ברור לכל כי ככל שנתקדם בעידן המידע, הצרכים של כולנו לגבי יכולות אחסון מידע יגדלו עוד ועוד. נכון להיום, הצרכים שלנו מכוסים, עלות האחסון יורדת, הקיבולת עולה תוך כדי שמירה על נפח פיזי סביר. אך קצב התפתחות טכנולוגיות המידע לא יכול להאט, הוא חייב להמשיך ולהתמודד עם צרכינו המתגברים. גם טכנולוגיות בהן הביטים נשמרים כשינויים מגנטיים או אופטיים מובחנים על גבי משטח מצע האחסון, כדוגמת הטכנולוגיות המגנטיות או האופטיות המוכרות לנו עד כה, הולכות ומתקרבות לגבולותיהן הפיזיקאליות - שאחריהן יהיה קשה מאוד לשמר ביטים אחד-אחד. בהמשך לכתבה משבוע שעבר על צריבה ניצבת, הרגשנו צורך להתייחס גם לאלטרנטיבה שמציעה לשמור את הביטים בעובי המצע - ולא רק על גבי השטח. גישת האחסון ההולוגרפי גישה ותיקה, שלקראת סוף שנות ה-90' התקדמה מספר צעדים לכיוון הישימות, באמצעות חומרים וטכנולוגיות בעלות יחסית נמוכה.
הטכנולוגיה ההולוגרפית מבוססת על אלומת לייזר מפוצלת ש"עורמת" את הנתונים בהולוגראמות דיגיטאליות תלת ממדיות שנבנות בתקליטור. באחסון מידע הולוגרפי, גיליון שלם של מידע נשמר בבת אחת כתבנית של הִתְעָרְבוּת אופטית בתוך חומר עבה ורגיש לאור. משיגים את התוצאה על ידי הצלבת שתי קרני לייזר קוהרנטיות לתוך החומר הרגיש לאור. קרן אחת, הנקראת "קרן האובייקט" מכילה את המידע שיש לאחסן. השנייה, או "קרן רפרנטית" קלה לחיקוי. התבנית האופטית של הצלבה בין השתיים גורמת לשינויים כימיים ו/או פיזיים במצע הרגיש לאור. עותק של תבנית ההצלבה נשמר כשינוי בשיעור בקושר הספיגה, בשיעור ההשתברות, או של עובי המצע. כאשר סְבָכָת ההתערבות המאוחסנת מוארת עם אחד משני הגלים בו השתמשו בזמן הצריבה, חלק מן האור הנכנס משנה כיוון (בזכות הסבכה) כך שהקרן השנייה נבנית מחדש. הארת התבנית המאוחסנת עם הקרן הרפרנטית בונה מחדש את קרן האובייקט, ולהיפך.
ניתן לצרוב מספר רב של תבניות או "סבכות התערבות" על גבי אותה חתיכה עבה של מצע, וניתן לגשת אל כל אחד בצורה בלתי תלויה, כל עוד ניתן להבחין ביניהן על ידי הכיוון או המרווחים בתבנית. ניתן להגיע להפרדה שכזו על ידי שינוי הזווית בין שתי קרני הלייזר, או על ידי שינוי באורך הגל. כך, אפשר לקרוא באופן בלתי תלוי כל גיליון ספציפי של מידע, עם הארת התבניות המאוחסנות עם הקרן הרפרנטית בה השתמשו לצריבת הגיליון.
בזכות העובי של ההולוגרמה, התבניות שוברות את הגל הרפרנטי בדרך שרק הקרן של האובייקט הנדרש נבנית מחדש והופכת לתמונה במצלמה אלקטרונית. הגבולות התיאורטיים לצפיפות האחסון בטכניקה זו נמצאים סביב עשרות הטרה-בייטים לסנטימטר מעוקב.
ביישום מסחרי הצפוי לצאת לשוק לקראת סוף שנה זו, מדברים על קיבולת אחסון של 515 גיגה בייט לאינץ' מרובע. הכונן שלו יהיה מסוגל לקרוא תקליטורים בנפח שמ- 300GB ועד 1.6 טרה-בייט. כמובן, גם העלויות בהתאם (8,000 עד 10,000 דולר).
בנוסף לצפיפות אחסון גבוהה, האחסון ההולוגרפי מבטיח זמני גישה מהירים, מפני שקרני הלייזר יכולות לנוע במהירות ללא אִינֶרְצְיָה (שלא כמו החלקים הנעים שבדיסקים הקשיחים). בפָּרָלֶלִיזְם הטבוע בצורת האחסון והאחזור מבוסס גיליון, ניתן להגיע לשיעור גדול מאוד של מידע מורכב אותו ניתן להשיג במספר רב של ערוצים מקבילים איטיים (ועל כן גם בעלות נמוכה)
המידע לאחסון "מודפס" על גבי קרן האובייקט בפיקסלים באמצעות מכשיר קלט (הנקרא SLM - Spatial Light Modulator). זהו לוח גביש נוזלי. בכדי לאחזר מידע ללא שגיאות, קרן האובייקט חייבת להכיל מערכת איכותית של בניית תמונה, שתוכל לכוון את הגל האופטי המורכב הזה, דרך מצע הצריבה, בו הגל מאוחסן וממנו מאוחזר לאחר מכן, ואז אל שבב המצלמה עם פיקסלים. התמונה של גיליון המידע במצלמה חייב להיות כמה שיותר מושלם. כל עיוות אופטי במערכת המיקוד או במערך הקליטה יגרום לפיזור אנרגיה מפיקסל אחד לשכניו. עיוותים אופטיים או שגיאות בהגדלה יזיזו פיקסלים מהתמונה לקולטן המיועד לו, וכך תופענה שגיאות במידע המשוחזר.
תכונה ייחודית לאחסון מידע הולוגרפי הינו השחזור האסוציאטיבי. כאשר מבצעים הדפסת תבנית חלקית או תבנית חיפוש אל קרן האובייקט, ואז מאירים את ההולוגרמות המאוחסנות, ניתן לשחזר את כל הקרניים הרפרנטיות בהם נעשה שימוש לאחסון מידע. העוצמה בה שוברת כל אחת מן התבניות את הקרן הרפרנטית שלה, הינה פרופורציונאלית לדמיון שבין התבנית אותה מחפשים, ותוכן אותו גיליון המידע. כך, אם קובעים לאיזו קרן רפרנטית יש את העוצמה הגדולה ביותר, ואז קוראים את גיליון המידע המתאים לאותו קרן, ניתן למצא את ההתאמה הטובה ביותר לתבנית הנדרשת מבלי לדעת תחילה את כתובתה.
