"ללא תחזוקה"?

Atrato הוא שמו של נהר הזורם לכיוון צפון, מן המדרונות המערביים של האנדים הקולומביאניים אל ים הקריבים. לאורך מסלולו של 670 קילומטר, זורמים בו כחמשת אלפים קוב מים לשנייה. על כן, הוא נחשב לנהר המהיר ביותר בעולם. תכונה זו היא כנראה שהובילה יצרנית מוצרי אחסון יחסית חדשה מארה"ב, לאמץ את שם הנהר. וכמובן, לקו המוצרים החדש שלה קוראים "Velocity" - מערך דיסקים קשיחים (parallel-access) בנפח כולל הנמדד בטרה בייטים, שמתגאה בביצוע של לא פחות מ-11,500 פעולות קריאה/כתיבה לשנייה -שימו לב- "ללא צורך בהחלפת דיסקים או תחזוקת החומרה למשך 3 עד 5 שנים".

כדי להיות אטרקטיבי, כל מוצר או פתרון חדש צריך להביא שיפור למצב קיים או "תרופה למחלה". אם היו מציעים לי לרכוש את ה- Ultima GTR, המכונית המהירה בעולם, כדי להגיע מהר יותר מנס ציונה לפגישות בתל אביב, אולי הייתי שוקלת את העניין... לולה ידעתי שגם עם המכונית המהירה ביותר אתקל בפקקי התנועה המעצבנים... אבל בואו נעזוב את הגישה התבוסתנית, ונבחן את ההיצע.

ה-Velocity1000 היא קופסת 3U (ונזכיר ש: 1Rack unit = 4.44500 cm) שמכילה תת יחידות חתומות של דיסקים קשיחים, וכל תת יחידה מכילה ארבעה מיני-יחידות SAID, שהן ראשי תיבות של Self-managing Array of Identical Disks. מארזי הדיסקים החתומים מכילים כמות מספקת של דיסקים קשיחים בכדי להציע הגנה למידע בצורת parity לקבוצות ה-RAIDs הווירטואליים, וכדי לבצע החלפה אוטומטית לדיסקים הרזרביים במידה ודיסק אחד יכשל. שליש מארון ה-V1000 תפוס על ידי בקרים כפולים המריצים את תוכנת ה-RAID הווירטואלי הקניינית של אטראטו, המחלקת את ה-RAID הווירטואלי על גבי הדיסקים הקשיחים בקלאסטרים של יחידות SAID. אותה תוכנה גם יודעת לזהות תקלות דיסקים ולתקן את הבעיות תוך כדי עבודה, אומר המנכ"ל Dan McCormick.

היה קשה למצוא מידע על הבחור הזה, מסתבר שנושאי השם Dan McCormick יש הרבה, וביניהם אפילו אמן סביבתי אוונגארדי. גם אנחנו מכירים אחד כזה (לא מק-קורמיק, אלא סביבתי-אוונגארדי). זה שלנו גר בשדות, בחוצות העיר רחובות ונקרא אמיליו מוגילנר (הבאים לבי"ח קפלן יכולים לראות עבודותיו מקשטות את המסדרונות הראשיים). למוגילנר אין זמן. הוא טוען כי העולם סביבו מרעיל את עצמו יום יום ולו נותר רק להמחיש את הבהילות של הטיפול בנזקים שהאנושות גורמת לעצמה. מוגילנר פיתח לפני מספר שנים שיטת ציור מעניינת. "האנושות" הוא אומר "לוקחת נשימה כל שלוש שניות. כל אחת מנשימותינו יכולה להיות האחרונה". הטכניקה נקראת "זמנשימה" ודורשת להשלים יצירה (בד"כ ציור) בפרק הזמן של נשימה אחת. וזה מביא אותנו לדמיין מצב בו נדרש מנהל רשת למצוא קובץ בודד בפרק הזמן של נשימה אחת ...קובץ של משתמש הקצה, שהוא בדרך כלל זה עם הנשימה הקצרה ביותר.

