למרות שהם קיימים מזמן, פתאום הם נעשו פופולאריים, הדיסקים החיצוניים בעלי הכפתור האחד. כתבנו עליהם ועל תכונותיהם לפני מספר שבועות, ולאחרונה הם החלו להגיע בהמוניהם למעבדה. יש להבין כי מי שרוכש דיסק קשיח חיצוני במארז כזה לא מקבל דיסק קשיח נטו, שניתן לתפעל כרכיב לכל מטרה, אלה שהוא מקבל מה שנהוג לקרוא Appliance, מצרף חומרה ותוכנה למטרה ספציפית. אותה מכונה מתאימה לצרכים מסוימים של משתמשים או ארגונים מסוימים (בד"כ קטנים מאוד). הגיבוי באמצעות דיסק-עם-כפתור, נעשה על ידי לחיצת אותו הכפתור. דבר לא ייקרה ללא לחיצה. הגיבויים העדכניים ביותר שלכם יהיו תמיד אלה שבוצעו במועד הלחיצה האחרונה, גם אם שכחתם לעשות זאת או דחיתם, או נעדרתם, או פספסתם... הדיסקים הללו אינם מאפשרים - בדרך כלל - טעינת מערכת ההפעלה בעת הפעלת המחשב או שמירת העתק Image של דיסק המערכת לתוכם, הם יקרים יותר מדיסק עם מארז USB סטנדרטי, ופתיחת המארז גורמת לאבדן האחריות, כך שלא ניתן להחליף או להגדיל את הדיסק בתוכם בחופשיות.
חברת גלובוס גייט גרופ תארגן גם השנה את "Israel Gateway 4", בצמוד ל"ועידת ראש הממשלה ליצוא ושיתוף פעולה בינלאומי" לנוחיותם של אנשי העסקים הישראלים ולאלו שיגיעו מעבר לים. "Israel Gateway 4" שהוא "אירוע סחר החוץ של ישראל", האירוע השנתי המרכזי בנושא סחר חוץ שיערך זו השנה הרביעית ברציפות. הוא יתקיים ביום רביעי ה– 8 בנובמבר 2006 במלון דן-פנורמה תל-אביב. ההשתתפות הפעילה של השגרירויות המייצגות את ארצותיהם מבטיח שהאירוע יקבל את אופיו הבינלאומי המיוחד.
המפגש מהווה פלטפורמה ייחודית שתאפשר פתיחת הזדמנויות עסקיות חדשות, עידוד שיתופי פעולה בינלאומיים, השקעות חדשות וכמובן חשיפה למידע עדכני בכל התחומים שיביאו להרחבת הסחר הבינלאומי בין ישראל לשאר העולם ולהפך.
"אירוע סחר החוץ של ישראל", מיועד ליצואנים, יבואנים, משקיעים, יזמים, בנקאים, אנשי ביטוח וכל הגורמים העוסקים בסחר חוץ בדרגות מנכ"לים, מנהלי שיווק, אנשי כספים. מנהלי יצוא ויבוא, מנהלי לוגיסטיקה ורכש ועוד.
● מהו ההבדל בין גיבוי לארכוב? - היזכר/י בהקשה על קישור זה: גיבוי_וארכוב_נתונים
● עובדת חדשה הגיעה לצ'יף, וכמשימה ראשונה קיבלה לעדכן פרטים במסד נתוני הלקוחות. היא גילתה שבכרטיסי לקוח רבים שנפתחו לפני 2002 בכלל לא מופיעה כתובת הדואל. "כיצד יתכן", היא שאלה, "שלחברות שהגיעו לטיפול במחשבים שלהן בכלל לא הייתה כתובת דואל?". הלא היום יש בסביבה הארגונית כתובת דואל לכל אחד, וגם יותר מאחת ברוב המקרים. שלא כמו פעם, הדואר האלקטרוני משחק תפקיד עיקרי בתקשורת הארגונית. מהירות החיבור, גודל המסרים ונפח הקבצים הנספחים רק הולכים וגדלים. "בעבור רבים הדואל הוא השער האוניברסאלי דרכו עוברת רוב עבודתם היומית. מערכות דואל ארגוניות, ובעיקר Microsoft Exchange הן חלק בלתי נפרד מיישומים עסקיים כגון ערכות SFA (אוטומציה של תהליך מכירות) ו-CRM (ניהול יחסים עם לקוחות). ממחקרים שונים נובעים הנתונים הבאים: 75% מן הקניין הרוחני של החברות נמצא בדואר האלקטרוני שלה (ESG) 71% מצוות העובדים שולח מידע שמור/מסווג בדואל ללא ידיעת מעסיקיהם (Orchestria) 78% מן המשתמשים מאחסנים את הנספחים לדואל בתוך מערכת הדואל עצמה (Vanson Bourne) נכון לאוגוסט 2006 ההערכה היא שתעבורת הדואל הארגונית תכפיל את עצמה עד 2009. שימו לב כי היום נשלחים כ-64.9 ביליון מסרים ליום! (Radicati) אכן, הדואל הפך למרכזיית התקשורת של הארגונים, אמצעי להעברה, הפצה, שיתוף, גישה ואחסון של כל מסמך, או מסר אפשרי. אבל יתרונותיו של הדואל - הקלות בשימוש והזמינות המתמדת מכל מקום- משדלים את המשתמשים להשתמש בו כמערך התיוק האישי שלהם, פונקציונאלי, קל לשימוש ופשוט למציאת פריטים. בארגונים של טכנולוגיות המידע קיים הלחץ המתמיד להוריד עלויות ולשפר את הזמינות והאמינות של מערכות דואל כגון Exchange. תיבות ומסדי נתונים גדולים באקסצ'נג' דורשים זמן נוסף לגיבוי ולשחזור, מה שגם משפיע על זמן ההתאוששות במידה ומתרחש אירוע של שיבוש מסד הנתונים. בעידן בו הדואל הפך