כבר 30 שנה שהאחסון ההולוגרפי מציע אלטרנטיבה מסקרנת לאחסון מידע הקונבנציונאלי, אך רק לאחרונה, הזמינות והמחיר היורד של המרכיבים הנדרשים (כגון תצוגות גבישים נוזליים) גרמו להתעוררות העניין ביצירת מכשירים לאחסון הולוגרפי מעשי.
La Donna e Mobile* מתוך Rigoletto של Giuseppe Verdi
"La donna e mobile qual piuma al vento, muta d' accento e di pensier. Sempre un' amabile leggiadro viso, in pianto o in riso, e menzognero.
La donna e mobile qual piuma al vento, muta d' accento e di pensier! e di pensier! e di pensier!
E sempre misero chi a lei s' affida, chi le confida mal cauto il cor!
Pur mai non sentensi felice appieno chi su quel seno non liba amor!
La donna e mobile qual piuma al vento, muta d' accento e di pensier e di pensier e di pensier"
D.R.P. / B.C.P.
בצ'יף אגף נפרד המתמחה במיוחד בפרויקטים בהיבט כוללני לכל הסקטור המוסדי, גם לארגון הבינוני מסורתי או חדשני... ואף לקטן בארגונים הדואג לנכסים, כי המשכיות עסקית, עיקרה "סוף מעשה במחשבה תחילה!"
מחלקת הפרויקטים היא הכבשה השחורה בצ'יף. יש שם את האנשים הרציניים ביותר עלי אדמות, והיוצאים מן הכלל של החוק האומר כי "הומור עצמי הוא סימן לאינטליגנציה גבוהה". ובכל זאת, השבוע היה להם קשה, אבל התאפקו ולא צחקו. מזכירה של לקוח התקשרה לקבוע איתם פגישה, מישהו כנראה הכתיב את הנושא, והיא לקחה על עצמה את התרגום החופשי: "גרביים!" - גרביים? - כן, פגישה בנושא גרביים. - את בטוחה? - בוודאי... הנה כתוב כאן בפירוש " SOX"!...
-=o)0(o=-
שימו לב לפרסום שקיבלנו ביום ב' אחרון:
''הספרות המשפטית שנכתבה בעקבות מעשי המרמה בתחום החשבונאות הקשורים להתמוטטות חברות הענק Worldcom ו-Enron, התמקדה בתופעה הקשה של מבקרים חיצוניים אשר אפשרו ביצועם של מעשים אלה. השאלה מדוע נוטלים בעלי השליטה ונושאי משרה חלק מרכזי במעשי ההונאה - לא עמדה במרכז ההתעניינות. תופעה זו ''שכיחה'' וקשה למגרה מן השורש. אולם אמצעי פיקוח יעילים של ''שומרי החומות'', הנאמנים אך ורק לתפקידם, ימנעו או ימזערו את התופעה'' כך קבעה השופטת רות שטרנברג-אליעז, בפסק הדין בתביעה הייצוגית נגד דן רייכרט ומנשה כהן, לשעבר מראשי חברת הבטון רייכרט תעשיות. השערוריות של Enron ו-Worldcom גרמו לזעזוע ולמשבר גדול בשוקי ההון בארה''ב בשנת 2001. כתוצאה מכך נחקק ביולי 2002 חוק סרבנס אוקסלי שבמהותו דרש הגברה ניכרת של הפיקוח על הבקרה הפנימית בארגונים, הקמת גוף בלתי תלוי שיבדוק את רואי החשבון ועוד. באירופה, מועצת האיחוד שוקלת אימוץ חוק הדומה במהותו לסרבנס אוקסלי האמריקאי. בארץ, הרשות לניירות ערך והמפקח על הבנקים מעודדים ישום דרישות ה-SOX בחברות ישראליות וחלק מהדרישות, המפקח על הבנקים כבר מחייב את הבנקים."
נושא מסר הדואל הזה, המזמין אותנו להשתתף לקורס בנושא חוק SOX הוא לא פחות מ: "זהירות - סרבנס אוקסלי בדרך אליך". למה "זהירות"? האם זה אנחנו המושחתים, מעלימי המס, טומני היד, משבשי הרשומות העסקיות לטובת כיסנו הפרטי, פחדני הפיקוח?... שיזהר לו מי שכתב את אותו המייל! השמעתם פעם על ספר בשם "The Joy of SOX"? (משחק מילים באנגלית, ואין להתבלבל עם בלוג באותו שם שקיים ברשת, המתעד את החדשות היומיות של קבוצת הפוטבול- Boston Red Sox). הספר, מאת Hugh Taylor, מסביר למה יתכן ותקנות סרבנס-אוקסלי והפנייה לארכיטקטורה ארגונית מכוונת שירות (SOA) הם הדבר הטוב ביותר שקראו לנו אי פעם.
-=o)0(o=-
כל מי שעשה כברת דרך בניהול פרויקטים יודע על חמשת הסכנות האורבות בתחום. אנו מונים אותן באצבעות היד ובד"כ נזהרים מאוד להשאיר מרווח בטחון כדי לא לפול למלכודות הללו.
1. האגודל הוא כמובן תאריך היעד לסיום הפרויקט, התלוי גם בתאריכי היעד לסיום שלבי הביניים. סבא קרונטל, שאת נעוריו בילה בהתיישבות הכפרית של הברון הירש, ידע לספר על סוס מקומי ערמומי שהיה מנפח בכוונה את בטנו בכל פעם שבאו להדק לו את רצועת האוכף (ה-Cincha). אחרי שהכול היה קשור ומסודר לו היטב, היה הממזר משחרר אוויר, ונהנה מנוחות יתרה. או אז היה הפרש המנוסה עולה לרכיבה, ומיד מרגיש שכלום לא יציב. ואם היה זה פרש טירון, לא נדיר היה לראות אותו נופל יחד עם כל ה"קונסטרוקציה"... עמיתים רבים נוהגים כמו אותו הסוס, ומראש מגדירים זמן עודף לרווחתם. כמה נוח ונעים כאשר ניתנת לנו הבחירה של מועדי היעד. אבל פעמים רבות המועדים שרירותיים, ואף נבחרים בדמגוגיה חסרת הצדקה. מנהל בשירות הציבורי רצה פעם שנסיים פרויקט לפני המועד הבא בו יישקל קידומו. במקרה אחר, נאלצנו להאיץ פרויקט בצורה מטורפת על מנת להגיש תוצאות לפני תאריך חתונתו של אחד מבעלי השליטה. לא מצחיק בכלל. אבל הלחץ מוצדק כאשר מועדי היעד של הפרויקט קשורים למטרות ברמה גבוהה יותר (כמו למשל סיום תכנון תוכנית להמשכיות עסקית - בכדי לאפשר התמודדות עם משבר שיכול להגיע בכל רגע. או סיום כתיבת נהלים פנימיים על מנת לתת לארגון הזדמנות לגשת כספק למכרז ממשלתי).
