"גיבור הוא זה המסוגל לשמור על פה סגור כאשר הוא צודק" (מפניני החכמה היידית)
גרסתBOS העדכנית הנה BOS v2.2.7מה חדש בגרסה ▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכוןהקישו כאן לקבלת העדכון. ▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמההקישו כאן. ▪ למצגת BOS עדכנית: BOS 2009H.pps גרסת Beta עדכנית 2.2.11.7(תומכת Windows 7) לקבלת גרסת Beta
שער ערך ה GB 16/03/2011 השוואת כדאיות רכישת דיסק קשיח מסוג SATA לפי מחיר לכל 1GB
"אם פרדסים עוד משגעים אותך בריח... זה סימן שאתה צעיר כמו יום אביב בהיר...'' כך כתב יוסי גמזו. ואם תבחינו באחד או יותר מהסימפטומים שמונה ברשימתה חברת AVG, סימן שהמחשבים שלכם נגועים בווירוס או תוכנה זדונית. התוכנות הזדוניות ה"איכותיות" מתוכנתות כדי לבצע את זממן מבלי להתגלות. עם זאת, תופעות הלוואי של פעולתן לעיתים קרובות משבשות את העבודה השוטפת. כך למשל כאשר המחשב מתחיל להגיב באיטיות חריגה. זה כמובן סימן נפוץ ומשותף לסיבות רבות, כולל הינגעות בתוכנה זדונית (וירוס, תולעת, סוס טרויאני, רוגלה...) תוכנות הגורעות הרבה מתוך ממשאבי המחשב הזמינים.
תופעת לוואי של הינגעות היא הופעה מתמשכת של פופ-אפים מרובים. זה יכול להיות חלונות קופצים שמפרסמים דברים, או עם הודעות על כך שהמחשב נגוע, או על דרישות תשלום בגין שירותים שונים. יתכן ונדבקתם בספייוור (תוכנת ריגול) או אדוור (תוכנת פרסום) או בתוכנה המתחפשת לאנטי-וירוס (“rogueware” ) הדורשת ממך פרטים אישיים ושל כרטיסי אשראי בתמורה לאנטי-וירוס מזויף שאמור לנקות מה שמעולם לא היה נגוע.
בנוסף, יש תוכנות זדוניות הגורמות לפתיחת חלונות מכל סוג וצבע כאשר מפעילים דפדפן באתרים שלא התכוונתם לבקר בהם. תוכנות ויראליות מסוימות מסיטות את התעבורה מאתרי אינטרנט מסוימים כנגד רצון המשתמש ומסוגלות לגרום לדפדפן להציג במקומם כתובת של שרת מרוחק על מנת להסתיר את הכתובת האמיתית.זה בדרך כלל קורא לנו לאחר חיפוש במנוע חיפוש, כאשר מקלידים או מדביקים כתובת של URL בשורת הכתובת בדפדפן. ניתן להאמין שהגענו לאתר לגיטימי, כאשר למעשה נחטפנו על ידי חיקוי זדוני.
במקרים אחרים, לא מתאפשר לנו להתחבר לרשת או שהעבודה מאוד איטית. אובדן תקשורת אינטרנטית יכול להיות סימן להינגעות בתוכנה זדונית, אך כמובן שזה יכול גם להיות סימן לתקלה בציוד/תוכנת התקשורת בכל נקודה אפשרית. יש מקרים של הינגעות כאשר החיבור עובד הרבה יותר לאט מאשר בדרך כלל, מפני שהתוכנה הזרה מנסה להתחבר ל-URL משלה או לפתוח את הדפדפן פעמים נוספות במקביל, מה שגורע (או גוזל לגמרי) מרוחב הפס שעומד לרשותנו.
מאפיין טיפוסי של תוכנות מסוימות הוא ניטרול תוכנות האבטחה (כיבוי חומת האש ומחיקת קובצים חיוניים לאנטי וירוס). בדרך כלל, אם רק מרכיב בודד ממערכת האבטחה אינו פעיל, הסיבה יכולה להיות בנאלית, או מקרית. כאשר כל שכבות האבטחה קורסות, יש לחשוד בנוכחות תוכנות מזיקות.
