דיסק קשיח... מלבני!

אם עקבתם בשנים האחרונות אחר המידע במגזין זה, סביר להניח שהבנתם, פחות או יותר, כיצד בנוי ופועל דיסק קשיח (HDD) ...פלאטות עגולות החגות סביב ציר, ראשים בקצותיהן של זרועות מכאניות, וכו'.
היום, ברשותכם, נרסק את כל הקונצפטים הללו. לדיסקים, כפי שהכרנו אותם נגמרה הבלעדיות על השם "דיסק קשיח". עוד לפני שלוש שנים שמענו על פיתוח דיסק קשיח מלבני (HRD או Hard Rectangular Drive), מצע אחסון מגנטי שאינו חג כלל, למרות שעוצב באותו פורמט (מימדים, ממשק) כמו הדיסקים הקשיחים הקונבנציונאליים.
המוצר של חברת DataSlide, -שאב הטיפוס שלו הוצג השבוע- כולל סט דו-ממדי ודק במיוחד של 64 ראשים קוראים/כותבים הפועלים במקביל. המערך ממוקם מול משטח אחסון מידע מלבני המתנודד בזכות רכיב מניע (actuator) פיאזו-אלקטרי*  (המחזיק את המצע המלבני בתנועה מדויקת - אנא ואנא).
מצע האחסון מכוסה ציפוי סיכה מוצק וקשה ביותר, להגנה על השטחים המגנטיים מפני שריטות. על פניו, החלום הורוד של כל מי שחווה אי פעם מקריסת ראשים.
המערכת במצבה הנוכחי מסוגלת לבצע 160,000 פעולות כתיבה/קריאה רנדומאליות לשנייה (IOPS), עם קצב העברת נתונים של 500Mb לשנייה. אב הטיפוס יכול בינתיים להכיל רק 36GB מידע (ואם הקיבולת לא תשתנה בהמשך, הדבר ייעד את הטכנולוגיה לפלח שוק שבין ה-SSD ל-DRAM.
למעשה, מדובר בטכנולוגיית דיסק קשיח סטנדרטית, על יתרונותיה, אך ללא החסרונות הקשורים לסיבוב סביב ציר. בהשוואה לכוננים במצב מוצק (SSD), ה-HRD מגיע לביצועים טובים יותר, צורך פחות חשמל וכן מחזיק בסיבולת טובה לקריאות וכתיבות חוזרות.
ה-HRD מנצח גם את ה-HDD המסורתיים וצורך מעל 60% פחות חשמל מהם (פחות מ-4 וואט) . במצב מנוחה אין ל-HRD כלל אובדן אנרגיה.
בקישור זה תוכלו לראות מצגת. הטכנולוגיה עמידה יותר בפני מהלומות בהשוואה ל-HDD
היצרנית DataSlide היא חברה פרטית בריטית, המקיימת שת"פ עם מספר אוניברסיטאות בארה"ב, צרפת ובריטניה. בדיסקים המלבניים היא משתמשת ברשות בטכנולוגיות ייצור בשלות מתחום ה-LCD (לטיפול בזכוכיות), ה-HDD (כולל צריבה אנכית) והמוליכים למחצה (ראשים ליתוגראפיים). את אחסון המידע בביטים לוקחת דטה-סלייד מקונספט הזיכרון הבלתי נדיף Millipede של IBM, אבל כל אותם מרכיבים טכנולוגיים מוכרים יושמו כאן בדרך חדשה ומקורית.
דוברי החברה מדווחים על משא ומתן  עם חטיבת ה-Embedded העולמית של אורקל כדי לצרף מסד נתונים למנגנון, על מנת לצור התקן אחסון "חכם" לשימוש באפליקציות של קריאה/כתיבה נמרצת של multiple concurrent stream (זרמי מידע או תקשורת מרובים המתרחשים בו זמנית).
מקורות שונים צופים את יציאת הטכנולוגיה לשוק בעוד כ-3 שנים.

* Piezo היא השורש הלטיני שפירושו מקביל ל-"קוועטש" ביידיש :-) חומרים פיאזו-אלקטריים יוצרים זרם חשמלי ברגע שמופעל עליהם לחץ, כדוגמת גבישי קוורץ, טופז (לא דודו), גבישי טרטרט האשלגן-נתרן (מלח רושל) ועוד.
התופעה ידועה במיוחד לילדי אמהות יהודיות סטריאוטיפיות.
 

