קניות ברשת

תביעה ייצוגית הוגשה בסן פרנסיסקו נגד חברת האנטי-וירוס מקאפי, בטוח לא הראשונה, ומשום מה נראה כי גם לא האחרונה. הפעם, על הטעיית לקוחות שגרמה להם לרכוש דבר שלא במתכוון וללא ידיעתם. מסתבר כי בעת רכישה של תוכנת אנטי וירוס דרך האתר האינטרנטי של החברה, היה מופיע פופ-אפ עוד בטרם התחילה הורדת התוכנה. הפופ-אפ, הדומה עד מאוד לשאר עמודי אתר מקאפי, וללא כל רמז על היותו מתכוון למוצר אחר או לחברה אחרת, היה מודה על הרכישה ומזמין להקיש על כפתור אדום עליו כתוב "נסה כעת".
אבל התביעה טוענת כי צרכני מקאפי הולכו שולל לרכוש מנוי במחיר $4.95 לחודש, חברת הפרסום Arpu אשר מאפשרת לבצע רכישות בקליק אחד על מודעה הנמצאת ברשת, על ידי שימוש בנתוני אשראי שכבר הוזנו מקודם.
כלומר, אם רכשת את האנטי-וירוס באמצעות כרטיס אשראי, הפרטים שהזנת כבר בפנים, לשימוש של ארפו.
הפופ-אפ של ארפו מבלבל את לקוחות מקאפי ונותן להם להאמין שהם רק מבצעים צעד הכרחי בהורדת התוכנה שזה עתה רכשו. לא שאין בכלל הסבר על מה שבאמת קורה, אבל אותו הסבר כתוב באותיות פצפונות, אפורות על רקע כחול וכמעט בלתי ניתנות לקריאה.

חברות הענק מציגות מדי רבעון למשקיעיהן עקומות גידול ברווחים. כאשר העקומות ישרות מדי, הופכים אנשי השיווק ליצירתיים ולא אחת גובלות יוזמותיהם בפלילים. לא רק זה, אלא שהמתחרים מעתיקים שיטות ומנהגים, לטובה או לא לטובה של הלקוח. כך קרה שגם מקאפי וגם סימנטק נתבעו כבר קודם בבית משפט פדראלי של ניו יורק על "חידוש אוטומטי של חוזי שירות לתוכנה, ללא הסכמת הלקוח".
קניית תוכנות ברשת מהווה דרך נוחה ומהירה לספק צרכי מחשוב שונים. אך הכרחי מעקב מתמיד על השינויים ב"אותיות הקטנות" שמופיעות בחוזים ועל המסך, וגם בקרה צמודה על חשבונות האשראי כדי לגלות מי טומן שם את ידו בכיסנו ברשות או לא ברשות, ועל מה בדיוק.
 

