מה לבחור?

זוג צעירים ביישוב נכנס לגור בבית ישן. בידיהם תקציב מוגדר, אותו החליטו להשקיע בשיפוץ. אבל האפשרויות להשתמש בתקציב כה מגוונות, שכבר עברו מספר חודשים והם עדיין לא החליטו מה לעשות, באיזה היקף, או מתי. ריבוי האופציות משתק, וזה בדיוק מה שקורה לרבים מלקוחות צ'יף.
לפני עשור שנים אנשים היו מגבים את המידע שלהם לתקליטורים, או לדיסק קשיח שני במחשב שלהם, והמתקדמים השכילו לגבות לדיסק חיצוני (פתרון נפוץ כל כך בימינו). אבל פתרונות האחסון והגיבוי המרושת למשתמשים ביתיים היו עדיין פרימיטיביים או מסובכים. בארגונים, הבחירות היו דומות רק בקנה מידה אחר. היום, כולם רצים אל הענן המושיע. רצים קצת מהר מדי, אך חשוב לעצור רגע ולחשוב. לפני כל בחירה יש לקבוע קריטריונים ולמדוד את האפשרויות על פיהם.
באחסון ובגיבוי רואים אנשי IT ארבעה קריטריונים בסיסיים לבחינה, ואנו נוסיף חמישי. מחיר, קיבולת, מהירות ואבטחה (הכוללת אפשרויות פריצה, גניבה, אובדן, והשמדה באירוע אסון). אנו ממליצים לבחון כל פתרון גם על פי קריטריון השחזור, שהוא מכלול בפני עצמו וחלק מהיבטיו לא נבחנים דים מזוויות המחיר, המהירות, או האבטחה.

העתקת המידע לתקליטור - CD, DVD, בלו-ריי - או לקלטת מידע, נחשבת אצל רבים כנחלת העבר. אבל עובדה ששוק המצעים הללו לא דעך. גם אם הם לא בחירה ראשונית מבחינתנו, אין מניע (נהפוך הוא, דווקא מומלץ) להשתמש בהם כרובד שני של גיבוי לשם ביטחון, או כאחסון משני באתר מרוחק.
תקליטורים יכולים לעלות מספר שקלים (תלוי בסוג) אך הרכישה המתמשכת של תקליטורים או קלטות מכביד בסופו של דבר על התקציב. (לאותה מטרה אפשר גם להשתמש בדיסקים קשיחים אשר בסופו של דבר יחס העלות:תועלת גדול יותר). מחיר ה GB הזול ביותר לדיסקים הנו כ- 25 א"ג כמו גם מחיר ל GB בתקליטור DVD זול.
הקיבולת בתקליטורים אינה מוגבלת, אפשר תמיד להוסיף עוד ועוד תקליטורים, פרט למקרים בהם מסד נתונים או קבצים מיוחדים חורגים מקיבולת התקליטור. אצל רוב המשתמשים הביתיים הגיבוי כולל מספר מאות גיגה בייטים של מידע.
מהירות הצריבה משתנה מצורב לצורב. קצב העברת המידע תלוי בחיבור ואינו מהיר. גם אם הוא במקרה מהיר, יש הלא צורך בהחלפת תקליטורים ברגע שהם מתמלאים, זה מאט את העבודה וממקם אפשרות זאת בסוף מדרג המהירות.
מזווית האבטחה יש לומר לזכות התקליטורים כי ניתן להפכם למצעים "לקריאה בלבד", מה שימנע כתיבת על או הינגעות בקוד זדוני לאחר הצריבה הראשונית. אבל עדיין אפשר להעתיק או לגנוב אותם במובן הפיזי הקונבנציונאלי. הם עמידים יחסית למים ופרצות חשמל, אך מאידך הם ניזוקים משריטות ותנאי סביבה לא מתאימים.