בשקט

המק-בוקים, מחשבים נישאים מאת אפל, השייכים לסדרה יוקרתית שהדגם הראשון בה הופיעה ב-2006 ומאז מתפתחת ברעש וצלצולים. את המחשבים ניתן להזמין עם דיסק קשיח או זיכרון במצב מוצק. קיבולת הדיסקים הקשיחים של המחשבים תוצרת 2009 היא של 120 או 160GB וניתן לבחור בזיכרון פלאש מ-160 עד 500GB. קו ה-MacBook-Pro מאותה סדרה הגיע עד כה עם ממשק SATA-II לדיסקים, אך לאחרונה מסתבר שהדגמים עם מסכי 13 ו-15 אינץ' התחילו פתאום להגיע עם ממשק SATA-I, איטי יותר.
ממשק ה-SATA (או Serial-ATA) מאפשר תקשורת בין המחשב לדיסק. ככל שהממשק מתקדם יותר, הוא גם מהיר יותר (ראה השוואה) ומן הסתם גם יקר יותר. SATA-I מאפשר קצב העברת מידע של 1.5Gb לשנייה, בעוד ה-SATA II מגיע ל-3Gb לשנייה. (טכנולוגית SATA III החדישה אף מסוגלת ל-6Gb לשנייה).
מדרוג הממשק משפיע פחות על לקוחות שהזמינו את המחשבים עם דיסק קשיח, מאשר על לקוחות שבחרו באופציה של זיכרון פלאש (SSD). בדיקות ביצועים מראות כי אותם מצעי אחסון מאטים את קצב הקריאה/כתיבה שלהם (I/O) כאשר מהירות הממשק מול המחשב יורד מתחת ל-3Gb לשנייה. דווח כי בעיקר נפגעות פעולות הקריאה העוקבות הארוכות.
בפורום השמועות של משתמשי מקינטוש עלתה סברה כי שדרוג ב-firmware של לוח המחשב תוכל לפתור את הבעיה, אמנם  אין בינתיים אישור רשמי לכך.
התרגלנו להשקות הגרנדיוזיות של אפל, בכל פעם שמביאים לנו משהו יותר קל, מתקדם, מהיר או נוצץ. חבל שאת השינויים לרעתנו הם לא מפרסמים בכלל; מצבים כגון אלו מכרסמים באמינות היצרן.
 

על פי בקשת הקהל

גרסת Beta האחרונה של BOS כוללת בתוכה בין היתר תוספת שימושית לכלי שכפול הדיסקים והקבצים ChiefDD.
בתקופה האחרונה מאז הוכרזה מערכת המשנה ChiefDD על יכולותיה החדשות נתקלנו בהתלהבות רבה מצד משתמשים ומנהלי רשת המוצאים בכלי קטן זה את אחת היכולות המופלאות בארגז הכלים הנקרא BOS.

ChiefDD מסוגל לשכפל כל דיסק קשיח אל כל דיסק קשיח אחר או לקובץ Image, כמובן שהכלי מסוגל גם לשכפל חזרה מקובץ ה-Image לדיסק קשיח – או לקובץ יעד אחר.
יכולת זו לשכפול דיסקים שלמים או קבצים ברמת הבלוקים הבודדים מאפשרת לארגונים שונים לשמור עותקים מרוחקים של מערכות ההפעלה של שרתים קריטיים או של קבצים קריטיים, מסונכרנים ומבלי להעמיס על תעבורת הרשת.
העובדה שהקובץ הנוצר על ידי ה-DD מאפשר אליו גישה מיידית באמצעות כל כלי הקיים בשוק ואפילו חיבורו כדיסק וירטואלי למערכת הפעלה Linux או VM נותנת כוח נוסף וחשוב בידי מנהל הרשת.

הכלי עבר בחודשים האחרונים תהליך פיתוח מואץ שכלל רענון מרכיבים ובניה מחדש של חלקים בו, לשם שיפור ביצועים ותוספת יכולות – על פי בקשת הקהל.

בניסויי מעבדה הגענו למהירות שכפול קרובה ל 2GB לדקה בהעתקה מדיסק קשיח SATA במארז USB2.

יכולת נוספת שנוספה היא שכפול קבצים מרובים. בגרסה הנוכחית ניתן להגדיר את מקור המידע כ- PST.* והתוכנה תיצור בספריית היעד העתקים מושלמים של כל אחד מהקבצים בספריית המקור.

כאשר נפעיל את התוכנה בפעם השנייה, ישוכפלו רק מקטעי המידע שהשתנו מאז הפעם הראשונה ויעודכנו לקבצים המתאימים בספריית היעד.

יכולת זו בפני עצמה מאפשרת להגן על מידע ארגוני חשוב באופן שונה מהמקובל וללא מתחרים  ביכולות ובביצועים. אחד מהארגונים הגדולים ביותר העושים שימוש ב BOS כבר מנצל יכולת זו לשם גיבוי / סנכרון כל קבצי מערכת הדואר הארגונית  לאתר חלופי.

