עוד סקר של קרול אונטרק יצא לאור בשבוע שעבר. הוא קובע כי רוב משתמשי המחשב מסכנים ללא צורך את המידע הקריטי שלהם בכך שהם מחכים עד שהמחשבים מתקלקלים ומזניחים הֲלִיכי גיבוי נאותים. למרות העובדה כי 79% מן האנשים חושבים שהמידע שלהם בעל ערך גבוה - ואף 40% מדרג אותו כ-"ללא מחיר"- טכניקות לקויות של הגנה על המידע יגרמו לאנשים רבים לחוות אובדן מידע בנקודת זמן כלשהי. כאשר נשאל למשך כמה זמן מתכננים הנשאלים להשתמש במחשב הנוכחי שלהם, 58% אמרו "עד שימות לי", או "עד שיתחיל לצלוע". עכשיו בוא נשלב את תוצאות אלו עם העובדה ש-63% מן הנשאלים מגבים את המידע הקריטי שלהם פחות מפעם בחודש, ו-23% לעולם לא מבצעים גיבויים, התחזית למידע בטוח ומוגן אינה מבטיחה.
מה לעשות כדי לשפר את סיכויי שרידות המידע? -גיבוי תדיר בהתאם לסוג המידע, לרמת השימוש ולסיכון היוצא בזה. אבל בהחלט לא רק פעם בחודש. -בדיקה תקופתית של הגיבויים - למרות שרבים באמת מגבים את המידע שלהם, כ-45% לעולם לא בודק אם הגיבויים שלהם באמת עובדים. -שמירת גיבויים בנפרד. רק 17% מן המשיבים לסקר אמרו כי הם שומרים על הגיבויים במקום אחר, והרוב הניחו אותם על גבי מצעים באותו חדר בו נמצא המחשב, והם חשופים לאותן הסכנות כמו המחשב עצמו: אש, הצפה, גניבה... בדיקה תקופתית של "בריאות" המחשב - בלי לחכות עד שהוא מתקלקל, מפני שלאחר סוגים רבים של "קלקולים" כבר לא ניתן לשחזר את המידע (לפחות במחיר סביר). קיימים כלי אבחון רבים בשוק המאפשרים לנטר את בריאות הדיסק (ב-BOS הכלים הללו כבר בפנים), מבני הקבצים, וזיכרון המחשב. -מודעות לשחזור מידע - לעיתים, למרות ההגנה הטובה ביותר שיכולנו לתת למחשב שלנו, מתרחש אובדן מידע. ברגעים אלו חשוב לדעת כי שירותי שחזור המידע יכולים להציל אותנו ברוב המקרים, ואין "לפחד" מהמחיר או הזמן מפני שהם פונקציה של גורמים רבים בכל מקרה ומקרה. (27% מן המשיבים לסקר לא עשו דבר בעת אובדן מידע, ורק 4% פנו לחברת הצלת נתונים). ללא גיבויים טובים או עם גיבויים שלא ניתן לשחזר, שירות הצלת הנתונים יכול להיות המוצא היחיד.
בצ'יף אנו מעריכים כי חיו הפעילים של בדיסק בן ימינו הינו כ- 3 שנים בממוצע. רשמו את תאריך קניית הדיסקים שלכם ושימו לכם אזהרה ביומן של עוד 3 שנים. בגיל 3: ספיחס לילדים בהר מירון, והכנת דיסק חדש - על כל צרה שלא תבוא.
גרסת BOS האחרונה מכילה מרכיבים ותוספות רבים לניטור תקינות המערכת.
אחת ל- 300 שניות (5 דקות), מבצעת BOS קריאת ה Event Viewer לשם ניתור אירועי מערכת המסכנים את שרידות מערכת ה BOS. המערכת פתוחה לשינויים וכוונונים בהתאם לצרכים באמצעות שינוי והוספת אירועים לקובץ הנמצא בספריית Sessions ונקרא: checkeventlog.bos. בקובץ זה ניתן לרשום הגדרות אירועים כדוגמת:
[1] EventID=6 Source=Ftdisk Message=Device that is part of a fault tolerance set has failed and will no longer be used.
ומרגע זה ואילך בכל פעם ש BOS יאתר את האירוע, נקבל התראה בדיווח הגיבוי הרגיל:
Computer Name : DESKTOP Backup Drive : D:\ (Maxtor 6 L300S0 SCSI Disk Device)
Disk Alive Status. Last checked at: 20/09/2006 02:57:31 Warning. Suspicious event found in event log (ID 57)
Event Date: 18/09/2006 Event Source: Ftdisk Event Description: The system failed to flush data to the transaction log. Corruption may occur.
בדיקה נוספת המבוצעת במקביל הנה בדיקה לתקינות פיזית של הדיסקים. הבדיקה מבצעת לכל דיסק קשיח במערכת 100 קריאות מידע מדגמיות מאזורי דיסק שונים ומציגה בדו"ח את תוצאות הבדיקה:
Physical Drive: HDS728080PLAT20 (C:\) - Drive OK Physical Drive: Maxtor 6 L300S0 SCSI Disk Device (D:\) - Drive OK
הגישה הבלתי מוגבלת לאינטרנט, עם ערוצי הפס הרחב המהירים מציעה חופש כה גדול שקשה מאוד להחליט מה לעשות איתו. קשה מאוד לעמוד בפיתוי כאשר כל אוצרות העולם בהישג היד -וניתן לקחת אותם בהקשת עכבר קטנה. קשה שלא להשוות את הגולש של היום לחובב/ת בגדים נטול/ת מגבלות תקציב. יגיע רגע בו הארונות כבר לא יצליחו להכיל את כל האוסף, ויהיה צורך בארון נוסף, בחדר נוסף, או בהפיכת הבוידם למחסן מלתחה. כך אנו כגולשים מוצאים יום אחד שכל הקבצים שאספנו סתמו לנו את הכונן :C, ואם אין לנו כבר מקום לדיסק פנימי נוסף- נזדקק לדיסק חיצוני. כידוע, מצב אחר המומלץ מאוד הוא לשמור את הגיבוי לקובצי העבודה שלנו בדיסק חיצוני - עדיף נתיק, כחלק ממערך שרידות המידע שלנו.ו. יצרני החומרה עושים כמיטב יכולתם לעזור לנו להשיג את מבוקשנו, ובעצם משכנעים אותנו כי החופש שלנו הוא התלות במוצרים שלהם. כך יצרני לוחות האם מגדילים בהדרגה את מספר היציאות (ports) מסוג SATA, בעוד יצרני הדיסקים מגדילים את קיבולת האחסון של הדיסקים. אך ככל שמשתמשים יותר בדיסקים על מנת לשמור מידע, גם גדל הסיכון לאבד חלק מן המידע, היות וכל הדיסקים הקשיחים הם ברי תמותה.