McCormick מ-אטראטו אומר: "ב-9 מתוך 10 מקרים, כאשר מוציאים דיסק קשיח שכשל ממערכת, ומחזירים אותו ליצרן, ניתוח התקלה מסתכם ב- "ללא ממצא". ואילו המוצרים שלהם יודעים לאבחן את הבעיה, לתקן אותה, לעשות קפה ולהביא את הקבקבים למנהל הרשת. McCormick שמר על דיסקרטיות חשודה כאשר התבקש למנות לקוחות קיימים, לגלות את מחיר המוצרים ("כמה מאות דולרים"), ולהסביר אילו תקלות בדיוק מסוגלת לפתור קופסת הפלא, רק רמז שהם מחזיקים יותר מ-100 פטנטים למאפיינים של ריפוי עצמי. כדי להשיג את המטרה של שלוש עד חמש שנים ללא תחזוקה, המוצר מחזיק בספקי כוח ופורטים עודפים, כמו גם data paths עודפים לכל דיסק.
רוצים פרטים טכניים עסיסיים? (מי שלא גיק פריק, נא לנצל את השורות הבאות לתנומה קלה). הדיסקים אשר ב-V1000 הם SATA בנפח שנע בין 100 ל-320GB, עם קיבולת (raw) מרבית של 50TB. כמו גם מוצרים אחרים שיצאו לאחרונה בשוק בתחום האחסון המקביל, הוא מאפשר הגדרה של קיבולת מתוך המערך שתיועד להחלפת דיסקים שכשלו. למשל, בקופסה של 50TB, הקיבולת לניצול יכולה לנוע בין 20 ל-40TB, בהתאם לסיבולת שנגדיר. כל יחידת Velocity יכולה לצור קלאסטר עם יחידות דומות כדי לצור מערכת עיבוד מקבילה הרבה יותר גדולה. עד כה השילוב הגדול ביותר שנרשם, הוא שימוש בכ-12 יחידות ביחד, המגיע לתחום הקיבולת של הפטה-בייטים.

בחשד שניתן להשוות איכשהו את מארז הפלא לרכב עם גיר אוטומטי, שאלתי שלושה גיקים של אחסון אם היה קוסם להם מערך דיסקים חתום. "ה-Porche של האחסון, גם יפה וגם מהיר שיודע לרפא את עצמו." למה לא הופתעתי כאשר קיבלתי תשובות סטריאוטיפיות לנהגים גברים?
תמצית התשובה הראשונה: "אז בשביל מה הם צריכים אותי? זה למביני כלום, שהולכים אחר העדר. שילכו לעזאזל!"
תשובה שנייה: "לא קונה חתול בשק. רוצה אותו דבר אבל גלוי, ואז נראה..."
תשובה שלישית: "בוא נראה אותם משחזרים מזה את הקבצים המוגנים שנמחקו על ידי הסמנכ"ל  שפוטר"
לדעתנו ולדעת אנליסטים בארה"ב, למוצרי SAID מצפה אולי עתיד בשווקים כמו זה של מצלמות האבטחה והמדיה הדיגיטאלית, שם חיים ביחד רצפי קריאה/כתיבה ארוכים, עם ידע יותר צנוע ברזי האחסון. הלא במרכזי מידע רבי אדמיניסטראטורים, המעבדים מידע מסחרי, מוצרים מסוג זה יתקבלו בהתנגדות לא מבוטלת. במקומות בהם מבצעים תחזוקה שוטפת למערכי דיסקים, יחידה חתומה תהווה סיכון. אנליסט אחד אמר שעל בסיס עלות לגיגה בייט המחירים של אטראטו יחסית גבוהים, אך עדיין, למי שזקוק ליחס קריאה/כתיבה מהיר של כמויות מידע גדולות, זה יוצא הרבה יותר בזול מאשר טרה-בייטים של מצעי מידע במצב מוצק.
פתרון אוונגארדי? - לא ממש.
 

מנוע חיפוש

מענה לבקשות חוזרות מכם הקוראים, נוסף חלון לחיפוש נושאים במהדורות המגזין.
החלון יפתח מעתה בעמוד האינדקס השנתי, בהקשה על הספרה 2008,
בפינה הימנית העליונה של כל גיליון.
 

