פירצה קוראת לגנב

חברה בריטית העוסקת בהצלת נתונים הזמינה לאחרונה סקר גלובאלי וגילתה כי כשמונה מתוך עשרה ארגונים לא כללו פרק של הצלת נתונים במדיניות ה-compliance שלהן.
מסתבר כי כ-78% מן המשיבים אמרו שהם מאמינים שהצלת נתונים הוא המרכיב החשוב ביותר של תוכנית קומפלייאנס, אך רק כחצי העידו כי זה אכן חלק ממדיניות ארגוניהם. כחצי -46% - מהמשיבים אמרו שהם לא בטוחים אם בכלל יש לחברה שלהם מדיניות כללית לקומפלייאנס עם הרגולציות הרלוונטיות, ו-43% אמרו שהם חושבים שבחברות שלהם לא בדקו את מערכות הגיבוי כדי לוודא שניתן יהיה להעלות את המידע אם וכאשר יהיה צורך להציגו. משמעות הדבר: רובם משלמים מס שפתיים ומסכימים עם חשיבות הנושא, אך לפחות חצי מכל הארגונים בעולם המערבי נשארים עדיין פגיעים לאסון מבחינת אוצרות המידע.

פליליים
בממלכה הבריטית לבדה מפסידים ארגונים מדי יום מעל 40,000,000 פאונד כתוצאה מהונאות, כאשר ב-80% מן המקרים ההונאות קשורות לעובדים של אותו ארגון. 90% מאותם עובדים שסורחים עבדו למען אותו מעביד למשך שנה לפחות, ו-20% מתוכם למשך יותר מעשור. (להשוואה, נתונים משנת 2005)
לא משנה עד כמה שמערכות האבטחה והבקרה בארגונים יהיו הדוקות, מקרי הונאה יתרחשו, הן בתוך, כנגד או על ידי החברה, וזו מציאות בסביבה העסקית של ימינו.
מקרי הונאה נעים מקטנים עד גדולים מאוד. ממעשים פשוטים וקטנים של עובד אחד שמוצא דרך להגדיל את הכנסותיו על חשבון קופת הארגון, דרך גניבת קניין רוחני ועד למקרים מורכבים ומכריעים, שלעיתים מובילים לשינויים בחקיקה או ברגולציה שנועדו להלחם נגדם ולמנוע מקרים דומים בעתיד.
כאשר באים לחקור מקרה הונאה אפשרי, הצעד הראשון הוא להעריך את קבילות המידע שהתקבל לגבי אותה אפשרות. מקור המידע יכול להיות ניתוח טרנסאקציות, מידע חיצוני או הלשנות מבפנים. רבים המקרים בהם שמועות זדוניות והאשמות שווא מניעות התחלה של חקירה. אבל גם רבים המקרים (אולי רבים אף יותר) בהם החקירה לא מתבצעת מתוך חשש שמדובר בסכסוכים בינאישיים. מה שחשוב תמיד הוא לא לקבל מסקנות פזיזות מבלי לערוך בדיקה יסודית למידע שהתקבל ולנתונים המאשרים אותו, זאת, עוד לפני שנכנסים לבדיקה מעמיקה הכרוכה בעלויות רבות. לאחר שהחקירה מתחילה, אין להשאיר אבן ללא הופכין, אך רצוי שהפעולות תהינה מהירות ושקטות כדי להשיג את מרבית ההוכחות בטרם ניתנה הזדמנות לשיבוש ראיות, ואם אפשר, גם לתפוס פעולה בלתי חוקית תוך כדי שהיא מתרחשת.
היום מתבצע הרוב הגדול של טרנסאקציות תקשורת וכלכלה על בסיס אלקטרוני, תחום שניתן לנצל לרעה, בדרך כלל לא מבלי להשאיר עקבות הניתנות לזיהוי ותיעוד כיאות על ידי מקצוענים פורנזיים מנוסים. כל חקירה כוללנית תבדוק רשומות ממוחשבות, מן הדואר האלקטרוני ועד למסמכי מלל, דרך יישומי אינטרנט ותמסורת מידית. מחובתו של החוקר להבין את מערכות המידע המעורבות ואת מיקומיהן הפיזיים והוירטואליים.
הבאת ראיות אלקטרוניות לבית משפט דורשת מספר תנאים הכרחיים. בין היתר, איסור שינוי של המידע ושל המידע על המידע (ה-metadata), כך שאפילו הדלקת מחשב המעורב בחקירה יכולה לשנות תאריכי גישה ולפגוע בשלמות המידע הקריטי. זו למעשה אחת הבעיות השכיחות ביותר של חוקרים בפשעי מחשב, ובצ'יף הצלחנו להתגבר עליה באמצעות טכניקות של העתקה חיצונית טהורה (forensic image) של יחידות מידע ושל דיסקים שלמים, גם כאשר קיימות בהם תקלות קריאה.
מותר לציין כי ארגונים בהם BOS מגבה מחשבים שלמים (ולא רק ספריות, קבצים או מסדי נתונים נבחרים) מעצם פעולת הפתרון, כבר יש בידיהם עותקים מסוג זה בנפרד, שהם תחת שליטת המנמ"ר או מי שמופקד באופן ספציפי על הרשאות הגישה למערכת. מטבע הדברים, ידוע מראש שיהיה אותו אדם שישא באחריות למסירת המידע לחוקרים בכל מקרה פוטנציאלי, כך שמראש ישמור על אינטרסים של הקומפלייאנס והתיעוד האמין.

