עומר אמר

יהללך זר ולא פיך. אבל עומר חרמוני הוא לא זר לרובכם, ספקי ה- IT, מנמ"רים ועמיתים.
עומר סיים BSc במנהל עסקים בתחום או"ש ולאחר מכן MBA עם התמקדות במערכות מידע ובשיווק באוניברסיטת אילינוי בשיקגו. בעברו שימש כסמנכ"ל מערכות המידע של אבנט רכיבים ישראל וכן כמנמ"ר של קבוצת חברות רדט ושל סודה-קלאב. היום פועל עומר כיועץ מערכות מידע/יועץ עסקי, וחוטא בכתיבת מאמרים קצרים אודות יישומים ומערכות בהם לדעתו קיים ערך נוסף למשתמש. אם תהיתם, הוא האיש שטבע את הביטוי Better SAVE Than Sorry.
אנו גאים להציג בפניכם את שכתב עלינו "עד מומחה" ב-The Marker Cafe

"תנו ל BOS לעשות את העבודה עבורכם.
חברת צ'יף ידועה בעיקר בשל שפמו המפואר של אלדד גלקר, מייסד החברה, האיש והאגדה, ובזכות יכולתה המוכחת להציל מידע חיוני מדיסקים שקרסו. את שרות הצלת הנתונים של צ'יפ זכיתי להכיר (בפעם הראשונה והאחרונה) לפני כ 15 שנה כאשר הדיסק של שרת הנובל שלי נבל לו. הצלת הנתונים עברה בהצלחה (יחסית לאפשרות של אובדן הדיסק והנתונים שעליו), הייתה מהירה (יחסית לאפשרות של אובדן הדיסק והנתונים שעליו), ולא נורא יקרה (שוב, יחסית לאפשרות של אובדן הדיסק והנתונים שעליו).

בדרך כלל מדובר באירוע מעצב. לאחר לילה טרוף שינה וטלפונים בהולים בתפוצת נאט"ו (ואשתו), יידור בעל הדיסק נדרים, ישקול שינוי קריירה, ויישבע באימו שעל המעשה הנמהר של הפקרת כל הביצים בסל אחד הוא לא חוזר. מרגע זה ואילך עצם נגישותו של המידע השמור בקרבי המערכת אינו נראה לנו יותר כמובן מאליו.
החל מרגע זה ההתייחסות לעלויות פתרונות הגיבוי והייתריות (redundancy) למיניהם עוברת מהפך ומתחילה להבחן כנגד האלטרנטיבה של אובדן נתונים, השבתת מערכות, השבתת פעילות חיונית של החברה, ומשך הזמן הדרוש לחזרה לפעילות.

למרות ניגוד האינטרסים, לכאורה, צ'יף עושה מאמצים רבים בכדי לסייע לנו להימנע מהצורך להציל נתונים מדיסקים (ומהתקני DiskOnKey) שקרסו וזאת באמצעות מערכת גיבוי ייחודית, BOS, שפיתחה במהלך השנים בהסתמך על ניסיונה ומעורבותה במאמצי שיחזור נתונים במערכות שונות. מערכת ה BOS מספקת פתרון לכל רכיבי המערכת - תחנות קצה, שרתים, וסנכרון בין אתרים מרוחקים. זוהי מערכת המשלבת SnapShots עם ניהול גרסאות חכם ו"רזה". מדובר כאן בגישה השונה ממערכות הגיבוי הקלאסיות, ועל כך, כ"עד מומחה", ברצוני לספר לכם כאן. שימו לב, מדובר כאן בניסיוני האישי ולא בסיפורים שספקים למיניהם נוטים לזרוק באוויר.

אז מה בעצם הרעיון כאן?