הצפנה רפואית

לבני האדם בעולם כולו יש 99.9% זהות גנטית. עשירית האחוז הבודדת היא שעושה אותנו שונים מבחינה פיזית ופיזיולוגית. ה-0.1% השונה הזה שייך למוטציות נקודתיות שהתרחשו בהיסטוריה של האנושות, לפני דורות רבים. כל אחת מהמוטציות התפשטו בכוח האבולוציה בכ-1% מאוכלוסיית העולם.
הפרופיל הגנטי (ניתוח DNA) ורמת ההבעה של גנים אלו או אחרים, משמשים לרפואה-בהתאמה-אישית (Personalized Medicine) להערכת הנטייה של כל אחד לחלות במחלה מסוימת, כמו גם להתאים סוגים או מינונים של תרופות שונות.
כל גיוון הכי קטן בקוד הגנטי מסוגל להשפיע עלינו, החל מרגישותנו למחלות שונות, סיכויינו לחלות במחלות תורשתיות, דרך תגובותינו לתרופות וחומרים, וכלה בתבניות התנהגות כגון התמכרויות ותוקפנות.
מספר חברות בחזית הפרמקו-גנטיקה, ביניהן חברות ישראליות, פיתחו וממשיכות לשפר ערכות לגילוי חלק מאותם גיוונים בקוד הגנטי האנושי. מתוכן, קיימות ערכות שנועדו לאבחן תגובות בלתי רצויות לתרכובות תרופתיות. בארה"ב נקבע כבר לפני יותר מעשור שנים, כי התגובות הבלתי רצויות לתרופות עולות למערכת כ-50% יותר ממחלה נפוצה כמו סכרת. היום מוערך כי באחד מתוך 5 אשפוזים, סובל המטופל מתופעה בלתי רצויה לתרופות.
מסדי נתונים רפואיים המקשרים את פרופיל ה-DNA של חולים להיסטוריה הרפואית שלהם מהווים מכרה זהב לחוקרי גנטיקה השואפים להתאים לכל חולה וחולה את האבחון והטיפול במחלות. כמו כל תיבת אוצר אחרת גם מסדי נתונים מהווים מטרה לפריצה ושימוש בלתי נאות. אבל אפילו במהלך השימוש הנאות שלהם, קיימת סכנה לפרטיות המטופלים.
השבוע פורסם באתר האקדמיה הלאומית למדעים של ארה"ב מאמר על דרך מהפכנית לשנות מידע רפואי אישי, בצורה כזו שעדיין תהיה משמעותית למחקר אך חסרת משמעות למישהו המנסה לזהות אדם בתוך מסד נתונים. השיטה משתמשת באלגוריתם הסורק את תוכן הרשומות הרפואיות והופך את הפרטים המזהים ל"כלליים" יותר.
למשל, חוקר המעוניין לבדוק קשר בין מטען גנטי וקצרת, התוכנה תשמר את החלק בתיק הרפואי הקשור לקצרת. אבל אם בעל התיק גם שבר יד בצעירותו, האלגוריתם ישנה את הקוד ל"שבר בזרוע שמאל", לקוד המסמל "שבר בעצם" בלבד.
האלגוריתם נבדק כנגד פריצות אפשריות במאגר של יותר מ-2,600 מטופלים תוך הנחה שהפורץ מכיר את הזהות של אחד המטופלים וחלק מהמידע הרפואי שלו, ואפילו חלק מהקודים הקשורים להיסטוריה הרפואית הספציפית. הטכניקה החדשה חסמה את המאמצים לזיהוי חולה על בסיס אותם נתונים.
לפני שנתיים הוכחה האפשרות לאתר אדם באמצעות הפרופיל שלו, מתוך מאגר של אלפי פרופילים של DNA. העובדה גרמה לכך שמכוני הבריאות בארה"ב צמצמו את הרשאות הכניסה למסדי הנתונים שהיו קודם לכן פתוחים לכל גולש.
סריקות מסדי הנתונים הענקיים לשם מציאת קשר כלשהו בין גנים, מסוגלות להניב מידע קליני בעל ערך רב. קביעת הקשרים הללו תוכל לעזור לאנשי הרפואה, למשל, בהבנת התגובות השונות של מטופלים לתרופות מסוימות.
 

לבאים למשרדי צ'יף
 

עם ביטול החניון שהיה מול עיריית נס ציונה, הבאים למשרדי צ'יף מוזמנים להחנות את רכביהם בחניון ללא תשלום אשר ברחוב דקר, הממוקם כפי שרואים במפה.

חם ומתחמם

כשאדם משקיע הרבה כסף בבניית בית, לא נעים שיבוא אורח וימתח ביקורת על הבנייה. אבל, כאשר חברה משקיעה הרבה כסף במרכז מידע ומשכירה בו שטחים ללקוחות עסקיים, מחובתו של מי שרואה את השגיאות, לחשוף אותן.
בביקור במרכז מידע גדול בישראל קיבלנו השבוע רושם שמישהו שם קרא את הכותרות של כל התקנים, ההנחיות וההמלצות, רק שלא הספיק להיכנס לעומק במפרט. לכאורה, יש למרכז המידע את כל הנחוץ, אבל רק לכאורה. הוא לכאורה תת קרקעי, ולכאורה שמור היטב - למרות שהשומר עצמו לא מאובטח, וכך גם הכניסה למתחם. מי שמכיר את המושגים "מסדרון חם" ו"מסדרון קר", יגלה שם להפתעתו שהמסדרונות הללו רק נומינאליים. כלומר, אין ביניהם הפרדה ורק חסרים שלטים קטנים עם חצים שיסבירו לאוויר החם והקר לאילו כיוונים עליהם לזרום...