למה לנו.
בארגונים שעוסקים במידע, יצרני תוכנה, משווקי מחשבים, ארגונים גדולים עם מחלקות מערכות מידע של עשרות אנשים, נשאלת השאלה: "לשם מה להזעיק מומחה מחשבים פורנזי? הלא האנשים שלנו מסוגלים לטפל בכל סוגיה בתחום...".
גם אם נעזוב את עניין הניסיון, שהוא מובן מאליו, ישנה שאלת המשאבים הדרושים ללוגיסטיקה של חקירה, הידע בדרישות משפטיות, הכלים המתאימים ואפילו הפנאי לטפל בנושא תוך כדי שהם ממשיכים למלא את חובותיהם הרגילות.
וגם אם כל מה שנמנה קודם יש להם, האם חשב מישהו על יחסי אנוש, ניגוד אינטרסים וסוגיות דומות המתעוררות ב"חקירת פנים"? אם נבקש מאנשי מערכות המידע לחקור את המחשבים והתקשורת של עמיתיהם לעבודה, כולל מנהלים, זה יעורר דאגות הקשורות לפרטיות ,דעות קדומות וכו'. השלכות של חקירה פנימית יכולות להשפיע הרבה מעבר לסיום החקירה.
יש לזכור כי לא רק במחשבים האישיים טמונות ראיות, אלא שגם שרתים, מערכות דואל ומערכות גיבוי יכולות להכיל מידע חיוני הדורש בדיקה פורנזית מעמיקה.

כל מקרה חקירה הינו ייחודי. גם אם מבנה התשתיות הארגוניות רגיל, והיישומים שכיחים והתפעול לא יוצא מן הכלל, ואפילו שעוברי העבירה השתמשו גם הם בטכניקות זדוניות ידועות, נפוצות ונדושות... לכל פשע ולכל פושע, "תביעת אצבע" משלו...
הזיהוי הפלילי הדיגיטאלי משתמש במגוון טכניקות חקירה, אמנם הזירה הוירטואלית מובילה באופן טיפוסי לאינסוף נתיבים, והחשוב מכל הוא להתמקד בנושא המעסיק אותנו בו בעת.
בשבוע הבא נתייחס למספר זירות נפוצות בארץ ובעולם.
 

פינה ירוקה

כמה בני אדם מונה אוכלוסיית העולם בכל רגע נתון ובאיזו מהירות היא גדלה?
מהו קצב התמותה העולמי ומהן סיבות המוות?
מהן ההוצאות לצרכים צבאיים וכיצד הן גדלות בכל שנייה?
תשובות מוערכות לכל אלו ועוד, בזמן אמת, תוכלו לראות באתר הסביבתי-אכפתי והמעניין של פיטר ראסל, http://www.peterrussell.com/Odds/WorldClock.php
 

עיצוב ומעצבים

למרות הדעה הרווחת, אין לנו דבר וחצי דבר נגד עיצוב. נהפוך הוא. בדיוק רצינו להמליץ על סרט דוקומנטארי מקסים, באורך מלא ובנושא עיצוב גראפי, טיפוגראפיה, ותרבות ויזואלית כלל עולמית, שעמית מנדלסון הסכים באדיבותו לחפש, להכין לצפייה ולארח באתר שלו עבורנו. לסרט קוראים "Helvetica", כשמו של הפונט שחוגג השנה את יום הולדתו ה-50. סרטו זה של הבמאי Gary Hustwit מטפל בהפיכת הפונט לפופולארי כל כך, כחלק מדיון כוללני יותר על הדרך בה משפיע הדפוס על חיינו. לאחר שסוקר על ידי העיתונים והמגזינים החשובים ביותר, הלווטיקה הסרט מוקרן בימים אלו במגוון מוזיאונים, פסטיבלים, הרצאות על עיצוב ועוד. לצפייה, באחד משני נגנים שונים, הקישו:
http://video.videowebgate.com/movies  או-
www.videowebgate.com/pro-play

