא ממצב את עצמי זול". עזבו לרגע את העברית, תחשבו על המשמעות של המשפט: "אם זה בזול אני לא עושה את זה, ללקוחות שלי רק ביוקר".

מילון מונחי יעוץ

אז על מנת להבהיר, ונתקלתי בזה הרבה פעמים בעיקר בישראל:
● אם מישהו מגיש לכם הצעת מחיר מטורפת, כשמדובר באינטרנט, אז הוא יקר וזהו.
● אם מישהו אומר לכם שהוא עובד בשיטתיות אז הוא... איטי וספק עם יעמוד בלוח הזמנים שלכם.
● אם מישהו רוצה למתג אתכם, תכינו את הארנק. אם פניתם ליועץ, עם רעיון שיש לכם והוא אומר "אחלה רעיון, אבל חלון ההזדמנויות קטן". הוא מתכוון: “חרא של פרויקט, לא בטוח שאני יכול לעשות את זה, אבל אני רוצה את הכסף".
● אתם מחפשים עבודה.לקוחות. ומקבלים הצעות ל"שיתוף פעולה" פירושו של דבר: “אין לנו כסף, אבל בטח נוכל למכור למישהו מניות ברעיון טיפשי שלנו שיעבוד בחינם". וזה לא נגמר...
● אתם מקבלים הצעה להיות מנהל פיתוח עסקי בחברה (ישראלית?)... אל תתבלבל הם מתכוונים: “בו תהיה איש מכירות שלנו, על חשבונך, ואולי תקבל אחוזים באיחור של 3 חודשים".
● ולא שכחתי את: “האיש שיפיל את הגוגל" – יש לו רעיון פיצוץ (תחתום NDA) אתה רק צריך לוודא שהאתר יהיה מוכן תוך שלושה ימים (פיילוט, פיילוט אל תדאג, אבל שיכיל הכול). ותפקידך תוך חודשיים לוודא שיגיעו לאתר 100 אלף איש ביום,..."זה הכול!" - אה שכחתי, "ואם אפשר תגייס גם כסף, כי יש לו רק 500 דולר תקציב..."
 

גישה חיובית

יש לי ארון מלא תעודות של בעלות על מניות בחברות שמתו בטרם עת ואני שומר אותם למקרי חירום (שיגמר הנייר בשירותים). לפחות 5 חברות (ונוכל אחד) חייבות לי כמה עשרות אלפי שקלים, אלא שהן כבר לא קיימות (הנוכל לצערי דווקא כן). אני שותף בפטנטים יוצאים מהכלל שאיש לא מתעניין בהם. אני הבעלים של אתר ששווה על הנייר כמה מיליוני דולרים. אפילו מס הכנסה כיסח לי את הצורה!
אם חושבים על זה... עשיתי משהו בחיים.
 

סרטים...

אני יודע שבשבוע שעבר הייתי באיחור של יום, העליתי את הסרטים אבל שכחתי לאשר אותם, אז הם עמדו בסבלנות בתור.
גם ה שבוע יש סרטים, רובם ככולם שוב, נאסרו להקרנה במקומות שונים בעולם. אבל שווים צפיה: http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
 

תגובה לשורות של עמית

על סמליות, עוני והתנדבות

◄ הרוח מפזרת באלגנטיות את עלי הכותרת של פרחי עץ האגס. תעריפי עוזרות הבית מרקיעים שחקים. במשרד ובמעבדה כולם מוצאים להם עיסוקים כדי להתחמק מניקיון המגירות המסורתי של פסח. מישהו אמר: "הפכת את המקלדת, תפחת לה על הגב, ונפלה כל הג'יפה של השנה. לא מספיק?" לא. אנו חשים קשורים לסמליות של חג הפסח ונדמה כי חייבים לעשות משהו מעבר. אחרי הכול, בפסח ניצלו אבותינו מחיי עבדות. ואילו אנו, לפני כך וכך שנים נפרדנו משותפים שהאכילונו מרורים ויצאנו חזרה לחופשי.


◄ השבוע קיבלנו במעבדה להצלת נתונים דיסק קשיח תקול, במצב קטסטרופאלי. מראש הערכנו כי חילוץ המידע ממנו ידרוש השקעה ניכרת של זמן, מאמץ ואף פיתוח כלי הצלה מיוחדים. הלקוח הבין את המצב, שקל שיקוליו וויתר על ההזמנה. אבל, תוך כדי בדיקה הצלחנו להעלות כמה קבצים אותם הגשנו כ"צ'ופאר". למרות שלא היו אותם קבצים הנושא העיקרי של החיפוש, הלקוח מאוד שמח לקבל אותם לידיו. וזה הזכיר לנו את סיפור הברבור...