בשבועות האחרונים הרבו בצ'יף ההתקנות של BOS ללקוחות קטנים ובינוניים עם גיבוי לדיסקים חיצוניים. בכל המקרים בהם המלצנו לרכוש מארז ביקשנו לשים לב לאמצעים להורדת החום במארזים. מארז טיפוסי עשוי אלומיניום, ורצוי מאוד כי יכיל מאוורר מובנה. והמלצנו בחום שלא לרכוש מארז המגיע כיחידה סגורה מהיצרן.
על מנת לקבל קיבולת גדולה יותר בתת מערכת הדיסקים וגם מעט ביטחון נוסף באמצעות כושר ספיגת תקלות חומרה -fault tolerance- ניתן להשתמש בטכנולוגיית RAID המקבצת את הדיסקים הקשיחים למערכים אמינים יותר מאשר סתם אוסף דיסקים. קיימים לוחות ראשיים מעטים שאינם נושאים היום בקרי SATA RAID. הבקר נמצא מוטמע בלוח או מוסף כשבב על גביו. הבעיה היא שטכנולוגיית ה-RAID נכנסה לשוק ההמוני במחיר נמוך ומאוד מהר, ללא אביזרים מתאימים כמו מארזים ותוכנה מתאימים. לעיתים רואים מצבים בלתי אפשריים. קחו לדוגמא בקר SATA המוטמע בלוח nForce4 Ultra המגדיר את כל הדיסקים הקשיחים המחוברים לו כ"ניתנים להסרה", למרות שהם כולם חלק ממערך RAID. כאשר מדובר בדיסק קשיח בודד, הוא באמת רכיב שניתן להסרה, אבל כאשר הוא חלק מ-RAID אין שום סיבה שאיש פרט לבקר ה-BIOS והתוכנה שלו בכלל יראו אותו. בקר ה-BIOS הוא זה הצריך שהדיסק הקשיח יתמוך בהחלפה והתקנה, כדי להחליף דיסק שכשל במערך, להחליף את סוג המערך, או לשנות את קיבולת המערך ללא כיבוי המערכת. מצד שני, אפשר לחשוב שפשוט מאוד לכבות את המערכת, להחליף את הדיסק הקשיח, להדליק את המערכת שוב ולסנכרן את המערך. (איזו סכנת שגיאה יש כאן?) ומה אם מסירים את הדיסק הלא נכון או מחברים את קבלי ה-SATA הלא נכונים? במקרים רבים כדאי הרבה יותר לעבוד עם מערכי RAID בהם הדיסקים הקשיחים לא נמצאים במפרצים הפנימיים של המחשב השולחני, אלא במארז חיצוני להחלפה חמה (hot swap). כנגד המחיר הכולל של מערך ה-RAID כולו, מחיר המארז לא יהיה גבוה מדי, בעוד יתרונותיו ניכרים.
תזרקו אבן באקראי - כמעט בלתי אפשרי לפגוע בכתב עת או אתר תוכן בנושא IT שעדיין לא חגג יומולדת 50 לדיסק הקשיח. מעטות ההמצאות שיכולות להתפאר בקורות כמו של הדיסק הקשיח, של עליה מתיאורית בשמי טכנולוגיות המידע. הזכרנו חלק מקורותיו כאשר כתבנו על יום ההולדת ה-25 למחשב האישי. ב-50 השנה האחרונות התעשייה חוותה צעד ענק של קדמה טכנולוגית שהובילה להגברה פי 70,000,000 ב-Areal Density, צפיפות המייצגת את כמות המידע ניתן לאחסן על גבי דיסק. כעת, במבט קדימה ל-50 שנה הבאות נראות אופטימיות לגבי המשכיות השימוש בדיסק הקשיח. מוצרי צריכה ויישומים רבים אחרים לדיסקים קשיחים מציבים אתגרים לפיתוח יכולות נוספות של הדיסקים. הצריבה הניצבת חדשה יחסית, רק השנה החלה להימכר בצורה מאסיבית. טכנולוגיה זו פונה אל אחד האתגרים העיקריים עמם מתמודדת תעשיית הדיסקים הקשיחים: להתגבר על האילוצים של האפקט הסופר- פאראמגנטי, המוחק את המידע שעל גבי הפלטות ברגע שהביטים צפופים מדי וגרגרי המצע קטנים מדי בכדי לשמור על המגנוט שלהם בטמפרטורת החדר. אחרי שגם הצריבה האנכית תגיע לגבולות היכולת שלה, קיימים שטחים נוספים -היום בפיתוח- להמשך מגמת הגדלת הקיבולת ללא שינוי גודל פיזי. התחזיות אומרות כי ייוצרו יותר דיסקים קשיחים ב-5 השנים הבאות מאשר ב-50 השנים האחרונות. האם יש עתיד לדיסק בעוד 50 שנה? נחייה ונראה!
▪ מזל טוב לכירופראקטורים שבין לקוחותינו, במלוא 111 שנה למקצוע!