לפעמים וללא סיבה נראית לעין, המחשב מסרב להידלק, או שלא מאפשר פתיחה של יישומים. לעיתים תוכנות אחרות כן תעבודנה. הבעיה יכולה להופיע כתוצאה מעדכון או התקנה לא תקינה, אך זה גם סימן שמשהו לא כשורה. אותו מכלול סיבות יכול לגרום למחשב לקרוס (to crash בג'רגון הטכנאים) פעם אחר פעם, במיוחד עם פתיחתה של תוכנת אבטחה כדי לנסות ולמצוא פתרון לבעיה.
מי כמוכם מכירים את המחשב שלכם. אל תחשדו ממחלת השכחה אם פתאום תמצאו בשולחן העבודה או ברשימת קבצים איזו שהיא תוכנה שאינכם זוכרים שהתקנתם.אם היא שם ללא רשות או ידיעתכם, כמעט בטוח שזו לא תוכנה תמימה. מרביתן גם לא ניתנות להסרה כמו כל תוכנה לגיטימית אחרת.
יש מספר תוכנות זדוניות המוחקות או מצפינות מידע. אחרות מזיזות קבצים ממקום למקום, או מחליפות אותם במשחקים, תוכנה המדמה תוכנת אבטחה, או תוכנות אחרות. אובדן קבצים נמנה בין תופעות הינגעות בתוכנות זדוניות, אך יכול גם להתרחש ממגוון סיבות בהן אנו מתמחים בצ'יף. שווה בדיקה מקצועית.
האם המחשב השתגע? שולח מיילים ללא ידיעתך? פותח אפליקציות ודפדפנים בלי שביקשת?הגיע הזמן לסרוק בחיפוש אחר תוכנה זדונית, לעדכן את האנטי-וירוס, אם לא עשיתם זאת מזמן (יותר משבוע) או לא הפעלתם את מאפיין העדכון האוטומטי.יש תוכנות אבטחה (אומרים ב-AVG) שטובות יותר מאחרות בהגנה מפני הדבקות מאשר בהסרת נגעים קיימים.
ב-1964, עוד לפני שארמסטרונג נחת על הירח ועשה צעד גדול לאנושות, כלי חלל של NASA חג סביב הלוויין הטבעי של כדור הארץ. המטרה שלו הייתה לזהות אתרים מתאימים לנחיתה. במהלך סיבובים אלו צולמו הרבה מאוד תמונות ברזולוציה גבוהה. סוכנות החלל האמריקני עשתה אז שימוש רק בגרסאות התמונות אשר ברזולוציה נמוכה, ועם זאת כל התמונות ברזולוציה גבוהה נשמרו בכ-15,000 טייפים אנלוגיים של שני אינץ' באמצעות מכונת Ampex FR-900, גרוטאה גדולה ומסורבלת שרק באמצעותה ניתן לקרוא את המידע. שנים רבות לאחר מכן, ניסו ב-NASA להיפטר מאותם טייפים הבלתי קריאים, ש"סתם תפסו מקום" בארכיון, למרות התנגדותה של ארכיבאית נמרצת. למעשה, היא אף מצאה ושמרה בביתה שלושה מתוך הטייפים. הפרשייה הגיעה לאוזניהם של כמה אנשים שהתעניינו, כולל מהנדס Ampex בדימוס. איכשהו, הרצון בהצלת הקבצים הצליחה לקבל הכרה רשמית, תמיכה צנועה, והפך לפרויקט קטן. הפרויקט מתקיים ב... סניף ישן של מקדונלדס בקרבת מרכז המחקר של NASAבעיר Ames, שם מנסים לשפץ את הכונן והצליחו עד כה כבר לשחזר מהטייפים שתי תמונות לפחות. נמשך המאמץ למצוא עוד רכיבים ועוד ספרי הוראות למכשור, כדי לנסות ולשחזר את כל הטייפים. המהנדס הראשי הוא Dennis Wingo, אחד המצודדים הנלהבים ביותר ביישוב הירח למען הצלת המין האנושי.
לפני שמנסים להריץ על טייפ שאוחסן למשך שנים רבות, חשוב ביותר להביאו בצורה הדרגתית מן הטמפרטורה הנמוכה המומלצת בארכיון לטמפרטורת החדר. סרטים מגנטיים קרים הם שבריריים ויכולים להפוך לפרורים בן רגע, במיוחד בקלטות מרובעות. דבר ראשון בתהליך ניגשים במהירות ללא קריאה (fast forward - FF) לקצה הסרט ומבצעים rewind. מחזירים לאחור באופן מלא לפני כל ניסיון קריאה. תהליך זה אורז ומותח מחדש את הסרט, ויצמצם את הסכנה להיתקע באזור הראש הקורא (head clog). אם שומעים רעשים מוזרים או הסרט נדבק, חייבים לעצור מיד את העבודה, מפני שקרוב לוודאי שהחומר המחזיק את חלקיקי המתכת (binder) התחיל להתפרק והסרט נעשה "דביק". המשך גלגול הסרט יגרום לנזק בלתי הפיך וגם ייצור גושים קשים לניקוי בתוך הכונן. הדרך הנכונה להציל סרט מקולקל הוא ניקוי מקצועי. במקרה של טייפ שנתקע יש שתי טכניקות שעוזרות לשקם את המצע: אפייה, במקרה וה-ביינדר התפרק. ניקוי עדין וסיכה מחדש, במקרה וחומר הסיכה של הסרט הוא זה שהתפרק. המקרה השני יחסית נדיר, וניתן לזיהוי הודות למשקע הלבן שנשאר כאשר מריצים את הסרטים על הראשים. טכניקה של אפייה במקרה כזה לא תעזור, אלא תחמיר את המצב. לעומת זאת, ביינדר שהתפרק משאיר משקע שחור ודביק.
צוות פרויקט ה- Lunar Orbiter Image Recovery Project או LOIRP, כבר הריצו את סרט הטייפים הישנים בין 20 ל-30 פעם באופן ניסיוני ורק במספר קטן של מקרים נוצרו התנגדויות או הדבקות בראשים. יתכן ומדובר באישור השמועה שאומרת שבסביבות 1975 כל יצרני הטייפים שינו את הרכב הביינדר, המדביק את חלקיקי הברזל לשטח הסרט המגנטי. הפורמולה החדשה לא הייתה יציבה מפני לחות, וטייפים שיצאו לשוק לאחר אותה שנה היו רגישים במיוחד ובמשך השנים התפרקו בצורה משמעותית כאשר עלתה רמת הלחות סביבם. לפוליאוריתן שבין מרכיבי הדבק יש נטייה לספוג מים, המים מגיבים עם מולקולות האורתן וגורמים להן לעלות לשטח הסרט, שם הן הופכות את המצע לדביק. ככל הנראה, הדבק בטייפים שנוצרו לפני 1975 הכילו שמן לווייתנים שמנע תופעה זו. יש האומרים כי מועד השינוי מאוחר יותר: 1980-1983 תקופה בה נאסר על צייד הלווייתנים המסחרי.
לשם קליטת המידע האנלוגי מן הטייפים, משתמש הצוות ב-PCIe digitizers על גבי תחנת עבודה Mac Pro. אך העיבוד בפוסט-דיגיטאליזציה כרוך בעבודה רבה, כולל דה-מודולציה בתחום הדיגיטאלי. כיוון שווינגו הוא מהנדס חומרה נראה כי רוב המאמצים נעשים בתחום החומרה ולא נכנסים עדיין להרפתקאות תוכנה נועזות.
אם זכור לכם משנה שעברה, סיפרו לנו אז על אפליקציית Find-my-IPadאשר באמצעותה ניתן לאתר מכשיר שאבד. זו אפליקציה מוטמעת במכשירי אפל. ביום שלישי צפינו בערוץ 2 ושם כתבה על מקרה דומה שהתרחש בישראל. מרכב חונה שנפרץ נגנב אייפד, בעליו יצא למרדף בסיוע טלפוני מביתו שהפעילה את פונקצית המעקב מהמחשב הביתי. ברגע הנכון, היא גם הפעילה את הפונקציה של אזעקת מצוקה. בעקבות האזעקה, זרקו הגנבים את המכשיר מחלון הדירה. רק שהגנבים לא ילמדו לעשות disable.