2. אצבע: להישמר משינויי הקף! נכון, לא ניתן להימנע משינויים*, אך שינוי אחד הידוע כ"היקף גולש" יכול למוטת את הכול וגם את שמנו הטוב. כל בקשה שאינה מוגדרת מראש עם תחילת הפרויקט, חייבת ניתוח והערכה בהתאם ליעדים שנקבעו. גם אם לא ניתן להימנע מלהיענות לה, ההסכמה מותנית בהבנת מזמיני הפרויקט של ההשלכות במושגים של תזמון, עלות, היקף ואיכות התוצאות.
3. ניהול סיכונים - סופרים עם האמה, לא במקרה היא הארוכה מכל אצבעות היד. אין דבר גרוע מזה שלא ציפינו. בבניית תוכנית לפרויקט לוקחים בד"כ בחשבון את הסיכונים האפשריים למהלך העבודה. לאחר תאור הסיכונים, ניתן לנסות ולקבוע את הסיכוי ואת הפגיעה האפשרית של כל אחד מגורמי הסיכון, וכך ניתן גם לפעול בכדי מנוע כל סיכון באמצעות ניתוח אלטרנטיבות, או לצמצם את הסיכויים להתרחשותו, ו/או לצמצם את השפעתו עם אסטרטגיות של מיתון הפגיעה, או בכלל לתכנן מהלך של תגובה לאירוע הסיכון במידה ויתרחש. הכול טוב ויפה, אך לעיתים לא נדירות מופיעים בדרכינו במהלך הפרויקט אירועים בלתי צפויים המחייבים עצירה, חשיבה ותכנון במקום - לעיתים גם בדחיפות רבה. בצ'יף, הרעיון שמחר בבוקר תזרח השמש, כל ערב נמצא עדיין בגדר שאלה. נתכנן ונפעל כאילו שהיא באמת תזרח, אבל נוסיף לנו גם פנס בין כלי העבודה.
4. טעות בהערכת יכולת כוחותינו- האם יש לזה קשר לכך שהקמיצה נושאת את טבעת הנישואין? אנו מתחתנים עם מי שנדמה לנו מתאים ביותר. לפעמים זוגות מגלים לאורך החיים המשותפים בעיות שלא בשל חוסר רצון טוב. ובעבודה, בעקר בתחום הפרויקטים, המציאות יכולה להפתיע אותנו כאשר נגלה שחבר זה או אחר בצוות הפרויקט אינו מתאים להתמודד עם אתגר ספציפי. התגלית יכולה להעמיד אותנו במצב קשה אם אין לנו חלופה, או אם אין לנו אפשרות להחליף או להשלים את הליקוי...כמו למשל, כאשר אותו חבר שייך לארגון הלקוח... באופן תיאורטי ניתן להרחיב את יכולות הצוות או לסגור את הפער על ידי הדרכה, הכנה, מתן ייעוץ חיצוני, ועוד כל עוד יש זמן לכך - בשלבים מוקדמים של הכנה. אבל למעשה, אין תחליף להשוואה הגונה בין רשימת היכולות הנדרשת להתמודדות עם עומס העבודה הצפוי, והמיומנות של כל אחד מאנשי צוות הפרויקט.
5. הזרת היא הקטנה מכולן, אך האחיזה לא שלמה בלעדיה. תקשורת טובה היא פרט כמעט מובן מעליו, ובכל זאת ראינו גדולים מאיתנו נופלים על כך. פלאי הטכנולוגיה מקלים עלינו במעבר מידע לכל כיוון ובכל שעה. אך עלינו מוטל להחליט איזו מידע, למי, מתי וכיצד להעביר בכל פרויקט, ובכל שלב. איש מנהלה מעורב בפרויקט רחב היקף בו היינו שותפים, העביר דו"ח עב כרס ומושקע להפליא עם מסקנות שלב שלפני האחרון, ולשווא חיכה לאישורו על ידי האחראי מטעם הלקוח. האיש שלנו השאיר לו הודעות, שלח לו מיילים, וכלום... לאחר שבועיים וחצי התעקש מול מזכירתו שתאפשר לו שיחה ישירה. הסתבר בדיעבד כי התיק התקבל, הוזז הצידה ולא נפתח. אמר הלקוח: "חיכיתי שתודיע לי שגמרתם את השלב. לפני שאתם גומרים, אני לא עובר על הניירת!" כל פרויקט הוא עולם ומלואו, אבל תקשורת נכונה, ברורה וחד משמעית הכרחית בכולם. אמנם במהלך הפרויקט הלקוחות ומשתמשי הקצה בד"כ לא מעורבים, צוות הפרויקט מתמקד כל כך בתהליכים, משימות ביניים, מועדי יעד ועוד, ששוכחים לאפשר לבעלי עניין חיצוניים לומר את דבריהם גם בשלבים חיוניים. לפעמים בנוסף לפגישות עבודה, כדאי "לבזבז" זמן על פגישות עדכון, שעשויות לאוורר נושאים חשובים להצלחת הפרויקט.