אבל אם כבר אמרנו, הרי לכם הסבר.
הוירטואליזציה, שרתי בלייד וטכנולוגיות נוספות מאפשרות אחסון של נפחי מידע גדולים במקום פיזי יחסית קטן, אך גורמות עומס ניכר על השרתים. העומס מורגש בעלייה בצריכת החשמל במרכז המידע. עלייה בצריכת החשמל מובילה ליצירת חום. משם נולדה הקונספציה של מיקום כל השרתים באותו הכיוון. החלק הקדמי של השרתים יפנה למסדרון קר, ממוזג היטב, ממנו ישאבו השרתים אוויר קר. ואילו חלקם האחורי יפנה למסדרון חם שהאוויר בו ישאב אל חוץ למרכז המידע באמצעות ארובות.
כ-70% מצריכת כוח החשמל מתפזרת במרכז המידע בצורת חום, בעיקר בחלק האחורי של השרתים. המסדרון החם, במרכז מידע בנוי היטב, מופרד היטב מהצד הקר והטמפרטורה בו גבוהה.
מה שקורה בפועל, כאשר החלק העליון של החללים משותף, זה שבצד הקדמי של השרתים נכנס למערכת כ-30% של אוויר קר בלבד, מפני ששאר האוויר הקר שהמזגנים מספקים, מתערבב עם האוויר החם בחלל המשותף. המסדרון הקר לא מגיע ל-20 מעלות הצלסיוס שהן תקן בחדרי מחשב. השהיה בו נעימה לנו המבקרים הישראלים, לבושי טי-שרט קצר שרוולים.
אם נמדוד את הטמפרטורה בחלק העליון ובחלק התחתון של הארונות במסדרון ה"קר", גם נגלה הבדל משמעותי, שיכול להגיע לכ-10 מעלות.
בנוסף להפרדה מוחלטת בין המסדרונות, מומלץ לבודד היטב את מעברי הכבלים בין החללים, ולהחזיק את הדלתות ביניהם סגורות באופן קבוע. זאת אומרת, אם בכלל טרח מישהו להתקין דלתות.
חוסר יעילות בשימוש באוויר הקר לא רק גורם לבזבוז אנרגיה. טמפרטורות גבוהות מסוגלות לקצר את חיי החומרה, לגרום לכיבוי זמני עצמי של המחשבים, ובסופו של דבר גם לנפילה של כל מרכז המידע.
מבנה נכון של מסדרון קר וחם מסוגל להאריך את חיי מרכז המידע והיחידות המרכיבות אותו. וגם, מאפשרות צפיפות גבוהה יותר של מכונות. במבנה הנכון אין הבדל טמפרטורה גדול בין החלק העליון לתחתון של הארונות, כך שאין צורך למקם בחלק התחתון את הציוד המתחמם יותר.

לא נסיים בלי מילה טובה. יש דבר אחד מצוין במרכז המידע הזה: הסודיות. לא תמצאו ברשת, ואפילו במוקד הטלפוני המאויש של החברה, את הכתובת או מספר הטלפון של המתקן. (אבל האמת, לא נראה כי זה בכוונה).
 

USB 2.2 בן 10

תקן ה-USB לפריפריאליים הוא ותיק מאוד. שבע חברות (Compaq, DEC, IBM, Intel, Microsoft, NEC ו- Nortel)  פיתחו אותו ב-1994 על מנת להקל על חיבור ה-PC להתקנים חיצוניים, גם כדי לאפשר רוחב פס רחב יותר, וגם כדי להחליף את אינסוף החיבורים השונים שבגב המחשבים דאז.
כבר ב-1996 פורסמה הספציפיקציה הראשונה ל-USB 1.0, ושנתיים אחריה יצאה ה-USB 1.1 (עם שיעור מעבר מידע של 12 Mbps עבור דיסקים קשיחים)
בדיוק לפני 10 שנים הופיעה הספציפיקציה  ל-USB 2.0, והתקן נכנס לתוקף בסוף 2001 עם יכולות של 480Mbit לשנייה.
עדכון התקן מ-2006 הביא את רוחב הפס של USB 2.0 ליכולת משופרת, שנעה, בהתאם ליישום, בין  3 ל-20MiB/s. אורך הכבל להעברת מידע במהימנות, הוגבל בתקני USB הקיימים עד כה לכ-5 מטר. בתקן USB 1.1 הייתה ההגבלה של 3 מטר.
במציאות, ניתן להשתמש במאריכים של עד 25 מטר, בנוסף לאורך הכבל המגיע עם התקנים שונים. למרחק רב יותר, המאריכים משתמשים בכבל מסוג CAT5 כדי להגיע עד ל-50 מטר.
כבלים בעלי שקע USB והתקני USB קטנים נאחזים בחיבור על ידי  לחץ במסגרת השקע, ללא צורך בברגים או קליפסים כפי שהיה נהוג בעבר. החיבור והניתוק אינם דורשים הפעלת כוח רב. אבל במקרים רבים, כאשר מופעל לחץ מוגזם או בעקבות נפילות ותאונות, אנו מקבלים התקנים בהם החיבור או השבב הסמוך לו, התעקם, נשבר או נסדק.