שכפול נעים!
לשאלות: info@bos.co.il

רוה"ח ופרי עמלו

אני לא רואה חשבון ממטר. אבל אני רועה חשבון בצ'יף... יש לי עדר של חשבונות לקוח שרבים מהם משרדים של רואי חשבון או מנהלי חשבונות. אני אחראי להזכיר מדי פעם לרו"חים שהנה הם עבדו קשה כל כך ויצרו כל כך הרבה מידע, עד שנגמר להם המרעה ורצוי שבקרוב ידאגו לנפח אחסון גדול יותר ולרישיון BOS מתאים.
מאיפה הגעתי לעיסוק מוזר כל כך? מה היה לי רע בשדות העמק, שם המרעה ירוק בחורף וצהוב בקיץ... ואילו כאן ירוק (כל עוד הגיבוי שט על מי מנוחות) ואדום כאשר מופיעה תקלה כלשהי.

בנוסף ליצירת המידע - פעולה שנגזרת מעבודת החשבונאות היומית - יתכן וגיבוי המידע בצורה נכונה היא הדבר החשוב ביותר שאנו עושים למעננו ולמען בעלי העסקים/הארגונים שאת חשבונותיהם אנו מנהלים.
עקרונות הגיבוי זהים תמיד, ללא קשר לסוג המידע, והמידע החשבונאי לא יוצא דופן. אבל העובדה שיש לנו גיבוי חסרת ערך כאשר אותו גיבוי לא תקין או לא מעודכן.
משרדים רבים שבצעו גיבויים באופן לא סדיר או לעיתים רחוקות, (או שמרו גיבוי אחד בלבד מכל דבר) מצאו את עצמם במצב לא נעים כאשר לא הצליחו לשחזר את המידע, או שהמידע המשוחזר לא נמצא מועיל. למשפט "עשית ולא תיעדת, כאילו לא עשית" פרפראזה בתחום המשכיות השירות אומרת: "גיבית ולא שחזרת, כאילו שלא גיבית".
עד כה, כל מי שהיה לו ספק לגבי קדימות אסטרטגיית גיבויים נכונה ביחס לשאר המטלות במקצוע, אותו ספק התפוגג ברגע קרות אירוע משמעותי עם אובדן מידע. בואו לא נגביל את עצמנו למידע של הנה"ח בלבד - כל הקבצים הקשורים לעסק חשובים, כך שאבדנם מזיק לעסק.

קובצי מידע משובשים בעת הגיבוי, לא המקור ולא הגיבוי יועילו לנו, כאילו כבר טרף אותם זאב מבלי ששמנו לב... וכמעט כל מערכות הגיבוי הקונבנציונאליות לא מסוגלות להגן עלינו מפני תופעה זו. משהו דומה קורה עם קבצים שנמחקו (בשוגג או בזדון) ואינם. על כן, חשוב לנו לשים פעמון לחתול כפי שעושה מערכת הדיווח של BOS
בין גורמי השיבוש לקובצי מידע נמנים תנודות באספקת החשמל, וירוסים, תקלות מערכת ההפעלה, שגיאות אדם, תקלות תוכנה, ועוד רבים.
בדרך כלל, אין אנו ערים לשיבוש שארעה בקובץ עד אשר ננסה שוב לפתוח אותו או לעבוד עליו.
נכון, פירמות של תוכנה חשבונאית מספקות לנו הנחיות לגיבוי, אך מומחיותן היא תוכנה להנהלת חשבונות, ולא המשכיות השירות. לכך, נאלץ לדאוג לעצמנו. ולכן, חשוב לנו לדבוק בכללים המוכחים להישרדות בשדה קרב המודרני הזה:

● הגיבוי אינו היעד העיקרי - השחזור הוא זה.
● השחזור נמדד במהירותו ובאיכותו - כמה שיותר מהר וכמה שיותר קרוב ל-100% מידע משוחזר.
● על המידע המגובה להיות כמה שיותר דומה לקבצים ולמידע המקורי. (נקודה זו מתייחסת לפתרונות הגיבוי השומרים את המידע בתצורות או בסידור שונים לאלה אשר במקור)
● תהליך הגיבוי צריך להיות אוטומטי ולהשאיר לנו ידיים פנויות. כמה שיותר, יותר טוב.
● הפרשי זמן קטנים בין גיבויים ממזערים את אובדן המידע - אם וכאשר יתרחש.
● יש למזער את התערבות המשתמש בחובות הגיבוי - טיפול ואחריות
● תהליכי הגיבוי לא צריכים לעכב או להפריע לפעילות הארגון, ופעילות הארגון לא צריכה לעכב או להפריע לתהליכי הגיבוי.
● למען שחזור מהיר, חיוני שיהיו בהישג יד כמה שיותר קבצים מגובים, וגרסאות שונות של אותם קבצים.
● שימוש נרחב ב-*Agents בפתרון גיבוי מעמיס על המערכת, מקשה על התחזוקה וצורכת כמות זמן משמעותית בתהליך השחזור.
(*=תוכנה המקשרות את תחנות העבודה בהן מותקנת, ליישום הגיבוי אשר בשרת)
● במחשבים נישאים ומחשבים שולחניים קיים לעיתים קרובות מידע בעל ערך רב, יש לגבות מחשבים אלה בכל עת ובכל מקום - גם בהיותם מחוץ לרשת המחשבים.
● בעת השחזור, תהליך מציאת המידע או הקובץ הנכון דורש זמן רב. גיבוי אופטימאלי מאפשר למצוא אותם בקלות.
● הישענות על טייפ כמצע יחידי לגיבוי הוכחה כבלתי בטוחה. פתרון נוסף אחר הנו הכרח.
● על פי הגדרה, לגבות זה לשמור עותק של אובייקט במקום אחר. ואנו מוסיפים: גם בזמן אחר, כלומר חייב להיות delay buffer למקרה של שיבוש המידע.

