לא מספיק

בכל פעם שמגיע בארגון הרגע לשחזר מידע ממערכת הגיבויים, עומדים שנייה דומיה. חדל הכדור מלהסתובב, הזמן מלכת, עוצרים את הנשימה והחדר נדם. אי הוודאות המסורתית  אוחזת באנשים, המחזיקים אצבעות בלב. כי זה הרגע בו יתברר אם העבודה נעשתה כמו שצריך, או לא. ועד כמה שמנהלי רשתות, מנהלי גיבויים ואנשי מרכז המידע יודעים מה צריך לעשות כדי למנוע את אי הודעות, היא עדיין קיימת באותו רגע גורלי... בטרם הסתבר שהכל בסדר, או שלא.
ואם לא, או שאפשר לצאת מדי חובה עם עבודה קדחתנית, או תירוץ, או הצהרה, או התנצלות, או שלא.
ואם לא, יהיה מי שיבקש הסבר על אותו מצב מביך בו הפתרון יקר (בזמן או בכסף), או ש-"שום כמות של כסף כבר לא תעזור".
אנחנו כמובן מדברים על מידע חיוני, ה-"mission critical data" שבלעדיו אפשר כבר לשלוח את העובדים הביתה.

בעולם אידיאלי הגיבויים תמיד תקינים, תמיד ניתן לשחזר מהם. אבל העולם שלנו רחוק יותר או רחוק פחות, אבל איכשהו תמיד רחוק מלהיות אידיאלי. אין לנו ברירה אלה לנקוט באמצעים כדי לשפר את הסיכויים לשחזור תקין מגיבויים.
אילו אמצעים ובאיזה קנה מידה? דבר ראשון, זה תלוי בערך המידע, שבארגון למטרות רווח ניתן לכמת, ובארגון ללא מטרות רווח אפשר להציג בהשוואה להישגים או שירותים, ואפילו במערכת ביתית או אישית אפשר להעריך על פי תפיסת הערך הסובייקטיבית של בעלי המידע. ערך המידע נע בין "ללא ערך" ל-"כל מה שנדרש כדי לשחזר". אבל אותו לקוח שמוכן להשקיע בעת צרה כל מה שנדרש כדי לקבל את המידע שלו בחזרה, לא בהכרח (כלומר, בהחלט לא) מוכן תמיד להשקיע את כל מה שנדרש כדי להגן על אותו מידע ממש מפני אובדן או השחתה.
כל ארגון המוכן להשקיע כספים בשחזור מידע שאבד לו, חייב להבין את חשיבות ההשקעה חכמה בהגנה מתמדת. "הגנה" בימינו, כבר הפסיקה להיות אבטחה פיזית+אנטיוירוס+גיבוי קונבנציונאלי, בדיוק כפי ש-"מתמדת" הפסיקה להיות "פעם אחת כל לילה".
כפי שתמיד אמרנו, ביטוח זה לא מלהיב, לא אטרקטיבי. גיבוי הוא ביטוח, והמשכיות השירות הוא עמידה בהבטחת הביטוח: לעזור לך לקום - כמה שיותר מהר, כמה שיותר בריא-  אם תיפול. להתאושש מן התוצאות השליליות ולהמשיך לעבוד, להרוויח.

קניינים רבים מחשבים את עלות פתרונות הגיבוי / המשכיות השירות מבלי להתחשב במחיר שיהיה על הארגון לשלם אם תוותר על אותו פתרון. חישוב העלות לפי יחידת נפח (גיגה-בייט או טרה-בייט) הוא נפוץ, בעוד יצרני תוכנות הגיבוי מציעות מחיר על פי רישיונות (סוג או מספר שרתים / תחנות וכו'). לכן, בצ'יף בנינו מחירון מסוג אחר, המשקף ישירות את עלות ההגנה על שרידות המידע, מבלי להתייחס למספר מערכות או מערכות הפעלה.