ללב הארגון, ברור שכאשר מערכת הדואל אינה זמינה, גם העסק לא פעיל. היות וזמן הוא כסף, וזמן גישה למידע שווה כסף, ברור כי יש להגן בחירוף נפש ולתחזק כראוי את מערכת הדואר האלקטרוני. בניסיון להתמודד עם דרישה מוגברת של שירותי מידע תוך יצירה של סביבת דואר אלקטרונית יציבה וצפויה יותר, בארגונים רבים קובעים מִכְסָה לכל משתמש. מערכת מכסות מטפלת בענייני ניהול בסיסי של האחסון, אך חושפת את הארגון למספר סיכונים ועלויות. משתמשי הקצה ימצאו בד"כ דרך להתגבר על מגבלות המכסה, יבצעו ארכיבאות ידנית וישמרו מסרים ונספחים בתיקיות זמניות, על שולחן העבודה, או יצוא לקובצי PST - אשר רק יעבירו את בעיית האחסון וניהול המידע למיקומים אחרים. ככל "מחסני המידע" האישיים הללו גדלים, ולא ניתן להימנע מדי פעם משיבושי תוכנה עם אובדן מידע. התוצאה הסופית היא כי מידע עסקי שמור וקניין רוחני מתפזרים לכל רוחב הארגון, על גבי משחשבים שונים וללא הגנה מתאימה. העובדה מקשה מאוד על מציאת מסרי דואל בעת הצורך. רגולציות כגון HIPAA (לשמירת הפרטיות במידע רפואי) ,SEC rule 17a-4 (חובה לשמירת רשומות על ידי גורמים בשוק הבורסאי), Sarbanes Oxley ועוד, מנחות את הארגונים להטמיע אינדקסציה וארכיבאות לאורך זמן של הדואר האלקטרוני ושיחות בתמסורת מידית. חשוב מאוד להגיש בזמן חומר המתבקש על ידי פקחי הרגולציה, וחשוב באותה מידה גם הגילוי הלגאלי של מסמכים אלקטרונים (קובצי דואל ותמסורת מידית) בעת הבקשה. ב- ESG מצאו כי 77% מכל הארגונים המתמודדים עם בקשות גילוי מידע אלקטרוני נאלצו להציג מסרי דואל כחלק מן התהליך הלגאלי או הרגולאטורי. מי שלא מסוגל להגיש אותם בזמן נראה כאילו מסתיר מידע. ועוד אילוץ לשאיפה למערכת דואל זריזה הוא המודיעין העסקי , על כל המשתמע. בזמן שיתרונות השימוש במערכות דואל כלב התקשורת הארגונית כה רבים, העלויות והסיכונים להשגת יתרונות אלו הפכו לאתגר עיקרי לארגונים, ומחלקות המחשוב עליהן הם נשענים לקבלת תמיכה טכנית (מידית ולאורך זמן) וניהול מערכות הדואל. ללא סוג מסוים של אסטרטגיית ניהול, אחסון, והגנה, העלות של האחסון והגישה למידע בזמן הופכים לבלתי אפשריים, מערכי האחסון מתנפחים, משתבשים, הגיבויים והשחזורים לוקחים יותר זמן וכל זה פוגע בניהול העסק. הגדילה המופרזת של נפח המידע יחד עם הדרישה לשמר רשומות דואל מסוימות להתאמה עם דרישות החקיקה ושדרוג המודיעין העסקי הארגוני יצרו בשנים האחרונות שוק לארכיבאות דואל אקטיבית. מוצר ארכיבאות דואל אקטיבית מספק ארכיון שניתן למצוא בו את כל המסרים לתקופת זמן מסוימת. ניתן להשתמש בו בצורה בלתי תלויה או כחלק מאחסון ארגוני לשימוש משפטי ועסקי. ארכיבאות דואל אקטיבית הוא גם חלק חשוב של הפתרון לצמצום גודל האחסון השוטף של הדואל עם התייעלות תפעולית של צמצום זמן הגיבוי, שיפור ההתאוששות וביטול הצורך במכסות, כאשר המידע המאוחסן נשאר בגודל סביר.
פתרונות ארכיבאות דואל אקטיביות משיגות יעילות באחסון באמצעות SIS - Single Instance Storage, מנגנון המאפשר שמירת עותק אחת של כל מסר עם הפניות רבות- לשולח, ולנמענים -גם אם הם רבים. אבל האמת היא שאם המשתמשים שייכים למסדי נתונים שונים ומקבלים שירות משרתים שונים בארגון, כל מסד נתונים או שרת ישמור עותק של המסר והנספחים. על כן, לא מדובר ב- SIS טהור. קובצי PST זוללים מקום אחסון רב. כל קובץ PST מכיל עותק שלם של כל מסר ונספח, ובנוסף ה-PST שומר שני עותקים של כל מסר: אחד בפורמט RTF של מייקרוסופט, והשני ב-ASCII. שני עותקים אצל כל אחד מן הנמענים, גם אם מישהו שולח צרור של 1MB תמונות שצילם במילואים (קרה השבוע!) ל"תפוצת NATO"! פתרונות ארכיבאות המשתמשים ב-SIS רק ישמרו עותק אחד של המסר והנספחים שהוצאו ממסד הנתונים של מערכת הדואל. הם גם מסוגלים ליישם SIS מקובצי PST מיובאים ולהשיג חיסכון ניכר במקום אחסון. הם פעמים רבות גם מקבצים את הקבצים בכדי למקסם את החיסכון לרוחב הארגון. אמנם בכיווץ יש סכנות ידועות לשרידות המידע בעת הצורך בשחזור. באופן אידיאלי, יש לבחור פתרון ארכיבאות אקטיבית במסגרת