נכון שהגיבוי הוא מנגנון שנועד לשמור על המידע. וקיימים פתרונות נוספים (השייכים לקטגוריית "Fault tolerance") שנועדו לשמור על המערכות עצמן, כמו התקני מגן נגד פרצות חשמל וכו'. גם לרועה צאן יש דרכים לשמור על העדר, ואמצעים אחרים לשמור על המרעה.

למידע נוסף ושאלות: info@chief.co.il

חיים מסרט

הצלם אשר כתב באתר שלו: "הבנייה וההריסה הם שניהם מקצועות מסוכנים. היות ובחיי היום-יום הם כה נפוצים, רוב האנשים בקושי שמים לב  אליהם, אך למעשה הם מקצועות המציגים את האדם במיטבו".
אשר התכוון לבנייה ולהריסת מבנים, הדורשות מן העוסקים בהן את מיטב היכולות הפיזיות והאינטלקטואליות. בנייה והריסת גופים עסקיים, לעומת זאת, לא דורשות עמידות פיזית מיוחדת... כידוע לכל מי שמצוי בעולם פתרונות הגיבוי, חברת Tandberg הנורווגית הייתה בשנות התשעים אחד מעמודי הטווח של שוק זה, בתחום הטייפים. כמו במשל שהבאנו לפני שבועיים, יסד סבא טנדברג את מפעל מכשירי הרדיו שלו בשנת 1933, וכאשר התגברה מהפכת המידע, עבר העסק בשנות ה-70 לייצור טייפים. ב-1984 הפכה לחברה ציבורית ואחרי תהפוכות, פיצולים, והרבה כסף שזרם בספריה, רכשה ב-2006 את יצרנית הטייפים האמריקנית Exabyte. ב-2008 רכשה מחדש חברת Tandberg Data את אחת מאחיותיה Tandberg Storage, אבל חצי שנה לאחר מכן הודו שתיהן יחד ב-אי יכולתן להחזיר הלוואה והגישו מועמדות לפשיטת רגל.
עם זאת, הן ממשיכות היום לספק תמיכה טכנית ללקוחות של מגוון מוצריהן - כונני טייפים, מזינים אוטומטיים, ספריות טייפים, מכשירי NAS וכונני דיסקים ניתקים. למרות הקשיים נכנסת טנדברג כרגע לשוק ה-VTL, ספריות הטייפ הוירטואליות. נציג טנדברג אמר לעיתונאים: "אנו בליבנו חברת טייפים, ומה שאנו יודעים על טייפים אפשר לנו לבנות התקן מבוסס דיסקים שחוסך את התסכול הקשור לניהול טייפים". ואכן, יוצאת כעת טנדברג עם VTL בשם DPS1000 שנועד לסביבות של ווירטואליזציה. את המוצר אפשר לקנפג עם 1 עד 8 דיסקים קשיחים בתוך ספרייה וירטואלית אחת. ניתן להרחיב את המערכת עד לנפח מרבי של 45TB באמצעות מודולים נוספים. בעבור יחידה בסיסית של 3TB נשלם היום כ-10,000 דולר, שתי יחידות (TB) יעלו כ-18,000 דולר, ומחיר המודולים הנוספים להרחבה הוא 9,500 דולר ל-4.5TB או 12,600 דולר ל-9TB.

קראנו על חקר שנערך לאחרונה בין 114 אנשי IT בארה"ב, המראה שרבים מעדיפים VTL על פני ספריות טייפים. ניהול ה-VTL פשוט יותר, אמרו 66% מן הנשאלים, ו-77% אמר שה-VTL קל יותר להרחבה.
למרות מגוון פתרונות ה-VTL בשוק, מסתבר שרובם משתמשים באותו סוג של טכנולוגיה. היצרנים השונים לא ששים לחשוף את השינויים העתידיים במוצריהם, אך ככל הנראה לא צפויים בחודשים הבאים שינוים בחומרה.

