200,000 דיסקים

פעם, דיסקים שיהיו מסוגלים להכיל פטה-בייט מידע (1PB = 1,000TB) היו רק חלום. היום הם כבר קיימים, גם אם אנחנו כאנשים רגילים לא יכולים עדיין להרשות אותם לעצמנו, ולמרות שהם בעצם מורכבים מיותר מדיסק קשיח אחד. לא רק שהם כבר כאן, המחיר שלהם הולך ויורד במהירות עד שתוך שנים אחדות אולי יגיע לרמה ברת השגה לכל משתמש.
כאשר אומרים "Petabyte", מיד מדמיינים אחסון של טונות של מוזיקה וסרטים, גרפים מורכבים שיעלו בשנייה... אבל זה גם יהווה כוח מחשוב ונפח אחסון לכמות מדהימה של פריצות דרך מדעיות.
דיסק של פטהבייט מתקרב לגבול התיאורטי של זיכרון האדם, כך שאפליקציות ממוחשבות יוכלו לעזור ולהסביר יותר על פעילות המוח. היכולת לחקות את הפעילות המוחית אולי תסייע בתחומים של מיפוי המוח והבינה המלאכותית, חיפוש מילים והשוואת תכנים במאסות ענקיות של טקסטים ועיבוד השפה האנושית הטבעית. סך כל הידע האנושי מחושב בכמה אלפי פטהבייט, בהשוואה לסך כל תוכן ספריית הקונגרס האמריקני, שהוא רק 3 פטהבייט.
עד כה הושג כוח מחשוב גדול במיוחד במחשבי-על וירטואליים, באמצעות ריכוז המשאבים ממקורות מבוזרים, כמו למשל בפרויקט SETI (חיפוש אחר בינה מחוץ לכדור הארץ, אשר החל מ-1999 משתמש בכוח המחשוב העודף של מחשבי מתנדבים סביב העולם, לניתוח אותות שנקלטו על ידי רדיו-טלסקופיים).

במעבדת המחקר של קבוצת האחסון של-IBM בקליפורניה, בונים כעת מגה-מערך אחסון המורכב מ-200,000 דיסקים קשיחים הפועלים יחדיו. הם החלו בפרויקט על פי הזמנה של לקוח ששמו לא פורסם. אנשי IBM מתכננים לדחוס 120 פטהבייט במארז ענקי שיהיה מסוגל להכיל כ-טְרִילְיוֹן קבצים, או 24 מיליארד קובצי MP3 (בנפח 5MB בממוצע), או אם נלך על משהו גרנדיוזי - 60 עותקים של ארכיון האינטרנט השלם. אבל שימו לב ,כ-2 פטהבייט לבד יכילו רק מטה-דטה, מידע על שאר הקבצים השמורים במערכת.
החומרה כוללת מגירות אופקיות בתוך מדפי מרכז מידע רחבים הרבה יותר מן הסטנדרטיים, כדי שאפשר יהיה להכניס יותר דיסקים. במקום הקירור הרגיל באמצעות מאווררים, המפלצת תקורר במערכת הובלת נוזלים, יעילה וחסכונית יותר, בעיקר בסקלה המטורפת הזו.
מערכת הקבצים במערך פותחה ע"י החברה לשימוש במחשבי על וידועה כ-General Parallel File System או GPFS. מערכת הקבצים מבזרת את הקבצים בדיסקים מרובים, ולאחר מכן פותחת את העותקים השונים בדיסקים המרובים, כך שחלקים רבים של הקובץ ניתנים לקריאה או עריכה בו זמנית. מערכת שכזו תאפשר הגברת כוח המחשוב במודלים מורכבים כמו אלו של אקלים ומזג אוויר.
אבל, גם ענקים יכולים להיכשל. בעבודות שנעשו עם מערכות GPFS הוכח כי יתכן תקלות מהסוג שגורמות אובדן מידע במערכי RAID. למשל, כאשר מתרחשת תקלת מיקרוקוד בבקר ה-RAID שנגרמה אחרי החלפת דיסק קשיח במערכת. תקלה כזו לא תאפשר גישה לסקטורים של ה-allocation map ויידרש תהליך של שחזור מידע "ידני" קלאסי.
עוד פיתוחים רבים לפנינו עד שנראה מערכות מחשב ברמת Exabytes או Yottabyte
גם אם הטכנולוגיות הקיימות מסוגלות להפיק ענקים שכאלו, בתנאים של היום יידרש עבורם כוח עיבוד קולוסאלי, נפח פיזי עצום, ואספקת אנרגיה ברמה שלא יכולה להיות ידידותית לסביבה. נחכה בסבלנות, אך אם ירצה השם וחוק מור ימשיך להיות תקף, יש סיכוי שנראה אותם עוד בשנות חיינו.
 