זקנת הגולש

מחקר חדש מראה כי בין הגילאים 25 ו-60 היכולת להשתמש באתרי אינטרנט יורדת בכ-0.8% בשנה, לרוב מפני שאנשים מבלים יותר זמן בכל עמוד, אבל גם בגלל קושי בגלישה. כלומר, למשתמש בן 40 ייקח 8% יותר זמן לבצע את אותה מטלה מאשר לבן 30. ולבן-50 ידרשו עוד 8% יותר זמן. לא נורא. אבל, שימו לב, לבני 65 ומעלה ההבדלים בין צרכי הגולש כה משמעותיים שנדרשים צעדים ברורים כדי לספק אותם.
ג'ייקוב נילסן, שערך את המחקר בין 61 גולשים שונים, אומר שהתוצאות משמעותיות מבחינה סטטיסטית ברמה של 5%. הוא גם מציין כי ההבדלים האינדיבידואליים מציפים את ההבדל הקטן הקשור לגיל בקבוצה שבין הגילאים 25 עד 60. המשתמשים הם שונים בצורה יוצאת דופן בצורת השימוש של אתרי אינטרנט ואינטרה-נטים. המידע שהושג בעבודה זו מראה כי חמשת האחוזים האיטיים ביותר מבין המשתמשים, הם פי חמש יותר איטיים מ-חמשת האחוזים המהירים ביותר בקבוצה.
הירידה המתמשכת לא מפתיעה את החוקרים. תהליך ההזדקנות בבני אדם מתחיל בסביבות גיל 25 וגורם לשחיקת המשאבים הקוגניטיביים, אובדן חדות הראיה, האטת זמני תגובה וצמצום המיומנות. אנשים נדרשים יותר זמן לאותן פעולות מנטאליות, יש להם פחות קיבולת זיכרון ולוקח להם יותר זמן לעבד את אותו קלט תפיסתי. כל המרכיבים הללו של הביצועים האנושיים משפיעים על המהירות בה משתמשים יכולים להשיג הישגים מול אתר אינטרנט.
אבל יש גורם נוסף, הגיל בו התחילו האנשים להשתמש ברשת. היות והרשת יחסית חדשה, בן חמישים התחיל אולי להשתמש בה כשהיה בן 40, בעוד בן 30 יתכן התחיל להשתמש בה בגיל 20. בן ה-50 של העתיד (אולי בעוד כ-40 שנה, נניח בשנת 2050) יוכל לספר שהתחיל להשתמש באינטרנט בגיל חמש ולכן יזקפו לו ארבעים וחמש שנות ניסיון. לעומת זאת, בן שלושים שיבחן בשנת 2050, יהיו לו אך ורק 25 שנות ניסיון ברשת. הניסיון המצטבר יוכל אולי לסייע למשתמשים המבוגרים יותר להשיג את הצעירים מהם ולצמצם את הפער של 0.8% בשנה.
נילסן ממליץ לבעלי אתרים לערוך משאלים שיכללו את כל מגוון הגילאים אשר בקהל היעד, אל תאמינו לכל דבר שמעצבים בני 25 ימליצו לכם, במיוחד אם בין קהל היעד נמנים מנהלי תאגידים הקרובים לגיל 50.
 

עשה ואל תעשה

כאשר השכלתכם הטכנית מאפשרת לכם לזהות תקלה מז'ורית, מהסוג שאנו קוראים "אסון", disaster, וביידיש "אוי ויי!"... בבקשה ממך, אל תעשו טעות קריטית שתרחיק אתכם ממצב ההצלה.

אז מה לא לעשות?

ומה כן לעשות?

למען האמת, כפי שאנו רואים בעבודת היום יום במעבדה של צ'יף להצלת נתונים, כ-80% מן התקלות נגרמות על ידי בעיות לוגיות. ההבדל בין תקלה לוגית לתקלה פיזית היא שבראשונה לא נגרם כל נזק מכאני או אלקטרוני לחומרה. (למרות -מתלוצץ אחד הטכנאים שלנו- שיש מקרים של הזנחה בהם זה רק לוגי שיופיע נזק פיזי...)
בין הגורמים לתקלות לוגיות נמצאים וירוסים, תוכנות זדוניות אחרות, שגיאות המשתמש, וכו'. מתקלה לוגית ניתן להתאושש ללא צורך בפירוק הדיסק הקשיח, ולכן עלות השחזור נמוכה בהרבה מאשר במקרים של תקלה פיזית. אבל הצרכנים לא תמיד מסוגלים לאבחן את סוג התקלה, ונאלצים לסמוך על אבחון הספק. כאן משחק תפקיד חיוני האמון המעורר בנו אותו ספק. האם הייתם מדמיינים אותו מכריז על תקלה קשה ומסורבלת, כמנתח לב המודיע לכם שיש צורך בהשתלת לב - בעוד שניתן היה לפתור את הכאבים עם המקבילה לצינטור?

טיטו, עולה מארגנטינה שגדל לצל דודו הרופא, נוהג להזכיר: "בבואי לבחור רופא שיניים אני לא רק שואל על השכלתו והמוניטין שלו. אני גם מתעניין באורח חייו. יש לו טעם יקר? ערכים רופפים? הרבה עובדים בקליניקה? גרושה לפרנס? - סיכוי טוב שינסה לשחוט אותי במחיר". נקודה למחשבה.