בתקופת שושלת Tang (ששלטה בסין בין השנים 618 ו-906 לספירה הנוצרית), פקד עובד ציבור באחד ממחוזות המלכות המרוחקים, לקחת ברבור במתנה לקיסר. השליח החרוץ ראה בדרך לארמון הקיסר שהברבור הצחור התלכלך, והחליט לרחוץ אותו במי הנהר. ברגע שהוציאו מן הכלוב, הברבור פרש כנפיים וברח. רק נשאר בידי השליח נוצה אחת בודדת שנשרה. התייסר השליח מפני האובדן, אך ללא כל מוצא אחר, המשיך בדרכו. בהגיעו לארמון, הגיש לקיסר את הנוצה יחד עם פיסת נייר ועליה שיר:
qiān lǐ sòng é máo - - "נוצת ברבור ממרחק אלף מייל"
lǐ qīng qíng yì zhòng - -"מתנה זעירה חסרת חשיבות, עם הברכות הכנות של השולח".
הבעה ספרותית זו הולידה אמרה סינית פופולארית (wù qīng qíng zhòng - ) - "מתנה של איחולים כנים" והנוצה הפכה לסמל של אותה אמרה.
בסין, מתן וקבלת מתנות הינם חלק חשוב מן התרבות והמסורת, החל ממתנות חנוכת בית ועד אירועים אישיים או עונתיים. לצד סוגי מתנות מסורתיים, כמו מאכלים או מאפים עונתיים, קיימות גם דרכים מסורתיות לעטוף מתנות אחרות (בקופסאות, מגשים, מעטפות וכו', כל אריזה מסומנת להזדמנויות השונות). הצמדת נוצה למתנה או לאריזה הפכה גם היא למסורת. הדבר מגדיר את המתנה כ"נוצה שהגיע מאלף מייל" - מתנה שיכולה אולי להיות קטנה, אך מביאה עמה את האיחולים הכנים של השולח.

היום אולי תחפשו חלקכם פירורי חמץ עם הילדים, בעזרת נר ונוצה. במוצ"ש אולי תארחו או תתארחו לסדר פסח. גדולה תעשיית המתנות בארצנו לקראת אותו חג. היא מגלגלת סכומים שהלוואי היו התרומות לנזקקים מגיעות להם לקרסוליים. (והערך "נזקקים" דורש בדחיפות הגדרה מחדש!). למרות שהסינים שבקרבנו -מרביתם פועלים זרים העוסקים בעבודות כפיים- לא מכתיבים את בחירותנו, לא היה מזיק לחברה הישראלית בימינו לאמץ את רעיון הנוצה: להקדיש מחשבה, להגיש מתנות סמליות. ולהפנות את משקל ההוצאות על מתנות מראווה לרווחה... ומבזבוז למצווה.


◄ יש לנו אוסף חוברות כרומו שמנמנות שאנו שומרים למקרים בהם לקוחות מגיעים עם ילדים. חוברות, מספריים, נייר ודבק, והילדים מרותקים לעבודת הקולאג', נותנים להורים להירגע ולהתרכז בשקט בסוגיות המחשוב. באותו אוסף חוברות צבעוניות מככבים מספר גיליונות Lady Globes, ירחון לאשת העסקים העברייה (החושקת בשטיפת העיניים בצבעים נוספים לורוד-אפרסק של העיתון הכלכלי). גם הגיליון החדש ילך כצפוי לארגז הקולאג'ים מבלי שיקבל את תשומת הלב הראויה להשקעה ולמחיר. למה? הרי הוא נראה כל כך מבטיח... למשל: "מצעד השיאניות - מי הן הנשים המרוויחות הכי הרבה במשק?". צר לי, אבל חג הפסח בפתח, חג בו בא לידי ביטוי האופי החברתי המובהק של היהדות, וקשה מאוד להשלים עם פולחן העושר, להגיף את התריסים במשרדים הממוזגים והמעוצבים, כדי לא להסתכל לעוני בעיניים. במועדון ה-ליונס המקומי(*) דווקא מתעניינים בנשים -ובגברים- המרוויחות הכי פחות במשק. בדיוק השבוע עזרו החברים בו לחלק "קמחא דפסחא", פלסטר קטן ועלוב בפצע הפתוח של עניי עירנו.