גם נגד מעצבים ומעצבות אין לנו דבר וחצי דבר. בדיוק עמדנו להמליץ לכם על בזאר למכירת פרטי מעצבים ומעצבות, שם ניתן יהיה למצוא אופנה גברית, נשית וגם לילדים, תכשיטים, מזון ועוד הרבה, במחירים מופחתים ומפתים.
האירוע יתקיים בגני התערוכה (אולם 10) בסוף השבוע של ה-21 ו-22 לדצמבר, בין 10:00 ל-18:00, כאשר כל ההכנסות תהינה קודש למרכז לסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בתל אביב. תודה לג'ואן ירון, הנמנית בין מייסדות המרכז.

אפילו נגד מעצבי מארזים של דיסקים אין לנו דבר או חצי דבר. באמת. השערות שלנו סומרות רק כאשר העיצוב בא על חשבון שרידות המידע. שוב אנו עדים השבוע להשקתו של מארז מסוג "כפתור אחד" (one-touch) לדיסק חיצוני ובד"כ למטרות גיבוי. על חסרונות שיטה זו ועל ריבוי התקלות כתבנו לא אחת בעבר. ולגבי המארז הספציפי, היצרן LaCie מימש כאן את עיצובו של Neil Poulton הפריזאי, שהגה בלוק בעל מראה שיישי שחור וחלק, ש-Led כחול מאיר ממנו להשגת אפקט פוטוריסטי/מדע-בדיוניסטי. "הפתחים שבתחתית"-מדווח היצרן-"מאפשרים אוורור טבעי, המונע צורך במאוורר". כל מה שאנחנו יכולים להוסיף זה ש"מעצב באמונתו יחיה". ההיגיון הצרוף יחד עם הניסיון בבעיות דיסקים קשיחים צריך להספיק לנו כדי לדעת שדיסק ללא מאוורר - במדינת ישראל - לא ישרוד.

לידידינו ליאור מנור
תנחומינו במות אביך ז"ל. שלא תדע עוד צער.

לפני הפורמט

הגישה המקצועית לפעולת הפורמט הינה אחידה: פורמט אינו ג'וקר שבקלפים, והוא לא פתרון שנאות לשלוף בכל פעם שנראה לנו קשה או מסובך לטפל בתקלה או לנקות את הקיים בדיסק הקשיח.
יחד עם זאת, המציאות בשטח לפעמים שונה, כפי שתיאר אותה אחד הקוראים שלנו, טכנאי מחשבים שחייב להגיע לפרנסתו ליחס הוגן בין השקעת שעות עבודה למחיר שלקוחותיו הביתיים מוכנים לשלם בתמורה למאמציו.
למתחילים, חשוב שתבינו: פורמט זה הסוף, הרכבת האחרונה. אחרי פורמט, אם תזכרו במשהו שעוד רציתם וקיים רק בדיסק ה"ישן", בתנאים מסוימים ובעלות מסוימת, ניתן יהיה לשחזר זאת רק במעבדה להצלת נתונים.
בפעם הבאה שתעמדו מול מצב של החלפת דיסק, או מחשב, או אין-ברירה-נפרמט-וזהו,
הרשימה הבאה תועיל לכם לזכור שסביבת העבודה שלכם מורכבת בהרבה יותר מתוכנות וקבצים. כדי שיהיה לכם לאן לחזור:
גיבוי הדואר האלקטרוני - תעתיקו את קובצי ה-PST, ואם יש לכם סוג אחר של דואל עשו גיבוי של המסרים שהורדתם מיישומי הקליינט של הדואל.
גיבוי האופיס - סריקת הדיסק תעלה את כל קובצי ה- Word, Powerpoint, Excel, Access, PDF, e-book וכו'. מי שמשתמש ביישום של הנהלת חשבונות או כל יישום משרדי אחר (כגון מנהל אנשי קשר וכו') המכיל את מסד הנתונים הפנימי שלו, חשוב לייצא את המידע למקום בטוח.
גיבוי תמונות - למרות שבסביבה הארגונית לא תמיד מגבים באופן רגיל תמונות, משתמשים רבים מחזיקים נפח רציני של קבצים גראפיים. אחרים מאחסנים אותם בשירותים מקוונים, "אלבומים" כמו Picasa או דומים. אז גם את התמונות רצוי לגבות. אומרים שאחת מהן שווה אלף מילים לפחות ...
היסטוריה של צ'אטים -  התמסורת המידית היא היום אחת הדרכים הנפוצות ביותר להעברת מידע. לעיתים, מידע זה הולך לאיבוד במקורות אחרים וניתן עדיין לאחזר אותו ממסדי הנתונים של השיחות המקוונות. גבו את שיחות הצ'אט. הן אפילו יכולות להוות ראיה משפטית.
מפתחות ורישיונות - יותר ויותר אנו רוכשים תוכנות דרך הרשת ומקבלים בעת הרכישה רישיונות ומפתחות בצורת קבצים. אם לא בכל מקום אחר, הלא שהמפתחות הללו ימצאו בדואל הנכנס, אך הנבונים נוהגים לנהל רשימה של הרכישות לצד מפתחותיהן. מומלץ לשמור במספר מקומות, ואף להדפיס ולשמור לצד אישורי העסק.
טלאים ותוכנות עזר - ה-Patches והדרייברים הם בד"כ תוכנות שאנו אוספים לאורך זמן ובסבלנות רבה. במקרים מסוימים, יצרנים משיקים דגמים וגרסאות חדשות למוצריהם ומפסיקים לאפשר את הורדת תוכנות העזר ותוכנות משלימות מאתרי האינטרנט שלהם. כך שאפשר לומר שאנו בני מזל אם הצלחנו לשמור אותן אצלנו. כדי להקל על התקנות חדשות רצוי תמיד לשמור גיבוי שלהן כדי שלא נאלץ לחזור לראשית הדרך כמו ב"סולמות ונחשים"...
העדפות אישיות - זהו נושא אישי מאוד. בדרך כלל, מי שהתרגל למערך העדפות מסוים לא שש להתחיל לחפש ולהגדיר מחדש את כל אפשרויות העבודה עם היישומים השונים לאחר פורמט הדיסק, או לאחר החלפת מחשב. מה עוד כי מעבר לטרחה זה גוזל זמן יקר.
אוזניים -  אם פעם אנשים היו מקפלים  "אוזניים" בספרים ובאנציקלופדיות, הרי שה-Bookmarks בדפדפן שלנו הם קיצורי דרך למטרה דומה. לסימניות בדפדפן מתווספות גם דרכים שונות של סימון מקוון, ועדיין רוב החברים שלנו שומרים בקנאות על רשימת הקישורים אל אתרי האינטרנט החביבים עליהם במיוחד. תייצאו את המועדפים וכללו אותם בגיבוי.
קובצי ווידיאו ואודיו -  מוזיקה וסרטים יכולים להיות פחות חשובים בסולם המשרדי, אבל לעיתים נמנים באוסף האישי פריטים שלא ניתן לצלם/ להקליט מחדש או להוריד ממקור אחר. אם יש לכם מקום, שווה לגבות.
 