ועוד השוואה ששמענו מלקוח תדיר ובררני: "ריבוי המכריזים על עיסוק בהצלת נתונים גרמה בעשרת השנים האחרונות להצפת השטח במגוון שחקנים די מדאיג. כובד הראש שעלי להשקיע בבחירת הספק דומה לחיפוש אחר מטפלת לילדים הרכים שלנו. אם פעם חיפשתם מטפלת או פעוטון, סביר להניח שכבר התבהר לכם שלא לכל אחד איכפת באותה מידה מן האוצרות הקטנים שלנו".

לשאול ולא להתבייש
הקטע הבא נכתב באתר של עמית בחו"ל:
"בעת בחירת  בעל מקצוע להצלת נתונים, שאל תמיד שאלות. התשובה צריכה להיות ישירה, כנה וקלה להבנה. אם אינך מבין, בקש לנסח את התשובה בדרך שתוכל להבין. אם גם זה לא עובד, אז: או שבן השיח שלך לא מבין את תהליך הצלת הנתונים; או שלא איכפת לו ממך, ו/או שאלתך, ו/או עסקך והמידע שלך; או שאותו אדם הוכשר בצורה לקויה, יתכן כמו גם שאר הצוות; או שהם לא חושבים על טובתך (פחות מ-אתי)"
או בקיצור, המשיכו לשאול עד שתבינו, בדיוק כמו בבחירת רופא שיניים, פעוטון, או רכב חדש..."

לקרוא ולא למהר
חברות הצלת נתונים מספקות בכתב את תנאי ההתקשרות בטרם מוזמנת העבודה. כדאי להתעכב ולקרוא כל פרט במסמך, כולל דרכי המשלוח של המצעים למעבדה, תהליך העבודה ותנאי התשלום.
 

דרוש/ה

דרוש/ה אחראי/ת תצורה ושינויים
דרישות התפקיד:

העבודה בתל אביב. קורות חיים ל- info@chief.co.il

ד"ש לאחמדינז'אד

מה משותף לגולשים ממונטווידאו (אורוגוואי), מטורונטו (קנדה), לזוסיה מפולין, לג'אק מניו יורק, לסמי מהאי מאוריציוס, למרקוס מאסטוניה ולעוד מאות? הם כולם הורידו בשבוע האחרון את הגרסה הביתית החינמית של BOS. חלקם חדשים, חלקם מוכרים לנו - הם עושים זאת מדי פעם כדי להתקין את התוכנה במחשבים אחרים או כדי לחדש גרסה. הם לא משלמים דבר, ונעזרים בהנחיות המצויות באתר להתקנה ולהפעלת BOS. מדי פעם הם שואלים שאלות בדואל, באנגלית, גרמנית או ספרדית.
לישראלים קל יותר, הם מורידים את התוכנה ונעזרים באתר בעברית, בשאלות בשפת אמם בדואר האלקטרוני, או אפילו בשיחה מקומית בטלפון.
ה"רכישה" המפתיעה של השבוע היה גולש איראני שחיפש כנראה טכנולוגיה ישראלית.
להבדיל מתעשיית הנשק, אנו שמחים להפיץ את מוצרינו לצרכי שלום.
 

התפנה

התפנה להצעות תעסוקה איש מקצוע בכיר, מנהל תכנון פיקוח יצור (תפ"י), ניהול ומעקב אחר פרוייקטים. בעל ניסיון עשיר בתכנון תקציב פרוייקטים ,מעקב בצוע מול תכנון וקביעת סדרי עדיפות.
הכשרות והשכלה:
• כלכלה ומנהל עסקים ת.ל.מ. תעודה. אוניברסיטת ת"א.
• הנדסת תעשיה וניהול. תעודת הסמכה. המכון לפריון העבודה והייצור.
לפרטים נוספים ניתן לפנות אלינו: info@chief.co.il
 

להלן מכתב המסתובב במיילים מזה שבועות אחדים. ראו למטה עדכון.