אסטרטגיה של ניהול תוכן ארגונית. בבואנו לבחור מערכת ארכיבאות אקטיבית רצוי שהיא תדע: - לשמור בצורה נפרדת וייחודית, כרשומה באינדקס, כל המסרים הנכנסים והיוצאים את הארגון והמסרים הפנימיים על גבי כל שרת. - לספק גישה לארכיון באמצעות קליינט וובי ובאמצעות קליינט של דואל - לכלול בקרה כדי לעקוב אחר כל פעולה המתבצעת או רשומה בארכיון - לתמוך באחסון מאובטח של כל הרשומות. - לנצל טכנולוגיית אחסון הירארכי -(Hierarchical Storage Management) או HSM לכיווץ אוטומטי של אחסון הדואל השוטף לייעול בהפעלה. - להציע כלים להעברת אחסון המידע האישי ואפשרויות אחסון מקומי באופ-ליין בכדי לבטל את האחסון של מסרי דואל מחוץ לבקרתה של מערכת הארכיבאות. - להכיל כלים לדיגום ולניהול תהליך הקומפלייאנס. - להכיל או להתחבר לכלי ניהול של תהליך הגילוי, עם צמצום החיפוש וניהול הצעדים הדרושים לאספקת רשומות - לכלול פתרון מוקשח לניהול רשומות בכדי לנהל את מחזור החיים של הרשומות בכדי להבטיח שמירה ומחיקה נאותות. - לכלול את היכולת לגלות, לייבא ולאחר מכן לחסום את השימוש בקובצי PST. כל מי שערך חיפוש אחר הפתרון האידיאלי של ארכיבאות דואל אקטיבית לכל ארגון, בוודאי שם לב לרעש ולהגזמה בהצהרות השיווקיות, קשה להבדיל בין אמת לפרסומת. חשוב לבדוק כל דבר, ולוודא כי לפחות שני תפקידים חשובים מקבלים מענה הולם: 1. תחזוקת אחסון מידע הדואל מסדי נתונים בשרתי דואל, כמו כל מערכת מסד נתונים מורכבת תסבול לאורך זמן הידרדרות כלשהי. ללא תחזוקה תקופתית הסביבה תאבד מיעילותה כאשר מסד הנתונים מתנפח ומתרחשת פרגמנטציה. יצרני פתרונות ארכיבאות לדואל מבטיחים לצמצם את גודל מסד הנתונים ולשפר את ביצועי המערכת, אך למעשה רק מבצעים את הצעד הראשון על ידי מעבר חלק מן המידע מהאחסון לארכיון. פתרונות אלו לא מסוגלים לנצל את המקום המתפנה במסד הנתונים, וגם לא בודקים ומתקנים שגיאות, אינדקסים, או דברים נוספים בכדי להבטיח את התקינות ומטוב הפעולה של שרתי דואל כגון MSExchange פרוש הדבר שאם בידינו מסד נתונים של 100GB ומעבירים 80% לארכיון, התוצאה הצפויה היא מסד נתונים של 20GB, אך למעשה מסד הנתונים עדיין הינו של 100GB וימשיך לגדול ולהידרדר עד אשר יקבל תחזוקה מתאימה. וזה אומר לעבד מסד נתונים של 100GB בכל פעם שהגיבוי מתרחש! ואם נדרשת פעולת שחזור -אזי יהיה עלינו לשחזר את כל ה-100GB במסד הנתונים גם אם הוא מכיל רק 20GB מידע. מסד הנתונים מכיל גם errors ופסולת נוספת הפוגעים בביצועי המערכת.
על מנת לכבוש מחדש נפח דיסק לשימוש ולייעל את מסדי הנתונים, מנהלי מערכות חייבם להריץ - לאחר הטמעת פתרון של ארכיבאות אקטיבית- תוכנות command line מסורבלות ואף מסוכנות עד כדי שכדאי להריץ אותן מחוץ לשעות עבודה... פתרונות אלטרנטיביים לוקחים את התחזוקה לרמה אוטומטית עם שיפור תהליך הכיבוש מחדש של נפח אחסון, בנייה מחדש של אינדקסים, והסרת שגיאות חבויות על מנת להבריא ולייעל את מערכת הדואל."
על האחסון של מידע הדואל יש להגן בכדי לאפשר שחזור נאות. ארגונים רבים עדיין נשענים על גיבוי לילי על גבי טייפים של הדואל אשר באחסון. עת שהטייפ שומר עדיין על מקומו המסורתי, קיימות סיבות רבות להטמעת פתרון מתמשך להגנה על המידע - CDP או Continuous Data Protection- כאשר המידע המיושן נשלח לארכיון האקטיבי, המידע העדכני והרלוונטי ביותר עדיין נשאר במסדי הנתונים הפעילים של יישומי הדואל. גיבוי של פעם ביום של מערכות דואל כגון Exchange משאיר בסכנה 24 שעות של יצירת מידע יקר. ועוד, טייפים חשופים לנזק, אובדן או זמן אספקה ארוך (היות ומאחסנים אותם מחוץ לאתר) שיפגעו בזמן ההתאוששות. על פי מייקרוסופט 42% מניסיונות השחזור מטייפים נוחלים כשלון. גם אם נחשוד כי הנתון הוכפל, פירוש הדבר כי כל ניסיון מתוך 5, נכשל. ההגנה של אחסון הדואל באמצעות פתרון CDP הקולט את השינויים כל הזמן וכותב אותם לדיסק משפרת בהרבה את שרידות וזמינות המידע. כאשר נדרש שחזור אין צורך במשלוח טייפים לאתר, זמן האחזור קצר בהרבה מאשר בטייפים, ואובדן המידע -אם בכלל- הינו מזערי."
