משופץ במצב... טוב?

לפני כשנה, כאשר התחלנו לראות את תוצאות השיטפונות בתאילנד שפגעו בחלק ממפעלי הדיסקים הקשיחים במזרח הרחוק, הסכמנו עם אנליסטים מובילים על כך שההשפעה לא תהיה רק כלכלית. מהלכים לוגיסטיים שנעשו על ידי היצרנים על מנת לעמוד בחוזי אספקה, גורמים כבר זמן מה לבעיות בכל העולם, גם בארץ.
היום נציין רק דוגמא, מקרה שהעסיק אותנו השבוע.

דיסקים קשיחים חדשים יוצאים ממפעל הייצור ומגיעים ללקוח הסופי. כאשר נגרמת לדיסק תקלה במסגרת תקופת האחריות, אוסף היבואן את הדיסק חזרה ומספק ללקוח דיסק חדש. אך, מה עולה בגורלו של הדיסק התקול? אם ניתן, הוא עובר כמו מוצרים אלקטרוניים אחרים, תהליך של שיפוץ המכונה Refurbishment.
לרוב, התהליך נעשה על ידי זכיינים או אפילו על ידי מחלקה אצל היצרן בכבודו ובעצמו.
בנוסף, קיימות בעולם וכמובן גם בארץ, חברות המשפצות ציוד תקול או משומש ומוכרות אותו ללקוח הסופי במחיר נמוך ובאחריות מוגבלת. אך לא זה המקרה הנדון. מה שמעסיק אותנו היום הוא המוצר המשופץ -refurbished-  על ידי יצרן כלשהו, החוזר לשוק דרך ערוצי שיווק לגיטימיים, באריזה זהה לאריזת המקור, ובמדבקה המציינת את תאריך הייצור שלו. אלא שלמעשה תאריך זה מציין לא אחרת מאשר מועד סיום עבודות השיפוץ.
בארה"ב חל איסור גורף למכור מוצרים משופצים כחדשים. לכן הם חוזרים שם לדלפק המכירה רק עם תווית המציינת את עובדת השיפוץ, או הרענון - גם אם הם טובים כחדשים (כלומר, לקוח החזיר אותם מסיבות שאינן קשורות כלל לטיב המוצר).
מוצרים אלקטרונים משופצים לא בהכרח טובים פחות מאשר מוצרים חדשים. לעיתים קרובות הם באיכות גבוהה ונחשבים למשופצים רק כי הוחזרו לחנויות לאחר קריעת האריזה. מאידך, במקרה של הדיסקים יתכן יחידות שכבר עשו כברת דרך או הוחזקו בתנאים לא טובים, והוחזרו לחנות בשל תקלה אמיתית וחמורה - שתוקנה לאחר מכן.

בעקבות מחסור הדיסקים הזמני שנגרם בעקיפין על ידי אסון הטבע במזרח הרחוק, יצרני הדיסקים הזרימו לשוק דיסקים משופצים, והורידו את תקופת לשנה אחת, במקום שלוש שנים שהיו התקן לדיסקים החדשים לפני כן.

השבוע הובא לצ'יף שרת ESX עם מערך RAID5 של דיסקים 3.5". הן מערכת השרת והן הדיסקים נרכשו בישראל באותה עת מספק אמין לכל הדעות.
בבדיקה ראשונית נמצא שהתאריך על גבי שניים מהדיסקים מצביע על כך שהם יצאו מן המפעל לפני שנה וחצי, ואילו בשניים האחרים, לפני חצי שנה. לדיסקים החדשים יותר הייתה רק חצי שנה של אחריות, בעוד לדיסקים הישנים יותר נשארה עוד שנה וחצי של אחריות. הכיצד?
בבדיקת מעבדה התגלה כי על פי חישובי הפרמטרים הרלוונטיים, הדיסקים החדשים עבדו מספר שעות מצומצם ואילו על הדיסקים הישנים עברו עשרות אלפי שעות  עבודה כך שיתרת משך הבלאי הצפויה להם נמוכה ביותר.
 

