"... people taking themselves too seriously are a cause of many of society's major ills today, including crime, broken marriages, and the United States Government."
כבר שבועיים אתם מקבלים הודעה בסגנון "רטרו" לדואל. שאלנו מה דעתכם ואלו התשובות שקיבלנו: 33,3333% - "הרקע השחור - מרתיע" 33,3333% - "האמת שהופתעתי מהדף הפותח, וחשבתי לדווח לכם שמשהו קרה לכם לא בכוונה. אני שמח שזה בכוונה. העולם שלנו מתמלא בפרטים שוליים, עד כדי כך שהמסר העיקרי נעלם. המשיכו להתמקד במסר העיקרי" 33,3333% - "מפתיע ומרענן" ובקיצור, תשובות המדגם המיצג של 3 המשיבים לימדו אותנו פעם נוספת כי קשה לקלוע לטעם של כולם, ושזה לא יפריע לנו להמשיך לעשות כמיטב יכולתנו ולהתמקד בעיקר. כך שהיום שגרנו את ההודעה הזו בפעם האחרונה, כמחווה נוסטאלגית לימים בהם היינו ילדים והטקסט היה כל עולמנו.
הקיץ בעיצומו, כבר עייפנו מלהילחם בחום הכבד. מתגעגעים לקצת חורף, למעט גשם, לריקוד הטיפות על החלון ולרוח הרעננה בצמרות העצים. מתי כבר תגיע עונת המטריות?
המטריה הבסיסית הומצאה לפני יותר מ-400 שנה, למרות שגם נמצאו הוכחות לקיום חפצים ששמשו כמטריות במצרים, אשור, יוון וסין העתיקות. (ראה עושר מידע על הנושא, איך לא... בוויקיפדיה!) ראשית נבנו השמשיות על מנת לספק הגנה מפני השמש. הסינים היו כנראה החלוצים במריחת שעווה ולק על גבי הנייר השמשיות, ובכך הפכו אותן גם עמידות לגשם. החל מהמאה ה-XVI השמשייה הפכה פופולארית בעולם המערבי, במיוחד במזג האוויר הגשום של צפון אירופה, ובהתחלה כאביזר נשי בלבד. הסופר הנוסע יונה הנוואי (1712-1786) נהג לשאת ולהשתמש במטרייה בפומבי במשך כ-30 שנה, והצליח להחדיר אותה באנגליה כאביזר המתאים גם לגברים. עובדה שהג'נטלמנים האנגלים לעיתים קרובות היו קוראים למטרייה בשם "Hanway". חנות המטריות הראשונה הייתה "James Smith and Sons", שנפתחה בלונדון ב-1830. המטריות האירופיות המוקדמות היו מעץ או עצמות לווייתן, עם יריעות אלפאקה או אריג משומן. אומני המטריות היו מייצרים את הידיות המקומרות מעץ קשה כגון הָבְנֶה ועבודותיהם נחשבו ליוקרתיות. ב-1852 המציא סמואל פוקס את דגם המטרייה עם צלעות פלדה; הוא גם יסד את "חברת הפלדות האנגליות". פוקס תבע לעצמו את זכות ההמצאה של אותו הדגם כשימוש נוסף לרצועות הפלדה שבאותם ימים הושחלו למחוכי הנשים. רק מעל למאה שנים לאחר מכן הגיע הצעד ההתפתחותי הבא בחידושי תעשיית המטריות, עם הופעת המטריות הקומפאקטיות המתקפלות.
כיצד להתגונן מפני הגשם? - שאלה תמימה. אם השואל הוא הולך רגל - מטריה, מעיל גשם ומגפיים יספיקו לו. אם השואל הוא מורה אחראי על כיתת תלמידים בסיור - עדיף שיזמין אוטובוס, שהוא לא חפץ שתוכנן במיוחד במטרה להגן בפני הגשם, אך עושה זאת לא רע. ואם השואל הוא מנכ"ל בנק, על סניפיו, מחלקותיו ועובדיו הרבים, הוא יודע שאין דבר טוב יותר נגד גשם מבניינים איתנים, בטוחים, חזקים, נוחים ועם גג שלא דולף. הבניין פותר בעיות ומספק שירותים רבים, וגם מחזיק את יושביו יבשים בימי הגשם. וכעת בואו ונעשה את האנלוגיה עם פתרונות המחשוב בהם אנו עוסקים בצ'יף.
סימונה (שם אמיתי) היא גברת מאוד סימפאטית האחראית -בין היתר- לתיאום שירותי המחשוב בארגון פיננסי ידוע. זמן רב לפני שהיא החלה לעסוק בנושא, הותקנה בארגונה מערכת BOS להגנה על שרידות המידע הארגוני. מטבע הדברים, וכמו בכל ארגון ממוצע, מערכות המידע מתפתחות, נפח המידע גדל, הצרכים משתנים, וגם ספקים רבים פונים ומציעים את מרכולתם מול דלתה של סימונה. בשבוע שעבר היא צלצלה אלינו: הנה בא לשכונה בחור חדש ובידיו קופסת פלא לגיבויים. ובפנינו ניצב האתגר להסביר למה מערכת BOS איננה מתחרה במכשיר הנ"ל.
המטרייה הוא חפץ בעל מבנה שעוצב במטרה מסוימת. המטרה הראשונית הינה הגנת הולך הרגל -רצוי אדם בודד- מפני הגשם. מטרות נוספות בייצור המטריות אליהן התרגלנו: שתיהנה קלות, כדי לשאת אותן ללא מאמץ. בכדי להשיג מטרה זו הלך שלד המתכת ונעשה דק יותר ויותר עם השנים, ונבנה מחומרים קלים יותר - אך כתוצאה מכך גם נעשה יותר פגיע ושברירי. מטרה נוספת: שהמטריות תהינה מוצר זול, בהישג כל כיס. שבריריותן גורמת לצורך תדיר בתחלופה, והמחיר הנמוך משרת גם מטרה זו. האמת, הלוואי ומחיר קופסת הפלא שהציעו לסימונה היה, יחסית, ברמה של מחיר המטריות. אבל כאן היחס היה דווקא הפוך.
