בעיתונים (אמריקה)

מקצועיות?

ב-22 ביוני פרסם ה-Wall Street Journal כתבה בנושא ניידות עובדים בין תפקידים שונים בתוך הארגון. הכתבה התייחסה להטלת מטלות נוספות לעובדים שלא עסוקים ב-100% מהזמן שלהם, אבל הדוגמא שהובאה לא בדיוק מוצלחת. אדון צעיר אחד (למי ש-30 נראה צעיר), שהיה אמון על מענה טלפוני וסיוע לפונים, "גילה כישרונות נוספים" והתנדב לתחזק את מערך המחשוב של החברה, יצרנית חותמות. לאחר מספר חודשים אחד השרתים הראה סימני תקלה, ואז בחר בחורינו האמיץ לטפל בו בעצמו במקום לפנות ליועצי המחשוב הרגילים של מעסיקו. הוא חרש את גוגל, אסף מידע, שקד על המשימה ופתר את הבעיה. אך לדבריו, באותה מידה יכול היה להיכשל ולגרום לנזק רב.
אוי לעיתון כלכלי שכך מייעץ לקוראיו. האם גם עובד שאמון על האריזה יגלה כישרונות חשבונאים וישלים את משרת החשב? ואולי מנהל החשבונות יגלה באישיותו חדוות יצירה ויחליף פועלי יצור שנעדרו בשל מחלה? אין בעיה לעזור, אין בעיה ללמוד תחומים חדשים, אין בכלל בעיה להתמחות בתחום חדש ולהתקדם בחיים. הבעיה היא כאשר כל זה נעשה בלחץ הנסיבות, כדי לחסוך עוד גרוש וחצי וללא הכשרה מתאימה.
 

לא קשה להגדיר את המושג "מקצועי" כשם תואר, הוא נרדף ל"מיומן" ול"מנוסה". אבל למקצועיות יש גם חוקים ברורים, כמו למשל לקיחת סיכון מחושב, מתוך מודעות לתוצאות; שיקול דעת נכון: תשומת לב לפרטים; ועוד. הנה למשל התמונה אשר בפניכם: כאן חמישה ברגים ש-

נמצאו מחזיקים דיסק קשיח שהגיע לטיפול בצ'יף.
ראשית, מצאנו שהדיסק לא היה מקובע עם מספיק ברגים. כאשר דיסק אינו מחוזק היטב לשלד המחשב, הוא נתון לתנודות ולמהלומות בכל פעם שמזיזים את המארז.
שנית, לא כל הברגים נמצאו זהים. חלקם כלל לא נועדו להחזיק דיסק קשיח, או בכלל להימצא בתוך מחשב. ולמי שאומר "מה זה משנה, בורג זה בורג": ידידיי, זה לא פדנטיות, זה תשומת לב מקצועית.
ואחרון לדוגמית זו: ראו בבורג השמאלי מכולם סימני "אונס" - אותו בורג חוזק או חולץ ממקומו באמצעות כלי שאינו מתאים לו. דמיינו החל מסכין מטבח וכלה בכל זוועה אפשרית אחרת. אולי מק'גייבר או הסבא מוישה חובב-התיקונים-המאולתרים היו עושים את זה ברגע של אין ברירה. אבל, מקצוען?...

נמל בין כוכבי

Reuters הפיצה ביום שישי שעבר כי במדינת New Mexico ניתנה יריית הפתיחה לפרויקט בעלות של 198 מיליון דולר: נמל החלל האמריקני. מאותו נמל ישוגרו מעבורות נושאות נוסעים בתשלום לחלל החיצון.
הנמל נבנה בדרום המדינה, צפונה ל-Las Cruces, ובסמוך לעיר המדברית Truth or Consequences ("אמת או חובה") שכונתה כך רשמית בעקבות משחק טלוויזיה באותו שם.
היות ומתוכנן לשגר מעבורות בהנעה אנכית וגם אופקית, העבודות מתחילות במסלול האצה באורך 3 קילומטר, המתחיל בטרמינל והאנגרים, כאשר כל הפרויקט מתוכנן לסיום תוך 18 חודש. חברת התיירות בחלל Virgin Galactic מתכננת תחילה לקחת תיירי חלל לאזור התת-אורביטאלי בעלות של 200,000 דולר לסיבוב.
חברת Spaceport America תרכוש סדרת מעבורות מדגם SpaceShipTwo ושני רכבי שיגור מדגם WhiteKnightTwo -כולם מבית Scaled- שעלות פיתוחם ובנייתם מגיעה לכ-300 מיליון דולר
רכבי השיגור יגררו את המעבורות מהקרקע ועד לגובה של כ-18 קילומטר מעל פני האדמה, שם ייפרדו המעבורת מספינת האם כדי להמשיך את דרכה אל החלל (עוד כ-100 קילומטר). כבר בשנה זו ובמהלך 2010 יתקיימו כנראה טיסות ניסיון, על מנת למכור כרטיסים לטיסות מסחריות בשנת 2011. אם תהיתם, כבר נמכרו קרוב ל-300 הזמנות לטיסות אלו, שהכניסו 60 מיליון דולר נוספים למימון הפרויקט. מעניין איזו הפרדה תהיה בין הביזנס למחלקת תיירים...