טכנולוגיית ה-USB 3.0 או SuperSpeed USB אמורה הייתה לצאת לשוק כבר לפני שנה, אבל מסיבות שונות היא עדיין לא בשלה וספק אם היא תגיע אלינו לפני סוף 2011 השבוע הצביעו במדיה כסיבה עיקרית על חוסר תמיכה מצד Intel, חברה שהחלה בתמיכה בתקן הקודם USB 2.0 רק בתחילת 2002.
הטכנולוגיה החדשה תתמוך גם בחיבורי USB 2.0 אך תהיה כל מה שחלמנו. קצב העברת המידע יתקרב ל-5Gbps בכל כיוון, ושני הכיוונים יתאפשרו בו זמנית. נוכל להעביר קבצים גדולים יותר בזמן קצר יותר. הכבלים יוכלו להיות בכל אורך שנרצה, אבל את רוחב הפס המרבי נוכל להשיג עם כבל של עד 3 מטר בלבד. הטכנולוגיה תטיב במיוחד עם הדיסקים הקשיחים, ותאפשר להם להגיע למלוא פוטנציאל הביצועים שלהם.
 

פינת הלקוח

ראש קודח

החשבתם כיצד מעבירות ספקיות התקשורת, המים והביוב, כבלים וצנרת תת קרקעיים?
חברת אורי נחמני ובניו מגן יבנה מתמחה במגוון עבודות הדורשות קידוח אופקי, כגון: קידוח אופקי עם צינורות פלדה, דחיקת צינורות בטון, קידוחים אופקיים אינטגראליים, קידוחים בשיטת הדחיקה וקידוחי סלע.
הקידוח האופקי עם צינורות פלדה מתבצע עם צינורות שקוטרם "12 – "100, המצליח בשיפועים שונים וגם בקרקע חולית או סלעית.
ניתן לבצע דחיקת צינורות בטון בקטרים גדולים (מ-1.6 מטר עד 3 מטר) לאורך עשרות מטרים.
החברה מחזיקה משפחת מכונות לקידוחים אופקיים אינטגראליים, עם צינורות פוליאתילן גמישים בקטרים שונים. בעבודה עם ציוד זה אין בכלל הפרעה סביבתית מפני העדר הצורך בבור כניסה, אלא רק בגומה קטנה.
שטח התמקמות המכונות מוגבל ל- 5 מטר בלבד והקידוח אפשרי באורכים שונים (250 מטר ויותר, בהתאם לתנאי הקרקע). למכונות יש כושר תמרון גבוה באדמה: ניתן לחצות נחלים וואדיות עמוקים בקידוח קשתי, וגם לקדוח באבן. השיטה מאפשרת קידוח/משיכת צנרת ברזל. כמובן שנדרש תכנון מקדים עם הלקוח.
ברשות החברה, גלאי בקרה אלקטרוניים, המגלים תשתיות תת-קרקעיות כגון תשתיות מים, חשמל ותקשורת ומציגים נתונים מדויקים על עומק הצנרת וכיוונה. הודות לכך, היא יכולה לבצע קידוחים בתוך העיר, תוך התמקמות על שטח מזערי.
לאחרונה פתחו ויצרו בנחמני ובניו ראש קידוח אופקי מיוחד, גאוות החברה, המקנה מידה של עצמאות מיבוא חלקים יקרים אלה.
 

