לי זה לא יקרה

לומר או לחשוב "לי זה לא יקרה", אומרים, זה במובן מסוים להתגרות בגורל.
אנו מייצרים לעצמנו - והסביבה עוזרת - אשליות ביטחון הקשורות לבריאות, לבסיס כלכלי (כולל כיסוי ביטוחי), לאהבת יקירינו ובעצם בכל תחומי החיים. אם ננתח אותן בראש צלול אולי נבין שהן בדיוק זה: תחושות. אסונות מינוריים או מגה-אסונות מסוגלים לנפץ אותן כבועות סבון.
כל אחד ואחת פגיע מפני תאונה או מחלה בלתי צפויה. רופאים מטפלים בנו ומערכות הביטוח מממנות את הרופאים. האם הריפוי תמיד מצליח? לא תמיד, לא תמיד במלואו, לא תמיד לשביעות רצוננו.
כל אחד ואחת פגיע מפני שברון לב. לב שבור מתאחה במרוצת הזמן, בתמיכת חברים, בסיוע אהבות חדשות, או לעולם לא.
כל אחד ואחת בימינו גם פגיע מפני אובדן מידע. ולמרות שכולנו משתמשים בכלים לצור את המידע, לערוך אותו, לשמור אותו ולאחזר אותו מאזורי האחסון והאירכוב שלו, לא כל אחד מיומן לבצע שחזור של מידע שאבד.
למה? מפני שהכלים ליצירה, עריכה, שמירה ואחזור מוכרים, ברורים, מובנים ונפוצים. אנו מפתחים מיומנות בשליטה בהם תוך כדי שימוש יומי. אך אמצעי השחזור מגוונים. עד כה לא נמצא פתרון מסוג "אולר שוויצרי" (כמו ש-BOS משמש למידע שטופל באמצעותו) לשחזור מידע.

בעל בריאות לקויה יפנה לרופא שלו, שבתורו יפנה אותו אולי למומחה או מוסד אחר ובמקרים בלתי פתירים אף יפנה אותו למיני אלטרנטיבות משככות ובלתי מזיקות.
מי שסובל מלב שבור יפנה למחזיר אהבות קדומות, לפסיכולוג, לריפוי בעיסוק... או ימתין עד שהלב "יחלים מעצמו".
בישראל יש היום מספר אפשרויות בחירה עבור מי שגילה שקבציו אבדו או מסד נתוניו השתבש, הן אם המידע בעל ערך עסקי והן אם לא.
לאחר קרות הנזק, האפשרויות מצומצמות ומסתכמות בצרור כתובות באינטרנט, מעבדות, סוכנים ועצמאים העוסקים בתיקון מחשבים. אם כבר ידעתם וגיגלתם שם של אחד ממקומות אלו, ייפרס בפניכם כל המגוון. הכיצד? החברות מתחרות ביניהן באכזריות ולא בוחלות בתחבולות וחצי אמיתות. הן נלחמות על הלקוחות באגרסיביות. לדעתנו, רמה טכנית גבוהה חייבת בליווי רמת יושרה תואמת, גם בפרסום. למעשה, בכל רמה טכנית, גם בצנועה של האיש הפשוט שרק יודע להחליף דיסק קשיח עם מברג קטן, היושרה הוא כתר מלכות שירומם אותו ואת עסקיו.
תקלות שגורמות אובדן מידע, שכיחות. האובדן יכול להתרחש בעקבות פגיעה מוירוסים, טעויות בפרמוט, לפניו או אחריו, קריסה מכאנית או אלקטרונית, מבנה מטה-דטה פגום, דריסת מידע של משתמש או טבלאות הדיסק החיוניות להפעלתו, זיהום וחנק של המחשב, שגיאות משתמש פשוטות או מסובכות, ועוד מגוון אסונות הטבע האפשריים: רעידות אדמה, הצפות, שריפות, ורבות נוספות.
פתרון בעיות אלו דורשות רמות שונות של מאמץ מצד המעבדה, המתורגמות ברמות מחירים שונות. אחד המקרים הנפוצים מכולם הוא התפתחות של צליל קצבי ויבש המסמל התנגשות הראשים בבולם קצה הטווח בניסיונות חוזרים ונשנים להגיע אל המידע בפלטות המסתובבות ולעתים אף ניתוק בין הראש לזרוע ה-actuator.
אורו תמימים, אין כל תוכנה בעולם שמסוגלת לטפל בבעיה זו. הדיסק גמר את חייו. אם בידיכם גיבוי עדכני, עדיף מיד לפנות אליו ולוותר על כל מאמץ לתקן את הדיסק.
אבל, אם הספינה טובעת ועליה אוצר מידע חשוב, שהגיבוי שלו איננו או בלתי עדכני, יש לנתק את הדיסק ולמצוא מי שיעריך את הנזק והסיכויים לשחזור. כל שימוש נוסף של הדיסק - הדלקת המחשב, כיבויו, גלישה או התקנת כלי שחזור, כל סיבוב של פלטות רק מחמירים את הנזק הנגרם לחומר המגנטי המצפה את הפלטות. כיוון שציפוי זה הוא שמכיל את המידע, היעלמותו פירושה אובדן סופי של קבצים או חלקי קבצים ונכות מתמדת.
הצעד הנבון ביותר: ניתוק הדיסק מהמחשב. במעבדה לא זקוקים למחשב שלכם (או כל מחשב אחר) כדי לגשת לדיסק. כך תמנעו מהחמרת הנזק.