לפרטים ומידע צרו קשר

המאה ה-XXI, קובה

הבחירות המוניציפאליות הקודמות בקובה התקיימו ב-2007, עם 96.49 אחוזי השתתפות. השנה, נקראו להצביע לחברי מועצות האזוריות מעל 8 מיליון קובאנים מעל גיל 16. אבל, יש בקובה ריכוזי אוכלוסייה מבודדים, בעיקר באזור ההררי. משם, בהעדר אמצעי תקשורת אחרים (כולל טלפון) מגיעות תוצאות ההצבעה... עם יוני דואר.
השימוש ביונים מתאום עם ועדי הבחירות המקומיים, שכל אחד מהם מקבל 6 יונים למשלוח הדו"חות המתוכננים במהלך יום הבחירות.
אז כמה יונים בסך הכל? קשה לומר. נציג מחוז Holguín אומר שבסה"כ הועסקו מעל 500 יונים במחוזו בלבד...

http://he.wikipedia.org/wiki/ יוני הדואר בשירות ההגנה וצה"ל
 

נפלאות השידור

השידור הדיגיטאלי משנה את דרך העבודה עם המדיה לשידור, היום משודרים סביב העולם ובזמן אמת שידורי High Definition, הארכיונים הדיגיטאליים מתעוררים לחיים ונגישים בקלות. ארכיונים של ערוצי הטלוויזיה שבמרתפים אפלים הופכים יותר ויותר לאגדה עתיקה.
גדילת השוק הדיגיטאלי של ה-IP TV או טלוויזיה בפרוטוקול אינטרנטי מוערכת שתגיע ל-20 מיליארד דולר ב-2011. ספקי הכבלים המשדרים Video On Demand, משחקים מקוונים, פלטפורמות וידיאו ותמסורת וידיאו מידית יהיו מי שיקדם את אותו שוק.
אבל הוידיאו הדיגיטאלי לא דומה לרשומות המסודרות במסדי הנתונים הארגוניים (relational databases), אלה מידע חסר מבנה. והתצורה הדיגיטאלית הולכת ותופסת את מקומם של הטייפים. הארכיונים הקיימים זקוקים להמרה, והתוכניות החדשות מופקות מלכתחילה באופן דיגיטאלי. זה טוב לא רק לעסקים, אלה גם לאיכות הסביבה.
האינטרנט משנה את ייעודו של המידע הדיגיטאלי, ואותן חברות שידור רבות המחזיקות עדיין מרתפים עם כספות מלאות בסרטים חושקות בשינוי, על מנת להקל על השידורים החוזרים, למכור ולצור הכנסות.
גם הרגלי הצפייה השתנו, אנו מסוגלים היום לצפות בשידורים חוזרים בטלוויזיה ואפילו גם במכשירים הניידים, על פי בחירת התוכן והתזמון. האפשרות לגשת ולשווק את הארכיונים הטלוויזיונים, גם מקלה על חברות השידור להשיג השקעות והלוואות. האויב העיקרי שלהן הם השידורים הפיראטיים והורדות בלתי חוקיות של תוכן (הודות לפס הרחב הנפוץ יותר). במובן זה, האינטרנט היא הפרעה למגמת השוק.
ה-streams ב-HDTV מגיעים ל-25 (או אפילו  50MBPS). ובמונחים של צפייה, 25GB לשעה. הארכיטקטורה הנדרשת להתמודדות עם סטרימים רבים בו זמנית שונה מהותית מהדרישה בסטוראג' הארגוני הרגיל.
בשנת 1997 פתחה EMC קבוצת מדיה שהעסיקה מעל 400 עובדים. אבל התנפצות הבועה הפסיקה את הפעילות, והעובדים שעזבו יסדו את חברת Gorilla Technology. החברה עוסקת היום בניהול וארכוב של מדיה, מה שנקרא Tier archiving, האוטומטיזציה של האחסון מדיסקים מהירים ביותר לדיסקים איטיים יותר וטייפים.
