סיכום שנה למחירי הדיסקים

לרגל סוף השנה האזרחית מצורף כאן סיכום קצר על השינויים במחירי הדיסקים הקשיחים במהלך השנה האחרונה.

בגרף המצורף ניתן להבחין כי הדיסק בנפח 1.5TB שמר על מיקומו כדיסק החסכוני ביותר ברכישה במהלך השנה כולה. הדיסק שמחירו בתחילת השנה היה 28 אגורות לכל GB נפח, סיים את השנה במחיר של 18 אגורות ל GB - ירידה של 36%. במקביל שמר הדיסק בנפח 160GB על מיקומו כדיסק היקר ביותר לכל GB נפח וסגר את השנה במחיר של 81 אגורות לכל GB נפח דיסק.

הדיסק הקשיח בעל התנודה הגבוה ביותר הנו הדיסק בנפח 2TB שהתחיל את השנה במחיר של 42 אגורות ל- GB וסיים את השנה במחיר של 19 אגורות ל- GB - ירידה של 55% במחיר השקלי לכל GB נפח דיסק.

הודו והווירטואליזציה

"ההודים דומים לנו בהרבה דברים", אמר לנו השבוע יועץ שבילה תקופה בין הפרות הקדושות למחשבים של הבנקים המצוחצחים של דלהי. "גם הם, גם אנחנו, הינו תחת שלטון אנגלי, וזה משאיר סימנים בהתנהלות המוסדית, כולל המבנה ההירארכי". מעניין כיצד השלטון הבריטי - שבתקופתו היו מכונות כתיבה בלבד - יכול להשפיע עד עצם היום הזה על מחלקות ה-IT ועל עסקים ממוחשבים. אבל היועץ הנ"ל בשלו.
עבודת הסקר השנתית השישית של סימנטק בנושא התאוששות מאסון מגלה שחברות בהודו מתמודדות עם יותר אתגרים של הגנה על המידע ושחזור מידע ככל שהן מאמצות את טכנולוגיות הווירטואליזציה ומחשוב ענני. מנהל סימנטק בהודו, עננד נייק, אומר ש-לווירטואליזציה הולכת ונהית השפעה גדולה על תוכניות ההתאוששות מאסון של החברות ההודיות, בעקבות המורכבות של ניהול סימולטאני של משאבים וירטואליים, פיזיים ומשאבי ענן.
כידוע, וירטואליזציה היא היצירה של גרסה וירטואלית של מערכת הפעלה, שרת, התקן אחסון או משאבי רשת. בניסיון לצמצם את עלות הבעלות ועלות האופרציה, חברות מאמצות היום מודלים של מחשוב בהם הלקוח משלם על פי שימוש עבור עיבוד המידע, מבלי להשפיע על יכולת הגדילה או הצמצום, או על העומסים המשתנים. מרכזי מידע ואתרי התאוששות מאסון השייכים לצד ג' מציעים שירותי מידע על גבי מערכות וירטואליות שאמורים לחסוך לחברות השקעה בתשתיות, כדי שיוכלו להתמקד בפעילויות הליבה שלהן.
נייק מסימנטק חושב שלמרות שהחברות מאמצות את הווירטואליזציה כדי לצמצם עלויות, הם מוסיפים מורכבות לסביבות ה-IT שלהן תוך כדי שהן משאירות אפליקציות ומידע חיוניים ללא הגנה. הסקר מצא שכ-50% מהמידע במערכות וירטואליות איננו מגובה, ורק 10% מן האפליקציות החיוניות, מוגנות על ידי רפליקציה בסביבה וירטואלית. לדבריו, על מנת לטפל במורכבות, על החברות לאמץ כלים שיספקו להן פתרון הוליסטי (הודו, אמרנו?), ומרכזי המידע חייבים לקבל על עצמם את הנחיות התקינה ולהתמקד בנהלים שיצמצמו את ה-downtime.
באותו סקר מחודש אוקטובר, 70% מן העסקים חששו מאובדן מידע בעקבות אסון, והווירטואליזציה הובילה אותם להעריך מחדש את תוכניותיהן להתאוששות מאסון. בדומה להן, מרבית המשיבים ציינו שהם מתמודדים עם בעיות של הגנה על אפליקציות חיוניות בסביבות וירטואליות ופיזיות, היות וכלים שונים יכולים להיתקל בבעיות בניהול מידע בסביבות וירטואליות. בתחום המחשוב הענני, 41% מן החברות בסקר דווחו על האבטחה כעל דאגתן העיקרית בבואן לאחסן אפליקציות בענן, למרות שרק 29% מן האפליקציות החיוניות רצות בסביבה עננית.
בתחום הענן האינטרנטי, שרתים משותפים מספקים משאבים, תוכנה ומידע למחשבים והתקנים אחרים, כמו במקרה של רשת החשמל. ספקי המחשוב הענני משתמשים בווירטואליזציה, ארכיטקטורה מופנית שירות ומחשוב שימושי כדי לספק אפליקציות עסקיות בצורה מקוונת על ידי גישה באמצעות דפדפן, בעוד התוכנה והמידע מאוחסנים בשרתים. בין האתגרים שהחברות במחשוב הענני מתמודדות עמם, נמנים היכולת לגבות באופן תדיר, החוסר בקיבולת אחסון, ואילוצי משאבים במונחים של אנשים, תקציב ומיקום. הסקר מצא כי הזמן הממוצע הנדרש להתאוששות מנפילה הוא למעשה כפול ממה שנדמה לאנשים. ארגונים מצפים שה-downtime כתוצאה מנפילה יהיה פחות משעה בסך הכול.
הנפילות, או הפסקות השירות מקורן בעיקר בשדרוגי מערכת, הפסקות חשמל ותקיפות זדוניות ברשת. בהשוואה למידע העולמי, לעסקים בהודו לוקח את הזמן הארוך ביותר להתאושש מתקיפות ברשת, ומרביתם סובלים מהפסקות שירות בשל שדרוגי מערכת שמגיעים לכ-18 שעות דאון-טיים בממוצע.
בכדי לטפל באתגרים של תכנון ההתאוששות  מאסון - ובשפה שלנו, בהמשכיות השירות- מסקנות הסקר ממליצות על טיפול באפליקציות ובמידע החיוניים לרוחב הפלטפורמות המחזיקות אותם, ללא קשר אם אלו וירטואליות, ענניות או פיזיות. באמצעות מערכות כלים מוטמעים לניהול סביבות משלושת הסוגים, ניתן לחסוך זמן, ועלויות הדרכה, כמו גם להנחיל תהליכים אוטומטיים בצורה טובה יותר. אם בנוסף גם נותנים קדימות לתכנון כלים ופעילויות לאוטומציה ולביצוע תהליכי מזעור של הדאון-טיים במהלך עדכוני מערכת, וגם מטמיעים פתרונות לאיתור תקלות, נוכל עוד לצמצם את הדאון טיים ולהתאושש מהר יותר.
מערכות BOS מסוגלות לטפל במידע אגור במערכות פיזיות ווירטואליות, וגם בענן אם רק יתנו להן.