ככל תוכנת גיבוי אחרת התוכנה מעתיקה את הנתונים שנבחרו ממקור הגיבוי ליעד הגיבוי. ניתן לבחור אילו קבצים ישתתפו בגיבוי עד לרמת הקובץ הבודד. ניתן גם "לפלטר" אילו סוגי קבצים יגובו ואילו לא. בסבב הראשון יועתקו כל הנתונים שסומנו. החל מהסבב השני ולעולמי עד (או עד שיוחלט ליישר קו) יועתקו אך ורק קבצים חדשים וקבצים בהם חלו שינויים מאז הסבב הקודם.
במידה והשינוי יכלול קבצים שנגרעו (שנמחקו) במקור, אותם הקבצים לא ימחקו מיעד הגיבוי אלא רק יסומנו כמחוקים ויועברו לספרייה נפרדת בה ימתינו, "עד אחרית הימים", למקרה שהמוחק יתחרט.
כיעד הגיבוי יוכל לשמש התקן זיכרון נייד, דיסק קשיח או דיסק וירטואלי (Storage) אך לא טייפ ו/או ספריית גיבוי. ניתן לגבות מחשב בודד לדיסק מקומי, להתקן נייד או דרך הרשת לשרת ייעודי.
הרצת הגיבוי נעשית באופן אוטומטי ופוטרת את המשתמש מלדאוג להפעלתו באופן ידני. ניתן לתזמן את מחזורי הריצה של הסבבים לכל מחשב ומחשב באופן עצמאי, וניתן אף ליצור מחזורי גיבוי שונים לסוגי קבצים שונים באותו המחשב. כלל האצבע אצלי היה להריץ סבבי גיבוי במחזורים של אחת לשעה. בכדי להימנע מעומס רב ברשת בכל שעה עגולה, דאגתי לפזר את ריצות הגיבוי של המחשבים השונים למועדים נפרדים על פני השעה.
במהלך הריצה התוכנה יודעת לדלג על קבצים פתוחים מבלי להיתקע ויודעת לגבות אותם במועד מאוחר יותר לאחר שנסגרו. פטנט מיוחד מאפשר לתוכנה לגבות את קובצי *.pst גם כאשר הם פתוחים. זוהי תכונה חשובה ביותר מאחר ואלו קבצים הנוטים להישאר פתוחים במהלך כל יום העבודה.
התוכנה מספקת פתרונות גיבוי גם לשרתים מסוגים שונים ולמערכות הפעלה שונות בהתאם לטכנולוגיה ולאופי העבודה הייחודיים לשרתים אלו.

אז במה זה בכל זאת שונה מתוכנות גיבוי אחרות?

בשונה מרוב תוכנות הגיבוי הקלאסיות (ובדומה ל SnapShots), התוצר הסופי של ה BOS הוא שחזור, ולא גיבוי. הקבצים שהיישום שומר ביעד הגיבוי זמינים לקריאה ולשימוש מיידי וידידותי (ע"י כל מי שיש לו הרשאה לכך) ללא צורך בתהליך השחזור של היישום. למעשה זו הרבה יותר מערכת להמשכיות עסקית מאשר מערכת גיבוי.
בדומה ל SnapShots התוכנה מאפשרת גישה מיידית לקבצים שנמחקו על ידי המשתמש. בניגוד ל SnapShots המוגבלים באורך החיים שלהם בשל מחסור כרוני בנפחי אחסון, זמינות הגישה לקובץ מחוק ב BOS תהיה ארוכה הרבה יותר. כמו כן מאחר והתוכנה דואגת לציין את קבצים המחוקים באופן מיוחד קל לנו הרבה יותר לאתר קובץ שאנחנו יודעים עליו שהוא "מחוק".
גיבוי Outlook. בשונה מגיבויים אחרים ואפילו מ SnapShots, הבוס "מפרק" את קובץ ה *.pst למרכיבים בודדים כקובצי *.msg (כל הודעת דואר, איש קשר, משימה, וכד' הוא קובץ *.msg). באופן זה גם נחסך מקום אחסון יקר (כמות השינויים נמדדת כעת ב MB ולא ב GB) וגם מתקצר משך הגיבוי. כמו כן הדבר מאפשר שחזור ברמה של פריט בודד (למשל פריט דואר שנמחק בטעות) מבלי שנצטרך לשחזר את כל הקובץ. כפועל יוצא מכך ניתן למעשה לשחזר את כל תוכן קובץ ה *.pst גם אם הוא הושחת. בשל היכולת "לפרק" את קובץ ה *.pst אנו יכולים לקבוע מראש אילו סוגי קבצים מצורפים לא יכללו בגיבוי. מאחר וחלק נכבד מגודלו של קובץ ה *.pst נוצר בשל קטעי וידאו משעשעים שנשלחו אלינו, נוכל לבחור שלא לגבות סוג קבצים אלו ולחסוך בנפח הגיבוי.
בדומה לגיבוי ה Outlook, ניתן לגבות גם את תוכן שרת ה Exchange (בנוסף לגיבויו באופן קונבנציונאלי כמובן) לשחזור ולשימוש מיידי מבלי שנצטרך להמתין עד להשלמת שחזור השרת.
גיבוי הלוגים במחזוריות גבוהה במסדי נתונים יאפשר לנו לבצע שחזור מהיר במערכות עיקריות אלו. זאת כמובן בנוסף לגיבוי הסטנדרטי.
הפתרון של ה BOS הוא מקיר לקיר: מגיבוי מקומי סלקטיבי למחשב בודד דרך גיבוי מחשבים ותחנות עבודה לשרת יעודי ברשת, המשך במתן פתרון גיבוי (סטנדרטי) לשרתים כגון שרתי קבצים, מסדי נתונים, דואר, FTP ולמערכות הפעלה שונות (בנוסף לפתרון הייחודי לשחזור מהיר של תוכן שרתים אלו), וכלה בסנכרון לשרת מרוחק המעניק שכבת הגנה נוספת למידע וכן משמש כרכיב מרכזי בתוכנית המשכיות עסקית/התאוששות מאסון. מדובר בפתרון יעיל מאד, ידידותי, מהיר להטמעה ומהיר עוד יותר לשחזור, וכן, הוא פחות יקר משמעותית מרוב פתרונות הגיבוי האחרים. ניתן להשתמש ב BOS הן כפתרון ראשי לכלל המערכת והן כפתרון משלים בלבד עבור אותם הרכיבים שאינם מטופלים בידי מערכות הגיבוי האחרות.

