כמו בכל שנה בפסח,
לחצו כאן וקבלו הגדה של פסח בפורמט PDF
בברכת חג שמח לקוראי מגזין צ'יף

לחיצה על הקישור הנ"ל תוריד קובץ דחוס מסוג EXE.
לפתיחת קובץ ההגדה - Haggada.PDF  יש להפעילו,
לבחור ספריית יעד וללחוץ על Install
להורדת תוכנה מתאימה לקריאת קובץ ה- PDF
Foxit Reader - Free PDF document viewer

SSDell

איש חשוב במחלקת הפיתוח של Intel אמר השבוע במפגש סטוראג' באוראלנדו, שהדיסקים מבוססי הפלאש (SSDs) עומדים להכניס את שוק המחשבים לעידן חדש של ביצועים, בעיקר בתחום הארגוני של אפליקציות הדורשות רמות גבוהות של קריאה/כתיבה (כגון מסדי נתונים מרובי טראנסאקציות) ובשוק מוצרי הצריכה למכשירים ניידים. אבל, יחד עם כוננים מהירים יותר, חסכוניים ועמידים יותר, יש להזהיר מפני תכונות אופייניות למצעים אלו.
תעשיית הדיסקים הקשיחים המסורתיים הצליחה להגדיל את ביצועי הדיסקים המסתובבים פי שש לערך במשך עשרים השנים האחרונות, בעוד ביצועי ה-CPU גדל פי מאה באותה תקופת זמן. מאידך, דיסקים SSD, שאומצו על ידי יצרנים של מכשירים ניידים (מחשבים, טלפונים ו-PDAs) רק מתחילים את הקריירה שלהם בארגונים, למרות שהם חסכוניים יותר (פי שתיים וחצי) ומהירים יותר מקודמיהם. אבל אורך החיים והביצועים של ה-SSDs משתנה בהתאם למספר גורמים, כולל איכות המוצר וסוג הזיכרון NANDD.
עד כה זה נחלת הכלל של-SSDs (בעיקר בלפטופים) הייתה בעיה של אמינות. במיוחד בדגמים הראשונים שיצאו לשוק הייתה בעיה בביצועי הכתיבה (והם היו אפילו איטיים יותר מהדיסקים הקונבנציונאליים). בהתאם לסוג ה-SSD מהירות העברת המידע משתנה וההבדל בין האיטי ביותר והמהיר ביותר יכול להיות פי חמש. בהקשר לאורך חיי הכונן, ב-SSD רואים טווח שנע בין שישה חודשים לחמש שנים.
משום מה, לא נוח ליצרני SSD להתייחס לפרמטר של MTBF כמדד לאורך חיי הכוננים. במקום, אנו מקבלים קביעות כגון: "SSD טובים אמורים לבצע כ-3,000 פעולות כתיבה של 8KB לשנייה למשך חמש שנים". או "ל-SSD טובים יש אורך חיים מתאים לאפליקציות ארגוניות".
זכרונות NAND יכולים להגיע עם זיכרון SLC - single-level cell או multi-level cell - MLC. הראשון שומר ביט אחד בלבד של מידע לתא זיכרון, והשני מאחסן שניים עד ארבעה ביטים של מידע לתא ובכך מאפשר צפיפות גדולה יותר אך מעבר מידע איטי יותר, מהירות העברת מידע נמוכה יותר, צריכת חשמל גבוהה יותר... ואורך חיים קצר יותר!..
יש לציין כי ה- SLC NAND יקר יותר לייצור מ-MLC NAND, וגם נמכר במחיר כפול. קיימים מוצרי MLC שהם למעשה מהירים יותר מאשר SLC מבוססים טכניקות של הגברת הכתיבה, מה שיכול להגדיל את הביצועים אך לגרוע מאורך החיים. באופן כללי, ככל שביצועי כונן SSD טובים יותר, כך גם חייו יהיו ארוכים יותר.
כיום מוצרי זיכרון במצב מוצק מסוג NAND עולים כ-8 דולר לגיגה בייט, בעוד בדיסקים הקשיחים המחיר הממוצע נע בסביבות ה-חצי דולר לגיגה בייט. נשאר הרבה כסף לצלעות טלה טובות במסעדה...