הרבה אנו מדברים על "משתמשי קצה"- End Users, אך אין לביטוי קשר ל"משתמשים קיצוניים", או Extreme Users, משתמשים השואפים לנצל עד קצה גבול היכולת את המערכות שלהם. הם דורשים מהירות תוך הגברת העומסים אל מעבר ליכולות המערכת - Overclocking, וזקוקים למוצר אמין שיעמוד בדרישות. מבחינת המעבד, ניתן לספק תפקוד אמין ויציב תחת הטחינה של משתמש קיצוני עם קירור מתאים, קל להתקנה, לא יקר ואמין לאורך כל תקופת השירות. היצרנים עובדים כל הזמן בכדי להגיע למערכות קירור טובות יותר, ובאינטל עלו על פתרון אפשרי של מערכת קירור נוזלית. במערכת קירור נוזלית מסורתית קיימים ארבעה מרכיבים עיקריים: מיכל, משאבה, פלטה קרה וממיר חום הצמוד למאוורר, מקושרים ביניהם באמצעות צנרת. המערכת החדשה משתמשת בגישת המשאבה המוטמעת והמודולארית, עם פלאטה קרה. המרכיבים הנפרדים והצנרת הוסרו על מנת לבטל את תופעות אובדן הקירור בגין חיכוך ומעבר לאורך המערכת. למעשה, המשאבה ממש עוטפת את הפלטה הקרה העגולה, ומכילה מנוע BLDC מוטמע בתוכה. כך, רק יחידה אחת מבצעת את מעבר החום והנוזל בו זמנית. הצנרת אינה גמישה, מאחר וצינורות על בסיס PCV או גומי הם שגורמים את מרב אובדן הנוזל במערכות. לאחר הרכבת המערכת, ממלאים אותה דרך פתח המילוי עם תמיסת 35% של פרופילן גליקול במים, וחותמים את הפתח לצמיתות לפני שהיחידה עוברת את כל הבדיקות הנדרשות להוכחה שאין נזילות טפטוף או לחץ. באינטל טוענים כי פתרון זה הינו יעיל בהרבה מאחרים הודות למאפייני הבנייה שלו. הנוזל נכנס למודול הקירור ממרכז המשאבה ופוגע בו בצורה ניצבת. כך הוא מאפשר מקדם מעבר חום גבוה יותר מאשר במקרה של מגע מקביל. בבדיקות ביצוע הוכח כי מערכות מצוידות במערך קירור החדש מסוגלות להביא מעבד 3.4GHz לביצועים שווי ערך למעבד 5GHz במהלך משחקים מאוד אינטנסיביים.
לא רק להתאוששות של מערכות מידע שקרסו אנו דואגים, גם להתאוששות של האטמוספרה. על כן, כבר שנים נמנעים אנו מלהשתמש במעבדה לשחזור מידע בחומרים ומוצרים ה"אסורים" על ידי פרוטוקול מונטריאול (1987, תוקן בשנת 2000).
ככתוב בתנ"ך הגולשים הקדוש (הוויקיפדיה), "קרינת על-סגול נחלקת לעל-סגול קרוב (אורך גל של 380 עד 200 ננומטר) ולעל-סגול קיצוני (200 עד 10 ננומטר). כשדנים בהשפעת הקרינה העל-סגולה על בריאות האדם ועל הסביבה, טווח אורכי הגל בעל-סגול מחולקים לעיתים קרובות ל-UV-A (אורך גל של 380 עד 315 ננומטר; נקרא גם "אור שחור" או UV גל ארוך), UV-B (אורך גל של 315 עד 280 ננומטר; נקרא גם UV גל בינוני), ו-UV-C (מ-280 עד 10 ננומטר; נקרא גם UV גל קצר או "קוטל חיידקים")".
שכבת האוזון (O3) באטמוספרה של כדור הארץ חוסמת בין 90 ל-99% מן הקרינה ה-UV של השמש. הדאגה הראשונית מהעלמות האוזון הינם התוצאות הפוטנציאליות שלה על בריאות האדם ומערכות אקולוגיות, כתוצאה מהגברת החשיפה לקרני-UV. צפוי, למשל, ריבוי המקרים של סרטן העור וקטראקטים בבני אדם. וגם, פגיעה בתוצרת גידולי שדה מסחריים מסוימים כתוצאה ממצוקת הצמחים תחת האור האל סגול החזק ("UV-B stress"). בשכבות העליונות של האוקיאנוסים הקרינה המוגברת צפויה לעכב פעילות הפיטו-פלנקטון, תופעה שתשפיע על כל המערכת האקולוגית הימית. בנוסף לתוצאות הביולוגיות הישירות, תוצאות בלתי ישירות יכולות להופיע באמצעות שינויים בכימיה האטמוספרית. רמות UV-B גבוהות יישנו את שיעורי הריאקציה הפוטוכימית בשכבות האטמוספרה הנמוכות, החשובות ליצירת שכבת שטח של אוזון ושל סמוג עירוני.
בשנת 1984 התחיל להופיע "חור" בשכבת האוזון הסטראטוספרית של האטמוספרה שמעל אנטרקטיקה, בגובה 15 עד 50 ק"מ מעל פני הקרקע. החור האנטרקטי הוא אזור בו חל אובדן אוזון באטמוספרה שלנו, ונראה שהתופעה מתרחשת גם בקוטב הצפוני. החור נגרם כתוצאה מפליטת גזים כלוריניים וברומיניים, המפרקים את האוזון. הגזים הללו מקורם בכימיקאלים מלאכותיים כגון -כלורו-פלואורו-קרבונים או CFCs אשר בשימוש במקררים, -האלונים לכיבוי אש, -קרבון טטרה-כלוריד לניקוי יבש, -מתיל כלורופורם, ממיס דבקים ומנקה שומנים ממתכות, וגם מתיל ברומייד - חומר חיטוי והדברה בחקלאות. לקראת אוקטובר 1994 הליקוי התרחב וכיסה כמעט את כל היבשת האנטרקטית. מעל האזורים המרוחקים מן הקטבים, כגון אפריקה או ארה"ב, רמות האוזון הנמדדות היום הינן רק 3% עד 6% מתחת לרמות הטבעיות. מעל אנטרקטיקה, ובעונת האביב, נמדדים ערכים נמוכים ב-70% מן הרמה הטבעית.
שכבת האוזון צפויה להתאושש, כתוצאה מצמצום בייצור ובשימוש של גזים מזיקים לאוזון, כפי שהוחלט בפרוטוקול Montreal של 1987. הפרוטוקול דרש כי הייצור והצריכה של CFCs, האלונים, וקרבון-טטראכלוריד יסתיימו עד שנת 2000, עם הארכה עד 2005 למתיל כלורופורם ומתיל ברומייד. ולמרות זאת, כל שנה ניתנים אישורים יוצאי דופן לדחיית הפסקת השימוש במתיל ברומייד לכ-12 מדינות הטוענות כי לא ניתן להשיג אלטרנטיבה בעלת עלות-תועלת.