עד כמה זה מסובך להפעלה?

התקנת ה BOS אינה מסובכת או מורכבת מהתקנת פתרון גיבוי או המשכיות עסקית אחר.
שחזור נתונים מה BOS מהיר, פשוט וידידותי בהרבה מפתרונות הגיבוי הסטנדרטיים (למעט SnapShots).
פשטותו וידידותיו של שחזור הנתונים במערכת מאפשר לנו להעביר את הבעלות על תהליך השחזור לבעלי הקבצים עצמם ובכך לחסוך זמן ועצבים לכל המעורבים בעניין.

מידע נוסף:

כלי נוסף שנכלל במערכת:
Disk Duplicator - שכפול דיסק קשיח ללא תלות במערכת ההפעלה, באופן פרמוטו, או בשגיאות שעליו.

כלים נוספים שמוצעים על ידי צ'יף ושמבוססים על ה BOS הם Axave, מארז דיסק חיצוני עם חיבור USB עליו מותקן ה BOS והמיועד לשמש כפתרון למחשב בודד או משרדים קטנים, ו Axafe שהוא שרת BOS המותקן בתוך כספת חסינת אש."
 

תגובות לעומר

אם צולם, זה עדיין שם

בכתבתנו "סכנה, מכונת צילום!" הזהרנו מפני הזנחת המידע האגור בדיסקים הקשיחים של במכונות הצילום הארגוניות. ראו כאן סרט בנושא, תוצר מסכם של תחקיר מבית CNET, כדאי ומומלץ להשקיע מספר דקות ולצפות בכל הסרט - מטריד ביותר.
 

אם עליכם להפטר מעת לעת ממספר מכונות צילום בודדות, אין זה כלכלי לרכוש את התוכנה. ניתן לקבל שירותי איון מידע בצ'יף, במחיר סמלי.
 