חברת גורילה נבחרה כספק טכנולוגיה באולימפיאדות של בייג'ין, שם הכל שודר בשידור חי, והעריכה התבצעה בזמן אמת, עם פלט ל-IPTV, ל-DVD ול-mobile TV בו זמנית. בחדר העריכה עבדו העורך, העורך הראשי וכל העוזרים על אותו קובץ בו זמנית, והתוצאה יצאה לכיוון סוגי מדיה שונים. ב-18 הימים של האולימפיאדה, אומרים ב-גורילה, לא נשמט אפילו פריים אחד. העורכים סביב העולם עבדו עם שרתי פרוקסי ברזולוציה נמוכה, והחליטו אם רוצים או לא את קובץ הרזולוציה הגבוהה משרתי ה- EMC Clarion במרכז המידע אשר בבייג'ין.
הוידיאו עובר אינדקסציה על פי זמן. פרויקטים של טכנולוגיות מידע מסורתיים קיימים במימד אחד, אך המדיה מבוססת זמן. כלומר, גם הרזולוציה הגבוהה והנמוכה, שידורי אודיו והעתקת הקלטות אודיו ממדיה אחת לשנייה (dub), מבוססים כולם על אותה מערכת זמנים, וכל מערכת חייבת סינכרון לקודים של זמן המוטמעים בזרם השידורים (streams). חברת FOX האמריקנית מוכלת לחברת FOX הבינלאומית תכנים למכירה הלאה, ונהגה להעביר את הטייפים הפיזיים סביב העולם כל הזמן, עם כל עסקה. גורילה נקראה לצור סביבה ללא טייפים, החל מקבלה, דרך עריכה ועד שידור. המערכת להפצת תוכן שנוצרה לפני כשנתיים על ידם, מבוזרת אך עם ניהול מרכזי ומבוססת ענן. היא מכסה היום בריטניה, ספרד וצרפת, ובקרוב תתרחב לגרמניה, בולגריה, טורקיה, מצרים, הנסיכויות, יפן, הונג קונג ואוסטרליה. פעם, שידור שמקורו בבנגקוק היה נשלח ליעדו ע"ג טייפ. אבל, המערכת החדשה מאפשרת למשרד בבנגקוק לבדוק מה זמין בענן, מה נמצא בעבודה, או בהעתקה, מאפשר גם לערוך (ולצנזר) בהתאם לדרישות הלוקליזציה, בדרך זו שניתן לחזור אחורה ולשחזר את השידור במלואו. וכמובן, מאפשר שידור ישיר מן הענן, ללא צורך באחסון מקומי, פגיע בפני פיראטיות או העתקה.
גם National Geographic העמידו מערכת דומה, בעלת אופי מרכזי יותר. פעם הייתה החברה משלמת כחצי מיליון דולר לשנה בשירותי בלדרות. כעת, הם מחזיקים מרכז בכל אזור והכל מבוסס זמן. הכתוביות מבוצעות ברזולוציה נמוכה ורק מוצמדות לסרטים בעת השידור.
גורילה גם מספקת פתרונות לשוק הביטחוני. למשל, בחיפוש על פי מילות מפתח ב-CCTV. וגם, בשטח זיהוי דיבור (לא לשם הפיכת קול למלל) לזיהוי דובר מטעמי אבטחה או חקירה. גם 10,000 המצלמות המותקנות ברחובות לונדון משתמשות במערכת מסוג זה, למרות שבמקרה זה התוכן נשמר ולא עושים בו שימוש עד אשר נזקקים לו למציאת פריימים מסוימים.
היתרון הירוק של השידור הדיגיטאלי הוא החיסכון בסרטים רעילים בהם יש לטפל,  להעתיק ולסלק מדי שנה.
גם הגבולות שבין הטלוויזיה והרדיו מתחילים להיטשטש כאשר הסביבות מתכנסות. תחנות רדיו רבות החליטו להתקין מצלמות אינטרנט בחדרי השידור ומהר מאוד נפתח להם התיאבון ומצאו עצמן כתחנות IPTV עם סטודיו וצוות צלמים מקצועיים.
נחכה ונראה את התמונה המצפה לנו בעוד 10 שנים...
 