רבים רואים בכל עסק וארגון המנהל מידע, צרכים הקשורים בשלושה מישורים של הגנה: גיבוי, ארכיבאות, והתאוששות מאסון. גופים, מומחים ויצרנים רבים פונים בנפרד לשלושת הצרכים הללו. בגישה ההוליסטית של צ'יף קשה לנו לקבוע גבולות פונקציונאליים בין תחומים אלו. בעינינו, לגיבוי ולארכיבאות זכות קיום רק אם בזכותם ניתן לקבל אחזור שוטף והתאוששות קלים, בלתי תלויים, זולים ומידיים. במדיה אנו נתקלים תקופות בפתרונות תחת כותרת של "גישה ריכוזית". מציעים לנו לרכוש "קופסת גיבוי" - backup appliance, או פתרונות "All in one", כדי לחסוך מאיתנו את הצורך להעריך, להשוות ולרכוש בנפרד חומרה ותוכנה, שרת, דיסקים ומערכת הפעלה. במקרים אלו, כל המוצר ה"מרוכז" פונה לצורך ארגוני אחד בלבד: גיבוי, וקיימים מוצרים מעולים במגבלות אלו, בדיוק כפי שניתן להשיג מטריות באיכות מצוינת שתשרתנה למטרה הספציפית להן הן נוצרו. בקטגוריה זו ניתן למנות את קופסאות ה-NAS של נטאפ, סטור-סרוור, נקסאן ואחרים. אז מה רע? ראשית - מחיר. מי שלמד שיווק וכלכלה יודע כי שינוי יעוד או התמחות מאפשר ליצרן להעלות את המחיר (כמו מחברת פשוטה הנמכרת תחת הסעיף "יומן", למשל). לא קשה ולא מסובך, אך זול בהרבה להשתמש ברכיבים המוכרים לנו למילוי תפקידה של "קופסת פלא", ויתכן אף עם מספר שיפורים ויתרונות נוספים. כמו כן, המוצרים הנחמדים הללו הופכים אותנו שבויים שלהם. על מנת לשחזר את החומר המגובה על ידיהם, עלינו להחזיק אותם שמישים ועובדים בכל עת. כל תקלת חומרה או תוכנה תשבית לנו את הארגון ללא יכולת לעיין במידע הדחוף עד אשר נחייה אותם. כמו להימצא בגשם עם מטרייה סגורה! עקרון היסוד העומד מאחורי כל יישומי BOS הנו היכולת לשמור על רצף נגישות למידע בכל מצב ואף ללא תלות בתוכנת BOS עצמה - עקרון זה הנו בניגוד גמור לנהוג במוצרי גיבוי - יצרני מוצרי גיבוי שומרים בקפידה רבה על הקניין הרוחני באמצעות יצירת מערכות proprietary, מערכות שרק הם והתוכנות המיוצרות על ידם יכולים לפענח. שרת NAS שהתקלקל, לא ניתן יהיה לחבר את הדיסק הקשיח שלו למחשב כלשהו במשרד ולהמשיך ולעבוד מייד עם הקבצים, לא ניתן בהם להחליף דיסק קשיח לדיסק גדול יותר ללא אבדן מיידי של אחריות היצרן, לא ניתן להשתמש בדיסק שלהם כדיסק חלופי המכיל מערכת הפעלה, מחירו גבוה ביותר כתוצאה מעיצוב יקר ויצרן מפורסם ותוכנת הגיבוי המגיעה אתו הנה מוצר נלווה זול ללא תוספת מחיר. מוצר חלופי הכולל דיסק קשיח רגיל בתוך מארז USB רגיל וכל זאת במחיר "רגיל" - נמצא בעליונות ביחסי עלות תועלת ושמישות. מטרייה יפה ממעצב על זה חשוב, אולי אפילו מאד חשוב, אבל כדאי גם לקחת בחשבון שיכול לרדת גשם, עם מטריית מעצבים לא בטוח שנגיע יבשים.
ב- Edith Cowan University במערב אוסטרליה זו כבר השנה השנייה למחקר העוסק בנושא גילוי מידע ממוחשב רגיש, אשר יכול לחשוף לפשעים אנשים וארגונים כאחד. מדובר במידע אישי הנשאר במחשבים ממוחזרים או מסולקים. המחקר האוניברסיטאי מוכיח כי למרות שיפור מסוים בהשוואה לשנה קודמת, המשתמש האוסטרלי עדיין לא משקיע מספיק על מנת להסיר מידע רגיש מן הדיסקים שלהם לפני סילוקם. הממצאים התבססו על יותר מ-54 דיסקים קשיחים שנרכשו באקראי במכירות פומביות של מחשבים, שווקים או דרך האינטרנט באוסטרליה, ועל 250 דיסקים שנרכשו באנגליה, צפון אמריקה וגרמניה. בין הנתונים היו מידע על משכורות, מספרי טלפונים ניידים, עותקי חשבוניות, שמות ותמונות של עובדים, כתובות של ISPs, מידע טכנית על רשתות, קובצי אודיו ווידיאו בלתי חוקיים ופרטים פיננסיים, כולל חשבונות בנק וכרטיסי אשראי. באחד הדיסקים נמצא מידע רגיש ממקרה משפטי רם מעלה, באחר, קובצי הנהלת חשבונות בני פחות משלושה חודשים, תמונות אישיות של בעלי המחשב, ומעל 1,000 תמונות פורנו קשות. חשיפת תוצאות המחקר נעשתה לא הרבה לאחר דיווח של ה-BBC על מסחר בפרטי בנק של אזרחי בריטניה באפריקה המערבית במחיר של 50$ לחשבון. בתוכנית Real Story הוסבר כי זייפנים מניגריה נוהגים למכור דרך האינטרנט מידע מתוך דיסקים קשיחים של מחשבים ממוחזרים שנשלחו מאנגליה לאפריקה. אחד ההסברים לחוסר תשומת לב אל סילוק המידע בטרם סילוק המצע הוא שבארגונים גדולים החלפת מחשבים למערכות חדישות יותר נעשית בשעות של פחות עומס, קרי מחוץ לשעות העבודה...של צוות האבטחה!
