מדומה = וירטואלי (2)

בשבוע שעבר נכתב כאן על מערכות אחסון וירטואליות. בארגונים רבים של לקוחותינו בארץ קיימים בסביבה הממוחשבת מתחמים בעלי סיווג או רמות אבטחה שונים. חשוב להדגיש כי לא מומלץ לערבב בין מתחמי אבטחה שונים בסביבה הוירטואלית. זאת, מפני שמרבית טכנולוגיות הוירטואליזציה הקיימות לא מספקות מודלים של בידוד אבטחתי חזקים מספיק. לדוגמא, חומרה מחוברת לרשת אזרחית אסור שתתמוך במערכות וירטואליות המחוברות לרשתות פנימיות רגישות.
פתרונות וירטואליזציה שונים מאפשרים לאדמיניסטראטור לראות את ה-images של הדיסקים הוירטואליים. דבר זה פותח פרצות חמורות על ידי עקיפת נהלי הגישה לאזורים מאובטחים. עוד יותר חמור הוא המצב בו יש לפתרון הוירטואליזציה מתגים פנימיים המבקרים את התעבורה בין מכונות וירטואליות על גבי אותו מחשב פיזי. טכנולוגיות אלו מאפשרות למערכות הוירטואליות לעקוף את כל הפילטרים של פיירוולים ברמת הפורטים, סניפרים ומנגנוני בקרת השמירה על משאבים (QoS) השולטים על התעבורה בסביבה. כך נפרצת הסביבה לאיומים שלא ניתן לאתר באמצעות כלים של אבטחה ברמת הרשת.
טכנולוגיות וירטואליזציה רבות מאפשרות גישה למידע השמור ב-images הוירטואליים שנמצאים offline, על ידי העלאתן בצורת images של דיסקים. יחד עם נוחות השיטה למשתמשים, מדובר באחריות כבדה, מפני שהשיטה יכולה לאפשר מצב שמישהו פשוט טומן לו דיסק קשיח בכיס ויוצא איתו מהבניין... בנוסף, זה מדגיש את החשיבות של יתר זהירות כאשר עושים וירטואליזציה של כל יישום המשאיר שאריות מידע בקבצים זמניים או אחסון מקומי אחר.

אנו רגילים לבדוק מצבים אפשריים שונים כדי להחליט על הפתרון המיטבי לכל סביבה. אותה בדיקה כוללת תמיד את מרכיב עלויות הרישוי, הוצאות הטמעה, חסכון בחומרה ובתוכנה. עלות ההטמעה, למשל, יכולה להשתנות במידה רבה בהתאם לעלות המעבר לאחסון ושרתים של הדור הבא, הנדוס היישום ועוד. במקרים בהם נדרשים שינויים ברמת האפליקציה, העלויות יכולות לפעמים להרקיע שחקים. כלל אצבע הוא שבמקרים בהם נדרשים בדיקות עבודה או הסכמה ברמת המשתמש, הרווח של החזר ההשקעה נטרף ונעלם.
 

כרוניקה של אונס

הוא כל כך קטן, תמים, פגיע, על לא עוול בגפו. הוא רק בן שנתיים, גיל צעיר לבני אדם אך מתקדם קצת יותר לבני מינו.
חייו היו פעילים, אולי אפילו מאושרים. נהג להשתתף במשחקי הילדים, ליווה את האם בעבודתה. הטרגדיה שלו התחילה כשהוא חלה. אם היו בעליו אנשים בעלי מודעות או אולי ארגון כלשהו, חיש היו דואגים לו לבדיקה, לטיפול. אבל גורלו היה כנראה להיות אחד מקורבנות הבורות, מאלה המשלמים את מחיר אי הידיעה וחוסר האחריות.
חבר המשפחה נהג לייעץ בבית לכולם. לכאורה, כוונותיו טובות, תמיד הציע עזרתו כמעט בכל עניין. מעורר אמון לאורך השנים ומבקר קבע. מי היה חושד בו?
ביום שהקטנצ'יק הפסיק לתפקד, חבר המשפחה היה בדיוק שם. הוא בחן אותו ממרחק וניתק אותו ממקומו. קרב אליו אל עינו הבוחנת וסובב אותו כאילו הבין לליבו. והוא... רק 2.5 אינץ', כיצד יכול היה להגן על עצמו? אולי הרגיש את הידיים הגדולות והשעירות אך לא רעד, כי בכלל לא היה מסוגל לנוע.
במרחב הביתי, תחת אור המנורה המוכרת, ננעץ בגסות סכין מטבח בחריצי ברגיו המיוחדים כל כך ששום מברג רגיל לא התאים להם.
אולי שמע את הקול העמוק והמבודר, משתחצן: "תראו עכשיו, כך נראים הפיצ'יפקעס האלו מבפנים. לא כולם יודעים, ...ראיתם פעם?"
בכוח פתחו את גופו הזעיר. אצבעות אכזריות נגעו באיבריו העדינים, ניסו לדחוף את הפלאטות המבריקות, להכריח אותן להסתובב. לשווא. משוכות שומן מיקרוסקופיות בצורת תביעת אצבע, גרגרי אבק, חיידקים ואפילו גושי תאים מתים נערמו על הפלאטה העליונה, התנגשו בראש הקורא-כותב וחרצו סימנים בלתי הפיכים בלב ליבו הרגיש של המנגנון. איש מבני הבית לא שמע את זעקתו השקטה, איש לא הבחין בגסיסתו.