"היי לכולכם.
אני רוצה להתוודות.
כמו כולם גם אני שמעתי על העניין הזה עם הפליטים מדארפור ושכנותיה באפריקה.
ואני מודה.
מודה ששמעתי (רדיו) קראתי כמעט כל מילה (עיתונים) וראיתי ככל שניתן היה (בטלוויזיה).
ואכן - זזתי באי נוחות בכורסא, אמרתי שאפריקה נורא רחוקה (גם כשהיא נמצאת במקלטים מעופשים בדרום העיר ליד התחנה המרכזית) ו...- המשכתי הלאה.
למרות - שאני דווקא אחת כזו שאכפת לה. ואני פעילה ומתנדבת בכמה מקומות. אבל, נו ...כמה כבר אפשר?
עד לשבוע שעבר.
לפני כמה ימים מישהו שפך (ממש ככה) מתוך אוטובוסים מאה אפריקאים (מאריתריאה וחוף השנהב) ברחוב שאני גרה בו - ונעלם!
יש ברחוב שלי (שדרות מוצקין בתל אביב) מבנה ישן של מרפאת קופת חולים שאיננה פעילה (ולפני ראש השנה ופסח משמש את העמותה שאני מתנדבת בה לארגון חבילות המזון שאנחנו מחלקים) - ולשם הביאו אותם.
אמצע תל אביב, אמצע 2008, אמצע הכי צפונבון שאפשר (והכי לא תחנה מרכזית שאפשר) - ומאה גברים צעירים בגילאי 18 - 45 נמצאים שם כשרכושם היחיד זה כמה סמרטוטים שהם לובשים וטוב ליבם של השכנים.
אין להם כלום!!! אין להם אוכל! אין להם מים! אין שמיכות! (הם ישנים על הרצפה) אין בגדים! אין!!! מה שיש להם זה רק - האין!
לקח לנו (תושבי הרחוב ) כמה ימים להבין שהם פשוט נטושים שם ושאיש לא מתייחס ומטפל בהם. לקח לנו שלושה ימים להבין - ששלושה ימים הם לא אכלו!!! והם, בנימוס המקסים שלהם בשקט ובהתנהגות מעוררת הערצה - פשוט ישבו, שתקו ורק הביטו בעוברים ושבים.
מאז - אנחנו עושים ככל יכולתנו לעזור להם. שכנים מביאים מזון, אוספים בגדים וכו' אם כי לאורך זמן זה קצת בעייתי להאכיל מאה איש כל יום.
ואני שכבר חשבתי שעיניים של פליט שאומר 'אני רעב' זה משהו שאמא שלי השאירה באירופה לפני 60 שנה, פתאום מוצאת את זה מול העיניים שלי כמעט בתוך הבית שלי - ופשוט לא יכולה לשאת את זה.
לא יכול להיות שאני אתכסה בפוך נעים בלילה ואירדם בביטחון שיש לי ארוחת בוקר כשבמרחק 50 מטר ממני - מאה איש רעבים ורועדים מקור. (קיבינימט - לא יכלו להשאיר אותם בתחנה המרכזית ולתת לנו להמשיך לחשוב שהכול בסדר ולהתעסק אם האספרסו שלנו יצא טוב הבוקר....?)

ועכשיו - אליכם.

אם יש לכם בבית שמיכות, בגדים, נעלים (שלושת הדברים האלו ומזון - זה הכי חשוב) מוצרי חשמל (קומקומים, תנורים וכו') שאתם לא צרכים, אם לאנשים שסביבכם יש דברים כאלו. אם אתם יכולים במקומות העבודה/חברים/משפחה לעשות מגבית שבה כל אחד ייתן איזה 10 - 20 שקלים (ורצוי כמובן יותר ) , תעשו קניה/איסוף של מזון (פירות ירקות נקניקים גבינות קופסאות שימורים לחם. לא להביא דברים שצריך לבשל כי אין להם איך) כמו כן יש צורך דחוף בבגדים, נעלים ,גרביים, שמיכות (הם ישנים על הרצפה ומאוד קר שם), מגבות, נייר טואלט, כלים חד פעמיים, סבון לגוף וסבון לכביסה ביד, משחות ומברשות שיניים, סבוני גילוח וסכיני גילוח.

את הדברים צריך להביא ישירות אליהם (כרגע הם נמצאים בשדרות הר ציון 3 פינת לווינסקי, תל אביב ).
אם אתם קשורים לשרותי הסעדה כמו מסעדות או חברות קייטרינג שמוכנים להעביר שאריות מזון שבסוף היום מושלכות סתם לזבל אבל הם במצב טרי טוב ואסטטי ומספיק טוב לאכילה - אנא הסבו את תשומת ליבם לעניין.
אם אתם רוצים לעשות את זה דרכי - גם אפשרי.
עוד משהו חשוב - הם כולם מצוידים באישורי עבודה ומשוועים לעבוד - אז גם כאן אם יש למישהו רעיון , זה יהיה מעולה.