▪ בדף HackersDictionary תוכלו למצוא הסברים לטרמינולוגיה וחומר רב על פולקלור ההאקרים.
▪ בית משפט בבריסל הורה השבוע לגוגל להסיר את כל הקישורים לכתבות בגרמנית וצרפתית שפורסמו בבלגיה, עקב ניצחון איגוד עיתונות מקומי בתביעה של הפרת זכויות יוצרים - קופירייט. בית המשפט גם קבע קנס יומי של 1 מיליון יורו לגוגל במידה ולא יסיר את החומר. המקרה הינו דוגמא עדכנית של הדרך בה המדיה נאבקת נגד הכוח העולה של פורטלים האינטרנט המופעלים על ידי מנועי חיפוש גדולים. יותר ויותר אנשים מקבלים את החדשות שלהם בתמצית דך מנועי החיפוש, ובשל כך רואים העיתונים ירידה דראסטית בהכנסותיהם מפרסום.
▪ בצפון הארץ: חברת מגל מערכות אבטחה תתקין מערכת היקפית לאיתור חדירות לאורך הגבול, בעזרת תקציב של 5.5 מיליון דולר שקיבלה ממשרד הביטחון. צפוי כי רוב העבודות תעשנה לפני סוף השנה, וכל העבודות יסתיימו עם הרבעון הראשון של 2007.
באינטל מכריזים על שבב סיליקון משולב המסוגל ליצור קרני לייזר למעבר מידע בין שבבים, בכדי לעקוף את החיבור הבין-שבבי החוטי, שמהווה היום את צוואר הבקבוק הגדול בתכנון מחשבים. יתכן וכך תקשורת המידע המהירה תשיג את העקומות מהירות העיבוד וירידה במחיר של חוק מור, תופעה שהובילה את עולם המחשוב למשך ארבעת העשורים האחרונים. הפיתוח הינו תוצר של שת"פ בין אינטל ואוניברסיטת קליפורניה.
כבר היום משתמשים בקרני לייזר למעבר כמויות גדולות של מידע ממוחשב למרחקים גדולים (בין משרדים, בין ערים ויבשות) דרך כבלים של פייבר-אופטיק. אבל היום בשבבי המחשב המידע נע במהירות גבוה בתוך השבב עצמו אך העברת המידע בין השבבים איטית הרבה יותר ומהווה צוואר בקבוק בתהליך העברת המידע. עם הסרת המחסום הזה היצרנים יוכלו לתכנן את המחשבים מחדש, ולארוז את השבבים בצפיפות גדולה יותר. שבבי הסיליקון עם לייזר, מורכבים מרשת עכביש של קרני אור בנוסף לחוטי מתכת יוכלו להרכיב תשתיות מחשוב הרבה יותר זולות וחזקות. השבבים יוכלו להעביר מידע במהירות פי 100 ממהירות ציוד התקשורת מבוסס לייזר (משדרי-מקלטים אופטיים).
בתוך האתר של אינטל: כאשר מעבירים חשמל בנקודות המגע האלקטרונים (-) וה"נקבים"- המקבלים אלקטרון מאטום סמוך על מנת לצור מוביל בעל מטען חיובי (+) מתחברים במרכז ויוצרים אור
רשתות הפייבר-אופטיק העכשוויות מעבירות מידע לערים ולשכונות, שם המידע מופץ באמצעות ציוד תקשורת חוטי קונבנציונאלי ואיטי יותר. שבבי הלייזר יאפשרו משלוח מאסיבי של מידע אל ומ-בתים ומשרדים במחיר נמוך הרבה יותר. הם אפילו יוכלו לאפשר יצירת מחשבי על עם שיתוף מידע פנימי במהירויות שהיום רק חולמים עליהן.
מסתבר שכאשר מקשרים שכבה של חומר המקרין אור - indium phosphide (או חומרים אחרים, כגון ה-erbium, שהיא הבחירה של צוותי המחקר היפניים), על גבי שטחו של שבב סיליקון סטנדרטי בו חרוטות תעלות מיוחדות (הפועלות כמובילים של גלי האור), יש לסנדוויץ' הזה פוטנציאל ליצור מאות ואולי אלפים של קרני לייזר זעירות בשבב מחשב, ואת אותם קרניים ניתן להדליק ולכבות ביליוני פעמים בשנייה.
בעבר האמינו כולם כי לא ניתן לשלב סיליקון סטנדרטי עם חומרים אקזוטיים המקרינים אור בעת הטעינה החשמלית. במקרה זה השתמשו בטכניקת קשירה בטמפרטורה נמוכה שאינה ממיסה את מעגלי הסיליקון. הגישה משתמשת בגז חמצן הטעון חשמלית בכדי ליצור שכבת תחמוצת בעובי 25 אטומים בלבד אצל כל אחד משני החומרים. כאשר מחמים ולוחצים אותם אחד לשני, שכבת התחמוצת ממזגת את החומרים אל שבב יחיד המוביל מידע גם דרך חוטים וגם דרך קרני אור.
למרות שהשבבים עם לייזרים מוטמעים עדיין רחוקים מהשוק (הטכנולוגיה תשווק כנראה רק לקראת סוף העשור הנוכחי) חברת Luxtera מוכרת כבר היום שבבים ניסיוניים הכוללים את רוב המרכיבים האופטיים שלהם בתוך שכבת הסיליקון, ומקבלים את קרן הלייזר ממקור נפרד.
"Davidka - (Hebrew slang) An improvised and rather ineffective home-made artillery piece used by the Haganah and IDF in the 1948 War of Independence."