משהביאו אותו למעבדה בצ'יף, לא נשאר אלא לקבוע את מותו. על אף שחיבבו אותו, אמצעי ההחייאה היו מעבר למה שמצבם הכלכלי של בעליו אפשר.
שלום, Hitachi Travelstar יקר, קליפתך הקלה מאלומיניום נחה בכף ידי, אך 40 ה-GB שלך עתידם בגן העדן הדיגיטאלי, בעולם שכולו ביטים. עמם התמונות, המכתבים, העבודות, מסרי האהבה ומנגינות נוגעות.
לכתך בטרם עת לא תהיה לשווא אם משפחתך, ידידיה, קוראי המגזין וגם הדורות הבאים ילמדו שאסור לבתק את בתוליו של דיסק קשיח באופן פיראטי, חובבני, בלתי אחראי. אחיך שבא לתפוס את מקומך יזכה לחיים בטוחים יותר, כך אנחנו לפחות מקווים.

BOS עם כל דבר

שחזור מידע מ-FTP

ה- File Transfer Protocol) FTP) פרוטוקול להעברת קבצים, הוא כמעט חייה פרהיסטורית שירשנו מהתקופה הראשונה של האינטרנט- אך מספק שירות בסיסי המוצע על ידי מרבית מערכות ההפעלה הקימות. ומשם היתרון שלו, כפרוטוקול שמתאים לפלטפורמות מגוונות.
שירות ה-FTP הוא גם פרוטוקול תקשורת שימושי בעבור כל שרתי ה-WEB ולמערכות הפעלה עמן הם עובדות. ה- FTP עובד בצורה דומה לזו בה ה-HTTP, מעביר עמודי אינטרנט משרת לדפדפן של גולש, וכפי שה-SMTP מעביר דואר אלקטרוני על גבי האינטרנט. והדרך שלו דומה בכך שה-FTP משתמש, כמו טכנולוגיות אלו, בפרוטוקולי ה- TCP/IP של האינטרנט על מנת לאפשר את מעבר המידע.
השימוש הנפוץ ביותר ב-FTP הוא להורדת קובץ משרת באמצעות האינטרנט, או העלאה של קובץ לשרת (כמו בהעלאת עמוד אינטרנט לשרת).

מערכת BOS מאפשרת להשתמש ביכולות הגיבוי והשחזור הייחודיות שלה גם על מנת לגבות ולשחזר מידע משרתי FTP.
עם BOS ניתן לבצע גיבוי מלא של שרתי אינטרנט ארגוניים וגם לשמור על עדכון מתמיד של גיבויים אלו בכל שעות היממה.
שירות זה חיוני על מנת להגן על המידע הנמצא על גבי מערכות מחשב ישנות יותר, או בהן לא ניתן להתקין פתרונות גיבוי מודרניים.
באמצעות טכנולוגיית BOS ניתן לבצע גיבויים מתוזמנים לעיתים קרובות, גם במערכות ארכאיות כמו RMX ומערכות Unix שהיום כבר לא נתמכות על ידי מוצרי גיבוי קונבנציונאליים. מבנה הקבצים באחסון של BOS מאפשר את השחזור מהיר וקל אפילו במערכות אלו. כל אלו מתאפשרים בשילוב תוכנת WebDrive. מדובר בפתרון המטמיע שרתי WebDAV, FTP או SFTP אל תוך ה-Windows desktop על ידי מיפוי השרתים לאות כונן רגילה. הקבצים מועברים פשוט על ידי פנייה לכונן "רגיל" במחשב, ללא צורך בהרצת קליינט FTP נפרד.
WebDrive מסוגל להתחבר לשרתי WebDAV, FTP, SFTP, וגם HTTP ולתמוך ב- Microsoft FrontPage Server Extensions