המון תודות לכולכם ושיהיה לכם היום הכי טוב שאפשר
נורית ריגלר "

השבוע מבקשת נורית להביא מזון בלבד: לחם פרוס, חומוס, קופסאות שימורים, נקניקים, פירות, ירקות (בצל, חסה, עגבניות) או לחלופין תרומה כספית כפי יכולתכם.
נורית סיפרה לנו כי בין הפליטים נמנים בוגרי תיכון, אוניברסיטאות ומכללות, כמו גם חיילים שערקו מצבאות ארצות המקור. אנשים מלאי רצון לעבוד בכל עבודה, עם יכולת לעסוק גם במטלות הדורשות למידה ואינטליגנציה.

ההחלמה - פרק 19

מאת א.א. - לפרק הקודם
 

בימים האחרונים פיתחתי לעצמי הרגלי התנהגות כשל קוף. ידיי מתפתלות ונשלחות ללא הרף אל כל מיני פינות נסתרות בגוף שאפילו לא ידעתי על קיומן. רוב שטח גופי מכוסה בפריחה עדינה, מגרדת ומעצבנת ללא הפסקה. בבקרים פניי מעט נפוחות ועיני אדומות ובלילות מציק לי שיעול יבש וטורדני. לא, זו אינה אלרגיית אביב, כי אם תגובות ראשונות למחלת "השתל כנגד המאכסן (GvHD)".
כיון שתודרכתי מראש, ידעתי שתופעות כאלו אמורות להגיע בשלב כלשהו בתהליך ההחלמה. למרות שזה נשמע כדבר והיפוכו, בתהליך ההחלמה מתפתחת מחלה חדשה שהיא בעצם חלק חשוב מההחלמה.
גילוי אותה המחלה הנו עדות מובהקת לכך שהשתל (תרומת מוח העצם שקבלתי מתורם אלמוני) עושה את עבודתו נאמנה. מסתבר, למרות ההתאמה המלאה שבין סיווג הרקמות שלי לבין סיווג הרקמות של התורם (100% התאמה), מערכת החיסון החדשה הנוצרת בגופי ע"י השתל מזהה לעיתים איברים מסוימים בגוף כאיברים זרים שעל המערכת להלחם בהם. תופעות האלרגיה לכאורה שאני חש עתה נגרמות ע"י התגובה (GvHD).
פרט לתופעות הלוואי הבלתי נעימות בעליל, למחלת "השתל נגד המאכסן" יש גם ערך חיובי מובהק ורצוי. מערכת החיסון החדשה תזהה גם תאי דם פגומים, אם ייווצרו כאלו בעתיד, תלחם בהם ובכך תבטיח את אי הישנות מחלת הלויקמיה שבה לקיתי מלכתחילה. לכן, נחשבת מחלת "השתל נגד המאכסן" כדרך טיפול משלימה כנגד הלויקמיה.
הפטנט אם כך הוא לזהות בוודאות את תופעת "השתל נגד המאכסן", לשלוט בעוצמתה (לא לאפשר לה להשתולל יותר מהרצוי) ולאפשר לה להתקיים בגוף.
ובכן, הבשורה הטובה היא שיש לי בוודאות GvHD. הבשורה הרעה היא שזה מטריד מאוד ועלול להימשך זמן רב (חודשים).
בינתיים אני מפתח שגרת חיים של מנוע הפועל על שתי בוכנות במקום ארבע, כלומר נדלק בבוקר, מקרטע לאיטי, מוציא הרבה עשן (אוי, השיעול הזה), כּוֹבֶה (למנוחה) לעיתים תכופות ולא מצליח לטפס בעליות. אבל דלק (מזון) שורף יותר ממנוע תקין.
אין ספק שזה לא כלכלי לתחזק מנוע כמו שלי, אבל מה לעשות, יש לי סנטימנטים אליו.
כמו כל גבר מצוי איני יכול לעשות שני דברים במקביל, לכן אני נאלץ עתה להעדיף את הגירוד על ההקלדה. מקווה שלא יִשָׁחָקוּ לי קצות האצבעות, אחרת עם מה אקליד את הפרק הבא?

תגובה ל-א.א.