נסיעת בוקר לתל אביב באוטובוס הינה לוקסוס שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו. למרות שבבזק היו אומרים עליו שהוא קו לא מי-יודע-מה משודרג ב-Upload, קו 274 תמיד היה בעיניי משהו מיוחד - הוא זה המקשר בין מכון וויצמן לאוניברסיטת תל אביב, ועל כך נשאלת השאלה אם הנהגים בו חייבים במכינה. בעוד הפקק זוחל סביב והאספלט מבעבע, נושאי 274 מנמנמים להם ברוגע הממוזג של חברת תעופה שוויצרית (פרט כמובן, לעומדים...). ברפיון הנמנום פניהם משקפות את האופי האמיתי של כל אחד. הפגנת אינטימיות שכזו קצת מביכה את המתבונן. בקריה יורדים החיילים, וגם מי שכמוני פניו מועדות למשולש הקדוש של בנייני עזריאלי. ההזמנה שבכיס מפלסת לי דרך עד לקומה ה-27 של ה"טובלרון", שם לשכת דובר בזק. קצת חששתי - כלבים וחתולים אני מחבבת. מעלי גרה, קלותי (ומפריסי) פרסה אני מכבדת, אבל עם התוכיים אני ממש לא טובה - אף פעם לא הבנתי אותם. מי בכלל החליט לאמץ תוכי כסמל תקשורת? דבורה שגיא האימהית מקבלת את פני הבאים, מפלס החרדה יורד. בסך הכול האנשים שם נראים כמעט נורמאליים - על העיתונאים לא רואים את כוח החיים-ו-מוות הפוטנציאלי שיש להם מאחורי דפי העיתון, ועל הבכירים לא רואים את כוח הקנייה המקנה להם המשכורת הדשנה. בפינת הקפה מתגלה טכנולוגיה ייחודית, המסתדרת יפה עם האידיאולוגיה של צ'יף הנקראת: "להסתדר קודם כל עם מה שיש". דור שני או שלישי לגיבורים שהמציאו את הדווידקה, עובדי בזק הציבו שם גביעי יין ובתוכם כפית לפיזור החום ומניעת התפוצצות (בעת מזיגת הנוזל החם). ישר כוח על התושייה. נו, אז מה הבשורה? בבזק, מסתבר, החליטו לעשות דבר נדיר במדינתנו - לתת לגולשים הביתיים את מה שעמדו לבקש, עוד בטרם ביקשו. הלא, הרוטינה ידועה בכל נושא בו קיימים מתחרים: הולכים לספק א' ואומרים לו "ספק ב' נותן לי יותר בפחות". וגם אם א' לא משווה את ההצעה, חוזרים לב' ומספרים לו כי א' הגדיל לעשות וייתן עוד יותר בהרבה פחות"... אל דאגה. ימות המשיח לא הגיעו עדיין, ועוד תהינה אינסוף הזדמנויות לשחק את המשחק. אם אתם לקוחות עסקיים, תצטרכו להמשיך ולהתדיין ולהתמקח על מחיר ומהירות ה-upload שלכם. אבל אם אתם משתמשים ביתיים עם חבילות גלישה של עד 2.5MB, בזק ייתן לכם לשלוח קבצים (Upload) לפחות ב-10% ממהירות ה- download ללא תוספת תשלום. אך אם רכשתם חבילת גלישה של 5MB, תזכו גם בהנחה משמעותית. העבודות התחילו כבר בחודש שעבר. כל לילה גמדים קסומים בגופיות עם B מודפסת שרים "היי-הו, היי-הו" בזמן שמשדרגים את התשתיות לעוד קבוצת משתמשים. היות ומדובר בהרבה (כ-400,000), האחרונים ישודרגו בסביבות פברואר-מרץ 2007, אלא אם ירימו טלפון ויבקשו להתקדם בתור. בתקווה שהם יעשו זאת באמת. בשקף על גבי המסך מתנוססים שלושת היעדים של בזק הקשורים לכל אחד מאיתנו: מענה לביקוש לקצבים מהירים יותר, מתן ערכים מוספים ותמיכה בסביבת המחשוב הביתי, ושיפור חוויית המשתמש. נודה, חברים, שברוב המקרים משתמש ממוצע לא בטוח מי זה הגורם לו את התסכול הרב: ספק התשתיות, ספק שירותי האינטרנט, או מי שהרכיב לו את המחשב והתקין לו את התוכנות. העיתונאים ממהרים, יש להם עוד איזו מסיבה או שתיים באותו היום. למסיבות האלה לא מביאים מתנות, כי אם מקבלים אותן, במיוחד לקראת החגים. 274 מנגן באקורדיון שלו לכיוון דרום ושתי נוסעות צעירות גולשות באינטרנט מן הסלולאריים שלהן. עולם התשתיות נראה כה נפלא..., כנראה שהייתי צריכה להסתפק ולהשתמש בכוסות היין לקפה בלבד.
בצ'יף אגף נפרד המתמחה במיוחד בפרויקטים בהיבט כוללני לכל הסקטור המוסדי, גם לארגון הבינוני מסורתי או חדשני... ואף לקטן בארגונים הדואג לנכסים, כי המשכיות עסקית, עיקרה "סוף מעשה במחשבה תחילה!"
עם חלוף הקיץ, מתכונן משרד החקלאות הישראלי לאפשרות של התפרצויות חוזרות של שפעת העופות. גם אם למזלנו לא נפגעו עד כה אנשים מאותה תסמונת, וגם אם ישראל כבר לא ארץ חקלאית בעיקרה, יש לשפעת העופות -כמו גם לכל פאנדמיה אחרת- את הפוטנציאל לשתק אותנו למרות הפריחה הטכנולוגית ממנה אנו נהנים. פשוט כי מאחורי הטכנולוגיה עומדים אנשים, ברי מחלה ותמותה. את רשתות המחשוב והתקשורת שלנו עלינו להכין גם למצב קיצוני, בו רשויות הבריאות ישאירו את כל כוח העבודה במדינה מרותק להסגר, בבית.
פאנדמיה, מחלה מידבקת המתפשטת על פני שטח נרחב, שונה מכל מצב אחר של אסון בכך שהתשתיות (המחשבים, הרשת) נשארות ללא פגע -אך אין מי שיפעיל אותם. נשאלת השאלה: אם איש לא יכול להגיע לעבודה, כיצד הם יכולים להישאר מחוברים, ומה ניתן לעשות על מנת להבטיח שהעסקים ימשיכו לרוץ?