סק-סמס

לפני יומיים ישב בית המשפט העליון בארה"ב להקשיב לעדויות בתביעה הקשורה ב-sexting (מלשון סקס ו-טקסטינג, או סקס באמצעות הודעות מלל מטלפון נייד או מכשיר תמסורת - pager) ממכשיר תמסורת נייד השייך למעסיק. גזר הדין יכול להשפיע בצורה משמעותית על זכויות הפרטיות של העובדים במקום העבודה.
ביחידה ללוחמה מיוחדת של העיר אונטריו בקליפורניה, קיבל סמל מידי המעסיק מכשיר תמסורת מלל למטרות ביצוע העבודה שלו. הסמל השתמש במכשיר למשלוח מסרים מיניים רבים מאוד הן לאשתו והן לפילגשו. התלהבותו גרמה לחשבון תקשורת מנופח, ולמרות שהוא הסכים לשלם את ההוצאה מכיסו, הסביר שהוא האמין שהתוכן אישי ופרטי. ביחד עם פילגשו (העובדת בתפקיד מֶשָלחת משטרתית) תבע את המדור ואת חברת התקשורת בגין הפרת זכויות הפרט.
בית דין בעַרְכָּאָה נמוכה פסק לטובת התובעים עוד ב-2008, אך המשיבים לא מוותרים וכעת שמע בית הדין הגבוה את הטענות בתביעה.
ככל שהטכנולוגיה הופכת לזמינה יותר ומאפשרת לעובדים לעבוד מכל מקום ואתר, רואים מכשירים אלקטרוניים שהמעביד מספק, יותר ויותר שימוש למטרות אישיות.
גופים רבים מציגים מדיניות ברורה לגבי השימוש באותם מכשירים, מקומות עבודה אחרים עדיין לא. ויש אפילו שמשתמשים בשימוש הפרטי הנעשה במכשירים אלו, כעילה להפסקת חוזי עבודה. למרות זאת, במקרים שהגיעו לערכאות בשנים האחרונות, בתי הדין צידדו באופן כללי בצד העובדים והקשו על המעביד להשתמש במידע שנמצא על המכשירים.

המקרה הספציפי של הסקסטינג, חשף -לדעת בלוגרים אחדים-  בעיה חריפה בבית הדין הגבוה: שלשופטים הקשישים בבית הדין הגבוה יש ידע טכנולוגי שטחי ביותר, אם בכלל.
הבעיה לא זרה לנו בארץ, למרות שבעשור הנוכחי שופטים רבים מעודכנים היטב בשימוש בטכנולוגיה, קשה להם לתפוס את הדקויות  וההבדלים, ואת המשמעות הנרחבת שמאחורי המושגים השגורים בפי כל. לכן, אנו מוצאים כי בהכנת עדות לתיק משפטי, חובה להסביר בפרוטרוט את המושגים הבסיסיים, מבלי להשאיר דבר כ"מובן מאליו". לעיתים, הבנה טובה יותר של מנגנון או תקלה היא שעושה את כל ההבדל בפסק הדין.
 

מתכות עפרוריות-נדירות

רקע

בזמן האחרון נראה כי במקום "אם ירצה השם", יהיה עלינו לומר: "אם ירצו השם והסיניים... יוכלו יצרני הדיסקים להמשיך ולייצר דיסקים קשיחים".
למרות שהיסודות הנדירים קיימים גם בקרקע של ארצות אחרות, חברה סיניות היא זו המתמחה בכרייה ובעיבוד המינרלים המשמשים להפקת תחמוצות עפרוריות נדירות (Rare Earth Elements). הודות למחיר הנמוך שהיא קבעה, אותה חברה מחזיקה למעשה במונופול שיווקי לאספקת חומרים נדירים ויקרים אלו בעולם.

על פי מידע שהובא בפני הקונגרס האמריקני לפני שבועיים, סין שולטת היום על רוב מקורות המתכות המיוחדות וביניהן על כלל מקורות ה-neodymium הנחוץ לייצור מגנטים בדיסקים הקשיחים. 100% מייצור הניאודימיום נעשה היום בסין, אשר החליטה לאגור את החומר לשימוש עצמי, כפי שמדינות אחרות עושות עם משאבי טבע כגון דלק מאובנים.
 