איך עושה RAID?

"איך עושה כלב?", "איך עושה חתול?"... אל תתביישו להודות כי כך שאלתם ועוד תשאלו את התינוקות שלכם. אז מי יודע איך עושה דיסק?. תינוק של משחזר נתונים יכול אולי להשמיע, לשאלה זו, צלילי טיקטוק או חריקה, או לעשות תנועה לוליינית עם האצבע הורודה, אבל בסך הכול, כפי שאומר הפתגם: "דיסק קשיח יודע לעשות שלושה דברים: לכתוב, לקרוא, ולהתקלקל". משהבינה זאת האנושות, נולד ה-RAID.
גם דיסקים ב-RAID מתקלקלים, בעיקר בימינו, כאשר קיימים מערכי אחסון התומכים במאות דיסקים ופירוש הדבר סיכוי סטטיסטי ממשי לכשל.
מאותה סיבה, משתמשים בסביבה הארגונית בשילובי מערכים..

פתרון של 5 RAID עם דיסקים SATA בעלי צפיפות גבוהה יכול להוביל אותנו לאובדן מידע רציני וזמן השבתה ארוך. באופן רגיל, כאשר דיסק כושל, ה-RAID יוצר מחדש את המידע מתוך הדיסקים הנותרים במערך, על גבי דיסק רזרבי. אך ככל שקיבולת הדיסקים גדלה, הזמן הנדרש לבנייה מחדש הזו, הולך ונעשה ארוך יותר ויותר, ודורש פתרונות משלימים להתאוששות מהירה.

המעבר לאחסון ב-RAID בעלי קיבולת גדולה בסביבה הארגונית מואץ היום, הן הודות לאפשרות לצמצם הוצאות והן המציאות של שיפור הגישה למידע.
הטכנולוגיה של הדיסקים הגיעה למצב בו יש לה את כל הסיכויים להשתלט על הסביבה הארגונית, וכפי שכתבנו בשבוע שעבר, הטייפ עשוי להישאר בשוק אבל הדיסקים ימשיכו להיכנס לתחומים שהיו עד כה חלק מן הממלכה הבלעדית של הטייפים. כמו למשל, שרתים רבי ביצועים, מערכי אחסון גדולים ויישומים ארגוניים אחרים.
 