כוונות טובות

"שלום,
תודה לכם על המגזין המרתק – בפורמט יבשושי משהו אתם מצליחים במקום שטובי "מומחי המדיה הדיגיטאלית" נכשלים, וזה לייצר תוכן מעניין מסקרו ומאתגר.
לא יכולתי להימנע מלהגיב לציטטה שהצבתם בראש הגיליון האחרון מפיו של Adam Weishaupt. אסתכן בניחוש שההקשר הוא לשינויים המתרחשים בעולם ולמחאה בארץ. ואני רוצה להסב את תשומת ליבכם (והלוואי שיכולתי –גם את של קוראיכם) לעובדה שהנבואה האופטימית הזו ניתנה על ידי בן העם הגרמני, ש 100 שנים אחרי מותו ביצע עמו את מעשי הזוועה האלימים ביותר בהיסטוריה. כשחוסר מוחלט של מוסריות אנושית מניעה אותו.
הלקח של כולם צריך להיות שהדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות, ומורי הדרך לשם הם נביאים אופטימיים להחריד שחושבים שאם הם יוצרים מציאות דמיונית חיובית בראשם, אז המציאות הריאלית תתיישר איתם. והמסוכנים ביותר שבהם הם המוסרניים, אלה שבטוחים שהם מדברים בשם מוסריות אוניברסאלית ושלהם יש בעלות חוקית על יצירתה ופירושה של המוסריות הזו. (ראו את השורות של עמית בתחתית כל גיליון שלכם).
ברכות
גיל כץ, CIO, כלמוביל.

אין ארוחות חינם

עמדתי לכתוב על מקור השמות המצחיקים שיש לחברות הצלת הנתונים בישראל.
הרגולאטורים (בואו לא נקרא להם צנזורים) אמרו לי: "אצבעות חופשיות מדי על המקלדת", שבשפת הרחוב פירושו "יש לך פה גדול". אבל נשבעת לכם, עמדתי לספר את האמת ורק האמת. וביום שהבוסים יירדמו בשמירה, עוד אביא בפניכם את הפנינים שקברתי.

לאחר התפוצצות בועת ההיי-טק של שנות התשעים המאוחרות ולמשך שנים אחדות, לא נשארו למשווקי האינטרנט הרבה אפשרויות לעשות כסף. התוכנית של התעשרות מהירה המבוססת על רעיון כלשהו עם פוטנציאל, כבר לא הייתה קלה כל כך לביצוע. אבל, שוק אחד נשאר עומד ללא פגע: שוק השחזור, עם ענף התוכנות לשחזור מידע וענף שירותי הצלת הנתונים.
לפני תחילת האלף החדש היה קיים בעולם רק קומץ חברות בתחום, ובישראל רק אחת. (הקישור מוביל לארכיון האינטרנט, שם שמורה תמונת אתר משנת 1996-1997. שימו לב לבאנר החלוצי שבתחתית העמוד!)
תהליכי הצלת הנתונים היו יקרים, אך הכרחיים במצבים מסוימים. כאשר הרפתקני האינטרנט גילו את הצורך היקר,  הם אמצו בזרועות פתוחות את העיסוק בהצלת נתונים.
משנת 2000 ועד שנת 2004 כמות חברות הצלת הנתונים גדלה בעולם בצורה מהירה ביותר. בארץ הגידול לא פסק גם אחרי 2004.
הכיצד הופיעו כל החברות הללו הטוענות לעשרות שנים של ניסיון? חברים, מבין הותיקים בענף בעולם, מאמינים כי חברות אלה אינן מסוגלות לבצע כל סוג של שחזורי מידע פרט אשר במקרים של כשל לוגי במערכות. חברות המפרסמות שהן מסוגלות לשחזר מידע מכל סוג של כונן, ללא קשר לנפח, במחירים שבין 300 ל-500 דולר, לא אמיתיות. למעשה, אם הן היו באמת בודקות כל אופציה אפשרית לשחזור מידע מכל כונן המגיע לידיהן, הן היו מהר מאוד פושטות רגל.
התאוששות מתקלות בראשי הקריאה כתיבה הפנימיים של הדיסקים, למשל, יקרים עבור חברות הצלת הנתונים כבר בשלב השגת החלפים. לעיתים קרובות -כפי שסיפרנו בעבר- יש צורך ברכישת מספר סטים של ראשים עד אשר מצליחים לקרוא את המידע. כך שאין דרך שחברה אמיתית להצלת נתונים תמשיך להתקיים על בסיס הכנסות שמתחת להוצאות. אז למה חברות מסוימות - ובד"כ חדשות- מכריזות על מחירים דמיוניים כאלו?
שיטת "מצליח" היא אחת הסיבות. בחלק מן המקרים התקלה איננה מחייבת טיפול מעמיק והוצאות גדולות, אך הלקוח לא תמיד יודע זאת.