למקור

מסורת

היום, 31 בינואר, חל יום ההולדת של כמה מלקוחותינו. וזה גם יום ההולדת של מוצר מאוד נפוץ, שכולם מכירים וצורכים. מדובר בסלוטייפ, סרט הדבק השקוף. פיתח את המוצר Richard Drew, וב-31 בינואר 1930 החלה בייצורו התעשייתי ה- Minnesota Mining and Manufacturing Company, שנקראה כך עד שבשנת 2002 שמה שונה ל-3M.
תחילה, מטעמי חיסכון, נהגו היצרנים למרוח דבק רק בשולי הסרט. יום אחד העיר לקוח סרקאסטי כי רצוי שהיצרנים הקמצנים (ה"סקוטיים") יהיו נדיבים יותר עם הדבק. ההערה נודעה לציבור, והקהל החל לכנות את סרט הדבק "סרט סקוטי" - Scotch tape, שבמקומות רבים בעולם הפך לשם גנרי לסרט דבק שקוף. ב-1945 אפילו התווסף למותג הדפס משובץ בסגנון האריגים הסקוטיים.
היום 3M הוא תאגיד אמריקני בינלאומי עשיר הפועל ב-60 מדינות ומוכר מוצריו ב-200 מדינות. בין המוצרים מתוצרתו במהלך השנים לא רק נמנים סרטים דביקים, אלא גם  סרטי אודיו, סרטים מגנטיים אודיו-ויזואליים  לשימוש מקצועי, ועוד.
אבל ב-1996 3M מכרה את פעילותה בתחום הסרטים ל-Quantegy. אותה חברה משווקת היום מצעי אחסון שונים, ביניהם מצעי אחסון מידע. ולמרות שגם דיסקים קשיחים נמצאים בסל המוצרים שלה, קיים בעינינו איזה הדגש מסורתי לטייפים. אבל ברשותכם, בענייני טכנולוגיות אחסון וגיבוי: מסורת לחוד, וכדאיות לחוד. אם אתם עדיין משתמשים בקלטות ועדיין לא נמאס לכם, כדאי שתקראו שוב את ה-PDF של צ'יף בנושא.
 

ענייני הדפסה

"...אני מאוד נהנה מהמגזין אבל הפורמט קצת מעיק - הייתי מעדיף להדפיס את זה ולקחת איתי לקריאה במקומות נוחים, וכמו שזה עכשיו אפשר רק לקרוא מהמסך או לעשות collation של "מאמרים מודפסים" דבר הגוזל הרבה זמן. אולי אפשר פשוט לעשות גרסת PDF להדפסה?..." - כך כתב לנו מיכאל בשבוע שעבר. שלחנו לו PDF שהכיל את כל גיליון 4 של 2008 ואנו משיבים:

"שים לב שבפורמט PDF גודל הגיליון הוא 396KB וארכו 11 עמודים, כמובן שתוכל

להדפיס כל עמוד בודד על פי הצורך. אנו לא נוהגים להעביר את גיליון בצורה זו מכיוון ובכך ניצור עומס מיותר על האינטרנט, גודל הגיליון באתר הוא כ-52KB, יותר מ-פי 7 יותר קטן מ-PDF. כפי שכבר כתבנו בעבר, נושא עומס התעבורה באינטרנט חשוב לנו מבחינה אקולוגית ולכן אנו עושים מאמצים רבים לצמצמו ככל הניתן. לעניין ההדפסה, בכדי ליצור את קובץ ה-PDF השתמשנו בהגדרות ההדפסה של הדפדפן ושינינו אותן לרווח של 1mm מכל כיוון לשם התאמה מדויקת לרוחב הדף:

לאחר מכן, הדפסנו את העמוד למדפסת PDF שניתן להוריד בחינם מאתר:
http://sourceforge.net/projects/pdfcreator .
אפשרות נוספת היא להגדיר את יעד ההדפסה למדפסת ה PDF לעמוד A3 במקום ל A4 ובכך לאפשר הכנסת עמודי אינטרנט רחבים לרוחב עמוד אחד, לאחר מכן ניתן להדפיס את העמוד לדף A4 רגיל.
כמובן שבדיוק באותה המידה ניתן להדפיס ישירות למדפסת רגילה, כולל הגדרות מעמוד ועד עמוד. אבל... לא חבל על העצים?
 