הדיסקים הקשיחים החיצוניים פופולאריים מאוד בימינו, אך גם מגיעים לעיתים קרובות לטיפול במעבדה. המשפט הקודם אינו מבטל את איכותם - כמותית, גם כלי רכב פופולאריים מגיעים למוסך יותר מאשר כלי רכב נדירים.
המחיר, שהיה בירידה מתמדת עד לפני שנתיים, משתנה ועוד עשוי להשתנות בעתיד. כרגע, כפי שאתם רואים, העלות בטבלה בשול, סובבת סביב ה 250 ש"ח לטרה-בייט אחסון, הפתרון הכלכלי ביותר.
הדיסקים החיצוניים מאפשרים קיבולות אחסון של עד 3 ואפילו 4TB במארז חיצוני אחד.
את המידע מעבירים במארזים המודרניים דרך USB 3.0 המהיר, אך אפילו ה-USB 2.0 נותן עדיין להעביר כ-גיגה בייט לדקה, מהירות גדולה יותר מאשר כל פתרון אחר.
את הדיסקים הקשיחים אפשר לגנוב, להשמיד או לפרוץ. ההצפנה של דיסק שלם כבר לא מהווה מכשול למומחים כפי שהתכוון מי שהגה את הרעיון. הדיסקים הללו מאפשרים שגיאות משתמש שמסוגלות להוביל למחיקה בשוגג או לאובדן מידע. מערכותיהן המכאניות רגישות לתקלות, אבל מהזווית הזאת מכלול הידע הקיים בעולם לפתור את אותן הבעיות, אדיר ועשיר בהרבה בהשוואה לכונני פלאש המנסים לחדור לשוק.

ה- NAS או Network Attached Storage בנוי מדיסקים קשיחים, אך הוא לא מחובר אל מחשב כמו הדיסק החיצוני, אלא מכיל מחשב פנימי שמתחבר לרשת ישירות, באמצעות חיבור פיזי לראוטר, או אלחוטי. מדובר במערכות שנועדו לרשתות, כלומר לבעלי יותר מאשר מחשב בודד (רשתות ביתיות, או ארגוניות). קיימים יצרנים רבים של מארזי NAS אשר בתוכם מחברים דיסקים קשיחים. מחירי המארזים בלבד מגיעים למחירים של כ-200 דולר. ניתן גם להתאים דיסק קשיח חיצוני לשימוש כ-NAS במחיר נמוך יותר ובאמצעות מתאמים. עם NAS אפשר להגיע לכל קיבולת שיאפשר מערך הדיסקים בתוכו, והיום נפוצים המוצרים של 8, 16, 32 טרה בייט ואפילו יותר.
ברוב מוצרי ה-NAS זו החומרה שהופכת לצוואר הבקבוק מבחינת מהירות העברת הנתונים. לחלופין, הרשת עצמה היא זו שתגביל את המהירות (שתהיה נמוכה בהרבה מן ה-1 גיגה בייט לדקה של הדיסקים החיצוניים). כמו דיסקים קשיחים חיצוניים, התקני NAS גניבים, פריצים, ופגיעים מפני איומים פיזיים (שריפות וכו'). מנקודת המבט של השחזורים, מוצרי NAS מביאים למשוואה מספר גורמים המסרבלים ומייקרים את תהליכי השחזור - אם כי עד כה נחלנו הצלחות לא מבוטלות בשחזור NASים שהגיע למעבדה להצלת נתונים.

הענן מציע לנו אפשרויות הפוכות מאלו של האחסון הפיזי. לעיתים אבל, החסרונות דומים. בבחינה על פי הקריטריונים שנקבעו לשאר הפתרונות, הרי שמחיר התחזוקה המשולם מדי חודש, ומפסיד בהשוואה כאשר בודקים את היחס קיבולת לדולר. ניתן לרכוש שירותי אחסון בענן לכמעט כל נפח מידע שיעלה על הדעת, אך המחיר יהיה בהתאם. צוואר הבקבוק למהירות העבודה הוא חיבור האינטרנט שלנו. היות וספקי האינטרנט בד"כ מציעים מהירות גדולה יותר בהורדה מאשר בהעלאה לרשת, הגיבוי ייקח יותר זמן מן האחזור. האיום הגדול ביותר למידע הנמצא בענן היא האפשרות לפריצה או לזליגה. המידע נמצא על שרתים, על חומרה של נותני השירות, ולמרות שכל הספקים טוענים שהם מבצעים רפליקציה למידע, כבר היו מקרים בעולם של אובדן ללא שחזור.
למעשה, הסכנה בענן כפולה, מפני שגם המערכות עליהן מבוסס הענן עצמו, וגם מחשב/שרת המשתמש הופכים יעדים לפריצה.

כמו עמיתים אחרים, גם אנחנו בוחרים בדיסק הקשיח החיצוני או המרושת כיעד רצוי לאחסון וגיבוי. מספר דיסקים במערך סביל אף משפרים את סיכויי השרידות של הסיסטם ומרחיבים את קיבולת האחסון/גיבוי. חשוב לתת את הדעת על סוג המארז ומורכבות הפתרון שאנו בוחרים. זכרו: KISS, כמה שיותר פשוט, יותר עמיד.
 

הספד?