-=o)0(o=-
ההתאמה לרגולציה, או לחקיקה - וביידיש "Compliance", הוא עוד אחד מהמונחים שכנראה נקבל כמו שהוא, בלועזית, מכוח ההרגל. נכון לשנה זו בארץ, הנושא עדיין אפוף מיתוסים. אבל, מעבר לנטל שהיא יכולה להביא עלינו כאחראים, הקומפלייאנס מהווה הזדמנות לעשות סדר ולהציב הגנה נאותה על שרידות המידע לרוחב הארגון, יהיה אשר יהיה סוגו, מיקומו, או גודלו. רק דבר אחד קשה לרבים מעמיתנו לקבל: כי טכניקות הגיבוי המסורתיות לא הולכות להקל עלינו בהטמעת נהלים ותהליכים לצרכי קומפלייאנס. מצד שני, נראה כי טכנולוגיות מבוססות כתיבה מדיסק לדיסק ממש נולדו להיות אהובות הקומפלייאנס. גיבוי וארכיבאות מבוססים דיסק מאפשרים את שמירה וניהול המידע, ואת איתור התוכן, בדיוק כמו שהתקנות מחייבות. שם, איפה שמערכות טייפים לא מסוגלות לספק את הסחורה, לפתרונות מדיסק לדיסק קל יותר לאפשר גישה למידע ואוטומציה של מדיניות. למרות שהדרישות הרגולאטוריות הובילו בצורה ניכרת את פיתוח פתרונות לקומפלייאנס ואת הגידול המהיר של ארכיוני מידע, עד כה היתרונות העסקיים שלהן לא ממש בולטים. בהדרגה, ארגונים מתחילים היום לנצל את האחסון ההולך ומתרחב של מידע, ואת יכולות הגיבוי והארכיבאות מדיסק לדיסק כדי לצור ערך עסקי מפעולות כגון כריית מידע, ניתוח מגמות ארוכות טווח, וכו'.
בכדי להבין את הערך ההשוואתי של אחסון מידע מבוסס דיסקים, אפשר למשל לשקול כיצד דרישות החקיקה משפיעות על מערכות שמירת רשומות. ראשית, הקומפלייאנס דורשת שמירה של מסלול מעקב (audit trail) אחר המידע. לאחר שהמידע נוצר ונוצק אל תוך פורמט ארכיוני מתאים, עלינו להיות מסוגלים להוכיח לשביעות רצון הרשויות שמסלול המעקב הינו עמיד לשינויים, וכי לא ניתן לשנות או להעלים את המידע המאוחסן - בשוגג או בכוונה. זמן השמירה החייב בד"כ נע בין מספר שנים למספר עשורים, בהתאם לסוג המידע ולחוקים המתאימים. הגישה הקונבנציונאלית לאחסון מידע בהתאם לדרישות הרגולציה היה עד כה לצור קלטות WORM לטייפ. בהשוואה לאחסון WORM מבוסס דיסקים, יש לקלטות אלו חסרונות רבים: הגיבויים איטיים יותר, המצעים פחות אמינים, לא ניתן לבצע חיפושים ושחזורים "גרגריים" מפורטים- במיוחד במהלך שלבים של גילוי לגאלי, ובנוסף לכל האחסון של כמויות גדולות של מידע בלתי מובנה יכול לגרום לעומס ואי סדר, עם הגברת עלויות הניהול של המצע בשימוש (כונן טייפ, ספרייה, vaulting) לעומת זאת, הגיבויים מדיסק לדיסק מהירים ויעילים יותר בשימוש של קיבולת האחסון, מאפשרים חיפושים ואחזורים פרטניים, מסוגלים לעבוד ללא התערבות אדם למשך זמן רב, ודורשים הרבה פחות נוכחות במרכז המידע או באתר האחסון המרוחק. מתוך התוצר של הגיבוי מדיסק לדיסק ניתן לצור גיבוי WORM משני, מסודר ויחסית זול יותר. לגבי אמינות, הדיסקים כשלעצמם בטוחים יותר מטייפ, הרגיש למתחים פיזיים ויכול להיקרע. בארגונים הכפופים לרגולציה, במוקדם או במאוחר תגענה בקשות לגילוי תכתובות דואל, פעולות חשבונאיות, וכו'. הדרישה בד"כ מגיעה מן המחלקה המשפטית או מפקחי הבקרה, ויש לספק את המידע תוך זמן קצוב. כאן הנגישות המהירה משחקת תפקיד חשוב ביותר. לשיטות הגיבוי מדיסק לדיסק יתרון ההתאמה למנועי החיפוש והמיון המהירים. למרות החשיבות של שמירת רשומות למשך התקופה הקבועה בחוק, אין לאיש עניין בשמירת הרשומות הישנות מעבר לתקופה זו. בסביבת הטייפים תחזוקת מלאי עדכני והשמדת רשומות מתיישנות דורשים משאבי ניהול ניכרים. למעשה, השמדת הרשומות הישנות פרושה השמדה פיזית של הקלטות - ולא מחזור. כל המערך הינו גמלוני ויקר. ואילו בסביבת דיסקים ניתן להתקין מערכות בעלות מדיניות השמדה אוטומטית של המידע בסוף תקופת השימור חובה, שמפנות נפח אחסון לשימוש מידי.
חברת Infineon הגרמנית הודיעה על השגתה של מהירות העברת מידע של 2.6 גיגה בייט לשנייה במעגל מוטמע של ערוץ קריאה בדיסק קשיח. זהו קצב ההעברה הגבוה ביותר עד כה לערוץ קריאה של 90 ננומטרים, ועולה בכמעט 30% על השיא של רכיבי הדור הקודם. הליבה מהווה דור שלישי של ערוצי קריאה שפותחו בשותפות עם היטאצ'י, והיא מוטמעת ברכיב SoC - מערכת שלמה על שבב בודד, שתכיל את כל הפונקציות הנדרשות לבקרת דיסק קשיח, כולל ליבה לרובד הפיזי (PHY) - זו תהיה הראשונה שתתוכנן לתמיכה גם
בפייבר צ'אנל (4.25GB), גם ב-(SAS (6GB - Serial Attached SCSI, וגם בתקן SATA. השבב הינו גרסה מהירה יותר של ליבה שהוכרזה ב-2005. הוא צפוי להיכנס לשלב ייצור כמותי בתחילת 2007 ופונה לצרכים של פלחי שוק שונים בתעשיית הדיסקים הקשיחים:
מחקר של Gartner (אוגוסט 2005) קבע כי שוק הדיסקים הקשיחים צפוי לגדול מ-3.3 ביליון דולר ב-2005 עד ל-4.5 ביליון דולר ב-2009
שולחני, נייד, ארגוני וצרכני-עם-צריכת-כוח-נמוכה-ביותר. גרסאות שונות של אותו מוצר, עם ארכיטקטורה משותפת, מיועדות לכל אחד מפלחים אלו. הרכיבים יוצרו במפעל הגרמני (בדרזדן) ובמפעל UMC בטייוואן הצפי של Infineon הוא מכירה של יותר מ-30,000,000 יחידות SoC SATA עד לסוף 2006.