 

מה לעשות?

בארה"ב ניתן "לאמץ קטע כביש", וזוהי תוכנית שכדאי אולי למשרד התחבורה שלנו לאמץ גם. ארגון או חברה מאמצים קטע כביש, משלמים על תחזוקתו למשך תקופה, ובתמורה מתנוסס שמו של המאמץ בשלטים לאורך אותו קטע.
אבל, מה לעשות כאשר הארגון שמבקש לאמץ קטע כביש מסוים הוא ארגון שנטיותיו לא בדיוק מתיישרות עם ערכים נעלים? ה-New York Times פרסם השבוע כתבה על  קבוצה ניאו-נאצית הפועלת תחת השם "התנועה הסוציאליסטית הלאומית" שדרשה לאמץ קטע של אוטוסטראדה במדינת מיזורי. היות ומשרד התחבורה האמריקני צבר ניסיון בבקשות מסוג זה (ובעבר נאלץ להיכנע לבקשה דומה של הקו-קלוקס-קלן), הוחלט לנקוט באמצעי נגדי ולכבד יהודי דגול במתן שמו לאותו כביש. קטע האוטוסטרדה הסמוך לספרינגפילד, מיזורי, נקרא היום על שם רב אברהם יהושע השל, פליט הנאציזם, פעיל מוביל של זכויות האדם בארה"ב במאה ה-XX, ואחד האבות של התנועה היהודית המסורתית.

סיכונים מיותרים

חברה בינלאומית העוסקת גם בהצלת נתונים הזמינה סקר שפורסם במקורות שונים ברשת. שם הסקר: "Data-risk-management-trends", והוא מצא כי רק 7% מן הנשאלים - מנהלי מערכות מידע בארגונים שונים- מאמינים כי לאובדן מידע אין השפעה רבה על העסק. אמונתם נוגדת לתוצאות של עבודות שנעשו בעבר לבחינת תוצאות עסקיות של אירועי אובדן מידע. אותם מנהלים אינם לוקחים בחשבון נתונים עסקיים רלוונטיים אך סמויים, כגון אובדן יצרנות, שעות נוספות, הסטת משאבים ואיחורים בתגובה לצרכים אחרים.

ענף במערך.
במערכות שמטרתן זמינות המידע (ברשת מחשבים, ביישום תוכנה, או במערכת תעשייתית) אין לעלות על הדעת אסטרטגיות שמאפשרת נקודת כשל יחידה. אובדן מידע גם יכול להשפיע על היכולת של ארגון להתאים לדרישות החקיקה מבחינת אבטחה, שימור ומיגון של מידע חשוב. כשל במטלות אלו מובילות כבר היום בחו"ל לקנסות כבדים.
בעיית אובדן המידע המוגדרת בסקר כ-"אובדן בלתי צפוי של מידע בגלל וירוסים, אסונות טבע, מחיקה בטעות, קריסות מערכת, שיבוש או תקלת תוכנה", הוא רק אחת מתוך רבות שארגונים רבים מתמודדים איתן. למעשה, כחצי מכל מנהלי מערכות IT שנשאלו מדווחים על אובדן מידע במקום העבודה במהלך השנתיים האחרונות. ולמרות אותה סטטיסטיקה, רק 41% מן המשיבים אמרו שהם בדקו את יכולת שחזור המידע ממערכת הגיבוי שלהם לפחות אחת לחודש. הגיבויים לא תמיד מועילים לשחזור, רק מפני שנדלקות נורות במערכת הגיבוי, זה לא אומר שהגיבוי אכן בוצע בהצלחה. תמיד חיוני לבדוק, לתחזק ולשדרג את המערכות.
הסקר גילה גם ששיטות הגיבוי בחברות לא מדביקות את קצב השינויים הנעשים בניהול מערכות המידע. רק 52% מן הארגונים סקרו מחדש את תוכניותיהן להתאוששות מאסון ב-12 החודשים האחרונים. אבל טכנולוגיות חדשות, כמו הוירטואליזציה ופתרונות קליינט-סרבר שינו את הדרך בה משחזרים את המידע. אם מערכת הגיבוי של ארגון לא מתייחסת לאותם השינויים, כאשר קורה הבלתי נמנע והמידע נעלם, קשה יותר ויקר יותר לשחזר אותו. ארגונים חייבים להתחיל ולהנחיל פתרונות המשכיות עסקית ומערכות להגנה על המידע לאורך כל מחזור החיים של המידע הארגוני.

איון מידע, עם פחות מחצי מהארגונים (46%) שדיווחו על שמירת תיעוד של ציוד ממנו נמחק המידע. ליקויים אלו מסוגלים גם הם להסתיים בקנסות לארגונים על פי חוקי הגנת הפרטיות / הצרכן.
מעניין, רוב הנשאלים הפגינו אי-רצון לחפש סיוע מספק שירותי מידע חיצוני. רק 34% מן הנשאלים אמרו שארגונם השתמש ביועץ חיצוני לשחזור מידע, וכאשר נשאלו למה, התשובה הנפוצה (36%) הייתה ש"השתמשו בטכנולוגיה ותהליכים פנים ארגוניים". בין שאר הטענות נמנו גם שיקולי אבטחה (18%) ועלויות (17%).
בצי'ף מניחים כי בארץ היינו מוצאים תמהיל סיבות וסדר עדיפויות שונה בהרבה.
במשפט אחד: כאשר 39% ממנהלי מערכות המידע שנשאלו גרסו שארגונם "במצב טוב" או "טוב מאוד", גם כאשר לוקח להם יותר מ-3 ימים לשחזר מידע שאבד, הדבר היחידי שאפשר להסיק הוא שאצל הרוב הציפיות נמוכות מאוד ואין להם מושג מה שבאמת אפשר להשיג עם פתרונות נכונים.
 

איזה RAID?

השבוע קיבלנו בפקס של המעבדה טופס הזמנת בדיקה לשחזור נתונים בו נכתב שבדרך אלינו מערך דיסקים . שמחים וטובי לב הכנו את הדרוש לבדיקת מערך RAID5, אימפלמנטציה פופולארית ונפוצה אשר כידוע מספקת רמה טובה של Fault tolerance, סבילות מפני תקלות במבנה המערכת (חומרה, מערכת הפעלה).
אבל, הו הפתעה!, מה שהגיע אלינו הייתה מערכת Symmetrix של EMC המשתמשת במבנה מערך מיוחד שאכן נקרא היה RAID-S, וכל הכבוד לממלא הטופס על האבחנה המדויקת. לסוג זה של RAID יש striped parity כמו שגם יש ל-RAID5
(parity = זוגיות בין דיסקים)

לכל סוגי ה-RAID

היצע אטרקטיבי!

לך אל הנמל

מאז הצטרף השנה למעגל לקוחותינו אחד הנמלים הגדולים בישראל, אנשינו מתעניינים יותר בכל הקשור לים, לאוניות ולמנופים. המתפרפר מדבר על "אהובה בכל נמל" והעצבני "עושה גלים", אצל אחרים "מים שקטים חודרים עמוק" ובסופו של דבר כולנו באותה סירה...
אבל, כיוון שלא רק נולדנו לעולם הגיבויים אלא שורשינו עמוקים בתחום השחזור וההצלה, מאוד שמחנו לפני שבועיים, כאשר החל לפעול סוף סוף בארץ מרכז תיאום לחיפוש והצלה ימי בחיפה, באותו מקום ובמקום תחנת החוף "חיפה רדיו".

אבל כיון שאנו פחות בקיאים בנמלים ימיים מאשר בפורטים של תקשורת מחשבים (שיש אותם גם בתוכנה וגם בחומרה), דווקא ננצל את ההזדמנות לכוון אתכם לדף שמוקדש למשהו שונה לגמרי, פורט מסוג אחר: יין הפורט (מלשון "פורטו", העיר בפורטוגל): http://www.infoportwine.com שם תמצאו הכל עליו וגם מתי, כיצד ועם מה מומלץ להגיש אותו.
 

פיית הפיצות

נתחיל בחלק הטוב: הפיצה הייתה קטנה אך נפלאה. חמימה, ספוגית במידה הנכונה, נימוחה וטעימה להפליא. רק חבל שהיא עלתה כל כך הרבה זמן ועצבים. כמה זמן? 21 שע-HOT
לפעמים טכנולוגיה מגיעה לבשלות מסוימת וחברות מסחריות ממהרות ליישם אותה כמה שיותר מהר ולהקדים את המתחרים, מבלי לקחת בחשבון מספר גורמים מגבילים. טכנולוגיה אחת כזו עומדת מאחורי הצעת חברת HOT למנוייה: להזמין סרט בתשלום במערכת VOD ובאופן חד פעמי גם לקבל פיצה בחינם הביתה. מה שאיש לא טרח לספר למנויי החברה, זה שלא בטוח יוכלו לאכול את אותה הפיצה בזמן שיראו את אותו הסרט שהתכוונו. חס וחלילה מלזלזל ביכולות הטכניות של המינויים אבל... תודו, לא כולם גאונים, זריזים או  אפילו מיומנים בהקשה על כפתוריו הקטנים של השלט.
במקרה שלנו, מי שנשלח להזמין את הסרט+פיצה היה שד המכשירים עם אצבעות הקסם ששום שלט לא יכול לו. הזמנת הפיצה דורשת מסירה טלפונית של קוד של 12 ספרות האמור להופיע על המסך תיכף עם הזמנת הסרט.
האצבע הקטנה והזריזה לחצה על Pause על מנת להביא פתק ועיפרון כדי לרשום את הקוד. וברגע שפקדה להמשיך עם התהליך, הסרט הארור התחיל מבלי שיופיע כל קוד.
הקהל קפא. עצרנו את הסרט. מישהו נשלח לברר את מספר לקוח וטלפון התמיכה. התומך בישר שלא נורא, יש להמתין חצי שעה עד אשר המערכת תתעדכן. ההתלהבות התקררה, אבל בני הבית מצאו מה לעשות בינתיים. אחרי חצי שעה איש לא חזר אלינו בטלפון, כמובטח.
פנייה חוזרת גילתה לנו שאין בתמיכה איש בשם הפרטי שנמסר לנו קודם. הגשנו שוב את טענותינו ו...ניחשתם נכון: "המתינו רק עוד חצי שעה עד העדכון הבא של המערכת האוטומטית".
רעבים ודי עצבניים פנינו בשלישית, 45 דקות מאוחר יותר, לתמיכה של HOT. אישה נחמדה בדקה מספר פרטים טכניות ורשמה (כנראה, לראשונה) את פנייתנו. למען האמת, היה קצת קשה לשמוע אותה בשפופרת, כאשר להקת הבית שלנו שרה את פזמון הכדורגל "עוברים ל-YE-ES!". עם זאת, הצלחנו לשכנע את הנציגה ברצינות שלנו. ברצינות תהומית ראינו את הסרט תוך אכילת קונסרבים מהמקלט.
למחרת בבוקר, כאשר כולם כבר היו בעבודה, בבית הספר ובחו"ל, צלצלה פיית הפיצות של HOT כדי למסור מספר קוד. את דמי המשלוח חסכנו בכך שניגשנו בעצמנו לפיצרייה, אחרת היינו סופרים שעת המתנה נוספת.

בשורה טובה
בשורה טובה לכל מי שצפייה בפחות ערוצי טלוויזיה לא נחשב אצלו להרעה בתנאי המחייה: עוד מעט נוכל לרכוש ממירי DTT שיחזירו אותנו לתקופה הפרה-היסטורית של ימי האנטנה, רק בלי מפלצת על הגג ובאיכות קליטה משופרת.
שידורי הניסיון בשידור דיגיטאלי קרקעי החלו בארץ בראשית יוני, רכישת הממירים תהיה חד פעמית ולא נחויב בכל דמי חיבור, תחזוקה או תוספות מעבר לתשלומי האגרה הרגילים. חבל שבינתיים לא נוכל לצפות בטלוויזיה החינוכית, אבל אולי הילדים ילכו שוב לישון עם ספר טוב. האינטרנט כבר ישלים לנו את היתר.

01000110 01100101 01101100 01101001 00100000 01000111 01100001 01101100 01101011 01100101 01110010  (זו חתימתי הבינארית-ASCII)

"I saved the world today"
מאת אני לנוקס ודייב סטיוארט

את מילות השיר שלחה לנו נעה א., סטודנטית באוניברסיטת תל אביב, שהאמינה השבוע כי-3 חודשי עבודה שלה היו לשווא, כאשר הדיסק הקשיח "בלע" לה את העבודה הסמינריונית.
"אולי בלע", אמרנו לה, "אבל גם הזאב בלע את הסבתא של כיפה אדומה". אז פתחנו לדיסק את הבטן, שלפנו את הספרייה, ורווח מאוד לנעה ואביה.
נעה, תודה על השיר. ושיסלחו לנו על הדימוי הארגונים למען זכויות בעלי החיים.