השורות של עמית

מספר מדהים

תחזיקו את הכיסאות חזק! במדינת ישראל הוצאו 195,000 צווי מאסר לחייבים (כסף)! במדינת ישראל להיות חייב כסף פירושו לאבד את החופש. כמובן שיש כאלו שלא רוצים לשלם, אבל יש הרבה מאוד כאלו שלא יכולים לשלם. נכון, אפשר להגיע להסדר עם ההוצאה לפועל, אבל מי שנכנס למערבולת הזו יודע שתיק גורר תיק והסדר גורר הסדר ופתאום אתה מוצא את עצמך מחוסר עבודה וחסר יכולת לעמוד בהסדר ו... הופ. למאסר. מה פתאום מאסר, ממתי מאסר סייע למישהו להחזיר חובות? כיצד מישהו יכול לעבוד ולהרוויח למחייתו מתא המאסר?.
בטח יש כמה ספקנים שאומרים: "הוא מגזים, לא יכול להיות שכך עובדת המערכת". הבעיה היא שכן, כך עובדת המערכת. קחו למשל מזונות, אין כאן הסדר, יש סכום ואתה חייב לשלם אותו. אם ההסכם שלך אושר בבית המשפט לפני 10 שנים שחיית ברווחה והיום אתה בזבל, זה לא ממש מעניין את בית המשפט, ותיקי מזונות הולכים ישר להוצאה לפועל והופ... צו מאסר. אין חוכמות. אז אם אתם חייבים כסף והאופק לא נראה כל כך טוב, קחו את הישבן שלכם, תארזו מברשת שיניים, תודיעו לחברים שאתם באים לביקור בלתי מוגבל ותעלו על המטוס הראשון לאחת הדמוקרטיות באירופה, שם חוב כספי איננו סיבה למאסר. תתחילו לעבוד, תנועו ממקום למקום, תהיו חסרי בית ומדינה, אבל מצד שני גם לא תשלמו מס הכנסה.
 

פיקוח שמיקוח

בנק ישראל קבע תעריפים לעמלות הבנקים ודווקא בנק ישראל שהיה אמון על הפתרון הנ"ל -שיספק מרווח נשימה לתושבי המדינה וללקוחות הבנקים- דווקא הוא ביקש דחייה עד ל-5 ביולי במקום 5 באפריל (עוד חודשיים של גזל בלתי מרוסן). למה? כי בנק ישראל מאמין לדברי רוני חזקיהו (שאלוהים יודע מה הוא מבין בבנקים) “שיש לאפשר לבנקים למצות את מלוא תקופת ההיערכות בלה בלה בלה בלה...". מה כל כך מסובך בלהכניס לתוקף תעריף? מוחקים את התעריף הישן ומכניסים את החדש! אם כל עסק מחויב פעם בשנה לבצע ספירת מלאי שהיא תהליך מורכב בהרבה, מדוע בנקים לא מסוגלים לבצע שינוי בתעריפי העמלות שלהם בן לילה? יהיה מעניין מה יקרה אם סכום שווה ערך לחודשיים של עמלות בלתי מרוסנות יילקח מתקציב בנק ישראל לטובת הציבור. תתפלאו איזה סכום ענק זה.
 

סיפור בזיגזג

לפני 11 שנה קמה חברה ישראלית ועסקה בדחיסת וידאו, אחת מאלפים שרבות מהן בישראל וכולן, אבל כולן הפסידו את המכנסיים או שיצאו בלי כלום. אבל בחברה השקיע מר יוסי ורדי ואחריו, שימו לב להרכב! מורגן סטנלי, דויטשה בנק, פיטנגו, וריטאס, גיזה וריל נטוורקס!
החברה הוקמה בשם Webglide, גייסה 60 מיליון דולר, העסיקה 130 (מאה ושלושים) עובדים ופתחה לה כמה משרדים (למרות שאללה יודע מדוע חברה שעוסקת בפיתוח צריכה כמה משרדים). לא, לא היה לה מוצר, אבל כן, כן היה לה שווי פסיכי של 110 מיליון דולר (לא יודע מי העריך). ב-2001 התפוצצה הבועה בפרצופם של היזמים ומחברה שמפתחת קוד לדחיסת וידאו היא הפכה לחברה שמפתחת "פלטפורמה לניהול קטלוגים ברשת" (מה זה?). לא, היא עדיין לא מכרה כלום (ולא ברור בכלל אם סיימה לפתח משהו). בינתיים השם השתנה והפך ל- Richfx והיום, אחרי 11 שנה ו-60 מיליון דולר ממיטב מאגרי ההון בעולם, היא נמכרת ב- 3 מיליון דולר (שילכו כדי להחזיר הלוואה לקרן אחרת).
או קי, אז זה התקציר. בדרך כלל חברות שכאלו נסגרות תוך פחות משנה, אלה אם כן יש להם משקיע "עוגן" כמו יוסי ורדי שמביא איתו חבילה יפה של משקיעים (ראו לעיל). הבעיה היא שבתקופת הבועה הוקמו עשרות אם לא מאות חברות שעסקו כולן בפיתוח דחיסת וידאו, חלקן הוקמו בתקופה שכבר היה ברור שרוחב הפס עומד לגדול באופן משמעותי, דהיינו בזבוז זמן. רבות מהחברות הללו היו ישראליות... אף אחת לא שרדה (לפחות לא כמפתחת של אמצעי לדחיסת וידאו). מה שמעניין בסיפור הנ"ל הוא הספין שעשתה החברה, במעבר לקטלוגים ברשת. מעניין מה דעתם של המשקיעים שהשקיעו בווידיאו וקיבלו קטלוגים.