גם עם מעל 20 שנה עסקנו בשחזור מסמכים אלקטרוניים ואופטיים, מעולם לא נצהיר כי "כבר ראינו את הכול". העולם מלא הפתעות, וכמספר משתמשים גם מספר התקלות האפשריות. סביר כי אתם אחד מהלקוחות שהגיעו למעבדה להצלת נתונים, ובין שאר השאלות נשאלתם גם עד כמה עדכני הגיבוי אשר בידיכם. בסמוך לאותה שאלה נוהגים אנו להסביר כי גיבוי יכול להיחשב גם מידע הקיים על נייר, כמו למשל ברוב המקרים של קריסת מערכות הנה"ח, או עבודות מדעיות שגרסתן הראשוניות הודפסו לעיון ותיקון המנחים / השותפים. מסמכים בכתב יד הופיעו בעולם כבר לפני יותר מ-4,000 שנה. מתחילת ההיסטוריה האנושית נוצרו רשומות כתובות בכדי לשמר את ההיסטוריה או כל דבר אחר שנחשב חשוב בעיניהם. רוב רשומות אלו נועדו לדורות הבאים, אבל היו גם סיבות אחרות להשאיר רשומות מאחוריהם. בכדי לשמר את אוצרות העבר, חייבים לאפשר לספרים סביבה הולמת, ולא תמיד היו התנאים המתאימים זמינים בכל מקום. כתוצאה מכך, אחרי עשרות ומאות שנים, השימוש הרב ו/או החומציות שבספרים החלו לפגוע בספרים, ובכל דבר העשוי נייר. כמויות אדירות של ספרים הושמדו מסיבה זו. תהליך הבלאי הינו חד סטרי, והשחזור במובן הטהור הינו בלתי אפשרי. שחזור של מסמך או ספר שנפגע, אם באמצעות חומרים מקוריים ואם בחומרים חדשים, פירושו שדבר מה המשתנה, וזהו תפקידו של המומחה להחליט אם אותו שינוי קביל או לא.
חומציות הנייר היא תופעה גלובלית שהחלה לאיים על כל הספרים שהודפסו אחרי 1850. ספרים אלו הודפסו על נייר העשוי מעץ. מאז, נוסף עץ מגורד אל חומר הגלם של הנייר על מנת להגביר את ייצור הנייר. בו זמנית, איכות הנייר ירדה. ההידרוליזה של המרכיבים האורגניים של הנייר ושל סולפאט האלומיניום (תוסף בייצור הנייר מאז סוף המאה ה-19), היא זו היוצרת את החומציות. האיכות הירודה נראית היום, כאשר לאחר 150 שנה הנייר נמצא במצב איום, כמעט לגמרי הרוס. על מנת לשמר את הספרים הסובלים מחומציות יש להעביר אותם בתהליך ארוך, תובעני ויקר, העוקב במדויק אחר תהליך הייצור המקורי של אותו נייר. התחדשות הספרים מתחילה בשלב של קביעת סדר עדיפויות בין ה"פציינטים" הנמצאים במצב הקשה ביותר והטיפול בהם אינו סובל דיחוי. כל ספר בתהליך שחזור - כמו הדיסקים במעבדה של צ'יף- מלווה בפרוטוקול ביצוע, בו מתעדים כל שלב ושלב. במקרים קשים במיוחד התהליך כולו יכול גם לקחת שנה שלמה.
את הספרים יש לפרק, ואת הדפים לבודד בזהירות רבה. הדפים, מנייר או קלף, לעיתים עוברים רק ניקוי יבש (ללא חומרים שוחקים), ובהקפדה שלא יישארו שאריות של חומרי ניקוי על הדפים. חורים או קרעים בדפים יש לתקן בשלב זה – קרעים "נקיים" ניתן להדביק באמצעות דבק, שיתייבש בזמן שהדף נלחץ תחת משקולת קלה, ובין שני דפים של נייר חצי שקוף – "נייר בצל". חורים או קרעים בהם חסר חומר יש להשלים עם נייר או פרגמנט עם מאפיינים זהים לאלה של הנייר המקורי. כאשר הדף לשחזור כבר חלש מאוד ומתפורר, מדביקים לו נייר בצל בצידו השני. במקרה של חומציות, מנטרלים אותה על ידי אמבט בתמיסות שונות, וייבוש איטי וטבעי באוויר הצח. אבל שטיפות וטיפולים כימיים (להלבנה, למשל) מבוצעים במקרים קיצוניים בלבד, ורק לאחר ווידוי השפעתם על הנייר ועל הדיו של אותו ספר ספציפי. כתוצאה מן הטיפולים הכימיים הנייר נחלש, ולאחר מכן רצוי להוסיף חומרים מקשיחים על פי הצורך. בטרם תפירה מחדש של הספרים, הספר עובר בדיקה מקצועית על מנת לוודא כי לא חסרים דפים, וכי אלה נמצאים בסדר הנכון. תקלות השונות - דפים פרומים, ספרונים (מהם מורכבים ספרים רבים) עם תחתיות מחוררות, נספחים כגון מפות ואיורים, ועוד- כל אחת מקבלת טיפול פרטני ופתרון מתאים – לפעמים יצירתי. לבסוף מכניסים את צרור הדפים אל תוך מכבש בכדי להחזיר לו את ה"גוף". בשלב התפירה מחדש, מקפידים על צורת תפירה זהה למקור, והחוטים הדקים החדשים יונחו בדיוק במקום בו היו הישנים. לשם כך גם משתמשים בחורים המקוריים בו עברו השרוכים שקשרו את הכריכה לדפים. כריכות מעץ לעיתים קרובות נסדקות או נשברות. מומלצים הטיפולים נגד טפילי העץ, והתיקון שלהן נעשה בטכניקות של נגרות (במקרה הצורך בהחלפה, הן יוצרו מעץ קשה). כריכות מקרטון קלות יותר לתיקון- בד"כ של פינות ושוליים- לאחר הפרדת הציפוי מעור. כאשר הקרטון התפצל לדפים, מכניסים ביניהם דבק ודוחסים במכבש בכדי להוציא את עודף הדבק. לאחר מכן ניתן לצפות את הכריכה בחומר פלסטי המשפר את עמידותו בפני מים. יש המחזקים כריכות אלה עם נייר יפני או washi, באמצעותו גם ממלאים חורים בקרטון. ועוד, קיימות אינסוף טכניקות לשחזור הכריכה מבד, ציפויי העור, שולי הזהב, הפינות המעוטרות... יש לנו כבוד גדול לכל המקדיש מאמץ לשחזור ולשימור המילה הכתובה או המודפסת, כפי שאנו עושים עם החומר האלקטרוני.
