"הדואג לשנה זורע חיטה,

       הדואג לשנים נוטע עצים,

הדואג לדורות מחנך נפשות"    

מידע הולך לאיבוד
 

למרות התקדמותן של טכנולוגיות האחסון מידע על מדיה מגנטית, היקף המקרים של אובדן מידע ממשיך לעלות. יותר ויותר מידע נאגר כל פעם בשטח פיזי קטן יותר, ולכן הדיוק המכאני הנדרש לקריאה ולכתיבה, גדול יותר. כל תזוזה הכי קטנה, מכת חשמל קלה, או גורם מזהם שחודר לכונן יכול להסתיים בקריסה.
היום יותר מאשר בעבר, משתמשים אוגרים במערכות המחשב שלהם מידע קריטי לעסק, לתפקיד, או לחייהם הפרטיים. אובדן של מידע קריטי גורם על פי הגדרה עצירת תהליכים עסקיים.
אומרים בחברת ארכו, יצרנית מוצרי Fault tolerance: "טכנולוגיות ונהלי הגיבוי כשלו בהגנה על המידע. הרבה משתמשים מגבים את המידע שלהם רק כדי לגלות שהגיבויים חסרי תועלת ברגע המכריע בו הם צריכים לשחזר מהם. הם כושלים מפני שהמערכות נשענות להצלחתן על שילוב של  טכנולוגיה והתערבות אנושית. קלטות טייפים וכונני טייפים לא תמיד עובדים כראוי עקב תלותם בשלמות מכאנית. תוכנת גיבוי יכולה להשתבש. משתמשים מגבים בטעות מידע משובש או לא נכון. מהן הסיבות העיקריות לאובדן מידע? חברה יצרנית של תוכנה לשחזור מידע מצהירה:
 תקלות חומרה: 13% (כולל בעיות חשמליות, קריסת מרכיבי המדיה והבקר)
 טעויות אנוש: 32% (מחיקה בטעות, שגיאות ניהול, הפעלה לא נכונה או תאונות כגון נפילה או הפלה של מכשיר)
 בעיות תוכנת הגיבוי: 25%  (מקורן בשיבוש על ידי כלי אבחון ו/או תיקון, גיבויים כושלים, תוכנה לא טובה, מורכבות ההגדרה)
 וירוסים: 22% (על סוגיהם השונים)
 חבלה: 6% 
 אסונות טבע: 2% ברקים והפרעות עם נפילות מתח חשמלי, אש, הצפות, רעידות אדמה והוריקאנים"

עלות האובדן

ב-Contingency Planning Research & Strategic Research Corporation מעריכים את ממוצע העלות של Downtime, כלומר משך הזמן בו המידע לא נמצא זמין במחשבים על פי ענפים, להלן:  

על פי סקר של חברת אונטרק, רוב החברות העריכו 100MB של מידע, ביותר מ-1,000,000$, ואת האובדן של כ-43% של מידע ארגוני  ב-5,000,000$
בין מסקנות עבודתם של McGladrey & Pullen מופיע כי 43% מהחברות הסובלות מ"אסונות מידע" לא מתאוששות כלל, ו-29% נאלצות לסגור תוך שנתיים. מוערך כי אחד מתוך 500 מרכזי מידע יסבול מאירוע חמור של אובדן מידע כל שנה.
 

בצ'יף גאים לבשר

כי עורכי האתר Freetrialsoft.com העניקו לתוכנת BOS את האותות של

תודה להם, ולצוות הפיתוח שלנו !
 

נ.צ.