בפורום אחסון ארגוני, הספיד השבוע הנרי ניומן טכנולוגיות אחסון מבטיחות שנתקעו במיתון האחרון ולא צלחו. חלקן עוכבו, חלקן לגמרי נקברו ביגון הכלכלי. יתכן וחלקן תחזורנה עם ההתאוששות, או שעולם האחסון ימשיך הלאה לכיוונים אחרים. חשבנו לציין אחדות, בתקווה לתחייתן.

שהפיק דיסק שתאם את תקן  T10 OSD . למעשה, יש היום שני יצרנים גדולים של דיסקים (ווסטרן דיגיטל וסיגייט) ועוד אחד קטן (טושיבה) והשוק מחולק ביניהם ללא מידה גדולה של תחרות. כך שאפשר לומר בעצב שלום לרעיון ה-OSD שהיה בו פוטנציאל לתת למערכות הקבצים להפטר מאחריות על המיקום הפיזי של הקבצים, את זה היו עושים הדיסקים עצמם. התקן היה אולי משנה גם את תפיסת ה-RAID כפי שאנו מכירים אותה היום. במוצרים המשולבים (דיסק קשיח מסתובב עם זיכרון פלאש) דיסקים OSD היו מייעלים את העבודה ומחליפים את האלגוריתמים המורכבים על פיהם מחליטה המכונה מה לשלוח לזיכרון ה-NAND ומה לפלטות.

טכנולוגיה נוספת שהתרחקה מן האופק, מתייפח ניומן, היא ה-PCIe 3.0. ה-PCIexpress הופיע בשנת 2003 בגרסת- PCIe 1.0a עם מהירות של 250MB לשנייה. לאורך השנים הביצועים השתפרו מאוד, ולקראת סוף השנה שעברה הושקה הספציפיקציה הסופית. הבאס הזה חיוני לביצועי הרשת בעבודה עם מוצרי אחסון. הוא מיעל את הדרך בה נכנס ויוצא מידע מן המערכות. ההגעה המאוחרת (מדי) של PCIe 3.0 עקבה את פיתוח Ethernet של 100Gb, של  12Gb SAS, של פייבר צ'אנל 16Gb ועוד טכנולוגיות הקשורות. בשל האיחור, גם נדחתה ההשקה של PCIe 4.0 ויש האומרים שהוא יגיע רק ב-2015!

מעבר תעשיית האחסון לדיסקים קטנים  של 2.5 אינצ'. ראינו מותגים של אחסון ארגוני שהציעו מערכות מורכבות מדיסקים קטנים (אשר שמשו עד לא מזמן רק למחשבים נישאים ודיסקים חיצוניים). אך הרוב הגדול של שוק ה-RAID וכונני ניר-ליין לא עבר להשתמש בהם. הדיסקים הקטנים חסכוניים יותר באנרגיה מאשר המקבילים של 3.5".
יתכן ויצרני ה-RAIDים לא רצו להיכנס לתכנון מחדש של שלדי המערכים בתקופת המיתון, על כל העלויות הכרוכות בכך. יתכן וזה ייקרה בשנים הבאות.

לפני כ-4 שנים רבים היו משוכנעים שהשוק בטוח יקבל את האתרנט המהיר תוך זמן קצר. ציפינו להורדת מחירים אבל זה מתחיל להתרחש רק עכשיו. האיחור בקבלת האתרנט של 10Gb יחד עם האיחור בהופעת ה-PCIe 3.0 פירושו שיחול גם איחור בהופעת האתרנט של 40Gb ושל 100Gb. היצרנים זקוקים לנפח מכירות גדול כדי להוריד את המחירים על הלוחות, וזה עדיין לא קורה.
 

תראו איך אנחנו נראים

לכל מי שלא מבין איך בעולם לא מבינים אותנו, אני עומד להציב בפניכם מראה. מראש אני מזהיר כי אין טעם לכתוב לי תגובות על זה כי זה לא אני... אני רק ממחיש, רק מחזיק את המראה.

המראה מזווית ראשונה: מדינת ישראל מגרשת שחורים, על כן היא מדינה גזענית. שלטונות ההגירה צדים אותם ברחובות ומגרשים אותם, רק שחורים, במקרה כולם מדרום סודאן. אין חריגים, את כולם מגרשים. אין פליטים, אין כלום, הם מגורשים כמקשה אחת בחזרה לאחת המדינות הקשות בעולם. חלקם מגורשים אל מותם.
לגירוש קדם רצף של אירועי פרעות גזעניים ופשעי שנאה מחרידים, כולל התקפות אישיות אלימות, העלאה באש של דירות מגורים ואפילו של גן ילדים. הייתה גם הפגנה בה השתתפו רק לבנים ובין היתר יצאה הקריאה "מוות לסודאנים", אך איש לא הפסיק את זה והאש לובתה על ידי חברי כנסת ממפלגת השלטון.
כן, יש בין המהגרים הבלתי חוקיים הללו גנבים, פושעים, וכו'. אז מה? חסר גנבים, אנסים ורוצחים יהודיים, שמדינת ישראל נותנת להם אזרחות וחסינות מהסגרה לארצות בהם ביצעו פשעים?.
כן, יש בין השחורים הללו גם חולים, אז מה? בחולים יש לטפל, לא לשלוח אותם אל מותם.