מחשוב גריד (Grid), למי שעדיין לא התעניין בנושא, הוא מודל מחשוב הנותן את האפשרות לקבל יותר תוצרת או ביצועים, על ידי ניצול מספר מחשבים מקושרים ברשת, כך שהתוצאה הינה ארכיטקטורה וירטואלית של מחשב יחיד, המסוגל לחלק את תהליך הביצוע לרוחב תשתיות מקבילות. מדענים בארה"ב מתכוונים להשתמש בקונספט של גריד ולבנות רשת של מחשוב-על מתחנות PlayStation3 בזמן שאלה אינן פעילות (idle), בפרויקט שמטרתו להבין מחלות כגון אלצהיימר וסרטן. ככל הנראה, מעבד התא במחשבי PS3 מצוין בגרפיקה של משחקים, וגם בגראפיקה המסובכת של יישומים ביולוגיים בשימוש בחקר המחלות הללו. בפרויקט בשם FAH שהתחיל בסטנפורד כבר נבנתה רשת גדולה ומבוזרת של מחשבים אישיים ביתים על מנת לחקות את מבנה החלבונים ולבדוק כיצד אלה "מתקפלים" כתוצאה ממחלות מסוימות. חוקרי הפרויקט רוצים לגייס את ה-PS3 בבתי השחקנים אל תוך הרשת בזמן שאיש לא משתמש בהם. על מנת לשתף פעולה המתנדבים צריכים רק להוריד תוכנה המאשרת את שימוש המעבדים בזמן שהם לא פעילים. רשת של 10,000 מכשירי PS3 תוכל לבצע עיבוד של פי ארבע היכולת של מחשב העל החזק ביותר בעולם, ה-IBM BlueGene/L שנמצא במעבדה הלאומית לורנס ליוורמור באוניברסיטת קליפורניה. בהתחשב כי אנליסטים צופים למכירה של כ-30 מיליוני מחשבים PS3 במשך 5 השנים הבאות, הרעיון שהרשת תכלול לא אלפים אלא מיליוני PS3, הופך ישים. התאגיד Sony משתף פעולה עם FAH בנושא תוכנת הסימולציה של קיפול חלבונים בזמן אמת, וגם בתכנון ממשק גראפי ל-PS3 שצפוי להיות מוכן ולצאת לשוק בנובמבר השנה.
אם לעולם לא נפל לכם מחשב כף יד, טלפון נייד, או מחשב נישא, אתם אלופים. אילולי חיישני הנפילה, היה עלינו להיות זהירים בצורה קיצונית בשימוש כל המכשירים המגיעים היום עם דיסקים קשיחים מסתובבים. רצוי שחישנים אלו ימצאו בתוך הדיסק הקשיח עצמו, ולשם כך עליהם להיות זעירים, כל פעם יותר - בעקר בממד העובי. חברת Kionix, המייצרת חיישנים מיקרוסקופיים, פיתחה והחלה לשווק אחד החיישנים הקטנים בעולם, בעובי 0.9 מילימטר, המודד תאוצה ומשמש לאיתור מצב של נפילה חופשית בדיסקים קשיחים. הדגם KXPS5 תוכנן במיוחד לטלפונם ניידים ו-IPods. כאשר החיישן מזהה תאוצה במכשיר -שמצביעה על נפילה- הוא מפעיל מנגנון הגנה בדיסק הקשיח, למניעת נזק מהפגיעה. את החיישנים של קיוניקס ניתן היום למצוא גם במשחקי מחשב ווידאו, מערכות GPS, מערכות אבחוניות בספורט ומערכות יציבות בכלי רכב. בנוסף לאיתור מצבי נפילה, החיישנים בשימוש לייצוב תמונה, זיהוי תנועה, שיפוע, ויברציות, ואבטחה.
תהליך ייצור החישנים כולל חריטת מבנים מכאניים זעירים, לעיתים יותר דקים משערת אדם, בוופלות סיליקון. ראשית, מניחים על הוופלות שכבה פלסטית, ועליה מדפיסים את תבנית המבנה הדרוש. (התבניות כה קטנות עד ש-2,000 מהן נכנסות בוופר סיליקון בגודל 6 אינצ'). לאחר מכן חורטים את המבנה על זכוכית באמצעות התבנית. החריטה נעשית באמצעות גז ריאקטיבי בעל מטען חשמלי. כאשר מולקולות הגז הטעונות באות במגע עם הסיליקון, הן מסירות את החומר הבלתי רצוי באמצעות ריאקציה כימית. קיוניקס, שנוסדה ב-1993, מגינה על מוצרים ותהליכי הייצור אלו עם יותר מ-200 פטנטים, ומעסיקה היום בין 80 ל- 100 עובדים בלבד.
הצלת נתונים
שחזור מידע מדיסקים, אחזור קבצים מכרטיסים הצלת נתונים או פורנזיות. במקרים דחופים פנו אלינו בדואל או לטלפון 0544-903006
דור פלס מ-צ.ח.מ. אפיקים כתב לנו על "Launchy: The Open Source Keystroke Launcher for Windows - הסוף לקיצורי הדרך על שולחן העבודה. תוכנה קטנה, חינמית ומדליקה (למי שעדיין לא מכיר): בסיום ההתקנה (קישורים בתחתית ההודעה) יש להריץ את התוכנה => לא תראו שום דבר נפתח, זה בסדר! => להקיש ALT+SPACE BAR => להתחיל להקליד, בחלון שיופיע, שם של תוכנה שברצונכם להריץ (באנגלית) => ברגע שהתוכנה המבוקשת מופיעה ברשימה להקיש Enter. נשמע/נראה מסובך, אבל אין יותר פשוט מזה! למשקיעים ישנה אפשרות להוסיף תיקיות וסוגי קבצים למיפוי ע"י התוכנה (קליק ימני על מסגרת החלון של התוכנה =>Directories => מצד שמאל ניתן להוסיף תיקיות למיפוי, ומצד ימין סיומת של קבצים למיפוי, הוספת סיומות קבצים נעשית בפורמט "נקודה-סיומת" – לדוגמה .exe או .mp3 או .jpg => על מנת למפות גם את שמות התיקיות יש לסמן V ליד ("Index Directory Names?". תמיכה מלאה ביוניקוד (ז"א עברית ושאר השפות ה-"מוזרות") אתר התוכנה: http://launchy.net קישור להורדה: http://heanet.dl.sourceforge.netl/LaunchySetup096.exe"
OpenOffice גרסה עברית חדשה 2.03 - עדיין לא הוכרזה רשמית - מקווים שבשבוע הבא נדווח
בעקבות המעבר לשימוש במערכות BOS באיגוד המוסכים בישראל - IGA, בצ'יף ממשיך מבצע ההנחות למוסכים החברים בו המבצע יימשך עד ראש השנה
כאן יונתן מחברת "אפרסק", שם אנחנו מאבטחים דברים. יותר מפעם יצא לי לקרוא את המגזין (הנהדר) הזה ולחשוב על דברים שיכולתי לתרום, לכן חברתי לצוות הכותבים. בעולם האבטחה תמיד יש חדשות, ואשתדל לבחור את המשעשעות והמעניינות מביניהן כדי לנתח אותן אתכם. יש כל מני דברים מוזרים שמצחיקים אותי מאד וגבוה ברשימה "הטיפשות האנושית". הפעם נביט בכמה טעויות אנוש (קרי: טיפשויות אנוש) שהובילו למצבים מגוחכים.