השורות של עמית

את התופעה הזו צריך לחסל

אפל ואדובי נכנסות ראש בראש, אבל מי שסובלים הם המפתחים. למרות שאפל הודיע שהמכשירים שלה לא יתמכו בהתקן הפלאש של אדובי, לאדובי יש עדיין דרך להרוויח כסף, באמצעות פלטפורמת הפיתוח שלה ה- CS.
השבוע הודיע אפל על שינוי במדיניות, היא איננה מאפשרת שימוש ביישומי צד שלישי לפיתוח. כמובן שהצעד הזה נועד לדפוק את אדובי, ואת המשתמשים בפלטפורמת הפיתוח שלה שכמו כל שאר מוצרי אדובי, עלתה די הרבה כסף. הבעיה היא שהקרב בין אפל ואדובי יעלה ביוקר למפתחים עצמם והצעד האחרון נועד לפגוע ישירות בכיסה ואמינותה של אדובי.
מעשית, אפל תשלוט לא רק במוצר, רכיביו, סוללותיו, יישומיו ומכירתם, היא גם תהיה זו ש"תמליך מלכים" ותקבע למתפתחים באיזה פלטפורמה להשתמש. לפעמים אפל גרועה יותר ממיקרוסופט בגישתה. השאיפה - והיכולת - שלה לפגוע פיננסית במפתחים רק כדי להרוס את אדובי מצדיקות חרם מוחלט על מוצרי אפל, חרם אינטרסנטי לחלוטין שכן לצרכן אין שום זכויות על מוצרי אפל שהוא רוכש בכסף מלא, כי אפל מחליטה מה הוא ירכוש, מהיכן הוא ירכוש, איך הוא ישתמש באינטרנט ועכשיו גם מי יפתח וכיצד יפותחו היישומים עבורו.
תארו לעצמכם יצרן צלחות שיחליט שהוא ורק הוא מוכר את האוכל שיוגש עליהם, והוא יחליט איזה אוכל ובאיזה סיר ישתמש הטבח שיבשל את האוכל. איזה אידיוט יקנה צלחות ממנו? כנראה אותו אידיוט שרוכש את מוצרי אפל.
 

קם אך לא נשלם

פרשת ענת קם ואורי בלאו היא עניין טריביאלי וכל ניסיון על עיתון הארץ לטשטש את העובדות בצעקה: “חופש העיתונות" הוא ניסיון נואל לרמות את הציבור. תוכן התחקיר של אורי בלאו מעניין את התחת שלי (תסלחו לי על הביטוי). מה שכן מעניין אותי הוא העובדה שחיילת בצה"ל קיבלה גישה למסמכים סודיים, אחרי תחקיר בטחוני מעמיק. והיא כחיילת שיודעת שכל מסמך סודי בצה"ל מתויק וממוספר, וקיבלה עשרות תדריכים מה לעשות ומה לא לעשות עם מסמך סודי, הלכה והעתיקה אותם. הגדילה ועשתה מסרה אותם לעיתונאי, אדם שאין לו סמכות להחזיק מסמכים סודיים, לא לראות אותם, לא להחזיק בהם ובטח שבטח לא לפרסם את תכנם.
שניהם יודעים שהם עברו על החוק. ענת קם מצאה בזכות זה כנראה עבודה בוואללה (שייך לעיתון הארץ) ואורי בלאו לקח טיול ארוך מאוד ללונדון.
אין כאן שום עניין של חופש העיתונות, בשום מדינה אין לעיתונות את החופש לטפל במסמכים סודיים של הצבא. גם אין כאן שום עניין של זכות הציבור לדעת, ואם כן אזי לא פישר כמו בלאו ובטח לא ילדה אופורטוניסטית כמו קם יחליטו על כך. שניהם צריכים לדעתי לבלות מאחורי סורג ובריח כמו כל עבריין בטחוני אחר. ובכל העולם הם אכן היו מבלים 20 שנה ויותר.
עיתון הארץ מגן על אורי בלאו ומצדיק את עצמו, מנופף בדגל הלא נכון. העיתון הוא שותף לדבר עבירה ומן הסתם על עורכיו לשלם את המחיר. יש לזכור שאורי בלאו עדיין מחזיק ברשותו מסמכים סודיים, מעבר לכך גם אם יחזיר אותם הרי מי יכול להבטיח שלא סידר לעצמו עוד עותקים? להאמין למילה שלו?
אחת הבעיות עם השמאל הישראלי היא העובדה שהוא עד כדי כך משוכנע בסיסמאות שהוא מפריח, שהוא מתעלם מקיומו של החוק או מקיומם של אנשים שחושבים אחרת, ומוכן לעשות הכל על מנת להוכיח את צדקתו כולל לעבור על החוק, ואחר כך... הוא בוכה שהימין עובר על החוק.
קראתי את דברי הסנגוריה של עיתון הארץ על אורי בלאו, הם היו מטושטשים ומאוד מאוד לא משכנעים אפילו את קוראי עיתון הארץ. מישהי כתבה היכן שהוא שהארץ תמיד התנהג כאילו הוא שיך למדינה משל עצמו. ואכן כך. אישית אני חושב שעיתון הארץ לא ראוי להיקרא עיתון. עיתון תפקידו לדווח ומדור הדעות בו אמור להיות מאוזן כדי לתת לציבור את הזכות להחליט מה נכון ומה לא נכון. הארץ הוא פרופגנדון של השמאל והולך ומקצין מיום ליום. הדיווחים בו מגמתיים והדעות המוצגות בו הן חד צדדיות. ואת זה אומר אנוכי שכל אחד מקוראי יוכל לומר שאני נוטה שמאלה.
 