תפוס ככל יכולתך

מבחינת ארגונים שנפגעו בפשעי מחשב כחלק מהונאות, פשעי "צווארון לבן" ועוד, הפנייה למשטרה מהווה מדרגה בלתי הפיכה של התחייבות לחקירה. מצד שני, תוצאות חקירות אלו בדרך כלל ממאנות להגיע בזמן סביר, אם בכלל. פעמים רבות, כאשר חברה שנפגעה הולכת במסלול המשטרתי, כאשר המקרה מגיע לערכאות רבים מן המעורבים כבר לא עובדים בחברה, יש קושי למצוא ולזמן עדים, ופרטי המקרה כבר מזמן נשכחו על ידם. יתכן שמסיבה זו, לאחרונה יותר ויותר מקרים של חקירות מחשב בארץ ובעולם מגיעים לספקים פורנזיים אזרחיים.
למרות שבעבר נגענו כאן בנושא, לנוכח ריבוי המקרים בחודשים האחרונים, הרגשנו כי חשוב לחזור על המלצות הטיפול בראיות. מספר דגשים שיש לשים אליהם לב בטרם נוצרת התקשרות עם מומחה פורנזי:
● המופקד על המקרה צריך שיהיה מנהל בדרג בכיר יחד עם אחד או יותר מאנשי מערכות המידע.
● כל יד הנוגעת בחומר שיתכן יהפוך לראייתי, מסכנת את השלמות והקבילות שלו כראיה בבית משפט. יש להקפיד שלא לפגום בראיות.
● כאשר חייבים להחרים מחשב, חיוני לבצע זאת בצורה הולמת, מבלי לתת לחשודים מעורבים לגעת בדבר, או "להראות" לכם דבר הכרוך בהתקרבות למערכת. הסביבה התמימה והמוכרת הופכת פתאום ל"זירה" לכל דבר.
● אם ניתן, יש לצלם או לצייר תרשים של המחשב וחיבוריו. לרשום מה נראה על גבי הצג אם הוא דלוק. אם הצג ריק, רצוי להזיז את העכבר כדי לוודא שלא מופעל שומר מסך. אם העכבר מעורר את התצוגה, רשמו בקפידה מה מוצג על גביו.
● בכדי לנתק את המחשב, נכון למשוך ראשית את כבל החשמל מקצו המחובר לציוד, רק לאחר מכן את הקצה המחובר לקיר.
● אם המחשב מנותק, רצוי להשאיר אותו כך עד לבדיקה המעבדתית המעמיקה. כאשר מדובר במחשב נישא, נהוג להוציא ממנו את הסוללות. וכאשר מדובר במחשב כף יד, חשוב לקחת יחד עמו את המטען ואת ה-cradle, ולשמור על המכשיר טעון עד לבדיקה המפורטת, על ידי חיבורו למקור חשמל.
● בזמן התפיסה חשוב לרשום כל פרט של הקונפיגורציה המקומית, כולל כבלים ומכשירים פריפריאליים, ולסמן או למספר כל אחד מהם. אנו נוהגים לעשות זאת עם מדבקות. פרט נוסף הראוי לציון הוא האם המחשב מחובר למודם או רשת מסוג מסוים.

תמימים כפי שהם נראים, אביזרי המחשב חשובים בתהליך הפורנזי. לכן, לא פוסחים על דבר, אוספים ומחרימים יחד עם המחשב גם דיסקים חיצוניים, מודמים, מצלמות דיגיטאליות, דיסקטים ותקליטורים, סרטי גיבוי, כרטיסי זיכרון, דיסקונים וכל מכשיר חיצוני שיכול להיות מחובר למחשב. אפילו... פתקים דביקים עליהם רשומות פעמים רבות
סיסמאות או שמות משתמש.
לא יזיק לאסוף גם מכשירים כמו זימוניות וטלפונים ניידים, מכשירי פקסימיליה, מכשירי הקלטה ועוד. עמית שלנו בחו"ל נוהג תמיד לספר כיצד שחזר מסמך חיוני שאבד... מזיכרון המדפסת שנתפסה בחקירה!

כאשר ניתנת לנו הזדמנות לקבל מידע ממפעילי המחשב, נבקש מהם מפתחות (במחשבים שננעלים ע"י מפתח), התקני זיהוי, חשבונות דואל והסיסמאות שלהם.

כולם יודעים מהן שרשת האספקה, שרשרת  הפיקוד ושרשרת המזון. ובכן, מהי שרשרת האבטחה? - בוודאי שלא השרשרת לקשירת האופנוע בחנייה, אלא רצף השמירה על ציוד שהוחרם, לפני ובמהלך החקירה, ועד להבאת הראיות בפני בית משפט. ה-custody chain חייבת להיות שלמה. לא רק יכולות ידיים זריזות לנצל הפקרות רגעית, אלא שהצד השני בהתדיינות יכול לנצל כל הפסקה ברצף שרשרת זו כדי לטעון שנעשו במידע שינויים בעת שהציוד הופקר.

