בשבוע האחרון של ינואר התפרסמה ידיעה על חברת Charter Communications מסיינט לואיס, ארה"ב, אחת המפעילות הגדולות של טלוויזיה בכבלים (29 מדינות) שגם מספקת שירותי טלפון ואינטרנט מהיר. החברה מאמינה כי שגיאת תוכנה במהלך פעילות תחזוקה שגרתית היא זו שגרמה למחיקת כל התוכן האגור ב- 14,000 חשבונות דואל של לקוחות - מתוך 2.6 מיליון הלקוחות של אינטרנט מהיר. חשבו על הספקים המקבילים אצלנו - בזק, הוט, אינטרנט זהב...- מצליחים לדמיין את התגובות לתקלה דומה במחוזותינו? מסתבר כי חברת צ'ארטר מאפשרת לכל לקוח אינטרנט חדש פתיחה של חשבון דואל חינמי, אך את אותם חשבונות בהם אין פעילות למשך שלושה חודשים, צ'ארטר מוחקת. הפעם, אחת המחיקות התקופתיות של חשבונות רדומים, כללה בטעות גם חשבונות אחרים. חיפשו וחיפשו חכמים, עד שהגיעו למסכנה שאין כל דרך להחזיר את המסרים, התמונות ועוד קבצים המצורפים שנמחקו מתיבות הדואר ותיקיות הארכיון. לבסוף החליטו לפצות את הנפגעים בזיכוי ע"ס 50 דולר. בין שטף ההתנצלויות נכלל גם המשפט "מומחי מחשבים ממליצים לגבות כל הדואר האלקטרוני החשוב".
הכלאה עליה חלמנו בתור ילדים הייתה זו שבין עוף של שבת למרבה רגליים. יתרונותיה של ההכלאה: חיה סוריאליסטית שתאפשר למשפחות ברוכות ילדים לחלק בארוחה פולקע לכל ילד... הכלאה אחרת מגיעה מחברה יפנית, בין כספומט לדיסק קשיח חיצוני. מדובר במארז לדיסק קשיח חיצוני המכיל דיסק קשיח SATA של 2.5 אינץ'. על אחד מצדי המארז קיים מסך מגע עם מקשים כמו זה שאנו רגילים לראות במכשירי הכספומט, עם תשע ספרות ועוד אפס. המארז מתחבר למחשב באמצעות USB, אך ללא הקשת הקוד הסודי (PIN code) המחשב לא יזהה את הדיסק.
היצרנית, בשם "Digital Cowboy" מתכננת ככל הנראה להתחיל ולשווק את המוצר במערב. נכון להיום, הוא נמכר ב-70 פאונד או 140 דולר, ונמצא כמעט זהה ל-ה-EZSecu EZ850 שחברת IOTEK השיקה בנובמבר 2007 (האחרון מתחבר ל-USB 0.2 ומתאים לווינדווס ול-Mac OS X).
עדיין לא ברור אם ניתן לעקוף את הקוד הסודי על ידי הוצאת הדיסק מן המארז וקריאת הדיסק באופן ישיר, יתכן וקיימת הצפנה כלשהי כדי להקשות על כך.
יצרני מוצרים לאחסון מידע החלו להעלות מגוון דרכים לאבטחת האחסון הנישא, החל מהצפנה מוטמעת ועד להכנסת קוד סודי או קוראי טביעות אצבע בדיסקוני פלאש. היתרונות של המערכות עם קוד סודי הינם הפשטות והעובדה שהדיסק יחסית מאובטח ללא צורך בתוכנה נוספת. יהיה מי שיטען כי לקוחות עסקיים יכולים באותה מידה להשתמש בתוכנת הצפנה לדיסק שלם, אך לשיטה זו יש גם חסרון, אותו ראינו דווקא השבוע במעבדה להצלת נתונים. מסתבר שלשחזר דיסק קשיח מוצפן לאחר Crash פיזי הרבה יותר קשה מאשר אם הדיסק לא היה מוצפן.