בשם פלורליזם?

קראתי גם את דבריו של אורי תובל, סגן עורך מוסף הארץ, אודות סרן אלירן רז ומשפחתו ואת כל הדו שיח בינו לבין ידידיו אנשי השמאל ה"נאור" על הפייסבוק. אז נכון שעמוד הפייסבוק של מר תובל הוא פרטי אבל חושף אדם עם מערכת ערכים מוגבלת חד צדדית, ללא טיפה של רגישות או אמפטיה למישהו שאיננו חושב כמוהו. הוא משתקף כאדם גס ותוכן דבריו נאלח. חבר מרעיו לא פחות גרועים. לעניות דעתי הוא חרא של בן אדם, אבל... זכותו לומר את כל העולה על רוחו בפורום פרטי כמו דף הפייסבוק שלו או ציבורי (כל עוד הוא לא פוגע באיש). היות והכל נעשה בשם הפלורליזם, ניסיתי להבין איך זה הולך שכן פלורליזם הוא מונח בעייתי מאוד ובעל פירושים רבים. למען האמת אינני רואה שום סוג של פלורליזם שמתאר את המצב של מר תובל וידידיו שכן "פלורליזם ערכי" מתייחס למצב בו שתי דעות מנוגדות יכולות להיות נכונות ושוות ערך באותה מידה למרות הניגוד ביניהם, כמובן שזה לא הרעיון של מר תובל ואנשי השמאל הנאור שכן הם מאמינים שרק דרכם נכונה ואין מלבדה.
"פלורליזם פוליטי" טוען שכוח פוליטי איננו בידיו של מי שנבחר אלה אמור להיות מפוזר בידי מספר גדול של קבוצות פוליטיות, שוב לא יתכן שכן השמאל לא מאמין שלמישהו אחר יש זכות או ידע.
אז מה שנשאר לנו הוא במקרה זה הוא ה"פלורליזם התרבותי" דווקא: "היינו קבוצה קטנה השומרת על תרבותה וזהותה בתוך כלל האוכלוסייה”. עוד מעט הם יעשו מימונה בגן סאקר.
 

שביתה

חייל מישיבת ההסדר "הר ברכה" שובת! הוא מסר את נשקו ושלושה חודשים הוא מגיע לבסיס, מסתגר בבית הכנסת ולומד תורה. וואללה יופי! שביתה בצה"ל, עוד מעט יקימו איגוד מקצועי ויצאו להפגנות. רק לאחר פרסום הסיפור בעיתונות (ידיעות) הוא נשפט ונשלח למחבוש.
לא יודע מה אתכם אבל מה שמתרחש בצבא מפחיד אותי. סרבנים מימין סרבנים משמאל שובתים, גונבים מסמכים סודיים, וכל אחד כדי להצדיק את האידיאולוגיה שלו. במלחמה הבאה הם יתחילו לירות אחד בשני.
 