כאשר הגיבוי בטייפים מנוהל כנדרש, ההוצאות השנתיות -הכוללות TCO של הכוננים והתוכנה, מצעים מתכלים, שעות תפעול וכו'- מרקיעות שחקים. המעבר מגיבוי מבוסס טייפים לגיבוי מבוסס דיסקים נמצא בשלב מתקדם בעולם, כאשר הארגונים השונים תרים אחר דרכים לחסוך במצעי אחסון וגיבוי. על פי סקר חברת TIP בין לקוחות שנמנים בין חברות ה-Fortune 1000, כ-שלושה רבעים מהחברות הללו כבר עברו לתשתיות גיבוי מדיסק לדיסק. אבל, חברה ממוצעת מקבוצת ה- "Fortune 1000" עדיין מעסיקה כ-12 עובדים אשר מקדישים  40% מזמנם לניהול הטייפים.
הרבה חברות נשארות תלויות בטכנולוגיות מסורתית מפני שזה קל יותר מאשר לבצע מהפך. לכן, הן נשארות קשורות לטייפים, אפילו שראשי מחלקות ה-IT יודעים שהדיסקים הקשיחים אמינים יותר ואפילו זולים יותר. הניסיון מראה שחוסר מעש בתחום זה הוא פשוט המתנה לרגע בו אסון מחייב אותנו לפעול ולבצע את השינוי. חשוב שאת המשכיות השירות לאחר "אסון" (טבעי או מלאכותי) נתכנן מראש באופן פרו-אקטיבי, לא ריאקטיבי. מערכות גיבוי מבוססות דיסקים מסוגלות להחזיר בקלות - בזמן שנחסך לשחזור - את עלויות המעבר מטייפים.
 

משחקי מדע

הצירוף הקטלני של אם יהודיה וקורטוב פרנויה מסוגל להביא לתוצאות הזויות. כך למשל, כאשר רעיה ואם בישראל חולפת על פני מסך דלוק וממש בלי כוונה תחילה, עיניה נופלות על המשפט "היזהרו מ-אדי האמוניה והקֶרוֹסִין (נפט מזוקק)".
רגע... מה עושים אדי אמוניה ונפט במסך האלגנטי שלנו, בחדר העבודה המעוצב בעץ ובפשתן הדליקים למדי?
האשמים הפוטנציאליים ישבו סביב קולה עם קרח והשתתקו מיד עם כניסתי למטבח, עובדה מחשידה בהחלט. "מה אתם זוממים?" שאלתי בקלילות, שלא הצליחה להסוות את הדאגה.
- מגנטים נוזליים.
- אהה, זה הכל?
- אמא, מגנטים נוזליים זה כל כך קול, אפשר לשחק איתם ולעשות מיליון צורות! - ולנוכח הבעתי הסקפטית, הוסיפו שגם אפשר לרפא סרטן ולהרוג חיידקים
המגנטים הנוזליים (Ferrofluids) מאבדים מן המגנטיות שלהם ככל שהטמפרטורה עולה, מה שהופך אותם לאמצעי קירור, כאשר החלקים הקרירים יותר של הנוזל נעים לכיוון החלקים החמים יותר של הכוח המגנטי..
ובכן, ברוכים הבאים ל-Ferrofluid, השיגעון החדש. דרשתי שבועה טקסית שלא יהפכו לי את המטבח למעבדה ושיגבילו את המשחקים לנוזל מוכן, ללא ניסיונות לרקוח אותו בתהליך פציץ.
היכן אפשר למצוא את אותו נוזל קסמים? ברמקולים איכותיים, בראשים של נגני CD ו-DVD, באטמים מיעוטי חיכוך של מנועים ובאטמים של דיסקים קשיחים. כלומר, אפשר כמובן לקנות ב-e-bay או לחלופין להקריב רמקול או דיסק קשיח כדי להוציא את המגנט הנוזלי ( זה יהיה חבל מצד אחת, ומצד שני זול יותר מקייטנה לתיכוניסטים).
ואז, אפשר לשרוף שעות על גבי שעות בפיסול צורות מדהימות עם מגנטיים:

http://www.youtube.com/watch?v=fpI4EiGACo8
http://www.youtube.com/watch?v=OsW8zctD7CM
 

מכתבי השבוע

לאוהבי המוסיקה

עשו כבוד לעמית פוזננסקי, מלחין מחונן (ולקוח BOS ותיק!). קראו כתבה ב-Ynet על יצוא הכישרון העברי
 

תודה לדוקטור

מסתבר שהרותניום, אותו יסוד שזכרנו בשבוע שעבר, מועיל לא רק בטכנולוגיות לאחסון מידע על גבי דיסקים קשיחים, אלא גם ביישומים רפואיים מתקדמים.
דר' שחר פרנקל כתב לנו שבמרפאה האונקולוגית עיניים במרכז הרפואי הדסה של האוניברסיטה העברית בירושלים, מטפלים בגידולים סרטניים אשר ברקמות העיניים באמצעות קרינה ממוקדת (brachytherapy). בהדסה מטפלים באיזוטופ Ru¹⁰⁶ (בעוד בארה"ב מעדיפים יוד רדיואקטיבי לאותם טיפולים).
מעבר ל-7 האיזוטופים הקיימים בטבע, התגלו עוד 34 איזוטופים לרותניום, מתוכם Ru¹⁰⁶ הוא היציב מכולם, ומחזיק מעמד מעל שנה (373.59 ימי זמן מחצית החיים).
 

המלצה

לכל מי שמתחיל או ממתג מחדש את העסק שלו וזקוק ללוגו, ראו עשרה צעדים בסיעור מוחות להמצאת לוגו: brainstorming-a-logo. תודה לסיימון.
 

זה עובד

לפני מספר שבועות הוצעה למסירה חתולה קשישה שנשארה ברשות אחת מלקוחות צ'יף. בזכות אי-מייל לתפוצה רחבה, נמצא לה בית חדש. היום נודע לנו על מעבר מוצלח שלה לקיבוץ מורן שבגליל. הידד לחדווה מבית חולים נהרייה ולבועז ממרכז "מורן", על המעשה החתוליטארי :-)
 

הנס השבועי

תאמינו שבתור אנשי מחשבים מה שקורא כאן מדי שבוע נראה לנו כ-נס. כמעט כל יום ה' יש לנו סיבה להשתאות, מאחר וברור לנו שמגזין זה מענין רק קומץ אנשים טכניים וגיקים חמודים. יותר ויותר בעלי מקצועות חופשיים, מנהלים ארגוניים וחובבי מחשבים כותבים לנו ונרשמים לקבל את הדיוור הזה ואף מבקשים לשלוח אותו למכריהם. בשבוע שעבר למשל, ביקש קורא אחד לצרף את רשימת חבריו בעולם הטלוויזיה והכבלים. אחר, את ידידיו הרופאים הנירולוגיים... לנו עדיין קשה - אחרי כמעט עשור- להבין למה, מה הקשר? מה הם מוצאים כאן?
מסתבר שההתלהבות מדבקת, וכאשר כיף לך לתת, לא קשה למצוא אחרים שכיף להם לקבל...
ובנושא אחר אבל באותה רוח, הרשו לנו להמליץ על המפעל ההתנדבותי של מועדוני LIONS בישראל, שם אפשרית הנתינה על פי יכולתך או רצונך, ובזמנך הפנוי - גם אם לפעמים נראה שאין לנו כזה... לפרטים נוספים צרו קשר.
 

השורות של עמית

אותה קליקה

בדיקה שנערכה בקרב החברות הגדולות במדינת ישראל מוכיחה שלאחרונה, למרות נפילה ברווחים ממוצעת של 40%, שכר המנהלים דווקא עלה (ב-30%). תגמול מנהלים במדינת ישראל כמו גם בעולם כולו הפך להיות מנותק לחלוטין מהתוצאות. קשה להימנע מהמסקנה שבעצם המנכ"ל הישראלי איננו דואג לעסק אותו הוא מנהל, או חס וחלילה לעובדים שהוא מעסיק (שלא ממש מרוויחים את אותם הסכומים שהוא מרוויח), אלא דואג לכיסו הפרטי בכל מצב, ללא בושה.
בימים בהם עובדים מפוטרים ואחרים נאלצים לשאת בנטל המשבר בקיצוצי שכר או הקפאת שכר, דווקא המנהלים שיודעים היטב כיצד נראים הדו"חות החשבונאיים של חברותיהם, מתעלמים לחלוטין. לא שכחתי את הדירקטוריונים שבדרך כלל מאוכלסים באנשי שם מהתעשייה והמשק שמאשרים את המשכורות הללו, למרות שגם הם יודעים מה המצב האמיתי. אבל היות וחברי דירקטוריון ומנכ"לים באים מאותה קליקה, במקומות מסוימים זה שאושרה לו משכורת עתק בחברה X יאשר לזה שאישר לו משכורת עתק בחברה Y.
נשאלת השאלה האם לא הגיע הזמן לבחור דירקטוריונים נטולי ניגוד אינטרסים בעיקר כשמדובר בחברות ציבוריות הנסחרות בבורסה ולאפשר גישה גם לאנשים קצת פחות מוכרים אבל קצת יותר ישרים.
אבל כל הללו בטלים בשישים נוכח העובדה שטענת הבסיס למשכורות העתק של מנהלים מתה ומעלה ריחות לא נעימים. בעבר נטען שאם לא ישולמו להם משכורות עתק הרי שהם יברחו לחברות אחרות ו/או מדינות אחרות... מסתבר שהם לא כל כך מוכשרים ועדיין משלמים להם משכורות עתק.
 