● בראש ניצבת חברת AOL, ספקית אינטרנט ענקית בארה"ב, שמרוב רצון טוב "תרמה" לקהילת חוקרים בין-לאומית (קרי: כל אחד באינטרנט) רשומות של 36,389,567 חיפושים שנערכו באתר AOL. את המידע העלה לאתר מפתח מ-AOL ב-6/8/2006, עם כותרת תמימה: "500k User Queries Sampled Over 3 Months". היום הוא, הבוס שלו וה-CTO מחפשים עבודה, אז אם מישהו רוצה מתכנת מוכשר עם רקע ביצירת משברים... המידע ממפה בין מספר משתמש שאמור להיות אנונימי, לחיפוש שערך ולתוצאות שהמשיך אליהן. אצו רצו חוקרים למצוא מי רוצה לרצוח את אשתו, מי חושב על מערכות רבייה של דגי מים עמוקים, מי מחפש שיטות להתאבד וכמה אנשים מעדיפים קולה דיאטטית על רגילה. לגבי החיתוך הסטטיסטי של הנתונים יש כמה ספקות, כי הם מייצגים בערך שליש מהחיפושים שנעשו בין החודשים מרץ למאי, ולא ברור מה ההבדל בין השליש הזה לשניים הנותרים. ב"אפרסק" אנחנו נהנים לחוש את החדשות ממקור ראשון, אז רק נוסיף שבעוד ש-355,737 חיפושים היו בנוגע ל"סקס", רק 42,665 תרו אחרי "אבטחה" ומיעוט (איכותי, ללא ספק) בן 6,894 שאילתות היה מעוניין ב"צ'יף".
● הסיפור הבא מתחיל בהגבלות המטופשות שהחלו האנגלים על טיסות, עקב הלכידה של קבוצת טרוריסטים שתכננה לפוצץ 10 מטוסים, אולי בעזרת חומרים נוזליים. "אם כך”, החליטו האנגלים בשיקול דעת רציונאלי וסביר, “נאסור לעלות עם נוזלים למטוס, ואם נוזלים אז גם ג'ל, ואם ג'ל אז משחת שיניים גם לא, ואם משחת שיניים אנחנו לא מרשים אז מייק-אפ ברור שלא, וגם קופסאות ריקות שיכולות להכיל נוזלים, ותשאירו את תיקי הגב בבית, בבקשה.” ארגון ה-TSA האמריקאי מיהר לאמץ את האיסורים האופנתיים, אך אז התמתן ואישר “מזון לתינוקות, תרופות נוזליות, חזיות עם ג'ל, כריות לכיסאות-גלגלים עם ג'ל, מח עצם, ואיברים להשתלה". הבחורצ'יק שלכד את תשומת ליבנו טס משיקגו לקנדה, ולרוע מזלו ה-iPod נפל לו לשירותים. בימים כתיקונם (אי-אז לפני חודשיים) הוא היה מתאושש אחרי תקופת אבל מוזיקלית קצרה וממשיך הלאה. הקנדי החביב שלנו החליט לספר לדיילות שהדבר שסותם את השירותים הקדמיים במטוס הוא ה-iPod שלו. הדיילות מיהרו ליצור קשר עם אנשי ה-TSA שבחרו באופציה הברורה מאליה: להנחית את המטוס מיד, להוריד את כל האנשים, לערוך חיפוש אחרי פצצות במטוס, לתחקר את הבחור כמה שעות טובות (“אתה יודע איך להכין פצצה?”, “ברור, אני סטודנט לפיזיקה"), לחפש פורנוגרפיה במחשב הנייד שלו ולתת לו ללכת. מה פה לא הגיוני?
● את הטור הפעם יחתום אחד, קובי אלכסנדר, שהאגדה מספרת שנתפס עקב שימוש יתר (דקה אחת) ב-Skype. מר אלכסנדר התקשר מקולומבו בירת סרי-לנקה הביתה. מה שמעניין פה הוא הטכנולוגיה המעורבת שהיא פשוטה מאד או מורכבת מאד: אם שני אנשים מעוניינים לשוחח ב-Skype, ואחד מהם לפחות לא מוגן מאחורי Firewall, ייוצר קשר ישיר שניתן להאזין לו בפשטות וכך לגלות היכן בעולם נמצא הצד השני. אבל אחד מעקרונות הבסיס של Skype הוא שיהיה אפשר לקיים שיחות גם בין שני מחשבים ששניהם מאחורי Firewall, וזה נעשה בעזרת צד שלישי המתווך בין שני הדברנים. אם צד שלישי נכנס לעסק, אין תקשורת ישירה ולכן אי אפשר לדעת איפה בעולם האדם שאיתו מדברים. מצב זה מאד מפריע למי שרוצה לצותת לשיחה, או לגלות שמר אלכסנדר שמתקשר עכשיו יושב בקפה-אינטרנט בקולומבו. "לא אלמן ישראל”, אמרו בחיל האוויר האמריקאי ומימנו מחקר (מלהיב) באוניברסיטת ג'ורג' מייסון בוירג'יניה. החוקרים חקרו ובנו מודל המבוסס על הכנסת עיכובים זעירים אך ברי-מדידה בתעבורת הטלפוניה של Skype. כך ניתן לגלות היכן נמצא הצד השני, אם רק אפשר להכניס את העיכובים. אה, וגם צריך להאזין לרוב תעבורת האינטרנט העולמית. בקיצור, אם אתם בסרי-לנקה לכו לראות פילים או נזירים בודהיסטים שחיים במערות ותשתדלו להימנע מהקצאת אופציות רטרואקטיבית.
בעבר ייצרו בקפריקורן טכנולוגיות מערכות המורכבות מלוח ראשי אחד כזה של 1GHz, ועוד RAM, ועוד ארבעה דיסקים קשיחים -כל זה במארז לא גדול מ-1U. החברה מייצרת מערכות אחסון מבוססת לוחות ראשיים מסוג Via mini-ITX הקטנים והחסכוניים בחשמל. בקפריקורן השיקו כעת את ה-PetaBox 3000GB, עם 4 דיסקים קשיחים, כל אחד בנפח 750GB, וה-CPU החסכוני ביותר שניתן למצוא. בקיצור - 3TB בכל מארז בגודל 1U, וניתן לשרשור של עד 40 יחידות או 120TB בארון 19 אינצ' סטנדרטי, וב"מחיר" של פחות מ 30W ל TB. המוצרים נמכרים בכ-1.5$ ל-GB בממוצע.