הישר מהמחלקה ההמָטוֹ-אונקולוגית - פרק 6

מאת: א.א (לפרקים הקודמים)

פרקתי את כל הכבלים שחוברו למחשב הנייד, את הרמקולים, הדיסק החיצוני ואת כרטיסון ה-USB האלחוטי שחיבר אותי אל הנתב של משה. במהירות שיא ארזתי את יתר חפצי בקיטבג. בעזרתה של "אחותי הצמודה" (הלא היא רעייתי משכבר) צעדתי אל המעלית. מלווה בברכותיהם של אנשי הצוות יצאתי ממפתן הדלת הראשית של המחלקה ותוך דקה נפלטתי מהמעלית בקומת הכניסה, ליד שער היציאה מהבניין.
שעת אחה"צ, בחוץ, לראשונה אחרי חודש ימים, חשוף לאור השמש של יום חורפי, לרעש הרחוב הטיפוסי ולהמון אנשים הצועדים לכל הכיוונים. התחלתי לחוש בלפיתה של התרגשות זוחלת על עורפי. הדופק שלי שבדרך כלל הוא נמוך כשל ספורטאי, טפס לרמה חדשה. חשתי בקצב המואץ בעורקי צווארי.
כל הציוד נבלע בתא המטען של מכוניתנו וידי נשלחה אל רעייתי על מנת לקבל ממנה את המפתחות. סימן שאלה ענק שניבט מפניה לא הבשיל לכדי התנגדות. הזזתי לאחור את מושב הנהג, הנעתי ויצאנו לדרך.
הכביש היה פנוי לכל אורכו, מבית החולים ועד לחניה בבית. בלם היד הורם, המנוע הודמם ולפני כל דבר אחר יצאתי לסיבוב נשמה בחצר. בחנתי את עץ הלימון, את התפוז הוושינגטוני, את האשכולית המורכבת והקלמנטינות, עצי המנגו, שיחי הפיג'ויָה, אדניות הפרחים וחלקת הדשא הקטנה. במבטים מהירים קלטתי את מצבו של כל צמח ובראשי כבר התעצבה "תוכנית טיפולית" (מעולם המושגים של בית החולים) לכל צמח שבגינתנו.
הקפה הראשון בבית היה אחר. חם כמו שצריך וריחני כמו שרק קפה שחור משובח עם הֶל יכול להיות.
הלכתי לישון.
הולך להיות לי צפוף בבית בימים הקרובים. יבואו חברים ובני משפחה קרובים ורחוקים, יבואו מתנדבים בשם עמותות שונות ומתנדבים בשם עצמם, מלחכי פנכא ולוחכי עצמות, נושאי תפילה בהתנדבות ובשכר ושפע של מתרימים.
בין בני הבית, קבענו לנו קוד התנהלות סודי שיאפשר לי להתנער מחברה מכבידה. רוב הזמן נעלמתי בחדר העבודה שלי שבדרך כלל דלתו פתוחה, אבל עכשיו היא סגורה ונעולה.
אני כותב יומיים לפני שיתקיים מבצע דגימות הדם של עמותת "עזר מציון", שכל כך השתדלתי לתרום להצלחתו. רציתי מאוד להיות נוכח בתחנת התרמה. לראות איך מתבצעת הפעילות. לראות את האנשים שמגיעים, לחוש את האווירה.
בבוקר יום ההתרמה הסיע אותי חברי אלי במכוניתו אל נקודת ההתרמה, חמוש במצלמת וידיאו, מתעד כל פסיעה ואמירה שלי עבור כתבה בטלביזיה הקהילתית.
"אחותי הצמודה" כבר הייתה שם מרגע הפתיחה, מתנדבת עם מאות אחרים בכל רחבי הארץ בהפקת ענק. עמדתי מרוחק מעט מהשולחן עליו מלאו התורמים בטפסים את פרטיהם האישיים וצפיתי בהצגה הכי טובה בעיר: למרות השעה המוקדמת, זרם הבאים לא פסק לרגע. גברים, נשים, צעירים ובוגרים מכל קשת החברה הישראלית. את כולם מאחדת מטרה ידועה וברורה אחת – לתת דגימת דם למאגר הלאומי של תרומת מוח עצם.
כגורם מעוניין מהדרגה הגבוהה ביותר (כמועמד להשתלת מח עצם בעצמי) עקבתי בקפידה אחרי קמפיין הפרסום שקדם למבצע של "עזר מציון". הפלא ופלא, לא נראו בו סלבריטאים ולא פוליטיקאים, לא הוזכרו חברות ענק ולא אוליגרכיים. אני מבין שממון רב הושקע במבצע, אולי אפילו במספרים המורכבים משמונה ספרות, אבל יפה בעיני הייתה העובדה שאיש לא לקח "בעלות" על המבצע ולא נסה להכתיר עצמו בכתר ההצלחה.
העם כנראה חש בעוצמת החשיבות של המבצע, אולי גם "הניקיון הציבורי" שבו התנהל תרם והציבור הגיע. אנשים עמדו בתור שלעיתים היה ארוך, בשקט, בסבלנות תוך כדי הבעת כבוד זה לזה. משפטים כמו: "כל הכבוד שבאת", "אני יודעת בדיוק על מה מדובר, אמא שלי מתה מהמחלה הזו", "העיניים של הילד הזה לא נתנו לי מנוחה" ועוד הרבה אחרים הביעו את הנכונות העממית לתת תרומה אישית משמעותית שאינה כרוכה במתת כסף.
הגברת תהילה אמרה שלא באה לתת דגימת דם אלא רק לתמוך בצוות המתנדבים ובקהל התורמים. שוחחתי אתה ושמעתי את הסיפור שלה. מאוד התענגתי על שיחתנו. התבוננתי באשה המקסימה והשמחה הזו שעברה השתלת מח עצם מוצלחת ביותר לפני אחת עשרה שנים. דמיינתי את עצמי באירוע דומה בעוד אחת עשרה שנים...
קרוב לכסא עליו ישבתי לנוח אחרי עמידה ממושכת, התיישב צעיר חיוור פנים ליד שולחן לקיחת הדמים ואמר לאחות: "אל תיבהלי, אני תורם דם פעמיים בשנה ובדרך כלל מתעלף". פניתי אליו ושאלתי אם יסכים לשוחח אתי בזמן שהאחות מטפלת בזרועו. הסכים.
הצגתי את עצמי ואמרתי לו שאני אסיר תודה לו על שבא לתת דגימת דם, כיון שאני עצמי חולה וממתין להשתלת מוח עצם שהיא בעצם התרופה שלי, ושיכול להיות שהוא יהיה התורם שיציל את חיי. שאלתי לשמו, לעיסוקו והשיחה כולה ארכה כדקה בלבד. האחות עמדה מהצד, מאזינה ומחכה בנימוס רב לשיחתנו שתסתיים. לקיחת הדגימה עברה ללא התעלפות, מבלי שהבחור חש מתי התחילה ומתי הסתיימה. לחצתי את ידו ונפרדנו לשלום. ליד דלת הזכוכית הגדולה בכניסה לקניון הוא נעצר, פנה לאחור ונופף לי בידו. סימנתי לו בחזרה את האות V.
אלי חברי הסיע אותי הביתה. "אחותי הצמודה" והמתנדבת נשארה בעמדת המבצע שבקניון עד לשעת ערב מאוחרת. את שארית היום ביליתי בשחזור חוויית המבצע והשיחות עם האנשים שפגשתי ובזלילת מזון. חזרתי מבית החולים בתחושה של רעב קבוע.
שבועיים בבית כאילו נבלעו באיזה חור שחור מבלי להשאיר עקבות. מחר בבוקר אני חוזר לבית החולים לטיפול כימותראפי שני.
 