במרבית כתבי העת העוסקים בטכנולוגיות מחשוב הופיעו לאחרונה או יופיעו בקרוב כותרות בסגנון הבא:
"Large businesses are looking more closely at online backup options as a way to ease systems administration headaches and avoid security concerns linked to physical backup procedures".(Computerworld מתוך)
במערב אכן צפו האנליסטים בתחום האחסון והגיבוי שיותר תאגידים יתעניינו במערכות גיבוי מאוחסנות על ידי צד ג' על מנת להשקיט את דאגותיהם הקשורות למחיר ולרוחב פס. לצד המאפיינים הברוכים של הגיבוי מרחוק, זוהי מגמה כלל עולמית המבוססת על האמונה כי ספק יעשה את העבודה שלך יותר טוב, יותר מהר ויותר בזול. בשטחים רבים אמונה זו מבוססת על עובדות מוצקות. אנחנו בצ'יף, מהזווית המיוחדת של אומנות שחזור הנתונים, מסוגלים ואף מתעקשים להתווכח ולומר כי אותן עובדות המוצגות בשטח הגיבוי והשחזור על ידי בעלי אינטרסים, הם רק חלק אחד מהתמונה הכוללת. מי הם אותם בעלי אינטרסים? ● ראשית, ספקי שירותים מקוונים שונים, שכבר מחזיקים בחוזי שירות עם לקוחות ובכל התשתיות שניתן לנצל כדי להציע עוד שירות בסל. ● להם מתווספים אחד אחד ספקי החומרה (לדוגמא EMC וכמה ממתחריה -IBM, Iron Mountain., Seagate) המוצאים להם שותפים בעולם התוכנה כדי לספק מינויים לשירותי גיבוי מקוונים. ● חברות תוכנה (כמו Symantec), אשר לאחר שמצאו את עצמן ללא יכולת להגדיל את ההכנסות -כנדרש על ידי מחזיקי המניות שלהם- באמצעות חידוש או פיתוח ערך מוסף למוצרים מיושנים (Veritas) החליטו ללכת על מיזמים נוספים, של חוות שרתים המפעילות את מוצריהם ומציעות את אותם השירותים כמו התוכנות עצמן, רק מרחוק.
תחילה, השירותים המקוונים הוצעו ללקוחות פרטיים ולשוק ה-SMB. כעת גם ארגונים גדולים מתחילים להתעניין בשיטה. היתרונות המובאים לשולחן מקבלי ההחלטות הם אילוצי מחיר, רוחב פס ומורכבות הניהול. הסיבה האמיתית תלויה באוויר ולא נאמרת בפה מלא. בארץ יש לה שם לא נעים אך נפוץ מאוד (אתכם הסליחה): כסת"ח . שם המשחק, המטרה הנעלה הפסיקה להיות שמירת על שירות זמין ומתמיד - אוטופיה במרבית הארגונים - אלא שבמקרה של הפסקת אותו השירות, האחראי יהיה גוף חיצוני שישבור את הראש, ישא בנטל ובתוצאות. הראש הקטן כובש את העולם הגדול. חברת המחקר IDC מנבא לשנת 2001 מכירות בהיקף של 715 מיליון דולר בשירותי גיבוי מקוונים על ידי ספק חיצוני. ב-2007 אותן מכירות הסתכמו ב- 235 מיליון דולר. מעז יוצא גם מתוק: בטרוף של פתירת בעיות רוחב הפס, כולנו עשויים לזכות לשיפורים בתחום זה. EMC, למשל מנסה לצמצם את כמות המידע הנשלח דרך הרשת עלי ידי טכנולוגיות דה-דופליקציה.
רוצים לדעת למה כדאי לכם להשאיר את המידע שלכם בידיים שלכם? - צרו קשר ונשב לדון על כך על כוס קפה.