לבקשת ארכיון האינטרנט, ארגון ללא מטרות רווח השואף לספק גישה אוניברסאלית לכל הידע האנושי, סיפקה החברה ביוני השנה מוצרי PetaBox בנפח כולל של 1 פטה-בייט. הארכיון מורכב מספרייה מקוונת של אוספים גדולים מאוד הכוללים אודיו, וידיאו, טקסטים, אתרים ותוכנות. הארכיון שומר את תוכן האינטרנט מאז שנת 1996 ומכיל היום מעל 40 ביליון עמודים. בכדי שנבין, 1PT במושגים של היום, הוא קלאסטר של מעל 600 מחשבים עם 2,500 דיסקים מסתובבים. כידוע, בשורה של דיסקים צמודים אחד לשני קיימת בעיה של התחממות, ולכן צריכת חשמל נמוכה הוא גורם מכריע - גם לצרכי קירור וגם לכיס. כאן היתרון של המוצרי PetaBox - הצורכים רק 50kW ל-פטה בייט.
בהשפלה גדולה העיפו לנו את פְּלוּטוֹ מליגת כוכבי הלכת, לדרגת כוכב ננסי. בכך נסדקות קשה תורות ותיאוריות המבוססות על נוכחותו במניין כוכבי הלכת של מערכת השמש. ועוד באותו השבוע נודע לנו כי לשווא ציפינו לזכות הגדולה של דורנו לראות את כוכב מרס קרוב מאוד, בגודל של הירח. כן רבותי, הכול Hoax, והלא מעטים שיצאנו בשעות הקטנות לקבל את פניו של המאדים המתקרב... עלינו להשלים: לא העצים הענפים ולא הבתים הגבוהים אשמים מכך שלא ראינו... למעוניינים: כתבה מלפני שנתיים, ב-ynet מתוך גלילאו.
בברנג'ה הגנטית כפי שהתפרסם ב"Nature", חברת Advanced Cell Technology הכריזה על דרך חדשה לייצר תאי גזע מעוברים אנושיים (hES cells) מבלי לפגוע בעוברים. עד כה ההפקה של תאים עובריים למטרות מחקר הייתה הורגת את העוברים. בשנה שעברה החברה פרסמה שבידה להפיק תאים מסוג זה מעוברי עכברים ללא פגיעה בייצור המתפתח. זאת, על ידי תרבית שמקורה תא בודד הנלקח בביופסיה, בדיוק בשלב בו העובר מורכב מ-8 תאים. השנה, הם הצליחו להתאים את השיטה לתאי אדם. ההכרזה לא הרגיעה את הפעילים בארגונים המתנגדים, שאינם מרוצים מכל התערבות או הפרעה להתפתחות עוברית.
בדרכים
בעמותת אור ירוק לשינוי תרבות הנהיגה בישראל הקימו פרויקט מחקרי המיועד לנהגים צעירים ומשפחותיהם. מדובר ב"קופסה ירוקה" (In-Vehicle Data Recorder) על משקל הקופסא השחורה של כלי הטיס. הרעיון מתחיל השבוע לקבל זווית מסחרית בעולם עם פיתוח ה-Speed-Demon, תוכנה המשתמשת בטכנולוגיית ה-GPS על מנת לרשום לוגים של זמן ומיקום בכל פעם שרכב אליו מוצמד המכשיר עובר את המהירות המותרת. להבדיל משאר ההמצאות בתחום, המנגנון מופעל אך ורק כאשר הרכב עובר מהירות מסוימת, מוגדרת מראש, ולא כל הזמן - פרט חשוב אם מסתכלים על שמירת הפרטיות של הנהג. תוכנת ה-Speed-Demon מתחברת עם Google map כדי להציג מתי, היכן ובאיזה מסלול התרחש כל אירוע של האצה חריגה. כותב התוכנה, יונתן פישר, הוא נער קנדי בן 18, עדיין חסר רישיון נהיגה אבל כבר זכה בשתי תחרויות של תוכניות עסקיות עם המצאתו. המוצר הסופי הוא מכשיר בגודל כף יד להתקנה במכונית , שיושב על לוח השעונים ומחובר לחשמל הרכב. צפוי כי מחיר הדגם המקורי, עם כרטיס דיגיטאלי להתקנה במחשב יהיה של כ-150$, ודגמים אלחוטיים שיישלחו מייל או הודעות טקסט להורים או לקצין הרכב עם חציית גבול המהירות המותרת יעלו בין 200 ל-250$
בצ'ף - שכר עבודה, מצווה היום סיפרנו על ההיסטוריה של המטריה, והנה זה בא, עוד סיפור הישר מ"ערוץ ההיסטוריה". אבל תודו, קוראים יקרים, שאתם אוהבים אותם. כולכם כנראה כמונו, קצת "פולנים" - ואם לא תסבלו, ממה תיהנו?