אני רק שאלה

"אשתי קנתה לי דיסק חיצוני Toshiba 400GB USB 2.0 יפה מאוד. טוב, הכבל קצת קצר מדי. אבל השאלה שלי היא: מה השכל למכור דיסק 400GB ב-FAT32 שלא מוכן לקבל קבצים מעל 4GB? הסבר מושכל יתקבל בברכה,
אריאל"

תשובה:  אין שכל.


"אתמול קראתי שיצאה גרסת 5.1 של תוכנת BKF Repair tool של SysTools, ועל פי הדיווח ניתן להשתמש בה כדי לשחזר מידע שגובה על ידי Backup Exec של Veritas, מפני שהגרסה תומכת בשחזור מידע מתוך קבצי BKF משובשים שנוצרו על ידי השימוש ב-VBE או (גם בגרסה הקודמת) בתוכנת של NTBackup המוטמע ב-Windows. בחברת SysTools אומרים שמטרתם לצור פתרון לשחזור גיבויים מכל הסוגים. והשאלה שלי: למה צריך תוכנה כדי לשחזר מגיבויים?
עבדכם הנאמן, משה .ס."

תשובה:  כי - "Backup is not Enough" - זה מה שאנחנו אומרים כבר שנים. אם כל הגיבויים היו תקינים אז לא היו מגיעים אלינו לקוחות לשחזור מידע. מעל 80% מהלקוחות מגיעים עם גיבוים תקולים שהם לא יכולים לאחזר מתוכם את הנתונים. ולכן הפתרון היחידי הנו מערכת המשכיות עסקית ולא פתרון גיבוי התלוי בתהליך שחזור.
 

קישורים לכם

● הסבר טוב של טכנולוגיות האלחוט החדשות:
 http://gizmodo.com/5168035/why-wimax-and-lte-wireless-4g-data

● למחדשי השפה העברית שביניכם (ובעיקר ממציאים ומשלבים מילים בשנינות או נהנים מהתוצאה), אתר www.alfabet.co.il, התשובה העברית ל-Urban Dictionary

● אגב לקסיקונים: ב-www.ma-ze.co.il תמצאו הסברים עבור המונחים והקיצורים השגורים בעולם המחשוב הארגוני

● לעומת זאת, אנגלית היא שפה משוגעת :-)

● עוד אחד שמשחק עם מילים. והפעם, אבטחת מידע- hebrewpalindrome

● לפיסול על המסך - http://www.drpetter.se/project_sculpt.html

● עשרת הקפיצות המדהימות ביותר - תודה לדור פלס

● רק בגלל השם "The Backup Plan", לא אומר שהוא סרט מקצועי, או אפילו מעניין. מרבית הביקורות מעידות על ההפקה ההוליוודית הזו (Jennifer Lopez) כמשעממת...
 

החלטות

"אני חושב להעביר את השרת מהמשרד של א' לחדר של ב'", אומר ג'. וד' שואל: "האם אתה בטוח שזה בסדר מבחינתם"?
שעתיים מאוחר יותר, עת ש-ג' מחבר את השרת במקומו החדש, שואל אותו ד': "מה אתה עושה?"
ג' קצת נעלב ומשיב: "שאלתי את א' ושאלתי את ב', שניהם אמרו שזה בסדר מצידם, אז למה שאני לא אזיז את השרת"?.
גם ד' נעלב: "בסך הכל רק שאלתי מה אתה עושה ואילו אתה, קופץ למסקנות!".


"קשה מאוד לא לקפוץ למסקנות. למעשה, זה הדבר ההגיוני לעשות", אומר הפסיכולוג גרי קליין בספרו על תהליכי קבלת ההחלטות (2009), זאת הדרך בה אנו בנויים לתגובה מהירה. קליין השקיע את 25 השנה האחרונות כדי ללמוד את דרך קבלת החלטות גורליות בחיים האמיתיים ותחת לחץ קיצוני. בספרו "פנסי רחוב וצללים: מחפשים את המפתחות לקבלת החלטות הסתגלותיות", הוא מנתח עשר דרכים מפתיעות להתמודדות עם מצבים דו-משמעיים.
קליין טוען כי בשונה לידע המפורש של שמות, עובדות וכללים, הידע העקיף או מרומז (tacit knowledge) גורם לאדם להיות מסוגל לבצע דברים מבלי לדעת להסביר כיצד. אותו ידע מרומז מרגיש מסתורי כאשר משתמים בו והוא מקור האינטונציות. עם הניסיון, אנו לומדים לראות דברים שאחרים לא קולטים. לדעת מתי לפנות שמאלה בתנועה מבדיל בין נהגים בעלי ניסיון לנהגים טירונים. רק עורך דין בעל ניסיון יודע לקרוא חוזה ולאתר בו בעיות פוטנציאליות ללקוח שלו. הידע המרומז כולל את היכולת לזהות מצבים טיפוסיים וחריגים על פי הניסיון האישי. מקבלי החלטות טובים "בונים לעצמם סיפור בראש" כדי להבין מה הולך, והצגת כל ההוכחות או עבודה על פי נהלים סטנדרטיים דווקא מתערבים ומפריעים לידע המרומז.
תמיד הגיוני לקפוץ למסקנות. לא לקפוץ למסקנות הוא דבר בלתי אפשרי. אנשים במצבים דו-משמעיים מכוונים את החיפוש אחר מידע על פי ציפיות מונעות על ידי הניסיון שלהם. עדיין, עלינו לבדוק את הציפיות ההתחלתיות שלנו כנגד המצב הנוכחי כדי למנוע מעצמנו תגובה טיפשית או טעות. אך לא מומלץ לקבל את העצה של "לשמור על ראש פתוח". הלא, כיצד נוכל לדעת מתי כבר ראינו את כל ההוכחות? וכמה זמן עלינו לחכות ולהשאיר את האינטלקט במצב סרק? שמירה על "ראש פתוח" מקשה על הבנת המצב.
קליין טוען כי עלינו להפסיק להתייחס להחלטות כאל הימורים. מקבלי החלטות מוצלחים מתמודדים עם המצב ובונים את האפשרויות שלהם יותר מאשר לחכות בצורה פאסיבית לתוצאה של הימור עם סיכויים, סיכונים ויתרונות ספציפיים.
אבל, על פי קליין, יש גם לשגיאות שלנו תפקיד כלשהו. אף אחד לא שמח לטעות. מסתבר כי הזמן היחידי בו אנשים נפתחים לבנות לעצמם תמונות מצב מחשבתיות טובים יותר, חל מיד לאחר שהם עשו שגיאה גורלית. לדוגמא, טייס קרב מומחה בהטסת מטוסי F-4 רצה לקדם את הקריירה שלו על ידי לימוד הטסת דגם אחר, ה-A-6. אבל הוא כשל בסדרת נחיתות שנדרשה לו לקבלת רישיון ל-A-6. רק אז לקח הטייס בחשבון את עצת קצין הסימונים לנחיתות, לחשוב על ההבדלים שבין ה-F-4 ל-A-6. הוא הבין שהבדל קטן במיקום מושב הטייס בקוקפיט של ה-A-6 גרם לו לפספוס במרכוז המטוס על המסלול. למחרת הצליח לבצע את הנחיתות ללא בעיה.