לשאלות, צרו קשר

קרניים קוסמיות

עומדים להיפרד מ-2010 עוד לפני שהערכנו מספיק את 2009. כי 2009 הייתה השנה הבינלאומית של האסטרונומיה. הידעתם? מי קבע? מי שמע? רק אסטרונומים וחובבים. מי שבאמת חגג היה צוות הפרויקט Pierre Auger, ארבע מאות מדענים מיותר מ-70 מוסדות הממוקמים ב-17 מדינות, המשתפים פעולה בחקר הקרניים הקוסמיים העל-אנרגטיים.
החלקיקים הללו מגיעים מהחלל עם אנרגיה גדולה הרבה יותר מאשר כל מאיץ חלקיקים שנבנה עד כה מסוגל.
במצפה הכוכבים Pierre Auger, בן השנתיים, מודדים את מפלי החלקיקים המתרחשים בכל פעם שקרן קוסמית מתנגשת עם פרודות האטמוספרה העליונה. כך ניתן לקבוע את האנרגיה, הכיוון וטבעם של הקרניים הקוסמיים ברמות אנרגיה הגבוהות ביותר שניתנות לצפייה (מעל 1019 אלקטרו-וולט).
אתר Auger דרום מורכב מרשת של 1,600 חיישני Cherenkov (בעוד באתר הצפוני יהיו כ-3,500 לערך) מוצבים במרווחים של 1.5 קילומטר ובסך הכל מכסים 3,000 קילומטר רבוע.
כל חיישן מורכב ממיכל המכיל 12,000 ליטר מים מטוהרים, ושלושה צינורות fotomultipliers.
רשת חיישני השטח משלימה מערך טלסקופיים בעלי רגישות גבוהה, אשר סורקים את האטמוספירה בלילות צלולים ללא ירח, כדי לבדוק את האור האולטרה-סגול העדין שמפלי הקרניים הקוסמיים יוצרים בחצייתן את האוויר.

מצפה Auger ממוקם בחצי הכדור הדרומי, באזור Malargüe במערב ארגנטינה. מצפה תאום נמצא בחצי הכדור הצפוני, בקולורדו, ארה"ב.
המערך מצליח לתעד כ-1,000 אירועים של אנרגיה מעל 1019eV, מדי שנה.

חטיבת המחשוב של הפרויקט תומכת בניסוי על ידי תחזוקת שרת המידע הממשלתי, אשר יחד עם שרת דיסקים במירור באמריקה הצפונית, מכילים את המידע הגולמי והמשוחזר של הניסוי. לאחרונה עוברים השרתים גם סינק מחדש למרכז המחשוב בצרפת, אשר פועל גם כשרת למסד הנתונים לקליברציית אופליין ובקרה. הסקריפטים של מסד הנתונים רצים מדי יום כדי לעדכן טבלאות באתרי מומחים כגון בוסטון, קולורדו, וקארלסרוהה בגרמניה.
חטיבת המחשוב גם תומכת במערכות המחשבים השולחניות המשמשות לניתוח המידע.
קבוצת אאוגר משתתפת באופן פעיל בחקר הסיסטמטיקה הקשורה לקביעת מדידת הקוטר הכולל של גרעין פרוטוני באנרגיות העוברות את אנרגיית ה-LHC בפאקטור של 300~ .