אין ארוחות חינם. רק השבוע הציגו בערוץ 2 השוואה בין המחירים הבסיס של השירותים בקופות החולים. הביקורים אצל רופאים מומחים היו זולים בכמה שקלים באחת הקופות, בהשוואה לכל השאר. רק שבקופה הספציפית הזו גובים 7 ש"ח בגין כל ביקור אצל רופא המשפחה (רופא מפנה) - ואצל האחרות לא.
חברות אחדות להצלת נתונים לא תגבנה דמי אבחון ("דמי בדיקה"). תהליך אבחון התקלה, הערכת הפרוגנוזה וקביעת תהליך הטיפול הינו קריטי ולעיתים ארוך ומיגע. חברה ש"באה לקראת הלקוח" ומציעה אבחון חינמי, כבר תמצא לעצמה דרך לפצות על השירות שניתן לכאורה ללא חיוב. היעד בחברה כזו הוא להתפרסם כמה שיותר, לקבל כמויות גדולות של עבודות שחזור, כדי שמעטים מן הלקוחות המוכנים לשלם סכומים גבוהים עבור עבודה שטחית יממנו את מאמצי האבחון בעבודות של שאר הלקוחות.
נניח שחברה כזו מקבלת 10 עבודות שחזור ביום. אין לה באמת עודף תעסוקה, אין לה כל מבנה למחקר ופיתוח, הם לא ישלמו בעבור רכיבים (ובמקרים שהרכיבים נחוצים יודיעו ללקוח שהשחזור בלתי אפשרי או יעבירו לקבלן משנה). אבל שחזר מספיק מידע מ-2 או 3 דיסקים יצליח לכסות את ההוצאה היומית.

מה נהיה מן התעשייה המפוארת של שנות התשעים? בשל ההכרזות הבלתי ריאליות של עסקי הצלת נתונים מזויפים, נעשה קשה לחברות אמיתיות להסביר את העלות של ביצוע כל ניסיון אפשרי לשחזור המידע.
ללקוחות יש שאלות לגיטימיות - למה לשלוח את העבודה אליהן אם עסק זה או אחר מוכן לבדוק חינם או מראש קובע מחירים נמוכים? אה, ואותה חברה גם אמרה להם שיש לה ניסיון של עשורים בתחום!
במקרה אחד ידוע אך לא בודד בארץ, החברה מסבירה שהמציאה טכנולוגיה מתקדמת לשחזור מידע בצורה יותר מהירה וזולה מאשר שאר החברות. אם רק תקלידו מילות מפתח מתאימות במנוע החיפוש, תמצאו חברות שמכריזות על עצמן כ"הטובה ביותר", "הותיקה ביותר".
האמת היא שבכל ארה"ב יש אולי 15 חברות "אמיתיות". עליכם לחשב אקסטרפולציה לארצנו הקטנטונת. קשה מאוד ללקוח לראות את האמת מעבר לצעיפי השיווק. הכיצד ידעו לאן לפנות?

בשנה האחרונה קיבלנו בצ'יף כמויות של עבודות שכבר נבדקו אצל חברות אחרות. יש להודות כי חלק מסוים מן הלקוחות ציפו למחירים נמוכים יותר והגיעו מתוך סקרנות לקבל-"דיעה שנייה". אך ברבים מן המקרים מצאנו אבחונים בלתי נכונים, וגם הצעות מחיר הכוללות סעיף "אי הצלחה" במחיר גבוהה לשחזור מידע מצלחות שכבר כמעט לא הכילו חומר מגנטי.
קיימים פרמטרים רבים המביאים להצלחה של שחזורי מידע. ביניהם ידע מעמיק ויכולת אבחון תקלות במעגלים החשמליים, החלפה וכיול ראשי קריאה כתיבה, מידע ספציפי ליצרן הנמצא בתוך הדיסק הקשיח, ועוד הרבה. בכדי להיות מעודכנים עם השינויים הטכנולוגיים של הדגמים החדשים היוצאים לשוק - של דיסקים ושל התקני רשת ומערכי אחסון- נדרשים מחקר ופיתוח יקרים ומתמשכים.

חברות דמה העושות את דרכן לשוק הן, בעיני הותיקים בתעשייה, טפילים שיסחטו את הפונדקאי עד אשר לא יישאר ממנו כלום, גם לא אמונה בדיסציפלינה.
לפני שנים אחדות נולדה יוזמה ליצור מערכת תקינה בינלאומית להיתר מעבדות רציניות.
היוזמה לא צלחה עד כה בשל האופי הקנייני של הידע המוחזק במעבדות המבצעות מו"פ. ויתכן גם, מפני שבארצות קטנות ו/או משוחדות מקצועני התעשייה מעטים ואינטרסאנטים מדי בכדי להקים גוף בלתי תלוי.