כנראה שהצעד הראשון להכנות (למרות שהוא אינו קשור כלל לטכנולוגיה) יהיה הקשה ביותר- מפני שמדובר בשינוי תרבותי, של מנטאליות: לקבל את ההחלטה לפעול ולהתכונן, במקום לחכות ולהגיב. שינוי תרבותי פירושו להתמקד בהמשכיות עסקית. ובהמשכיות עסקית לפעמים לא מתרכזים בלשמור על כל המערכות עובדות, אלה דווקא במה לעשות עם מה שנשאר קיים ותקין.
חברת Gartner מעריכה שמהרגע שמגפה מוכרזת, תוך 21 יום היא מגיעה להפצה גלובלית. היא ממליצה ללקוחותיה להתכונן, אך לא להסתפק בתוכניות ההמשכיות העסקית שלהן -אלה להרחיק ולבקש מכל הספקים ונותני השירות שלהם להציג תוכניות מותאמות לאפשרות משבר שכזה. ללא מוכנות מתאימה אצל ספקי שירות ותשתיות, גם הרשת שלנו בסכנת השבתה. תארו לכם מצב אפשרי של נפילות רשת ואיסורי נסיעה, עם ילדים שאסור להם להגיע לבתי הספר. מצב של הסגר כולל או חלקי יכול להמשך עד לשנה וחצי, על פי הערכות מסוימות, וכל הזמן אנשים יצטרכו לעבוד מהבית, לנסות להשתמש ברשתות של אזורי מגורים שאינן מתאימות לשאת בעומס העסקי.
מומחי המשכיות עסקית ממליצים לחברות לדאוג לתשתיות WAN בבתי העובדים, ולהתקין פס רחב למי שאין. וגם חשוב לגבות את מי שיש לו (גיבוי של כבלים עם לוויין, וגיבוי של לוויין עם פייבר). כמו כן, יפה שעה קודם לדיונים עם ספקי שיחות ועידה (ווביות, של אודיו ווידאו), ולניסיונות וחזרות בטרם עת.
כל אחד מאיתנו מכיר מישהו הנוהג לומר: "אני לא פסימי, אני ריאליסטי", ולעיתים קרובות מסתבר שאין הבדל גדול בין השניים. ההנחה הריאליסטית ביותר היא שבאמת 100% מכוח העבודה לא יגיע, ולכן אמצעי שיתוף הפעולה מרחוק יכולים להיות מַכְרִיעים בכדי למשור על קשר עם כולם.
תוכניות המשכיות עסקית נכונות אינם מגנים מפני איום אחד בלבד - במקרה זה, מגפה. אחת המְשׂוּכָות הגבוהות ביותר עמן יהיה צורך להתמודד במקרה של מגפה תהיה הגישה מרחוק. רוב הפתרונות לגישה מרחוק בנויים לטיפול בעומס מסוים, שבד"כ לא מגיע מעבר ל-10%. במקרה של מגפה העומס יהיה עצום, ועל כן דרושים SSL VPN עמידים להגברה כבירה של התעבורה. עם טכנולוגיה זו, המשתמשים יוכלו להיכנס מהבית שלהם דרך פורטל אינטרנטי, לבצע לוג-אין וליהנות מאותה גישה שהייתה להם לו ישבו במשרד על ה-LAN הארגוני.
גם פתרונות הגישה מרחוק הטובים והיעילים ביותר יכולים להיכשל אם המשתמשים לא מכירים אותם מספיק. לדוגמא, חברה ניו-יורקית שהייתה לה תוכנית לגישה מרחוק לפני פיגועי ה-11 בספטמבר לעולם לא תרגלה אותה. וכאשר היום הנורא הגיע, הסתבר כי עובדים רבים לא ידעו כיצד להפעיל אותה או שהשאירו את ההנחיות במשרד. לרוחב ענף ה-BCP קיימת אמונה כי 80% מהצורך בעבודות ההכנה למגפה נרחבת הינו תהליכי, בעוד חלק קטן יחסית הוא הכלים שחברה חייבת להשאיר מחוברים. רעיון יפה הוא להנחיל נוהל שכל עובד יעבוד מרחוק יום אחד בחודש. המהלך יאפשר בדיקת השיטה, המערכת, ואנשי מערכות המידע יוכלו להבין היכן יש בעיות או יתכנן כשל. ובנוסף, זה מאפשר למשתמשים להיחשף לטכנולוגיות חדשות.
ברי פיליפס, מנהל שיווק בכיר ב-Citrix ציטט מחקר חדיש המראה כי -88% מן הארגונים בארה"ב מוכנים להפסקת חשמל, 70% מהם גם מוכנים לנפילת מרכז המידע, ורק 13% מוכנים להפרעה רצינית בזמינות כוח העבודה. ואם באמת כך זה אצל אחינו הקפדניים באמריקה, תארו לעצמכם מה קורה כאן.
