גרסתBOS העדכנית הנה
BOS v2.3 ▪ לקוחות בהסכם שירות הזכאים לעדכון
הקישו כאן לקבלת העדכון.
▪ לאלו שעדיין אינם לקוחות, לבקשת גרסת הדגמה
הקישו כאן.
▪ למצגת BOS עדכנית:
BOS 2009H.pps
גרסת Beta עדכנית
2.3.1.8
לקבלת גרסת Beta
שער ערך ה GB 6/06/2012 השוואת כדאיות רכישת
דיסק קשיח מסוג SATA
היצירה, האחסון והניוד של תוכן דיגיטלי "on the go" מהווה
אתגר עבור משתמשים מסוגים שונים. או שהממשק לא תאם, או
שהיה איטי מדי, או שפתרון האחסון היה גדול מדי כדי לקחת
אותו איתם לדרך.
חברת
Buffalo
Technology בשת"פ עם אינטל פונים לשוק עם
הצורך הזה, להציע פתרון אחסון עם ממשק כפול:
USB ו-Thunderbolt
(הממשק שאינטל פתחה יחד עם אפל). הם יצרו דיסק
קשיח חיצוני ראשון עם ממשק ת'אנדרבולט, שגם נושא
פורט USB. המוצר נקרא MiniStation Thunderbolt והדיסק מגיע
במארז מאלומיניום, שקוף בחלקו,
שלא זקוק לכבל חשמל נפרד, הדיסק מקבל את החשמל דרך
אפיק הנתונים. ההתקן משלב את יכולת העברת המידע של 5Gbps אשר ב-
USB 3.0 (ותומך גם ב-USB 2.0) עם טכנולוגיית ה-10Gbps של
טכנולוגית ה-Thunderbolt. כתוצאה מכך יכול המשתמש לנייד
תוכן דיגיטאלי מהר יותר, לפשט חיבור בין התקנים, לשמור על
התאימות כמעט עם כל התקן חיצוני, ולגלות דרכים חדשות
לשימוש באחסון נייד.
היצרן מבטיח כי המוצר יגיע לשווקים עוד הקיץ, עם אחריות
ל-3 שנים וכולל תמיכה טלפונית דרך מספר חינמי.
ESAהוא איגוד התוכנה לבידור (Entertainment Software
Association) או בקיצור, איגוד יצרני המשחקים הדיגיטליים.
ESA מצאו בסקר שבוצע ב- 2012,
שכמעט בחצי מהבתים בארה"ב קיימת קונסולת משחקים. בנוסף,
יותר מ-30 אחוזים מהאוכלוסייה משחקת בטלפונים החכמים שלהם
(בהשוואה, ב-2011 היו רק 20%). כרבע מהגיימרים משחקים את המשחקים
באמצעות התקנים אלחוטיים (ב-2011 רק 13%).
המשחקים התפתחו ממשהו שקונים, לחוויה שנהנים ממנה פלח רחב
ומגוון של אנשים, בכל עת, בכל מקום, על כל סוג של מסך.
והסקר גם מגלה אמונה של הורים בשיטת הדירוג של מועצת Entertainment Software Rating Board's -ESRB.
כ-73% סומכים על דירוג המועצה בבואם לבחור משחקים לילדיהם.
אבל הם גם נהנים בעצמם: 40% מן ההורים אמרו שהם משחקים
משחקי וידיאו ביחד עם ילדיהם אחת לשבוע לפחות. 66% מן
ההורים מאמינים כי המשחקים יוצרים גירוי חיובי למוח של
ילדיהם.
מי משחק?
השחקן הממוצע, על פי הסקר, הוא בן 30.
37% מהגיימרים עברו את גיל 36.
40% מהשחקנים מאמינים שבהשוואה ל-DVD,
מוזיקה או יציאה לסרט, משחקי הווידיאו מספקים את
היחס הגדול יותר של עלות מול תועלת.
62% של הגיימרים משחקים עם אדם אחר - הן ביחד או הן בצורה
מקוונת.
ב-2011 הצרכן האמריקני הוציא כ-25 מיליארד דולר על תוכן,
חומרה ואביזרים למשחקים. האם זה לא מביא לכם השראה למשחק
חדש?
או לאפליקציה? (קישור מומלץ)
אז מה,
אז מה היה לנו השבוע?
לפטופ שנרטב עם קפה גרוע
דיסקון-קי שנשבר בהתחברות,
דיסק שמזדהה ללא עקביות. RAID שבטעות פורמט
והמשרד כולו הושבת.
בא גם אברך שאמר תהילים
בזמן ששחזרנו ת'הקבצים
ואופנוען שבא בגלל אשתו
ונשאר ללמוד להנאתו.
השבוע או-טו-טו נגמר
מזג האוויר יהיה טוב מחר!
היו לנו אלף קלטות
שצריך להפוך לפרודות
והייתה לנו פגישת ייעוץ
בלשכה עם שומרים בחוץ
וגם ביקור להטמעה סופית
של
BOSאצל עו"ד פלילית
שני לקוחות החליטו לוותר
כי מ-crash קצת יקר לשחזר.
אך רבים אחרים דווקא שמחו
כי בצ'יף, המחירים ירדו!
על פי עבודת המחקר הידועה של
גוגל מ-2007, טווח הטמפרטורה הבטוח להפעלת דיסקים קשיחים
נע בין 27 ל-53 מעלות צלסיוס, אך הרמה המומלצת מוגבלת ל-27
עד 46 מעלות.
כיום, ברוב סביבות העבודה עם מחשב נהנים בקיץ המפעילים והמחשבים
כאחד מאוויר ממוזג.
משרד התשתיות ממליץ על "קביעת הטמפרטורה הרצויה על 24
מעלות צלזיוס (לא פחות). עומס החום העיקרי נובע מהלחות
שבאוויר – גם ב-24 מעלות. כאשר הלחות נמוכה יותר, ההרגשה
בקיץ נעימה והחיסכון בחשמל משמעותי ביותר".
בכל זאת, ברבים ממקומות העבודה בהם אנו מתארחים, אפשר
להבחין בגברות -ולפעמים גם באדונים - שמביאים מהבית
איזה בגד עם שרוול ארוך כי המזגן מכוון להרבה פחות מ- 24
מעלות.
פרט לחדרי השרתים, ברוב המקומות מכבים מזגנים בסוף יום
העבודה. אלא שהמחשבים ממשיכים לעבוד וליצור חום.
מארזי המחשבים השולחניים מצוידים במאווררים שנועדו לפנות
את האוויר החם. אך בהעדר מיזוג ובמיוחד בחללים קטנים,
במהלך השעות יכולה להשפיע הטמפרטורה הפנימית של המחשב על
טמפרטורת החדר וקירור המערכת פוחת ביעילותו.
אחת הסיבות בגללן נשארים המחשבים דלוקים אחרי שעות העבודה
היא הצורך בגיבוי.
כאשר הגיבוי מתבצע בפרקים קצרים,לאורך
היממה כולה, הרווח משולש: אין צורך להשאיר מחשב דלוק
בסיום יום העבודה, גם הגיבויים עדכניים יותר, וגם תעבורת
הרשת צנועה יותר כך שהיא לא מפריעה לעבודה.
Joseph Bonneau,
דוקטורנט בשטחי הקריפטוגרפיה והנדסת האבטחה באוניברסיטת
קיימברידג' ניתח לאחרונה כ-שבעים מיליון סיסמאות של משתמשי !Yahoo הגלובאלית.
למרות שלא הייתה לו גישה לחשבונות עצמם, הוא קיבל מיאהו את
הפרטים הדמוגרפיים - ארץ מקור וגיל הבעלים- של החשבונות.
תוצאות עבודתו מראות כי גרמנים וקוריאניים הם אלה הבוחרים
את הסיסמאות הבטוחות ביותר, בעוד האינדונזיים בוחרים את
הבטוחות פחות.
משתמשים המשנים את הסיסמא לעיתים קרובות נוטים לבחור סיסמא
חדשה קשה יותר לניחוש.
לגבי גיל המשתמשים: בני 55 ומעלה בוחרים סיסמאות בטוחות
בהרבה מבני ה25 ומטה.
סיסמאות בטוחות הן, כפי שאתם יודעים, סיסמאות בעלות תווים
רבים, המשלבות ספרות ואותיות ומשמעותן קשה לניחוש על פי
טכניקות ההנדסה החברתית.
ההגנה על תוכן המחשב והתקני המידע הנלווים לו באמצעות
סיסמאות הינה חומת אבטחה ראשונית מפני מציצנים בלתי
מורשים. עם זאת, במקרה הצורך ובהתאם להרשאות מתאימות
(חקירות מחשב, בית משפט) הסיסמא היא משוכה לא גבוהה, שניתן
לעבור
במעבדה להצלת נתונים.
בתערוכת
האגודה לתצוגת מידע בבוסטון שתסתיים ביום שישי, הכריזה
חברת קורנינג על סוג חדש של זכוכית. היצרנית הידועה של זכוכית
וקרמיקה אומרת ש-Willow Glass החדשה תאפשר יישומים
דקים, קלים וזולים יותר, גם במסכים של היום וגם במשטחים
החכמים של העתיד.
החוסן, הדקות והגמישות של הזכוכית החדשה תוכל לאפשר
"עטיפת" התצוגות סביב מבנה או מכשיר. היא תתמוך במערכות
ממוחשבות (backplanes)
דקות יותר ומסנני צבע ל-LCD ול-OLED
איכותיים, במכשירים ניידים כגון טאבלטים, טלפונים
חכמים ומחשבים נישאים.
כמו כן, הזכוכית הגמישה והדקה ביותר, תסייע בפיתוח תצוגות
עקומות (קעורות או קמורות), להתקנה על משטחים בלתי שטוחים
או לצפייה תת מימית.
את הסוג החדש של זכוכית ניתן לעבד בטמפרטורות של עד 500מעלות צלזיוס, תנאי הכרחי למסכים מודרניים איכותיים שלא ניתן
להכיל על פולימרים.
כיום, תהליכי יצירת הזכוכית הם של דף אחר דף (משטח אחר
משטח). ה-Willow Glass צפוי לאפשר לתעשייה להגיע לתהליכים
מתמשכים (של roll-out בתעשייה, בדומה לתהליך הדפסת
עיתונים) שלא היו אפשריים עד כה.
הזכוכית החדישה מתאימה במיוחד לביצועים עיליים עם רכיבים
אלקטרוניים כמו חיישני מגע, ואטימה מפני לחות וחמצן של
מסכי OLED וטכנולוגיות רגישות
נוספות.
החדירה המתמדת של התקני תצוגה יותר ויותר גדולים לנייוד, יוצרת דרישה לחומרים החדשים כמו הזכוכית הנ"ל, אשר
תספק איכות גבוהה בפורמט קל ודק.
קורנינג החלה לשלוח דוגמאות של Willow glass ללקוחותיה
המפתחים יישומי תצוגה ומגע חדשים, וכן משתפת פעולה עם
מוסדות מחקר, לקוחות ויצרני ציוד כדי לצור סביבה של ציוד
ייצור ותכנון תהליכים תואמים.
עם ישראל הוא טמבל, ממש לא נעים להודות בזה אבל הוא לא
לומד מן ההיסטוריה, לא מסתכל אפילו לשנייה אל מחוץ
לגבולותיה של המדינה הקטנטונת שלו במזרח התיכון. הוא לא
רואה תהליכים ופשוט לא מסוגל להפנים שמתחולל בעולם שינוי.
בצרפת התאחדו ארגוני ומפלגות השמאל והמרכז כדי להעיף את
סרקוזי. בגרמניה נוחלת לה אנג'לה מרקל מפלות מקומיות כאות
לבאות. היוונים לא מתים על תכנית הצנע שהוכתבה להם וכן
הלאה. שום דבר מזה לא קשור לאלמנטים בטחונים, הכל חברתי,
כלכלי.
בישראל מתנהל זה שנים מסע דה-לגיטימציה של השמאל, ואנשי
שמאל מוקעים כבוגדים, למרות שכל מה שהם בעצם עושים זה
מאמינים במשהו אחר, משהו שונה. נכון או לא נכון? ימים
יגידו, בינתיים בדיקטטורונת שנקראת מדינת ישראל, הם
נרדפים.
כאחד מהללו אני אומר בקול - "אני לא שם קצוץ". אבל אני
מסתכל על אלו שלא מצליחים להבין שמחאה חברתית איננה קשורה
כלל לדעותיהם הימניות ברמה הביטחונית. אלו שהיו קוטעים את
יד שמאל שלהם רק כדי שלא יאמרו עליהם "עוכרי ישראל". והם
אכן עושים זאת.
הוויכוח המטופש על המחאה החברתית מציב אנשים רבים
בסיטואציה בה הם חרדים לעמוד תחת הדגל החברתי שמא יוקעו
כבוגדים. כי הישראלי פשוט לא מסוגל להבין שאין קשר בין
השניים. כמובן שפירושו של דבר הוא מותה של המחאה, וגזר דין
עוני לכל החיים שילך ויחריף בכל המדינה (פרט ל-18 משפחות,
שגם הן תלכנה כשיגמר את מה או את מי לחלוב).
המסורת האנטי שמאלנית בישראל הרסנית. מפלגות כמו מר"צ
וחד"ש שבראש האג'נדה שלהן קודם כל המצב החברתי, זכויות
האדם, ושוויון זכויות לנשים, ומיעוטים, וכמובן שלטון החוק,
מוצאות את עצמן תחת מתקפה מהישראלי ה"מתון". הישראלי שיסרב
ללכת להפגנה על האינטרסים שלו עצמו רק כי מתנוסס בה דגל
אחד או שניים שהוא לא מוכן לקבל.
מי שצוחק כל הדרך לקדנציה נוספת זה ממשלת ישראל, אותה
ממשלה שלא עשתה דבר במשך שלוש שנים, חוץ מלקדם את האג'נדה
של שב ואל תעשה ודברים יסתבכו לבד (עיין ערך
מהגרים/מסתננים וכיו"ב). הטיפשות הזו היא תולדה של שטיפת
מוח בת שנים רבות שעוברת מדור לדור. זכותו של האדם לא לקבל
דגל זה או אחר, או שלט זה או אחר אבל אם סמרטוט בצבעים
גורם לאדם לא להתייצב ולדרוש את זכויותיו רק בגלל שנושא
הדגל עומד בסמוך אליו (פיזית בלבד) אזי זה אידיוטי. אבל זה
לא מפתיע. אני מכיר ישראלים רבים שלא יתחברו עם הומוסקסואל
כדי שלא יחשבו עליהם שהם כאלו.
כואב הלב לראות כיצד מחאה לגיטימית מתמסמסת כתוצאה
מטיפשות.
והתהליך נמשך...
פרעות באנשים שחורים הם כבר אירועי יום יום. לא פעם נוחת
לידיים של הברברים איזה אתיופי שזוהה בטעות כאריתראי או
סודאני. אנשים מוכים ברחובות בגלל צבע עורם. אכן יש בין
המסתננים פושעים, אלא שגם בין היהודים רחמנא לצלן יש כאלו,
לא להאמין!
אני יכול להבין את תושבי השכונות שמוחים כנגד הממשלה, אבל
זו יושבת לה ושותקת, שולחת נציגים כמו מירי רגב לחמם את
האווירה ולהעביר את כל כובד הביזיון אל אותם מסכנים שרובם
המכריע בקושי חי גם בלי שינסו להרוג אותם. וזה עובד... זה
עבד בגרמניה, ברוסיה, בפולין וזה עובד גם בישראל.
אם אתם חושבים שאני טועה ומירי רגב עושה את זה על דעת
עצמה, המתינו בבקשה מספר חודשים ותראו כיצד נתניהו מתגמל
אותה ואת דני דנון (האיש שבגללו האות ד' במקלדת שלי סרבנית
כבר שבוע שלם).
אתם זוכרים אולי שלפני שלושים שנה הוקעה
תנועת כ"ך כתנועה גזענית? על פי חוק כמובן. מאז חלו
הרבה שינויים. אנשי תנועת כ"ך מסתובבים חופשי וצועקים מוות
לערבים. מפלגות בעיתיות יותר בעיניי מכ"ך יושבות על שולחן
הממשלה. וארגוני השמאל נרדפים באשמת בגידה. חוקים אנטי
דמוקרטיים בעליל שפוגעים בזכות הציבור לדעת, בחופש הדיבור,
בשוויון הזכויות ובזכויות האזרח, עובדים בקלילות בכנסת
ישראל בה יש רוב מכריע למלך ביבי הראשון (כמו
שהוכתר ולא בלעג על ידי הטיים). ספרים מוצאים ממערכת
החינוך כי הטקסטים שלהם לא מתאימים לשר החינוך גדעון סער.
לא, עדיין לא שורפים אותם. עדיין.
עכשיו בכנות אני שואל אתכם, אלו שקוראים לי לחזור הביתה,
האם זה הבית בו אני רוצה לחיות? לאיזה שלב אתם רוצים
שאחזור? לשלב בו מכים ברחובות כל מי שלא מסכים עם השלטון?
לשלב בו אנשים שמאמינים במה שאני מאמין כותבים בסתר
מחשש, משטרה חשאית? או סתם לחזור אל הבורות, התסכול, חוסר
הידע, והעליבות?
כן, יש לישראל ענף היי טק, אבל מצטער, זה לא מספיק לי!
● האיש שכולם אוהבים לזלזל בו, ללעוג לו ולהתנשא
אליו על
חוסר המצע שלו, על הזוהר סביבו, על כל הפגמים שניתן
למצוא בו, בכתיבתו, בתגובותיו ובדבריו, מימין ומשמאל, וגם ממרכז הקשת הפוליטית...ניחשתם
מי זה?
"לפיד, יאיר לפיד". דבר חיובי נמנה לזכותו: פעם, כשהיה
מגיש את החדשות בטלביזיה בערב שבת, היה מקדיש כמה דקות
לפרויקטים נחמדים, כאלה שלא זוכים למקום בעיתונים או לזמן
אוויר בחדשות. מעשים טובים הם לא סקופים, אלא כאשר מעורבים
עשירים או מפורסמים, שעל הדרך גם מתהדרים בהם.
גם הצדיקים העושים רק טוב צריכים יחסי ציבור כדי להגיע
לפריים טיים. הנה דוגמא:
במוצ"ש אחרון העניק ארגון התנדבותי תואר "איש המופת"
לארבעה גברים, ביניהם זמר מפורסם. בטקס הוזכרו גם 42 "אנשי
השנה", מתנדבים אציליים מרחבי הארץ ששמותיהם בוודאות לא יגיעו
לכותרות העיתונים הארציים.
אם מסיבות כלכליות ואם מסיבות אידיאולוגיות, עיתונים
רודפים אחר קוראים ומוכנים לפרסם גם את הג'אנק הנמוך ביותר כדי
להעלות את הרייטינג. אפילו מגפון מתהדר ברכילות ובחדשות אופנה,
אין לחם ללא קרקס.
פעם כתב לנומישהו: "העיתונים
כותבים חצי ממה שבאמת קורה. הם גם ממציאים חצי ממה שהם
כותבים. חצי מהעיתון, פרסומת או שמגיע מיחסי ציבור. אל
תחפשו אמת בעיתונים"
עמית לפעמים כועס, ובצדק, על התערבות המערכת בשורותיו.
אנשי צ'יף לא מצאו לנכון להתנצל, הם מעולם לא הרגישו צורך
להתנהג על פי הכללים של מגזינים אחרים. חברי המערכת חיים
ועובדים בישראל, ואילו עמית ניזון בעיקר מחדשות, מתגובות
ברשתות החברתיות, וכו'.
הבוקר יצאתי מהבית וערכתי ניסוי. ספרתי את האנשים שפגשתי
ברחוב ומיינתי אותם על פי הופעתם החיצונית ו/או הכרות
אישית, בין אלה שמשתמשים ברשת חברתית ואלה שלא. לדוגמא, את
מטאטא הרחובות עם האפוד הזוהר, שחום העור ולבן הטלטלים,
מיינתי באופן שרירותי בין אלה שלא משתמשים. יתכן בוודאי,
שטעיתי. משהגעתי ליעד הסתבר שאת חצי מן העוברים ושבים קטלגתי
כמשתמשים ברשת חברתית כלשהי (כולל
Odnoklassniki). ומה עם השאר? איפה באות
דעותיהם לידי ביטוי מול זה הניזון רק מתקשורת אלקטרונית?
● אחד מגרעיני אי
ההסכמה בין עמית ובין מערכת המגזין הן הדעות המובעות על
הימין ועל השמאל.
נתוודה שקשה לנהל חברה למטרות רווח כאשר התיאבון לכסף
ולכוח לא בדיוק עומד בראש מעיניך. אבל חלוקת הכסף
(קפיטליזם / סוציאליזם) הוא לא הנושא היחידי שמבדיל בין
ימין לשמאל בפוליטיקה. מותר לאדם להסכים עם דעות של מפלגה
אחת בעניין מסוים ועם דעות של מפלגה אחרת בעניין אחר. רק
שבסוף, בקלפי, איש לא שואל אותו עם אילו דעות של מי הוא
מסכים, אלא למי יש יותר דעות עמן הוא מסכים... או עם הדעות
של מי הוא מסכים יותר.
גם עמית וגם המערכת תמימי דעים לגבי נושאים רבים:
ההומניזם, הפלורליזם, הצורך בביעור השחיתות, חלוקה שווה
בנטל, אהבת הארץ, שוויון זכויות למגדרים, למגזרים, ועוד
רבים. הקונפליקט מתפתח פעמים רבות יותר בשל הסגנון, מאשר
בשל תוכן השורות של עמית.
בנוסף לכך, כפי שכבר הוכיח בעבר ידידנו ד"ר אבן-זהר,
שדבריו פורסמו גם הם במגזין זה, נשמח לקבל כתבות
מכותבים בעלי אוריינטציות פוליטיות אחרות.
ראו בזאת קול קורא למאמרים שיעניינו את קוראי מגזין צ'יף.
● משהו נחמד, עוד בעניין כסף:
"ר' נחמן אומר
בליקוטי מוהר"ן שצדקה היא בחינות הגלגלים, כמאמר
חכמינו זיכרונם לברכה: כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא
החוזר בעולם. ובשביל זה יש בה שש ברכות ואחת-עשרה
ברכות…
הכסף שעובר מיד ליד הוא אחד מהגלגלים שמניעים את
העולם. בסוף הפסקה הוא אומר: "כי עיקר חשיבות
הצדקה היא האמונה…". לפי ר' נחמן, הכסף שאינו
מחולק שווה בשווה הוא לכתחילאי, אחד מיסודות הנהגת
העולם של הקב"ה. חוסר הצדק בחלוקת הכסף הוא שמביא
לצדקה שיסודה היא האמונה, כי צדקה ניתנת מתוך
אמונה שיהיה לי מספיק גם אם אתן. ושהכסף, על כל
המשתמע, אינו בחזקת האדם, אינו בשליטתו.
...
התורה אומרת: אין שוויון בעולם, אך המצוות נועדו
להדריך איך לעבוד במצב זה באופן נכון בעולם. התורה
אינה אומרת שאם תיתנו לקט שכחה ופאה העניים
ייעלמו. "לא יחדל אביון מקרב הארץ"; תמיד יהיה
מישהו שיזדקק.
...
ייתכן שהסיבה שהחברה הדתית לא הצטרפה למחאה
בהמוניה, קשורה לתחושת הבטן שמדובר ברוח זרה. עולם
שהוא 'טוב' מתוך הסתכלות דתית, עשוי מעוד כמה
פרמטרים מלבד חלוקת דירות זולות לכולם וחלוקת כספם
של הטייקונים לעם. 'צדק חברתי' ממוסד, יש בו חתירה
תחת הצדקה, שהיא יסוד משמעותי-קיומי, ואי אפשר לו
לעולם רק עם צדק ללא צדקה"
הצהרת
אחריות
למרות שכל המידע במגזין זה מובא תוך רצון טוב, אין חברת צ'יף
אחראית על שגיאות בגין אי הבנה או הַשְׁמָטָה,
או בגין השימוש העסקי או האישי שיעשה בו. חברת צ'יף אינה אחראית
לדבריהם של כותבים-אורחים במגזין
מגזין זה נדחס אלקטרונית למען חסכון באחסון ותעבורת מידע מתוך שימת לב
לאיכות הסביבה וחסכון באנרגיה.