פ.ג.

הייחוס בצרכנות

כצרכנים פשוטים, "מערכת הייחוס" משפיעה באופן ניכר על תפיסת המחירים שלנו. כמו למשל, כאשר אומרים לנו ששמפו עולה 20 ש"ח, או לחלופין שעולה לנו פחות מחצי שקל כל חפיפה.
האם משפיע עלינו באותה צורה לקרוא שחשבון החשמל החודשי הוא של 120 דולר, או שההוצאה היא "רק" 4 דולר ליום?
אופנוע ב-2,500 דולר, או תשלומים שמהווים הוצאה של 5 דולר ביום?
המידע לא משנה את תכונות המוצר או השירות המוצעים, אך הדרך בה מוצגים המחירים משפיעים על החלטות הרכישה של הקונים ועל שביעות רצון הצרכנים. אנחנו לא מחשבים המקבלים החלטות על פי חישובים פשוטים ורציונאליים. כאמור, התפיסות שלנו משתנות בהתאם למערכות הייחוס.
אסטרטגיות המרקום והצגת המחירים משנות את האופן בו אנו מודדים את המחירים, את אמות המידה החביבות עלינו כדי להעריך את המחיר ששילמנו. למשל, אם בד"כ אנו חושבים על מחיר אריזה של מוצר מסוים, שינוי באופן המדידה יכול להוביל אותנו להתחיל להעריך אותו על פי יום שימוש, או עלות התשלום החודשי ברכישה באשראי.
כלומר, גם בלי לשנות את קיבולת האריזה או המיכל, ניתן לגרום ללקוח לחשוב בדרכים יותר כדאיות ליצרן או למשווק. כלקוחות יראה לנו שההקרבה הכלכלית שלנו קטנה יותר מקודם. אבל לפעמים, המאמץ דווקא עוזר לנו להיכנס לפרופורציה. אנו תמיד משווים את המחיר של אובדן מידע למחיר של מוצר מניעת אובדן מידע. ביקשתי עזרה במשרד למציאת דוגמאות נוספים. הנה כמה פנינים:
"להשוות את הסכום בצ'ק שנכתב לזוג המתחתן, למחיר הבגד שקנית לאירוע"
"להשוות מחיר של קופסת סיגריות למחיר התרופות נגד סרטן"
ו..."להשוות את המחיר של גידול ילד, למחיר של כובעון!"

סוג אחר של אסטרטגיות נפוצות ליצירת תפיסה טובה יותר של ערך המוצר קשורה לתצוגת המוצרים. כמה פעמים הציבה חנות שלטי "מבצע" בולטים, מבלי שהמחיר זז אפילו אגורה? ההרגשה שעומדת לפנינו הזדמנות מפתה הרבה יותר מהתצוגה הרגילה של מוצרים למכירה.
במקרים אחרים, ניתן למקם את המוצר בין מוצרים אחרים, גם מקטגוריות שונות, שמחירם גבוה בהרבה. זהו טריק שלפעמים מסוגל להכניע גם את הלקוחות המצפוניים שמשווים מחירים בהקפדה. מסתבר שאנחנו נוטים להשוות מחירים עם המוצרים השכנים ולא תמיד זוכרים להשוות למוצרים מאותה קטגוריה הנמצאים רחוקים יותר.

בתקופה בה שינויי המחירים תדירים, כמו בתקופות אינפלציה או תקופתנו של מחאה חברתית-צרכנית, המחירים משתנים מדי יום או מדי שבוע. התופעה משנה לנו את נקודות הייחוס ובסוף כבר שוכחים מה יקר או מה זול בהשוואה למה. כבר קשה לזכור כמה שילמנו בשבוע שעבר בעבור מוצר מסוים, ולהחליט אם מחירו עלה, ירד, או נשאר כפי שהיה...

השורות של עמית

שבוע שקט

 שבוע שקט עבר על כוחותינו

אחרי קרבות השבוע שעבר בכל מדיה אפשרית, החלטתי שחופש הוא דבר חיוני ואני מנסה להיות קצת צרפתי. לקחתי את הישבן שלי ואת החתולה ונסענו לכפר לשבוע שלם של גר"בצ (אני) וצייד לטאות (היא).
חיי הכפר בצרפת -ואני מתכוון לכפר קטנטן בלי כלום, רק טבע והרבה הרבה יין- לא מעניינים במיוחד, אבל לא ממש חיפשתי עניין אלה מנוחה, ואכן מצאתי.
אתם מוזמנים לצפות בתמונות שצילמתי מהשמורה האפריקנית בסג'אן שבמחוז אוד בדרום צרפת.
תמונות מהתעלה שמחברת את האוקיאנוס עם הים התיכון
תמונות נוף מאזור הרו (Herault)
קצת מהטבע  וקצת סוסים
 

תגובה לשורות של עמית