בכנס שהתקיים בלונדון אמר מפקד היחידה לפשעי מחשב וקניין רוחני במשטרה הבריטית, כי בשנים האחרונות חל שינוי בסוג פושעי המחשב שהבלשים המקוונים שלו מוצאים. במקום האקרים רברבנים, היום מוצאים יותר ויותר פושעים הרודפים אחר כסף. ולמרות שעדיין לא נדיר להיתקל ב"זאבים בודדים", רואים יותר קבוצות מאורגנות השמות להן כמטרה לעקוץ את קורבנותיהן דרך האינטרנט. הקבוצות הללו עוסקות בגניבת זהויות, שימוש פסול בכרטיסי אשראי, והשתלטות על מחשבים במטרה "להדביק" מחשבים נוספים. קשה עדיין לדייק בהערכת העלות הגלובאלית של הפשעים המקוונים, גם מפני שארגונים רבים מעדיפים לשתוק ולא לפרסם שרשתותיהם הותקפו בהצלחה. במקרים אחרים, אנשים וחברות בכלל לא שמו לב כי הונו. ה-FBI מעריך כי פשעי המחשב למיניהם בארה"ב עולים לתעשייה כ-400,000,000,000$, בזמן שבבריטניה משרד המסחר והתעשייה (שאינו מספק מספרים מדויקים) מעריך כי הנזק גדל ביותר מ 50% במשך השנתיים האחרונות. בעולם גובר הפחד כי פושעי מחשב ישימו להם כמטרה לפגוע בשירותי חירום למטרות סחיטה, או כי מחבלים יתקיפו רשתות שירות חיוניות כגון מים וחשמל. לא מזמן בארה"ב, למשל, שני האקרים צעירים כיבו ללא כוונה את כל התאורה בשדה תעופה מקומי. שכן שלנו בנס ציונה טוען נמרצות כי אין חשש שהפשע המאורגן המקומי יפעל בדרכים מכוונות, כי הלא "אצלנו בישראל אין דבר כזה מאורגן: כאן בכלל הכול, כולל הפשע, בלגן אחד גדול!".
ביום שישי אחרון הלכה לעולמה העיתונאית וסופרת האיטלקית Oriana Fallaci שעבודתה החלה לקבל הדים ומשמעות לגבי המאבק הקיומי של ישראל והיהדות לאחר אירועי ה-11 בספטמבר 2001. בגיל 77 ניצח אותה סרטן השד, ומותה מהווה הפסד לאנושות השפויה.
S.O.S.
הקובץ נעלם ?
לחץ בריבוע ?
לחץ בריבוע !
השורות של עמית
צרפת, השמש זורחת אחרי יומיים של גשם שוטף שכללו בין היתר את יום הנחיתה שלי. פחדן טיסה שכמוני בדרך כלל נשבע לאחר כל טיסה כי הוא על מטוס לא עולה שוב, על אחת כמה וכמה לאחר נחיתה מפחידה בתוך מיני סערה... שהפלא ופלא פסקה חצי דקה בדיוק לאחר שגלגלי המטוס נגעו בקרקע.
ואם כבר מדברים על טיסות, הטיסה מרומא לניס (ניצה בעברית) עלתה לי 50 יורו, מתוכם 40 מיסים והיטלים שונים. נכון מדובר בטיסה פנים אירופית בת שעה ועשר דקות בלבד, בלי ארוחות ו/או הטבות מיוחדות (אפילו מיקום המושבים הוא כמו באוטובוס) אבל... 10 יורו? אם חברת תעופה כלשהי יכולה לחיות מ- 10 יורו לנוסע על 14 קווים, הרי שמישהו בחברות הגדולות דופק אותנו חזק. טיסות זולות ניתן למצוא בכל רחבי אירופה. לרוב הן זולות מנסיעה ברכבת. אבל אף סוכן נסיעות ישראלי לא יצליח לאתר אותן ותאלצו לעשות זאת לבד. מה שגורם לי לחשוב שיש כאן בסיס לעסק נהדר למי שמכיר את האינטרנט.
● בצרפת רצוי לדבר צרפתית, בעיקר אם אתה בדרום צרפת, אזור בו האנגלית לא מוכרת כלל (וסביר להניח שגם לא רצויה). הבעיה היא בצרפתית, שהיא שפה שתשבור לכם לא רק את השיניים אלא גם את השפתיים והלסת, ואם לא תסתגלו מהר לדקויות השפה והגייתה אתם עלולים להסתבך קשות. כך למשל מסתבר כי המילה צוואר נשמעת כמו (עבורנו זה לא "כמו", זה "בדיוק") ישבן וגם... כן איבר המין הגברי, כמו שהללו נהגים בסלנג הצרפתי. הוסיפו לכך את תנועת השפתיים המוזרה הנדרשת כדי להגות זאת (שנראית כמו תנועה מגונה בפני עצמה) ואתם על הגל. עכשיו נסו לומר "מגרד לי בצוואר" מבלי לבלבל את המשפט עם אזורים אנטומיים מוצנעים! בצרפתית יש כל כך הרבה אותיות שאינן נשמעות (לא הוגים אותן) שהכללים נראים כמעט בלתי אפשריים, ההסבר שקיבלתי אמנם נשמע קצת ביזארי אבל מתאים לאופי הצרפתי וליחס שלהם לעבודה: “בימי הביניים היו הנזירים אחראים על הכתיבה ואת שכרם היו מקבלים בקבלנות, משמעותו על פי סך האותיות אותן כתבו וכך צמחה לה לה שפה בעייתית למדי, וכנראה גם מסורת האיגודים המקצועיים.
● את סוף השבוע ביליתי בכפר ציורי, אחד מאלפים המפוזרים באזור פרובנס ובצרפת כולה. ביום ראשון יצאנו לערוך קניות בשוק המקומי, שוק פורח עתיר מזון וגם הרבה הרבה חפצים אחרים. בין הדוכנים נתקלתי באחד שמכר מלכודות עכברים, כן אותן מלכודות עכברים ששימשו השראה לעשרות קומיקאים, אנימאטורים ואלפי סרטים מצוירים. המלכודת עצמה לא השתנתה כלל (אגב, מעידים עליה כמכשיר יעיל וקטלני במיוחד) אבל מה שצד את עיני זה השם המודפס עליה שהוא אולי שם היצרן ואולי שמה המסחרי של המלכודת "לוציפר". נשבע לכם, שחור על גבי מלכודת. כנראה ששם למטה יש משבר רציני שקהל היעד של המנכ"ל הוא עכברים.
● הלכנו, קנינו, צריך לנוח ולשתות קפה. ניגשנו אל בית הקפה הקרוב ושם נגלה לנו מחזה שלא רואים לעיתים קרובות. אישה עומדת על שולחן רעוע ומקפצת, בעלה מתגלגל מצחוק על הכיסא ליד אותו שולחן וכלב קטן מכשכש בזנבו ולא מבין מה המהומה. בפחד של אנשים מכלבים מוציא אותם לפעמים מדעתם. למען האמת מישהו עשה עוול לבעלי החיים הללו כשהגדיר אותם כולם תחת ההגדרה כלב. אני מבין רוטוויילר אימתני, או פיט בול קטלני, אפילו דוברמן טמבל אבל כלב סמרטוט בגובה 20 סנטימטר שבדרך כלל נע ממקום למקום בתיק יד של בעליו ? זה מה שגורם לאישה בגיל העמידה לטפס על שולחן רעוע ולסכן את צווארה בנפילה ממנו.
● אחד הכישורים המרשימים ביותר של הצרפתי הממוצע הוא היכולת לנוע ברחוב זרוע מוקשים בקלילות וללא מורא. פריז אמנם המלכה, אבל בעצם כל עיר בצרפת זרועת צרכי כלבים. יש חוק כמובן (גם לעשן במסעדות אסור... אז מה, לא מעשנים?). אבל זה לא ממש מזיז לצרפתים וכל ערי צרפת וכפריה זרועות במיטב התוצרת של כלבי צרפת המטופחים. תייר זר נוטה להרים את ראשו על מנת לראות כנסיה זו או אחרת, בית עתיק או סתם שלט המציג חנות מזון ו....הופ עוד גוש טרי הפך לממרח לאורך מטר וחצי, ותייר אומלל ועצבני יצטרך לעבוד קשה לנקות את נעליו.
● באיטליה הייתי במלון בו ברז המים החמים/קרים היה עניין של מכאניקה מאוד מאוד עדינה. מילימטר ימינה ורק מיונז יעשה משהו מועיל מהביצים שלך, מילימטר שמאלה ורק עם פטיש יוכל להוריד את הקרח. בצרפת נתקלתי במנגנון מעניין במיוחד. ברז כפול בצד שמאל אתה פותח את המים ובימין מכוון את הטמפרטורה, מ- 35 מעלות ומעלה. נשמע מדליק, נכון? לא ממש, ראשית אני אישית זקוק לטמפרטורה הרבה הרבה יותר נמוכה, שנית עד שהבנתי מה הולך כאן מצאתי את עצמי תחת זרם מים רותחים קטלני. היום אני קצת יותר חכם, לא שזה חוסך לי כוויות אבל לוקח לי קצת פחות זמן עד שאני מפסיק לצרוח.
● אתמול בלילה נכנסתי עם מארחי לסופרמרקט לקנות מזון. עשיתי זאת בארה"ב, בטאיוואן, בתאילנד, באיטליה, בישראל, באנגליה אז למה לא בצרפת. הגענו לקופה עמוסי מצרכים אך המוכרת סירבה לתת לנו שקיות ניילון. “רק לקנות" אומרת המוכרת, הכוונה לשקית ניילון מסיבית שמוכרים אותה ב- 10 יורו סנטים (55 -60 אגורות). “לא" אני אומר לה, "כאלה" ומצביע על ערימה של שקיות שמונחות מתחת לדלפק שלה. והיא בשלה. "למה היא כן?” אני שואל ומצביע על בחורה שעומדת ליד הדלפק הסמוך. “כי היא עובדת כאן" עונה לי הפוסטמה. כאן מתערב מארחי שעד עתה עמד בצד וצחק עד כדי כאב בטן ומסביר לי שמדובר בשמירה על איכות הסביבה. הסבר שמעביר את מערכת העצבים שלי להילוך עוד יותר גבוה. 1. האם רק לעובדי החנות מותר לזהם את הסביבה ? 2. מדוע ללחם יש שקיות ניילון, לירקות יש שקיות ניילון ורוב האריזות בחנות הם מניילון שאיננו ניתן למחזור. 3. ומה עם השקיות שהסופר עצמו מוכר ? למען האמת מדובר בקנוניה נבזית שרק באירופה אנשים מספיק טיפשים ואוכלים אותה. איכות הסביבה! מילה קדושה ונאצלת. רשת הסופרמרקטים הנבזית מרוויחה כסף לא רע על שקיות הניילון שהיא מוכרת, היא בטח יצאה למסע יחסי ציבור בנושא איכות הסביבה שנתן לה גם כמה נקודות קרדיט אצל קהל הטמבלים הירוקים. הלקוח נדפק שוב והוא אפילו מעריך את זה. לפחות ענף מסחרי אחד קם לתחייה מחדש, ראיתי מקומות בהם חזרו למכור סלי נצרים לקניות!
● לקינוח הייתי רוצה לסיים במשהו ששלח לי הקורא הנאמן אבי במברגר... לא בטוח שזה ועד הבית שלו אבל זה בהחלט נשמע כמו ועד בית בישראל. ראו בעצמכם:
ניסיון הוא סך כל הדברים שלא מפתיעים אותך. יועץ אבטחה מנוסה לעולם לא ישאל בתמימות "כבר שנתיים לא התקנתם "טלאים", זה לא נראה לכם מוגזם?” - כי הוא כבר יודע את התשובה. יועץ טוב נמדד בהפתעות (הלא טובות) שהוא יכול לחסוך לך. נפגשתי לא מזמן עם חברת סטארט-אפ קטנה. הם התעניינו בהיבטי האבטחה שיידרשו מהמוצר שלהם. כשדיברנו על שלבי הפיתוח וה-QA הערתי שנבחר בתוואי אחד ולא אחר "כי תמיד יש בלת"מים". ('בלתי-מתוכננים', מינוח צבאי להפתעות מהסוג הלא רצוי). “בשביל זה", העיר בן-שיחי, “אני צריך אותך". העניין הוא שבעולם האבטחה תמיד יש הפתעות. אפשר לא להתרגש מהן, או להפחית מערכן, אפילו לזלזל, אבל הן יבואו בכל זאת. אפשר להתכונן לחלקן, לבטח נגד אחרות, או להתעלם, אבל הן יבואו.