השורות של עמית

תעודות כשרות מבית המשפט

בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר הקמה ללא מגבלות של שכונת וילות על חוף געש, חוף ציבורי בעיקרו. כולם מרוויחים כאן... חוץ מהציבור. כל המבנים נבנו ללא היתר. במקומות אחרים, ולאנשים אחרים (פחות עשירים), היו כבר מזמן מוציאים צווי הריסה. הוועדה המחוזית אישרה 'עם מגבלות', מעיין עלה תאנה שיסיר את סממני השכונה היוקרתית. בית המשפט לעומת זאת, נתן היתר מלא ללא מגבלות. עכשיו נראה אתכם סוגרים מרפסת של מטר על מטר בבית הפרטי שלכם בלי להסתבך עם הוועדות ובית המשפט, נראה אתכם חורגים ב-20 ס"מ מקו הבניין בגלל שגיאה קטנה של הקבלן. כנראה שבכניסה לבית המשפט המחוזי לא עושים בדיקות ביטחוניות, אלא בדיקה של תכולת ארנק.

חכם עד כדי טיפשות

השבוע נתקלתי בשתי תופעות שממחישות עד כמה חברות בטוחות בעצמן ולא מסוגלות לראות את ההשלכות של המוצרים שלהן:

1. המון חברות שמו לעצמן מטרה לבנות מערכת שתחסל 100% מדואר הזבל או לפחות להתקרב לכך. אחת מהן היא MailinBlack חברה אירופאית המתהדרת בסיסמה "החברה הראשונה שמצליחה לחסום 100% מדואר הזבל". למען האמת החברה הנ"ל מצליחה לעשות הרבה יותר, היא חוסמת דואר שנשלח משרת SMTP של אחד מספקי האינטרנט הגדולים ביותר בצרפת. והיות ורוב הצרפתים משתמשים בתאי הדואר של ספקי האינטרנט שלהם, הרי שמדובר בנזק של ממש, מה שנקרא "חסימת מעיים".