מדענים מ-NASA, הרשות לאוקיאנוסים ואטמוספרה הלאומית של ארה"ב (NOAA) והמרכז הלאומי למחקר אטמוספרי בבולדר, קולורדו (NCAR), הודיעו השנה על פיתוח כלי מתמטי חדש מבוסס מחשב, לצפי מדויק יותר של התאוששות האטמוספרה עם סגירת החור באוזון. לראשונה, הדגם משלב את הרמות העתידיות של גזים כלוריניים וברומיניים מעל אנטרקטיקה, כפי שהם נראים בתצפיות לווייני NASA, תצפיות בגובה הקרקע של NOAA, ותצפיות ממטוסים של NCAR, עם חישוב של פליטות עתידיות אפשריות, הזמן הנדרש למעבר פליטות אלו לסטרטוספרה האנטרקטית, והערכות לגבי תבניות מזג אוויר עתידיות מעל אנטרקטיקה. השיטה החדשה מאפשרת הערכה מדויקת יותר של נוכחות גזים דוחי אוזון מעל אנטרקטיקה, וכיצד הם ייעלמו לאורך זמן, עם צמצום מימדי ה"חור". אכן, למרות הפרוטוקול וההסכמות הגלובאליות, החור לא ממש הצטמצם בצורה משמעותית כתוצאה מהן. המדענים צופים התאוששות איטית מאוד עד 2018, ורק אז ההתאוששות תואץ. תוכנת המחשב מציגה את חור האוזון בסטרטוספרה האנטרקטית למשך 27 השנים האחרונות. באמצעות הדגם, החוקרים צופים כי החור יתאושש בשנת 2068, ולא ב-2050 כפי שכולם האמינו עד כה.
● ב-news.com יודעים לספר כי 97% מכל המחשבים הנישאים שנגנבים, לעולם לא חוזרים לבעליהם. בארה"ב לבד נגנבו ב-2003 כ-600,000 לפטופים, וב-2005 הספירה הגיעה ל- 750,000. הפחד הגדול במקרים אלו הוא מפני התחזות ו/או חשיפה של מידע שמור או פרטי. בעקבות הגניבות פרחה תעשיית הרצועות והמנעולים ללפטופים, אשר הגנבים מתייחסים אליהם לא שונה כאל מנעולי אופניים. והם לא עוצרים בעד גנב עקשן . משטרת סן פרנסיסקו הזהירה השנה כי מקומות המציעים נקודות חמות לחיבור אל חוטי, הופכים למקומות סיכון לגניבות. למשל, מנהל פיננסי אחד נדקר בחזהו בבית קפה בעיר במהלך שוד הפאוור-בוק שלו. גיבוי עדכני בבית, במשרד או בכיס, הגנת סיסמא על המחשב עצמו והצפנת קבצים/ספריות רגישים או את הדיסק כולו עשויים להקל על תוצאות הגניבה. וכל זאת, למרות שהדעה הרווחת היא שרוב גנבי המחשבים אינם מעוניינים בתוכן אלה בחומרה. מציאת מחשב נישא גנוב אינה מטלה פשוטה. קיימות חברות המספקות תוכנה המאלצת את המחשב להתחבר לאינטרנט לפרקים, ואם דווח כי המחשב נגנב, התוכנה מחזירה ומשדרת פרטים על מיקומה אותם ניתן לספק לרשויות החוק. עלות של שירות מסוג זה נע בסביבות ה-100$ ל-3 שנים. במקרים אחרים תוכנת האיתור מוטמעת במערכת כחלק מן ה-BIOS, ולכן לא ניתן להסירה גם אם הדיסק הקשיח מוחלף או נמחק במיטב השיטות לכך. חברת אבסולוט (לא יצרנית הוודקה!) מציעה חבילה למשתמשים עסקיים בה קיימות אופציות למחיקה מרחוק של מידע מוגדר מראש במידה ודווח כי המחשב נגנב.
● ידיד של צ'יף שאל אותנו השבוע את דעתנו לגבי הצעתה של חברת Sandisk, שימוש במכשיר זיכרון נייד ב מ ק ו ם מחשב נייד. מצודדי סאנדיסק כותבים:
"Get rid of your computer. Instead, carry your applications and one document or 2,000 on a thumb-sized "drive" that uses flash memory chips. Plug the drive in anywhere and, presto, you're computing. Get up and leave, and all your data, including the confidential stuff, stays with you"
הרעיון, של טכנולוגית ה U3, הוא שהמשתמש ייקח עמו מספר יישומים וקבצי מפתח על גבי הדיסקון כך שיוכל לעבוד בכל עת וכמעט בכל מקום, מבלי לסחוב מחשב נישא שלם, להסתבך בבדיקות ביטחוניות וכו'. כמובן שלשם כך, תידרש לו תחנת עבודה בכדי להתחבר אליה. על גבי הדיסקון קיים פרטישן המאחסן תוכנות קטנות ומאפשרת לפתוח אותם מתוך תפריט הקופץ בווינדווס, חלק מהתוכנות בתשלום וחלקן חופשי. בין היתר: דפדפן, אנטי וירוס, וגם תוכנת סנכרון למי שאין BOS מותקן. כמו כן, ניתן להעלות את חבילת OpenOffice כולה או חלק ממנה. (היום הוכרזה גרסה עברית חדשה 2.03 - בשבוע הבא נדווח) הדיסקונים קטנים ולא שוקלים הרבה, נוח לשאת אותם בכל כיס, קיבולת הנפוצים שבהם מגיעה ל-2GB, שווה ערך לכ-1,400 דיסקטים. הפעלת התוכנות והעבודה ישירה לדיסקון מפתה מאוד, המהירות נהדרת ואין נתקעים בעת שמירת הקבצים. פתרון "תפור" לעצלנים... אבל שימו לב, כמוזכר בכתבה על HDD ו-SSD, לזיכרון במצב מוצק יש חיים קצובים! כדאי להיזהר ולהימנע עד כמה שאפשר מלהשתמש בדיסקון כ"סביבת עבודה" -אלה במקרים דחופים. אחרת, נקרב במהירות את סוף מחזור החיים שלו.