בספרו "The persistence of poverty" טוען הפילוסוף פרופסור Charles Karelis (מאוניברסיטת ג'. וושינגטון) שהמבט הכלכלי שלנו אל העולם מעוצב על ידי המחסור. אנו לא רואים את העולם סביבנו במונחים של טובין לצריכה, אלא כבעיות שיש לפתור. הפילוסוף מדמה את עוקץ המחסור לעקיצות של דבורה: "דמיין שדבורה עקצה אותך (את הכאב, את חוסר הנוחות). כעת דמיין שעוד שש דבורים עקצו אותך גם, ותהיה במצב בו תוכל להתחיל להבין מה זה אומר להיות עני". "לאדם שנעקץ פעם אחת יש מוטיבציה ללכת ולטפל בעקיצה. אך האדם שסבל מעקיצות רבות לוקה בחוסר גירוי ללכת ולטפל בעקיצה אחת, מפני שהוא יודע שהאחרות ימשיכו לכאוב ולגרד". ככל שיש לנו יותר ויותר ממשהו כואב או בלתי רצוי, או ככל שאדם עני יותר, הרי שיש פחות סיכוי לעשות משהו לגבי כל בעיה בנפרד. "העוני" אומר קרליס "הוא פחות עניין של בעלות על טובין מעטים, ויותר עניין של להיות לך המון בעיות". על פי תורתו, העוני והעושר אינם נשלטים על ידי אותם מדדים כמו חם וקר, או גבוה ונמוך, אלא שהם חוויות שונות מיסודן וכל אחת עובדת על הפסיכולוגיה האנושית בדרכה שלה. באיזו שהיא נקודה בין שתיהן, אנשים מפסיקים לחשוב במונחים של רכוש, ומתחילים לחשוב במונחים של בעיות, ולאותו שינוי יש תוצאות אדירות. "יכול להיות שהכלכלנים לא הצליחו לעמוד על טבעו של השינוי, מפני שהם בדרך כלל אנשים אמידים מאוד".


◄ * אם כבר ציינו קודם את שמו, ננצל את ההזדמנות לספר על הארגון החברתי-התנדבותי הבינלאומי LIONS. שלוחתו בישראל קיימה החודש בירושלים את "פורום ליונס ישראל 2008", במסגרת אירועי ה- 60 למדינת ישראל.
הפורום התקיים השנה במלון ריג'נסי בירושלים ונמשך שלושה ימים רצופים, במתכונת דומה לאירועים בינלאומיים אחרים של ארגון הליונס.

במהלך סוף שבוע נערכה הוועידה השנתית ה-48 ובנוסף גם תחרות המוסיקה השנתית ויום הספורט שהיה הפעם בסימן :"סובו ירושלים והקיפוה". שלטי חוצות בכניסה לבירה קיבלו את פני מאות חברי ה"ליונס" שהגיעו מכל רחבי הארץ ואת האורחים הנכבדים שהגיעו במיוחד מחו"ל לרגל הפורום. הוועידה נפתחה בתפילת ה"ליונס" לשלום (ב-3

שפות: עברית, אנגלית וערבית) ובנגינת המנוני ישראל והמדינות המשתתפות בפורום. נישאו דברי ברכה בתקווה שההחלטות שתתקבלנה בוועידה יאחדו, יגבירו הצמיחה ויחזקו את השורות לקראת המשך ביצוע המשימות והפעילויות הרבות העומדות בפני חברי "ליונס".
מ"מ ראש עיריית ירושלים, מר יגאל עמדי, העלה על נס את פעילות מתנדבי ה"ליונס" בעירו בפרט ובארץ בכלל העושים את מלאכתם כל ימות השנה, בהתנדבות מלאה, למען אוכלוסיות נזקקות.
נציב "ליונס ישראל" לשנה זו, מר שלום זכריה, סקר את שנת הפעילות האחרונה, רבת המעשים. הנציב המיועד, ד"ר מרסל פרידמן, סקר את תוכניותיו לשנת כהונתו והכריז על סיסמת כהונתו: "רואים איכות – רואים עתיד".
מהוועידה, המשיכו המשתתפים לאוניברסיטה המורמונית, לתחרות המוסיקה הארצית בנוכחות אורח הכבוד: שר המדע, התרבות והספורט ח"כ ר'אלב מג'אדלה. המקום, המדהים ביופיו וביופי העיר ירושלים הנשקף ממנו, הוסיף הוד והדר לתחרות זו בה התחרו השנה כנרים צעירים. במקום הראשון בין שלושת המתחרים שהגיעו לגמר, זכה אורי ויסנר-לוי, שיישלח על ידי "הליונס" לייצג את ישראל בתחרות הבינלאומית שתתקיים השנה בקאן, בדרום צרפת.
ביום השני לפורום, נערכה במסגרת יום הספורט צעדה של מאות חברי "ליונס" לובשי חולצות וכובעים אחידים, נושאי דגלים וסרטים. הצעדה החלה בשער יפו והסתיימה בטכס מרגש במדרגות חולדה.
בארוחת הערב החגיגית התלהבו האורחים מחו"ל מהשירה בציבור שנמשכה שעתיים ללא הפסקה וסחפה את מרבית החברים. אירועי הפורום ננעלו בסיור רגלי מודרך של כל משתתפי הפורום באתרי הר הצופים המשקיף על בירת הנצח של ישראל.
סוף השבוע שכלל דיונים בנושאים מהותיים, קבלת החלטות לגבי מדיניות והמשך הדרך, גם חיזק את הגיבוש החברתי ותחושת השליחות הדרושה לכל חברי ה"ליונס" כדי להמשיך לפעול לאורך השנה עבור כל הנזקקים לשירותי ה"ליונס".

(תודה לאורה קרן, מועדת פרסום ויחסי ציבור, מחוז 128)