E-Discovery, גילוי מידע אלקטרוני (או "Diskovery" בפי הטכנאים בצ'יף), הינו תהליך הידוע בהתדיינות המשפטית האזרחית, הקשור לחשיפת מידע כאשר זה נמצא בתצורה דיגיטאלי. ההבדל בינו לבין גילוי מידע על נייר קשור לא רק באופיו הווירטואלי, אלה גם לנפח שלו, לאֲרָעִיותו, ולשרידותו. כמו כן, המידע הדיגיטאלי מלווה בד"כ במטה-דטה, שלעיתים רחוקות ניתן למצוא במידע על נייר.
הגילוי האלקטרוני מציב אתגרים והזדמנויות חדשים לעורכי הדין, ללקוחותיהם, ליועציהם ולבתי המשפט, מפני הדרכים בהן המידע אלקטרוני נוצר, נאסף, ונבדק. הנושא טופל בעברית בספרו של עו"ד קוזלבסקי "המחשב וההליך המשפטי".
בארגונים רבים, יותר מ-90% מכל המסמכים שנוצרים, קיימים רק בצורה דיגיטאלית. כ-70% מהם לעולם לא מודפסים. גם המסמכים על נייר נסרקים יותר ויותר כדי לשמור אותם רק בפורמט דיגיטאלי. הארגונים מחזיקים ארכיונים, גיבויים וקבצים של עבודה יום יומית, וכאשר מתבקשים להגיש מסמכים לצרכי גילוי משפטי, העבודה של קטלוג, חיפוש והגשה לצד שכנגד יכולה להיות מתישה, יקרה, וגם בלתי אפשרית ללא כלים מתאימים. הגילוי האלקטרוני כולל מסרים של דואל, קובצי אופיס, מסדי נתונים חשבונאים, קובצי CAD/CAM, וכל מידע אחר המאוחסן בצורה אלקטרוני שיכול להיות רלוונטי בעבור משפט. הפורמט המקורי של הקובץ מכונה פורמט "טִבְעִי" (native). הצדדים יכולים לעבור על פרטי הגילוי האלקטרוני מודפסים על נייר, כקבצים טבעיים, או כקבצים גראפיים (TIFF)
בעקבות צמיחת התחום של גילוי מידע דיגיטאלי, ברוב מערכות החוק המתקדמות הוכנסו או מתוכננים תיקוני התאמה. אבל החדירה המהירה של הטכנולוגיה אל מערכת ההתדיינות האזרחית גורמת במקרים רבים לבלבול ואנדרלמוסיה. מאחורי הבלבול נמצא במידה ניכרת קישור אינטואיטיבי ו/או קונפליקט בין הגילוי של מסמכים אלקטרוניים והמושגים המודרניים של פרטיות. למעשה, החקיקה להגנת הפרטיות הינה חקיקה להגנת מידע, שעוסקת בעקר בשימוש המסחרי של מידע פרטי. מאידך, רוב מערכות החוק והתקנונים הלאומיים והמקומיים בארצות הדמוקרטיות נענים לתהליך המשפטי בעניין מסירת מידע - גם אם הוא פרטי. הגילוי של מידע פרטי ללא הסכמת האזרח בעקרון מותר כאשר קיימת דרישה החתומה על ידי שופט/טים. בקנדה, למשל, החוק הפדראלי, PIPEDA או Personal Information Protection & Electronic Documents Act מצליח להגן רק באופן חלקי על הפרטיות - גם אם הוא מתייחס על נתונים השמורים באמצעים אלקטרוניים, ניתן לעקוף את קביעותיה בדרכים רבות (ראו מאמר טרי ב-Law Times)
הנושא לא זר לאנשי בצ'יף, מאחר שחברתנו מספקת כלים ושירותים של מחשוב פורנזי, ולעיתים מזמנים את אנשינו לשמש עדים-מומחים בבתי משפט. צרו קשר!
ב-12 באוגוסט מלאו 25 שנה למחשב IBM 5150 PC, תוצר הפיתוח הקדחתני של קבוצה מגובשת של 12 מהנדסי מחשב בפלורידה. הוא לא היה "חזק" יותר ממחשבון מודרני, ועלותו הייתה של משכורת חודשית, ועדיין, המחשב האישי המקורי של IBM היה אבן דרך בהתפתחות החיים המודרניים. בהודעה לעיתונות דאז, נכתב: "המחשב פותח לעסקים, לבית הספר ולבית, המערכת הקלה לשימוש נמכרת ב-1,565$ בלבד". מחיר זה, במונחים עכשוויים שווה ליותר מ-4,000$. על מי שחפץ בגראפיקה צבעונית היה להוסיף שני כונני פלופי ומדפסת, מה שהיה מקפיץ את העלות פי שלוש. ה-PC הראשון של IBM השפיע באופן משמעותי על התרבות, ועד היום אנו קוראים"PC" למחשבים השולחניים והניידים שלנו. סטארט-אפים כגון Apple ו- Commodore קדמו למחשב של IBM. ה-Apple II יצא ב-1977, ה-Atari 800, ב-1979. ב-1981 המעסיקים עדיין חשבו עליהם כעל צעצועים. היסטוריונים בתעשיית המחשוב זוקפים את ההתפשטות המהירה של המחשבים האישיים לכניסת IBM לשוק, עם הקניית הילה של מכובדות למכונות, בהשוואה להילה החובבנית שהייתה למיקרו מחשבים הקודמים. ה-PC הגיע בתוך קופסה בצבע בז', עם מקלדת ומסך בו ראו מלל ירוק על גבי רקע שחור. רק עשר שנים לאחר מכן החלו להימכר העכברים הראשונים. לדגם הזה היה מעבד Intel 8088 שחישב במהירות 4.77MHz, אלפית ממהירות המחשבים האישיים של היום. לא היה לו דיסק קשיח, והמשתמשים היו שומרים את המידע באמצעות טייפ של קלטות או רוכשים כונן פלופי נוסף. ל-IBM 5150 PC היו 16Kb של RAM (מחשב עכשווי עם 1GB זיכרון כזה הוא חזק פי 65,000 מזה!). כרטיס ה-Color Graphics Adapter video card שלו יצר מסכים צבעוניים די מכוערים בהשוואה למחשבים אחרים של אותה תקופה. משקל המחשב היה 11.4 קילו, שליש יותר ממחשב מודרני. המקלדת לבדה שקלה 2.7 קילו! בזמן ההכרזה, ציפו ב-IBM למכור כרבע מיליון מחשבים ב-5 שנים. אבל מכרו מיליון. IBM הבטיחה גרסה משופרת של שפת התכנות הפופולארית BASIC של מייקרוסופט, וספרי הפעלה קלים להבנה, כדי שהמשתמש יוכל להתחיל ליהנות מן המכונה תוך שעות ולפתח תוכנות אישיות בקלות. המחשב הציע תוכנת גיליונות חישוב בשם VisiCalc, ומעבד תמלילים שנקרא EasyWriter. באותם ימים איש לא הכיר את מייקרוסופט פרט לגרעין הקשה של "יורמים" שעסק במחשוב בראשיתו. IBM לא התעקשה על זכויות בלעדיות למערכת ההפעלה DOS של מייקרוסופט. על כן, ביל גייטס ועמיתיו המשיכו לסחור בה מול יצרני מחשבים אחרים והפכו לאנשים עשירים תוך זמן קצר מאוד.