Seagate הציגה השבוע מספר מוצרים חדשים בקו הפתרונות לאחסון בסביבה התאגידית. בין מוצרים אלו נמנים שני כונני SSD: ה-Pulsar.2 וה-Pulsar XT.2, עם טכנולוגיית MLC NAND, בעלי קיבולת של 800 ו-400 גיגה בייט, בפורמט 2.5" כמו כל ה-SSD של סיגייט, הראשון עם ממשקי העברת מידע SAS ו- SATA במהירות 6Gb/s והשני עם SAS בלבד. שני המוצרים נועדו מלכתחילה לסביבה העסקית. בשונה ממוצרים אחרים שנמכרים בשוק הפרטי לצרכן, הושם כאן דגש על ביצועים, עמידות ואמינות, יחד עם עמידה בעומסים. כונן ה-Pulsar XT.2 הוא ה-SSD המהיר ביותר של סיגייט, מסוגל לקרוא במהירות 360MB/sec ולכתוב בקצב של 300MB/sec. בפיתוח הדגמים הושקעו "מעל 200 שנות אדם, ובבדיקות עסק צוות עם ניסיון כולל של מעל 1,500 שנים בתעשיית האחסון". (דרך ממש יפה להציג את המאמצים, הלא כן?). הכוננים ייצאו לשוק ברבעון השני של שנה זו, והיצרן מתמודד בשטח זה עם התחרות של יצרנים אחרים בתחום. אבל, נראה כי עבורו שוק ה-SSD הוא עיסוק מינורי, כאשר מרבית המאמצים וההשקעה הולכים לייצור דיסקים קשיחים. ב-Storage Magazine מציינים כי כונני SSD של סיגייט אפילו לא נמכרים באירופה.
בין הדיסקים הקשיחים שמציגה סיגייט נמנה הפעם ה-Savvio 15K.3, דיסק בפורמט 2.5" לשוק העסקי, המספק נתונים טובים בקיבולת וביצועים כאשר מותקן בשרתים חיוניים, בצריכת אנרגיה (עקבת פחמן) צנועה. הדגם Savvio 10K.5 הוא זה המספק היום את הקיבולת הגדולה ביותר בעולם מתוך פורמט של 2.5" (900GB). זהו מוצר בחירה להרחבת האחסון במערכות גמישות. אחיו של הקודם, ה-Savvio 15K.3 מגיע בקיבולת של 146 או 300GB, מתאים למגוון רחב של מטרות ונשאר כדאי גם לתקציבים קצת לחוצים. שני הדגמים נושאים תו אחריות של חמש שנים, ואפשרות להפעיל SED (הצפנה עצמית של הדיסק) להגנת המידע כאשר הדיסק איננו פעיל.
ה-Constellation ES.2 הוא הדיסק הקשיח בעל הקיבולת הגדולה מכולם, 3TB, לשוק ה-nearline. מתאים לאפליקציות פעילות 24/7 ובמערכים רוחביים מספק 114TB לרגל רבוע.הקיבולת גדולה יותר גוררת איתה זמני התאוששות ארוכים יותר במערכים, ולכן הוסיפו לדגם זה טכנולוגיית ™Seagate RAID Rebuild שאמורה לסייע בצמצום זמן ההתאוששות לאחר נפילת המערך.בנוסף לממשק SAS דור 3, דיסק זה כולל גם הוא את אפשרות ה-SED, טכנולוגיית RVFF (או Rotational Vibration Feed Forward) למיטוב התפקוד בסביבה צפופת דיסקים, וגם אופציה לוויסות צריכת האנרגיה הנקרית ™PowerChoice. זהו דיסק הבחירה, בין היתר, עבור לקוחות SGI, הדורשים ביצועי קריאה כתיבה גבוהים וגם התקני אחסון גדולים ואמינים.ה-Constellation ES.2 מגיע בממשק SATA או SCSI, של 6Gb/s.
●לא קשור לפורים, אך מעניין: קוויקי, (qwiki) הוויקיפדיה בקול ותמונות. ראו לדוגמא ערכים כגון Data Recoveryו- Computer Forensics
● בסניף "אנוש" נס ציונה אפשר להזמין משלוחי מנות מוכנים, טעימים, יפים ומכובדים, וגם לתרום לשיקום המתמודדים של העמותה -08-9403684 (יוסי לוי או זיוה סיגל, טלפון 054-9299409) - למשלוח דואל . רחוב שמידט 1 נס ציונה.
● הנה משהו לשמח את הקטנים בפורים, אחרי שהם כבר הורידו את התחפושת המושקעת מפאת חום יתר או קושי להתנועע בה. הדקו רצועת נייר או בריסטול בצורת כתר סביב הראש. הדפיסו בצבע את הדמויות שב-PDF הזה. גזרו והתקינו לכל ילד דמות אחת בחלק הקדמי של ה"כתר", באזור המצח.
◄תחרות תחפושות מיוחדת של תמן תעשיית מערכות נהיגה עבור ילדים בעלי מוגבלויות בלבד. כדי להשתתף, מעלים את התמונות לפייסבוק ("תמן-תחרות תחפושות פורים-2011")
◄תחרות תחפושות לחיות מחמד. חשוב מאוד: אין לחפש בעלי חיים אשר מתנגדים ו/או סובלים מלבישת התחפושת. אם חיית המחמד מתנגדת ואינה משתפת פעולה – תוכלו להתחפש בעצמכם ולהצטלם עם חיית המחמד לצידכם
יום שבת שעבר, חברתי עורכת ערב בנות, מה שאומר שאני והכלב נזרקים החוצה. באופן עקרוני אין לי בעיה
עם זה, כי אני אוהב לצלם בלילה. הכלב קצת פחות שמח, כי הוא כבר לא ילד ומעדיף לריב עם החתולה על הכרית הענקית, העיקר שיהיה חם ונעים. שלא לדבר עם כך שערב בנות פירושו טונה של אוכל, ובתמימותו הוא מניח שנשים יענו בקלות יתרה לתחנוניו ויחלקו עמו את מזונן. בשבע ושלושים על השעון אנחנו עפים מהבית, הכלב הולך אל השכנים ואני יורד העירה. במרחק 100 מטרים מהבית מתחיל לזרזף לו גשם קליל. לא נורא, אבל יכול להימשך גם כמה שעות. גם המיסטרל, שחודשיים שקט על שמריו, מתחיל לנשוב לו. אבל אין דרך חזרה וכמו שאבי אומר אני לא עשוי מסוכר. אני אולי לא עשוי מסוכר אבל המצלמה שלי לא ממש אוהבת מים. היות ויש עלי גם את המחשב הנייד הקטן אני מחליט לעצור לארוחת ערב חטופה במק דונלד'ס, שם יש חיבור לאינטרנט ובעיקר אף אחד לא מסתכל עליך בעין עקומה אם אפתח מחשב ואשב לצפות בסרט. אני מזמין ארוחה + תוספות ומתיישב לי בנחת בקומה הראשונה. מדליק את המחשב וכמו שאני מריץ את הסרט, שכבר מזמן רציתי לראות, מתיישבת בשולחן ממול לבנת חבלה. לא, לא, לא מוסלמית עם חגורת נפץ, צרפתייה כשרה למהדרין עם עקבים 12 ס"מ, מיני קצרצר וגרבי רשת שמוחזקים בעליל עם ביריות. נראה אתכם אוכלים המבורגר כשזוג רגליים שכזה יושב מולכם. הלך הסרט... וכך אני יושב ונוגס בהמבורגר שלי באיטיות מחרידה ומקלל פעמיים את מי שעיצב את השולחנות והכיסאות במקום: פעם אחת על שמיקם את השולחן שלה במרכז שדה הראיה שלי ופעם שנייה שווידא שהעמוד שנושא השולחן יסתיר את כל מה שראוי לצפייה. יתכן שגם היא מקללת בדיוק את אותו מעצב ובדיוק מאותה סיבה שכן היא משנה תנוחה לכזו שאמורה להקל עלי אם כי זה לא ממש עובד, כי השולחנות והכיסאות במקדונלד'ס מקובעים לרצפה. היא מנסה (כך לפחות נראה לי) לחשוף את זיו רגליה הארוכות בפני, ואני משתדל להראות מעוניין בהמבורגר שלפני. ואז, פתאום, עפה לעברי נעל ארוכת עקב וקללה עסיסית בקול בס מרשים נפלטת לחלל המסעדה. לפני שאני מספיק לעכל את המתרחש ה"גברת" ניצבת לה על יד שולחני שולפת את עקב הנעל שלה מההמבורגר המסכן שלי ומתנצלת. מסתבר ש"היא" זה בעצם "הוא" בדרך למסיבת תחפושות. החברה שלו הכריחה אותו ללבוש את התחפושת הזו וגברים כל הזמן מתחילים אתו, והוא לא מסתדר עם הנעליים והמסעדה המחורבנת לא מתאימה למישהי עם רגליים באורך הזה, והוא נשבע שהיא הולכת לשלם על זה ביוקר (או ליתר דיוק במשהו שקשור להטבות כלפיו בחודשיים הקרובים). ואני... לא יודע מה לומר, מצד אחד מחניק את הצחוק שלי (על עצמי ועל הזעם שלו) ומצד שני פולט בשקט, “אל תתלונן, לפחות יש לך רגליים יפות".
בתחפושת של כתבה עיתונאית
את הקישור הבא שלח לי אחד מקוראי שמתעקש על תיאוריית השתלטות האסלאם על אירופה. אין לי מושג מדוע הוא מתעקש, אולי הכיפה על ראשו חוסמת מפני רעיונות אחרים. אבל מדוע הוא שולח לי קישורים שאני יכול בקלילות לוודא את אמיתותם זה עוד פחות ברור לי. הרי לכם הסרט, צפו בו ואז תמשיכו לקרוא. http://www.youtube.com/watch?v=T9mbHgZ2Uc4 עכשיו בואו נראה מי הפיק את הסרט. ה-CBN, מי הם? רשת טלוויזיה נוצרית דתית, (The Christian Broadcasting Network). למעשה כבר כאן לא הייתי צריך להמשיך, אבל בואו ונראה כיצד לוקחים מידע, מפברקים, מעוותים והופכים אותו כביכול לסיפור. נתחיל באישה האמיצה. היא הייתה קורבן להרבה פשעים: שוד, אונס וחומצה שהושלכה לעברה. בשום מקום לא אומר הכתב האם הפשעים הללו בוצעו על ידי מוסלמים או שהם פשעים אקראיים, הרעיון הוא לגרום לצופה התמים להסיק מסקנות לבד. גם אנג'לה מרקל וגם דיוויד קמרון לא אמרו ולא יאמרו מה שהכתבה מייחסת להם, זו תהיה טעות אלקטוראלית מצד פוליטיקאי לעשות זאת, גם אם הוא חושב כך. כל מי שעיניו בראשו רואה שההפגנות הנראות ברקע באנגליה, דנמרק שבדיה ופריז הן הפגנות תמיכה בפלשתינים, אין להן קשר לאסלם, וכדי להוסיף אפקט ויזואלי שמו קצת אש כדי לגרום לצופה לקשר בין האש להפגנות. ומכאן נכנסת הכתבה לתחום שלי. נתחיל עם המפות הזורמות ברקע של אזורים אליהם לא נכנסים לבנים, כולל המשטרה ומכבי אש ואז צצה לה מפת מרסיי. מסומנים בה הרבעים השני והשלישי שאכן מאוכלסים במוסלמים רבים, אבל מה? הרובע השני יושב במרכז העיר והוא אזור בו מטיילים תיירים ושוטרים מסתובבים שם קבוע. הרובע השלישי הוא... היכן שממוקם מקום העבודה שלי, וגם מקום עבודתה של חברתי (משרדי רדיו צרפת בעיר). לא רק שמשטרה נכנסת לשם אלא שהמשטרה הארצית עושה את התקציב השבועי שלה מתחת לחלון המשרד שלי בלב ליבו של ה"אזור אליו לא נכנסת משטרה". את הדוברים בסרט לא רק שלא זיהיתי גם לא איתרתי פרטים עליהם, מה שאומר שאו שהם המצאה, או שהם סתם אנשים. נכון, נשים במרסי עדיין לובשות בורקה למרות האיסור, אם כי נדיר מאוד. הנה תמונות שאני צילמתי. נכון שהשוטרים לא אוכפים את החוק אבל מצד שני השוטרים בצרפת לא אוכפים כמעט שום חוק, בעיקר במרסיי. התפילה ברחוב היא צילום נבזי ומהיר במיוחד ואני מכיר בדיוק את הרחוב ה"חסום" הזה. מדובר בסמטה בסמוך למסגד בגודל של דוכן שווארמה. רוחב הסמטה בדיוק 3 מטר ואין בה כניסה לכלי רכב. אבל בזווית צילום מתאימה ו"שוט" מהיר מספיק, אף אחד לא ידע שזה פיברוק מעליב. ואז רואים את הכתב מטייל לו בשוק של הרובע השלישי, שוק בו אני עובר מדי יום בדרך לעבודה והוא טוען שרבע מתושבי העיר מוסלמים... כמעט... רבע מתושבי העיר מהגרים, אבל לא כל המהגרים מוסלמים, למעשה אפילו לא רובם. טוב שהוא לא ציין את העובדה ש-9% מתושבי העיר הם יהודים. אחריו מופיע סט תמונות של ליאס חאבאדג' המוסלמי, שהולך כשלצידו אישה בבורקה, אף אחד לא מציין שהאיש הולך לבית המשפט לעמוד לדין על פוליגמיה, שעליה הוא מרצה עונש מאסר בימים אלו. אחריו מופיע אלכסנדר דל וו, סופר ימני קיצוני אנטי מוסלמי. בקיצור, כל הסרט מגמתי. למען הסדר הטוב, אני חייב לומר שאכן יש שכונות ברחבי צרפת שהמשטרה איננה נכנסת אליהן, אבל לא בגלל שהן מוסלמיות, אלה בגלל שמדובר בשכונות עוני אלימות ומוכות פשע. יש כאלו במרסיי, בפרברי פריז, בלונדון, בניו יורק ובכל עיר אחרת בעולם. דווקא בשכונות הללו האסלאם הוא ה"דת" השנייה בחשיבותה, כאן הכסף והכוח שולט. בסוף יום העבודה שלי אתמול הלכתי לאכול צהריים במסעדה קטנטונת ערבית למהדרין. בשולחן שלידי ישבו 5 בחורים ערבים דתיים מוסלמים עם הגלבייה הלבנה, הכיפה והזקן. והם דיברו... צרפתית. ותוכן שיחתם? בשמים! כן, כן איזה בושם כדאי להביא לאישה. ודוגמאות הונחו על השולחן. אנא מכם לפני שאתם שולחים לי חומר תעמולתי של הכנסייה בתוספת גיבוי של קיצוניים מקומיים, תבדקו...
*ליצן הבית, תעודת זהות ...כחולה עבודה: לא חסר מצב משפחתי: כבשה שחורה מעדיף: אזני המן קטנות ושחומות, עם סוכריות צבעוניות, על פני אזני המן מגושמות עם אבקת סוכר. מקנא: במי שיש לו חתול שעושה צרכיו באסלה ציטטה אהובה:
"Anti-intellectualism has been a constant thread winding its way through our political and cultural life, nurtured by the false notion that democracy means that 'my ignorance is just as good as your knowledge" - Isaac Asimov
בכתבה על רופאים בבתי החולים ציבוריים בישראל שהקרינו בערוץ 2 השוו את מצב העיפות הקיצוני למצב השיכרון מאלכוהול. אני מסכים, גם מזדהה. לפעמים, אחרי לילות שלמים בהם רק ניתחנו דיסקים קשיחים, המחשבות מתערבבות כמו אחרי בירה רביעית. "זה הרגע"-אמרו לי במערכת- "להתחיל לכתוב משהו למגזין". הדבר הראשון שאני יכול לכתוב לכם במצב הנ"ל, זה שהייתי מעדיף את הבירות על פני הדיסקים.
הדבר השני שמגיח מן הערפל שבראשי, זה הודו. שם אפשר למצוא ישראלים ששנים אחרי בר המצווה, פתאום משתוקקים להניח תפילין וגם לברך בטיש של בית חב"ד. חלקם מסוגלים, באותה נשימה כמעט, לספר לכם סיפור אישי של גלגול הנשמה למצב קיום של פיל או צרצר. להם אומר: חברה' איזו באסה לנשמתכם להתגלגל למצב קיום של עכבר מעבדה. כי בעכברי מעבדה מנסים כל דבר שאת השפעתו מנסים להוכיח על האדם ואפילו על צ'ימפנזים. (זו כבר מחשבה ששווה ציוץ בטוויטר).
מה עניין בירות לעכברים? יהודים משיבים לשאלה בשאלה: ומה עניין ההומנטעשן האשכנזים לשושן הפרסית? אל תיבהלו. חבריי רגילים לנוֹנְסֶנְסשלי. רק ככה אפשר לתקשר אחרי לילות לבנים. הם גם יודעים שכאשר יוצא לי באמת לישון, אני חולם ב-unicode. איזה מזל שיש רשתות חברתיות מקוונות וקהילה פורחת של גיקים בארץ, אחרת היה ממש קשה לבחור כמוני לעשות חברים. בחור שיכול לצטט מאמרים מתוך Science ו-Nature במקום מגזין אוטו או בלייזר - עם כל הכבוד למעריצים של כתבי עת גבריים אלו. ברור שאני לא לבד, אבל עדיין קצת קשה להודות בסטייה הזו ברבים, זה מסכן אותך להישאר מבודד על הבר גם אם שמת את הדאודורנט הנכון. אבל אני דווקא חושב על עצמי כפתוח ומעניין גם למין השני (או הראשון - תלוי באיזו צד של החופה מסתכלים עליו). והנה לכם דוגמא: השבוע הצלחתי להקסים קבוצת בחורות בשיחה מעניינת על הנושא הארוטי הבא, לא משנה שהן היו כולן סטודנטיות לביולוגיה...
כל צופה של National Geographic יודע שבמשפחת החתוליים ההזדווגות הוא סיפור די כואב. זאת, מפני שהזכרים מצוידים בדורבנות מכוונים לאחור, באיבר המין. אך גם בזכרים של יונקים עליונים אחרים, וביניהם קופים וקופי אדם, הפין מכוסה קוצים מחומר קשיח: קרטין כמו זה של הציפורניים. קוצים או קשקשים אלו ממלאים תפקיד כפול: תחרותי, של הזזת הזרע של זכרים אחרים, ונוירו-הורמונאלי, בגירוי הנקבה למען זירוז הביוץ. הו כן, בעולם החי לא נהוג ליפות את האווירה עם כוס יין ונרות. אפילו הצ'ימפנזות הכול כך דומות לנו, חולקים מאפיין זה עם מיני קופים אחרים. בשלב זה של הסיפור היה נדמה לי שהשחרחורת הגבוהה עושה לי עיניים, אך יתכן שרק ניסתה להחזיר עדשה סוררת למקומה.
חוקרים מאוניברסיטאות Standford ו-Pensylvania חשבו בדיוק כמוני, שזה מוזר שדווקא לאדם, מחמל הבריאה, חסר משהו כה אופנתי בעולם החי. הם הגיעו למסקנה שאבדנו את הקוצים בצורה דומה לה אבדנו את הזנב בתהליך ההתפתחות (ולא כפי שאבדנו את מפתחות הבית, בסיור מועדונים אל תוך הלילה).
כאן אני חוזר לעכברי המעבדה המסכנים. Gill Bejeranoו- David Kingsley השתילו בעוברים שלהם מקטעי DNA, כמה שורות קוד גנטי שעל פי הנחשד אבד לאדם בקומפילציה, ומקודד את נוכחות הזנב, ונוכחות הקוצים באברו המוצנע. כתוצאה מהשתלה זו, הראו העוברים צמיחת קוצים במערכת הרבייה הזכרית ושימו לב לבונוס: הרחבת נפח המוח! אז הנה אותנו, מלכי הבריאה, קיבלנו שדרוג קיבולת הדיסק הקשיח (והמעבד) שבתוך קופסת המוח, וגם נפטרנו מהזנב (שלא היה יושב טוב בג'ינס) ומאביזרי הסאדו הזכריים. פורים כבר כאן. במקום לציית למצווה הנאה של שתיית אלכוהול עד שלא יעניין אותנו כלום -כולל הקוצים שאין לנו- מה אנחנו עושים? "ואהבת את רעך כמוך", נשארים במעבדה לשחזר מידע שאיזה יהודי חשוב צריך מחר לפרזנטציה שלו בפיטסבורג.
הצהרתת אחריות למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.