מה שזה לא יהיה, מערכת ה-";Electronicstalk" מודיעה כי התגלית פותחת צוהר לסוגים שונים של מעגלים לוגיים בלתי נדיפים. הבשורה בפי חוקרי במעבדת היטאצ'י בקיימברידג', המכון הצ'כי לפיזיקה, ואוניברסיטאות קיימברידג' ונוטינגהם, שכמובן דאגו גם לשם קיצור לתופעה: CBAMR.
ה-CBAMR מאפשר בקרת התופעה של התנגדות מגנטית זו באמצעות כוח אלקטרו-מניע, ובשל כך גם הפיתוח של מעגלים לוגיים בלתי נדיפים. בכדי לצור את התופעה בנו המדענים מכשיר פשוט מחומר ferromagnetic המהווה הטרנזיסטור המגנטי הראשון עם יותר משלושה מצבים של שינוי התנגדות מגנטית בין מצבי ה"און" וה"אוף". לפשטות הדגם, השימושיות הנוספת, עוצמת התופעה, ומימדיו הזעירים, פוטנציאל גדול בחיישנים מגנטיים, בטכנולוגיות של שבבים לוגיים ושל זיכרון כגון ראשים קוראים של דיסקים קשיחים או זכרונות RAM ו-CPU. הדגם הראשון של CBAMR פועל רק בטמפרטורות נמוכות, ולמרות זאת, צוות המחקר הוכיח כי הוא תופעה גנרית הנמשכת גם בטמפרטורות גבוהות במכשירים עשויים מתכות פרומגנטיות עם הצמדה spin-orbit coupling חזקה.. העבודה קבעה את מידת החשיבות של תופעת CBAMR והיחסים בינה לבין תופעת ה-AMR - תופעה של התנגדות מגנטית אניזוטרופית.
על כן, ה-"ננו-מכשירים" משלבים את פשטות האמצעים הראשונים של אחסון מגנטי מבוסס AMR, את הרגישות הגבוהה של מכשירי הענק של התנגדות מגנטית הדורשים תכנון רב שכבתי, וצופים בעבור תעשיית ה-spintronics* צמצום החלקים הפעילים למספר ננומטרים, הדרושים לפיתוח טכנולוגיה של TB-לאינץ' מרובע. כפי שקראתם בגיליונות קודמים, הדרישה ליותר נפח אחסון על כבי דיסקים קשיחים גדלה כל הזמן, ובשנה שעברה נמכרו מעל-350,000,000 דיסקים בעולם. הדיסקים דרושים ליישומים חדשים, כגון מוצרים אלקטרוניים לצרכן, ומצד שני ה-DVR יוצר דרישה לדיסקים קשיחים בנפח של מספר טרה-בייטים. אספקת מאפיינים כגון זה הינו אתגר עצום בעבור הטכנולוגיה העתידית של הדיסקים, מפני שכדי להגיע לצפיפויות של טרה-בייטים לאינץ' מרובע, גודל הביטים וגודל החיישנים צריכים לרדת לכ-10 ננומטרים. בממדים אלו מתגברות בעיות כגון רעש מגנטי. היטאצ'י, כאחת היצרניות הגדולות של דיסקים קשיחים לאחסון מידע, מפעילה את המעבדה בקיימברידג' כחלק מן המאמץ לפתח מכשירים ספינטרוניים חדשים ליישום בדיסקים קשיחים והתקני זיכרון עתידיים. פרויקטים הרצים שם כוללים את חקר הפיזיקה הספינ-טרונית הבסיסית, ובניית התקנים מיועדים בצורה יותר ספציפית ליצירת חיישנים לראשים קוראים ושיטות חדישות לאחסון מגנטי. פיתוח מקביל של צוות אחר המורכב מאנשי היטאצ'י ואנשי אוניברסיטת בקיימברידג' , הינו הטכנולוגיה הסיליקונית הראשונה להִתְגַּלְּמוּת תופעת ה-EMR אוextraordinary magneto-resistance, טכנולוגיה מבטיחה בעבור חיישנים של ראשי קריאה ללא בעיות של רעש מגנטי.
(*)Spintronics אלקטרוניקה מבוססת סחרור, טכנולוגיה עולה היום, המנצלת את הנטייה הקוונטית של האלקטרונים להסתובב וגם את מצב הטעינה/הקוטביות שלהם. הסחרור עצמו מתבטא כמצב אנרגטי מגנטי חלש שיכול להיות "ספין-אפ" או "ספין-דאון" השימוש הקונבנציונאלי של מצב האלקטרוניים במוליך-למחצה הינו בינארי, כאשר מצב אלקטרוני או זרם מייצג 0 או 1, וסדרה של 8 ביטים יכולה לייצג כל מספר בין 0 לבין 255, אך רק מספר אחד בו זמנית. הביטים של הספינטרוניקה הקוונטית -qubits, או Spintronics quantum bits, מנצלים את מצבי ה"spin up" ו- "spin down" כחפיפה של 0 ו-1 עם הסתבכות כזו שלכל משלב של שני קיוביטים ספינטרוניים יהיה 8 מצבים אפשריים במקום 4.
באתר המשפחתי של משפת מורט (www.mortfamily.net) מופיעות תמונות רבות של המשפחה מכל הדורות, הסברים לגבי שמותיהם וסיפורי החיים שלהם. בין כל הנ"ל, החליט כנראה אחד מהם להכניס קטע מידע המיועד לאוכלוסיה שרק עכשיו גילתה את האינטרנט. לקטע קוראים "How to google someone" או בתרגום חופשי "איך לחפש מישהו בגוגל". פירוש צורת הפועל "to google" הוא: פעולת ההקלדה של שמו של אדם לתוך מנוע החיפוש גוגל לצורך בדיקה אם הוא מופיע בעמודי רשת - כריית מידע. "זה מפחיד כמה מידע נמצא למעשה על כולנו שם בחוץ, וזמין לכל אחד באינטרנט" מפחידה אותנו משפחת מורט "מכתובת האי-מייל שלכם עד לבקשה לתכנון הרחבת המטבח שלכם." – שתי פיסות מידע קריטיות ומשמעותיות ביותר לארגוני הטרור העולמיים.