במצע שיקום תמונות

באוגוסט 2007 הורידה סערה -בעוצמת הוריקן דרגה 5- גשמים שגרמו לנהר המיסיסיפי העליון לעלות על גדותיו ולהציף את העיר Winona אשר במינסוטה, ארה"ב. בין 510 ל-570 מטר קוב מים לשנייה זרמו בנהר בשיא האירוע. נאמר כי מימדי התופעה היו כה נדירים, שהסיכוי שיישנו הוא של אחד ב-500 או 1,000 שנה.
מכוניות, רהיטים ובתים שנפגעו בשיטפונות הוחלפו או תוקנו. אבל צילומים שהחזיקו התושבים בבתיהם, זה כבר נושא אחר. בימים הקרובים תתקיים מבצע ("Operation Photo Rescue") שתפעיל רשת גלובאלית של מתנדבים לאגודה ההיסטורית של מחוז וינונה, לשם שחזור התמונות המשפחתיות של קורבנות ההצפות. שם, מתנדבים יצלמו תמונה דיגיטאלית של התמונות  שניזוקו, את התמונות הדיגיטאליות יורידו לבנק תמונות גלובאלי. מתנדבים לפרויקט, כולל צלמי עיתונות, צלמים דיגיטאליים, מעצבים גראפיים ואומני שחזור תמונות ישתמשו בתוכנות imaging ועיצוב כדי לשחזר את התמונות. המתנדבים יעלו מחדש את התמונות המשוחזרות לבנק המקוון, ואנשי הפרויקט ידפיסו וישלחו בדואר את התמונות ללא תשלום לבעליהן. הערכה זהירה למשך הפרויקט היא של חצי שנה.
המבקשים לשחזר את תמונותיהם המשפחתיות (עד 20 לכל בית אב) מתבקשים לייבש את הצילומים ולהכניסם לשקית פלסטית למסירתם, עם הזהרה שלא לנסות לנקות אותם בבית. מבצעים דומים התקיימו בעבר, לאחר אסון ההוריקן קטרינה, אסון חוף המפרץ, השריפות ביערות California ועוד.
אנשי מקצוע מכירים בחשיבותן של תמונות משפחתיות לבניית זהות הפרט ולהיסטוריה המשותפת של הקהילות.

דיסק גולף

גם לאחר שהתגברו על השיטפונות, תושבי האזור רגילים לבוץ. הבוץ לא הפריע לשחקנים להגיע בסוף השבוע לטורניר שהתקיים במגרש הדיסק-גולף החדש של אוניברסיטת סנט מרי. המגרש החל להבנות בקיץ 2006. המשחק עצמו, שהיום הולך ונעשה פופולארי גם במקומות אחרים, נולד ב-1976 בקרב תושבי וינונה. או לפחות כך הם טוענים. (אחרים מייחסים להמצאת המשחק המודרני לאנשים שונים במקומות שונים בשנות ה-1960 המאוחרות.)
תחילה, לא השתמשו בסלים, והמשחק נקרא "גולף חפצים". היום, משחקים אותו עם "סלים" עשויים מתכת ומעליהם תלויות שלשלאות. משתמשים בשלושה דיסקים בסיסיים, בדומה לסט בסיסי מאוד של מקלות גולף. דיסק אחד -ה-putter disc- מיועד להתקדם ישר ולתפוס יותר מהירות (מיוחד לזריקות קרובות). דיסק אחר -ה mid-range disc- למרחקי ביניים, גם הוא מושפע מהרוח ודומה למקלות הגולף עשויים מתכת. הדיסק השלישי נקרא "driver", בעל שוליים דקים יותר, הוא מעט אקסצנטרי ומבנהו מאפשר לו להגיע רחוק יותר הודות להתנודדות הקלה.
קבוצות המשחק מורכבות משלושה שחקנים כל אחת, ובכל תחנה משחק שחקן אחר. יש שחקנים שלא משתמשים בשלושת הדיסקים אלא רק באחד או שניים מהם בלבד.
סקר מ-2006 מגלה כי רק 8% משחקני הדיסק גולף הן נשים. די דומה למה שקורא ב"משחקים" עם דיסקים קשיחים...
 

הצלת מה?