ארתור קול, כמו רובנו, שאל את עצמו השבוע בבלוג של IT business edge אם מחירי הדיסקים הקשיחים הגבוהים (שעדיין לא חזרו לרמה שלפני השיטפונות בתאילנד) הם באמת פונקציה של היצע וביקוש או שיצרנים ומשווקים מנצלים את המצב לעשיית רווחים נוספת.
עסקי יצור הדיסקים הרוויחו ברבעון הראשון של 2012 סכום שיא של 9.6 מיליארד דולר, למרות ירידה משמעותית במספר היחידות שנמכרו (כ-145,000,000) בהשוואה לתקופה מקבילה של שנה שעברה (לפני עונת המונסונים). בגדול, השוואת המחירים בין שתי התקופות מראה עלייה של כ-28%. יכולת הייצור חוזרת בהדרגה לנורמה, וכפי שזה קורה גם עם הדלק, קפיצות המחיר בעליה תמיד חדות, בעוד הירידות  זהירות מאוד.

לאור המצב בשנה האחרונה, החלו יצרנים של מוצרי אחסון וניהול האחסון לדבר על אסטרטגיות ייעול, לניצול עד תום את קיבולת האחסון. היות ונפח כרכי המידע הבלתי מובנה עומד לגדול פי 8 ויותר בשנים הקרובות, הם מציעים אופטימיזציה ושקיפות האחסון ככלים נגד ניפוח העלויות. ויחד עם זאת, גם מודעות לניצול האחסון, לשם חיסכון באנרגיה ובקירור.
לטווח הארוך, המחיר לגיגה בייט בוודאי ירד כאשר קיבולות הדיסקים שוב ישברו שיאים. מעתה ועד 2016 מצפים המומחים שהצפיפות תוכפל או תושלש, בעיקר כמענה ליישומי אחסון של אודיו ווידיאו. הצפיפות צפויה לגדול בכ-20% לשנה. הצפיפות הנפוצה בימינו של 744Gb לאינצ' רבוע, יגיע כנראה ל-1,800Gb בגבול הניצול של טכניקות ה-PMR אשר בשימוש כיום. לאחר מכן, יעברו היצרנים לשיטות מתקדמות יותר כגון צריבה מגנטית נתמכת חום. ובעוד זמן לא רב, יציעו לנו למכירה דיסק בודד בקיבולת 60TB.
למרות אי היציבות של התקופה האחרונה, מצעי אחסון מידע מגנטיים ימשיכו לעלות פחות ממצעים במצב מוצק, לפחות למשך תקופה. למי שחשובה שרידות המידע יעדיף את הטכנולוגיה האמינה על המהירה יחסית. ובינתיים, לצערנו, העלות והמורכבות של שחזור מידע ממצעים במצב מוצק גדולות במונים רבים מאותן עלויות בדיסקים הקשיחים.
 