אבל כמו לכל דבר, גם כאן יתרונות וחסרונות. והחסרונות מתחילים בכך שקוראים לך בשם לא מסובך כמו למשל "משה כהן". או לצורך המחשה, כל שם נפוץ אחר. כשהקלדנו "משה כהן" קבלנו 1,710,000 תוצאות. בשביל "חיים לוי" קבלנו 1,740,000 תוצאות, וזאת באותיות עבריות בלבד. לכל הדעות, הכול טוב ויפה. יש פה פתח נאה לתחרויות ברגעי השקט בעבודה, בינך לבין הפקידה מהמשרד ממול- מי מקבל יותר תוצאות. אפשר אפילו להרוויח כמה שקלים בהימורים. אבל אם מחשיבים את העובדה שאי שם בעולם מישהו "עושה לך גוגל" ומקבל את "משה כהן, חשפן בלי גבולות בע"מ"... העניינים מתחילים להסתבך...
בעזרת עמוד הבלוג של ג'ורי ג'ון ניתן להעמיק בתוצאות הפסיכולוגיות העמוקות אותן יצרה תופעת הגוגל. מה קורה כשאני מחפש את שמי בגוגל ולא עולה אפילו תוצאה אחת? האם אני כבר לא קיים? אם עץ נופל ביער וגוגל לא יודע עליו, האם הוא באמת נפל? או אם מחפשים אדם אחר ולא מגיע שום מידע, האם הוא סוכן חשאי? שאלות כאלו ואחרות מטרידות אנשים ברחבי העולם מדי יום.
לפני כשבוע פורסם כי חברת גוגל מתכוונת לפעול נגד השימוש בשמה כפועל במשפט "To google someone", בטענה ששימוש במשפטים מסוג זה הם פוטנציאליים להריסת המותג שהיא. דר' ג'ולי קולמן, מהמחלקה לבלשנות באוניברסיטת Leicester מסבירה שניתן להבין פעולה זו של גוגל: "יוקרה המתקשרת לסימן רשום אובדת כשאנשים משתמשים בה בצורה גנרית... בנוסף, גוגל פועלת במישורים רבים אחרים מלבד היותה מנוע חיפוש, ואולי אינם מעוניינים שהמותג שלהם יהיה מוגבל למוצר אחד." אך קולמן מוסיפה כי ברגע שמילה חדשה נוספת לשימוש יום יומי, זה בלתי אפשר למנוע את השימוש בה. לדעתה, מה שהחברה כן יכולה לעשות זה לאלץ מילונים לציין את מקור המילה בסימן רשום של המותג, מה שמילון אוקספורד לדוגמה כבר מיישם. יש שטוענים שהדבר נגרם מכך שהחברה מתחילה לאבד מה"קוליות" שלה ולקחת את עצמה יותר מדי ברצינות. תוך כך היא מתעלמת מהמחמאה המובנת מאליה, כי השימוש במשפטים הנ"ל בעצם רומזים לכך שהחברה שולטת כיום על שוק מנועי החיפוש.
הדאגה של גוגל משקפת דאגות של חברות אחרות בעולם שהתלוננו ששם המותג שלהם הפך להיות מושג גנרי בשוק בו הן פועלות. בארץ ניתן לראות דוגמא טובה עם חברת פלאפון, אשר כיום שמה משמש כשם גנרי לטלפונים סלולאריים.
כשהקלדנו "to google someone", קבלנו 164,000,000 תוצאות.
ראשית תסלחו לי אם גם אני לא אקח חלק בעליהום על הרמטכ"ל, לא איכפת לי מתי קנה ומתי רצה למכור את תיק המניות שלו. כמו שזה נשמע לי מדובר במשקיע קטן ומבוהל, שנכנס להשקעה ורצה לצאת ממנה כמה שיותר מוקדם, בלי קשר למלחמה. ומי שיגיד לי איך הוא מצא זמן? כמה זמן דורשת הוראת מכירה של מניות, 10 שניות?, דקה? 3 דקות? אל תהיו לי קטנוניים. מה שכן צריך להטריד אתכם, שבבנק לאומי יש, ותסלחו לי על הביטוי, "חרא קטן" שעבר על כל כללי האתיקה וכנראה גם חוק החיסיון, והדליף לעיתונות פרטים שאסור היה לו להדליף. הוא לא ממש דאג למוסריותו של הרמטכ"ל (הוא יכול היה באותה מידה להעביר את המידע למבקר המדינה). הוא חיפש כותרת. אני מאוד מקווה שיעלו עליו ויעיפו אותו ממקום עבודתו. ואם לא, אזי אני מקווה שלקוחות הסניף הספציפי הזה ייקחו את כספם למקום בו הדיסקרטיות והפרטיות של הלקוח חשובים קצת יותר. אגב.. אף אחד לא ידווח על כסף שיש לכם מתחת לבלטות.
ובכלל הרמטכ"ל הוא איש ציבור, נכון, למרות שיש לי לא מעט סייגים לכך אחרי הכול הוא תמיד מינוי מקצועי, אבל נניח שכן. למה לעזאזל לא מאפשרים לו קצת פרטיות, אין לו משק בית כלכלי לנהל? אז מה יש לו מעט חסכונות והוא בחר בחיל ורעד להשקיע אותם. יש לו כאב בטן, הוא ניגש למיון, למה? כי שם יטפלו בו יותר מהר, והוא הרי בזמן מלחמה. בחייכם תנו לבן האדם קצת אויר...