אינוסי דין

קראתי השבוע איך מתעללת מערכת המשפט בילדה בת 6 שנאנסה. הסיפור כולו עורר בי גועל. אבל מה שהעלה את חמתי היא הפסיקה הראשונית של בית המשפט והטרמינולוגיה של השופטים למיניהם: ההוכחות היו שהנאשם אנס את הילדה אבל הוא הסכים להודות במעשים מגונים בלבד. קיצור הליכים עבור בית המשפט, אז למה לא. אבל כתוצאה מכך פוצתה הילדה ב-5,000 שקלים בלבד והאנס נשלח לשלוש שנות מאסר, ובניגוד למגמה הקיימת היום הטיל בית הדין איפול על זהותו כדי שחס וחלילה לא ידעו שאר ההורים והילדות שמדובר באדם מסוכן.
ההורים פנו לבית המשפט האזרחי ושם באחד המקרים ציינה השופטת: שאסור לשכוח שהאנס הוא אדם עם עבר נורמטיבי ואזרח מהשורה במשך עשרות שנים ללא רבב.
אז גברתי השופטת, כל השנים ללא רבב נמחקו למי שאנס ילדה בת 6. לכל חלאה יוצא השד מהבקבוק בשלב כלשהו ואין שום סיבה לתת לאדם נקודות זכות על כך שלא אנס אף ילד עד אז.
 

ובנושא אחר, סרטים כרגיל: http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature

תגובה לשורות של עמית

עושים רוח

המנמ"ר

פעם, בתחילתה של פגישה טכנית, הגיש לנו מנמ"ר של ארגון לא קטן שני כרטיסי ביקור. האחד ארגוני, של משרדו בו ישבנו. השני, פרטי שלו כמטפל אלטרנטיבי. היום אפשר כאן לכתוב "אלטרנטיבי" בביטחון מלא שרובכם יודעים למה הכוונה.
אין זו בושה עבורו להציג את הפאן הרך של אישיותו. מ-08:00 עד 16:00 הוא סמכות תאגידית טכנית ומעשית. בערבים אבל, הוא פושט את תג הזיהוי ביומטרי, הופך לאיש שמנים ומגע, מתבונן באאורות לצלילי תופים ונותן לשונו דרור בנונסנס חביב. זה עשוי אף להשפיע לטובה על תפקודו כמנמ"ר, להעשיר אותו בעורך רוח, פרספקטיבה, מי יודע... אולי אפילו עמידות?.
מנכ"לים, יזמים, סטרטאפיסטים מתבודדים בשתיקה, או מבלים חופשות מדיטציה במדבר, או במזרח, באשרמים (ממוסחרים במידות שונות) לטובת הנשמה.
לעומתם, ידוע לנו גם על אנשי מחשבים שאת רוחם מטפחים בדרכים מסורתיות. יש המתחזקים בדת, הרוכשים השכלה גבוהה, העוסקים בהתנדבות למען הזולת, ויש אפילו החוטאים בנגינה, הלחנה או כתיבה (האם גם בלוג נחשב?). כל המשפר אותם כבני אדם גם מעלה אותם כאנשי מקצוע. מסקנה: אנשים יקרים מתחום הטכנולוגיה לא חייבים, חלילה, להגביל את עצמם או להימנע מעיסוק ברוח או ברוחניות. נהפוך הוא.