תה ואורז

הוויכוח בין הנהגת סין וגוגל לא פסק בחודשים האחרונים. גוגל האשימה את ממשלת סין בצנזורה, סין לא אהבה את ההשפעה של גוגל על האוכלוסייה שלה. אז היא החליטה לתת פייט עם מנוע חיפוש משלה, ה- Goso.
זו לא הפעם הראשונה שממשלת סין מחליט ליצור אפליקציה משלה כדי להלחם במוצרים זרים, כך למשל עם רשתות חברתיות ומערכות GPS ממשלתיות. גוסו הוא דפדפן כמעט זהה לגוגל, מה ששונה בו הוא השליטה הממשלתית להכוונת תוצאות החיפוש.
בנוסף לגוגל, הדפדפן החדש מתחרה ב-Baidú, האחראי היום ל-73% מהחיפושים המקוונים בסין.
גוסו כתוב בסינית בלבד ולא מתכוון בינתיים לתרגם את השירות שלו לשפות נוספות. מיליוני הגולשים הפוטנציאלים בסין מספיק לו, כנראה, בשביל ההתחלה.
 

יצאנו עם איש המכירות מפגישה מוצלחת. האנשים הטכניים התלהבו מהפתרון שלנו, ומנהל ה-IT אמר גם הוא כמה משפטים מבטיחים.
-הלאה- אמר עמיתי - אפשר לשכוח מהם.
-מה? זה פותר להם 120% מבעיות הגיבוי בארגון!- הגזמתי כמו איש מכירות אחר שהיה לנו פעם, אבל הופתעתי ממש.
-מי שקובע שם זה המנהל
-אבל הוא הסכים עם הדרך, ועם המחיר...
-הוא שיקר.
נזכרתי במאמר שקראתי יום קודם: "לעיתים מטרת השקר היא לצור תדמית שונה מזו הקיימת או ליצור עולם בלתי קיים. מי שמשקר זקוק לסילוף האמת כדי להשיג משהו, כדי להיות מקובל חברתית, או מפני שהוא לא מרוצה עם עצמו ומתחבא מאחורי מסיכה פיקטיבית. פעמים אחרות, השקר משמש כדי למנוע אכזבה או פגיעה במישהו אחר".
את זה אמר הפסיכואנליסט אנריקה נובלי, הטוען כי הסיבות הנפוצות ביותר לשקר אצל גברים הם חוסר נאמנות זוגית וכוח הגברא. הגברים, לדבריו, פחות מוצלחים בשקריהם מאשר נשים. יש שקרנים מאוד מקצועיים אך כדי להצליח צריך שיהיה להם מבנה אישיות מסוים וזיכרון מעולה.
הפסיכואנליסטית מוניקה קרופי חושבת שגברים מתחרים ומחפשים להשאיר חותם בתחום החברתי: "הם משקרים בדבר אונם אך לא רק לגבי מיניות, גם לגבי הישגיהם בעבודה ומעמד חברתי". קרופי טוענת שבימינו נהוג לשקר הרבה באמצעות תדמית, למשל בתחום המקצועי. לשם כך צריך רק לעוות במעט את המציאות, וניתן להיעזר ביועצי תדמית הדואגים לשפר את המראה של סלבריטאים כדי שהקהל ימצא בהם חן, וזו רק אחת הדרכים לשקר.
עבודה שפורסמה בז'ורנאל לפסיכולוגיית השפה ופסיכולוגיה חברתית מראה כי בעת שקר קיימים הבדלים בין המגדרים, הקשורים לסיבת השקר. דר' מרילין בולץ בראש צוות המחקר, הגיעה למסכנה שנשים נוטות לשקר על מנת להיטיב עם אחרים, ומרבות בשקרים לבנים. לעומת זאת, גברים נוטים לשקר למען עצמם.
קרופי מגינה על הנשים: "הן מעוותות את האמת כדי לא לפגוע ברגשות האחרים. "זה נדיר שאישה תאמר לחברה שהיא נראית שמנה, למרות שהיא תחשוב שכך. אישה מכילה רגשית, ומשקרת מפני שהיא מאמינה שכך תימנע מלפגוע, היא משמרת את אהבותיה ומשפחתה".
בפן המיני "לא רק הבנים משקרים או מגזימים מול חבריהם. גם נשים מזייפות מפני שקל להן יותר מאשר לגברים" , אומר נובלי.
שני המומחים מסכימים כי בשאלת השקר הכול מסתכם באישיות האדם. יש אנשים מוכשרים יותר מאחרים. "נשים, באופן מודע או לא מודע, מוצלחת יותר בשקר, היכולת לשקר קשורה למבנה המוסרי של האדם, מפני שגם האישיות תלויה בהעדר בושה"
מבחינה גופנית, קיימים אינסוף סימנים של שפת גוף שחושפים שקרים. המומחים מכנים אותם "התנהגויות טרום מילוליות". לגעת באף או בזוויות הפה, להזיז הרבה את הידיים, להזיע יתר על המידה, מצמוצים תדירים, טון דיבור גבוה מדי או ניסיון להימנע מקשר עין הם חלק מהסימנים שיכולים לחשוף שקרנים.
חיוך מזויף, למשל, נמשך יותר  מ-10 שניות. תנוחת הגוף עם כתפיים שמוטות מאותתת על מעמסה, למרות שהאדם יתאמץ להצהיר שהוא מרגיש מצוין. כמו כן, אלה שקשה להם לשקר, מאדימים.
רק צופה מיומן יכול להבחין בשקרים, קשה מאוד לתפוס שבן אדם משקר. שפת הגוף היא תקשורת אמינה, סימן בודד שווה הרבה מילים, והגוף חושף בתנועותיו את הסתירה בין המילים לאמת. שפת הגוף, מסתבר, היא מעין מטה-דטה של התקשורת, או איזה flag שמאשר את הנאמר או סותר אותו.
השקרים הלבנים של האמהות שייכים לקטגוריה נפרדת. אימא משבחת ציור של ילד כדי לעודד אותו. בוגרים נוהגים כך כדי לצאת מסיטואציה לא נעימה או לפתור מישהו אחר מאשמה. כמו במצב שמלצר שופך בטעות משהו על אורח, המבחין במבוכתו ואומר "זה שום דבר". סוג זה של שקרים מנסים למנוע נזק גדול יותר, הם הצהרות שקריות למען מטרה טובה. כולם משקרים ברמה החברתית מתוך קודים מקובלים כדי שנחיה בהרמוניה. אחרת, היינו מגיעים מהר מאוד לכאוס. אי אפשר לומר למישהו בפנים שלא באים לבקר אותו כי הילד שלו בלתי נסבל... תראו לעצמכם, אם היינו מגיעים ללקוח:
-בוקר טוב. אתה לא נראה מי-יודע-מה טוב הבוקר.
-ברור, אני לא סובל אתכם. הסכמתי לפגוש אתכם כי אין לי ברירה.
-גם אנחנו לא סובלים את החברה שלך, באנו כי משלמים לנו על זה
-אני אמור להציע לכם קפה אבל מצדי תתייבשו
-זה לא בסדר, עשינו כל הדרך לכאן בפקקים, וכך אתה מתנהג...
-אתם צעירים חצופים שלא לכלכתם ידיים בחיים ומבזבזים את זמני.
-עוד לא התחלנו ואתה כבר משפיל אותנו. רואים שלא ישנת טוב...
מסתבר שכדי לחיות ביחד ולהגיע להישגים כולנו זקוקים קורטוב של צביעות. ועם זאת, הכנות הוא כלי הכרחי כאשר מדובר ביחסים אישיים. האמת יוצרת אמינות בצד השני מפני שזו היא שיוצרת קשר.
הפסיכואנליזה ממליצה לבחור בהבעת אמת כואבת על פני שקר לבן. מה שקובע זו הדרך בה נאמרים הדברים. עוד היא ממליצה, שבמקום להעניש חברתית את השקרנים, כדאי לנו לשאול את עצמנו מה היה מטרת השקר שלהם, ולהגיע למקור הצורך בו.

כמה ימים אחרי הפגישה, גילה עמיתי שהמנהל הנ"ל עמד לסיים את תפקידו אך עדיין לא סיפר על כך לצוות. הוא הסכים עמם לגבי הפרטים הטכניים, למרות שידע שלא יוכל להזמין עבורם את שירותנו.
 

השורות של עמית (מנדלסון)
 

ניפוח האגו

היום נתקלתי בכותרת הבאה: “מדענים ישראלים פענחו את הגנום של תות הבר". רק מתוך סקרנות פתחתי את הכתבה, פשוט כי עלתה לי השאלה...למה? את מי מעניין הגנום של תות הבר?
אבל בכותרת המשנה כבר נכתב: “שני מדענים ישראלי לקחו חלק בפרויקט עולמי לפענוח ומיפוי הגנום של תות הבר". וזה כבר קצת שונה, מסתבר שהם לא פענחו לבדם את הגנום של תות הבר.
בגוף הכתבה כבר כתוב: “צוות מדענים בינלאומי מ-38 מוסדות מחקר ברחבי העולם הצליח לפענח את הגנום המלא של תות הבר... ושותפים בו שני חוקרים ישראלים: ד"ר אסף אהרוני וד"ר אביטל אדטו, מהמחלקה למדעי הצמח במכון ויצמן למדע"
בקיצור, הישראלים לא היו לבד. למעשה הם היו רק שניים מצוות ענק, אבל מה זה משנה, רק דפוקים כמוני קוראים את תוכן הכתבות המדעיות המיותרות הללו. העיקר שנמצאה הדרך לניפוח והאלהה של גנום היהודי.
 

המקצוע הכי טוב בעולם

לא פלא שבמדינת ישראל יש עודף עורכי דין, הרי אין מקצוע טוב מזה. לא לחינם רוצה כל אם יהודיה שבנה יהיה עורך דין. ומעשה שהיה כך היה...
במסגרת ניסיון לעזור לאזרח מוכה חובות וחסר סיכוי, נוצר קשר עם עורך דין מסוים והנ"ל הודיע ללקוחו: אין בעיה, ניתן לסגור את הכול בסכום X ולהחזיר לך (הלקוח) את הסיכוי לחזור לחיים נורמאליים. רק תחזור ארצה ונתחיל את התהליכים.
חזר האזרח ארצה תוך סיכון סביר שלא יוכל לצאת שוב. הלך לפגישה פנים מול פנים עם עורך הדין. בפגישה זו מסתבר שהסכום כפול, כמות כסף שאין שום סיכוי שיגייס. למרות זאת עורך הדין עדיין אופטימי, אם כי הוא לא מוכן להתחייב לדבר. הוא כמובן מודע לעובדה שאם הוא ייכשל ללקוחו לא תהיה הרבה ברירה אלה לחתוך את הוורידים, אבל הוא אופטימי. ברור שהוא אופטימי, הרי כל אחד היה אופטימי אם יכול היה להבטיח את שכרו בלי להתחייב להצלחה. אתם מכירים מקצוע יותר טוב? תארו לכם שאתם באים לרכוש דירה (גם מכונית או טלוויזיה יתאימו לצורך הדוגמה) ואתם שואלים את הקבלן, מה הסיכוי שהדירה תהיה מתאימה למגורים? והוא עונה לכם: “אני אופטימי".
אני מבין מדוע עורך דין לא יכול להתחייב לדבר, זה פשוט לא תלוי רק בו. אני גם מבין מדוע הסכום עליו דיבר עלה באופן משמעותי, שכן מדד האופטימיות של עורך הדין תלוי בסכום. ככל שהסכום יהיה גבוה יותר, כך סיכוייו להצלחה יגדלו. שכר הטרחה שלו לא יקטן, חס וחלילה.
מטריד אותי שלעורכי דין אין דין ואין דיין שהלקוח יכול לספוג את הנזק הקטלני ביותר ועורך הדין ייצא עדיין נשכר. הלקוח אגב... מתפלל בינתיים שיוכל לצאת שוב מהארץ, מה שכלל לא בטוח שיהיה אפשרי.
אגב, עורך הדין המדובר איננו דג רקק. הוא אחד מכרישי המשק הישראלי. הוא אולי מפורסם ורב כוח אבל עדיין... עורך דין.
 

הסאגה נמשכת

אלי רייפמן מאיים על מדינת ישראל בתביעה על מעצרי שווא. המעקב אחרי רייפמן ועלילותיו נמשך זמן רב עוד בטרם הוא הסתבך. רייפמן איננו שה תמים, הוא לדעתי מניפולאטור רציני וידע היטב להשתמש במדיה ובחסידיו הרבים. הוא לא אדם עני ומאוד יתכן שהוא מסתיר נכסים. אבל בדבר אחד הוא צודק: במדינת ישראל כסף הפך להיות עילה למאסר מספר אחד. המערכת איננה מהססת לזרוק לתא מאסר אדם שחייב כסף, בין אם יש לו ובין אם אין לו. למען האמת, אלי רייפמן הוא אחד הראשונים שנזרקים למאסר כשיש להם. עם כל הכבוד לבעלי חוב, כסף לא יכול להיות סיבה למאסר וחוסר כסף לא יכול להביא לשלילת החופש של האדם.
נכון, יש נוכלים רבים ובעלי חוב שיש להם, אבל למען האמת לרוב רובם של עברייני הכסף אין, ואין להם גם כסף לשכור עורך דין ראוי ודינם נחרץ. השאלה היא האם בגלל אותם נוכלים (שבדרך כלל יהיה להם מספיק כסף להגנה על עצמם) יש הצדקה להתעלל בכל אותם אומללים? האם יש הצדקה שהמיעוט יגרום לפגיעה קשה כל כך ברוב? לדעתי אין שום הצדקה. בעיקר לא כשהנשכרים היחידים בעסק הם..איך לא? עורכי דין.
 

שביתות ושובתים

קל לבוא בהאשמות כלפי הפרקליטים השובתים, אכן נגרם נזק ועבריינים חוזרים לרחובות, אבל. הפרקליטים עושים עבודת קודש בתנאים לא תנאים בשכר לא שכר, בעוד שמולם יושבים עורכי דין שבעים ומפוטמים. הפרקליטים דורשים תוספת הגיונית ותנאים בסיסיים, מדינת ישראל כמובן מסרבת שוב משיקולים תקציביים ומפילה את ההאשמה לפתחם של הפרקליטים. בדיעבד הזנחה זו גם כן תעלה בחיי אדם.
אם כל הכבוד, על הפרקליטים להמשיך לשבות כי דרישותיהם הגיוניות ולגיטימיות ולא בשמיים. אם הם לא ישבתו כל הפרקליטות בסכנה. לממשלת ביבי יש נטייה להאשים את כל העולם ואחותו אבל לא מסוגלת להגיע לשום החלטה אמיצה, הזיגזוג הפך להיות מדיניות ולהאשים את כל העולם היא הטקטיקה ליישום המדיניות. וזה מזכיר לי ששרותי הכבאות עדיין לא קיבלו דבר והכול מותנה ברפורמה בשירותי הכבאות, משרד האוצר בינתיים ניסה להוציא חוק שיימנע מעובדי שירותי הכבאות לשבות. משרד האוצר רוצה זכות מלאה לדפוק את הכבאים בלי לתת להם זכות לצעוק שזה כואב, וכמובן אחרי השרפה הבאה יהיה לשטייניץ והחברה את מי להאשים.
 

עונש לדוגמה

חרדי שנלכד לפני שלוש שנים עם מטען חומר נפץ אותו ייעד לפוצץ במצעד הגאווה, קיבל עונש חמור של... 6 חודשי עבודות שירות. הוא גם ביצע בדרך עוד עבירות כמו התחזות לאדם אחר ושימוש במסמכי אותו אדם. אבל בדיעבד החרדי הנ"ל התכוון לבצע פיגוע המוני. תראו לי פלשתיני שייתפס על עבירה דומה ויקבל עבודות שירות. מעבר לכך פלשתיני שרק ייחשד שעברה במוחו המחשבה ייאסר עד להודעה חדשה. איך ייתכן שמחבל, וזה שהוא יהודי לא הופך אותו לפחות ממחבל, מקבל 6 חודשי עבודות שירות במסגרת עסקת טיעון? במסגרת העסקה הושמטו כל העבירות הרלוונטיות ורק נכללה ההתחזות לאדם אחר, למרות שהוא נלכד עם המטען שהכין.
יש כאן מסר כפול מפחיד במיוחד: יהודי יכול לרצוח (אבל חס וחלילה לא לגרש) יהודי, ובית המשפט ייתן לו גושפנקה חוקית. דמם של הומוסקסואלים מותר וניסיון לרצוח הומוסקסואל לא עומד באותה דרגה כמו ניסיון לרצח של יהודי אחר.
ולפני שירד עלי קוראנו שמואל: לא, אני לא תוקף כאן חרדים, למרות שדעתי בנושא ידועה. אני תוקף את בית המשפט ששכח מה תפקידו ובשיקוליו הלא ענייניים מתיר דמם אל אנשים. עם פשיטת הרגל של מערכת המשפט נסגר מעגל מפחיד שבו המדינה, אחרי שרמסה במשך שנים את הצדק, מזניחה באופן סופי גם את החוק.

סרטים לא יהיו השבוע, אתכם הסליחה.