גם אם השירות של שחזור מידע ממערכות מחשב קיים בארץ מאז שנת 1986, באותם ימים התעקשנו בצ'יף לעברת את המונח האנגלי Data Recovery ולהפוך אותו ל"הצלת נתונים".

המשך יבוא בשבוע הבא.

עידן הזהב

של הרשתות החברתיות

לטוב או לרע, הרשתות החברתיות באינטרנט ראו התפתחות מדהימה במהלך השנה שעברה. ה-Facebook וה-MySpace עוררו תזזיתיות שהפכה אותם לעסקים רווחיים ביותר. אף על פי כן, הם נאלצו להתמודד גם עם נושאים רגישים כמו הכניסה לחיים הפרטיים של המשתמשים.
ב-2007, בין 10 הערכים המבוקשים ביותר בגוגל, שבעה היו שמות של רשתות חברתיות כמו Badoo, Facebook או Webkinz (האחרון הוא אתר קנדי המתמחה בילדים).
MySpace, הרשת הגדולה מכולן, מחזיקה בכ-110 מיליון חברים, וצמיחתה ב-2007 הייתה של כ-30%. ואילו Facebook, שהפופולאריות שלה בארץ הפכה אותה למותג הכרחי, עברה את ה-55 מיליון משתמשים, שכולם מחפשים לצור לעצמם את רשת החברים הוירטואלית האישית.
על פי חברת ComScore (המנתחת התנהגויות ברשת לצרכי מחקר שיווקי), שבין לקוחותיה נמנות החברות האינטרנטיות הגדולות, אתרי הרשתות החברתיות זכו לכ-500 מיליון ביקורים בשנת 2007. מדובר בתופעה גלובאלית, בה לא רק שולטים הענקים האמריקנים, אלא שקיים מגוון אתרים מקומיים בעלייה.
האתר היפני Mixi מדווח על שמונה מיליון משתמשים (מתוך 127,433,494 תושבים). האתר הסיני Xiaonei מרכז 6 מיליון חברים, 0.45% מכלל תושבי המדינה. באתר הקוריאני Cyworld רשומים 18,000,000 חברים, שהם 85% מכלל הגולשים הקוריאניים.
הצד האפל של הג'אנר התגלה במהלך 2007, עם הדאגה הגוברת לפרטיות הגולשים. עד כדי כך שהמומחים החלו מדברים על עידן חדש של האינטרנט. פייסבוק, למשל, נאלצה לסגת מן הראיון הפרסומי החדש שלה כאשר משתמשים החלו להתלונן על עודף המידע לגבי רכישותיהם המקוונות הפתוח לאנשי הקשר שלהם.
החשיפה של מידע אישי הובילה למספר פרשיות מתוקשרות בנושא הטרדה מינית בארה"ב, והקהל דרש מידה רבה יותר של פיקוח.
ולמרות הכול, צמיחת האתרים החברתיים ממשיכה, ונראה כי עד כה ראינו רק את קצה קרחון הצמיחה הטבעית של הרשת. האתרים החברתיים הם תוצר של המגמה לעשות את האינטרנט אישית יותר, אבל אותה מגמה השפיעה גם על ההשקעות הפיננסיות. מיקרוסופט רכשה ב-2007 1.6% מניות של FaceBook במחיר של 240 מיליון דולר, וקבע בכך את שווייה בשוק של פייסבוק ב-15,000 מיליון דולר - כמעט אותו שווי כמו זה של General Motors
 

הם בטח אומרים זאת לכולם...

"Recently we had the pleasure of reviewing your software. We were so impressed with it that we awarded you the editor’s choice and a 5 stars recommendation at DLGuide.net."

ובכל זאת, תמיד נעים לקבל מכתבים כאלו...

קידום

משה טגבה: לא הייתי סולח לעצמי אם לא הייתי מנסה

לפני מספר שבועות הצגנו את פעילותה של גמלאית ההיי-טק שלומית גרוסמן ב "עולים ביחד – באנדלי וודלי", עמותה המפעילה תכנית למנהיגות ומצוינות בתעסוקה לאקדמאים יוצאי אתיופיה. להזכירכם, המתנדבים בפרויקט מפעילים קשרים להשמת המשתתפים בעבודה הולמת, משמשים מנטורים אישיים וחונכים אישית באנגלית את האקדמאים יוצאי אתיופיה הנזקקים לחיזוק לצורך עבודתם ולימודי ההמשך שלהם. התכנית זקוקה במיוחד לחונכי אנגלית כאלו, ותודה לקורא המגזין ד"ר מיכאל גרוסמן שהרים את הכפפה כבר עם קריאת הכתבה הקודמת!

הפעילים בפרויקט מתרגשים כל פעם מחדש לשמע סיפורם האישי של משתתפי התכנית. שלומית בחרה להציג בפנינו הפעם את סיפורו של משה טגבה, עובד מצטיין ב ECI. סיפור הנחישות האישי של מהנדס האלקטרוניקה שבגיל שתים עשרה לא ידע קרוא וכתוב. להלן הסיפור כולו, בלי קיצורים.
"נולדתי בכפר קטן ליד העיר גונדר, סראמלה, מקום בו ישבו יהודים, ושם גדלתי עד גיל אחת עשרה. בסוף שנת 1984 עלינו לארץ במבצע "משה" דרך סודאן. ישבנו שנתיים במרכז הקליטה באילת, ובשנת 1987 עברנו לרמלה, שם גרים הורי עד היום.
באתיופיה הייתי רועה צאן. לא היה לי זמן ללמוד והשכלתי היחידה הייתה אותיות האלף בית העברי ומספר מילים בעברית שלימדו אותי בבית הספר היהודי שבמקום. בגיל שלש עשרה, התחלתי לימודי בפנימית "יד בנימין" שליד גדרה, ממש מהתחלה... בשנתיים השלמנו עשר שנות לימוד: בשנה הראשונה למדנו בעיקר עברית ובשנה השנייה את כל השאר. ששה ואני בתוכם, התקבלנו לכתה י‘ במגמת אלקטרוניקה עם בגרות מלאה. איך עושים את זה? מוטיבציה מדהימה שאת הבסיס לה ספגנו בבית מההורים ומההבנה שחייבים ללמוד כדי להתקדם בחיים.
השנה בכתה י' הייתה שנה קשה ביותר – נדרשנו לקפיצה ענקית ואני אישית לא ישנתי בשנה הזו. את הבגרות עשיתי ללא אנגלית ועם נכשל בפיסיקה כיוון שלא התגברתי על המכאניקה. חלום האלקטרוניקה הלך אתי כבר אז, היה ברור לי שזה מה שאעשה בצבא ובחיים האזרחיים לאחר מכן. בצבא שירתי בחיל הקשר והמשכתי בקבע כטכנאי קשר ראשי בצנחנים. בצבא, השלמתי את הבסיס שהיה חסר לי באנגלית. איך? קראתי ספרונים באנגלית והוספתי מילה אחר מילה לאוצר המילים שלי. חשבתי כל הזמן איך להתקדם וללמוד. לא שהייתי בטוח ביכולתי –הכישלונות בתיכון ערערו לי את הביטחון, אבל הרצון ללמוד היה עז והשאיפה להגביה בהישגים בערה בעצמותיי. עם השחרור עשיתי מעשה – נרשמתי למכינה בטכניון שהיא מכינה מאד קשה, כדי שתכין אותי ברמה גבוהה להמשיך בלימודי אלקטרוניקה. אם לא הייתי מנסה, לא הייתי סולח לעצמי. נבחנתי בבגרות חמש יחידות באנגלית, מתמטיקה ופיסיקה ולמבחן הפסיכומטרי... והצלחתי. גם החברים שנרשמו יחד אתי הצליחו, כולם עם רצון עז ללמוד כמוני. התלבטתי קשות אם להישאר בטכניון בו התקבלתי להנדסת מכונות. לבסוף עברתי למרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון כדי להמשיך ללמוד אלקטרוניקה. ארבע וחצי שנים למדתי שם הנדסת אלקטרוניקה. סיימתי בציון ”טוב“ אבל לא בהצטיינות. בועת ההיי-טק הייתה אז בשיאה וחשבתי בטעות כי יחטפו אותי... היום אני מצטער שלא הצטיינתי מספיק כדי להתקבל ללימודי תואר שני ושלישי. בשנת הלימודים האחרונה גם נישאתי .
היציאה לשוק העבודה כמהנדס אלקטרוניקה החלה כמהנדס מכירות. השכר הנמוך לא הספיק לכסות חובות מתקופת הלימודים. התחלנו לשקול שהות מסוימת בארה“ב ולו כדי לשפר את האנגלית שהיוותה מחסום עיקרי בהשגת עבודה. כדי לממן את הנסיעה עבדתי כמשנע ידני בשדה התעופה – "צווארון כחול" לשמו. במהלך העבודה בנתב“ג נולד בננו הבכור ותכנית חו“ל נגנזה... כל אותו זמן לא הפסקתי לחפש עבודה במקצוע ולשנן את החומר מהלימודים – הייתי האיש המוזר הלומד בלילות והבודד בחבורה.
עבדתי והתחבטתי – אולי הייתי צריך להישאר בקבע, להישאר בטכניון? לאחר שנתיים פוטרתי עקב קיצוצים ודווקא שמחתי שנזרקתי מחדש למים... אבל השמחה הייתה קצרה. שוב לשכת עבודה וייאוש כבד. השנתיים מחוץ למקצוע היוו פער שקשה לכסות עליו. כמשקל נגד לפער השנתיים עברתי קורס התמחות בהנדסת רדיו, וכיוון שסיימתי אותו בהצטיינות, השגתי בהמלצת חברת ההדרכה עבודה כמהנדס RF . לאחר זמן, חזרה ההרגשה שאין לאן להמריא, הייתי מהנדס RF מתחיל בחברה קטנה מאד, עם מסלול התקדמות חסום. כל אלו דחפו להמשיך הלאה. תוך כדי עבודה המשכתי לחפש והגעתי ממש במקרה לפרויקט "עולים לצמרת" (היום "עולים ביחד – באנדלי וודלי"). הייתי מאד ספקני לגבי הפרויקט והבטחותיו. הבטחות קודמות לשלב אקדמאים יוצאי אתיופיה בעבודה, דוגמת אינטל שהבטיחו לקלוט חמישים אקדמאים יוצאי אתיופיה בקרית גת, לא העלו דבר, ומאד התאכזבתי כשלא התממשה ההבטחה. בפרויקט פגשתי משהו שונה. ההבטחות התממשו. החברים לתכנית התגלו כחבורה תומכת של אנשים חושבים, אנשים שמתחלקים בידע שלהם ושאפתניים כמוני. בצד הצעות מאד לא מתאימות מחברות שהפרויקט פנה אליהן, (גם זה קורה...) פגשו אותי בתחילת 2007 שני אנשים מאד רציניים וחיברו אותי עם מעסיקים פוטנציאליים: עו“ד שאול בצר ( יו"ר הועד המנהל – ש.ג.) עם אלתא, ומר צבי זיו (מנכ"ל בנק הפועלים – ש.ג.) עם ECI שקלטו אותי בהליך מהיר יחסית. לא קבלתי בתהליך הקליטה כל הנחה מלבד אחת חשובה – ויתרו על שלש שנות ניסיון שנדרשו. הקליטה הייתה חמה, מקצועית ועם הרבה רצון בשני הצדדים. מקצועית הייתי חייב להשלים חומר רב כי ECI עוסקת בטלפוניה, תחום אלקטרוני שונה ברכיבים ובטכנולוגיה מתחום הרדיו ממנו באתי.
על המהירות בה למדתי, השתלבתי בעבודה ונתתי תפוקה שעלתה בהרבה מעבר לציפיות קבלתי פרס עובד מצטיין מחלקתי. תפקידי בחברה:
א. ביצוע תחזוקה של מוצרים קיימים (תקלות סדרתיות בייצור, חקירות נפל שקרו אצל הלקוח)
ב. העברה מפיתוח לייצור (לומד את המוצר, בניית תיקי מוצר, כתיבת מסמכים טכניים וליווי סדרות 0)
ג. עריכת מוצרים קיימים והתאמתם לטכנולוגיות מתקדמות.
ד. תמיכה טכנית לקבלני משנה בתחום בדיקות אינטגרציה וחקירות נפלים.
מצאתי מקום שידע להפיק ממני שילוב מנצח של כל היכולות שלי. וההמשך? אני עדיין בהתחלה ויש עוד דרך ארוכה לפני. אני ואחרים בעבודה לומדים כל הזמן – הכול מאד דינאמי. אני שואף כמובן לניהול בשלב מתקדם יותר. המשפחה מרוצה, אשתי שמחה מאד על ההתקדמות שלי אבל קיים תסכול על הזמן החסר עם האישה והילדים.
והפרויקט? זה עובד. ללא "עולים ביחד" לא ברור אם הייתי מגיע לאן שהגעתי היום. נפתחת כאן דלת רחבה לאנשים שרוצים להתקדם. לאנשים פתוחים, מלאי רצון ומוטיבציה. לא אנשים שמחכים שיאכילו אותם בכפית – אלו סופם שייתקעו ויתקעו את הפרויקט. אנשים עם ראש גדול- זה המפתח. ובקשר ללימודים – לא לוותר. נחישות, נחישות ועוד פעם נחישות, זה המתכון להצלחה לדלג על הרבה מכשלות."
 

משעשע

לפעמים מרגישים שכבר אין דברים חשובים לעשות בעולם, שמתכנתים מובטלים או שבזמנם הפנוי משתעשעים במשחקים שגם הם מניבים תוכנות.

נקודות חן הינן כתמים כהים קבועים בגוף האדם, וניתן למצוא אותן בעור במיקומים ובצבעים שונים (חומות, אדומות, צהבהבות...) ממצאים אלו בגוף האדם שמשו שנים רבות לצרכי זיהוי. תרבויות עתיקות, עובדי כוכבים ומזלות, ראו בהם סימני גורל וסמני האישיות של נושאיהן.
חסידי תורת הפירוש של נקודות החן (ה-Moleosophy) טוענים גם היום כי ניתן דרכן לגלות היבטים חשובים של חיי האדם. נקודות החן בד"כ מולדות אך יש כאלה המופיעות או נעלמות במהלך החיים, משנות את צבען או צורתן. ויש מי שמפרש שינויים אלו כשינוי המזל. עבור מאמינים אלו, נקודות חן בצד ימין של גוף הגבר או צד שמאל של גוף האישה נחשבות מבשרות טובות. נקודות וכתמים בצבעי דבש, אזמרגד ואדום נחשבים למיטיבים יותר מאשר השחורים. בהקשר האסטרולוגי, משמעות נקודות חן גדלה עם מימדיה.
וכל ההקדמה הזו, למה? מפני שנמצא מי שישב וכתב תוכנה המפרשת מבחינה אסטרולוגית את נקודות החן במקומות שונים בגוף. לא מאמינים? ראו:

http://software.techrepublic.com.MoleReading

השורות של עמית

היה או לא היה קלון?

הסיסמולוג הידוע, ח"כ בניזרי, הורשע בקבלת שוחד והפרת אמונים (ח"כ או לא ח"כ) וכולם מתווכחים אם יש כאן קלון. רק במדינת ישראל שוחד יכולה להיות עבירה שאין בה קלון, זו המצאה של מערכת המשפט כדי לוודא שנוכלים וגנבים יוכלו להמשיך לגנוב בחסות החוק. ברצינות אם בשוחד והפרת אמונים (להזכירכם מדובר בנבחר ציבור, מה יותר קלון מהפרת אמונים של נבחר ציבור?). אז במה כן יש קלון? העניין הוא שרק אם בית המשפט יכריז שיש קלון יושעה בניזרי מהכנסת. לא ממש הייתי בונה על בית המשפט.
 

לא נראה ממטר

נשיא בג"צ לשעבר נזעק שוב להגן על המאפיה. וזאת, עקב הצעת החוק לקיצוץ בסמכויות בג"צ. מה שמטריד אותי הוא דווקא משפט לכאורה תמים שאמר השופט בדימוס ברק: "חושש אני מהיום שבו לא נראה שנעשה צדק". לא פעם אמרו לי עורכי דין, שופטים וסתם פקידים במערכת שאין שום קשר בין חוק וצדק. מספיק לקרוא את הפרוטוקולים של בתי המשפט השונים כדי להבין שכבר מזמן אנחנו לא רואים צדק. נכון, מדי פעם יש אור בקצה המנהרה בערכאות הנמוכות, שבדרך כלל מכובה "כיבוי צופי" בערכאה גבוהה יותר.
מה שאני באמת לא מבין זה מדוע כל ה-"לשעברים" הללו חוזרים ונותנים קולם. כמה מהם בקושי מסוגלים להוציא משפט מבלי לקלל (אולי זו הסיבה שלשופטים בישראל אסור להתראיין, כדי שחס וחלילה הציבור לא יכנס לדיכאון שיראה מי אמור להגן עליו). מדובר באנשים שיצאו לפנסיה וחוזרים כדי להגן על הקליקה (תמיד נשאיר איזה בן משפחה בעסק). כנראה שכשינקו את האורווה הזו יהיה צורך לנקות גם את מה שהתקשה והתייבש, אולי לא מסריח אבל בהחלט לא רצוי.
 

גנבים

מה יש לרשתות הקפה המצליחות שהן מרגישות צורך לנצל ולגנוב מעובדיהן? מה קרה, הקפה בישראל זול במיוחד (לא, ממש לא). רשת ה"קופי-בין" מחייבת את עובדיה לצאת לחצי שעה הפסקה בכל משמרת ומנכה להם את חצי השעה הזו משכרם. למזלם של עובדי הקופי בין הם הצליחו להתאגד בחסות ההסתדרות (לא בלי קרב ופיטורין). תהרגו אותי אם אני מבין את ההיגיון, עם כל אמצעי התקשורת הקיימים היום, הרי המשחק הקטן הזה של הנהלת הקופי-בין פירושו רווח זעום על גב העובדים בזמן קצר ויחסי ציבור מחורבנים שיחסלו את הרשת בטווח הטיפ טיפה יותר ארוך. אבל אולי בגלל זה אין לי כסף... ועם תעודת יושר אי אפשר ללכת למכולת.
 

מסכנים...

עובדי בנק הפועלים מקופחים. הם יקבלו בונוס שנתי בגובה של משכורת וחצי בלבד בעוד שבשאר הבנקים חוגגים (לאומי 3.5 משכורות ודיסקונט 2.5 משכורות). הכסף הזה היה פעם בכיס שלכם: שלי ושל שאר עם ישראל. ולמרות שבשום מקום לא מצאתי את מספרם המדויק של עובדי בנק הפועלים (או כל בנק אחר) אני מעריך שמדובר בסכום שווה ערך ל- 1-2 מיליארד שקלים (ואולי יותר) לכל עובדי הבנקים. אוי מה שסכום כזה יכול לעשות למערכת החינוך, מערכת הבריאות, מערכת הרווחה ושאר המערכות הרקובות שלנו. קצת מצחיק אבל עם חושבים על זה התחלנו לקבל את הגביה המוגזמת של עמלות הבנקים כמעין מס שאנחנו משלמים לשרי אריסון וחבריה.
 

ברוך אולימפי

האמת היא שהמשחקים האולימפיים הפסיקו לעניין אותי ביום בו התברר סופית שמדובר בתחרות בין רוקחים וכימאים ממדינות שונות ושבעצם, לא באמת בטוח האם מקורו של שיא עולמי זה או אחר הוא בחומר הלבן או בגלולה הכחולה. המצב כל כך מסובך שלפעמים כדור למניעת שפעת מוגדר כלא חוקי, בעוד שספורטאי ששריריו התנפחו פי שלוש ממימדיהם הנורמאליים תוך שנה (תופעה לא כל כך טבעית) שובר שיאים עולמיים. פעם הסמים היו עניין אידיאולוגי (מזרח גרמניה, סין) וגם היום זה עניין אידיאולוגי (ארה"ב) אלא שצבע האידיאולוגיה האמריקאי הוא... ירוק.
הפעם המשחקים האולימפיים כבר התחילו מבחינתי והחלק המעניין מתרחש ברחובות לונדון, פאריס, סן פרנסיסקו וכמובן להסה. פוליטיקה (כסף) היא שהכריעה שהמשחקים האולימפיים יתקיימו בסין בעוד שלכל העולם ברור היה שאסור שכך יהיה. הטיבטים ניצלו את ההזדמנות להפרעות כוללת, הסינים ירו לכל עבר והעולם כמרקחה. הלפיד האולימפי שמנסה לעבור בימים אלו ברחבי העולם נתקל בלא מעט תקלות ומה שביום ראשון לא הצליחו לעשות בלונדון (לכבות את הלפיד) הצליחו הצרפתים. פאריס ביום שני הייתה גיהינום ארגוני אחד גדול. בכל חור חיכו מפגינים וכולם כולם ניסו לתקוף את הלפיד. מחר (יום שלישי) יגיע הלפיד לסן פרנסיסקו וכבר היום מטפסים אנשים על גשר "שער הזהב" כך שאני מניח שגם מחר יהיה מעניין.
כספורטאי לשעבר האמנתי פעם בשטות הזאת שנקראת ה"רוח האולימפית". כאדם בוגר קשה לי לקבל את העניין יותר, הרוח האולימפית דומה באופן מפתיע לשטר של דולר (או יורו) ומנהיגי העולם החופשי מוכנים לקבור כל שבב אידיאולוגיה עבור חופן שטרות. אלא מה, יש בעיה: ברחבי העולם יש גם אנשים שמוכנים להתעמת עם השוטרים (ולהתעמת עם המשטרה הצרפתית זה עניין כואב) בעבור העיקרון של זכויות האדם (הצרפתים כעקרון אידיאולוגי לא מאמינים בעבודה ולכן גם לא בכסף). המעניין הוא שבצרפת חצי ממהדורת החדשות התרכזה במהומות הלפיד בפאריס, בעוד שבאותה שעה מהדורת חדשות בסין הצליחה ליצר סרטון (קצרצר) על מסע הלפיד ללא בעיות ברחבי פאריס. כולי תקווה שפרנסי ומממני האולימפיאדה הזו ובעיקר הסינים, יעברו את הגהנום הזה בנזקים כספיים ניכרים.
 

דרום מערב צרפת

לפני שבועיים ביקרתי באזור דרום מערב צרפת: בורדו והסביבה. מזג האוויר שם מסריח (לא ממש נדיר באזור) אבל האזור נראה יפהפה למי שמצליח להתעלם מהגשם הבלתי פוסק. בורדו היא עיר יפהפייה עם אוסף בתים מדהים מהמאה ה-18, טיילת יפהפייה שנבנתה עבור הולכי רגל, ג'וגרים, רוכבי אופניים ואפילו מחליקיים. נכון, לא נשאר הרבה מקום לכביש והטיילת שטופת... גשם רוב הזמן. גם בבורדו כמו בפאריז, מרסיי וניס ולא מעט ערים אחרות יש רכבת קלה חדשה. המעניין הוא שבכל הערים הללו היו רכבות קלות כבר לפני מאה שנה, אבל מישהו חכם החליט שהן מיותרות. בגשם סוחף לקחו אותי לביקור בארקשו, עיר קייט מקסימה (לעשירים בלבד) המחולקת לשתיים: עיר הקיץ (על החוף) ועיר החורף מורכבת בתים קלאסיים מדהימים. בין לבין ביקרתי בעיר של סיראנו דה ברז'ראק (Berjerac) וסן אמיליון הידועה  ביינותיה (משכנתא לכל בקבוק). יין ואוכל הם מילות המפתח באזור וארבעה ימים בסביבה הם תוספת של 4 קילו וראש סחרחר. מזל שלא שילמתי על כלום ואולי חבל כי זה הי חוסך לי דיאטה חריפה אחר כך.
יש תמונות מהאזור, שווה מבט:
ארקשו - ברז'רק - בורדו - מונטבאזילק - דורס -  סן אמיליון -  סינט פואה
 

סרטים

תמצאו עוד פרסומות מצחיקות וקצת מטופשות מכל העולם, כרגיל  בעמוד:
http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
 

תגובה לשורות של עמית

בזאר פסח

בימים 15-16-17/04/2008 יקיים מועדון ליונס נס ציונה בזאר מכירות עבודות יד של נווה רבקה (בית לאוטיסטיים בוגרים מיסוד אלו"ט)
בקניותר, רחוב ווייצמן - הכביש הראשי בכניסה הצפונית לנס ציונה.
כל ההכנסות מוקדשות להמשך פעילות החברים בסדנאות היצירה.

לפרטים נוספים ותמונות: http://www.chief.co.il/lions/neverivka0308.htm

כולם מוזמנים להגיע ולרכוש מהיצירות, לבית ולמתנות!