מהו הדבר הקשה ביותר בתפיסה?
האיפוק.
הצורך להתאפק מייסר את רוב האנשים הטכניים, אך הסבלנות משתלמת בסופו של דבר. תנו למומחים לעשות את עבודתם במלוא

נשים

אפליה היא דבר מרגיז, ואפליה מתקנת היא דבר שגם מרגיז וגם משפיל. ולכן, יהוללו התיקונים לביטול האפליה שלא גורמים למצב בלתי רצוי אחר. קבוצת עבודה באוניברסיטת טורונטו, שבראשה אישה, החליטה לבדוק את המאמרים שהתקבלו לפרסום ב"Behavioral Ecology", כתב העת הרשמי של האגודה הבינלאומית לאקולוגיה התנהגותית.
הצוות השווה את החומר שאושר לפרסום לפני ואחרי שנת 2001. לפני אותה שנה, נבחרו המאמרים לפרסום על פי שיטת ה- "single-blind review", בה כותב המאמר לא יודע מי בודק את עבודתו, אך הבודק יודע את זהות הכותב, מינו ומאפיינים נוספים.
לפני שבע שנים השתנתה השיטה בכתב העת ל-"double-blind review" בה קיימת אי ידיעה הדדית של הזהות בין לכותב לבודק המאמר. הז'ורנאל שינה את השיטה על מנת למנוע הטיות הקשורות למין, לאום, דת או העדפה.
בשתי השיטות המטרה היא לפרסם את המאמרים האיכותיים ביותר, בלי קשר למי כתב אותם, מטרה שקשה להשיג בקהילה חלוקה ומפולגת כמו הקהילה המדעית העולמית.
קבוצת העבודה חקרה כיצד משפיעים גורמים שונים על החקר המדעי, נחושים לגלות את ההשפעה של הדעות הקדומות בפרסום מאמרים, על הקהילה המדעית.
הממצאים הראו כי בין השנים 2002 ו-2005 (double blind) פורסמו בכתב העת הנ"ל יותר מאמרים שנכתבו על ידי נשים, מאשר בין השנים 1995-2000 (single blind).
למרות שאותם ממצאים לא קובעים באופן מוחלט כי אפליית הנשים הייתה האחראית הישירה להבדל, קבוצות נשים כבר מתחילות להמליץ לכתבי עת שונים לעבור לשיטת ה-double blind peer review, אם עדיין לא עשו זאת. באחד המאמרים בנושא נכתב: "לא נצפו תופעות לוואי שליליות לשינוי השיטה". (מתוך Science Direct)

יום האישה קרב ובא.

השורות של עמית

גידול ברמאים

בשנת 2007 חל גידול של 70% במספר התלונות על הפרת חוקי העבודה. וזה הולך היטב עם הירידה באבטלה... מצאת עבודה סוף סוף? בטח ידפקו אותך כבר!
 

הונאה או טיפשות

צרפת בכותרות העולם בגלל מה שמכנים כאן "ההונאה" של סוחר הבורסה Jerome Kerviel. ה"מומחים" (בכוונה שמתי אותם במירכאות) טוענים שהנ"ל לא יכול היה לבצע את הכול לבד, אבל מצד שני לא מצאו דבר שמוכיח זאת, ואתמול הכריזו רשמית שקרוויל פעל לבדו. ג'רום קרוויל יירשם לתקופה ארוכה כשיאן עולמי בספר השיאים של גינס, האיש גרם לאבדן ישיר של 5 מיליארד יורו ועוד 2 מיליארד בעקיפין. אז נכון שלסוסיאטה ג'נראל לא חסר כסף אבל המשבר כיסח קשות את ערך המניה.
למעשה עד עתה מסתמן שמדובר בעוד סוחר בינוני ומטה שניסה לכסות על הפסדיו בעוד ועוד כסף (עיין ערך Nick Leeson הבריטי שחיסל בנק שלם בסכום נמוך בהרבה). הבחור לא מצטייר כגאון מי יודע מה גדול, אבל הבנק מצטייר כסניף של ממלכת חלם עלי אדמות.
נכון שלכל בנק יש בקרת סיכונים ומערכות הגנה, אבל אם סוחר (שמערכת ההגנה והבקרה אמורה לפקח עליו) מסוגל לעקוף אותה (ושוב לא מדובר בגאון הדור) הרי שמשהו מאוד אידיוטי קורה בבנקים. ככלל לא יתכן שיהיה קשר פיזי בין מערכת אחת למערכת שמפקחת עליה, ולסוחרים עצמם אסור שיהיה בכלל ידע כיצד מערכת הבקרה פועלת. הנהלת הבנק קוראת לכל האירוע "הונאה" אבל כבר ברור שהבחור לא לקח יורוסנט אחד לכיסו.
נכון שעצם המעקף של מערכת הבקרה הריהו כהונאה, אך אם העסק היה מצליח, ספק אם היינו יודעים על כך בכלל. הסוסיאטה ג'נראל הוא בנק ענק, אבל כמו כל הבנקים יעדיף להפסיד הרבה כסף (5 מיליארד?!) ולא להשקיע סכומים של כמה מאות אלפים בהגנה נורמאלית. בנקים תמיד (וסליחה מהחברים בבנקים שבין לקוחות צ'יף) מחפשים את הדרך הקלה ואיכשהו היא תמיד כואבת, אבל הם אף פעם לא לומדים.
בינתיים מסתבר שהבחור אכן הצליח להרוויח מיליארד יורו אלא שבדיוק אז החלו השווקים להתנדנד והבנק מכר בהפסד.
אני לא יודע מה אתכם אבל לי נראה שבנק לא יכול שלא להבחין באבדן של 5 מיליארד יורו, ולא אתפלא אם יתברר שמישהו כיסה על מר קרוויל בתקווה שהנ"ל יצליח במשימתו. אני לא ממש אופתע אם קרוויל ימצא את עצמו חופשי ומאושר לאחר משפט שיביך קשות את הבנק הענק הזה. לקוחות הבנק שרואיינו לטלוויזיה לא נשמעו מודאגים במיוחד, בסך הכול מדובר בבנק עם הרבה "בשר" אבל כמו בכל מקום תמיד תמצאו פרצופים מחויכים (אין שמחה כמו השמחה לאיד). מה שמעניין הוא שאדון קרוויל אולי בדרכו לישיבה ארוכה בתא קטנצ'יק, אך בינתיים הוא הפך לסלבריטי ענק על האינטרנט. ב-24 השעות שלאחר פרסום האירוע שמו הופיע ב- 120 אלף חיפושים בגוגל, ומ-6 חברים בפייסבוק המספר קפץ ל-764, רק אלוהים יודע כמה יש לו היום.
 