יש האומרים כי הכסף מניע את העולם. אחרים מאשימים את הממון בכל הרוע אשר באנושות, אך רובנו מכירים את הצורך בו והכדאיות בידע בניהולו. קשה לדמיין תקופה בה לא הייה קיים המטבע. לאורך ההיסטוריה דאג האדם לספק את הצרכים הבסיסיים ובנוסף גם לצבור כוח. דרך אחת להשיג מטרות אלו הייתה תחילה הסחר החליפין, החלפת סחורה בסחורה בהתאם לערכו או לשימושיות שלו. לפני אלפי שנים כל אחד היה חייב שיהיה לו דבר מה בעל ערך בו אחרים היו מוצאים עניין, על מנת לאפשר לו לסחור בו. השיטה לא תמיד עבדה טוב, ולמרות זאת, היא לעיתים עדיין בשימוש... מאוחר יותר הומצא מטבע-סחורה שהקל על הסחר מפני שהתשלום היה בעבור ערכו של מוצר, ומשם הצעד הבא היה הופעת המטבע. ההיסטוריון היווני Herodotus ייחס את המצאת המטבע ללידים, עם מאסיה הקטנה אשר בסביבות שנת 670 לפני הספירה כבר היה נוהג להשתמש במטבעות עשויות סגסוגת כסף וזהב. לפניהם, בתרבויות השונות בעולם השתמשו בחפצים שונים כשווי ערך לכסף: קונכיות בהודו, אורז בסין, דיסקים מאבן באיים האוקיינוס השקט, גרעינים, שבלולים, כלי עבודה זעירים ועוד. במרוצת הזמן המטבע התפתחה עד להופעת מטבעות ממתכות וסגסוגות, אשר חשיבותן הנו בכך שהתפשטות השימוש במטבע אפשר את הסחר מחוץ לאזור המקור. התפתחות המטבע גרמה ליצירת השיטה הגדולה ביותר של שיווק עולמי של סחורות, בלי קשר לסוג המטבע, כך שתמיד יהיה גורם המרה -הן של מטבע ממש והן של סחורות בעלות ערך רב (זהב, למשל). הסינים, ממציאי הנייר והטיפוגרפיה, היו ראשונים בשימוש של שטרות במאה ה-9. ערך השטרות היה מגובה בזהב ובכסף של ממשלת סין. באירופה השטרות הופיעו במאה ה-16, וערכם היה תלוי במצבורי הזהב אשר ברשות כל מדינה. צעדים נוספים של "וירטואליזציה" של הכסף נעשו עם הופעת ההמחאות, המחאות הנוסעים, וכרטיסי האשראי. המטבעות השונות ממשיכים להתפתח, אחדות נעלמות, אחרות מחליפות אותן. הכסף הדיגיטאלי, ביטים ובייטים יהיו אולי הכסף של העתיד - הכסף בחשבון הבנק שלנו הופך לקוד דיגיטאלי ונשמר במיקרו-צ'יפ, בכרטיס חכם, או בדיסק הקשיח של מחשב. בכסף האלקטרוני ניתן - תיאורטית - להשתמש בצורה אנונימית לרכישה בכל עסק שיקבל את הטראנסקציה, הן באמצעות האינטרנט, והן במרכז קניות.
קורה, קרה, יקרה, שלקוח זקוק נואשות לשירות שבעדו לא יכול לשלם. לצערנו אנו לא מייצרים תרופות נגד סרטן המעי הגס, אבל רבים מכם שהייתם פעם סטודנטים תעידו על כי בצ'יף נהגנו להתחשב במצבכם בשעת התשלום. השבוע הגיע אלינו למעבדה לקוח צעיר, שלא עלה בידו לשלם את עלות העבודה הנדרשת. הגענו איתו להסכם "סחר חליפין" - במקום חלק מהסכום נקבל תפילה לעילוי נשמות יקירינו - כמובן שהסכמנו ונתנו הנחה במחיר בהתאם.
בשנה שעברה התחילו להופיע הדיסקים הקשיחים הראשונים עם טכנולוגיה של צריבה ניצבת, המאפשרת ליצרנים להגדיל את צפיפות המידע בכ-50% לשנה. אך לכל דבר יש גבול, ויגיע עת בו כדי להמשיך ולהתקדם יהיה צורך בטכנולוגיה חדשה שתופיע בשוק בסביבות שנת 2011. הדעות חלוקות בעולם לגבי מהות אותה הטכנולוגיה החלופית.
היצרן הגדול מכולם של דיסקים היום, חברת סיגייט, מעוניין בפיתוח קונצפט המבוסס על חימום תאים מיקרוסקופיים של הדיסקים כחלק מתהליך הכתיבה. הם קוראים לזה "heat-assisted magnetic recording". ואילו היטאצ'י, הנושפת בעורפה, מעדיפה ללכת קודם לכיוון טכנולוגיית ה-"patterned media" בה התאים המאחסנים מידע (שהיום נמצאים אחד לצד השני בשכבה אחידה) יהיו מבודדים בצורת נקודות. מדובר במרוץ נגד הזמן. 5 שנים מרעיון לשיווק זה לא הרבה. ויצרני זכרונות במצב מוצק מאמינים כי השבבים שלהם יתחילו לתפוס את מקומם של הדיסקים במחשבים הנישאים כבר בשנים הקרובות. כך שיצרני דיסקים אולי חולקים על הדרך, אך מסכימים כי חובה להכניס שינויים טכנולוגיים כמה שיותר מהר בכדי להגן על הנתח שלהם. יתכן ויום אחד היצרנים ישלבו את הצריבה בחום וה-Patterned media לייצור דיסקים המסוגלים להכיל 50 עד 100TB מידע לאינץ' מרובע - 280 עד 560 פעם יותר צפוף מהשיאן של השנה שעבר (דיסק טושיבה עם 178.8GB לאינץ' מרובע). רק להמחשה:
אינץ' מרובע עם 100TB יהיה מסוגל לשאת אותה כמות המידע כמו 12,500 משאיות ספרים! הדיסקים של היום מאחסנים את המידע בביטים, נקודות מיקרוסקופיות על גבי פלטת הדיסק הקשיח. כל ביט בנוי מעד 50-100 גרגרי קובלט-פלטינה. כאשר גרגרים אלו עוברים מגנוט לצד זה או אחר, הביט מייצג ערך של "אפס" או "אחד".. בכדי להגביר את צפיפות המידע (או Areal density = כמות מידע שפלטה בודדת של דיסק יכולה לשאת) מהנדסים צמצמו עד כה ולאורך השנים את גודל הביטים והגרגרים. והצליחו להגדיל את קיבולת הדיסקים ממספר מגה-בייטים בודדים עד למספר מאות גיגה-בייטים. כווץ הגרגרים המגנטיים שנה אחר שנה השאירה אותם עם גרגרים באורך 8 ננומטרים (במטר אחד יש ביליון ננומטרים, או מיליארד - כפי שממליץ אורי אלוני לכתוב). צמצום נוסף בגודל הגרגרים מסכן את היציבות שלהם - הפיכת הקוטביות המגנטית גם בטמפרטורת החדר, עם שיבוש המידע (תכונה של תופעת ה-super paramagnetic effect שזוהתה בשנות ה-'90 ע"י Stan Charap*)
(*) Stanley H. Charap נולד בברוקלין ולאחר סיום לימודיו באוניברסיטת רוטגרס החל לעבוד ב-1958 במרכז IBM שבניו יורק. ב-1964 הצטרף למחלקת המחקר של התקינה האמריקנית, התמנה למבקר החטיבה לפיזיקה במצב מוצק ולאחר מכן למנהל מחלקת הפיזיקה והאלקטרוניקה.