השורות של עמית

לא מהיום

זה שנים שמשרד התקשורת תוקע כל מכשיר שתפקידו תקשורת או מובנה בו אביזר תקשורת. זה לא ממש דבר חדש. זו הייתה הסיבה שמודמים בזמנו עלו בארצות ייצורם 5$ והגיעו למדפים בישראל במחיר של 20$. למה? כי היבואן היה מחויב באישור משרד התקשורת והאישור הזה עלה ועדיין עולה כסף.
לכן לא הופתעתי ואני גם לא מתרעם על כך שהצעצועים של APPLE נתקעים במכס. כי למכס יש הוראה לא לאפשר הכנסת מוצרים ללא אישור התאמה לתקני התקשורת הישראלים. אני האחרון שילמד סנגוריה על המכס הישראלי והעבר שלי כולל קרב אגרופים עם סוכן מכס מול 1,000 צופים, אבל מצד שני אסור לשכוח שהמכס הוא ה-ש.ג. של מדינת ישראל ותפקידו לעצור כל מה שלא אמור להיכנס למדינה וזה כולל מכשירים ללא אישור של משרד התקשורת.
גם משרד התקשורת לא "נרדם בשמירה" כמו שאומרים, הרי משרד התקשורת לא יכול להתחיל לרכוש מוצרים ברחבי העולם להכניס אותם לבדיקות מעבדה ולתת להם אישורים על דעת עצמו. מישהו צריך לממן את זה, ומי שאמור להזמין את הבדיקות ולממן אותן הוא היבואן, אחרת מי שיממן אותם זה... אנחנו הציבור.
יש לזכור שה-IPAD יצא לשוק רק בארה"ב, ולאמריקאים תקני תקשורת שונים מישראל שהחליטה ובצדק לעבוד לפי תקני התקשורת האירופאים. זו הסיבה שהוא לא נמכר עדיין באירופה, וגם לא יימכר באירופה עד אשר יענה לדרישות התקינה האירופאית. העובדה שיש מסביבו היסטריה לא משנה כהוא זה. עכשיו בטח תשאלו "מדוע המכס במדינות אירופה לא מחרים מכשירים שכאלו?”. אני חי באירופה ומסתובב בשדות התעופה לא מעט, לא ראיתי הרבה מזוודות פתוחות כאן. אז או שהמכס לא ממש עובד קשה (לגבי צרפת זה מאה אחוז נכון) או שמבריחים הרבה פחות (וגם זה אפשרי).
 

גבולות חופש הדיבור

ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם בהם השימוש במילה נאצי כלפי אנשים, קבוצות אוכלוסיה וכמובן כלפי המדינה כולה, נכלל איכשהו בקטגוריה של חופש הדיבור. ביטויים כמו שאני נתקל בהם מפי השמאל הישראלי, היו מסתיימים במדינות אחרות בתא מאסר ולא לתקופה קצרה.
ליזי שגיא, בכירה בארגון "בצלם" - “ישראל הגורמת לזוועות הגדולות של האנושות, ישראל מוכיחה דבקות בערכי הנאציזם...” (את המלל במלואו תוכלו לקרוא בכתובת הבאה: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000553581&fid=2).
אשדר אלדן כהן מארגנת יום זיכרון אחר לנשים - http://tinyurl.com/y5h8q6w
שולמית אלוני, הכוהנת הגדולה של השמאל הישראלי, השוותה את הסרת המניפסט "השמאל הלאומי" ממדפי צומת ספרים (רשת מסחרית פרטית) לשואה.
הדוגמאות רבות ונאספות מדי יום. האמת היא שאף אחד מהקיצוניים הערבים לא השתמש בשפה שכזו אי פעם.
לכן, לא כל כך הופתעתי שבחור אוסטרלי, המפיץ בלוג אנטישמי שקורא לישראלים ויהודים "נאצים", אמר לי: “יהודים בעצמם אומרים כך". השמאל ה"ליברלי" הישראלי גרוע לא פחות ולטעמי אפילו יותר מהשמאל ה"ליברלי" האירופאי שהוא הבסיס לאנטישמיות החדשה.
הבעיה היא חופש הדיבור. בכל העולם המערבי יש חופש דיבור, אבל לא כל דבר מותר לומר בשם חופש הדיבור. גם הימין הקיצוני האירופאי ה-FN הצרפתי או ה- BNP האנגלי לא מעזים להשתמש בטרמינולוגיה של השמאל הישראלי, למה? כי זה יהיה הסוף שלהם. בישראל הם יקבלו תפקיד בשכר בארגון זכויות האדם (הפלשתיני) כלשהו.
קראתי גם את ההתנצלות של שגיא והיא דמתה באופן מפחיד לזו של אורי תובל סגן עורך עיתון הארץ. כנראה שלשמאל הקיצוני הישראלי יש כותב התנצלויות רשמי.
אני בעד חופש דיבור, אבל יש גבול.
 