כל העולם מדבר על Benchmarks. בתרגום לעברית "benchmark" היא נְקֻדַּת צִיּוּן; תַּבְחִין, קְרִיטֶרְיוֹן, או אַמַּת מִדָּה. בסביבת המחשוב הנדרשת לביצועים מצוינים, חשוב לדעת עד כמה מערכת מתפקדת היטב בטרם מחליטים לרכוש אותה. נקודות הציון מספקות דרך יחסית אובייקטיבית לקבוע כיצד תתפקד מערכת תחת תנאים מסוימים. יש מספר נקודות ציון ולא כולן רלוונטיות בכל המקרים.
ברובם תנאי הבדיקה של המערכות בסביבות שונות על ידי היצרן לא יהיו זהים בדיוק לתנאים תחתיהם יישם אותם הלקוח. תמיד תהיה סטייה כלשהי בין הקונפיגורציה הנבדקת לסביבת המחשוב האמיתית של הלקוחות. אי לכך נקודת הציון חייבת להיתפס כקו מנחה יותר מאשר כסצנאריו מתסריט. למרות זאת, נקודות הציון משמשות כלי השוואה בין מערכות שונות, והיבט השוואתי זה של ה"benchmarking" הוא זה המספק את המידע השימושי ביותר.
במשך שנים רבות נקודות הציון היחידות שנלקחו בחשבון במערכות חומרה היו הקשורות ל-CPU  . בשנות ה- 80'   אנשי מכירות אהבו לציין כמה MIPS (מיליון פקודות לשנייה) יכול מחשב לבצע, והדבר היה משמעותי כל עוד רוב המשבים היו שייכים לקבוצת ה- CISC -Complex Instruction Set Computers , הכוללת את תואמי ה- IBM PC. עם הופעת מכונות ה- RISC -Reduced Instruction Set Computers, ההבדלים בין שני הסוגים הפכו למטושטשים יותר, ההשוואה בין מנין הפקודות ליחידת זמן הפך למשמעותי פחות, והתעורר צורך בפיתוח אמות מידה ממוקדות בביצועי מערכת במקום בביצועי מרכיבים, וכמו כן הצורך במדידת ערכים מדויקים יותר של מערכת ותת מערכת ה-CPU.
בדרך להווה היה עוד ניסיון להתמקד בנקודת ציון שהתייחסה למהירות המעבד ונמדדה ב-  FLOPS או Floating-point Operations per Second
אמות מידה נוספות פותחו בקבוצות, כגון ה-SPEC, שהייתה קבוצת יצרנים שהתאחדה ב- Standard Performance Evaluation Corporation
אמות מידה ממוקדות יותר צצו עם ריבוי השרתים שלא היו mainframe, והמחשבים האישיים, על מנת לבחון סיטואציות מסוימות במערכות מסוגים מסוימים. היום, בנוסף לנקודות ציון שנבעו מהתעשייה, גם קבוצות שלא שייכות ליצרנים מפתחות  בדיקות, כגון מעבדות Ziff-Davis, השייכות למוציאי לאור של מגזינים הקשורים למחשבים. הבדיקות הללו עוסקות בעקר במחשבים אישיים, אבל כוללות גם בדיקות לשרתים, מערכות Macintosh, וביצועי אינטרנט. גם יצרנים בודדים יוצאים עם מערכי בדיקות ביצועים של המוצרים שלהם, כגון אלה של Oracle SAP AG, Microsoft, Lotus/IBM. עיקר השימוש בנקודות ציון הוא לשיווק השוואתי של חומרה, ויש גם המספקים אותם כשירות ללקוח שצריך להחליט על כוחם של המחשבים שעליו לרכוש.

מתוך עבודתו של  R. Krause

מודדים
 

הקוראים שלנו כבר מכירים את ההפרדה הבסיסית שאנו נוהגים להדגיש בין צרכי שרידות וזמינות של system  - ה"תשתית" של כל מערכת מחשב- והמידע שנאגר, DATA, שהוא תוצר עבודת המשתמשים.
לגיבוי המידע משתמשים במוצרי גיבוי (היות וגיבוי הוא אמצעי, והמטרה הוא השחזור, עדיף כמובן פתרון שחזור). ל'גיבוי' הסיסטם נדרש פתרון Fault Tolerance. חברה המתמחה במוצרי RAID - שהם מערכי דיסקים למטרת Fault Tolerance- רכזה את הפתרונות הקיימים למדידת הביצועים של מוצרים מסוג זה בסביבות עבודה שונות:

 

UNIX

WINDOWS

DOS

מידע דוהה
 

הפעם, תודה למיכאל גרינברג מאמדוקס, ששלח לנו קישור למאמר של קייטי הפנר, בניו יורק טיימס. המאמר נקרא Even Digital Memories Can Fade, ועוסק בקשיים של אנשים פרטיים, ארגונים ומוסדות באגירת מידע דיגיטאלי לאורך זמן. אומרת המחברת כי למרות ש- 115 מיליון מחשבים ביתיים שבאומה האמריקנית מלאים עד קצותיהם באוצרות אישיים כגון צילומים, מוסיקה, עבודות בית ספר ודואר אלקטרוני, עדיין אין פתרון חד משמעי לשימור חומרים אלו לדורות, ואף לא למשך העשור הקרוב. נושא הארכיבאות הדיגיטאלית, כמו נושא דואר הזבל,  מבלבל גם את המומחים למרות שהוא נראה פשוט.
אין ספק כי שימור של קובץ דיגיטאלי למשך כ-100 שנה דורש הרבה יותר מאמץ מאשר שמירת צילום מסורתי בקופסת נעליים, אומר נשיא חברת ייעוץ לניהול מדיה ביוסטון. כבר היום, כחצי מכל הצילומים מצולמים במצלמות דיגיטאליות, ורובם לעולם לא יוצאים מהדיסק הקשיח של המחשב.
נושא שימור המידע הדיגיטאלי מעסיק רבות את ספריית הקונגרס בארה"ב. מנמ"ר הספרייה אומר כי ארגונו מתמודד עם הצפת מידע דיגיטאלי שהוביל אותו לפרויקט רב שנתי ורב מימוני המיועד לקבוע תקנים אחידים לשימור חומר דיגיטאלי כדי שאפשר יהיה לקרוא אותו גם ללא קשר לחומרה או תוכנה בשימוש. ההנחה היא כי מכונות ופורמאטים של תוכנה אשר בשימוש היום יהפכו למיושנים במוקדם או במאוחר.
מנהל התוכנית לארכיוני רשומות אלקטרוניות ברשות הלאומית לארכיונים ורשומות של ארה"ב רואה את הבעיה גם אצל הממשלות והתאגידים הגדולים ביותר וגם אצל המשתמשים הפרטיים.(ראו למטה Micro Cosmos, הקטע הבא). אצל המשתמשים הפרטיים המגירות והארונות מתמלאים במדיה מתיישן, Zip disks, פלופיס של ½3 אינץ' ועוד יותר מיושנים של ¼5 משנות ה-80'. המומחים ממליצים להעתיק את החומרים מהנייר, vinyl או סרט, לתקליטורים אופטיים ופורמאטים אחרים של גיבוי.
אבל, כפי שתמיד אנו חוזרים ומזכירים, גיבויים יכולים לאבד את שלמותם. המדיה הנמצאת בהישג כל כיס רחוקה מלהיות חסינה. אורך החיים של CD צרוב לא עובר את ה-5 שנים עם חשיפה לתנאי טמפרטורה ולחות קיצוניים. שלא כמו דיו על נייר, שעדיין קריא גם אם דהוי, שריטה ב-CD גורם לו לאבד את שמישותו, וקובץ משובש או הנמצא על מדיה שמתחילה להתפרק הופך בלתי ניתן לפענוח.
מנהל תוכנית לימודי המדיה באוניברסיטת דנוור חושב כי אנו אוספים מידע דיגיטאלי מהר יותר ממה שניתן להתמודד איתו. "לארכיונאים וספרנים מקצועיים יש בד"כ את המשאבים לשכפל חומרים לפורמאטים אחרים ואת הידע לאחזר מידע לכוד במחשבים מיושנים" (האומנם ?) "אבל הצרכנים מצוידים כך רק לעיטים רחוקות, ונאלצים למצוא לבד את הדרכים להתמודד, שהן בדרך כלל מסורבלות, לא נוחות, ו-low-tech בהחלט."
נושאים קשורים שטופלו בעבר בידיעון זה:

ארכיון של דיסקים אופטיים

ארכיון חם
מצע למידע למאה שנה
אחסון מדיה מתכלה
הצעד האחרון
 

Micro Cosmos
 

מתוך האתר http://www.redcross.org/
 

מורה אהודה ורחבת אופקים שלימדה אותנו את מבנה האטום בבית הספר, השוותה את גרעין האטום ואת החלקיקים החגים סביבו למבנה מערכת השמש, לגלאקסיה שלנו, וליקום כולו. אפשר לומר כי ההשוואה אקטואלית בתחומים רבים. אותו מצב מתקיים לעיתים קרובות במאקרו ובמיקרו. בעיות רבות של רשת מחשבים קטנה לא שונות במהותן -רק בהיקפן- מקשיים המטרידים מנהלי רשתות של תאגידים בינלאומיים, למשל.
הצלב האדום מחשב כי בכל 8 דקות מתרחש אסון איפה-שהוא בעולם. אם נוריד את המבט לחברה שלנו, למחלקה שלנו, נראה כי בכל פרק זמן נתון חלה תקלה או שגיאה קטנה הגורמת לנו לאבד זמן יקר בשחזור או שכתוב מסמכים או אפילו פרקים מתוך מסמכים. בצ'יף פתרנו את הבעיה עם הטכנולוגיה של זמינות גרסאות היסטוריות לשימוש מידי על ידי המשתמש.
כתקציר מתוך מאמר ארוך שפרסמנו בעבר נזכיר רק כי:
1. לכל אחד מאיתנו המשתמש במחשב קורות תקלות, קטנות או גדולות.
2. תקלות אלו קורות לו מספר פעמים בשנה.
3. כל אחד מאיתנו מאבד לפחות יום עבודה אחד כל שנה על תקלות מחשב.
4. מספר העובדים בארגון התלויים במחשב שווה למספר ימי העבודה האבודים בארגון.
5. למרות שמחיר הנזק ברור לחלוטין, ההשקעה במניעתו שואפת לאפס.

מערכת BOS  תוכננה ויוצרה לפתרון בעיות אלו בדיוק.

באופן לא מפתיע משתמשים בפתרון זה ארגונים גדולים ומסועפים על סניפיהם השונים בגיבוי מערכות NAS גדולות וכן משתמשים פרטיים לגיבוי המחשב האישי.

יש פעמים שרופא רושם אותו מרשם לחולה במחלה קשה ומסוכנת, ולחולה אחר עם מכאוב קל וחולף.

כדאי להחזיק בכיס את התרופה.
בעוד 7 דקות זה יכול להיות אנחנו!
 

לקבלת המרשם
 

(-: פינת תרבות :-)
ספר

הספר עליו רציתי לספר לכם נקרא Traces of Guilt, וכתב אותו Neil Barrett. נזכרתי בו בעקבות הרעש הרב של ההכנות לכנס ההאקרים הקרוב בתל אביב. (אחרי ששינו פעם מקום ופעמיים תאריך, כנראה שזה באמת הולך להתקיים, ואפשר יהיה לפגוש שם החל מהשכן החיוור שתמיד חשדתם בו, ועד לסבתא תמימת המראה עם הפינצ'ר, שמתחבאת מאחורי הכינוי "Killer Joe").
Barret הוא האקר לשעבר, שמסייע היום למשטרה ולתאגידים בנושאי אבטחה. ספרו הוא אוסף סיפורים בסגנון מותחן על ציד של פושעי מחשב, ומתאר שימוש בראיות פורנזיות במגוון רחב של מקרים. בנוסף למקרים "עסיסיים" של תפיסת פדופילים ורוצחים, מתוארת בספר הדרך בה התפתח מדע המחשוב המשפטי וכיצד מדע זה עוזר היום גם לפתור פשעים "רגילים". למרות שהספר נכתב לקהל הרחב, מנהלי מערכות מידע ימצאו בו עניין מיוחד, בעיקר בחלקים המוקדשים לאמצעים איתם פורצים מפלסים את דרכם פנימה לתוך רשתות ארגוניות.
גם אם לא תשיגו את הספר, זכרו: מחשבים לא משמידים מידע אחרי שמשתמש מוחק אותו, ותמיד נשאר משהו שהחוקרים יכולים למצוא. גורמים שצפויים לסבך את הבדיקות בעתיד הקרוב הם למשל ההצפנה ברמת הדיסק שמספק Windows XP, ובקנה מידה אחר גם הכנסת הרשתות האל חוטיות.
 

שירה

עד כה לא ברור מי באמת כתב את הפרודיה הידועה.  ב-University of Florida השתמשו בקטע במהלך קורס ללימוד מחשבים (או לפחות לימוד השימוש ב- IBM PC).
לטובת הדור הצעיר:

 אם ל- Edgar Allen Poe היה מחשב
 

"Once upon a midnight dreary, fingers cramped and vision bleary,
System manuals piled high and wasted paper on the floor,
Longing for the warmth of bed sheets,
Still I sat there, doing spreadsheets:
Having reached the bottom line,
I took a floppy from the drawer.
Typing with a steady hand, I then invoked the SAVE command
and waited for the disk to store,
Only this and nothing more.

Deep into the monitor peering, long I sat there wond'ring, fearing,
Doubting, while the disk kept churning,
turning yet to churn some more.
"Save!" I said, "You cursed PC! Save my data from before!"
One thing did the phosphors answer, only this and nothing more,
Just, "Abort, Retry, Ignore?"

Was this some bizarre illusion? Some maniacal intrusion?
These were choices undesired, ones I'd never faced before.
Carefully, I weighed the choices as the disk made impish noises.
The cursor flashed, insistent, waiting, baiting me to type some more.
Clearly I must press a key, choosing one and nothing more,
>From "Choose Abort, Retry, Ignore?"

With my fingers pale and trembling
Slowly toward the keyboard bending,
Longing for a happy ending, hoping all would be restored,
Praying for some guarantee
Timidly I pressed a key.
But on the screen there still persisted words appearing as before.
Ghastly grim they blinked and taunted, haunted, as my patience wore,
Saying "Abort, Retry, Ignore?"

I tried to catch the chips off-guard --
I pressed again, but twice as hard.
I pleaded with the cursed machine:
I begged and cried and then I swore.
Now in desperation, trying random combinations,
Still there came the incantation, just as senseless as before.
Cursor blinking, angrily winking, blinking nonsense as before.
Reading, "Abort, Retry, Ignore?"

There I sat, distraught, exhausted by my own machine accosted
Getting up I turned away and paced across the office floor.
And then I saw dreadful sight: a lightning bolt cut through the night.
A gasp of horror overtook me, shook me to my core.
The lightning zapped my previous data, lost and gone forevermore.
And no "Abort, Retry, Ignore?"

To this day I do not know
The place to which lost data go.
What dreaded nether world is wrought
where all lost data will be stored?
Beyond the reach of mortal souls? Beyond the ether? In black holes?
But sure as there is C, Pascal, and Lotus, Ashton-Tate and more,
One day you'll be left to wonder, data trying to restore,
"Will I see it nevermore?"

תודה !

לאלי קנדינוב, מנהל מחשוב בחגים נחלים, על ההערכה והרגישות במכתבו.

לעודד ארז וחברי מועדון משתמשי ה-PC על האירוח החם והחביב.

ל-Joanne Yaron על עזרתה האדיבה באנגלית
 

מזל טוב למשפחת צימרמן בהולדת הבת !