שאלת המומחיות
שאלה שתמיד הטרידה אותי. עורכי דין מתמחים כל אחד בתחום ספציפי, בשלב כלשהו בחייהם הם מתמנים כשופטים, ולפתע הם נאלצים לשפוט בסוגיות בהם אין להם מושג. התוצאה העצובה היא חמור שיושב בדין ועורכי דין המתמחים בתחום חגים מעליו עם מידע וחוקים בהם הוא לא ממש מבין. איך הוא יכול לפסוק? קחו שופט שנאלץ לטפל בתיק כלכלי אודות מאבק בין בנק ללקוח, שני הצדדים שכרו את מיטב התותחים שמומחים בתחום, והשופט המסכן מוצא את עצמו במטווח של מונחים שאין לו, לא היה לו ולא יהיה לו ידע בסיסי בתחום. לא יותר הגיוני היה ששיבוץ השופטים יעשה בתחום מומחיותם? ובהתאם לכך גם ימונו שופטים (לא בהתאם לקרבה משפחתית)? אולי אני טמבל, אבל נראה לי שמשהו דפוק בגישה הזאת, ודו"ח לשכת עורכי הדין בתוספת ניסיון שהיה לי בבתי המשפט מוכיח זאת.
לא מפתיע
באתר של בנק הבינלאומי התגלתה פרצת אבטחה! וואו! הרי התרענו על כך עשרות פעמים, כך שזה לא ממש מפתיע. מה שכן מפתיע שהפרצה הייתה כל כך בנאלית שמי שגילה אותה לא היו מומחים אלה הגולשים עצמם. מה שעוד מפתיע הוא ההפתעה שתפסה את העיתונות. חברה' העיתונאים!: אתם לא קוראים עיתונים?
היכונו לעידן המוזיקה החופשית!. You tube, אתר הוידיאו הבריטי עומד לחתום על הסכמים עם חברות התקליטים והוא שואף להציג גישה לכל קליפ אפשרי בעולם! תסלחו לי, אבל חברות התקליטים הם אוסף של מטומטמים חסרי בינה. הם ניהלו מאבק חסר פשרות בגולשים ובאתרי השיתוף, ועכשיו הם נותנים לנו מוזיקה חינם לחלוטין. הם נאבקו על כל דולר מכל שיר ואפילו שלחו אנשים פרטיים אל מאחורי הסורגים ועכשיו בטיפשותם כי רבה הם מחסלים סופית את הענף עליו הם יושבים. למה ?
רק לפני מספר שבועות הראיתי לכם כיצד להקליט שיר מוידיאו קליפ, לא צריך להיות מהנדס כדי לעשות זאת והכלים קיימים, והנה באה YouTube ונותנת לכם מאגר ענק בחסות חברות התקליטים! אמרתי ואני חוזר ואומר, כל חומר הנמצא זמין על האינטרנט ואנו מבקשים לצפות בו לשמוע אותו או לקרוא אותו חייב ראשית להגיע למחשב שלנו, וכשהוא כבר על המחשב שלנו אין שום סיבה שלא נשמור אותו שם. כל המלחמה על שיתוף הקבצים נראית מטופשת עכשיו וחסרת כל בסיס הגיוני.
● “הבעלים של חיון הבורסאית משכיר משרדים לחברה שאיננה משתמשת בהם". אף אחד לא נפגע פרט למס הכנסה. עדיין מדובר בהונאה בהיקף לא קטן. אני לא ממש מבין מדוע בעלים של חברה בורסאית שיש עליה לכאורה פיקוח מסיבי מצד הרשויות מבצע פעולות שכאלו. נכון, חמדנות, אבל גם טיפשות, מס הכנסה יעלה על זה במוקדם או במאוחר. אבל למה? לרפי חיון יש מספיק כסף, אך אולי אני ואתם מחד ואדון חיון מאידך מתייחסים למילה "מספיק" אחרת.
● בזמן המלחמה: "בעלי מכולות בצפון מפקיעים מחירים". לא יודע מה אתכם, עבורי הדבר משול לבזיזה, ויותר מכך אפילו. כל אותם תושבים שנשארו בצפון תוך סיכון חייהם נאלצים להתמודד גם עם הפקעות מחירים שלא אפשריות ביום יום. (נכון שגם בעלי המכולת נשארו בצפון ונתקעו עם סחורה שהתקלקלה)
● אחרי המלחמה, שמאי המס: "מרמים אותנו בלי הפסקה". אין הרבה מה לומר על כך. אבל לא כל כך בטוח שמדובר בהונאה, שהרי אין ספק שאיש מהמפוצים לא יקבל את מלוא התמורה לנזק שנגרם לו, והם יודעים זאת מראש. הדרך היחידה היא, לרמות. לא הוגן, לא יפה, אבל לפעמים -לא נעים לומר- במדינה שלנו, זו אולי הדרך היחידה לקבל את המגיע לך.
● תביעה ייצוגית נגד בנק הפועלים הניבה 20 מיליון ש"ח פיצויים! מספיק כדי לייצר כותרת בימים שבהם כל תביעה ייצוגים נדחית על הסף ולא חשוב עד כמה היא מוצדקת. אבל לא כאן הסיפור. 20 המיליון יחולקו בין התובעים והציבור. התוצאה 8 מיליון לשני תובעים ועורכי דינם ו- 12 מיליון לעשרות אלפי הניזוקים. בית המשפט במקרה זה נעמד על רגליו האחוריות וביטל את הסכם הפיצוי הזה מחוסר הגינותו והגיוניותו.
גוגל לא ממש בעניינים
לפני כשלושה שבועות קיבלתי פניה מצייד הראשים של הגוגל בבריטניה. היות ואני לקוי שמיעה הראיון הטלפוני הוא עניין מאוד בעייתי, לכן ניסו לארגן לי ראיון באחד ממשרדי גוגל בארץ. כמו כל חברה גדולה ומגושמת לקח להם למעלה משבוע, ואז הם הציעו שאגש לגוגל בחיפה, בבניין מת"ם. הזכרתי להם בעדינות שחיפה מופצצת בימים אלו על ימין ועל שמאל ומתנהלת במקום מלחמה. "אופס", ענו לי, "סליחה, ננהל את הראיון דרך האינטרנט". יומיים מאוחר יותר קראתי בעיתון שבנין מת"מ ספג פגיעות ישירות וניזוק קשה, לכל אנשי הגוגל במקום שלום, עד כמה שידוע לי.
"What's new is this amazingly efficient distribution system for stolen property called the internet - and no one's gonna shut down the internet."
Steve Jobs
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