החוקרת

היא התקשרה במוצאי יום השואה שייזכר על הנצחת הניצולים דרך האומנות.
היא הציגה את עצמה כשכנה, סטודנטית לתואר שני ב"לימודי נשים" העורכת סקר. וגם מקיימת חוגים והרצאות שלא במסגרת האקדמיה, בנושא מיניות בריאה.
ראשית, קצת מעליב שקיימת מגמת "לימודי נשים" ואין במקביל "לימודי גברים". (הלא מה מרתק יותר מלחקור את היצורים המעניינים הללו?)
שנית, יש באוזניי ל-"מיניות בריאה" אותו משקל פונטי כמו ל-"שרידות המידע", שזה תחום העיסוק העיקרי בצ'יף. אולי בשל כך המשכתי להקשיב בנימוס.
בטלפון הסבירה שכנתי שנושא הסקר שלה הוא: "נשים מציירות מיניות". נורה אדומה נדלקה לי איפה שהוא בתת המודע, אבל כיוון שאת שיחת הטלפון קיבלתי תוך משחק מהנה ב-Bubble shooter, גם מיד התעלמתי - בהנחה שזו עוד בועה אדומה מתפוצצת. בגלל המשחק גם פספסתי בהמשך הזדמנות של רגע -שהיא נטלה כדי לנשום- ולא הפסקתי אותה. הבחורה פירטה בקיצור את מניעיה לבחירת נושא התזה והמשיכה ישר לפרק ה-"Materials and Methods".
קצת נסחפתי מניצחון בנקודות על משחקי הקודם והתחלתי משחק חדש, אל עף שזיהיתי בבלילה הוורבאלית הבוקעת מן האפרכסת, משפט מקומם. להלן:
"פניתי לאיריס יוטבת, שהיא הסמכות הכי-גבוהה בארץ ברוחניות"...
רגע, מה קרה? נגמרו כל הפילוסופים, הסופרים הדגולים, החכמים הקשישים, המחנכים שנותנים את הנשמה במוסדות שכוחי אל? נגמרו אנשי הרוח באוניברסיטאות ובמכללות? נגמרו כל הרבנים, הנזירים, אנשי הדת האלמונים שמטפחים את הרוח לשם שמיים? אם כל אלה אכן עזבו ואינם, סביר להניח שאותה יועצת בהכתרה עצמית נשארה והינה הסמכות העליונה ברוחניות בישראל. אבל אם זה נכון, אבוי לנו. מבלי חלילה לבטל את מידותיהן הטובות, אם איריס יוטבת הפכה לסמכות העליונה ברוחניות, אז פנינה רוזנבלום יכולה כבר להחליף את סטנלי פישר.
אגב פנינה, השפה המדוברת הבקיעה פנינה שיש לשמר במילון הסלנג, והיא המילה "רוחניקיות", זרם אשר להבדיל מרוחניות טהורה גם נושא סממנים חיצוניים אקלקטיים וגם קל לאימוץ ללא התחייבות. לותיקים מביניכם, זכור אולי הכינו היתולי המדויק "מהו מיהו", שהדביקו לרוחניקיות עוד בתוכנית הטלוויזיונית הישנה זהו-זה!.  לצעירים יותר, נזכיר את אמצע עשור האלפיים, תקופת שיא לתופעה של זוגות ובודדים שעקב כשלון בעסקים פצחו במסלולים מבטיחים של רוחניקיות מכניסה ויצרו להם תעסוקה עצמאית בהשקעה קטנה - במחצלות וקטורת. (נעזוב הפעם את הקאוצ'ינג במנוחה). אצל הרוחניק/ית, חיית פסטיבלים וסדנאות בית מפוקפקות, הסטריאוטיפיזציה פשוט מתבקשת. בקיצור, זה יופי שכל לובש שרוואל בלי תחתונים מרגיש עצמו מרקיע בסולמות הטוהר והנפש. שיהיה להם לבריאות כל עוד יעזבו אותי בשקט ויניחו לשפיותי לצמוח. עם זאת, עוד נשאלת השאלה, האם מוסרי שבר סמכה רוחני יתפרנס מרוחניותו? האם אין לזה שם אחר, עם צליל דומה ל"גשמיות"? זה בעיניי דומה עד מאוד לכנסייה האוגרת אוצרות ומתפרנסת משנור, לקבוצות הדתית המתפרנסות ישירות או בעקיפין מזיעת אפם של אנשים שעובדים.
המשחק מול המסך נגמר במאזן עלוב של נקודות לטובתי, בטלפון עדיין דיברה האישה על העבודה האקדמית על נשים-שמציירות-מיניות תוך השחלת הזמנה סמויה לרכוש מסל מוצריה: הפעילויות בתשלום למען מיניות בריאה. ידיד שלנו היה שואל "מי היא בכלל שתחליט מהי מיניות בריאה ומה מיניות חולנית?"... ואני מצידי תוהה אם הנושא קשור ליחסי מין בגוף בריא, או עם נשים בריאות גוף...
מאוחר כבר, זמן ללכת לישון, ושתהיו לי בריאים.

פ.ג.