הדגם הבא, ה-PC XT הגיע רק שנתיים לאחר מכן, עם דיסק קשיח מובנה, בנפח 10MB, כאשר במחשב הממוצע של היום הדיסק הקטן ביותר הוא של 40GB - פי 4,000! שינויים רבים התרחשו מאז ועד היום. בין היתר, התוכנה הפכה מתפריטים מבוססים אותיות לצלמיות להצבעה והקלקה. גם יכולת התקשורת בין מחשבים השתפרה: הקונוקטורים והמודמים הפרימיטיביים נעלמו לטובת אתרנט מהיר וכרטיסי גישה אלחוטית. ה-USB החליף בהדרגה את הפורטים הסריאליים והפרללים, וכך קל יותר היום לחבר למחשב האישי מדפסות, סורקים, מצלמות והתקני אחסון.
ה-IBM PC המקורי נבנה ממרכיבים זמינים לכל אחד, ועובדה זו אפשרה כניסתם של מתחרים שבנו את המכונות שלהם על בסיס התקן הקיים. IBM עשתה ניסיון כושל לחטוף את התקן הפתוח עם הדגם PS/2, אבל קהל המשתמשים העדיף את העלויות הנמוכות יותר של מחשבים אחרים לתקן פתוח שנמכרו משנת 1987. היום, כאשר IBM עוזבת את שוק המחשבים האישיים, כבר אינטל איננה עוד היצרנית היחידה של מעבדים, מערכת ההפעלה ווינדווס גם היא נמצאת תחת לחץ התחרות מצד מערכות חופשיות כגון לינוקס. החשיבות הגוברת של האינטרנט צמצמה את חשיבותה של מערכת ההפעלה של פעם, אך עדיין המחשב האישי מאפשר את האופציה הטובה ביותר לגלישה. ב-1995 ניבא לארי אליסון, מנכ"ל אורקל, את מות ה-PC ואף פתח חברה למכירת "מחשבי רשת" או Network Computers. ה-NC היו מחשבים ששאבו את התוכנה ואת המידע משרת מרכזי או מן האינטרנט. חברה זו אינה קיימת עוד, בזמן שהמחשב האישי חיי וקיים עדיין.
"Beauty comes in all sizes, not just size 5." Roseanne Barr
הפסקת אש... אולי סוף סוף קצת שקט. ובעיקר שקט טלוויזיוני, בלי פרסומות מלחמה, או פרסומות עקב מלחמה... השבוע ראיתי על האוטובוסים פרסומת שגרמה לי בחילה קשה. “כשנסאראללה חוטף, המחשב שלך עובד בכיף". אין לי שום מושג איזה קופירייטר אידיוט המציא את הסלוגן הדפוק הזה, אבל אני מוכן להתערב שבחיפה לא תמצאו אותו על האוטובוסים.
נשים חכמות
הנשים ביפן מעדיפות להחביא את כספן מתחת למזרן מאשר להשקיעו. יכול להיות שמישהו שם ביפן מפיץ את המגזין שלנו. כבר חודשים שאני מטיף להפקדת בלטות חוץ בנקאית, והנה שם ביפן מישהו מקשיב לי. תמיד הייתה לי השפעה על נשים.
לרגל האופנה
בעיניי אין דבר מכוער יותר מנעלי הקרוקס האפנתיות כל כך בימים אלו, הן לא זולות למרות שהן נראות כמו יציקת פלסטיק פשוטה וחסרת צורה. מחירן 199 ש"ח בישראל ובאירופה 35-40 יורו, לא ממש זול לנעלים שנראות כמו מנעל מיוחד לחוף הים בלבד.
נראה שבגלל שהן כל כך פופולאריות הן הפכו למשעת נפשם של גנבים, ולפי העיתונות הן אחד הפריטים הנגנבים ביותר על חוף הים ובברכות. אבל מה שבאמת מוזר לי זה הנשים שנועלות אותן. נשים שתמיד הקפידו שיהיו להן אלף זוגות שכל זוג יתאים לבגד ספציפי, ואם חס וחלילה הן
נתקלו במישהי עם זוג נעליים זהה, הוכרזה מלחמה. והנה גוש דמוי נעל מחומר דמוי פלסטיק צבעוני ומכוער, מגושם ומאוד לא מחמיא אפילו לא לרגל של שרק, הפך להיות אביזר אפנתי נחשק ונגנב. בבקשה אל תספרו לי, זה נוח. ראיתי נשים נועלות נעליים בלתי אפשריות כל חיי, בגלל ש"הן עושות לי רגל חטובה" פתאום הנוחיות חשובה? שלא לדבר על העובדה שגם גברים נועלים את אותו גוש דמוי פלסטלינה בדיוק אותה נעל! מפחיד!
מחיר, שירות, ביטחון
(לעמית, פשוט קשה לסתום את הפה/המקלדת... המערכת מזמינה את צוותי המחשוב והרכש, קוראינו היקרים מחברת אל על -לקוח ותיק של צ'יף- לדלג על השורות הבאות או לחלופין להעבירן לעיון שירות הלקוחות.)