ועוד תחום נוסף בו הם משתתפים, הוא חקר האניסותרופיה במרכז הגלקסיה ועוד מקורות נקודתיים.

את הנושא העלנו, מדוע? מפני שהשבוע קיבלנו ברכת סוף שנה בדואר, הישר ממאלארגווה!

קיבולת

באתר xbitlabs.com צפו בעבר שלקראת 2011 כבר נמצא בשוק דיסקים קשיחים של 4TB או אף גדולים יותר.
החזון אולי אפשרי אם, למשל, היטאצ'י תכניס את הטכנולוגיה שאפשרה לה להשיק את ה-Travelstar Z5K500 (דיסק קשיח של 2.5" וקיבולת 500GB) לדיסקים קשיחים של 2 או 3 פלטות. כך נגיע לדיסקים של טרה-בייט או טרה וחצי בלפטופים ובמוצרי אחסון חיצוניים כבר בשנה הבאה.
הצפיפות (areal density) של אותם דיסקים היא של 636 Gbpsi, כלומר גידול של 18% מעבר לשיאים הקודמים של דיסקים שנמכרו. אם דיסקים של 3.5" היו תומכים באותה צפיפות, היה אפשר להשיג פלטות של 1 טרה בייט לאחת, ועד 5TB לדיסק קשיח בודד, עבור מחשבים שולחניים ומערכי near line.
גידול הצפיפות השנתי נבלם לאורך השנים האחרונות, כאשר הצפיפויות מתקרבות לגבול של מה שניתן להשיג עם שיטות של צריבה ניצבת בלבד. אבל הצפיפות עדיין ממשיכה לגדול בשוק אפילו ב-20 עד 30% כל שנה ויתכן וכך ימשך עד הכניסה לשוק של החידושים הצפויים: הצריבה הנתמכת חום ו/או המצעים המתובנתים. זאת, מפני שלא רק טכנולוגיות הצריבה מתפתחות אלה גם חלפים כמו מנגנוני הזרועות (dual stage actuators) וצורת הכתיבה (shingled writing). אבל, הכנסת טכנולוגיות חדישות אלו יתכן ויקשה על מגמת הצניחה העקבית במחירים לכל יחידת דיסק. אנליסטים צופים אמנם, שהמחיר לכל גיגה בייט ימשיך לצנוח אך לא בקצב של השנים האחרונות.
על פי המדווח בעולם, ב-3 עד 5 השנים הבאות, צפוי שקיבולת הדיסקים הקשיחים תגדל עד ל-10TB ליחידה, ובדיסקים הקטנים של 2.5" עד 3TB לפחות.
 

מד"ב או סיכון

דייויד בישופ, מומחה טכנולוגיות האבטחה של מעבדות Bell הלך כנראה לסדנת כתיבה יוצרת, או שלא. הוא החליט לכתוב תסריט בדיוני על השמדת החברה הגלובאלית באמצעות האינטרנט, והקטע שלו פורסם במגזין של אלקטל-לוסנט. בסיפור, מדינה דמיונית שמזכירה מאוד את צפון קוריאה, מפרה את האיזון הכללי לאחר שענייני הפנים שלה יוצאים מכלל שליטה. מצבה הכלכלי מתדרדר, תושביה רעבים, ובמקום שהממשלה תבקש עזרה מארצות עשירות יותר, היא מחליטה לסחוט אותן תחת איום בתקיפה אינטרנטית שתפגע ראשית במערכות הצבאיות שלהן. המדינות המאוימות מנסות לעצור את התקיפות על ידי הפצצת המדינה הסוררת (הנקריאת בסיפור "צפון ווארהיסטאן") . אך ההפצצות כושלות מפני שהתקיפה משוגרת מבוט-נטים גלובאליים.
לעומת זאת, ההפצצה גורמת לצפון ווארהיסטאן לחסום את דרום וורהיסטאן בסגר של נשק אטומי. ובקיצור, סייבר-קונפליקט עולמי פורץ וכולם יורים על כולם. לאחר שנגמר כל הנשק שאפשר לשגר ברשת, המין האנושי קרוב מאוד לשקיעה סופנית. הכול כושל, אמצעי תחבורה, בתי חולים, אספקת חשמל, מזון ומים. אלפים מתים מדי שעה ללא מערכות תומכות. שרשראות האספקה המטקטקות של העידן האידיאלי, מתחילות להיעצר ללא אספקת חשמל ומערכות תקשורת. מטוסים נופלים מהשמיים או מתנגשים, המזון נרקב במרכולים והציביליזציה מתחילה לקרוס.
אבל בישופ האופטימי חייב סוף טוב. נפילת רשתות החשמל למעשה מצילה באופן פרדוקסאלי את האנושות מהשמדה אמיתית, מפני שהורדת מערכות מהרשת מאפשר לעולם המערבי לחזור ולהשתלט עליהן. על כן, נאלצו מעצמות המערב לקבל החלטות קשות, כמו למשל להשמיד את הקישורים שביניהן. הם פוצצו את החיבורים הפייבר-אופטיים טראמס-אטלנטיים ומגדלי המיקרוגל לאורך הגבולות... ממש מרתק, ואפשרי יותר מסרטי הוליווד העתידנים הנועזים ביותר.
 