עמית יקירנו: משקיע שמשקיע את הונו מבקש להגדילו, או לפחות לפזר את הסיכונים. רוב המשקיעים מוכנים היו שהמטרה תושג עם זנבות לטאה או עם גללי חמורים, העיקר לראות מניה עולה... וכסף חוזר.

סטרבאקס

לסטארבקס אני לא נכנס אפילו אם ישלמו לי, לא ממש מתחשק לי כוס קפה בגודל של דלי ובטעם של מים דלוחים. אבל מה שמעניין אותי הוא שבית המשפט בארה"ב חייב בשבוע שעבר את החברה לשלם 106 מיליון דולר למלצריה, שכן מדיניות החברה הייתה לרכז את הטיפים ולהעבירם לאחראי המשמרת! אני דווקא מאלו שמשאירים טיפים ואני משאיר אותם למלצר שמשרת אותי. מלצרים, בניגוד לשוטפי כלים ואחראי משמרת עובדים עם... בני אדם, ומניסיון אני אומר שאין עבודה יותר דפוקה מלעבוד עם בני אדם. תנו לי בכל עת מי סבון וערימת כלים ואעדיף אותם על פני שירות לקוחות. אילו הייתי יודע שמישהו לוקח את הכסף שהמלצר הרוויח בזיעת אפיו, הייתי מפסיק להשאיר טיפים או דוחף אותם ישירות לכיס המלצר.
 

מי שלא שותק

הגזירות האחרונות על ציבור גולשי האינטרנט הזכירו לי שיש האקרים, הלוחמים האחרונים שנשארו. הם היחידים. כך קרה שבשבדיה נסגר אתר הביטורנט (The pirate bay) ומיד אחריו... כל אתרי ממשלת שבדיה. הפלא ופלא, האתר נפתח מחדש באופן מיידי. באינדונזיה (מדינה מוסלמית לחלוטין) הועבר חוק ישראלי למהדרין: סינון אתרים (פורנוגרפיה, אלימות או דיבה – מוכר?). בתגובה, הושחת אתר רשות המידע האינדונזית. בישראל נאסר חופש הדיבור והשבוע לקח בית המשפט הישראלי את החוק קצת יותר רחוק ודרש מספקיות אינטרנט לחשוף גולשים. לא, לא אכפת לי שהם הוציאו דיבה, כי מחר אם אכתוב על חבר כנסת שהוא אידיוט, יחשפו גם אותי, והטיעון המפורסם "אתה רואה יא מניאק אם כולם אומרים כנראה שזה נכון" לא תופס בבית משפט ישראלי.
 

מאגר תוכנות ואהבל אחד

כמו שכבר כתבתי בשבוע שעבר, על סרגל הכלים שיצרתי נמצא מאגר גדול של תוכנות חינם, מספר התוכנות הולך וגדל וצריך לעדכן באופן יומי. להעלות תכנות זה לא ממש בעיה, אבל לבנות את הרשימה זה קוץ בתחת. וכשיש לך רשימת ענק אתה אמור להיזהר עם כפתור ה-Delete. הבעיה איתי ושכמותי היא שאנחנו מחפשים את הדרך הקלה והנוחה לבצע עבודות מחורבנות כאלו, וכל חיסכון בקליק או לחיצת מקש ברוך הוא. קורה לפעמים שאנחנו

מתהלכים כמו פילים בחנות חרסינה, ובלחיצת כפתור אחת מחקתי את כל הרשימה. נו טוב בינתיים שחזרתי אותה אבל הלכה שנת לילה ערבה. המאגר מובנה בסרגל הכלים ולא מחייב גלישה. קליק וקלאק והוא שלכם. מי שמוריד את הסרגל ומתקין אותו שישים לב ל-NEWS, תאמינו לי, כדאי.
הסרגל ניתן להורדה: http://videowebgate.media-toolbar.com/exe
 

סרטים

עוד פרסומות מצחיקות: בגדים, הומואים, בירה ושאר ירקות. מה שמעניין הוא כמות הפרסומות שנפסלו לשידור בארה"ב, די מזכירה את משנתה של ש"ס.
http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
 

תגובה לשורות של עמית