ההפתעה הראשונה שהייתי רוצה לציין היום מסתיימת בטיפול דנטאלי. ב-2001 הוצפו לוחות מודעות של חובבי טכנולוגיה במידע שדלף על "זה". “זה" היה הדבר החדש הבא. מכשיר מהפכני שישנה את המבנה העירוני. לבסוף הוא הוצג לציבור, ה-Segway. השלושה הראשונים נמכרו באמאזון ב-100,000$. מכורי הטכנולוגיה היו באקסטזה. שיטת השיווק וה-Hype של Segway מהווה נושא למחקר עד היום. מדובר, כך התברר לנו, במכשיר דו-גלגלי המיועד לשנע אדם יחיד בסביבה עירונית. בדרך כלל, כך עולה מחתך הקונים, האדם הזה יקנה את ה-Segway כדי להגיע אל ה-Cubicle שלו בעבודה, שם יקרא הרבה דואל, ולפי הסקרים האחרונים יבלה שליש מהזמן בשיטוטים באינטרנט שלא קשורים לעבודה. המכשיר מבוסס על גירוסקופים מתקדמים, מסבים חדשניים וגלגלים ממש מוצלחים. ניתן להגיע עם הדגם הכי חזק למרחק של 38 קילומטר, במהירות 20 קמ"ש, עם שני כוחות סוס, אחרי טעינה של 8-10 שעות. כדי להפעיל את ה-Segway צריך מפתח אישי. המפתח, מכיל מידע מוצפן שמזהה את הבעלים, כדי שאף אחד לא יוכל לגנוב לו את ה-Segway. הפתעה! בספטמבר 2003 שוחררה הודעת Recall – השבת כל המכשירים למפעל לשם תיקון דחוף. מסתבר שהרוכב יכול ליפול כאשר הסוללה מתרוקנת. עוד הפתעה? עם כל ה-Hype נמכרו רק 6,000 מכשירים. לא נורא. בחברת Segway המשיכו לייצר מכשירים חדשים וטובים יותר. הפתעה! ביום ה' האחרון פורסמה הודעת Recall נוספת, לאמור: “במצבים מיוחדים מכשיר ה-Segway מדגם PT יכול להפוך את כיוון הנסיעה באופן מפתיע, מה שיגרום לרוכב ליפול.” שש תאונות מיוחסות לתקלת התוכנה שגורמת ל-Segway להפתיע. הזכרנו מפתחות, הצפנות, גירוסקופים ודברים טובים – הגיע הזמן לומר מפורשות: ה-Segway הוא מחשב. ל-Segway, כמו לכל מחשב אחר, יכולים להיות באגים בתוכנה.
גם הטלפון הסלולארי, המצלמה הדיגיטאלית, המדפסת הקרובה – כולם "משובצי מחשב". אי שם בקרביים שלהם מתחבא מחשב, וכמו כל מחשב אחר, גם הם יכול להתקלקל. בפעם הזו, תקלת מחשב שברה כמה שיניים. מה פירוש "משובץ מחשב"? באמת יש שם מחשב בפנים? בדיוק כך. ממש. לגמרי. ל-Segway יש מעבד, זיכרון ותוכנה, שהפרטים על כולם מאד עמומים. לטלפונים סלולאריים יש מעבד, זיכרון, מערכת הפעלה שיכולה להריץ יישומי JAVA ו"לדבר" בשפת TCP/IP. במצלמות דיגיטאליות יש מעבד, שטח אחסון, ולחלקן אפילו מערכת הפעלה דומה ל-DOS. מי זוכר DOS? למדפסות יש מעבדים (למשל ה-Zilog Z80), זיכרון, תמיכה ב-JAVA, יכולת לתקשר ב-TCP/IP, IPX ואפילו AppleTalk. למדפסות חדשות יותר יש תמיכה ב-BlueTooth וב-WiFi. על כך בפעם אחרת.
בהרצאות אני מראה לפעמים כמה קל למצוא כרטיסי אשראי באינטרנט. מפתיע כמה שזה קל, אבל קצת התרגלתי. לעומת זאת, לא ציפיתי שיהיה כל כך פשוט לפרוץ לרשות הדואר. לא שחלילה עשיתי את זה. אבל אם הייתי איש פחות מוסרי הייתי הולך לאתר www.ubank.co.il שמחזיק מאגר עבודות של סטודנטים. בין העבודות בנושאי מחשבים הייתי מוצא עבודה בנושא "ביקורת ענ"א (עיבוד נתונים אוטומאטי) ברשות הדואר”. חלק מהביקורת, כמובן, הוא ניתוח של חולשות אבטחת המידע במערכת. לפרסם ברבים את “המדריך לפריצה לארגון שלי” זה, איך אומרים, לא פאר היצירה האנושית. זה כמו לכתוב על הדלת בגדול: "גנב יקר, בשבוע הבא אנחנו בחו"ל, אבל אין לך מה לחפש פה, כי החבאנו את התכשיטים במגירה השנייה מלמעלה ואף פעם לא תמצא אותם.” כל כך פשוט עד שזה מפתיע. אני מבקש לא לפרוץ לרשות הדואר. זה לא מנומס וזה לא נגמר יפה!
הפתעה אחרונה להיום
האקרים, לפי נט-שופס, הם כוח עליון: “...במידה וגורמים ו/או אירועים שאינם בשליטת האתר... יעכבו ו/או ימנעו את קיום מכירת המוצרים... (לרבות שיבוש האתר ע"י פריצה לתוכו שייחשב לצורך סעיף זה ככוח עליון)... רשאית NetShops להודיע על ביטול הרכישה, כולה או חלקה.” אצלנו מתאמנים עכשיו על הטלת ברקים והורדת גשם.
הצהרת אחריות למרות שכל המידע בידיעון זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה, או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו.