סתירות

עמית לא הצליח השבוע לעבוד על שורותיו ולכן ננצל את ההזדמנות לזעוק בקולותינו. תורנו לחשוף כמה מחשבות המציקות לקיומנו השליו. משהתחלנו להקליד את השורות, מצאנו כי ברוב הנושאים אנו חצויים וככל שהרבינו להתייעץ עם עמיתים, גילינו שהתופעה משותפת לרובם.

◄מצד אחד, כולנו רוצים שגלעד שליט יחזור לחיק משפחתו במהרה בימינו, אמן.
►מצד שני, הבחור המסכן הפך לקישוט חובה המייפה את התדמית של נואמים ציניים, לחפץ מיקוח פוליטי, ולנושא מאוס בתקשורת.

◄מצד אחד, כולנו רוצים לעבור ללינוקס, לתוכנה חינמית, לעולם חופשי.
►מצד שני, רוב לקוחותינו משועבדים לקסמי מיקרוסופט עד כדי כך שמשקל פגמיה אפסי בעיניהם בשוואה ליתרונות מצב ה"עדר".

◄מצד אחד, אין מי שלא מוכן להתאמץ (במידה) למען סביבה נקייה, עולם בריא, אקולוגיה מאוזנת.
►מצד שני, מזון "אורגני" ונייר ממוחזר יקרים יותר, פתרונות ירוקים ברובם דורשים השקעה התחלתית גדולה יותר, והם ברובם מנתקים אותנו ממצב ה"עדר" הנוח למדי.

◄מצד אחד ליבנו עם כל הנמלטים מארצות אלימות, גזעניות, של עבדות, עוני, מחלה ומוות. לא שכחנו את סבינו שבשעת מצוקה לא נמצא להם מקלט ונספו בתופת.
►מצד שני, 192 ארצות (או 194, תלוי מי סופר) יש בעולם. רק אחת קטנה מתוכן מחויבת לקבל ולהגן על יהודי תבל. אז איך לא נעדיף את עניי עמנו קודם?. עד שסוף כל סוף יכולים ילדינו ללמוד בבתי ספר שאין בהם צלבי קרס, למה לצור בקרבינו ריכוזי אוכלוסייה עוינת?

◄►מצד אחד הימין פטריוטי, ומצד שני השמאל הומאני. ואנחנו, יהודים פלורליסטיים, לא מוכנים לוותר על הציונות ולא על ההומניזם. מצד שלישי, אצל כל הסיעות הפוליטיות נערמים שלדים בארון.

◄מצד אחד ילדינו מייצגים את העתיד ואין לחסוך בחינוכם ובטיפוחם.
►מצד שני הורינו הקשישים זקוקים לתשומת לב ולפעמים גם להוצאות כספיות ששום ביטוח לא מוכן לכסות. מצד שלישי, גם אנחנו שם באמצע של הסנדוויץ', נמחצים יתר על המידה...

◄מצד אחד נעים לצוף במים, לצלילי פעמונים ולעשות מדיטציה בין הלוטוסים. אנחנו בעד רוחניות ופתיחות, לימוד תורות נסתרות, הרחבת אופקים, ניסוי בטכניקות המזרח...
►מצד שני, עדת שרלטנים השתלטה בארץ על תחום הטוגות והקטורת, אין בדברי רובם יותר עומק מאשר בפרסומת עם תוכי מפלסטלינה שמדבר.