חמדנות

בימים אלו מתנהל קרב אימתני בין אופ"א לגולשי האינטרנט. בתום כל משחק מעלים הגולשים תקציר של המשחקים, ממש דקה עד ארבע דקות ליו טיוב ואופ"א צדה אותם ודורשת מ-יוטיוב להורידם. מה נותנת אופ"א במקום? סימולציה של משחק מחשב "יורו 2012” של תקצירי המשחקים. אתם מבינים את העניין. הם נותנים לנו כדורגל צעצוע, כדי למכור לנו משחק מחשב ואת הדבר האמיתי שבעצם כבר פג תוקפו בטל קורבנו הם מעלימים בשיטתיות, תוך שימוש בתירוץ, זכויות יוצרים.
כל נושא זכויות היוצרים הוא בדיחה ממדרגה ראשונה, מישהו יכול לומר לי מה יצרה אופ"א? הרי איש מעובדיה לא משחק כדורגל, ואפילו את שידורי הטלוויזיה מצלמים צוותי שידור של תחנות מקצועיות.
כיוצר, בא לי להקיא מנושא זכויות היוצרים. בעבר ביצעת עבודה, שילמו לך עליה ובזה נגמר הסיפור. היום ביצעת עבודה שילמו לך עליך או לא, עד 75 שנים מאוחר יותר אתה זכאי לקבל כסף עליה. אבל לא היוצרים רואים מזה כסף, רק ה"חליפות" מתעשרות עוד ועוד. שימו לב שמי שתובע את כל העולם הם אף פעם לא היוצרים, תמיד החליפות.
אני בעד שיוצרים יתוגמלו, אבל נגד הרעיון של מכירת זכויות יוצרים. לא נראה לי הגיוני שחברות ענק יתבעו אזרחים פשוטים על סכומים שאין להם ולעולם לא יהיו להם רק בגלל שהם קנו זכויות. לא נראה לי הגיוני שמי שלא יוצר יתבע זכויות יוצרים.
כמובן שבשלב זה יצוץ מי שיאמר "ומי יגן על היוצרים?".
אז ככה: חברה ישראלית מראות אימג' - זכיינית של בנק התמונות גטי אימג'ס - פונה לאזרח ששם באתרו בתום לב תמונה בגודל 90x90 פיקסלים, תמונה שזכויות היוצרים עליה שייכות לגטי אימג'ס, ותובעת ממנו 15,000 ש"ח (בלי לפגוע בזכויות, כמובן). 15,000 ש"ח עבור תמונה בגודל של אייקון! זה פשע. מראות אימג' לא מחזיקה אפילו אתר אינטרנט וכשתחפשו יתברר לכם שאתם עמוק בתוך המערכת של גטי. מראות אימג' משלמת לעורכי דין כדי להפחיד אנשים, היא בעצם זכיינית של זכיינית. לשתי החברות אין שום קשר ליצירה עצמה.
אני כיוצר מצהיר בזאת שאם אדם מהישוב ירצה לעשות שימוש בתמונה שלי זה לא יעלה לו כסף, קרדיט על התמונה יספק אותי. אבל, אם מישהו מהגדולים יעז, אני אקרע לו את התחת!
 

יח"צ ועיתונות

מזה שנים שתופעת יחסי הציבור חודרת לעיתונות עד כדי כך שעיתונאים שוכחים לציין שמדובר בכתבות פרסומיות. כלומר, טקסטים שנשלחו אליהם על ידי חברות יחסי ציבור במטרה לקדם את לקוחותיהם. הסיבה נעוצה בעצלות ובניסיון לחסוך כסף.
עצלות? למה לכתוב אם מישהו כבר כתב לך וכל מה שעליך לעשות הוא לערוך את הטקסט?
ניסיון לחסוך כסף? מי צריך עיתונאים וכתבים אם יחסי הציבור עושים לך את העבודה וכל מה שנשאר לך לעשות הוא לערוך את הטקסטים?
כעורך מדור הטכנולוגיה של מגפון אני מקבל כמויות מטורפות של הודעות לעיתונות, רובן מנוסחות רע, אבל בעיקר משעממות. ולמען האמת בתחום הטכנולוגיה אין שום דבר מרעיש לאחרונה. אבל כשמגיעה אלי הודעה בסגנון הזה: "חברת EMC חתמה על הסכם עם חברת TTPC האמריקאית בתחום ה-RCP במטרה לספק פתרונות TCP לרשתות RMCP....” אני לא יכול שלא לצחוק. כמובן שאת הטקסט שלמעלה אני המצאתי במקום כדי לא לפגוע באף אחד. אבל זה פחות או יותר הנוסח של הודעות רבות, ניכר בהם שהן נוסחו על ידי הלקוח, הועברו ליחסי הציבור, שהעבירו את זה הלאה כמו שהוא כי... גם הם לא הבינו במה העניין.
מה גורם להם לחשוב שהקוראים שלי יבינו במה מדובר? ואם יבינו, למה שזה יעניין אותם? גם יחסי ציבור צריך לעשות עם שכל.
 

תגובה לשורות של עמית