● האם חברת אל על מתעקשת לפשוט רגל? מחירי הטיסות באל על הם מהגבוהים בעולם, מחיר טיסה מצרפת לישראל (4-5 שעות) באל על גבוה ממחיר טיסה בכל חברה אחרת לארה"ב (6-7 שעות). בימים אלו שהמונופול של אל על נשבר על ידי מדיניות השמיים הפתוחים, היינו רוצים להאמין שהתחרות על כיסו של הלקוח תגבר. אל על דווקא לא חושבת כך, היא עדיין מחזיקה מעצמה "המטיס הלאומי" והמנטאליות שלה "שירות חרא, אוכל דפוק, והרבה בטחון" מצדיק מחיר גבוה. אם כל הכבוד לביטחון, וכבר כתבתי כמה כבוד יש לי לביטחון... אני הפסקתי לטוס באל על. אני לא רואה את הטרטור חסר הפשרות וההיגיון כהכרחי לביטחון הנוסעים ושירות דפוק לא עושה לי את זה. וכל זה בחבילה יקרה במיוחד?
● בשבוע שעבר עזבה את הארץ חברה יקרה שלי. אחרי 4 שנים בישראל בהן אימצה כלב וחיה כישראלית לכל דבר בירושלים, היא נקראה לחזור למולדתה. אישה קטנטונת שאימצה לעצמה כלב ענק, והכלב אמור לטוס עמה לצרפת. הכלב -תסלחו לי על הביטוי- בן כלבה עקשן וקשוח, קיבל את הכלוב שלו שלושה חודשים לפני הטיסה על מנת שילמד לחיות איתו, כלוב גדול ומרווח. שלושה חודשים הכלב מסתובב סביב הכלוב ולא נכנס אליו אפילו לקחת ממנו אוכל. הוא לא יתבלבל בין מלונה לכלוב. בליל הטיסה התייצבתי ככוח תגבור להטסת הכלב בשלוש בלילה. כבר במונית עשה הכלב קולות של "אני לא אוהב את זה". ומיד כשירדנו ממנה הוא ניתק את השרשרת והחל מתרוצץ בין המדרכות בנמל התעופה. לאחר 10 דקות של תעתועים שמנו עליו את השרשרת מחדש. בטרמינל היה ברור שהאדון לכלוב לא יכנס בעצמו ולא ממש הולך לסייע לנו להכניס אותו לשם. לאורך כל הלילה הוא שמר מרחק קבוע של 1.5 מטר מהכלוב, כשקירבתי את הכלוב הוא התרחק ממנו וחוזר חלילה. עזבו את הבדיקות הביטחוניות שחברתי עוברת בישראל משל היותה מחבלת מהשורה. נסו להתמקד בשירות של אל על שלא ממש טרח לסייע לנו בשום שלב. כשנסתיימו הבדיקות הביטחוניות נתנו לכלב שלושה כדורי שינה (כלב גדול אמרתי?) אבל הוא מסרב להירדם. (אגב, שמתם לב שהבודקים לא מסתכלים אליכם בפנים בזמן שהם דורשים מכם לפתוח את המזוודות אותם טרחתם לארוז לילה שלם?) שלושה אנשים ושלושה כדורי שינה אפשרו לנו לדחוף אותו אל תוך הכלוב בדקה ה-90 ורק אז הופיע נציג של אל על, נעל את הכלוב והוביל אותו ליעדו בתא המטען. בקיצור, אם אתם נוסעים עם כלב, כל חברה אחרת, לא אל על.
חמדנות! זה כנראה שם המשחק. אבל, למה? מה לעזאזל חסר לקובי אלכסנדר מנכ"ל קומברס שהיה צריך לרמות את הבורסה האמריקאית על ידי שינוי תאריך האופציות?. חמדנות, לא פחות ולא יותר. כנראה שהאיש לא הסתפק בלהיות אדם עשיר, מנכ"ל של חברה גדולה ומכובדת. הוא היה צריך להיות טייקון עוד מיליון פה ועוד מיליון שם, והיום הוא עבריין נמלט עם צו מאסר של ה- FBI על ראשו, וכל הכסף שבעולם לא יסייע לו, סביר כי הוא ילכד, יישפט וישלם על חמדנותו. מה היה חסר לך, קובי? האם עוד שישה מיליון שקלים (או דולרים) שווים את החירות שלך, את שמך הטוב, את הכבוד שלך? מה גרם לך לחשוב שהאמריקאים טיפשים? הם רק נראים כך, והם מאוד לא אוהבים שמישהו חושב שהם כאלו.
חמדנות
ואם כבר חמדנות... ראו ידיעה מהעיתונות. "חשד: בכירים בעיריות בצפון גנבו משלוחי מזון". אני יודע שהכותרת מספיקה, אני יודע שאין מה לומר, אבל מצד שני הרי אף פעם לא יכולתי לסתום את הפה. זה שנגנבו משלוחי מזון זה ברור, מי גנב אותם זאת השאלה. בכל מקרה מדובר ברמה הגבוהה ביותר של נבלה, בעיקר בעת מלחמה. שכן הדבר משול לבזיזת בתים, שעונשם במקרי חירום כמו מלחמה מגיע במקומות לא מעטים למוות. אם היו מעורבים בדבר בכירים, אזי אני מקווה שאנשים אלו לא יראו יותר אור יום ללא מחיצת סורגים לפניו.
ליאהו יש מאגר סרטים מרשים, חינם, אבל איך מורידים אותם למחשב כמות שהם אם אינך רוצה להירשם לשירות של יאהו ?
1. לכו ליאהו, חפשו סרט ובעת שהוא מתנגן הקישו במרכז מסך הוידיאו ובקשו את התכונות. 2. העתיקו את הקישור המורכב שיופיע בתיבת התכונות. 3. בנו לכם קובץ HTML עם לינק לקישור אותו העתקתם שימרו ופתחו אותו על הדפדפן 4. הקישו עם המקש הימני של העכבר על הלינק ובחרו save target as 5. הקובץ שישמר הוא makeplaylist.dll.asx 6. פתחו את הקובץ עם ה- NOTEPAD והוציאו ממנו את הקישור שמתחיל ב- MMS 7. הפעילו את תכנת ההקלטה מתוך תכנת ה- Videowebgate (ה- SDP) 8. הקישו Open הכניסו את הלינק 9. גשו להגדרות -- > פרוטוקול ושנו את הפרוטוקול ל- HTTP 10. אשרו והקישו על הכפתור GO
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