ב-2006 גילה דו"ח המכון לרפואה בארה"ב כי שגיאות הרופאים הם הסיבה השמינית בין המובילות למוות באומה. אותו גורם נמצא אחראי ל-7,000 מיתות בשנה, ובצד הכלכלי שווה להפסדים של כ-37,000 מיליוני דולרים בשנה (Jeff Spitzer, דצמבר 2007). חלק ניכר מאותן שגיאות נובעות מבלבול בין נתוני מטופלים, תקלות רישום סימנים, אבחנות, הוראות טיפול, ועוד. בארה"ב קיים כבר מאז 1996 חוק המסדיר את אחריות הרופאים וארגוני ביטוח הבריאות, הנקראת Health Insurance Portability and Accountability Act, או HIPAA. בין היתר, קובע חוק זה כי כל המסמכים הרפואיים, החשבונות בגין שירותי בריאות וכו' יתנהלו על פי נהלי תיעוד, ניהול, סודיות ופרטיות המידע. בנוסף, קובע החוק כי כל המטופל רשאי לגישה למסמכים הרפואיים שלו ולידיעת השימוש הנעשה במידע שאלו מכילים, ואם המידע עובר לגופים אחרים. החוק מתאר את הדרכים בהן יש לידע את המטופלים לגבי התהליכים להגנה על הפרטיות שלהם. הסביבה הטבעית לקיום ציווי החוק בצורה יעילה הינה הסביבה הממוחשבת בצורת EMR -Electronic Medical Records. אבי הניהול המרוכז של רישומים רפואיים היה בשנות השישים רופא (דר' לורנס ליד) שחשב לרכז את כל ההיסטוריה הרפואית של כל מטופל, כולל נתונים משפחתיים, רשמית הטיפולים שעבר והרגישויות שלו במקום מרכזי ונגיש, ולשלוח את כל המידע לתחנת עבודה ממוחשבת לשימוש רפואי. כך, לא משנה היכן, מתי או על ידי מי טופל קודם הפציינט, יוכל הרופא המטפל לקבל את המידע כולו ולבסס גם עליו את החלטותיו העתידיות. מערכות ה-EMR לא רק הופכים לאוטומטית ומייעלות את זרימת העבודה הכללית, אלא שמאפשרות לשפר את השירות ללקוח (המטופל), לפשט את תהליכי העבודה, לשפר את איכות התיעוד ובעיקר לצמצם את הטעויות והבלבולים. פרט נוסף ולא פעוט: ניהול נכון של מערכות אלו יכולות לצמצם בהרבה את השימוש בנייר, עלויות הצילום, העתקה ואחסון. היות והמידע מאוחסן בשרתים, כל החלל הפיזי שפעם נתפס על ידי ארונות ותיקיות ארכיון, ניתן לניצול טוב יותר לרווחת המטופלים והצוות הרפואי. עקרונית, החיסכון בזמן בחיפוש המידע משתקף בצמצום זמני ההמתנה והרחבת חלון הזמן שהרופא יכול להקדיש לכל מטופל. בהטמעת מערכות EMR, גם במקומות בהם השתמשו מערכות שונות מסוג זה בעבר, אחד האתגרים הוא להתמודד עם הפחד מפני שינוי, המציב התנגדות לבצע דברים בדרך שונה. לאחר שמתגברים על הפחד, הצוות מתחיל להבין כי האוטומציה פירושה התייעלות והקלה בעומס העבודה. באותה מידה מעריכים בעלי מקצועות הרפואה את היתרון של גישה למידע הנדרש ברגע הנדרש, על מנת לשרת את המטופלים על הצד הטוב ביותר. ככל שיותר מערכות EMR מוטמעות, ניכר כי הן גם משפרות את התקשורת בין מטפל ומטופל, מה שמצמצם את כמות השגיאות הקשורות ליחסי גומלין בין תרופתי ועוזר לחדד את האבחונים. למרות כל היתרונות הללו, המערכות המסורתיות הכרוכות במסמכי נייר עדיין מובילות. המצב ניכר בבתי חולים, שם העומס של העברת המסמכים לפורמט אלקטרוני דוחף להתעלמות או לקבלת החסרונות של מערכות מבוססות נייר. מרפאות הקהילה, הקטנות יותר, עוברות ביתר קלות למערכות ניהול רשומות אלקטרוניות, מפני שהן מנהלות מספר קטן יותר של תיקים. כאשר בתי חולים עוברים למערכות EMR, הם מעבירים מחלקה אחת בכל פעם. זה עושה את ההטמעה ארוכה הרבה יותר. במבט זהיר, ניתן לומר כי 20% משוק שירותי הבריאות בעולם כבר עברו למערכות אלקטרוניות. זהו נתח קטן יחסית, אם ניקח בחשבון שהשיטה קיימת כבר 50 שנה. אבל, רק לפני 20 שנה החל להופיע ציוד מחשוב זול יותר, וגם האינטרנט קיימת רק מאז 1992. כמו בתחומים אחרים, גם תעשיית שירותי הבריאות מקבלת טכנולוגיות חדשות באיטיות יחסית...
♥ "איך לעצבן את האישה שלך"- ספר מאת דניאלה שמי. לדעת נשותינו: "ספר מיותר, גברים לא צריכים בשביל זה מדריך". ♥ ב-8 במרץ 1911 צוין לראשונה יום האישה העובדת הבינלאומי. רבים פוסחים מלציין את המילה "עובדת", בטענה שכל הנשים עובדות, עבדו או תעבודנה בצורה זו או אחרת. בארצות מרכז ודרום אמריקה מדגישים אותו חלק בכותרת, מפני שהמועד מציין התקדמות המגדר, שיפור תנאים ועגינת זכויות בשוק העבודה.
♥ לרגל יום האישה הקרב ובא ניסינו לראיין חבורת צעירים חובבי מחשוב הנוהג להתאסף בצ'יף. שאלה ראשונה: "מה דעתכם על נשים וטכנולוגיה"? משיב א' - "שני דברים שאני מאוד מחבב" משיב ב' - "נחמד, אבל למה לערבב?" משיב ג' - "כמה מחברותי הטובות ביותר מאותגרות טכנולוגיה" משיב ד' - יש טכנולוגיות מתקדמות שמאפשרות הנאה מרובה מהקסם הנשי" שאלה אחרונה: "למה שלא תלכו להתבגר ונתראה ביום האישה של השנה הבאה?".
♥ "אישה למטבח!" - מחשבות מתוך הבלוג "פוטנציאל מבוזבז". וציטטה מאותו עמוד: "קראתי איפשהו שלפי הקבלה יום ראשון הוא לא יום מוצלח להתחלות. אולי בגלל זה אלוהים בחר להתחיל את השבוע שלו דווקא ביום הזה?"
♥ נשים החזיקו ב-2006 רק 13% מן המשרות הבכירות בחברות הטכנולוגיה אשר ב-FORTUNE 500. (סטטיסטיקות מעניינות נוספות ב-Stat_sheet.pdf). באפריל 2007, 25 מתוך החברות באותו דירוג נמצאו מנוהלות ע"י מנכ"ליות, וביניהן Xerox ו- Lucent Technologies.
♥ מעתה אל תספרו יותר את אגדת סינדרלה. עדיף "סייברלה".
זהו. ספירות הדם שלי צללו לכיוון האפס, המשמעות מכך היא שאין לגופי יכולת הגנה עצמית בפני כל זיהום שהוא. לכן הוכרזתי כטעון בידוד, עלי לשהות בתנאי בידוד מחמירים שימנעו חשש מגע עם מקורות זיהום. מקור כזה יכול להיות אורח, שהוא בריא בעצמו אבל נושא אתו משהו שאסף בדרך אלי. או אולי מזון לא טרי ואפילו פרי רענן ומגרה שבקיפוליו מסתתרים נבגים שאינם ניתנים לשטיפה. בקיצור, כמעט כל דבר. מסתבר שהבידוד הוא לא הבעיה שלי עכשיו, אתו אני דווקא בידידות. הבעיה שהתגלתה אצלי היא בעיית זיכרון. אני אסביר: בתהליך הטיפולי הגעתי עכשיו לשלב שבו אני אמור להיות נתון לכל תופעות הלוואי, הן של הטיפול הכימותראפי שהשפעתו עדיין קיימת, הן של ההשתלה וגם של הטיפול האמור לשמר את ההשתלה ולמנוע דחייה. כשקבלתי תדריך ההכנה לקראת השתלה (פרק 9) נעשה שימוש בהגדרה של תופעות צפויות "שלשולים, בחילות, הקאות, חולשה, הצטברות נוזלים בגוף, חום וצמרמורות, כאבים, פצעים בפה". בתמימותי חשבתי שבמהלך חיי כבר חוויתי את כל התחושות האלו ואני יודע מה מצפה לי. לא הבנתי שיש לי בעיית זיכרון. מסתבר שיש לנו זיכרון מצוין לתחושות ואנחנו מזהים אותן כאשר הן מתרחשות על סמך זיכרון קודם שלהן. את רוב התחושות שאני עובר עתה לא הכרתי קודם, למרות שמכנים אותן באותם שמות. מסתבר ש-או שיש לי בעיית זיכרון, או שהתחושות העכשוויות לא בדיוק דומות למה שזכרתי מן העבר. כיוון שאין לי בעיית זיכרון (או לפחות אני לא זוכר כזו), אז כנראה שאני סתם מרגיש נאחס במיוחד. ההשפעה הראשונה והמורגשת ביותר היא דלקות בחלל הפה, הלוע ודימום בלשון. תופעה מכאיבה ביותר זו סָכְרָה את פי לכל שימוש שהוא. אני שותק (זה טוב), לא אוכל (זה חסכוני), מקבל תרופות בעירוי (זה נוח). אני דוחה שיחות בנייד ובסקייפ, פשוט כי כואב לי לדבר ולא בגלל שאני מסנן. בגלל העצירות אני כבר לא מתלוצץ עם רופאי. הם הבטיחו לי שלשול, שלא הגיע. במקומו הגיעה אחותו המרשעת. כבר שלושה ימים שאני מעביר להם דיווחים, אך הם מסרבים להתרגש. הם אומרים לי ש"עדיפה עצירות על שלשול בתדר קבוע של 15 דקות" ושחוץ מזה שלא אדאג, בסוף זה יוצא. שרק לא יביאו לי את האינסטלאטור מהבדיחה "שמה שלא הולך בכוח הולך עם המון כוח". "אחותי הצמודה" אומרת לי שכל עוד יש מעבר גזים (ראו ערך הכבשים באוסטרליה ופרשת החור באוזון), אין חסימת מעיים. נו, זה מעודד. בטוח שאין לי חסימה. אני קורא את מה שכתבתי עד כאן ומזהה את עקבות הדם הטרי. אתמול בערב קבלתי שתי מנות דם. לפני כן לא יכולתי בגלל חולשה אפילו לתפעל מקלדת. מסתבר שמוח העצם שלי עדיין לא מייצר תאי דם חדשים... והותיקים מתכלים לי במהירות, מה שגורם לחולשה שאין כמותה. כיון שאין אגדה כזו על איש שהתרגל לחיות בלי דם, אז אני מקבל מידי פעם מנות לתגבור. זמן קצר אחרי כל עירוי מתחדשת האנרגיה בגוף, עד ששוב הספירה יורדת וחוזר חלילה. עכשיו אני מנצל את פרץ האנרגיה שהתעורר בי וכותב. בשעת ביקור הרופאים הבוקר הבנתי שהפרופסור שמצטרף לביקור לפעמים, בעצם אינו שולט בשפה העברית. הוא רק מדקלם לעיתים רחוקות מילים ספורות שלמד, כמו: "שלום, בוקר טוב, בהצלחה, תרגיש טוב". כיון שהוא מנהל גדול כאן, מעניין באיזו שפה הוא מתָקְשֶר עם הצוות? אבל הדבר החשוב שאמר לי הבוקר מנהל המחלקה הוא שאובחנה בדמי עליה בספירות, כלומר מוח העצם שלי סיים להיות מושפע מהטיפול הכימותראפי והחל להיות מושפע מהתרומה שקבלתי, ותהליך ייצור תאי דם חדשים לסוגיהם התחיל. בתרשים ה-גאנט שקבלתי בתדריך לקראת האשפוז הנוכחי ננקב עיתוי לחידוש ייצור תאי הדם והוא היום ה-14 לאחר ההשתלה. מפתיע או צפוי? היום הוא היום ה-14 לאחר שבוצעה ההשתלה בגופי. כמה טוב לגלות שהדברים מסתדרים בדיוק "לפי הספר". אמש הביאה לי אחותי (האמיתית) אוצר קטן במתנה: אחד מתלמידיה בכתה א' המיוחדת המודע למחלתי מסר לה עבורי "בובת מזל". בובה שמי שמחזיק בה, הכול מצליח לו. בכדורגל, בשיעורים, במשחק המחשב, ממש בכל, והבובה הזו תעזור לי להבריא. חפנתי בכף ידי את הבובה – ראש פלסטיק זעיר, הבטתי בה מכול הכיוונים וטמנתי אותה עמוק עמוק בכיס הענק של חולצתי. שם ישמר האוצר תמיד. פחות מיממה שאני מחזיק באוצר, וזה כבר עובד. זה עתה הודיעוני שתוצאות ספירת הדם מהבוקר גבוהות כל כך שבוטל הבידוד שלי. התחלתי לתכנן בילוי להערב (בחדרי כמובן).
הצעת הרכש העוינת של מיקרוסופט ליאהו עלולה להיות אסון טוטלי למשתמשים בכל העולם. היה ותתקבל, תהפוך מיקרוסופט לאחד משני השליטים על האינטרנט. והיה וגוגל יגיש הצעה נגדית נמצא את עצמנו בידיים של גוגל, תמנון ענק ורב עצמה שישלוט על הסייבר-ספייס ויחסל כל מתחרה אפשרי. מצד שני, למרות ש-44 מיליארד דולר הם סכום זמין אצל מיקרוסופט, אולי, אולי זה יערער את הביטחון העצמי של החברה, אבל מצד שני סביר שמי שישלם את המחיר הוא משתמשי מערכת ההפעלה הנצחית של מיקרוסופט. בקיצור חבר'ה, אם יאהו לא אומרים לשתי המפלצות "שקו לנו בישבן", אנחנו המשתמשים אכלנו אותה בגדול.
שוב בלונדון
ושוב אני בלונדון לשבוע, זה הכול. מחיר כרטיס הטיסה הלוך ושוב 26 יורו. מחיר הרכבת משדה התעופה לעיר -הלוך ושוב- 26 פאונד... ועוד 24 פאונד כדי לנוע חופשי ברחבי העיר (כרטיס האויסטר שניתן לחידוש וטעינה בכל עת). זה אומר שכבר הוצאתי פי 3 יותר ממחיר הטיסה עוד בטרם הנחתי את המזוודה. ללונדון הגעתי ללא קצף גילוח, כי פשוט נמאס לי להשאיר שפופרות קצף גילוח לאנשי האבטחה בשדות התעופה. יש לי חשד שמכלי קצף הגילוח עומדים בקריטריונים הביטחוניים אבל הנהלת שדות התעופה והרגולציה לוקחת בחשבון שאנשי הביטחון צריכים להיראות טוב, וזה אומר, מגולחים למשעי בחסות הציבור. להפתעתי קיבלה את פני שמש לונדונית (לא ממש חמימה). שמש פירושה אצל הבריטים שיוצאים לטייל וכמוהם גם אני יצאתי לטייל ב- Hampstead Heath פארק ענק בצפון לונדון, מלא אגמים בהם שטים ברבורים וברווזים, כל האצנים נאנחים וגונחים לאורך שבילי הפארק ומאות כלבים חופשיים שנהנים מחופש להתפלש בשלוליות בוץ שחור ובעליהם שיודעים שהם אלו שיאלצו לנקות את היצור המטונף והמאושר הזה מאוחר יותר. שמש בלונדון אין פירושה חום אלא אור ובעיר הניצבת בגאון תחת מעטה עננים אפורים באופן קבוע, גם קצת אור זה לא משהו לזלזל בו. אחרי צעידה של שעה שעתיים אני מתחיל לקלל בקול את הרגע שבו נסחפתי לצאת לטייל. קר ורוח קלה (אבל מאוד קרה) טופחת קלות על פני, אני מתנחם באפשרות שמאוחר יותר אזכה לכוס קפה חם וטוב... חם? כן. טוב? זה כבר עניין יחסי, הבריטים אימצו את הגישה האמריקאית ואת הקפה שלך תקבל בגודל של מנת מרק, בכוס ענקית ועוד יאמרו לך שזה נקרא קטן. הטעם? בין רע לרע מאוד, המחיר כפול מהמחיר בפאריס ופי שלוש מאשר במרסיי.
הנסיעה הנוכחית לא נועדה לבילוי, ומיד עם תחילת השבוע הרשמי התחלתי להתרוצץ ברחבי העיר לפגישות. הבריטים אנשים נחמדים בעקרון, מנומסים רצח, חנוטים בחליפות ומאוד רשמיים, גם אלו שכבר הכרתי. אבל גישתם לעסקים היא בלתי מתפשרת, הם עושים הכול כמו שכתוב בספר. אם תציע לאיש עסקים בריטי, גם אם הוא לחוץ בכסף, פתרון עסקי יצירתי שיחסוך לו כסף, סיכוי סביר שזו תהיה הפגישה האחרונה שלכם.
הדרך לפגישות בלונדון עוברת ברכבת התחתית והיות והפגישות שלי תואמו לשעת תחילת העבודה (פלוס מינוס כוס קפה) הייתי חייב לעבור את שעת העומס המפורסמת של לונדון שכל מי שיודע ויכול מתרחק ממנה. הרכבות דחוסות עד אפס מקום, עומס כזה שאפילו בזמן שביתה לא נתקלתי בפאריס. התחנות צרות מלהכיל את הנוסעים, אחרי הכול מדובר במערכת בת 101 שנה שנכנסת עכשיו לשיפוץ ורק אלוהים יודע כיצד הם מתכננים, אם בכלל, להרחיב את התעלות הללו. בטרם עלייתי לרכבת אני לוקח את אחד מעיתוני התחתית של לונדון שגדלו מספיק כדי שתוכל לקרוא בהם לאורך קו שלם (והקווים ארוכים), אבל כיאה וכיאות לאנגליה יש גם שם טבלואידים, עיתונות ברמת פח האשפה הקרוב מלאים ברכילות ואוסף של שטויות על אנשים שלא מעניינים אף אחד (אלא אם כן הוא בריטי). בימים אלו הלהיט החם הוא דווקא ניקולה סרקוזי נשיא צרפת ונישואיו. וכמובן דייויד בקהם הנצחי שזכה לבעיטה בישבן מהמאמן החדש והקשוח של נבחרת אנגליה, פאביו קאפלו. באנגליה חושבים שמגיע לבקהם לשחק ולו בכדי לצבור את המשחק הבינלאומי ה-100 בקריירה שלו. האיטלקי "האכזר" (כך הם קוראים לו) דווקא חושב שניצחון יהיה רעיון טוב יותר...
גישות בפרסום
הבריטים חזקים במילים. שלא תבינו לא נכון, היכולת שלהם במה שנקרא "ויז'ואל" לא פחות טובה משל אף אחד אחר בעולם אם לא יותר טובה. אבל הם יודעים לומר המון עם הרבה פחות מילים, הם גם יודעים להיות גסים בלי להיות וולגריים ולהשתמש ברמז קל בשביל להעלות חיוך: כך למשל המשפט "היום לא חייב להיות יום הפנקייק" בצירוף שני חצאי לימון מונחים אחד ליד השני זה פרסומת ל"וונדרברה" (חזיית הפלא). או אתר אינטרנט לחיפוש בתי מלון בזול בכל העולם, מצהיר We are very competitive in Beds. האנגלים מיצגים גישה אחת בפרסום, מינימליזם וורבאלי (דהיינו מינימום מילים) אבל כשהם כבר משתמשים במילים הם מלהטטים איתן, ומשחקי המילים יוצאים מהכלל, מה שלא ממש מועיל למי שלא גדל על השפה האנגלית כהלכתה. הצרפתים לא מתרגשים מגוף של אישה לכן אין להם בעיה לשחרר פרסומת עם ציץ מציץ, והם אוהבים מאוד בדיחה טובה, לכן הפרסומות המצחיקות ביותר מגיעות מצרפת. האמריקאים אוהבם לומר הכול וגם להסביר מה הם אמרו, לפעמים גישה שכזו די מעליבה. הגרמנים, וולגריים לטעמי. האיטלקים, כמו הצרפתים בתוספת תיאטרליות קצת מוגזמת אבל מאוד אופיינית. והאוסטרלים... אין להם אלוהים, אין טאבו אין גבולות העיקר שיצחיק. והישראלים? מחקים את כולם באופן לא הכי מוצלח...
קטנות
זהירות! שמתי לב שאנגליה הולכת ונראית יותר ויותר כמו ארה"ב. כך למשל, בכל מקום יש אזהרה ממשהו. והשיא היה בתחנת התחתית בכיכר לסטר – "זהירות הרצפה לא במישור אחיד". לא לא מדובר ברצפה עם מדרגות, מדובר ברצפה רגילה שנבנתה עם שיפועים בדרך כלל כדי לנקז מים. בקיצור, "זהירות הרצפה עקומה".
פיצוי חברת בריטיש איירווייז, שמטוס שלה עבר התרסקות, הציעה לניצולים כפיצוי... טיסות חינם. הדבר העלה את הסעיף לאחד הנוסעים, שעד היום סובל מטראומת טיסות ומסרב לעלות על מטוס. (ראה ערך קוסמטיקאית מקומית שלנו שגרמה לכוויות בפנים של לקוחה והציעה כפיצוי טיפול חינמי לבתה המתבגרת של הנפגעת).
שחיתות באנגליה? הבריטים בשוק! נתגלה עסקן פוליטי שהעסיק פיקטיבית או לא את בני משפחתו ואף שילם להם ביד יפה משכורות - מקופת הציבור, כמובן. לכאורה שחיתות סטנדרטים של פוליטיקאי. הבריטים יוצאים מדעתם מרוב פליאה... הייתכן? באנגליה? שחיתות?
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית לדבריהם של כותבים-אורחים בידיעון