ב-1968 התקבל Charap כפרופסור להנדסת חשמל באוניברסיטת קרנגי מלון (CMU). ב-1971 קידמו אותו לדרגת פרופסור בהנדסת חשמל ומחשוב, שם נשאר עד 1982. ב-1998 קיבל את איתור ההישגים מאת החברה למגנטיקה. הוא היה חבר מיסד במרכז לטכנולוגיה מגנטית של CMU ושירת כדירקטור משותף במרכז למערכות אחסון מידע מתחילתו ב-1990 ועד לפרישתו בסוף 1996.
מצד שני, צמצום מספר הגרגרים בכל ביט ללא שינויים נוספים, היה מגדיל את הרעש ומוריד את האמינות.. יצרני דיסקים "קנו להם זמן" עם טכנולוגיית הכתיבה האנכית, אך הפתרון אינו מבטל את בעיית הגבולות לצמצום.
נחזור לגישה של חימום כחלק מתהליך הכתיבה - היא שואפת לשנות את הגרגרים. שלא כמו גרגרי קובלט-פלטינה, גרגרי ברזל-פלטינה לא יתהפכו בטמפרטורת החדר. בכדי לכתוב או למחוק מידע, קרן לייזר מוטמע בדיסק יחמם ביט מסוים, המידע יוכתב או ימחק, ואז הביט יתקרר במהרה, עם שמירת מצב הקוטביות אליו הגיע. כמובן, יהיה צורך בשינוי הראש הקורא/כותב על מנת להוסיף את הלייזר עם יכולת חימום, אך ניתן יהיה לשים את הביטים על גבי שטח הפלטות באמצעות כרום כפי שזה נעשה היום. אבל יהיה צורך לשפר מאוד את הדרכים לכוון את החום מקרני הלייזר - על מנת לא לחמם את הביטים השכנים. ועוד, שינוי חומרים הוא בד"כ תהליך לא קל, דוגמת הבלבול של יצרני המוליכים למחצה עם החלפת האלומיניום בנחושת.
מצודדי שיטת המצע התבניתי מעוניינים לשמור על מהות הגרגרים של היום. הם מציעים לצמצם את מספר הגרגרים בכל ביט מ-100 ל-1, ולבודד כל ביט בכדי לצמצם את ההשפעה של אחד על משנהו ואת הסיכון של שיבוש מידע. כך, יתכן והגרגרים עצמם יהיו אף גדולים מאלה של היום, אך כל ביט יהיה קטן בהרבה למה שאנו רגילים. כך, ניתן להגדיל את הצפיפות עד פי 100.. בכדי ליצור תבנית, אפשר למשל לצייר אותו עם ליטוגראפיה של קרן אלקטרונים, אז להעביר את הציור לתבנית שישמש להדפסת הדגם על גבי פלטות של דיסקים קשיחים באמצעות ליטוגרפיה של הדפסה. אימוץ טכניקות של קרן אלקטרוניים וליטוגרפיית הדפסה בייצור תעשייתי לא יהיה קל, אבל דיסקים קשיחים של מצע תבניתי יכולים להגיע למקום הראשון של יישום שתי הטכנולוגיות בקנה מידה נרחב. בסופו של דבר, אם שתי הגישות תתקדמנה במקביל, ההחלטה הסופית תהיה בידי היצרנים, שבוודאי יבחרו בזו הקלה יותר לאימפלמנטציה בייצור המוני..
שמעתם? מחירי המשקאות האלכוהוליים צפויים לרדת בצורה משמעותית, ומדוע לא? למה לא לעודד אלכוהוליזם?. זה הרי לא סיגריות, אין שתייה פסיבית. נכון, אחת לכמה זמן (אחת לערב) דורס נהג שיכור מישהו למוות, אבל למה להיות קטנוניים, מוות שכזה הרי נכנס לסטטיסטיקה המטורפת של התאונות בדרכים. אל דאגה, אסור למכור משקאות לילדים מתחת לגיל 18! אחרי גיל 18 הם כבר בוגרים ויכולים להרוג את עצמם (ואת כל הנקרה בדרכם). גם דאגנו לפרסום מתאים "אם שותים לא נוהגים", לא ענק? לא שלמישהו אכפת, לא שמישהו מתייחס לפרסומות שלנו, אתם חייבים להודות שהסלוגן אדיר! אז מה אם הוא לא מזיז לסטטיסטיקה. אז החלטנו להוריד את המסים על המשקאות האלכוהוליים, אולי אחר כך נוכל לצאת במסע פרסום עוד יותר חזק! תהיה לנו סיבה..
הנשיא קצב מואשם באונס. הוא נחקר, מחשבים ומסמכים הוחרמו מלשכתו לצורך החקירה. מבריק! נשיא מדינת ישראל כותב בלוג ובו הוא מתאר את מעשי האונס שלו?. בחיים לא שמעתי על חקירת אונס שלשמה צריך להחרים מחשבים. עם כל הכבוד למר קצב אני בטוח שהוא לא ממש משתמש מחשב כבד, הוא לא מתעד את כיבושיו המיניים. גם המסמכים שיוחרמו, הוחרמו או מוחרמים לא ממש יתרמו דבר לחקירה. מה שבטוח שההחרמה היא כותרת נהדרת ומאוד דרמטית כשהיא מופיעה בעיתון יומי (הארץ), שלא לדבר על העובדה שרבים וטובים חושבים: “החרימו לו, חוקרים אותו ברצינות, הוא בטח אשם".
לא אמרתי לכם?
● Alitalia חתמה על הסכם הטסת עובדי מדינה לחו"ל על חשבון אל על. הסכם זה הוא מסמר נוסף בארון המתים של המוביל הלאומי לשעבר. כואב... אבל פחות, לכל מי שעבר את מסכת העינויים הקבועה.
● לפני כמה שבועות קבלתי על השירות שניתן במדינת ישראל, אם תסלחו לי על הביטוי: חרא. מחקר מגלה שחברות בישראל מפסידות 50% מלקוחותיהם (כן, כן, חצי) בגלל שירות לקוי. בכל העולם הופכים עולמות על מנת לשמור על לקוחות קיימים, לפנק אותם ולהיטיב עימם. בישראל מחלקת שימור לקוחות נועדה לנפנף תלונות (תשאלו את חברות הסלולארי). קחו דוגמה מחברות הסלולארי והאינטרנט. ללקוח חדש יש הטבות, והוא מקבל עסקאות יוצאות מהכלל, שאינן חלות כלל על לקוחות קיימים. מעולם לא קרה לי שנציג של חברה התקשר אלי (או אל כל לקוח אחר) ואמר: "אתה לקוח ותיק וטוב והחלטנו להיטיב עמך". ואם אכן שיחה כזו מתקיימת הרי שהמשכה הוא "זה יעלה לך רק...”
מחיר הנאמנות
נאמני קלאב מרקט רוצים שכר טרחה של 36 מיליון שקלים עבור עבודתם. מספר שעות העבודה בחשבון שהגישו עומד על כ- 31,500. עורכי דין, רואי חשבון וזוטרים. לפי החשבון שלי מדובר בשכר ממוצע של 1,142 ש"ח לשעת עבודה. היות ומדובר כאן בבכירים אבל גם בזוטרים (בדרך כלל הם הרוב) הרי שמחירה של שעת עבודה של עורך דין בכיר מרקיע שחקים ! 1,142 ש"ח לשעה פירושם פעמיים שכר המינימום בשוק עבור יום עבודה אחד בלבד!! 31,500 שעות פירושם 1,312 ימי עבודה מלאים או שנת עבודה אחת לארבעה אנשים. עם כל קוראי עורכי הדין ורואי החשבון הסליחה, מצטער לא מאמין לנוכל שהגיש את החשבון הנ"ל. זהו ניסיון לביצוע שוד!
אגב...
מדוע כל כך טוב שיש דרכון אמריקאי? כדי שתוכלו לברוח למדינות שאין להם הסכם הסגרה עם ארה"ב! סרי-לנקה כבר אמרנו?
אחת לערב אנחנו מקבלים שיחת טלפון עם פרסומת מוקלטת. זו תרדה מעצבנת שכן, אתה רץ לטלפון (בדרך כלל ישירות מהמקלחת) ומסתבר שמישהו מנסה למכור לך משהו שאתה לא רוצה ולא צריך ואפילו לא טורח להיות שם בעצמו אלה הקלטה שלו. כולם נלחמים בדואר הזבל שזורם אלינו דרך האינטרנט וכנראה שאין דרך למנוע את הרעה החולה הזו. אבל אף אחד לא טורח להתייחס לטרדה המעצבנת הזו, שאי אפשר לסנן אותה (רק לאחר קבלת השיחה תוכל לדעת ששוב הפריעו לך סתם באמצע המקלחת). אני שואל את עצמי, מי האידיוט שפיתח את שיטת המכירה הזו, ומי החמור שקונה משהו או מתפתה למשהו בצורה שכזו? הרי אין דבר שהוא יותר אנטי מוכר מזה. ומי בכלל נתן להם את מספר הטלפון שלי?
אני זז
זהו, אני זז... את השורות שלי אכתוב החל מהשבוע שעבר מאירופה. למי שקורא את השורות הללו זה זמן מה אין זו הפתעה. פשוט נמאס לי לריב עם כל העולם (מכות במכס, מריבות עם שותפים מאכזבים, לקוחות שמושכים תשלומים לנצח, שוק עבודה של ילדים, שלא לדבר על מלחמות פיגועים וכל השאר. אין מדובר במשהו סופי, ואם אחליט אחרת אין ספק שהאגו שלי לא יהיה הגורם המכריע בהכרזת הכניעה. כל מה שאני רוצה הוא לנשום קצת אויר צח, נטול דאגות. לזכות ליותר סיכוי ולמגוון רחב יותר של אפשרויות. אין לי ספק שכמו מכור לסם אמשיך לקרוא (ולכתוב) על עוולות הארץ המובטחת. אבל באמת יהיה נחמד לעשות זאת קצת מחוץ לעומק הביצה.
כמו השנה, ב-1940 ה-1 בספטמבר היה יום שישי. כמו השנה, גם אז היה הקיץ חם במיוחד. בשעה 4:45 חצה הצָבָא הגרמני את הגבול הפולני. באותה שעה אֳנִיַּית הקְרָב "Schleswig-Holstein" הפגיזה את נמל ((Danzing (Gdansk או Danzig, והגרמנים מספחים את העיר ל-Reich. בשעה 6.00 מטוסים גרמנים מפגיזים את וורשה, קרקוב, פוזנן, לודג', קאטוביצ'ה, טומאשוב, פלוק, גרודג'יידג', רדום, לבוב, גרודנו, ברסט וטררספול. המלחמה בין גרמניה ופולין החלה, ועמה "מסע עונשין" בעיני הגרמנים, ו"מלחמת העולם השנייה" כפי שההיסטוריה כונתה אותה. אירופה האשימה בכך את העיר דנציג, עיר "אבסורדית", תקועה בפולין, עם תושבים גרמנים (96% מ-425,000 תושביה ב-1939) שנחשבה ל"אזור חופשי" מאז 1918, ללא צבא, ומנוהלת על ידי בֵּית נִּבְחָרִים. כאשר ב-1933 הנציונאליזם מגיע לשלטון בגרמניה ובדנציג, הם החלו את הפיכת אופייה של העיר לגרמנית, הנחילו סנקציות נגד יהודים ועודדו את ה"תיירות" הגרמנית. מאז תחילת 1939 גרמניה לא הסתירה את רצונה לספח אותה, בנועם או בכוח...
ב-1 בספטמבר 1939 הורה היטלר לצבאו לתקוף את פולין ללא הכרזה מוקדמת של מלחמה, מה שגרם לצרפת והממלכה הבריטית להכריז מלחמה נגד גרמניה יומיים לאחר מכן, למרות קיום הסכם קודם שקשר בין הארצות. ברית המועצות כבשה את החלק המזרחי של פולין - כמתועד בהסכם Molotov-Ribbentrop, ולאחר מכן תקפה את פינלנד ב-30 לנובמבר, אמנם מול התנגדות בלתי צפויה נחתם הסכם שלום ב-12 במרץ 1940, לאחר שפינלנד ויתרה על שטחים תמורת עצמאות. לאחר כיבוש פולין, גרמניה תקפה את דנמרק ונורווגיה, תוך ציפייה לתקיפה מצדן של צרפת והממלכה המאוחדת, אך אלה לא יזמו דבר, ובכך עברו מספר חודשים ללא לוחמה (אשר כונו בצרפתית Drôle de guerre)- עד שגרמניה כבשה את הולנד, בלגיה וצרפת במאי ויוני של 1940 בעיצומה של ה-Blitzkrieg...
תאמינו ילדים, לא נורא כל כך להתחיל בית ספר בראשון לספטמבר. באמת.
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