תיאורית ה-"ברבור שחור" מנסה להסביר את הקיום של אירועים קשים לניבוי ובעלי השפעה קיצונית שנמצאים מעבר לתחום הצפי הנורמאלי. רוב בני אדם יפגעו מאירוע "ברבור שחור", ובמיוחד אלו המאמינים שהם מסוגלים לנתח מידע במידה כה זהירה עד שהם יהיו מוגנים. אפילו כאשר סימני ההזהרה ברורים, חישובי הסיכון יכולים להיות בלתי מדויקים בעליל ונורא מטעים. את המשבר הכלכלי של השנה האחרונה עוררו חישובים שגויים שרבים הזהירו מפניהם במשך שנים רבות. אפילו בשלבים המוקדמים של המשבר, רבים עדיין חשבו שהכל בסדר. אירועים מסוג זה קשים להבנה, ולכן נוטים לתרץ אותם.
במיוחד ארגונים נמצאים במצב הדורש הכנה לתגובה ולהתאמה מהירות לאירועים בלתי צפויים. אפשר לחשוב על כך כעל ניהול סיכונים על ידי גילוי.
הדרך להבדיל מומחים אמיתיים מאנשים הנראים לנו כמומחים היא לשאול אותם על שגיאות שהם עשו בעבר. המומחים בד"כ עדיין מנסים להבין את שגיאתם האחרונה ועסוקים בלשאול את עצמם "מה הייתי צריך לצפות"?. ואילו המומחה המדומה יבטל טעות שעשה ויתרץ אותה במזל רע או יאמר שזו לא הייתה כלל טעות, שהיא נגרמה על ידי גורמים בלתי ניתנים לשליטה.
אהבנו במיוחד המשפט של קליין האומר: "אני שונא את המושג של המוח כקו הרכבה בו המידע עובר זיקוק ועיבוד עד אשר ניתן לחבר את הנקודות; הדבר מתחרה עם הניסיון של אנשים - ממכבי אש ועד אחיות בטיפול נמרץ- היודעים כיצד לזהות את הנקודות מלכתחילה כך שהם יכולים להתמודד עם מצב מסוים".
 

ל"ג בעומר

לקראת חגיגות ל"ג בעומר המשרד להגנת הסביבה ממליץ להימנע מהשלכת פסולות למדורות ומשימוש בתחליפי עץ מלא שבערתם מגבירה את הפגיעה הסביבתית והבריאותית לחוגגים

מרבית הציבור לא מודע לפגיעה הסביבתית הקשה הנגרמת מהבערת המדורות, ולפגיעה הבריאותית העלולה להיגרם לילדים החוגגים מנשימת החומרים הנפלטים מהבערת חומרי פלסטיק, פורמייקה ותוספות משונות נוספות הנזרקות למדורות ל"ג בעומר. המדורות גורמות לעלייה חדה ברמות זיהום האוויר. בתהליך השריפה נפלטים לאוויר ריכוזים גבוהים של חלקיקים נשימים, המסוכנים לבריאות, וכן כמויות גדולות של פחמן דו חמצני, הגורם להתחממות כדור הארץ.
בסמיכות להחמרה הזמנית באיכות האוויר עקב מדורות ל"ג בעומר ישנה מדי שנה עלייה בשכיחות הפונים לחדר מיון. הריכוזים הגבוהים של חלקיקים נשימים וחלקיקי שריפה, גרמו לעלייה חדה בתחלואה של דרכי הנשימה בקרב חולי אסטמה וחולים במחלות כרוניות חסימתיות של דרכי הנשימה.

להלן המלצות המשרד להגנת הסביבה לצמצום הנזק הבריאותי והסביבתי:

1. בבחירת האתר להדלקת המדורה הקפידו על שטח נקי וחשוף: אין להדליק מדורה ביער, מתחת לעצים ולא סמוך לשדה קוצים העלול להתלקח. יש לשמור על מרחק בטחון משטח בנוי.
2. מומלץ לחגוג בחברותא כדי ל"חסוך" זיהום אוויר. מדורות קטנות ולא גדולות.
3. אין להשליך למדורה חומרי פלסטיק וניילונים, יש להימנע מלזרוק למדורה כוסות, צלחות וסכו"ם חד פעמי מפלסטיק וכלים מקלקר. שריפתם של חומרים אלה גורמת לפליטה של חומרים מסרטנים ומלווה בריחות רעים.
4. אין לשרוף חלקי רהיטים העשויים מתחליפי עץ מלא כמו מלמין, M.D.F ופורמייקה;
יש להימנע מתחליפי עץ מאחר ותהליך ייצורם כולל ערבוב עם דבקים שונים הפולטים לאוויר בעת שריפתם חלקיקים המכילים חומרים מסוכנים ומלווה בריחות רעים.
5. אין להשליך למדורה עצים צבועים בצבע או בלכה.
6. אין להשליך למדורה לוחות אסבסט ומוצרים המכילים אסבסט כגון: חלקי גגות, אדניות, מיכלי מים וצינורות. שריפה של מוצרים אלו גורמת לשחרור סיבי אסבסט מסרטנים לאוויר.
7. מומלץ לא לשבת קרוב למדורה ולא בכוון שאליו פונה העשן, כדי להימנע משאיפה מיותרת של מזהמים.
8. לחוגגים בחוף הים: ניתן להבעיר אך ורק בתוך כלי קיבול, כגון חצי חבית או כל מיכל מתאים אחר. יש לדאוג לכיבוי מוחלט עם סיום המדורה ולהעבירה למיכל אשפה, ולהשאיר חוף נקי.
9. בסיום המדורה משאירים את השטח נקי. אוספים את כל השאריות משטח המדורה לתוך שקיות אשפה ומעבירים אותן למכולות האשפה הסמוכות.

תודה לנאור ירושלמי

השורות של עמית

מכתבי הונאה

אולי בגלל שתא הדואר שלי חוגג 20 שנה להיוולדו אני מגלה ש-50% מתוכנו הם מכתבי הונאה למיניהם. אם חשבתם שאתם מכירים את כולם אז יש לכם טעות. אני מקבל אותם בשלוש שפות ולא מדובר רק במכתבי העוקץ הניגרי או הלוטו. היות וכך והיות ויש לי קבוצה על פייסבוק לזיהוי נוכלים, הרי שכל מכתב חדש עולה לשם. כמעט כל יום אני מעלה "הברקה" חדשה. לאחרונה קיבלתי מספק האינטרנט שלי (כביכול) הודעה, הבעיה היא שהאינטרנט הוא לא על שמי ולכן לספק האינטרנט אין שום יכולת לדעת מה תא הדואר שלי. לכל המכתבים שאני מעלה לקבוצה אני מצרף הסבר למה ואיך מדובר בהונאה. השבוע פנה אלי אחד מחברי הקבוצה עם מכתב מינוי לתפקיד בחברת Shell במלזיה. הוא התחיל לחשוד רק בעקבות מסר ששלחתי לחברי הקבוצה. המכתב נראה סופר רשמי אם כי יש כאן בעיה פרוצדוראלית כי אף אחד לא ממנה אף אחד אחר בלי ראיון עבודה. אבל מצד שני שאתה מחפש עבודה Shell נראית מעסיק לא רע.
בדקתי את המכתב: כתובת הדואר האלקטרוני שהופיעה בו הייתה: www.shell-oil-my.com
בדיקה קטנה הראתה שהדומיין שייך לאדם פרטי שמחזיק בין היתר 51 דומיינים נוספים. הלכתי לאתר הרשמי של Shell וגיליתי שהאתר המלזי שלהם הוא בכלל www.Shell.com.my
המכתב היה חתום על ידי עורך דין עם כתובת דואר אלקטרוני בדומיין שאיננו קיים בכלל. כמיטב המסורת של נוכלים המכתב היה מלא חותמות רשמיות כביכול. הנוכל השיג את פרטי הבחור שפנה אלי היישר מאתר חיפוש התעסוקה, והרי ברור לנו שהאתרים הללו (כמו כל האתרים בעולם) לא בדיוק בודקים מי עובר להם בדפים ומאפשרים גישה לבסיס נתונים חשוב למדי לכל נוכל, העיקר שיוכלו להציג מספרים טובים יותר ואולי איזה אקזיט קטן.
 

שוחד

כל העולם ואשתו מואשמים בשוחד בפרויקט ההולילנד, אני לא יודע כמה מכם ראו אותו במו עיניהם, אני הספקתי. מדובר באחד המבנים המכוערים ביותר שראיתי בחיי. אבל הסירחון שנודף מהפרויקט הזה מתחיל בעובדה שבירושלים בונים רק דירות יוקרה והמחירים מטורפים. אין בירושלים בניה לצעירים או לשכירות, או חס וחלילה משהו לסטודנטים, הכל מיועד לתושבי חוץ במחירי עתק. אני שמח שניר ברקת החליט לעשות ניקוי אורוות, שכן בלי עידודו איש לא היה חוקר את המחלקה המושחתת ביותר בעירית ירושלים (יותר נכון בכל עיר, ראו סעיף רמת גן): מחלקת הפיקוח על הבניה. נכון להיום יותר מחצי מהמחלקה נישא לאחר כבוד לתא מעצר אי שם. האמת היא שמעבר לשוחד מגיע להם עוד כמה שנים טובות בפנים על כיעור פני העיר בצורה חריגה, על הזנחת הצעירים והעדפת תושבי רפאים עם כסף זר (והרבה ממנו) על פני תושבים תמידיים, עם מטבע מקומי. מצעד הנוכלים הולך וגדל מדי יום, לכולם כמעט כבר היה חיכוך עם המשטרה, ועל אביגדור קלנר כבר כתבתי כאן לפני שנים לא מעטות, בפעם האחרונה שהוא הסתבך. הוא היה אחד מהקבוצה שהשמידה את חברת אזורים בירושלים כשלקחה לעצמה דירות בתנאים היפר חריגים בפרויקט יוקרה אחר. בזמנו ניסו החברה' הללו מאזורים להשתיק אותי, דרך איום מרומז על השותף שלי בעבר. על  החרדים אף אחד לא מתפלא. יום אחד מישהו יהפוך את מי שנקרא "שומר הסף", החבר השמן ביותר במועצת עירית ירושלים*, ויגלה תיבת שרצים מטורפת. גם קשה שאורי לופוליאנסקי יהיה נקי כסגן ראש עיר בתקופת אולמרט וראש עיר אחריו (אחוזי הבניה טיפסו כמו מטורפים אחרי שלופוליאנסקי נכנס ללשכת ראש העיר). שולה זקן? אין לי שום מושג איך האישה הזו הסתובבה חופשי, נדמה שאין פרשיה שהיא לא הייתה מעורבת בה... אם זה לא היה אולמרט אז זה היה אחיה (פרשת שלטונות המס). לא רק שהיא הייתה חופשייה אלה שכל המדינה המתינה לגברת שתחזור מארה"ב. דני דנקנר, זה אותו אידיוט שכמעט הפיל את בנק הפועלים בגיבויה של בעלת המניות ההזויה שלו. עורכי דין, יזמים, פונקציונרים ומאכרים, כולם כולם גלגלו מיליוני שקלים. אני משוכנע שניר ברקת יושב לו בניחותא על כיסאו וצופה בחיוך קל איך משטרת ישראל מנקה לו את כל החרא מהאורווה. מזלנו שניר ברקת מגיע לכיסא ראש העיר כמיליונר, ומהיכרות עם האיש, לדעתי הוא לא צריך יותר.
בינתיים גם ברמת גן מסריח ובדיוק מאותה הסיבה. אני מבין שכסף מסובב עולם אבל לאף אחד מהחלאות הללו לא ממש חסר כסף וחלקם כבר הסתבך בעבר. אז מילא הדוסים שביניהם, סומכים על כוח עליון (למרות שהנ"ל בעליל לא אוהב גנבים), אבל החילוניים שבהם צריכים היו לדעת שלא לעולם חוסן. כנראה שכסף משפיע על הראש יותר מצינגלה.
(*גם ללא אימות נתונים עם "שומרי משקל", יש רושם שמדובר ביהושע פולק)
 

חמדנות וזכויות יוצרים

כולכם בוודאי ראיתם לפחות סרטון אחד מאלו של "היטלר מתעצבן". מודה ומתוודה הם מעולים. בעברית אנגלית או צרפתית. זה של היטלר מחפש חנייה בתל אביב או מקבל כרטיסים לשלמה ארצי בצוותא הם קלאסיקה וחובה לצפות בהם.
הסרט עצמו יצא בשנת 2004 ונקרא בעברית הנפילה (או "הבונקר" בשפות אחרות) והוא מתאר את ימיו האחרונים של היטלר בבונקר בברלין. סרט מעולה לכל הדעות, אם כי לא ממש מאותם סרטים שתרכשו כדי שיהיה בספריית הווידאו שלכם. לכן, כל כך מתמיה היה שיוצרי הסרט דורשים מ-יוטיוב להוריד את הסרטונים, הם טוענים לפגיעה בזכויות יוצרים. למה? הם רוצים כסף. ממי? לא ממש ברור להם.
הרי ברור ומובן מאיליו שכסף הם לא יראו מזה, אבל הסרטונים הללו מחזיקים את הסרט שלהם במודעות כבר למעלה משנה ו-6 שנים לאחר שיצא למסכים, וזה אמור לספק אותם במיוחד. אבל לא זה לא מספק את האידיוטים החמדנים, אז הם לוקחים אקדח טעון ויורים לעצמם ברגל.
הבעייתיות בטענה של זכויות היוצרים היא שזה לא ממש נכון שכן הטקסטים אינם שלהם והטקסטים הם הם התוכן הסצנה עצמה היא כמו מוזיקת רקע בלבד.
מצד שני הם גם לא יכולים להוכיח אבדן הכנסות שנובע מהפצת הסרטונים הללו, הרי אף אחד לא מתבלבל בין הסרט המקורי והסרטונים הללו.
אז למה? ככה, כי צרות עין וחמדנות היא מחלה כלל עולמית. ולמה יוטיוב מורידה אתם? שכן דווקא כאן היא עשויה לזכות בהרבה נקודות בבית המשפט ובעיני הציבור (ולהזכירכם יוטיוב זה גוגל). כי כולם אותו חרא ועדיף ליבב ולקפל את הזנב כמו כלבלב טוב, אולי להשתין קצת מרוב פחד, מאשר להילחם על האינטרסים של הגולשים.
 

אישה איכותית?

קראתי הרגע כתבה של מישהי שמגדירה את קבוצת הנשים שיוצאת ל"מלכת המדבר" כנשים איכותיות. מה זאת אומרת נשים איכותיות, הן עשויות מחומר מיוחד? משהו בלתי קמיט? או אולי חסין אש? מי לעזאזל המציא את המושג "נשים איכותיות". יין איכותי, לחם משובח, נשים? רבאק, יש כל כך הרבה שמות תואר מחמיאים לנשים, איכותיות זו החפצה של האישה. אישה שמציגה את עצמה כאיכותית הרי שמן הראוי שתלמד את השפה שלה. האם שמעתם פעם את המושג: high quality woman? אני לא. בד איכותי ולכן ביגוד יכול להיות איכותי, נעליים, כלי עבודה ושאר מוצרים אבל נשים, אם היא מציגה את עצמה כאיכותית אז הסחורה דפוקה.

וכן יש סרטים גם השבוע: http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית