אופן אופיס הינה חבילת תוכנות משרדיות דומה לאופיס של מיקרוסופט. אופן אופיס כוללת בתוכה מעבד תמלילים שנקרא writer, גיליון עבודה שנקרא Calc, תוכנת ליצירת מצגת שנקראת Impress ותוכנת שרטוט שנקראת Draw. כמו כן יש באופן אופיס עורך HTML ועוד. התוכנה מופצת במספר רב של שפות ועכשיו גם בעברית!
פיתוח הגרסה העברית ממומן באופן שוטף על ידי מנהלת ממשל זמין באגף החשב הכללי של משרד האוצר. החבילה טובה ויעילה אם כי לוקח מעט זמן להתרגל
למבנה השונה של התפריטים. גודל קובץ ההתקנה הנו כ- 70MB וניתן להוריד אותו מ: http://OpenOffice.org.il
היתרון הברור מבחינתנו הנו האפשרות להתקין חבילה זו במערכת ה BOS הארגונית לשם עיון במסמכי המשרד השונים בעת השחזור ללא הצורך בהשקעה ברישיון Office נוסף. כמובן שניתן גם להתקין את התוכנה ולהשתמש בה באופן חופשי לחלוטין בכל מחשב אחר.
פעמיים בחודש האחרון נתקלנו באנשים שסימנו את הדיסקים האופטיים שלהם עם עט כדורי... כי לא היה להם באותו רגע טוש בהישג יד. בשני המקרים המידע שבצד השני (כן, ההפוך לצד המסומן!) הפך לבלתי קריא. רק שירותי המעבדה הצליחו להחזיר את הקבצים הצרובים... שימו לב והיזהרו!
ה"משטרה המדעית" (Policia Cientifica), מקבילה למז"פ בסנטנדר, ספרד, פיתחה טכניקה בה מתחילים להשתמש בספרד כדי לתפוס גנבים זהירים, מהסוג הלובש כפפות או יודע למחוק טביעות אצבע. לפני 4 שנים תושב קולומביה שהובא בפני שופט בספרד היה לאיש הראשון בהיסטוריית הפשע שנידון בבית משפט על בסיס טביעת אוזן ("otograma") כאשר אדם משעין את ראשו על גבי משטח של דלת, חלון, קיר או כת של רובה, אוזנו משאיר סימן ייחודי הניתן לזיהוי ודאי. לא רק שאין טביעות אוזן זהות בין אנשים שונים, אלה שהן מאפשרות לאסוף מידע נוסף על מי שהשאיר אותן, כגון גובה, אם הוא מרכיב משקפיים או עונד עגילים.
זוכרים את מה שכתבנו על "המחשוב הבטוח" (trusted computing)? כנראה לא רק אנחנו מסתייגים מן הבאות עלינו. ראו את הסרטון: http://www.lafkon.net/tc כן, זה קשור לפרסומות של מייקרוסופט בטלוויזיה בהן מצוירים כלבי שמירה וחומות סביב המחשבים...לא הכל אידילי כמו שזה נראה מרחוק.
אלטע נעייס
אנחנו לא לבד בעולם. כל מה שקורה למשתמשי מחשב בארץ קורה גם לאחרים ברחבי העולם. ומה שאנחנו עושים בנס ציונה, עושים גם במקומות אחרים. למי שאינו בקי בתחום, זה תמיד נראה כמו קסם: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3236878,00.html ותודה לעופר.
חוק Moore, על שם Gordon Moore אחד ממייסדי Intel קובע כי בתעשיית המחשוב מספר הטרנזיסטורים על שבב יוכפל כל 18 חודשים בממוצע
מה זה U? כך נקראת היחידה המודדת את גובה ורוחב היחידות והמדפים ב- server rack, כאשר 1U= אינץ' 1.75
עופר צינורי C.L.U. סוכן ביטוח
מומחה לביטוח חיים פנסיה בריאות וסיעוד סוכן מורשה לכל ענפי הביטוח.
טל' ישיר 03-9292756 מרכזיה 03-9292777 נייד 052-2303635
במעבר למערכות אלחוט חשבנו לפשט את תשתיות המחשוב הארגוני, וכעת הבשורה היא שיהיה עלינו לדאוג לצנרת מתאימה לקירור המחשבים במים...
בזמן שהשבבים למחשבים וצריכת הכוח שלהם מתפתחים במהירות, מרכזי המידע לא התקדמו בהתאם. היחס בין עלות הכוח הדרוש להפעלת מערכות המחשב ועלות הקירור של אותו כוח מתקרב ל-1:1, וזה יקר מאוד בהשוואה למצב של מספר שנים אחורה, כאשר היו דרושים 0.30$ בכדי לקרר כל דולר של כוח. מסתבר כי יצרני החומרה מוצאים את עצמם היום מדברים לא רק אל צוותי מערכות המידע בארגוני הלקוחות, אלה גם אל מחלקות התשתיות והתחזוקה, על מנת לחשב את ההוצאות בחשמל לשנים הקרובות.. HP ו-IBM חזרו לטכנולוגיה ישנה בכדי לקרר את מרכזי המידע. מדובר בשיטת הקירור במים שהייתה נהוגה בתקופת ה-מיין פריימים. IBM הכריזה ביולי 2005 על מוצר ה-eServer Rear Door Heat eXchanger, שנשא שם קוד "Cool Blue". מדובר בדלת בעובי 4 אינץ', מקוררת במים ומתאימה ל-BM's eServer Enterprise rack בפברואר אחרון יצאה חברת HP עם התקן קירור מאסיבי הפועל על מים, אותו ניתן לחבר לצידי שרת. המוצר בא לפתור בעיה של עליה בטמפרטורה כאשר המשתמשים דורשים שרתים צפופים יותר, כולל blades, ומעבדי multicore, למרכזי המידע שלהם. המוצר נקרא Modular Cooling System -MCS, ומחברים אותו לצד ה-HP server rack. מערכת זו מסוגלת לקרר עד 30 kilowatts ועולה $30,500. ניתן לנהל אותה באמצעות ה-Systems Insight Manager (SIM) של HP, שגם מקבל אזעקות מהמערכת במקרה של דליפת מים. ב-HP גם הולכים לכיוון התאמה בין השרתים השונים שהם מיצרים (שרתי ProLiant BladeSystem, Integrity, Integrity NonStop ו-HP 9000 שלא תאמו אחד את השני בעבר, כלומר, לא ניתן להעמיד שרת מסוג אחד ב-rack מסוג אחר)
Consolidation= Centralization= איחוד ומרכוז
בתקופת המיין-פריים השתמשנו ב-CPUs ענקיים מברזל ולהם היו יחידות שלמות לקירורם באמצעות מים. הקונסולידציה של האחסון מייצרת לנו היום מפלצות מאותו סוג.
לא בטוח שאסטרטגיות הקונסולידציה תעשנה לנו טוב, בעקר כאשר הן פחות מתייחסות לצרכים הארגונים הספציפיים ויותר לטרנדים אשר באופנה זמנית. היום היצרנים מציגים את עיקרון הקונסולידציה כאמת אבסולוטית. היות והיא כבר מיושמת בשרתים (שרתי blades), הם גם מנסים לדחוף אותו גם לתחום האחסון. ליצרן זה בוודאי כדאי, בכדי למכור מערכי אחסון גדולים יותר, בטענה כי בהיותו המידע שלנו מרוכז במספר קטן יותר של קופסאות (קופסאות גדולות יותר), זה יביא לנו להתייעלות בניהול ובתחזוקת האחסון. אסטרטגיה זו כבר הביאה לארגונים שאמצו אותה לחוויה הבלתי נעימה של האטת היישומים שונים, וגרמה להם לצמצום השימוש במפלצות המתכת (שמועות אומרות כי הצמצום הגיע אצל רבים מתחת ל-40%) על מנת לקבל בחזרה את הביצועים שלהם.
● בשנות ה-90' רעיון ה-SAN התבסס על קונסולידציה: להוציא מכל המחלקות את מערכי המחשוב, ולמקם אותם ב-SAN מרכזי (Storage Area Network) כדי לפשט את ניהול הקיבולת באמצעות מרכוז האחסון, ולשפר את משטר הניהול והגיבוי תוך צמצום בכוח האדם הדרוש לכך. שוב מבית היוצר של סרן שמועתי: סקרים מכאן ומשם מאשימים את ה-SAN בדירוג במקום השלישי בין סיבות ה-downtime (מקום ראשון: אסונות טבע, ומקום שני: נפילות ה-WAN). המחסור היחסי בכלים לניהול ה-SAN ובעיות התאימות בין יצרני SAN מחזקים את ההסתייגות משיטה זו.
● ב-2004 היינו עדים למאמץ לדחוף את מה שנקרא "tiered storage", אחסון ברבדים שונים. אמרו לנו לזכור את המסר מעולם המיין-פריים לגבי ניהול הירארכי של האחסון, לבנות תשתיות אחסון מבוזרות ולקבוע סוגים שונים של אחסון, המבוססים על הבדלי העלות של יחידות האחסון. במקרים רבים, חלק גדול או אפילו כל הרבדים היו באותה הקופסה, שאחסנה דיסקים מסוג שונה, עם חיבוריות שונה ובמחירים שונים בהתאם לחשיבות המידע האגור בהם. ם רבים הולכת ומתרחבת התופעה של שימוש ביחידות Storage בעלויות מתאימות לאופי ולסוג השימוש במידע האצור בהן - לדוגמה מערכי SATA למידע מגובה לעומת מערכי SCSI לשרת פעיל. ליצרנים, ללא ספק, זה מאוד כדאי..
● נכון להיום, לחברות שהחלו בתהליכי קונסולידציה, הולך ומתבהר כי המחיר הסופי לא יהיה בדיוק זה שהם חלמו: הוצאות התאמת הסביבה לצרכים, ציוד תומך (כמו מתקני קירור במים), מחשבים נוספים (caching appliances) שיצטרכו להתקין בסניפים או במחלקות, יחד עם סוג כלשהו של מוצר (WAFS - wide area file system) בלתי סטנדרטי שיסייע להשיג ביצועים סבירים מזעריים בגישה ליישומים ולקבצים... כמו כן, דרושים כלי ניהול נוספים לבקרת הרובדי האחסון הממורכזים (בד"כ בקונפיגורציית SAN)...
בחו"ל לקוחות רבים עדיין מנסים להבין לאן הלכו (והיכן היו מלכתחילה) כל היתרונות הכלכליים שהבטיחו להם שיהיה באחסון המאוחד. מגמת אכזבה קשה מתפשטת והולכת, ורבים מצטערים שלא שמעו לקול הפנימי שחזר ואמר להם לזכור את חוק פארטו של ה-LAN, האומר שכשמונים אחוזים מהגישות למידע נעשים על ידי מי שיצר את המידע. חוק זה מספק סיבה מוצקת לשמור את המידע בסביבה המקומית של המשתמשים, סיבה לאחד את ניהול הדיסקים המכילים את המידע, ולא את הדיסקים עצמם!
מרכזי מידע של אחסון מרוכז זוללים חשמל: מכונות גדולות יותר, יותר חום, יותר כוח למיזוג אוויר. הקיץ שלנו עוד מעט מגיע, ולא יזיק לבדוק את עקומות צריכת החשמל של מחלקות המחשוב בהשוואה לשנים קודמות. מול צריכת יתר שיכולה להוביל אותנו להפסקות חשמל ול-downtime, איפה היתרון של המרכוז?
ניהול האחסון
בכדי לנהל את משאבי אחסון המידע, נוהגים אנו לקבוע קוים אדומים וכלים שיתריעו על כי הגענו אליהם. לעיתים קרובות מכלול סיבות גורם לנו להתעלם מן ההתראות, להשתמש בקיבולת האחסון השמורה למטרות חירום, ואף להתנדנד במצב מסוכן של מידע חדש ללא גיבוי (כי לא היה מקום גם למידע וגם לגיבוי...) כמובן, חשוב לקבוע אם באמת לא נשאר יותר מקום לאחסון, או שהגענו לאחד הקווים האדומים, אשר מעבר להם יש לנו עדיין קיבולת רזרבית. לעיתים, קנפוג מחדש של אתר האחסון יכול להציל עבורנו את המצב, אך פעמים אחרות יהיה עלינו להסיר קבצים ממש. בחירת הקבצים שעלינו להסיר, זה לא פיקניק. במקרה של אלה השומרים דורות היסטוריות למידע, ניתן כמובן לצמצם את מספר הדורות אחורה, או לשנות את תדירות שמירת הגרסאות. כמו לפני מסדר ארונות לפסח, לפעמים גם עוזר לבדוק מסדי נתונים ישנים, שאולי ניתן "לייבש", לנקות ולדחוס בכדי לשחרר מקום אחסון. או שאפשר להשאיל מקום אחסון ממערכות או יישומים שכנים. אם המחסור בקיבולת אחסון נידון להיות זמני, חשוב לדעת כמה זמן הוא ימשך ואם יש סיכוי שהמצב יחריף. במידה ובאמת אין אין אין יותר קיבולת פיזית לאחסון באתר, לזמן ההזמנה והאספקה יש להוסיף את זמן ההטמעה של כל תוספת שנרכוש. שלא לדבר על תקלות ואי התאמות אפשריות שיכולות לגרום לנו לדחייה נוספת.
בכל מקרה, רצוי וחשוב להשתמש בכלים ומדידות להערכת הביצועים והשימוש במשאבים במערכות שלנו (SRM - storage resources management). ואם כבר הולכים להשיג כאלו, אז שיהיו פרו-אקטיביות, כדי להגיב למצבים עתידיים של מחסור במשאבי אחסון על ידי זיהוי נקודות קריטיות וסיוע במעבר מידע למקומות אחסון פנויים. בכל דו"ח של BOS, למשל, ניתן לראות כמה מקום פנוי נשאר בדיסק, והתוכנה שולחת לנו התראה כאשר הגענו לגבול אחוז השימוש שקבענו לנו בעת הטמעת התוכנה. כמו כן, הדו"ח מראה את השימוש היחסי של קיבולת האחסון על ידי משתמשים שונים (כולל את סוג הקבצים וכו') מה שפותח לנו אפשרות לפתור את הבעיה הטכנית באמצעים שונים: התייעצות עם המשתמש, או עם סמכות אחראית, קביעת quota, הגבלה בסוג הקבצים, במספר הגרסאות, או בתדירות הגיבוי. ניטור השימוש וניהול יומן תקופתי יכולים להוות בסיס לצפי בגידול צרכי האחסון. תחזיות אחסון הכרחיות לתחזיות תקציביות, של רכש, ועוד.
חברה מגרמניה המתמחה בארגון כנסים ותערוכות בנושא זיהוי אלקטרוני מתכוונת לארגן בשנה הבאה כנס ותערוכה בישראל. חברות המעוניינות להשתתף מוזמנות לצור קשר עם מר יצחק שלו, טלפון 03-6882929
דוד שלנו הרופא לא אהב כינוסי משפחה ומסיבות, ותמיד חשבנו שהוא מתנשא. עד שיום אחד הוא הסביר: "אני לא יכול להשאיר את התואר או את המקצוע בטרקלין, לשבת וליהנות כמו שאר הבריות. אותי מציגים תמיד בתוספת עיסוקי, ולא עובר זמן עד שאני מוקף חולים מזדמנים. לא משנה להם שאני מחוץ לשעות עבודה, שאני רופא ילדים, או שאני אב הכלה... הם פוקדים את שולחני, מפסיקים את שיחותיי, תופסים אותי בדרך לרחבת הריקודים או עם המזלג בדרך אל הפה... ומרימים חולצות, פותחים כפתורים או חושפים צלקות כאילו הזמינו תור ואנחנו במרפאה שלי...". להבדיל ממנו, אנשי צ'יף תמיד נהנים לדסקס את נושאי עבודתנו. בפסח רבצנו על חוף הים ותוך כדי שיזוף מצאנו את עצמנו מסבירים לשכנינו לשמשייה, סמנכ"ל תפעול בחברת לוגיסטיקה, את עקרונות הגיבוי הנכון. החול הרטוב מאפשר ציורים ותרשימים בצורה נהדרת...(אולי נעביר לשם את פגישות ההדרכה?) לחברה של ידידינו החדש יש מערך גיבוי מבוסס טייפים, וכל הדיבורים על תכנון התאוששות מאסון סביבו השאירו אותו מפוחד עד כדי שהיה מבצע עותקים ועוד עותקים של כל טייפ, ומגיע לערכים בלתי סבירים בזמן עבודה ובמספר קלטות. ההיגיון אומר כי ערך המידע הוא זה הקובע את מספר העותקים. מידע יקר יותר מומלץ לגבות אותו יותר. אין אפשרות להמלצה אחת קבועה ואוניברסאלית: כל ארגון והאופי שלו, כל מחלקה והאופי שלה. בעבור מידע שאינו חיוני לפעילות העסק, כמו למשל תיקי לקוחות סגורים, מספיק, אולי, עותק אחד.
שאלת המפתח ההיפותטית שתעזור לנו לקבוע מדיניות נבונה היא: "אילו כל המידע היה אובד, לאיזו חלק מסה"כ המידע היינו זקוקים על מנת להמשיך ולשרת את הלקוחות מבלי לסגור את העסק לתקופה כלשהי?" כאמור, כל ארגון שונה ממשנהו, אבל חייבים להחזיק לפחות בעותק אחד מעודכן, תקין ובדוק, של כל פיסת מידע בעל ערך. גם אם שמרנו מספר רב של עותקים, אם לא בדקנו את תקינותם - כאילו שאין לנו כלום.
גם לפני מספר שבועות שאלה אותנו מבקרת במשרד רו"ח כמה זמן מותר להחזיק קלטת ברוטציה (בשימוש) לפני שחייבים להוציאה מן המחזור. לרוב יצרני הטייפ יש את הספציפיקציות שלהם לגבי מספר השימושים וחיי המדף של כל קלטת, אך המציאות והניסיון מראים כי במישור החוף של מדינת ישראל, בטמפרטורות ובאחוזי הלחות הרגילים כאן, אין להשתמש בקלטת יותר מ 6 חודשים מרגע שנפתחה עטיפתה ואין להשתמש בקלטת יותר מ 30 פעם (קריאה או כתיבה). אחסון ושינוע קלטות הנם נושאים רגישים במיוחד ויש לתת עליהם את הדעת בנפרד. ניקוי ראשי הטייפים דורש תשומת לב גם הוא. מי שמשתמש בטייפים לביצוע גיבויים שבועיים בלבד, רצוי שיחליף את כל הקלטות פעם בשנתיים. ההוצאה עדיפה על הסיכון ועל עלויות שחזור המידע במקרה של תקלה. קלטות בגיבוי יומי יש לרענן אחת ל 6 חודשים.
כאשר מקנפגים ספריית טייפים אין לשכוח לבדוק שלתוכנת הגיבוי יהיה אישור גישה ו"מעבר חופשי" מבחינת אבטחה לשרתים ולקבצים שהיא צריכה לגבות. למשל, שרת שמכיל מידע חשבונאי מוגן על ידי סיסמא, אותו יודעים רק מנהל החשבונות והמנכ"ל... אם תוכנת הגיבוי אינה מורשית לקרוא את המידע, היא לא תוכל לגבות אותה!. כאשר מכינים את תוכנית הגיבויים חייבים לקחת בחשבון הרשאות הגישה לכל מחשב או ספרייה, ובדוק את אפשרות הגישה. כמו כן, יש להכין מראש את האמצעים (דרייברים) המתאימים כדי שתוכנת הגיבוי תוכל לקרוא בצורה מתאימה את ספריית הטייפים. תוכנית הגיבויים לא רק כוללת מה לגבות ובאיזו תדירות, אלה גם מועדי הרוטציה ומועדי הביצוע של טיפולי התחזוקה המונעת. היה נהוג בעבר להשוות בין ספריות באמצעות נתוני ה- MTTF ו-MTBF, אבל נתונים אלו כבר אינם עירבון לאיכות. יצרנים שונים מספקים איכויות שונות, ומידת האיכות הוא לא רק "כמה זמן עד התקלה הראשונה", אלה גם "זמן ההתאוששות מתקלה" MTTR. היות ולא ניתן להתכחש לכך שתקלות קורות, המדד האמיתי של אמינות הינו זמינות המערכת.
בכדי למזער את הסיכוי לכשל (מי שקרא אצלנו על כך בעבר, נא לדלג): ● יש לבדוק את הגיבויים. הבדיקה האוטומטית המהירה שהכונן מבצע לאחר הקריאה אינו מספיק, אך ברוב התוכנות קיימת אפשרות לבצע בדיקה מלאה. נכון שבדיקה זו זוללת זמן (עד כדי להכפיל את זמן הגיבוי) אבל שווה את ההשקעה אם המידע חיוני. ● שמור עותק אחד מחוץ לאתר, כדי להבטיח את ההתאוששות מאש, שיטפון או כל אסון דומה. ניתן להחליף גיבויים בין סניפים, ואף בין חברות שותפות. בעסקים קטנים הגיוני כי עובד אחד ייקח עמו עותק הביתה. בחו"ל נהוג לאחסן עותק אחד אצל ספק אחסון שמחזיק במבנים חסיני אש, ושם ניתן לאחסן גם עותקי ניירת, וגם מצעים דיגיטאליים, כולל טייפ. ● סביבת האחסון חייבת להיות מתאימה, ללא שינויים של טמפרטורה עד לערכים קיצוניים, ללא לחות או מקורות אלקטרומגנטיים (גנראטור גדול בצד השני של הקיר, וכו'). ● לבצע רוטציה בין הקלטות, ואפשר גם של כונני הטייפים (לגבות כל פעם במערך אחר) אפשר למשל, קלטת אחת לכל יום בשבוע, וכונן אחר כל שבוע. ● לנהל רישומים מדויקים לגבי מספר השימושים של כל קלטת, ולהיזהר מאוד כאשר מתקרבים לקו האדום של מספר השימושים. ● תחזוקת הציוד - ניקיון תקופתי על פי הנחיות היצרן, בתדירות המומלצת. וגם בדיקה מעמיקה על ידי טכנאי מורשה של היצרן פעם בשנה לפחות. ● לחובבי המתמטיקה: אם צפוי כי באחת מתוך 100 קלטות תתקיים תקלה, לכל קלטת שאנו משתמשים בה יש 99% סיכוי לא להיכשל. זו טענה נכונה מבחינה מתמאטית, אך לא מבחינה פרקטית. הסברה אומרת כי אחוז מסוים (risk) של סה"כ הקלטות בשימוש יסבול מתקלה כלשהי במהלך שנה. אם נכפיל את אותו האחוז בגורם שנקרה group והוא תוצאה של מספר (n) הקלטות הדרושות לנו לגיבוי מלא, כפול מספר הסטים (X) שיש לנו לרוטציה...ככל שיש יותר קלטות בקבוצה, יותר גדול הסיכון!
Risk (1%) * Group (12 tapes) = 12% Risk למה זה לא נכון?
מפני שהסיכוי מבוססים על כל קלטת אינדיבידואלית. כך שאם יש לנו 1% סיכון (קלטת אחת תקולה מתוך 100), ומשתמשים ב-12 קלטות, לכל אחת מהן יש את אותו סיכוי (אחד מתוך מאה) להיכשל!. זוכרים - מה הסיכוי של מטבע ליפול על אחד משני צדדיה - תמיד 50%.
2. Toshiba, תאגיד בן 130 שנה, ממשיך לפתח מוצרים מבוססים טכנולוגיית HD DVD והודיעך כי במאי הקרוב תוציא לשוק היפני את ה-PC notebook הראשון בעולם עם כונן בלו-ריי. המחשב יקרא Qosmio G30/697HS2 ויוכל גם לקרוא ולצרוב תקליטורי DVD ו-CD קונבנציונאליים, כולל DVD+/-R DL ו- DVD-RAM באמצעות הכונן האופטי בעובי 12.7mm בלבד.
השבוע התפרק לי חצי פה. בצער רב וביגון קודר ניגשתי אל רופא השיניים שלי, אחרי הכול קצת קשה ללעוס ללא טוחנות. עוזי רופא השיניים שלי הוא בחור נחמד, והיות ולא ראיתי אותו זמן רב, התעניינתי לשלומו. “הכל טוב", ענה לי. “לא יכול להיות שהכול טוב" אמרתי לו, “אין חיה כזאת". ישבתי על הכסא בעוד שעוזי מכסח לי את הפרצוף, ועקב שיתוק זמני בפנים אנוכי מחייך כמו טמבל. אחר כך דננו בטיפול האפשרי ובסופו של דבר שאלתי את שאלת השאלות: “נו, מה צריך להיות הנזק". עוזי החל לשחק עם התכנה שלו שפלטה סכום דמיוני לחלוטין, ואמר לי: “עכשיו אתה מבין למה הכול טוב?”
מצטער, לא מבין למה טיפול שיניים צריך להיות כל כך יקר. בדיוק כמו שאני לא מבין למה עורך דין צריך לעלות כל כך הרבה כסף. יש להם מיומנות, אז מה, גם לי. החומרים יקרים , לא עד כדי כך שכתר צריך לעלות כמו שיפוץ כולל של בניין.
עלה בדעתי שאנחנו פריירים, אנחנו אנשי המחשבים שכל טמבל שגובה 500 $ לשעה או 2,000 $ לכתר בשיניים, תלוי נואשות בנו. ואנחנו לא קורעים להם את הכיס. לדעתי אנחנו צריכים לבנות תעריף כפול, אחד לאחד העם והשני לשועיו, רופאי שיניו ועורכי דיניו.
אנחנו זקוקים להם ואין לנו הרבה ברירות אבל גם הם זקוקים לנו בדיוק באותה מידה, אז בואו ונקרע להם את הכיס.
לא רוצה להיכנס לעצם הסיפור של HP. אישית, אני חושב שהמנכ"ל היה צריך לעוף מזמן אבל רק בגלל השירות המחורבן שהחברה בישראל מעניקה ללקוחותיה. הזלזול, ההתעלמות והחוצפה כלפי הלקוחות הביאה רבים וטובים להדיר את רגליהם ממשרדי החברה, ופרנסה הרבה טכנאים פרטיים. בדיעבד הושפעו מכירות החברה גם הן ממצב זה. לא פלא שמר רוזנפלד מצא את עצמו מתקשה לעמוד במכסות. אבל... מר רוזנפלד רשאי להתגונן בפני חברת HP ולהגן על עצמו בבית המשפט. על מנת לעשות זאת צריך (צ ר י ך) לקבל את ההוכחות לכאורה של הנהלת החברה בארה"ב, הוכחות שגרמו לפיטוריו. אבל מה... בתי המשפט בישראל עקביים, גם מר רוזנפלד הוא אזרח קטן מול מערכת גדולה ממנו. ובית המשפט בישראל החליט, שאין צורך לחייב את החברה לחשוף את המסמכים. זה צדק זה? איך יוכל מר רוזנפלד להגן על עצמו בבית המשפט ללא המסמכים שגרמו לו את העוול?. בינתיים החזירה חברת HP לתפקידם שניים ממפוטרי הפרשה, מה שמעלה את החשדות שהחברה יורה ואחר כך בודקת מי מת.
שימו לב לסטטיסטיקה: כל ישראלי שלישי התקשה לממן את הפסח! כל ישראלי שלישי! 33% מתושבי מדינת ישראל. 33% ממשלמי המיסים. מדובר בכ- 2 מיליון איש! אבל... מי אמר שאין כסף? הנהלת בתי המשפט תכננה מסיבת פרידה לשופט אהרון ברק בעלות של 1.2 מיליון שקלים. חתיכת מסיבה יקרה. אמנם מר ברק לא שותף לתכנונים הללו אבל מערכת המשפט מוכנה לשרוף 1.2 מיליון שקלים מתקציבה על מנת לתת לו כבוד והוא איננו מתנגד. מן הראוי להזכיר שאנו כאזרחי המדינה הזו משלמים את הסכום הנ"ל מכיסינו. האם אנחנו באמת מוכנים להאכיל את שועי ישראל ובכיריה בעוד בורקס על חשבוננו? ותאמינו לי שטעמו של היין שיוגש במקום יערב לחיכם של החוגגים למרות שהסכום הנ"ל היה יכול לספק הרבה כוסות יין זול לאלו שאין להם כלום. איך לעזאזל מפסיקים את החגיגה המכוערת הזאת?.
לפני הפסח כל מערכות המחשב של בנק לאומי קרסו עקב תקלה בחשמל. קורה? לא, אין מצב! כולכם בטח זוכרים כמה כסף שפך בנק לאומי על מערכת המחשוב שלו, כמה מריבות ניהל עם עובדיו על מנת שיעברו למערכת הממוחשבת בלוד. אל תשכחו את מערכת הגיבוי בה התפאר הבנק. הכול עבד כמו שעון שוויצרי עד לתקלה החשמלית הראשונה ששיתקה את כל מערכות הבנק בכל הארץ (שלא תחשבו שלא תשלמו עמלות על זה). תקלות קורות? ממש לא! תקלות נגרמות! עבודה רשלנית, תכנון לקוי ויותר מזל משכל (שזה לא קרה עד היום). הבנק טוען כי מדובר בתקלה נדירה בה קרסה מערכת החשמל והפלא ופלא גם מערכות הגיבוי (גנראטורים) לא עבדו. הבנק טוען שמערכות הגיבוי נבדקות בתדירות גבוהה. לך תוכיח שיש לך אחות. לנגב את המתג מאבק אין פירושו לבדוק את המערכת. לי נשמע הדבר כמו רשלנות של חאפרים. אבל אני מוכן להתערב שהבנק לא ניזוק בשקל מכל האירוע, רק הלקוחות. אגב... לכל אלו שיש אוברדראפט בבנק לאומי, אל דאגה הנתונים לא אבדו, חשבון העמלות והריבית יגיע כמו שעון שוויצרי וכאן לא תהיה כל תקלה.
בכל שנה מחלקת אגודת הסטודנטים בירושלים ציונים למרציה. עד כאן נשמע טוב, מכאן זה מתחיל להסריח. ראשית, אתיקה: בעוד שהמרצים מעניקים ציונים לסטודנטים ללא שמות ורק תחת מסווה של תעודות זהות הרי שהאגודה ברוב חוצפתה רצה לעיתונות ומפרסמת את הציונים באינטרנט בשמות המלאים של המרצים. השנה הגדיל האגודה לעשות והסקר בוצע דרך האינטרנט. אחד המרצים שבמשך 7 שנים קיבל ציונים גבוהים לפתע קיבל ציון נמוך במיוחד פנה אלי: “לא רוצה ללמד יותר, הם לא שווים את זה". עשיתי בדיקה קטנה:
1. הציונים נמסרו למרצים (לחלקם לפחות) בטרם תם הקורס, השאלונים עסקו בין היתר בבחינות אך הבחינות טרם נערכו. 2. ניגשתי לשאלון עצמו ומסתבר שאין קשר בין השאלון והתוצאות שנמסרו למרצים לבין השאלון המקורי כפי שמופיע על האינטרנט.
ניגשתי לאתר והכנסתי את תעודת הזהות שלי וראו זה פלא, קיבלתי אישור כניסה ומילאתי שאלון. כאן המקום לציין כי ימי כסטודנט שלי תמו לפני 20 שנה. חזרתי על הפעולה, הפעם עם מספר תעודת זהות 00000000 וגם כאן קיבלתי אישור כניסה ומילאתי שאלון. יש הטוענים כי חברי האגודה בודקים ידנית את תעודות הזהות... בולשיט!. יש 24,000 סטודנטים באוניברסיטה בירושלים, אף אחד לא בודק בעל פה 24,000 מספרי תעודות זהות. מעבר לכך, נניח שכן, אני יכול להוריד רשימת תעודות זהות של קורס כלשהו ואז לתת ציונים מכולם למרצה כלשהו. או לחליפין אני כמרצה שיש לו ביד את רשימת תעודות הזהות של תלמידיו יכול לחלק ציונים לעצמי. אבל... לא כך המצב, אין למערכת כל בקרה והחסם היחידי שנתקלתי בו הוא שימוש באותה תעודת זהות מאותו IP אבל ל- 100 תעודות זהות מפוברקות מאותו IP אין בעיה.
דבר נוסף שגיליתי, מעט מאוד מרצים רשומים בשמם, וחברי הוא אחד מאותם מעטים. ואם חששתם שהאגודה לא עושה שימוש בבסיסי נתונים לכן איננה יכולה לבצע עבודה כהלכתה אזי להלן תשובתי: 1. יש בסיס נתונים של כל הקרוסים באוניברסיטה. 2. למי אכפת! אם אתה עושה עבודה שבפירוש מסכנת את הקריירה של מישהו, תעשה אותה היטב ועד הסוף!
זוהי כתובת הסקר: http://www.aguda.org.il/page.aspx?Pageid=17E48BD3-407B-4F16-93FB-BDE0280271E0&formdata= בפעם האחרונה שנכנסתי אליו האפליקציה הייתה משותקת (Runtime error) משום מה... אולי בגלל שאני עושה רעש בנדון.
פרקטית אני חושב שלסטודנטים אין זכות לבקר את המרצים שלהם בכלל, בטח שבטח לא את החומר שהם מלמדים. מי הם שיבקרו את המרצים שלהם, היכן הם רכשו את הידע והיכולת להעביר ביקורת? בבית הספר התיכון? אולי בגלל זה, ופחד המרצים, האוניברסיטאות שלנו נראות כמו בתי ספר תיכוניים.
תגובות מהמערכת: 1. ולמה שבתיכונים תהיה לתלמידים זכות לבקר את המורים? 2. נכון, הם צריכים לעבוד בצורה נכונה וביושר, אבל אם לא הסטודנטים, מי יבקר את המרצים?, הלא כפי שמקצוע ההוראה בבתי הספר התדרדר בשנים האחרונות, גם באוניברסיטאות יש והיו בעבר מרצים שעל אף הישגיהם כמדענים לא יודעים או לא רוצים ללמד/לחנך, ובקיצור לא מגיע להם לעמוד מאחורי פודיום.
באותה שעה של אותו יום בדצמבר 2005 הגיעו לשני מעברי גבול שונים שתי משאיות עם מספיק צזיום-137 כדי לייצר שתי פצצות מהסוג ש-בשילוב עם חומרי נפץ רגילים- יכלו להפוך לנשק להשמדת המונים. אחד המעברים היה בגבול קנדה-ארה"ב והשני בגבול מקסיקו-ארה"ב. בשני המקרים מטען המשאיות שביקשו להיכנס לארה"ב הפעיל את הגלאים לחומר רדיואקטיבי, ומשטרת הגבולות ביקשה מהנהגים לרדת ולהציג תעודות. כל אחד מהנהגים הציג עותק של אישור שהורד מהאינטרנט ופוברק באמצעות מחשב ומדפסת ביתיים. במסמכים נכתב כי המטען מיועד לשימוש תעשייתי, וכי קבלתו, רכישתו, אחזקתו והובלתו אושרו על ידי הרשויות האחריות. בשני מעברי הגבול ניסו הפקחים לאמת את התעודות, אך לא ידעו בדיוק כיצד. מול מכשולי הבירוקרטיה וחוסר הידע, התקבלה לבסוף החלטה זהה בשתי הנקודות: לאפשר את מעבר המשאיות על מטעניהן. הנהגים, שהיו סוכנים ממשלתיים סמויים, נפגשו לאחר מכן בגבעת הקפיטול אשר בוושינגטון הבירה. שם דיווחו על ההרפתקה לשולחיהם, אנשי ה-GAO, משרד האחריות הממשלתי, (הו אם רק היה גם לנו כזה משרד...!) ארגון בלתי תלוי של הקונגרס, הבודק ומנתח את היעילות בהוצאות הפדראליות. במקרה הספציפי, החליט כנראה המשרד שהמשאבים שהושקעו בביטחון הגבולות מאז 11/9 לא עזרו מי יודע מה... דו"ח הבדיקה הועבר לתת הועדה לביטחון הפנים, והבית הלבן הודיע כי תוך חודש וחצי יצוידו אנשי משמרת הגבולות עם כלים מתאימים לאימות אישורי היבוא של חומרים מסוכנים. ב-GAO טוענים כי לא ניתן יהיה להתקין בזמן את יותר מ-3,000 הגלאים שהממשל הבטיח לספק עד ספטמבר 2009, וגם התקציב לכך לא יספיק. וגם אם כן, הגלאים לוקים בבעיות רגישות. חומרים שונים (מקורות קרינה שונים) כגון קרמיקה, דשנים, ואף אנשים המטופלים בטכניקות מסוימות יכולים להקפיץ את האזעקות. במקרה של תגובה חיובית מדומה, שוטרי הגבולות יוכלו רק לבדוק את האישורים...
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