◄מצד אחד אנו קרובים לרוח היהדות, משתדלים לנהוג במידת האפשר על פי עקרונותיה הסוציאליים והאנושיים, גם למלא מצוות מדי פעם...
►מצד שני, "מקום שבעלי תשובה עומדים בו צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד". מה? מה זה אומר? הצעה לתשובה: שבמקום עליו משתלטים חוזרים בתשובה פנאטיים אי אפשר להיות, הם מבלבלים את המוח בקשקשנות שלהם (אִסְתְרָא בִלְגינָא קיש קיש קָרְיָא). בעלי אמונה חזקה וצדיקים מלידה לא זקוקים להטפה ובד"כ גם לא משתוקקים להטיף. יהודי אצילי ממלא חובותיו ברצון ונמנע מלפגוע, וצדיק באמונתו יחיה.

◄מצד אחד, למדנו מהורינו החכמים שרק העבודה מרוממת, שאין לסמוך על המזל וחשוב להימנע מהרגל ההימורים המגונה.
►מצד שני, המדינה מקפיצה בצבעוניות מול עינינו את הזדמנויות הטוטו, הלוטו והפיס. היא מלמדת שכל האמצעים כשרים למען בניית אולמות ספורט ומתנ"סים. אז למה להסתפק בכך, למה לא להסתכן עם קצת מניות מכאן ו"השקעות" משם... בסופו של דבר, העבודה אולי מרוממת אבל להימורים... יש לגיטימציה ממסדית ויש בהם גם ריגוש לא קטן.

◄מצד אחד, תשדירי שירות (נולדתם בשנות ה-80? יודעים מה זה "תשדיר שירות"?), קנסות על השימוש במים וכו' מחנכים אותנו לצמצום הבזבוז, מייבשים לנו את העציצים ומקצרים את תענוג המקלחת. סלחו לנו על ההתמדה בנושא, ראו מה שחון החורף השנה...
►מצד שני, התכנון העירוני הראוותני (לפחות בעירנו) מרבה בשילוב מזרקות פתוחות (מה עם האידוי?). הפנג שווי ממליץ על כך? עמית היה אולי כותב: "פנג שווי בתחת שלי". הפנג שווי מגיע מסין העתיקה, מארץ ומזמן בהם זמינות מקורות המים הטבעיים וצפיפות האוכלוסין אפשרו יצירת שילובים הרמוניים של חללים עם מים זורמים. וגם אז, נדמה, בצורה מינימליסטית. על ארץ ישראל, שמעתם?  בתקופת משה רבנו הייתה הארץ זבת חלב ודבש, ארץ פלגי מים. היום ישראל נאלצת לייבא חמאה מדנמרק, להתפיל מים כי הכנרת מתייבשת, ובעקבות הבצורת וה-CCD אפילו דבש נאלץ לייבא.
הגיע הזמן שיקומו "פנג שווייסטים של המדבר". הגיע הזמן שהמועצה לישראל יפה תקרא "המועצה לישראל יפה וחסכונית במשאבי טבע". חברי המועצה, שפשפו את העיניים! אתם מסונוורים מיופי ארכיטקטוני ובוטאני, מזוהר אירוח ה-VIP במשרדי העירייה? שפשפו חזק והביטו בבזבוז מים וכספים מחליא: שתילה סיזיפית ויקרה של צמחים חד עונתיים ובזבזנים. חמצן, יקיריי, אפשר ליצור גם עם צמחים חסכוניים הנשתלים פעם אחת לשנים רבות. השוו את "מחיר היופי" עם מחיר צבא הגננים -קבלני חוץ ועובדי עירייה והנה לכם עוד מלא כסף שאפשר להוריד מעלות הארנונה. אבל חבורת שותי הקוקטיילים לא מתרשמת. הגם בזבזת וגם זכית בפרס, אדון ראש העירייה של קטרילבקה.

◄מצד אחד, אנשים טובים מתנדבים, עמלים ללא תמורה, נותנים מעצמם ללא שכר.
►מצד שני, אי אפשר לדרוש מהם איכות, הלא תרמו מזמנם ולא התחייבו לתפוקה. גם לפעמים עצוב לגלות שמתנדבים למען מטרה טובה, לא בדיוק מלאכים בכל תחומי אישיותם...