2. אבל השיא שייך למיקרוסופט שיצרה את רובוטי הצ'אט, מעין בינה מלאכותית לניהול שיחות עם משתמשים. בינה מלאכותי בהגדרתה היא תכנה שלומדת ומסוגלת ליישם את מה שלמדה, וממי תלמד? מהמשתמשים בה. לקראת חג המולד יצאה מיקרוסופט עם רובוט סנטה קלאוס שינהל שיחות עם ילדים אודות מה הם היו רוצים לכבוד החג. ילדה אחת גילתה במהלך שיחה עם ה-"סנטה הממוחשב" של מיקרוסופט שלמרות שהיא רוצה לאכול פיצה, סנטה מציע לה מין אוראלי. כנראה שמישהו ניהל עם סנטה התמים שיחה מעמיקה במיוחד, וסנטה כיאה לכל בינה מלאכותית למד... ועוד איך למד.
מיקרוסופט ניסתה לנקות את אוצר המילים החדש של סנטה אבל בסופו של דבר נאלצה להוריד אותו מהרשת...

עוד קטנה וחינמית

האינטרנט עוד יהפוך לכאב ראש ענק לחברות הסלולארי. שירות חדש שנקרא Jaxr מאפשר שיחות בינלאומיות אפילו לסלולארי חינם מהאינטרנט, גשו לדף הבא:  http://www.jaxtr.com/amitm123, ממנו תוכלו לחייג אלי, שם גם תוכלו להשיג לכם חשבון משלכם. הרעיון פשוט ועובד על בסיס callback אם הוא מבוצע מטלפון לטלפון. שימוש נכון במערכת הזו יחסוך לכם הון תועפות. בעקרון ניתן לשלוח הודעות SMS גם אלא שההודעה ששלחתי לעצמי לא הגיעה עדיין, אבל השיחה עצמה דווקא כן.
 

חכמת מחשב

מי אמר שמחשבים לא חכמים? ביום שישי שעבר כל מי שמשך כסף מכספומט של בנק הפועלים חויב פעמים. תקלה במחשב!
אני לא ממש מבין איך מערכת מחשב שתמיד תמיד חייבה פעם אחת, מחייבת פתאום פעמיים, איך תכנה שעבדה בצורה מסוימת פתאום מזייפת בלי התערבות אדם. קצת מצחיק כשמטוס מתרסק או רכבת מעורבת בתאונה אומרים טעות אנוש, ולפעמים ה"אנוש" לא נשאר בחיים כדי לספר. אבל שמדובר בבנק... זה תמיד תקלת מחשב!. תסלחו לי אם אני לא אוכל את הלוקש הזה. מחשב, או שעובד, או שלא עובד. אם מחשב ממשיך לעבוד אך מבצע שגיאה בתהליכים שתמיד ביצע כמו שצריך, הרי שבן אנוש התערב.
ומה שעוד יותר מטריד הוא שכל תקלות המחשב הללו תמיד, בלי יוצא מהכלל, עובדות לטובת הבנק. עוד לא ראיתי מערכת מחשב שדפקה את הבנק, רק את הציבור.
 