מראה מזווית שנייה: מדינת ישראל, מדינה שוביניסטית.
גברים הולכים בצד אחד של הכביש ונשים במשנהו. יש אוטובוסים עם הפרדה בין נשים לגברים. יש מיעוט מטריד של נציגות המין הנשי בכנסת ישראל. משכורות הנשים נמוכות בהרבה מאלו של הגברים. קיים מיעוט של נשים בתפקידים בכירים בשירות הציבורי ובכלל. דתיים יורקים על ילדות כי החליטו שלבושן לא צנוע. נשים שנכנסות לשכונות חרדיות מסכנות את חייהן.
יש מלא "אבלים" אבל כלום לא ישכנע את המתבונן שמדובר במדינה מודרנית עם שוויון זכויות.

מראה מזווית שלישית – מדינה דתית פונדמנטליסטית
מדינה שאזרחיה נמדדים על פי דתם, מדינה שאיננה מקבלת מהגר כאזרח חדש אם איננו מצהיר על אמונה היהודית. כפי שכבר אמרנו, אין במדינה נישואין אזרחיים, או קבורה אזרחית. נחקקים בה חוקים דתיים שנוגדים את זכויות האזרח והאדם. מדינה בה הדת מכתיבה התעללות בבעלי חיים (שחיטה כשרה). מדינה בה לרב מותר לומר הכל ולעשות הכל ואיש לא יעז לעצור אותו. מדינה שאין לה חוקה אבל יש לה בית דין מבוסס על חוקי דת בני 3000 שנה ויותר.

מראה מזווית רביעית – מדינה בלי חופש דיבור וזכויות האזרח
מדינה בה השלטון מחזיק בעיתון פרטי, והעיתונאים נמנעים מלכתוב על מה שצריך. מדינה שמלעיטה את תושביה בתכניות ריאליטי כדי שחס וחלילה לא יתחילו לחשוב. מדינה שרודפת את השמאל הפציפיסטי אך מתירה לימין הלאומני להטיל טרור ואפילו לרצוח. מדינה שכל מי שאיננו חושב כמו המנהיג מכונה בוגד ומוקע עד כדי שלא ידרוש לעמוד על זכויותיו כאזרח כדי לא להיחשב ככזה.
מדינה בה 20% תושבים הם חסרי זכויות או בעלי זכויות מוגבלות, בגלל זהותם הלאומית, 15% אזרחים עם זכויות יתר בגלל זהותם הדתית ו-1% בעלי זכויות יתר בלתי מוגבלות בגלל... הונם.

מראה מזווית חמישית: מדינה קפיטליסטית חסרת רסן
מדינה בה נעלם מעמד הביניים. נשארים רק עשירים, וכל השאר נמצאים בטווח בין היאבקות על קיומם לבין עוני מרוד. הפערים בין עשירים לעניים מתרחבים בקצב של קרע במכנסיים. מדינה בה הפגנה של חצי מיליון איש לא מספיקה כדי לגרום לממשלה לנוע לכיוונם והיא ממשיכה לנוע לכיוונה. מדינה בה הפנסיה של העובדים איננה דבר מובן מאליו. מדינה שמקדשת את המעסיקים ומשתינה על העובדים. מדינה שמתעללת בנכיה, ניצולי השואה שנשארו בחיים בתחומה, ובכל מי שחלש.
מדינה שהשמידה את הרפואה, החינוך והתחבורה שלה על מזבח התקציב המאוזן. מדינה בה לספרות ולאומנות אין שום חשיבות כי הם לא עושים כסף. מדינה בה ידע כללי לא נחוץ, היסטוריה לא רלוונטית וסטודנטים לומדים רק מה שמגלגל כסף. מדינה בה אפילו בתי המשפט סוגדים לכסף.

יש עוד זוויות אבל אין לי היום כוח להמשיך. ידידי, אין צורך להשיב לי. הטקסט הזה נכתב מפיהם של חמשה אנשים שחיו בישראל 3-5 שנים כל אחד. אבל כמובן יתכן מאוד שכולם אנטישמיים, או יהודים אכולי שנאה עצמית, או סתם ...שמאלנים.

תגובה לשורות של עמית