שם מפלגה בעידן האינטרנט

מפלגת המרכז הצרפתית נקראת "התנועה הדמוקרטית" (Mouvement Democrate). לא משהו יוצא דופן וגם לא ממש משמעותי פוליטית. הצרפתים יותר גרועים מצה"ל, קוראים לכל דבר בראשי תיבות וגם התנועה הנ"ל מצאה לעצמה ראשי תיבות והיא ידועה בשם MoDem. השם הנ"ל בעידן האינטרנט נופל ישר למה שנקרא "פרדוקס פאריס הילטון" דהיינו שם דפוק במיוחד מבחינת החיפוש בגוגל. שם כזה יכול לבחור רק מי שלא מבין ולא מכיר באינטרנט כמדיה. או מי שמוותר מראש על הקהל הצעיר.
 

בחסות חוק השבות

את הסיפור הבא שמעתי בגרסאות שונות לא פעם והוא מוכיח עד כמה בעייתי הוא חוק השבות או יותר נכון, הצורה בה מדינת ישראל מתייחסת אליו:
היו היו שני אחים בעיר מרסיי. הללו סחרו בנעליים, יבאו ומכרו. יום אחד התברר שיש הזמנות אבל הסוחרים שרוכשים לא כל כך מסוגלים לשלם, והחבר'ה מצאו את עצמם בחובות עתק. בצר להם פנו לעורך דין שהמליץ להם לבטח את העסק ו... לשרוף אותו. שמעו השניים הלכו ועשו. ועשו רע, לא רק שאחד מהם נכווה קשות אלה שבשרפה שפרצה נספו שני אנשים. השניים נעצרו והועמדו לדין. משום מה מערכת המשפט הצרפתית החליטה להעמידם לדין פעמיים: פעם על הונאת ביטוח ופעם שנייה על הריגה. והיות וסדר העדיפויות של המשפט הצרפתי דפוק לא פחות משל הישראלי המשפט הראשון שלהם היה על הונאת הביטוח... פסק הדין 3 חודשי מאסר או קנס כספי. הלכו השניים שילמו את הקנס וברחו לישראל בטרם יעמדו לדין על הריגה. בהיותם יהודים קיבלו מיד אזרחות ישראלית והגנה של מדינת ישראל. בינתיים, שלא בפניהם נשפטו השניים ונגזרו עליהם 20 שנות מאסר על הריגה.
בקיצור, בישראל מסתובבים עבריינים מורשעים שעצם היותם יהודים מאפשרת להם חופש יחסי, הם אמנם לא יכולים לחזור לצרפת, וסביר להניח שגם מדינות האיחוד האירופי הם לא ממש מקום בטוח עבורם. אבל בישראל, פח הזבל של העם היהודי, הם חופשיים. הסיפור הנ"ל איננו יוצא דופן ולא יחיד.
נשאלת השאלה, האם על מדינת ישראל לקבל כל עבריין באשר הוא, רק בגלל שהוא יהודי ?
 

הקשת של זואי

יש אנשים שמחפשים צרות, רבים מהם צרפתים וכמעט כולם הומניסטים ממדרגה ראשונה עם הרבה כוונות טובות בלב ומעט מאוד שכל בראש. הסיפור "הקשת של זואי" הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר של אנשים שניסו להציל ילדים מהתופת בדרפור, ניסו להבריחם דרך צ'אד, שם נלכדו על ידי השלטונות ובחקירה ובירורים הסתבר שהטמבלים פשוט אספו ילדים, בלי לבדוק מי ומה, מאיפה ולמה. הם הועמדו למשפט ונידונו ל- 8 שנות עבודות פרך (שהומרו על ידי בית דין צרפתי לשמונה שנות מאסר כי אין עבודת פרך בצרפת). נכון, מדובר באנשים עם לב רחב במיוחד והרבה רצון טוב, אבל מצד שני מדובר באנשים עם מעט מאוד שכל בקודקוד. כבר ראיתי הרבה מאוד מתנדבים צרפתיים שמכניסים את הראש הבריא (אני מתחיל לחשוד שלא מדובר בראש בריא כל כך) לכל מיטה חולה אפשרית. הם כולם אנשים טובים ומלאי להט, לא כולם שורדים את המשימות שלקחו על עצמם וממשלת צרפת עסוקה בלאכול "צפרדעים" שונים בכל רחבי העולם השלישי, שבושלו על ידי הומניסטים ולא ממש ערבים לחייך האנין של ממשל סרקוזי.
 

סרטונים

עוד פרסומות וסרטונים: סדרת הפרסומות שהפעילה את הדמיון של החקיינים, מדובר בסדרת הפרסומות של סיטרואן שהביאה ליצירת הרבה פרודיות וחיקויים.
בנוסף, כמה פרסומות שצונזרו במקומות שונים בעולם, כמו פרסומת לשירותים נקיים, מה קורה בליל הכלולות שנישאים לחתיכה אמתית, כמה פרסומות של ילדים נבזים... ועוד. הכל ב- http://video.videowebgate.com/index.php?pt=feature
 

תגובה לשורות של עמית

הֲיְשֶר מהמחלקה להשתלת מוח עצם - פרק 13

מאת א.א. - לפרקים הקודמים

אמש נשארה "אחותי הצמודה" ללון אתי בחדרי שבבית החולים, לראשונה מאז שאושפזתי. לא יכלה לעמוד במתח לקראת ההשתלה. אני ישנתי היטב.
בבוקר התחיל מצעד הברכות, גם ליום הולדתי החל היום וגם איחולי הצלחה להשתלה שתבוצע בצהרים. אנשי הצוות הרפואי נכנסו לחדרי לאחל. רבים אחרים התקשרו או שלחו מִסְרוֹנִים (SMS) והודעות דוא"ל. לא זכור לי שכשהייתי בריא נחשב יום הולדתי לאטרקציה. אבל בכל זאת, זה נעים.
בשתים-עשרה בצהרים התמלא חדרי באנשי הצוות הרפואי בראשות מנהל המחלקה. הובאו שתי שקיות פלסטיק לא גדולות, שהכילו נוזל אדמדם בגוון ומרקם שממש מזכיר  מיץ עגבניות.
אחרי סט קצר של ברכות להצלחה נערך הטקס המיתולוגי לבדיקת הזהות וההתאמה ביני ובין מוח העצם של התורם האלמוני. חתימות האישור של שניים מאנשי הצוות הרפואי בוצעו והשקית הראשונה כבר תלויה על "בן זוגי לטנגו". הצינורית כבר מחוברת לזרועי וכולם מרוכזים בטיפות היורדות מן השקית וצובעות בהדרגה את הצינורית השקופה, בצבע אדום-עגבנייה לכל אורכה. חמש דקות חולפות ואני נשאל שוב ושוב איך אני מרגיש, אך אני איני חש באף תחושה מיוחדת. מסתבר שקצב החדרת העירוי איטי מדי ולכן איני חש את התחושות שלהן ציפה הצוות. מנהל המחלקה מחליט להאיץ את הקצב ולסייע לגרביטציה שכוחה אינו מספיק הפעם. הוא מנתב את הזרימה בצינורית אל מזרק פלסטי ענקי ושואב לתוכו את הנוזל האדום. כשהתמלא המזרק, הוא מנתב את הזרימה ממנו אל הפתח שבזרועי. ואז באמצעות לחץ אצבעותיו חודר נוזל סם החיים לגופי.
הפעם הקצב ראוי. תוך שניות אני מרגיש שפלג גופי העליון כאילו עולה באש. כל שרציתי היה שזה יסתיים ואוכל לנוח. חשבתי שזו התחושה שמרגיש עוף במיקרוגל. רעייתי ספרה לי לאחר שהכול הסתיים שצווארי וכל ראשי האדימו תוך שניות.
בין השקית הראשונה לשנייה הייתה הפסקה של כשלוש דקות ובסך הכול נמשך כל תהליך ההשתלה פחות מחצי שעה. ויתרתי על ארוחת הצהרים ושקעתי בשינה של כמעט שלוש שעות. כשהתעוררתי פינקה אותי רעייתי במרק עוף של הבית. ההשתלה הייתה מאחורי.
בשבוע שאני מאושפז בבית החולים בסיבוב הזה, הספקתי לקבל טיפול כימותראפי אגרסיבי, לעבור השתלת מוח עצם ועדיין איני בבידוד. אני יכול לצאת מחדרי ולהסתובב ללא הגבלה במחלקה, לפגוש אנשים, לאכול כל מאכל שמתחשק לי. כמעט ציפור דרור. מצאתי בכך סתירה לכאורה שמצריכה הסבר. שאלתי.
מסתבר שבגופי מתנהלים שני תהליכים עצמאיים. האחד הוא עצירת מוח העצם שלי מלייצר תאי דם חדשים. עצירה זו הושגה כתוצאה מהטיפול הכימותראפי שקבלתי. משהושגה העצירה, בוצעה ההשתלה. במקביל נמשכת בגופי פעילותם של תאי דם ותיקים שנוצרו במוח העצם שלי לפני העצירה. ספירות הדם מגלות את הערכים השונים של תאי הדם הותיקים הפעילים. כיון שלכל תאי הדם אורך חיים מוגבל והם מתכלים בהדרגה, וכיון שמוח העצם שלי אינו מייצר לפי שעה תאי דם חדשים, אזי מדי יום יורדים הערכים בספירות הדם. רק כשירדו הערכים אל מתחת לרף מסוים אוכרז כנדרש בידוד, כלומר מי שהמערכת החיסונית שלו אינה פעילה ואינה יכולה להגן עליו.

אני לא בטוח שהתיאורים שלי מדויקים מן ההיבט המדעי/רפואי, אבל כך הבנתי והסקתי מכל המקורות להם אני חשוף. כך ראיתי וחוויתי את האירועים וכך אני מבין את מצבי.
בינתיים, אני מנצל את החופש היחסי שניתן לי ומניע את עצמותיי לאורך המסדרון הארוך יחד עם "בן זוגי לטנגו". החיבור של גלגלי הפלסטיק המסתובבים של עמוד הנוזלים עם רצפת המסדרון יוצר שאון של רכבת דוהרת. אין סיכוי שאצליח בתנאים האלו להפתיע איזו אחות מאחור.
יום עבר ועוד אחד ועוד שניים ושם המשחק עכשיו הוא – מחכים. מחכים לראות את תגובת הגוף להשתלה. מחכים למוח העצם שלי שיתניע מחדש את ייצור תאי הדם. מחכים לראות אם הצליח השתל להשפיע על מוח העצם שלי ולגרום לו לייצר תאי דם תקינים. מחכים לראות אם יתפתח מאבק של דחייה בין גופי לשתל וההיפך.
ההמתנה אינה פשוטה. כל הזמן מתחוללים בגוף תהליכים ותגובות עזות. את המתחולל בתוך הגוף איני יכול לראות כמובן, אבל מן ההשלכות החיצוניות והתפקודיות לא ניתן כלל להתעלם.
שנת הלילה מופרעת בתדירות גבוהה לביקור בשירותים. איפוק המעיים התחלף בפעלתנות יתר. פתאום אין לי כוח להעביר קומקום חשמלי מלא מים מהכיור לשולחן. למדתי אפילו לזהות מתי לחץ דמי עולה, למרות שלא סבלתי מהפרעות לחץ דם מעולם. והמתסכל מכל... לחפש בחושך את נעלי הבית מתחת למיטה החשמלית ולא להיות מסוגל להגיע אליהן, כי המאמץ גדול מדי.
כבכל יום, באו אתמול רעייתי ובתי הצעירה לשהות בחברתי בשעות הערב. רעייתי הביאה עמה טעימות מהמטבח הביתי. בתי הביאה שקית ענקית וכבדה ובה 32 חוברות עבודה של תלמידיה אותן היה עליה לבדוק ולהוסיף הערותיה לפני השבתן לתלמידים. בעשר בלילה אני הייתי כבר גמור ולרעייתי אפסה הסבלנות ובקשה לחזור הביתה. "רק עוד קצת" בקשה הקטנה "נשארו לי רק עוד שתי חוברות לבדוק"

אני רואה אותה בדרך לגימנסיה –
עם הילקוט ובתלבושת אחידה.
האם היום, כבר מישהו יודע,
המלכה של האוגדה, היא בעצמה –
מורה.
(פרפראזה על מילים של יענקל'ה רוטבליט. תודה יענקל'ה על ההשראה)