למה זה כל כך מרגיז אותי - הבהרה

בעקבות מכתב שקיבלתי מקורא, אני רוצה להתנצל על השפה הגסה לכאורה שהשתמשתי בה בשבוע שעבר, להבהיר שלא יוסי ורדי האיש היה נושא הכתבה, אין לי דבר וחצי דבר נגד יוסי ורדי ואני משוכנע שהוא אדם טוב, חכם ונחמד. אני רק רוצה להסביר למה "תופעת יוסי ורדי" (לא האדם, אלא התופעה) כל כך מרגיזה אותי.
בישראל ישנם מאות יזמים שממשכנים את בתיהם על מנת לפתח מוצרים מהפכניים, הם מסכנים את כל מה שיש להם או יהיה להם ואיש לא מתייחס אליהם. בישראל יש מאות ואלפי מוחות חריפים ומשקיעים "כבדים", אך העיתונות מתייחסת רק לסלבריטאים בסגנון יוסי ורדי ובניו שמראש לא היה להם הרבה מה להפסיד והיום -הרבה שנים מאוחר יותר- עדיין נהנים מהפירות, בעוד ש"מוחות" רציניים נאלצים לברוח מישראל. וכי למה שיישארו, אם קרן הון סיכון Evergreen משקיעה בפרויקט חיקוי סטייל נוקה TV (אחרי שדחתה לא אחד כזה בעבר) רק בגלל שיוצאי ICQ מנהלים אותו או מושקעים בו... או שעיתונות ההיי-טק מתייחסת לפרויקט חסר משמעות (כמו זה שהזכרתי בשבוע שעבר, ויוסי ורדי מושקע בו), אבל מסרבת להתייחס למאות ואלפי פרוייקטים מדהימים שקורסים יום אחר יום בגלל מחסור במזומנים או ביחסי ציבור. זה מרגיז אותי!.
ישראל נשלטת היום כלכלית על ידי 18 משפחות וענף ההיי-טק על ידי 5 או 6 אנשים, רובם אפילו לא אנשים טכניים, רובם אנשי כספים. כאשר אוסף של ליצני קרנות הון סיכון נפגשים, העיתונות קוראת לזה "ועידת ראשי ההיי-טק", אבל אלו שנשארים במשרד, במעבדה או שמחפשים דרך לברוח מישראל אחרי שכל רכושם אבד, אליהם איש לא מתייחס. זה מה שמרגיז אותי, וכשאני כועס אני לא כל כך בוחל במילים.
 

מורים בישראל

מורים ב- 58 בתי ספר איימו לא להופיע ללימודים למרות צווי המניעה שהוצאו נגדם. זכות השביתה זה נחמד אבל יש לה גבול, משא ומתן אמור להסתיים איפה שהו באמצע בין שני הצדדים אחרי חודשיים של שביתה הממשלה החליטה (סוף סוף) להוציא צווי מניעה, ובית המשפט נענה לה. המורים, הם אלו שאמורים לחנך את ילדינו, ללמד אותם אזרחות, החליטו להתכחש לצווי המניעה שהוצאו נגדם למרות ששביתה בת חודשיים לא הביאה לתוצאות. הטענה היא הדאגה לעתיד החינוך בישראל. אני באמת מאוד מודאג שמורים שמפירים את החוק יחנכו את ביתי, גם אחרי ה"הפי אנד" והחזרה ללימודים.
 

חאלס לעבודה הקשה

כמי שבונה אתרים ומפתח יישומי אינטרנט, אני לא מאמין בעבודה קשה. הפילוסופיה שלי היא פשוטה: לא מפתחים מה שמישהו כבר פיתח ולא משלמים על מה שאפשר להשיג חינם.
לאחרונה אני שובר קשות את הראש על פתרונות לקליפים הקטנים שאני מציג לכם, איך להקל על החיים שלי. בשלב הראשון הייתי מוריד אותם, ממיר אותם ומעלה לאתר שלי. השלב השני כבר היה פשוט יותר: להוריד ולהעלות בלי להמיר ובלי לעדכן את רשימת הקבצים.
הפעם יש לי כבר תותח, מערכת לווידיאו שבעצם קוראת את התכנים מאתרים אחרים כך שמה שנשאר לי לעשות הוא למצוא סרט טוב ב"יוטיוב" ולהכניס את הלינק שלו אצלי במערכת. מה שאומר שהפעם הסרטים נמצאים במקום אחר ויש יותר וגם אתם יכולים לשים שם חומר טוב שמצאתם (כרגע המערכת תומכת רק ביוטיוב, גוגל ודיילי-מושיון).
מי שרוצה מערכת שכזו גם היא זמינה וניתנת להורדה מהאתר http://www.not2pay.com בסקציית הווידיאו.

סקריפט נוסף יוצא מהכלל שבכלל לא דורש לדעת הרבה הוא אלבום התמונות החדש שדורש אך ורק עריכה של קובץ XML פשוט, גם הוא זמין להורדה בסקציית התמונות.
 

סרטים לשבוע הקרוב

כמו שכבר הבנתם יש לי עכשיו מעיין YouTube אבל עם סלקציה (דהיינו, אני מחליט מה יהיה בו ולא כל דיכפין) ובלי עבודה קשה, מה שאומר שיש הרבה סרטים.
שתי פרסומות מעניינות של מיקרוסופט בנושא תקשורת, ילד שעושה כמיטב יכולתו להשיג לעצמו פרטנר למשחק כדורגל, מתי הגיע המן לעזוב את בית ההורים, מה באמת קורא במשרד במשך יום העבודה, ועוד.
הכתובת היא http://video.videowebgate.com
הנבחרים עבורכם נמצאים בקטגורית Featured
אגב, אם תדרגו אותם אוכל יותר בקלות למצוא סרטים לטעמכם, אז אל תתביישו לתת להם כוכבים.
 

תגובה לשורות של עמית