נתקע

חוק שלוש הפסילות אמור היה להגן על האינטרסים של חברות ההפקה (קולנוע, טלוויזיה ומוסיקה). החוק עבר בצרפת לפני כחודש אחרי קרב רציני, אבל נתקע סופית לפני מספר ימים בבית המשפט החוקתי הצרפתי - בית משפט שאמור לקבוע האם חוק זה או אחר נוגד את עקרונות החוקה הצרפתית.
מעבר לדילמה המוסרית לגבי חופש מידע ושאר עקרונות נעלים יותר ונעלים פחות, הבעיה היא קצת יותר מורכבת גם ברמה הטכנית. בהנחה שניתן להפריד ולאתר מה היא תקשורת פיר-טו-פיר ומהי תקשורת רגילה, הרי שעכשיו נשאר לנו להפריד בין סוגי תקשורות הפיר-טו-פיר השונות ולעתים קרובות מאוד. ה-Skype ותכנת ה-BitTorrent משתמשות באותו פורט ואצל מי שמנהל גם תקשורת וידאו הנפחים עצומים ומזכירים הורדה מסיבית של סרטים. אם אכן תהיה בידי המפקחים אפשרות להבדיל בין סוג תעבורה אחד למשנהו, עדיין יהיה עליהם להיות משוכנעים בסוג הקבצים המועברים ממקום למקום. אם אכן יהיה ביכולתם לעשות זאת (לא אפשרי) הרי שיהיה בידיהם מידע על הפעילות של כל משתמש ועל תוכן קבציו. משהו שרק ג'ורג' אורוול חשב עליו.
בעיה נוספת היא עקרונית: למי תינתן הסמכות לבצע מעקב על המשתמשים?
הממשלה בשום פנים ואופן לא מסוגלת, טכנית, לעמוד במשימה כזו. שלא לדבר על הצעקה למען שמירת זכויות הפרט שתקום בצרפת ותפגע פוליטית במפלגת השלטון.
נשארו לנו ספקי האינטרנט, חברות תקשורת ענקיות עם אינטרס כלכלי מובהק, משהו שהצרפתי מתעב אפילו יותר מאת הממשלה אותה הוא בחר.  ומי שיצטרך לממן את האופרציה הזו יהיה הציבור, כמובן.  ואז בוודאי תופיע הבעיה של הפרת חוזה מצד הספק שניתק אותך בלי החזרים, והמשך תשלום ללא שירות... מה שבכלל תקע את החוק בפעם הראשונה.
לי אישית רווח מאוד שהעסק נתקע. מעבר לאינטרס האישי (שיש לי) הרי שחוק כזה היה מחזיר את האינטרנט 20 שנה לאחור ומחסל סופית את הצורך והיעילות של רוחבי הפס הגדולים שיש לנו.
 

סרט חובה

הסרט "HOME" הוא חזק וחשוב. סרט חובה, שהצליח בין היתר להכניס 17 נציגים של המפלגה האקולוגית הצרפתית לפרלמנט של האיחוד האירופי. ואם גם זה לא משכנע אתכם, אז מדובר ביצירת מופת של צלם מדהים וסביר להניח שלא תראו צילומים כאלו בשום מקום בקרוב. פנו לכם שעה וחצי שלא תצטערו עליה.
http://www.youtube.com/user/homeproject?blend=5&ob=4
"מאוחר מדי כדי להיות פסימיים".
 

מצרפת, בנימוס

הצרפתי מהשורה חונך לנימוס. אל דאגה, מדובר בנימוס מילולי בלבד, שכן מלבד זאת הוא די גס רוח. כך למשל תשמע לפחות 7 פעמים "פרדון" ("סליחה") כשתלך ברחוב. מספיק שיש ספק קל להיתקלות, ומישהו כבר יתנצל. אין סיכוי שתספיק להקדים "פרדון" משלך, הם פשוט מהירים יותר ומאומנים יותר. לפעמים תקבל גם את אותה התנצלות בצירוף מבט מלא תיעוב, שכן בן זוגך לאירוע לא ממש חושב שמדובר באשמתו, אבל ההתנצלות פשוט נשמטה לו.
כשאתה מזמין משהו בבית קפה, מנומס להתחיל "הייתי רוצה" ולקנח תמיד ב"בבקשה". אם חס וחלילה השמטת את ה"בבקשה”, בן/בת זוגך -אם הם צרפתים מקוריים- יעיפו בך מבט נוזף ואולי אפילו יעירו לך על כך.
חובה לומר "תודה", ו"תודה רבה" לכל אחד, גם אם לפעמים אתה מודה לו על זה שלא נתקל בך חזיתית ברחוב. "יום טוב", "המשך יום טוב", "להתראות" וכו'...
נשמע קצת מעייף לישראלי מחוספס, אבל לומדים. אלא מה, אם אתם בצפון צרפת -בפריז בעיקר- אל תצפו לקבל את כל מחוות הנימוסים הללו בתוספת חיוך. חיוכים מקבלים רק בדרום צרפת.

קדימה אוכל

גם אם הצרפתים לא באמת המציאו את הנימוסים, כך לפחות זה נראה. והם מקפידים עליהם. דברים צריכים להיעשות בצרפת כראוי, גם אם ה"ראוי" לא תמיד הגיוני. יש כללי היכרות, מי מנשקים מתי איך וכמה, באיזה כוס מגישים איזה משקה, איך אוכלים נכון ומה מגישים לפני ומה אחרי. כך למשל, אין לערבב "כדי לא לטשטש את הטעמים". הפיתה הישראלית מלאה בכל טוב, מעורבב ומנוער היטב, מעוררת בהם חלחלה... למרות שעוד לא הצלחתי מהבין מה השונה בינה לבין הכריכים הצרפתיים המהודרים והעמוסים לעייפה. הצרפתי יאכל בשבע צלחות שונות אם מדובר בשבעה אלמנטים שונים של מזון רק כדי לא לערבב טעמים, אלה אם כמובן מדובר במנה מסוגננת היטב ויש לה שם משלה והיא מוגשת מעורבבת היטב. שטיפת כלים אחרי ארוחה שכזו היא עבודת פרך. לנו הלבנטיניים הם קוראים ברברים.
אבל אין חזק מכללי האכילה, ו"לאכול כראוי" פירושו לאכול זקוף, כשהידיים בצידי הצלחת. נשמע הגיוני, אבל הכללים הללו תקפים לכל סוג מזון וזה כולל ספגטי, שהאיטלקים שואבים בהנאה מעל לצלחת על מנת להימנע מרוטב בולונז על הבגד. או אוכל סיני עם מקלות אכילה המחייבים שליטה מרשימה כשצריך, במהירות אחרת זה לא יגיע ליעד, להניף את האוכל 50 סנטימטר באוויר מבלי להעיף אותו לכל עבר, למרות שהסינים מרימים את הצלחת לפה או גוחנים מעליה. והצרפתים, עקשנים בני עקשנים, יתעקשו להשתמש במקלות האכילה למרות שהאלטרנטיבה של סכין ומזלג קיימת תמיד.
את המשקאות האלכוהוליים השונים - יין, שמפניה, ליקר, מרטיני, ויסקי וכו'- מגישים בכוסות שונות. או קיי, זה נהוג בכל העולם. אבל לא בכל העולם מגישים את כולן בערב אחד! ואם אין ברשותך את כל הסטים הדרושים לכל משקה? הרי זה לא ממש מכובד.
המפית גורמות לי אחת ההנאות הקטנות שלי, כשאני במסעדה עם חברי המנומסים. כעקרון את המפית יש להניח תחילה על הברכיים ולהחזירה לשולחן רק עם תום הארוחה. אבל אין דבר שגורם לי יותר שעשוע מלראות את פרצופם הנחרד של שותפי לארוחה כשאני מאיים לקשור את המפית מסביב לצוואר, או לתלות אותה על החזה, מבט החרדה שלהם שווה כל רגע.
לא בכל מסעדה מגישים מפית בד כבדה. לפעמים מדובר במפית נייר קלילה וקטנטונת. היות וההרגל חזק מגלי המוח אצל הצרפתי, הרי שהוא יבלה את הערב בהרמה חוזרת של המפית מהרצפה, שם נפלה שנייה וחצי אחרי שהונחה כלאחר כבוד על הברכיים.
הצרפתים אוהבים בשר טוב ומגישים כמויות מכובדות, הבשר כולל עצמות, ולפעמים גם קשה לגמור אותו. הגיונית מדובר באחלה ארוחת שאריות בשביל הכלב. מעשית, אין דבר כזה! לבקש לקחת את השאריות, "דוגי בג"? לא רק שהמלצר שתבקש ממנו לעטוף את הסחורה יתפלץ, אלה ששותפיך לארוחה יתעלפו, גם אם יש להם כלב והם מתים להביא לו את השאריות. ואם כבר העזת, אז ברור שאתה לא צרפתי ותמצא את עצמך עם בשר מטפטף ועסיסי עטוף במפית שולחן מנייר, אפילו שקית לא יקציבו לך.
מאות שנים של תרבות נימוסין ייצרו מפלצת שלנו (הברברים) ידרשו שנים של תרגול ללמוד לחיות אתה בשלום וגם זה לא בטוח.
 

סרטונים

כרגיל, לרשותכם אוסף נוסף של פרסומות מצחיקות בכתובת:
http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
 

תגובה לשורות של עמית