סוף שבוע מהגיהינום

בשבת יצאתי לתחנת הרכבת המרכזית במרסיי (Gare Saint Charles). ציפיתי לבלגן, וזו בעצם הסיבה שניגשתי לשם. ארבע שנים אני כאן וכזה כאוס לא ראיתי. מצד אחד אין טיסות צפונה בגלל ענן האפר מהר הגעש האיסלנדי, מצד שני השביתה של נהגי הקטרים עוד לא תמה (יום 11) כך שתנועת הרכבות צפונה מזדחלת בעצלתיים. ממזרח ומערב למרסיי זורמים אוהדי רוגבי למשחק בין פרפיניאן (דרום מערב) לטולון (דרום מזרח) שיכול להכריע את גורל אליפות צרפת. הוסיפו לזה את המרתון של מרסיי שאמור להתקיים למחרת מוקדם בבוקר. והרי לכם כאוס אמתי. אף אחד לא יודע מתי ייסע ובלא מעט מקרים גם לאן. לא פלא שביתן חברת האוטובוסים Euroline היה מפוצץ גם הוא. חברת הרכבות הצרפתית (ממשלתית) לא איבדה את העשתונות (צרפת זה צרפת ושביתה זה ספורט לאומי) והגישה לנוסעים (שלא ממש נוסעים לשום מקום) משקאות וכיבוד קל. והללו ישבו בשקט והמתינו בשמש.
תמונות: http://www.demotix.com/news/303585/chaos-marseilles-train-station

נכנס יין יצא פלופ

קראתי במדור הכלכלה של ידיעות "היינות הישראלים זוכים בפרסים ואנשי עסקים מצרפים אותם לאוסף שלהם". אז נכון שבתוכן הכתבה אין בכלל אזכור של פרסים אבל זה פרט זניח. חיפשתי אנשי עסקים שמבינים, וקיבלתי אוסף של ישראלים שמקשקשים הרבה אודות יין. אני לא מתיימר להבין ביין אבל כשאתה חי בצרפת 4 שנים יין הוא חלק משגרת היום יום. מה שמוציא אותי מדעתי הוא הליקוק המסיבי בישבן של כל איש עסקים זוטר. באמת לא אכפת לי איזה יין אוהב מי מהם, אבל ניכר בעליל שרובם מופיעים בכתבה אך ורק בגלל שהם נכנסים להגדרה המאוד כללית של אנשי עסקים, ולא בגלל הבנתם ביין. אז דיי חברה, מדור הכלכלה אמור לעסוק בכלכלה ולא ליקוק ישבן למפרסמים שבמקרה שותים יין.
 

איך כדור הארץ משתין עלינו בקשת

הר הגעש האיסלנדי מצא לו זמן להתפרץ, אבל זה נראה כאילו כדור הארץ בה להסביר לנו שאנחנו קטנים מדי כדי לעשות עליו רושם. ההתפרצות שפלטה כמויות אדירות של דו תחמוצת הפחמן שמסתובבות להם ברחבי אירופה ותלויות רק בכיוון הרוח. באה רק להוכיח שלא חשוב כמה מכוניות יהיו על כדור הארץ, פליטת דו תחמוצת הפחמן שלנו היא בדיחה, שמישהו מרוויח עליה המון כסף, עשרות פוליטיקאית מקבלים קרדיט, ומדענים מוכנים לשקר ולעוות נתונים רק כדי שמישהו יפקיד עוד כמה מאוד אלפי דולרים בקרן המחקר שלהם. בפעם האחרונה שהר געש התפרץ כך הטמפרטורה על כדור הארץ ירדה.
תמיד כשאני צופה בצילומים של יאן ארטוס ברטרן, צלם תיעודי מדהים שמתמחה בצילום מהאוויר הוא זה שהפיק את הסרט HOME ואני שואל את עצמי איך יתכן שאנחנו הקטנים מסוגלים ליצור כל כך הרבה נזק. קשה לי להאמין שאנחנו, שבקושי מאכלסים 6% משטח האדמה של כדור הארץ -שהיא בעצמה רק ¼ משטח כל כדור הארץ- יכולים לדגדג לו. ואז מגיע לו הר געש לא גדול במיוחד ומשתק את כל אירופה תוך יומיים. ומפזר פסולת ודו תחמוצת הפחמן בכמויות שאדם מתקשה להבין. זו כנראה דעתו של כדור הארץ על כמה משמעותיים אנחנו.
אגב למי שרוצה לראות את הסרט HOME מומלץ לכל הדעות הצילומים מדהימים:
http://www.youtube.com/watch?v=jqxENMKaeCU 

ויש גם סרטים אחרים: http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית