אנטי האק

התקנים רפואיים שונים המושתלים היום בגוף האדם (כמו משאבות אינסולין וקוצבי לב) כוללים משדרי רדיו אלחוטיים המאפשרים לרופאים להוריד מידע על מצב המושתל, ולתקן בהתאם לצורך את פעולת השתל.
כמו התקני מידע אחרים, גם שתלים רפואיים פגיעים מפני האקרים. בעידן בו המחשוב האלחוטי נעשה נפוץ כל כך, ניתן באופן תיאורטי להגיע למידע המאוחסן בהם ואפילו לתכנן מחדש את המכשיר ללא ידיעת המטופל. (לתשומת לב כוחותינו המתמחים בביון).
גרימת גירוי בלתי נחוץ, מוגזם או פתאומי לקוצב הלב יכול להוביל לחוסר שליטה, אובדן הכרה או מוות. שחרור פתאומי של מנת אינסולין גדולה יכול להוביל לקומה.
גם אם יתחילו היום לייצר שתלים חדשים ובטוחים יותר, קיימים כבר מיליוני אנשים עם שתלים פגיעים שניתן להחליף רק בניתוח.
נכון שעד כה לא שמענו על מתקפות מסוג זה, אבל בחידושים טכנולוגיים העניין הוא גם להקדים תרופה למכה. ב-כנס Sigcomm 2011 שהתקיים בקנדה באוגוסט, הוצג התקן הגנה קטן נגד האקים שמסוגל לפתור את הבעיה הנ"ל. המוצר, שנקרה IMD Shield פותח על ידי חוקרי MIT ופולט אות חסימה בכל פעם שמאותר חיבור אלחוטי בלתי מורשה בין השתל לטרמינל מרוחק - שיכול להיות מחוץ לטווח הראיה, ובמרחק עשרות מטרים.
פעולת המגן פשוטה למדי, היא חוסמת אותות בלתי מורשים על ידי פליטת "רעש" בתדר מסוים, הגורם לכך שההאקר לא יוכל לקבל את המידע שניסה לגנוב. החיסרון כאן הוא שגם רופא או טכנאי שיבדוק את ההתקן לא יקבל את הפלט הצפוי כל עוד המגן פועל.
עם זאת, המגן מאפשר לשדר אות של הִתְעָרְבוּת וחסימה, גם בזמן שהוא  מקבל את אות המידע מן ההתקן הרפואי ומשדר אותה הלאה דרך קישור מאובטח. בצורה זו, הרופא יוכל להוריד מידע ולאשר תיקוני הגדרות גם בזמן שהמגן חוסם פורץ.

לנסות ולקלוט מידע באמצעות מכשיר רדיו בזמן שהוא משדר באותו תדר היא צרה צרורה. כמעט כמו לשים מכשיר שמיעה ליד רמקול בשיא הווליום ולצפות שהמכשיר יקלוט שיחה בקרבת מקום. ניסיונות קודמים לבנות מכשירי רדיו שישדרו ויקלטו באותו תדר התבססו על משולש אנטנות במרחק מחושב. אבל בתדרים בהם משתמש המכשור הרפואי, הקרובים ל-400Mhz, הרחקת האנטנות מההתקן הייתה מצריכה הגדלת ההתקן לגודל כזה שקשה לאדם לשאת.
ב-MIT הצליחו להשתמש בשתי אנטנות קרובות מאוד אחת לשנייה (אחת לקליטה ואחת לשידור אות החסימה). החכמה, הם אומרים, היא לספק אות שהוא "תרופת נגד" לאות ההתערבות באנטנת הקליטה - וכך מבטלים את רעש ההתערבות.
 

בתמונה, רנספורד ו-פו, שפתחו מערכת התערבות המסוגלת לחסום מתקפת אלחוט של קוצב לב

Kinect

● בסוף השבוע הקרוב יתקיים כנס גיק-קון הישראלי השנתי, אותו אנחנו מכנים "קייטנת היצירה לילדים גדולים". הילדים הגדולים בצ'יף מצפים לו בשמחת יתרה, וכדי שאלו שלא הוזמנו לא יחששו שמדובר בבידור עקר, האירוע המהנה מוצג כחדר לידה טכנולוגי. כנראה שגם יש אמת בדבר.
בגיק-קון הכול מותר, גם לשנות יעוד לטכנולוגיות קיימות. וזה יזכיר לכם כמובן הדוגמא הקלאסית של המיקרוגל, שפותח על בסיס טכנולוגיית הרדאר - שהתפתחה במהלך מלחמת העולם השנייה. (הידעתם? ב-1947 נמכרו תנורי המיקרוגל הראשונים, במשקל 340 קילו ובמחיר 5,000 דולר!)
לאחרונה שמענו על עוד התפתחות טכנולוגית שהפכה ממשחק לעזר מדעי.
ה-Kinect, שהושק בסוף 2010, הוא התקן קלט מבית מיקרוסופט לקונסולת משחקי הוידיאו Xbox 360. קינקט מבוסס על תוסף מסוג דומה למצלמת רשת, המאפשר למשתמש לשלוט ולהגיב ל-Xbox ללא צורך במגע, אלא באמצעות ממשק משתמש טבעי שקולט הבעות פנים ופקודות קול.
אגב, קינקט נרשם בספר השיאים של גינס בתור "המכשיר האלקטרוני לצרכן שנמכר הכי מהר", אחרי שבחודשיים הראשונים להשקתו נמכרו 10 מיליון יחידות!

● השיטות הנבחרות לתיעוד ארכיאולוגי צריכות להיות האפקטיביות ביותר, הפחות הרסניות שניתן, והכדאיות ביותר מבחינת יעילות ועלות להשגת המידע הנדרש. יש לבחור את המתודות והטכניקות כך שניתן יהיה לאמת את תוצאותיהן אם יידרש. לכן, טכניקות בלתי הרסניות עדיפות בכל מקרה אפשרי.
הארכיאולוגים הראשוניים נהגו לתאר בכתב את ממצאיהם וגם לצייר אותם, כך שלרוב, היה צורך בכישורי רישום כדי להפוך לארכיאולוג מוצלח, או לחלופין לגייס צייר טוב לכל משלחת.
בעידן הצילום, הוקל מבחינה זו על חוקרי העבר, והצילום בצבע הוסיף המון. צילום רנטגן והדמיית רדיו (MRI) העלו את התיעוד הארכיאולוגי מדרגה נוספת בכך שסייעו בגילוי פרטי מבנה ותוכן של חפצים ללא צורך בהריסתם. אבל, ברוב המקרים, בכדי לקבל תמונה מושלמת של ממצא היה צורך בצילום In Situ -במקום בו נמצא בחפירה- בכדי להתייחס באמינות לקונטקסט. לאחר מכן, בניתוק הממצא ממקומו, צולם מזוויות שונות וכך התקבלה לשם תיעוד, סדרה של בבואות דו ממדיות.
במכון לטלקום ו-IT של קליפורניה (של אוניברסיטת קליפורניה בסן דיאגו) משתמשים ביכולות ה-Kinect להולדת שיטה חדשנית של תיעוד ארכיאולוגי. אפשר לומר ש"פרצו" את ההתקן. הם חודרים באופן ישיר אל הפיד של סטרימינג המידע של הקינטקט. אותו פיד הוא שילוב של מידע פוזיציונאלי תלת מימדי, עם צילומי וידיאו בצבע. המידע הפוזיציונאלי מושג על ידי הקרנת נקודות בלתי נראות של אור אינפרה-אדום חזק וצילומן עם מצלמת אינפרה-אדום. אנשי המכון (צוות Calit2) שיפרו את המערכת כדי לקבל סריקות תלת ממדיות אמינות ומהירות של חפצים, אותן ניתן לאחר מכן להכניס ל"עולם וירטואלי" כדוגמת Secondlife. על מנת לקבל תוצאה מהימנה, חשוב לקלוט נכון את כל תמונות החפצים שצולמו כדי שיתאימו ביחסי השכנות ביניהן כאשר נעים עם הקינקט במרחב החפירה. הקינקט ה"פרוץ" משמש כבר היום לתיעוד חפירה ארכיאולוגית שאוניברסיטת קליפורניה מנהלת בירדן.

● שלושת הפרדיגמות של הגילוי המדעי היו בעבר: המדע הניסויי, המדע התיאורטי, ובעידן שלנו המדע החישובי. הפרדיגמה הרביעית על פי הספר של מיקרוסופט מבוססת על כך שהיכולת שלנו לאסוף מידע מדעי גבר על היכולת הנוכחית שלנו לנתח אותו, ולכן עלינו להתמקד בפיתוח טכנולוגיות שיסייעו לנו להתמודד עם מבול המידע. האקדמיה, כולל גם תחום הארכיאולוגיה, עוברת בשנים האחרונות שינוי משמעותי מאחר וחוקרים נכנסים ל"פרדיגמה הרביעית" של תגליות מדעיות המבוססות מחשוב עתיר מידע (Data-Intensive Computing )  שניתנות להשגה באמצעות כוח מחשב חזק במיוחד.
פעם, חפירה ארכיאולוגית הייתה מניבה קומץ חפצים וערימת עפר, אבל המון מידע היה הולך לאיבוד. היום, ניתן לשמור גם מידע גיאוגרפי מדויק, לתייג את הממצאים בכלים מהסוג בו משתמשים ב-Google Earth. ולשמר עותקים וירטואליים שלהם בתלת מימד. לאחר שהמידע הופך לדיגיטאלי, מאוחסן ונגיש דרך האינטרנט, הטכנולוגיה לא רק מחליפה את המציאות, היא גם משפרת את החוויה.
UCSD מקיימת 5 פרויקטים ארכיאולוגיים בירדן. בקיץ שעבר החלה בחפירת אתר מתקופת הברזל (כ-1200 עד 500 לפני הספירה הנוצרית) בחירבת-אל-עיראק הקרובה לשובק*, מדרום לרבת עמון. לאחר מכן התבססו הארכיאולוגיים והקימו מעבדה סייבר-ארכיאולוגית בקומה העליונה של מבנה ברחוב שוק הירקות של העיירה שובק. המעבדה הנקראת UCSD CISA3 Cyber-archaeology Lab פתוחה כעת לאורך כל השנה לסטודנטים ומדענים, מחזיקה מסד נתונים מרשים ומשדרת באמצעים אלקטרוניים את אוצרות העבר שרשות העתיקות הירדנית אוסרת להוציא מגבולות המדינה.

(*) בשובק עומד מבצר צלבני שנבנה כ-75 שנה לפני שנכבש על ידי סלח אל דין ב-1189.

תחרות ציורי ילדים

תחרות "פוסטר השלום" השנתית של ארגון ליונס יוצאת לדרך.
תחרות הציורים נועדה למשתתפים שיהיו בגילאים 11 עד 13 ביום 15 בנובמבר 2011 ואשר מציירים במסגרת כגון: בתי ספר (שיעורי אומנות), מתנ"סים, חוגים, אקדמיות לאומנות  ועוד.

הפוסטר שזכה בשנת 2009
 

ארגון ליונס מעניק מדי שנה פרס של $5,000 לזוכה הבינלאומי ועוד פרסים בסך $500 ל-23 הציורים שיגיעו למקום השני ועד המקום ה-24.
הגשת העבודות (על גבי גיליונות נייר שארגון הליונס מספק) עד ה-1 בנובמבר 2011
לפרטים והרשמה, פנו בבקשה למועדון ליונס נס ציונה.
 

מכתב לעמית

שלום, עמית. תבלה היטב.
השבוע זכיתי להכיר אישית את משרדי צ'יף ואת הצ'יף הראשי, אלדד.
פשוט קרס לי דיסק של טרה עם כל סרטי הוידיאו של טיולי חו"ל שלי.
קיבלתי טיפול מעולה והדיסק הראה סימני חיים.
הדיאגנוזה של הצ'יף קבעה שנשארו לדיסק לחיות רק עוד כ-5 ימים.
לקחתי על עצמי לחרוש את הדיסק בנשימתו האחרונה והוא פלט לי כ-80 ג'יגה של סרטונים, עם הרבה סקטורים דפוקים.
אלא שאז -בניסיון גיבוי של הספרייה "אלי" (זה בני)- המכילה אלפים רבים של צילומים (אלי חובב צילום כמוך), התעורר במחשב שלי האנטי-וירוס לתחייה והכניס כמה קבצים לקרנטינה. כמה? המונים.
זאת, בתוספת נפילות חופשיות של המחשב שלי, שעם כל סקטור דפוק עשה בוט אוטומאטי, שבר אותי סופית. ברוב טמטומי (אני מודה!) הפעלתי סקאן.
דבר זה פעל כמו דריכה על צינור החמצן של חולה אנוש... והדיסק קרס סופית.

את הלקח למדתי. אבל לקחתי זאת באופן קשה.
זה רק דיסק! למה קשה?
כי הבן-אדם הוא הזיכרונות שלו.
כל 7 שנים בערך מתחלפים כל המולקולות בגוף האדם. ניתן לאמור שזה כבר לא אותו אדם. אז מה כן נשאר? הזיכרונות.

צוות פסיכולוגים נתנו לבני-אדם (המכונים - קבוצת ניסוי) בחירה בין:
א. בילוי שבוע לא נורמאלי עם קלאודיה שיפר או מי שירצה איפה שירצה ואיך שירצה - אבל בתום שבוע לא יזכור כלום ממה שהיה, גורנישט, נאדה.
או ב. בילוי שבוע עם זלדה הפולנייה הפוזלת - אבל את זה, יזכור לנצח!
מה אתה חושב שאנשים העדיפו?
הזיכרונות זה כל האדם והזיכרונות שלי מתוחזקים בסרטי הוידיאו אותם קיוויתי לארגן בפנסיה... הלך עלי!

בכל אופן, תודה לאלדד על הטיפול המסור, הפירוק וההרכבה של הדיסק ואני מקווה שב-אייבורי יקבלו אותו ויתנו לי זבל אחר בתמורה. הדיסק היה בן שנתיים ו-8 חודשים במותו, ועדיין בתקופת האחריות...

שמואל
נ.ב. אתה רואה? לא הכול פוליטיקה בחיים...
 

השורות של עמית

פרדוקס הסלולארי

מדינת ישראל נחשבת למדינה מתקדמת מבחינה טכנולוגית, אבל היות והיא פרימיטיבית מבחינה צרכנית אז התוצאה היא הונאה קולקטיבית של הציבור.
בכל רחבי אירופה וארה"ב היצע המכשירים גדול בהרבה מישראל, בעיקר אלו שיש להם חיבור אלחוטי, הללו עולים בישראל כמו מטילי זהב.
אבל הבדיחה הגדולה ביותר היא הגלישה בסלולארי. נכון מי שגולש בסלולארי עם הדור השלישי משלם בכל העולם לפי נפח נתונים, אבל בעוד שבישראל אין אלטרנטיבה, בכל העולם הגלישה על רשתות GSM ו- GPRS היא בלתי מוגבלת וחלק מחבילת תקשורת בסיסית שעולה גרושים.
למה בעצם אפשר לא לגבות כסף על גלישה ברשתות הללו שהן בעצם התשתית של כל הרשתות בישראל (אולי חוץ מפלאפון אם כי אני לא בטוח). מכיוון שהרשתות הללו פתוחות כל הזמן בעצם, הספק דהיינו מי שמשתמש בטלפון GSM ו-GPRS בעצם מחובר 24 שעות ביממה לאינטרנט. זאת אומרת שכל שקל שלוקחים מכם על גלישה הוא גזלה שכן אתם נדרשים לשלם על מה שבעצם אתם כבר משלמים עליו: על החיבור, על הקו. זו אגב גם הסיבה שהיצע הטלפונים בישראל קטן יותר. בישראל לחברות אין אינטרס למכור מכשירים עם חיבור אלחוטי (בגלל ריבוי הרשתות הפתוחות בישראל). ואין אינטרס למכור מכשירים שתומכים ברשתות GSM ו-GPRS שכן לא רחוק היום שמישהו יבין את הטריק.
כשחיפשתי מכשיר לבתי גיליתי שסדרת הגלקסי של סמסונג תומכת אנדרואיד לא רק שגדולה פי כמה מזו המוצעת בישראל, אלה גם זולה ב-50% וכאן מדובר ברכישת המכשיר ללא התחייבות כלל, בעוד שבישראל הלקוח מתחייב לשלם את המכנסיים רק כדי לרכוש מכשיר בכפול ממחיר השוק שלו. המכשיר שרכשתי לבתי הוא הזול והקומפקטי בסדרה. לא מצאתי כמוהו בישראל כלל, אפילו לא באורנג' (שבבעלות מר בן דוב, בעליה של יבואנית מכשירי סמסונג). מכשיר שכזה עם התחייבות לשנה בחשבון מינימאלי של 20 יורו בחודש היה מסובסד ב-100%.
באירופה מתנהל גם קרב על אספקת שיחות חוץ. חברות שמוכרות רק כרטיסי SIM שתעריפיהן לשיחות מגוחכים (דוגמא: 0.06 יורו-סנט לשיחה לישראל, בין אם נייד או נייח). איך יתכן שבצרפת, בה הידע הטכנולוגי עלוב, יש קרב אמתי על ליבו של הצרכן ואילו בישראל כולם רוצים -ומצליחים- לקרוע לו את הכיס?
אגב, בצרפת הניוד מחברה לחברה הוא עניין של מה בכך והמספר הולך אתך לכל מקום כי בצרפת, בה 63 מיליון תושבים, יש רק קידומת סלולארית אחת: 06, וזהו... בישראל עתירת הטכנולוגיה יש 5 קידומות ועוד היד נטויה.
 

כשהאדמה תרעד

לפני כשבוע סיימתי לעבוד על אתר של לקוח, משרד מהנדסים שמתמחה בחיזוק מבנים כנגד רעידות אדמה. ירון אופיר בעל המשרד הוא בגדר קול קורא במדבר, זה נכון שזו פרנסתו אבל תאמינו לי שלא חסרה לו עבודה, הוא פשוט לא רוצה לראות התמוטטות רבתי של מבנים ביום בו תגיע רעידת האדמה הגדולה והיום הזה לא רחוק. אפשר לסמוך על שם שמיים אבל לא ממש רצוי, האמונה שלנו לא יקרה כלום כבר גבתה מספיק קרבנות, בכל תחום.
מדוע אנחנו ממשיכים להתעלם מהעובדה ש-80% מהמבנים שלנו לא יעמדו ברעידת אדמה בינונית ומעלה מזה? הרי אנחנו יושבים על שבר קטלני וכשהוא יזוז...אללה ירחמו. ירון איננו איש של דרמה, הוא מהנדס. וכמותו שאר עובדיו, כולם מומחים בנושא. ואולי זו הסיבה שאיש לא מקשיב להם, מדינת ישראל הפכה להיות מכורה לדרמות, וחוות דעת עניינית ומקצועית כבר לא נחשבת. הגרוע מכל הוא שביום שזה יקרה כבר לא יהיה באמת מה לעשות. גם סופר-טנקר כבר לא יהיה חיוני. אז אנא מכם, גשו לאתר של ירון ותלמדו יותר, כי מאוחר יותר יהיה מאוחר מדי.
 

אם הטיפשות הייתה מחלה כואבת

מוצ"ש
את הקטע הזה אני כותב לפני ההפגנה הגדולה, שלא תבינו לא נכון, אני משוכנע שגם אם יהיו בה שני מיליון איש לא יזוז כלום בלי כוחנות. אבל אני מחזיק אצבעות ועושה כמיטב יכולתי לסייע מכאן.
השבוע נתקלתי במספר תופעות מטופשות שאני מוכרח לכתוב עליהן: הראשונה היא אישית: לא פעם שמעתי את הטענה שאם אני חי בחו"ל אזי אין לי זכויות לומר דבר. אז להזכירכם, אני אזרח ישראלי רשום כחוק וגם אם ארצה מאוד לא יכול להיפטר מאזרחותי זאת. אם מדינת ישראל מתעקשת שיש לי זכויות אז שילכו כולם ל...
מעבר לכך אני לא מאמין שאני חייב למדינת ישראל דבר. נתתי לה 3 שנים מחיי, קיבלתי קדחת, שילמתי מסים, ביטוח לאומי, וכל מס עקיף שאפשר ולבסוף גם תרמתי בעל כורחי סכומים נוספים למס הכנסה וויתרתי על פיצויי תאונות בביטוח הלאומי.
אני ישראלי כמו כולם ואת קולי לא ישתיק אף אחד בטיעונים מטופשים.

התופעה השנייה היא ההתקפה האישית על דפני ליף. דפני ליף היא ילדה עם חוש צדק מפותח. זה שהיא ילידת כפר שמריהו לא מזיז לי או לאף אחד אחר. ליף איננה מנהיגה אבל היא עשתה עבור מדינת ישראל לא פחות ממה שגדוד צנחנים יעשה ב-60 שנה. היא השעון המעורר החברתי של עם ישראל.
דפני ליף לא שירתה בצבא, בגלל נסיבות רפואיות (סובלת ממחלת הנפילה) אם כי גם אם היא הייתה משתמטת באופן רשמי זה עדיין לא היה משנה את תפקידה במשחק הפוליטי הקיים. ליף אולי חתמה על מכתב השמיניסטים ואולי לא. שוב זה לא משנה, הרי שיש לנו בחורה שכבר בגיל צעיר עומדת על דעותיה במדינה שכולם חומדים כסף ועוד כסף, ובזאת מסתכמת האידיאולוגיה שלהם.
שוב, דפני ליף היא בשום פנים ואופן לא מנהיגה, אבל את השם שלה לא תצליח איש למחוק וכל התקשורת שגויסה לצורך מתקפה רבתי עליה, יורה על שכפ"ץ קראמי. את אף אחד לא מעניין את הפרטים הביוגרפים שלה, אבל כולם יודעים שהיא העירה אותם משינה ארוכה וקטלנית.

התופעה השלישית איננה חדשה אבל היא מקצינה מיום ליום. אני סבור שראש הממשלה והמפלגות מפעילים טוקבקיסטים בתשלום. השמאל קצת פחות כי הוא פשוט תפרן. טוקבקיסטים מטווחים את המחאה ואת ההפגנות תמיד באותם טיעונים: מי מממן (ככל הנראה, הקרן החדשה לישראל – קרן שאולי לא כולם אוהבים אבל היא חוקית) – את אף אחד לא מעניין מי מממן את ההפגנות.
ענייני ביוגרפיה של היוזמים וענייני מימון הוצאות ההפגנה הם טיעונים מטומטמים כשאתה מוחה על מחיר המזון המופקע.
כולם "שמאלנים, אנרכיסטים, קיבוצניקים, קפיטליסטים, משתמטים מעשני נרגילות ואוכלי סושי" – חלק כן, חלק לא, חלק למה לא – אבל את מי זה מעניין? ואיך זה בדיוק מתקשר לעובדה שאני על המזון שלי במדינה שהיא אחת מהיקרות בעולם, משלם חצי מכם? אין זה משנה את העובדה שמאז שהחלה המחאה העלו בישראל את מחירי הדלק ב-12 אחוז ולאחרונה גם בעוד 5 אגורות בתרגיל שהיה מקומם כל אדם בר דעת.
אומר זאת בקול, גם אם דפני ליף היא הנכדה של ארדואן. היא הוציאה את העם הזה מביתו.
הרבה פחות כואב היה לי לו היו טוקבקיסטים אלו סתם אנשים טיפשים חסרי השכלה וראשם טמון בערימת חול. אבל לא, מדובר באנשים רעים, אנשים שהעדיפו למכור את עתיד ילדיהם בעבור עוד שקל וחצי למסר באינטרנט. אנשים שלא מבינים שגם את השקל וחצי הללו מישהו יצטרך לשלם וזה יהיה הם עצמם, חבריהם ובני משפחתם.

יום א'
עזבו את המספרים. הם אינם רלוונטיים. מה שקיבלנו בהפגנה אתמול זה מראה שילדה בת 25 הציבה מול מדינה שלמה: “בואו תסתכלו". הנאום שלה היה מופתי. לא הייתה בו שום התייחסות לימין ושמאל, אך ורק למצב החברתי והכלכלי הכואב. ומי שינסה לקרוא למפגינים אנרכיסטים כדאי שיפתח את ארכיוני הטלוויזיה בעולם ויראה מה זה הפגנה אנרכיסטית. אני מוריד את הכובע בפני הילדה הזו. היא החומר ממנו הייתי רוצה שמנהיגים יהיו בנויים. לצערי הרב החומר ממנו בנויים המנהיגים היום, מריח אחרת לחלוטין.

אתמול נפל דבר בישראל, בית המשפט ביטל את חופש העיסוק. אחד מבסיסי הדמוקרטיה בכל העולם, סעיף שעליו אין עוררין. אדם יכול לעבוד במה שהוא רוצה או לא לעבוד בכלל וזו זכותו הלגיטימית. בא בית משפט ב"דמוקרטיה היחידה" במזרח התיכון ואומר, לא! אסור לו לאדם להתפטר רק בגלל שהוא חלק מקבוצה. בזה רבותי הפך בית המשפט בישראל לכלי שרת של ממשלת ישראל בצעד שכמותו כביטול רשמי של הדמוקרטיה. ובטרם תקפצו עלי, בוא נאמר שקבוצת מרצים, למשל באוניברסיטת בר אילן, רוצה להתפטר מעבודתה בגלל תנאים מחורבנים, התעללות, משכורת מגוחכת וכל זאת בניגוד לדעת האיגוד המייצג אותם. הרי שפסק הדין התקדימי הנ"ל ימנע מהם לעשות כן.
זה אולי לא המסמר האחרון בדמוקרטיה הישראלית אבל זה בהחלט סגירת המכסה של ארון המתים על הגופה.
 

תגובה לשורות של עמית